היום לפני 40 שנה ציינה העיר באר שבע את אחד האירועים המרגשים אך גם פחות ידועים בתולדותיה – ביקור נשיא מצרים מוחמד אנואר סאדאת בעיר כחלק מתהליך השלום בין ישראל ומצרים.
באר שבע של 1979 הייתה עיר פריפריאלית וקטנה. מדוע בחר הנשיא המצרי לבקר דווקא בה? סאדאת היה בקיא מאוד במקורות המקראיים וביקש לבקר בבאר אברהם, אתר ארכיאולוגי בעיר העתיקה של באר שבע, המיוחס לאתר שבו חתם אברהם אבינו על הסכם שלום עם אבימלך מלך גרר ואנשיו. סאדאת ביקש לחתום דווקא בבירת הנגב על מגילת השלום כדי לסגור מעגל עם ההסכם המיתולוגי ההוא - הראשון בתולדות העם היהודי.
ההחלטה על ביקורו של סאדאת בעיר התקבלה ברגע האחרון. ראש העיר דאז אליהו נאווי גילה על הביקור בהתראה של שבוע בלבד – ובזמן הקצר שנותר העיר צוחצחה והתכוננה למאורע. העיתונים המקומיים געשו: "הגדויילים יבואו לכאן לשזור פרק נוסף במהלכי השלום. בכך ניתנה הזדמנות לאיש הקטן ברחוב הבאר-שבעי. ה'עמך' יכול במעט מאמץ ותבונה אישית לייפות את האירוע ולעשותו לחוויה שלא תישכח במהרה", נכתב בעיתון "שבע".
סאדאת הגיע לעיר עם פמליה מכובדת שכללה את סגנו חוסני מובארכּ, לימים נשיא מצרים, הנשיא יצחק נבון, ראש הממשלה מנחם בגין ומזכיר המדינה האמריקאי סיירוס ואנס. מלבד החתימה על מגילת השלום המקומית הוא קיבל גם את מפתח העיר באר שבע.
ההתרגשות בעיר הייתה גדולה. התושבים יצאו לרחובות כדי לראות את ההיסטוריה מתרחשת מחוץ לביתם. התלמידים התבקשו לצייר ציורים של סאדאת לצד בגין – והיצירה הטובה ביותר הוגשה לנשיא המצרי.
גם העסקים המקומיים רכבו על הביקור. חנות אופנה בעיר הציעה במתנה דגל מצרים עם כל קנייה, ורשת "אורט" הציעה 20% הנחה על לימודי ערבית ספרותית ומדוברת. למרבה כעסו של הקהל, שהתאסף ברחובות ביום חמסין לכבוד הנשיא, המכולות העלו את מחירם של בקבוקי המים באופן שערורייתי לעשר לירות במקום שבע.
צוות תפעול מיוחד גויס לטובת האירוע. "ראש העיר אסף עשר פקידות מכל העירייה לטובת חמ"ל שעבד בזמן הביקור של סאדאת", מספרת יעל ברכה, שהייתה אז פקידה צעירה בעירייה וכיום היא מורה בתיכון אשל הנשיא שממערב לעיר. "ההתרגשות הייתה ענקית, בכל משרדי העירייה הרגשנו את זה, בכל זאת, להביא מנהיג ערבי דווקא לבאר שבע, זה לא קורה בכל יום. הכינו את כל ילדי הגנים ובתי הספר, והעיר קושטה כולה.
"אנחנו זוכרים את המלחמות שהיו לנו עם מצרים", מוסיפה ברכה, "אני זוכרת את מלחמת ששת הימים. קילומטר מהבית שלי הייתה רחבת ההתכנסות של כל השבויים המצרים. היו שם 3,000-2,000 שבויים. כל ילדי באר שבע היו הולכים אחרי בית הספר כדי לראות אותם, לוקחים בקבוקי מים וחטיפים ונותנים להם, מדברים וצוחקים איתם, קצת בערבית וקצת באנגלית. ההורים שלי מטוניס, אז אני יודעת קצת ערבית מהבית - ואז החזירו אותם למצרים. לסגור את המעגל הזה עם הביקור של סאדאת היה מאוד מרגש".
למרות ההתרגשות הגדולה, היו בביקור ההיסטורי גם אכזבות. חמש מלכות יופי מתל אביב היו אמורות להגיע לעיר ולערוך תצוגת אופנה כחלק מהאירוע הנוצץ, אך התצוגה בוטלה בגלל עיכובים בלוח הזמנים - למגינת ליבם של תושבי העיר המאוכזבים.
יותם דורון, אז טייס צעיר, זכה בכבוד ללוות את מסוקו של סאדאת מאל-עריש שבמצרים אל מנחת שדה תימן שממערב לבאר שבע. "הכינו אותי שהוא הולך לאחר, שאני סתם אחכה שם המון זמן, אבל הנשיא ואנשיו הגיעו בדיוק בזמן והמראנו", הוא נזכר. "הגענו אל שדה תימן, ואני חיכיתי שם עד אחרי הטקס. ליוויתי אותם בטיסה חזרה לאל-עריש. אני זוכר שלכל הצוות שלו היו שפמים".
מגילת השלום נחתמה כמתוכנן בכיכר העירייה, והמנהיגים נשאו נאומים נרגשים על סוף המלחמה, "נוֹ-מוֹר ווֹר" וראשית עידן השלום. באירוע המרכזי הופיעה יהודית רביץ, הזמרת ילידת העיר ממוצא מצרי שהייתה אז רק בת 22.
באר שבע אימצה את החיבור לאברהם אבינו, ובתו של ראש העיר הגישה למשלחת המצרית לחם ומים - הכנסת אורחים בסגנון האב הקדמון - ואת מפתח העיר. ראש העיר והנשיא נבון, שניהם ילידי השכונה המעורבת שייח' באדר בירושלים שדיברו ערבית שוטפת מילדותם, נאמו בערבית רהוטה.
"הברכה שלי אליך אינה זקוקה לכללי הטקס", פתח הנשיא נבון, "אלא היא ביטוי כן של רגש עמוק של כבוד והערכה שאנו רוחשים לך ולמעשיך הנשגבים ולעם המצרי האציל וארצו הכבירה, ערש הציביליזציה עתיקת הימים.
"אנו איננו מכירים אתכם במידה מספקת", המשיך נבון. "גם אלה מתוכנו שלא נולדו בארצות ערב מבקשים לדעת מקרוב את תרבותכם הגדולה ואת טיבו של העם המצרי הטוב, השורשי והאציל".
"בקמפ דייויד לא חתמנו על הסדר ביניים אלא על הסכם שלום קבע. לא על הסכם נפרד, אלא על הסכם הקובע מסגרת להסכם כולל עם כל עמי האזור. הדבר נראה היום קשה ורחוק. אך כשם שדברים שהיו בלתי אפשריים אתמול מתקיימים היום, כך יתקיימו מחר דברים שנראים היום בלתי אפשריים".
סאדאת לא נשאר חייב. "נישפט (על ידי ההיסטוריה) לא על ידי העמדות הקשוחות שנקטנו", אמר, "אלא על ידי הפצעים להם עזרנו להחלים, הנשמות שהצלנו והסבל שמנענו".
אחרי הנאומים ישב הנשיא המצרי עם נאווי ועם הנשיא נבון לשיחה קולחת בערבית. סאדאת התרשם מקבלת הפנים, ואמר לנאווי שדבר אחד בלבד הפתיע אותו באותו היום - שכן על ישראל למד כל מה שיש ללמוד במהלך הקריירה שלו - "השפה הערבית הצחה שבה נשאתם שניכם את נאומיכם. היו אלו נאומים שלא היו מביישים אילו נישאו בכנסים של ראשי המדינות הערביות ומנהיגיהן".
סאדאת הפגין ידע מרשים לגבי העיר והסתקרן לגבי שיעור הספרדים והאשכנזים בה. הוא גם הביע צער בפני ראש העיר "על כי יהודי עדת המזרח, כולל יהודי מצרים, אינם אוהבים את הערבים".
"אני מודע לכך ששלושים השנים האחרונות בחיי יהודי מצרים היו קשות", אמר לנאווי, "אך כלום די היה בהן למחות את זכרן של שלושת אלפי השנים שבהן נהנו היהודים משוויון זכויות, ואף נטלו חלק בפיתוח תרבות מצרים וכלכלתה, ובתקופה מסוימת גם בהגנה על גבולותיה?"
לאחר מכן יצא הנשיא המצרי לנסיעה ברחבי העיר ותושבים נופפו מולו בדגלי ישראל ומצרים בהתלהבות. שלטים נרגשים נתלו ברחבי העיר ובירכו את "אדריכלי השלום". תנועת "שלום עכשיו" הגדילה לעשות, ועיטרה שני גמלים בשלט שקורא לשלום עכשיו.
ראש העיר הנוכחי של באר שבע, רוביק דנילוביץ', היה רק בן שמונה כשסאדאת ביקר בעיר, אבל הוא זוכר את הביקור המכונן היטב. "לקחו אותנו לדרך מצדה, שם עברה השיירה. משני הצדדים עמדו התושבים, וילדי בתי הספר נופפו לשלום. אני לא אשכח את זה, זו הייתה התרגשות מאוד גדולה. היום אני מבין את המשמעות של האירוע. זו עירו של אברהם אבינו, שקדוש גם לבני ישראל וגם לבני ישמעאל. זה חלק מההיסטוריה של באר שבע, ציר המחבר בין סיפור אברהם אבינו והשלום הראשון של בני ישראל עם אחרים".
חותם כה גדול הותיר הביקור ההוא, שהיום יציינו אותו בבאר שבע עם סיורים בעקבות הביקור, תערוכת צילומים בפאב "גיזה" ואפילו מסיבה מצרית אל תוך הלילה.
