גם בישראל זו הכלכלה, טמבל
כחול לבן לא תנצח את נתניהו במגרש המדיני-ביטחוני. הסיכוי היחיד שלה הוא להבהיר לציבור שהמרדף של רה"מ אחר קואליציית חסינות תעלה לו כסף רב
רביעיית כחול לבן(צילום: רויטרס)
ג'יימס קארוויל היה יועץ התקשורת של ביל קלינטון בבחירות לנשיאות בארה"ב ב-1992. יריבו הריפובלקני, הנשיא ג'ורג' בוש האב, הוביל בסקרים על רקע המערכה הצבאית שניהל נגד עיראק, וקארוויל החליט להתמקד בתחום הכלכלי, לטענתו הוא הנושא החשוב ביותר לאמריקנים. הסיסמה שקבע: "זו הכלכלה, טמבל!", הפכה להיות מזוהה עם נצחונו של קלינטון.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
קארוויל מונה ליועצו של אהוד ברק בבחירות 1999 ולהפתעת הכול החליט להתמקד שוב בכלכלה. אמרו לו ש"בישראל מתעסקים קודם כל בביטחון", אבל הוא התעקש. בוב שרום, מהצוות שהביא עמו, הסביר: "בדקנו את הנושא בקבוצות מיקוד והתגובות חיזקו את האינטואיציה שלנו להתמקד במיתון והאבטלה, אף שהזהירו אותנו שעם מצע כלכלי אי אפשר לנצח מערכת בחירות בישראל". ברק הציג תוכנית כלכלית ליצירת 300 אלף מקומות עבודה חדשים לשנים הבאות, תוכנית לחינוך חינם מגיל 3, יום לימודים ארוך לכל ילד, כניסה חופשית לאוניברסיטאות ועוד. הוא ניצח את נתניהו.
מה הלקח שיכול בני גנץ להפיק מן האסטרטגיה הזו של קארוויל? הפיתוי הראשון של כחול לבן הוא לעסוק במדיניות הביטחון במערכת הבחירות הקרובה. יש להם שלושה רבי אלופים (במיל'), עם הרבה יותר ניסיון צבאי מסרן (מיל') בנימין נתניהו. הבעיה היא שכולם היו שותפים למדיניות הביטחון שלו כראש ממשלה בתקופת כהונתם. משה יעלון היה גם שר הביטחון תחתיו. בעימות האחרון בעזה הם קראו לנתניהו להפעיל יותר כוח נגד חמאס. "תרביץ להם", צעקו הילדים הטובים גנץ ולפיד לבריון של השכונה.
גם דרישה לקידום התהליך המדיני עם הפלסטינים היא בעייתית לכחול לבן. אפשר להאשים את נתניהו שלא ניסה להשיג הסכם שלום עם אבו מאזן, אבל יו"ר הרשות הפלסטינית יוצר רושם שגם לו לא בוער. בעיקר, הוא לא מבעיר את השטח. אם אין פיגועים ואין נשיא אמריקני שלוחץ, למה שהישראלים יוותרו על שטחים?
הדבר היחידי שקמפיין כזה של כחול לבן לעשות, הוא לתת דלק לנתניהו להרים קמפיין רגשי: "גנץ יחלק את ירושלים". אם האיש שגר בנוקדים הוא שמאלן, מה ייעשה לאיש שמוכן להחזיר את נוקדים? אף שלגבי נוקדים, ייתכן שנתניהו יסכים להגיע לעסקה עם אבו מאזן, אם תכלול בתוכה גם את התושב אביגדור ליברמן.
ג'יימס קארוויל. האיש שפנה אל הטמבל(צילום: Gettyimages)
מה כן יכול לעבוד? ממשלה שתיטיב יותר עם העם מבחינה כלכלית. אם אין הבדלים אידיאולוגיים של ממש בין הליכוד לכחול לבן, נותרת רק השאלה: מי יכול לספק ממשלה יעילה יותר שתתמודד עם יוקר המחיה, משבר הדיור, השחיקה בפנסיה והגידול בפערים החברתיים?
נתניהו הוא בעל השכלה אקדמית במינהל עסקים והיה בעברו שר אוצר שזכה לשבחים של אנשי מקצוע. בשנים האחרונות הוא איבד את יכולתו לנהל את המדינה משיקולים כלכליים ורתם אותה לצרכיו האישיים. הגרעון בתקציב גדל כדי להציג הישגים מדומים והמו"מ הקואליציוני האחרון הוכיח שהוא יהיה מוכן לשלם כל מחיר כספי, על חשבון הציבור, כדי להינצל מהעמדה לדין.
העובדה הזו תגרום לכך שכל ממשלה שיקים תהיה הנסחטת ביותר בתולדות המדינה. מספר השרים יגדל כדי לספק את השותפות בקואליציה, והדרישות של החרדים שנחשפו מלמדות על כספים רבים שיועברו לתלמידי ישיבות ולמגזר לא יצרני על חשבון עידוד הצמיחה במשק.
עיקר הקמפיין של כחול לבן צריך להתמקד לכן במשמעות הכלכלית של ראש ממשלה המכהן תחת כתב אישום. אם זה לא פוגע במצפונם של אלה הממשיכים לתמוך בו למרות זאת, אולי תציק להם האפשרות שזה יפגע בכיסם.
מי שיכול להוביל את הקמפיין הזה הוא גבי אשכנזי. יש לו את היעילות של גנרל ואת הרגישות של גולנצ'יק. הוא צריך להיות שר האוצר המיועד ולרכז צוות של מומחים בתחום זה. אלה יציגו תוכנית להצלת המשק הישראלי ולשיפור מצבן של השכבות החלשות ומעמד הביניים.
המסרים צריכים להיות פשוטים: "נתניהו מוביל אותנו לאסון כלכלי וחברתי, כדי להציל את עצמו", "נתניהו רוצה להקים את הממשלה הבזבזנית ביותר בתולדות המדינה", "כסף לתלמידי ישיבות, לא למשוחררי צה"ל" וכדומה. נשמע פשטני ודמגוגי? ובכן, בשיטה הזו נתניהו מנצח כבר שנים רבות.
ג'ימס קארוויל היה בעד מסרים הפוגעים בבטן והנוגעים לכיס. "רוב הקמפיינים הטובים מבוססים על נושאים בודדים", נהג לומר. "יש צורך להגיד הרבה במעט מילים. לא צריך לסבך".
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר ברוך לשם
מומלצים
