כשתתייצבו ב־17 בספטמבר בקלפי שלכם מאחורי הפרגוד ייתכן שתגיעו עם החלטה ברורה איזה פתק לשים במעטפה, או שאולי תתלבטו עד הרגע האחרון מול פתקי ההצבעה והאותיות. זה הזמן לדעת שברגע האמת, מה שיזיז את כף היד שלכם לעבר פתק מסוים עשויים להיות דווקא הגנים שירשתם מהוריכם או תהליכים כימיים נסתרים שמתרחשים במוח שלכם, גם אם אינכם מודעים להם.
קהילת הפסיכולוגים הפוליטיים והחוקרים בתחום מדעי המדינה סוערת כבר שנים אחדות בעקבות סדרת מחקרים שפורסמו בעיקר בארצות־הברית, ובעקבות ספר של צוות חוקרים מאוניברסיטת נברסקה בראשות פרופסור ג'ון היבינג, מחלוצי התחום המכונה כעת ביו־פוליטיקה.
החוקרים גילו עובדה די מדהימה: הם ידעו לנחש בצורה מדויקת באיזו מפלגה תומך אדם, וזאת בכמה שיטות מפתיעות. למשל לפי סריקת המוח שלו בזמן שהוא צופה בתמונות שחלקן מציגות אלימות קשה, ובחלקן דווקא מראות רומנטיים. מתברר ששמרנים (בארץ: תומכי הימין) וליברלים (השמאלנים בישראל) מגיבים אחרת לגירויים כאלה ואפילו - כך גילה מחקר אחר - מסדרים אחרת את החדרים שלהם, בבית או במשרד.
המסקנה הייתה מרחיקת לכת: יש דבר כזה מוח שמאלני ומוח ימני. והחלוקה הראשונית בין שני הסוגים האלה מתרחשת עוד ברגע היווצרות העובר. "תורשה או גנטיקה מסבירות בערך שליש מהשונות בדעות הפוליטיות ברוב המדינות", אומר פרופ' ג'ון היבינג בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות", וזה נכון גם לגבי ישראל.
מצאתם את הגנים שקשורים לדעות פוליטיות?
"לא, אבל לא חיפשנו במיוחד. גנטיקה מאוד מורכבת, וגם אפיגנטיקה (מדע החוקר שינויים במבנה הגנטי שאינם נובעים מתורשה אלא מאירועים שמתרחשים לאורך החיים – א.י) ממלאות תפקיד מרכזי. כך שחיפוש אחר גן או קבוצת גנים שיסבירו את כל המגוון של הדעות הפוליטיות, לא צפוי להצליח".
מחקרי תורשה הראו בעבר שהגובה של אדם נקבע בשיעור של 80 אחוז על ידי התורשה, תכונות אישיות עוברות אלינו מהורינו בשיעור של 40־50 אחוז, ולגבי הדעות הפוליטיות המספר שבו נוקבים החוקרים הוא בין 30 ל־40 אחוז.
איך החוקרים יודעים להבדיל בין תכונה או העדפה מולדת לכזו שנרכשת בילדות בבית? אחת השיטות היא להשוות בין תאומים זהים שחולקים את אותו DNA, לתאומים שאינם זהים. אם התאומים הזהים מגלים בממוצע זהות גדולה יותר בעמדות הפוליטיות שלהם, הרי שניתן לייחס את זה לתורשה, כי לשניהם אותו מטען גנטי, בניגוד לתאומים לא זהים.
פרופסור היבינג, המחקרים שערכתם נכונים לדעתך גם לגבי ישראל?
"המצב בישראל מייצג בדיוק את מה שלדעתי היא ההבחנה היסודית בין קבוצות אנשים. בין אלה (הימנים), שמודאגים מאיומים מצד מי שנתפס כגורם 'חיצוני', לבין אלה (השמאלנים) שמודאגים יותר מאיומים שמקורם בגורמים 'פנימיים' שצברו יותר מדי כוח. ההבחנה הזאת היא הגרעין של היריבויות הפוליטיות בכל רחבי העולם, גם אם נדמה שהסיבות שונות במדינות שונות".
היבינג ושותפיו אף חיברו שאלון אישיות שאינו נוגע ישירות לפוליטיקה, אך תוצאותיו יכולות לקבוע בדיוק די גדול לאיזה מחנה משתייך הנשאל. התאמנו את השאלות לקהל ישראלי ואתם מוזמנים לבחון את עצמכם:
הפסיכולוג החברתי־פוליטי, פרופ' גלעד הירשברגר, מסכים שהמצב בישראל אינו שונה מהתמונה הכלל־עולמית, ושתכונות אופי יסודיות הן שמבדילות בין תומכי הימין לתומכי השמאל.
"יש קשר בין גנטיקה לעמדה פוליטית אבל זה לא אומר שיש גן שמאלני או ימני", אומר הירשברגר, סגן דיקן בית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי. "עמדות פוליטיות הן לא ניתוח תבוני של המצב. בהכללה, שמאלנים תופסים יותר איומים גלובליים ולא ספציפיים, כמו התחממות כדור הארץ. ימניים תופסים יותר איומים של טרור ופגיעה אישית".
אנחנו בדרך לבחירות בפעם השנייה בחמישה חודשים. מה יכול לגרום לאנשים לשנות את דעתם בבחירות הקרובות?
"גם לאורך ההיסטוריה וגם בפוליטיקה הישראלית יש שינויי עמדה. לרוב זה תהליך ארוך של הבשלה. אנשים לא משנים את דעתם בגלל סיסמה פוליטית. כדי להיות ליברלי אתה חייב תפיסה מאוד מורכבת של המציאות. המציאות כפשוטה יוצרת עמדה ימנית. הטיעון הליברלי הרבה יותר מורכב, בעיקר בנוגע לאיומים ארוכי טווח, שם דרושה חשיבה רחוקה ומופשטת".
פרופ' גיל עצמון, פרופסור לאפיגנטיקה וגנטיקה באוניברסיטת חיפה, סבור שחלקו של הגורם הגנטי בקביעת הנטייה הפוליטית נמוך באופן יחסי. "אדם נולד עם תכונות מסוימות של רחמים וחמלה ואמפתיה לזולת או אגרסיביות. זה יכול להשפיע", אומר פרופ' עצמון, "אבל ההיבט הביולוגי לא בהכרח ניזון מגנטיקה. ברור שיש תהליך מסוים שמופעל במוח כתוצאה מחשיפה לאירועים לאורך החיים".
3 צפייה בגלריה
בני גנץ ובנימין נתניהו. ''עמדות פוליטיות הן לא ניתוח תבוני''
(צילום: יואב דודקביץ', אלכס קולומויסקי)
מחקרים רבים לאורך השנים הראו שמה שמניע שמרנים ומחזק את עמדותיהם זה פחד מסוגים שונים: פחד מהאחר, פחד מהזר, פחד משינויים בסביבה, פחד מאיבוד עמדת הכוח וגם מאיבוד ראש השבט.
אז אם הדעות הפוליטיות כל כך חקוקות בגופנו, איך נבדיל בין ליברלים לשמרנים בלי סורק מוח או חיבור למודדי זיעה? מחקרים אמריקאיים הראו שבאופן כללי השמרנים תואמים את שמם - מעדיפים לאכול מזון מקומי שהתרגלו אליו מילדות, לשמוע מוזיקה בסגנונות מוכרים, ואפילו יעדיפו כלב גזעי על מעורב. השפעות זרות ורעיונות חדשים שיובילו לשינוי המצב הקיים, גורמים להם אי־נוחות פיזית ממש.
הליברלים לעומתם יעדיפו מאכלים שמקורם במדינות רחוקות ואקזוטיות, יבחרו להאזין ל"מוזיקת עולם", ולא יחששו לאמץ כלב מעורב.
כן גנטי או לא גנטי, המסקנות של היבינג מאשרות את התחושה של רבים בישראל - גם בעקבות הבחירות האחרונות - שההשפעה של קמפיין יקר וצעקני, כמו זה שעומד לפנינו, קטנה בהרבה ממה שהיו רוצים להודות בכך אנשי הפרסום ומנהלי הקמפיינים של המפלגות.
איך יכול מועמד מצד פוליטי אחד לשכנע אנשים מהצד השני לנסות חשיבה אחרת?
"מדובר בדרך כלל במקרה אבוד", אומר פרופ' ג'ון היבינג. "עדיף להתמקד באלה שאין להם נטייה חזקה לצד כזה או אחר, ולנסות להבין את המניעים הפסיכולוגיים של אלה שבאופן מובנה שונים לגמרי מאיתנו בדעותיהם".
בישראל יש טענה שהמצב הביטחוני הקשה וכישלון תהליך השלום עד כה דוחקים את כל הציבור ימינה.
"אינני מסכים לקביעה שאיומים משפיעים על כולם במידה שווה. בארה"ב אחרי פיגועי התאומים ב־2001, שמאלנים מניו־יורק נעו בהחלט ימינה בנושאים כמו הצורך לפגוע בזכויות אדם כדי להילחם בטרור. אבל כעבור 18 חודשים דעותיהם חזרו למה שהיו לפני הפיגועים. לכולנו יש נקודת מוצא, ולמרות שאפשר להזיז אותנו ממנה לזמן מה, אנחנו בדרך כלל חוזרים לאותה נקודה".
המחקר שלכם חולל סנסציה כשפורסם. האם מאז חידדתם את המסקנות שלכם? מה החידוש האחרון במסקנות שלכם?
"הייתי אומר שהחידוד הכי גדול הוא שבעבר חשבנו שהשמרנים (אנשי הימין) רגישים יותר לאיומים מכל סוג, אבל כעת מתבהר שהם - ובעיקר תומכי טראמפ, בולסונארו, אורבן ומנהיגים דומים אחרים - רגישים יותר לאיומים כלפי קבוצת התומכים שלהם וכלפי המנהיג עצמו".
אז אם אפשר לזהות את "נאמני ביבי" כקבוצה שמרנית המאוחדת סביב המנהיג שלה, איך מסתכל המחקר על מפלגות מרכז שאינן מזדהות כימין או שמאל? הנושא לא נדון בהרחבה במחקרים והסיבה היא שגם מפלגות מהסוג הזה מתויגות בסופו של דבר על ידי הציבור לאחד המחנות. כך תייגו אנשי נתניהו את מפלגת כחול לבן כמפלגת שמאל במערכת הבחירות האחרונה, מבלי להתייחס בכלל לעמדות המדיניות של המפלגה החדשה או לחבריה, שרבים מהם דווקא מגיעים מהמפה הימנית של הפוליטיקה בישראל.
חשוב לציין שמומחי הביו־פוליטיקה לא משקיעים את כל זמנם בניסיון לדכא את אלה השואפים לשינויים במערכת הפוליטית הקיימת. מסקנה חשובה שהם מזכירים היא שעל שני הצדדים, השמאל והימין, להשלים עם קיומו של הצד הפוליטי הנגדי, ואפילו להכיר בתרומתו למדינה - ולא להגדיר את היריבים הפוליטיים כבוגדים, מסוכנים, טיפשים או מנותקים.
"ההבנה שיש מרכיב גנטי יכולה ליצור הבנה טובה יותר בין הצדדים. אם נבין שהצד הפוליטי השני לא סובל מחוסר הבנה של המצב, אלא פשוט בנוי אחרת מלידה, ורגיש יותר לנושאים מסוימים שפחות מקפיצים אותנו", כתבו היבינג ושותפיו בספרם. "בעבר הייתה חשיבות אבולוציונית לכך שיהיו שמרנים וליברלים בכל קבוצה, לצרכים שונים של קיום הקהילה".
החוקרים מציגים למשל את החיים בימי האדם הקדמון, כאשר בשבט היו מצד אחד לוחמים שדרוכים להיאבק בכל איום כלפי הקבוצה, ומצד שני מוחות יצירתיים שמצאו פתרונות לקידום השבט והיו אחראים להתקדמות המין האנושי. אף אחד מהצדדים לא היה מצליח להתקיים לאורך זמן ללא השני.
יעקב בורק, איש עסקים, סופר ופעיל חברתי, סבור שאנחנו זקוקים לשיווי המשקל שמייצרים השמרנים והליברלים, ממש כמו בטבע. "החברה זקוקה לשניהם", בורק אומר. "שמרנים שומרים עלינו כחברה לבל ננוצל או נותקף, וליברלים מצעידים אותנו קדימה באמצעות החדשנות שהם מעודדים ונכונותם להתנסות. חבָרות יוצאות נשכרות מהשילוב בין אלה שפתוחים להשפעתן של קבוצות חיצוניות ובין אלה שמנסים לחסום כל קשר איתן. מי שהפנים זאת בוודאי יוכל גם להבין כי אדם שאינו מסכים איתנו אינו בהכרח רדוד, בור או תוצר של הכוונה מוטעית. הוא פשוט חווה את העולם בדרך שונה מזו שלנו, מעבד את התנסותו ומגיב בהתאם.
"עם זאת, הרעיון ששמרנים וליברלים יגיעו להסכמה באמצעות דיאלוג אינו מציאותי. מעשי ומפוכח יותר להכיר בהבדלים בינינו ובמקורותיהם ובעובדה שאנו שמים לב לדברים שונים. אז אולי נהיה מוכנים להתפשר, מתוך הבנה שזו הדרך הטובה ביותר לממש את האינטרסים שלנו".
אז רגע אחרי שתצאו מהקלפי, אפילו לפני מדגמי הבחירות בטלוויזיה, קחו נשימה ונסו להבין שיש סיבה טבעית, אפילו גנטית, לקיומו של המחנה הפוליטי הנגדי. לא רק שהתהליכים המוחיים שלהם שונים, ייתכן שהם פשוט נולדו שונים מכם ולא תצליחו לשכנע אותם לתמוך בדעתכם.
