איילת שקד גורמת לנשים יותר נזק מתועלת
יו"ר הימין החדש מקפידה למצב את עצמה כמודל פמיניסטי, אלא שהקריירה שלה רצופה פעילות אנטי-נשית מובהקת. על הדמיון לסדרה הדיסטופית ההיא
איילת שקד (צילום: מוטי קמחי)
הסדרה "סיפורה של שפחה", המבוססת על ספר מאת מרגרט אטווד, מתרחשת בדיסטופיה בשם "גלעד" - ארה"ב לשעבר, שעליה השתלטו כוחות אולטרה-שמרניים, ובהנהגתם נשים אינן מורשות לעבוד, לצאת מהבית ללא ליווי, להחזיק רכוש עצמאי או לקרוא. דמות מרכזית בסדרה היא סרינה ווטרפורד, אשת מפקד בכיר, שבעברה הייתה חלק מרכזי מההנהגה שהביאה להפיכה, ולאחריה, ב"גלעד", על אף יכולותיה המוכחות, היא מודרת לחלוטין מהמרחב הציבורי, בוודאי הפוליטי, שבויה בכלא שסייעה במו ידיה לתכנן ולהקים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ועכשיו אלינו. אין מחלוקת שהפוליטיקה הישראלית סובלת ממחסור חמור, גובר והולך בנשים, שצפוי להגיע לשפל חדש בכנסת הבאה. בנאום שבו הוכרזה הצבתה כיו"ר הבלעדית של "הימין החדש", ביקשה איילת שקד, ולא בפעם הראשונה, למצב עצמה כמודל פמיניסטי. היא הזכירה את דבורה הנביאה, שלומציון המלכה וגולדה מאיר, והכריזה: "בבחירות הקרובות אין עדיין מפלגה שבראשה עומדת אישה. עכשיו יש".
ובכן, הרשו לי לא להתרשם מהפמיניזם של איילת שקד. למעשה, היא גורמת להרבה יותר נזק מאשר לתועלת עבור נשים.
אחת ממטרותיה המוצהרות העיקריות של שקד כשרת המשפטים, שעליה הכריזה שוב ושוב, הייתה "להסיט את הספינה (המשפטית) לכיוון שמרני יותר". סיסמת הבחירות הקודמת שלה הייתה "שקד תנצח על בג"ץ, בנט ינצח את חמאס". מיצובו של בית הדין הגבוה לצדק כאויב העם, והשאיפה לקצץ את כנפיו, בוודאי אינם מתיישבים עם הגנה על זכויות נשים. מאליס מילר ועד חובת ייצוג הולם במפלגות - פסיקות בג"ץ היו מנוף משמעותי בקידום מעמדן של נשים בישראל.
למרבה הצער, מאמציה של שקד בכיוון השמרני החלו לקצור פירות. למשל בפסק הדין שניתן בנובמבר שעבר, שנודע בכינוי "בג"ץ האישה הנואפת", ובו הוחלט – ברוב של שני שופטים שמונו "בניצוחה" של שקד – שלא להתערב בפסיקת בית הדין הרבני, שעל פיו נמנעה זכותה של אישה בדירת מגורים מהטעם שבגדה בבעלה.
שקד אף תומכת באופן מוצהר בהפרדה מגדרית. למעשה, היא אמרה לאחרונה בראיון לגלי צה"ל כי "הפרדה מגדרית איננה הדרה". ובכן, זו כבר אג'נדה אנטי פמיניסטית מובהקת. מי שיעמיק ברציונל העומד בבסיס הדרישה להפריד בין גברים ונשים יגלה שהוא קשור לפסוק מתהילים, שעל פיו "כל כבודה בת מלך פנימה". ראשית, זיהוין של נשים עם הספירה הפרטית, הביתית, והדרתן מן החיים הציבוריים; שנית, תפיסתן של נשים כ"מפגע" של תאווה ופיתוי (אותה תפיסה, אגב, הפוסלת שירת נשים). אבל שקד, כחילונית ואישה, ככל הנראה לא יכולה להרשות לעצמה התעמקות שפירושה ללכת נגד ה"בייס".
איילת שקד: אעמוד בראש הימין החדש (צילום: ליהי קרופניק)
עו"ד ליעד ורצהיזר(לירון ויסמן)
למעשה, כשזה מגיע לקידום פוליטי אישי, איילת לא בוחלת. בדבר. שקד חותרת לעמוד בראשות איחוד מפלגות הימין, שאת אנשיו הגדירה בנאומה "חברים טובים שלי", והפצירה ל"חיבור גדול" של "ערכים בריאים". ובכן, הראי לנו מי חברייך ונאמר לך מי את. "חבר טוב" אחד, למשל, הוא השר בצלאל סמוטריץ', שקצרה היריעה מלפרט את כל ביטוייו נגד שוויון מגדרי. למשל כשקרא לקמפיין #metoo "שקרי ומסוכן", כשהתנגד למינוי מפקדת טייסת, וכשקידם תיקון חקיקה שבעקבותיו הפרדה מגדרית לא תחשב אפליה.
"חבר טוב" (ותומך נלהב) אחר, המושך בחוטי האיחוד, הוא הרב אלי סדן, אשר מטיף באופן מפורש נגד חינוך נשים לעצמאות כלכלית ובעד החזרתן אל תוך הבית. ציטוט מדויק: "הפשע שהפמיניזם המודרני יוצר הוא לחנך את האישה להיות עצמאית, להיות בלתי תלויה בבעלה, לדאוג שיהיה לה הכנסה מספיק טובה. מסרסים את היכולת שלה להיות אישה טובה ואימא טובה".
עוד נזכיר ששקד הצביעה יחד עם הקואליציה נגד הקמת ועדת חקירה ממלכתית על רצח נשים; שקידמה מלחמת חורמה ב"תלונות שווא" של נשים (על אף שמדובר במיעוט זניח); שפעלה לקידום מעמדו ומרכזיותו של המשפט העברי בבתי המשפט האזרחיים; שהסכימה לשאת ולתת עם הליכוד באמצעות נתן אשל, שנתפס והודה שצילם מתחת לחצאיתה של עובדת לשכת נתניהו; שקידמה את מפלגתה באמצעות סרטון מחפיץ ותמוה שבמסגרתו דגמנה בושם "פשיזם" בשלל תנוחות, וכמובן הייתה גם הברית הלא קדושה עם אפי נוה, וסירובה העיקש לגנות את מעלליו.
הפרדוקס הוא שככל ששקד תצליח בקידום האג'נדות שלה ושל "חבריה הטובים", כך ייחלש קולן וכוחן של נשים. בתרחיש שבמסגרתו אותן אג'נדות מתממשות במלואן, תמצא עצמה שקד, ממש כמו סרינה ווטרפורד, מושתקת ומודרת לחלוטין מהמרחב הציבורי.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עו"ד ליעד ורצהיזר
לירון ויסמן
מומלצים
