"אני חתול", אמר נדב סלע באולם בית המשפט כשהואשם ברצח אשתו וילדיו לפני כשנתיים. לא חיבתו לחיות הביאה אותו להכרזה הזו, מטרתו הייתה ברורה - לשכנע את השופט שלא היה מודע למעשיו האיומים, שאירעו ב-2017.
הוא רצח בדקירות סכין את אשתו דור כרסנטי, את שני ילדיו הקטנים ואת בן השכנים, ואז, בקור רוח, החליף את בגדיו ואת נעליו ויצא מהבית, משאיר אחריו בית מדמם וכאב בלתי נתפס.
בבית המשפט טענו הסנגורים שלו כי הוא לא שפוי וכי סבל מפגיעה במוחו - אבל השופטים לא קיבלו זאת, ועל סלע נגזרו ארבעה מאסרי עולם ועוד עשר שנות מאסר: "הנאשם במחשבה תחילה נטל את חייהם", קבעו.
"הרוצח של הבת שלי ניסה להתחזות לחולה נפש", אומרת רוית סבג, אימה של כרסנטי. "אפילו כשהגיש ערעור לבית המשפט העליון המשיך לטעון לאי שפיות, אבל למזלנו בית המשפט ביטל את הערעור והשופטים הבינו שמדובר באדם שפוי.
"אני הכרתי את נדב כל כך טוב, הוא היה חי אצלי, ולכן ידעתי שהוא לא חולה נפש, וזה הוציא אותי מדעתי שהוא טען לאי שפיות. אבל יש משפחות שלא מכירות את הרוצח, ולהן יהיה קשה יותר לעמוד מול גרסה כזו", היא מוסיפה.
טענות אי השפיות ואי הכשירות הנפשית מוכרות לכולנו - מהטלוויזיה ומהקולנוע, ובראש ובראשונה מהמציאות. פעם אחר פעם הן נשמעות מפיהם של קרובי משפחה או עורכי דינם של נאשמים. האם קיים קשר בין מצב נפשי למקרי אלימות איומים, או שמדובר בטקטיקה נפוצה בניסיון לחמוק מן הדין?
כדי לקבוע שאדם אינו כשיר לעמוד לדין, יש צורך בהחלטת שופט המתבססת על חוות דעת פסיכיאטרית. חשוד שמצריך אבחון יישלח ל-15 ימים להסתכלות רפואית במוסד פסיכיאטרי, שבו יבדקו אם מדובר במחלה, או לחלופין אם היה במצב של "אי שפיות זמנית". אם מוכח כי החשוד לוקה בנפשו, הוא פטור מעמידה לדין שכן כושר השיפוט שלו לקוי ואין לו היכולת להבחין בין טוב לרע. אופציה נוספת היא קביעה כי לחשוד יש "אחריות מופחתת למעשיו", דבר שיכול להביא להקלה בעונשו.
"בעיניי זו אוזלת יד שהמדינה נותנת את האופציה לבקש להיות לא כשיר לעמוד לדין", אומרת סבג. "גם אם אתה 'לא כשיר', אין סיבה שלא תקבל עונש כמו כולם ושיקימו מחלקות פסיכיאטריות בבתי הכלא. רוצחים הולכים לכיוון של טענת אי שפיות כי הם מקווים שבדרך הזו תוך זמן קצר הם ישוחררו".
ד"ר איגור ברש, סגן מנהל המרכז לבריאות הנפש איתנים, כתב לא פעם חוות דעת במהלך משפטי רצח. "כשאני מנסח חוות דעת פסיכיאטרית על נאשם ברצח, אני קובע אם מה שהוא עשה היה מתוך בחירה מודעת או שהמחלה היא שפעלה מתוכו. ברירת המחדל היא שהוא אחראי למעשיו, אבל אם אני סבור כי המחלה הובילה אותו - חובת ההוכחה עליי. אני כפסיכיאטר לא קובע נורמות מוסריות, בשביל זה יש שופט. אני כאן כדי להגיד אם המניע שלו נעוץ במחלה או לא", הוא אומר.
ברש גם השתתף בוועדות שדנות בחופשות ובשחרור מאשפוז. ועדה שכזו מורכבת משופט מחוזי בדימוס, מפסיכיאטר משפטי עם ותק של למעלה מעשר שנים ומקרימינולוג קליני. ברש מספר שלעיתים מתגלעים חילוקי דעות: "במקרה כזה חבר הוועדה שלא הסכים לדעת האחרים כותב דעת מיעוט. אם יש חילוקי דעות כאלו, יוגש ערעור לבית המשפט, אבל זה קורה לעיתים נדירות. אם מישהו טוען בפנינו למשל שהוא שומע קולות שפקדו עליו לפגוע באחרים, אנחנו שולחים אותו להסתכלות ובודקים אם יש עקביות בהתנהגות שלו. בן אדם שמנסה להתחזות יכול לביים רבע שעה או 24 שעות - אבל הוא לא יכול לביים את זה למשך שבועיים".
הרוצח נדב סלע בבית המשפט
לחברי הוועדה יש כמה דרכים לזהות מתחזים: "בן אדם שהיה בריא לא יכול להפוך לחולה באופן פתאומי. לכל מחלה יש חוקיות ודפוס פעולה: איך היא מתחילה וכיצד היא מתפתחת לאורך הזמן. אנחנו מחפשים פערים בהתנהגות, ולעיתים גם גובים עדויות אופי ממכרים. כלי נוסף הוא השוואה לתמלילי החקירה הראשונית של הנאשם, כדי לבחון אם קיים פער בין הגרסאות. יחד אנו מרכיבים את הפאזל של האבחנה הפסיכיאטרית".
ד"ר ברש מספר על מקרה שבו שימוש בחומרי החקירה המשטרתית סייע להפריך את הטענה לאי כשירות: "לפני כמה חודשים ישבתי בוועדה פסיכיאטרית, ועמדה בפנינו אישה שטענה שהיא רצחה את אביה משום שראתה דמות זרה, וכאקט התגוננות לקחה סכין ודקרה אותו - אבל בחומרי החקירה הראשוניים היא אמרה לשוטר שהיא ראתה את הגופה של אביה מוטלת על המדרגות".
ובכל זאת, משפחות נרצחים רבות נותרו פגועות ואף חיות בחשש בגלל החלטת בית המשפט. "הטענה בדבר אי שפיות הולכת והופכת לטענת ההגנה הפופולרית ביותר בקרב נאשמים ברצח, שסנגוריהם רואים באשפוז הכפוי דרך להימלט מאימת הדין", אומרת לרה צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות. "יש חשיבות רבה לגיבוש דרכי פיקוח על רוצחים שהורשעו ברצח, אולם נידונו לעונש מופחת בגלל הפרעה נפשית חמורה, לאחר שחרורם מהכלא".
אמיר לוין, בנה של אסתר לוין שנרצחה על ידי שכן שהתנכל לה במשך שנים, מספר על ההתרחשויות שאירעו לפני יותר מעשור. "חודש לפני הרצח של אמא, השכן תקף את אח שלי. בית משפט השלום שלח אותו להסתכלות, הוא ערער על ההחלטה ושחררו אותו. שבועיים לאחר מכן הוא רצח את אמא שלי. חוות הדעת הפסיכיאטרית קבעה כי הוא עשה את הכול בתכנון מלא ושהרצח היה בכוונה תחילה. פתאום, במהלך הדיון הסנגור שלו טען שהוא 'חטף סכיזופרניה במעצר'. השופטת קיבלה את הטענה ההזויה הזו, ופסקה שהוא לא כשיר לעמוד לדין".
לוין חי מאז בפחד: "כשאדם נוהג שיכור והורג אדם אחר בתאונת דרכים - אנחנו לא דנים אותו? אני חושב שהיד קלה על ההדק, הן מצד הרופאים והן מצד הפרקליטות שבקלות מגיעה להסדרי טיעון. כרגע הרוצח של אמא שלי חמק מהליך משפטי, ובית החולים הפסיכיאטרי שומר עליו כאילו הוא בעיר מקלט. אחת לחצי שנה הוא עומד בפני ועדה פסיכיאטרית שיכולה לפסוק לשחרר אותו. בכל שבוע מוציאים אותו לחופשה בת עשר שעות מבית החולים, ואני חי בפחד תמידי".
חיים שרעבי איבד את בתו ההרה שושנה, שנרצחה על ידי בעלה. "אם זה היה תלוי בי, היו מבטלים את הטענה של אי שפיות", הוא מצהיר. "לא הוגן לשחרר אדם מבלי להעמיד אותו לדין. במקרה שלנו הרוצח טען לאי שפיות, אבל למזלי בית המשפט פסק כי השהייה שלו במחלקה הסגורה תהיה ל-25 שנים. הוא יוצא לחופשות מדי פעם ובעבר מאוד פחדתי מזה, אבל בקרוב תסתיים התקופה שנקבעה שבה הוא צריך להיות בטיפול, ומפחיד לחשוב מה יקרה כשהוא יהיה בחוץ".
מן הצד השני של אולם בית המשפט עמד בדיונים דומים עו"ד ששי גז, המתמחה בתיקי רצח. "יש חשודים שמנסים לשחק את עצמם משוגעים מתוך מחשבה שאין להם מה להפסיד, אבל מאוד קשה לעבוד על המערכת, ואני לא מכיר נאשמים שהצליחו לזייף מחלה ולקבל אבחנה של אי שפיות", אומר גז.
"אם בית המשפט קבע על סמך חוות דעת פסיכיאטרית שבזמן ביצוע המעשה החשוד היה במצב של אי שפיות, אז לא ניתן להעמיד אותו לדין. הבעייתיות בהחלטות הללו היא שהן מביאות לשחרור מוקדם של הנאשם, מה שמעורר ביקורת ציבורית גדולה.
"אומנם קשה להשלים עם העובדה שאותו אדם שביצע מעשה נורא משתחרר, אבל בית המשפט לא מושפע בהליך קבלת ההחלטות שלו משיקולים של 'מה יחשוב על כך הציבור?'. בדיוק כמו שילד בן שבע לא יעמוד בפני משפט אם יהרוג בטעות חבר שלו, כך גם לוקים במחלות נפש".
פרופ' צבי זמישלני, לשעבר מנהל בית החולים גהה וכיום חבר הוועד המרכזי של איגוד הפסיכיאטריה העולמי, אומר כי אלימות כלל לא מאפיינת חולים פסיכוטיים. "הרוב המוחלט של מעשי העבריינות, האלימות והרצח לא קורים על ידי חולים פסיכיאטרים, וזאת מכיוון שרוב החולים הפסיכיאטרים הם לא אלימים. על פי מחקרים מבין חולי הסכיזופרניה, שהם 1% מהאוכלוסייה הכללית, רק 7% עלולים להיות אלימים, אך זה לא בהכרח בעקבות המחלה אלא לאור קווים אישיותיים".
על פי הקהילה הרפואית, שילוב של מחלת נפש עם צריכת אלכוהול וסמים, יחד עם רקע קודם של אירועי אלימות, הוא זה שעלול להסתיים באסון. "אם אדם פרנואיד חושב שהשכן מתנכל לו ושם לו מיקרופונים, זה לא יגרום לו לפגוע בשכן. לעומת זאת, אם הוא ישלב עם זה אלכוהול וסמים, זה כבר עלול להשפיע על רמת האלימות שלו", מסביר זמישלני.
"אומנם המחוקק קבע שיש מצבים שבהם אדם לא יכול לעמוד לדין אם היה במצב פסיכוטי. האם זה מדויק? לא. גם חולה פסיכוטי עדיין יודע שאסור לרצוח. אנשים שעשו עבירה חמורה כמו רצח או הריגה צריכים להיות במחלקה פסיכיאטרית בכלא ולא בבתי חולים, שם הם תופסים מקום על חשבון חולים אחרים".
ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל, סבור כי השימוש בטיעון הנפשי אף פוגע ומייצר סטיגמות. "ישנם עורכי דין המייצגים חשודים במעשי אלימות קשים ואף ברצח, ועושים שימוש ציני בזכות לטענה כי לקוחותיהם סובלים מהפרעה נפשית - זוהי מציאות מרתיחה ובלתי נסבלת.
"בכך, הם לא רק מנצלים את החוק לטובת לקוחותיהם ועושים בו שימוש לרעה, אלא גם פוגעים מכה אנושה באוכלוסיית החולים הפסיכיאטריים. פגיעה זו באה לידי ביטוי בהנצחת הסטיגמה כלפי חולים פסיכיאטריים, כמי שנוטים לכאורה לגילויי אלימות ומהווים חלילה סכנה לשלום הציבור".
