הגיע הזמן להעביר את החופש הגדול לחגים
את יולי-אוגוסט שורדים ההורים בקושי ומגיעים מרוטים ומסמורטטים לחודש תשרי. הפתרון מחכה כבר שנים מתחת לאף שלנו. אם תרצו אין זו אגדה
גיא מרוז
טלפון של חבר שלי מהקניון, מלווה בצרחות שלושת ילדיו שרצו עוד ארטיק או עוד משחק וידאו, באמצע אוקטובר הלוהט אחרי כמעט שלושה חודשים של חופשה כפויה של הצאצאים, החזיר אותי לרעיון ישן שמסתובב בקרב עם הסגולה כבר כמה שנים: החלת החופש הגדול על חודש החגים באופן קבוע.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אני מחבב את החגים, נשבע לכם. לא מבחינה דתית דווקא בהיבט של המנהגים - השקט בתל אביב בכיפור, סופי השבוע הכפולים, וגם המון סיבות לעוד כוס יין עם חברים. אבל כשאתה רואה בחול המועד את ההורים האלה ברחובות ובקניונים, צועקים, כועסים, עייפים, עם המוני ילדים סביבם שרוצים רק עוד משהו קטן אחד, אתה מבין שמשהו לא עובד.
כשאתה שומע שעצמאים ופרלינסרים לא מצליחים להתפרנס כי אין מול מי לעבוד, כשאתה שומע על עוד המוני זוגות שמתפרקים בתקופה הזו ועל כך שאי אפשר יותר לממן את הבילויים של הילדים - אתה מבין שיש פה כשל שוק. סוג של טירוף מערכות.
כולנו אוהבים את הילדים הכי בעולם, זה ברור. אבל יש פה מצב מופרך: שלושה חודשים עם הפעוטות החופשיים, תוך כדי ניסיון אמיתי לעבוד ולהמשיך לחייך - לא ממש הולך. כל זה מביא למסקנה שחייבים לעשות שינוי ומהר. אז למה לא להזיז את החופש הגדול לחודשי אלול ותשרי? אנחנו מדינה יהודית, לא?
פעם היה הגיוני לא ללמוד ביולי-אוגוסט כי היה נורא חם ולא היו מזגנים בכיתות. אבל היום הכול ממוזג וממילא בספטמבר חם לפחות כמו באוגוסט. רק צריך לקבל החלטה אמיצה. נכון זו החלטה שלא קשורה לאיראן ולדרישות של ליצמן אלא סתם לחיים שלנו כאן – הורים, ילדים ומורים כאחד.
בתמונה: המון הורים בלי כוח(צילום: עמית שאבי)
אז מה עושים? לפני כמה שנים יצאנו למאבק על קיבוע שעון הקיץ. אף אחד לא האמין שאפשר יהיה לשבור את ההתנגדות החרדית, אבל בסוף זה הצליח ושעון הקיץ עבר קבוע לסוף החגים. פעם חשבו שתחבורה ציבורית בשבת היא חלום רחוק, והנה, תראו מה חולדאי האמיץ עושה.
אני יודע שיש המון בעיות במערכת החינוך לפני העניין הזה, אני יודע שמשכורות המורים הן עלבון לאינטליגנציה, אבל גם המורים הם הורים. גם הם לא מבינים את ההיגיון במה שקורה בחודש תשרי.
ומאיפה יבוא הכסף? שיעבירו קצת מתקציב הביטחון ויפצו את המורים על אובדן ימי החופש שלהם הם הורגלו. ובכלל, אולי יתקנו פעם אחת ולתמיד את המשכורות שלהם והתיקון יביא עוד אנשים מצוינים שיגדלו דור מחונך, שיאמין פחות במלחמות ויותר בשלום.
ועכשיו הגיע הזמן להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. זה רק בידיים שלנו, ההורים, האזרחים. גנץ ונתניהו עסוקים בדברים יותר חשובים מאשר החיים עצמם. אני מתגייס לזה. ואתם?
חג שמח כמובן ולהתראות בקניון. זה המייל שלי למי שרוצה לעבוד בזה איתי: meroz.guy@gmail.com
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
