אלון חסן מודל 2020 הוא איש שבור ומרוסק. האיש ששלט בלי תחרות בנמל אשדוד, השיג תנאים מפליגים לעובדים וצבר עוצמה כלכלית ופוליטית, הורשע בדצמבר בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים אחרי שכבר זוכה מהן בערכאה קודמת. שש שנים של הליך משפטי מסובך גבו ממנו מחיר יקר. לא רק שאיבד את המעמד שהיה לו ואת החברים שנהנו מהקרבה אליו, הוא גם נאלץ להתמודד עם בעיות כלכליות שלא הכיר אף פעם. הגבר שחלש על מסעדות, בתי קפה וחברות והתנייד ברכבי שטח מנקרי עיניים, נראה עייף, מובס, שותה קפה בשרשרת. בטוח שנפל קורבן לאנשים שקינאו בהצלחתו.
“אנשים במצב שלי שמים חבל על הצוואר, או הולכים לסגור עסקה ולהודות בפשעים שלא עשו, או בורחים מהארץ”, הוא אומר בזעם. אנחנו נפגשים בבית קפה נידח בתחנת דלק במושב יד בנימין, השוכן כמה קילומטרים מהנמל שפעם היה האימפריה שלו. “אני לא הגעתי למקומות האלה. נלחמתי על השם שלי עד השנייה האחרונה. אחרי הזיכוי במחוזי הייתה לי תעודת הכשר של בית משפט שטיהר אותי. אבל עכשיו אחרי ההרשעה הכל נעצר. שוב החרב מסתובבת אליי. הכל נגדע, הכל נפל. המותג ‘אלון חסן’ התרסק. 24 שעות ביממה אני מדבר על ההליכים המשפטיים, חולם עליהם. המשפחה שלי נפגעה פיזית ונפשית. לא האמנתי שמדינת ישראל יכולה לנסות למחוק משפחה שלמה. אני כבר לא עובד שש שנים. העסקים שלי קרסו כי הבנקים סגרו לי את האשראי וכשאין לך אשראי, אין לך שום אפשרות להמשיך להפעיל את העסקים. חברת חומרי הניקוי שלי נסגרה, בית הקפה נסגר, כל העסקים שלי נסגרו”.
אז ממה אתה מתפרנס?
“אבא שלי עוזר לי. הוא האדם היחיד שאני מעז לפנות אליו. מהיום הראשון הוא אמר לי, ‘אלון, אני מבטיח שלא יחסר לך דבר’. אבל עדיין זה מאוד קשה. אני בן 50, בעל לאישה ואבא לארבעה ילדים, זה לא פשוט לקבל כסף מאבא”.
למה הכסף משמש, לחוגים לילדה? לאוכל במכולת?
“זה ממש לא שם. אני לא רעב ללחם. אבל הפרשה הזאת עלתה לי הרבה מאוד כסף, הרבה מיליונים. אני לא רוצה לרדת לרזולוציות מפורטות, להגיע למקום של מסכנות, אבל אין ספק שרמת החיים שלי ירדה מאוד”.
איבדת את הבית?
“לא, אבל ההכנסות שלי נפגעו מאוד. לפני שהחלה הפרשה היינו נוסעים לחופש פעם בחודש, לפעמים גם פעמיים ושלוש. הילדים היו נוסעים לחו”ל לראות כדורגל, הייתי מצטרף אליהם. חיינו ברמת חיים גבוהה. לא חסר לנו שום דבר. ופתאום אני צריך לחשב כל דבר, אני לא יכול להרשות לעצמי דברים. ידי לא משגת לדברים שפעם היו בהישג יד. והכי כואב לי שאני צריך להחסיר מהמשפחה שלי. שמאחד שמייצר כסף הפכתי לאחד שנתמך”.
גורם המקורב לנמל לא מתרשם: “אלון חסן לא עני, שלא יתבכיין. אם הוא במצב כספי כל כך קשה, שלא יגור בווילה מפוארת ושאשתו תפסיק לנסוע עם ג’יפ אאודי יוקרתי ברחבי העיר אשדוד. אלון הקים הסתדרות עובדים חדשה כדי לדפוק את ההסתדרות הכללית והוא היו”ר שלה. אמנם הוא לא עובד בנמל, אבל יש לו עוד הרבה עסקים חוץ מהנמל. אבא שלו אדם עשיר מאוד, זה נכון, אבל גם לאלון לא חסר והכל הצגה אחת גדולה. פשוט במקום להרוויח 150 אלף שקל בחודש, הוא מרוויח 30 אלף”.
חסן בתגובה: “כל החברות שלי לא פעילות. ולגורם שיודע יותר טוב ממני מה מצבי הכלכלי, אני מאחל שלא יעמוד במקומי”.
בעיקר כואב לו שנאסר עליו להיכנס לנמל אשדוד. “גם החברים הטובים התרחקו. פחדו להיראות איתי, שלא יקשרו בינינו. הלב שלי התנפץ, לא ידעתי ממה להיות מזועזע יותר, מההליכים נגדי או מחוסר התמיכה של החברים שעשיתי כל כך הרבה בשבילם ומהעובדים ששמרתי על הזכויות שלהם. כשאני מנסה לעשות משהו אנשים לא מתביישים להגיד לי, ‘אלון, אנחנו מכירים אותך, יודעים מי אתה, בשמחה היינו עושים איתך עסקים בנסיבות אחרות, אבל לא, תודה. לא רוצים להסתבך בגללך’. הכל, הכל נהרס. אנחנו מדברים על תקופה מאוד ארוכה, שש שנים של סבל מתמשך”.
איך זה משפיע על המצב הנפשי שלך?
“אני בן אדם חזק, אבל הסיוט הזה מלווה אותי כל יום, כל היום וכל הלילה, מונע ממני לעשות דברים אחרים. עד הזיכוי לא הייתי מסוגל לעשות שום דבר, רק להתעסק בפרשה. הייתי ישן עם זה, מתעורר עם זה, מדבר רק על זה. מבן אדם שהיה מלא חיים ושמחה ועשייה, הפכתי לאדם שיושב 24 שעות רק בין המסמכים. שמחת החיים שלי נעלמה. מפעל החיים שלי נחרב בלי שאני יכול לעשות כלום. עליתי 50 קילו מרוב מצוקה, לא ישנתי, וכשאדם לא ישן, הכל בגוף משתבש. אז ירדתי חלק, אבל התנודות האלה יכולות להרוג בן אדם. אני מתוסכל, מתעורר הרבה בלילה, מתקשה להירדם. המתח הוא בלתי רגיל, קשה לתאר אותו. מאז הזיכוי הלחץ קצת ירד, אבל אז בא הערעור והחזיר את התסכול, את חוסר האונים, את החרב ששוב ושוב מתהפכת לכיוון שלי. אני חי בתוך סיוט”.
אולי גם לאורח חייך הראוותני היה חלק בזה?
“ברור שזה משפיע. היה קל לנגח אותי ציבורית ולהראות שהנה, מנהיג פועלים, במקום שיחיה בבית צנוע עם שלושה חדרים, גר בווילה מפוארת. אלה הכלים שעזרו להשחיר אותי. ציבורית. אבל זה לא פלילי, ויש המון עובדי נמל שגרים בווילות. עשיתי דברים בחיים שלי, אני לא מתבייש בזה. הייתי צעיר, דומיננטי, השמיים היו הגבול. ואני לא עצרתי שם. רציתי להמשיך הלאה. היו לי שאיפות”.
למשל?
“להיכנס לפוליטיקה. היו לי המון הזדמנויות אבל בזמנו זה לא דיבר אליי כי אני לא רואה חברי כנסת ככוכבים גדולים. ברור שיכולתי לעשות הרבה יותר מהם ובואי נגיד שהם לא יותר ממני. המדינה חשובה לי והבעיות הפנימיות מטרידות אותי יותר מהאיומים החיצוניים. יש לי ארבעה ילדים, אני חרד לגורל שלהם. לא רוצה שהבן שלי יעבור את מה שאני עברתי. אני יכול להגיד לך באחריות, אם לא המשפט, הייתי היום לפחות חבר כנסת”.
חסן מאמין שגם התדמית אשמה. שהוא קורבן של דעות קדומות. "נתנו לציבור הרגשה שאני אויב העם", הוא אומר במרירות. "קל לצבוע אותי כי אני אדם שהולך עם שרשרת וטבעת. קל לנגח אותי גם בגלל הגודל. אני גבוה, רחב, מדבר בקול, לא מפחד להיכנס לקונפליקטים. קל לצייר אותי כעבריין".
הרבצת פעם למישהו?
"מעולם לא. נוח לעשות לי דמוניזציה ולהדביק לי סטיגמה כוחנית בגלל השרשרת. אבל אני חושב שחובה שכל יהודי ישים על הצוואר שרשרת עם תליון מגן דוד, זה מאוד חשוב, וזה גם עניין של תרבות. היועצים שלי אמרו, 'לפחות תוריד את השרשרת והטבעת כשאתה מופיע בטלוויזיה', ואני התנגדתי בתוקף. אמרתי, 'סליחה, מה פתאום, אני לא מוכן להיות לא אני'".
זו באמת חתיכת טבעת. כסופה ונוצצת, אבן עצומה במרכזה. "קיבלתי אותה במתנה מאבא שלי", מתרגש חסן. "ומאז היא לא יורדת לי מהאצבע. אני אוהב אותה. מצטער, אני לא מוכן להתחפש. אני רוצה להיות אלון חסן האותנטי, המופת והסמל לכל ועדי העובדים בארץ, שמסר את הלב והחיים למען הנמל ובתמורה שברו לו את הלב פעם אחר פעם".
מה שבטוח, קשה לעקוב אחרי רצף העליות והמורדות של חסן. תחילה נתפס כגיבור מעמד הפועלים, אחד האנשים החזקים במשק. אחר כך אמרו עליו שהוא מושחת, כינו אותו עבריין צמרת, ראש ארגון פשע. הוא הואשם בעשרות עבירות שוחד, מרמה, הלבנת הון והפרת אמונים וזוכָּה מכולן באופן גורף. עוד לא הספיק לחגוג את הזיכוי, וכבר הורשע מחדש בשתיים מהעבירות שהופיעו בכתב האישום המקורי. "אני מודע להשפעה שהייתה לי. הייתי חבר מועצת העיר אשדוד, אנשים ידעו שאצל אלון אין משחקים, מילה זו מילה. הייתי בן אדם מאוד דומיננטי לצערי הרב. אנשים קרובים, גם בני המשפחה אמרו, אולי תוריד פרופיל, אולי תעגל פינות, אבל אני לא יכול, לא מסוגל".
לעגל פינות?
"אמרו לי למשל, תזרום עם הקמת הנמל החדש, אתה לא צריך לעמוד בפרונט ולהיות נגד. תהיה כמו כולם וכשמכוונים אליך אש, תתכופף. היה לי עימות פרונטלי עם שר התחבורה שהשתלח נגדי כל בוקר בפייסבוק ובתקשורת. והסביבה שלי פחדה. גמרתי רק 12 שנות לימוד, אבל הניסיון וההשפעה שצברתי היו איום על גורמים מסוימים בממשלה שעשו הכל כדי לפגוע בי ולהרחיק אותי. ובואי לא נשכח שבשנות ה־90 היינו מאוד חזקים בליכוד, ובשלב מסוים פחד מי שפחד שנשפיע גם משם".
מי למשל?
"ישראל כץ. כשעשיתי מִפקד לליכוד איימתי עליו שנתראה בקלפי, לא הסתרתי את זה. והתנגדתי שיוקם נמל חדש. הפרעתי לתוכניות שלהם".
נראה לך הגיוני שישראל כץ עמד מאחורי האישומים נגדך?
"ברור. ודאי. יש לו חלק אדיר במה שקרה לי".
הוא השפיע על הפרקליטות להגיש נגדך כתב אישום?
"אני לא יכול להוכיח את זה, אבל יו"ר דירקטוריון נמל אשדוד גדעון סיטרמן היה עושה דברו, וממנו הכל התחיל".
מי עוד אשם לדעתך?
"שי ניצן. הוא רדף אותי באופן אישי. אני שואל את עצמי למה הפרקליטות כאלה רעים, הרי התפקיד שלהם הוא לא להרשיע בכל מחיר. הם יודעים שלא עשיתי כלום. אני מרגיש שהפרקליטות רודפת אותי, שהערעור שהגישה בא בגלל שיקולי יוקרה של שי ניצן, בגלל היהירות וחוסר הזהירות שלו".
למה ששי ניצן ירדוף אותך באופן אישי?
"לדעתי מישהו הנחה אותו לעשות את זה. הוא היה טיל מונחה, השתמשו בו כדי לפגוע בי. הוא ליווה את החקירה שלי מקרוב, הוא עומד בראש המערכת. מבחינתי הוא האשם הבלעדי".
זה בדיוק מה שנתניהו אומר.
"מי שמינה את שי ניצן זה ביבי. מי שמינה את מנדלבליט זה ביבי. מי שמינה את אלשיך זה ביבי. מה, רק כשזה מכה אותך אתה נזכר? איפה היית כשהמקלות האלה הכו את האחרים? הכעס שלי עליו זה משום שהוא לא פעל. הוא ראש הממשלה, התפקיד שלו היה לטפל בבעיה הזאת, והוא לא עשה כלום עד שהוא קיבל את המקל בבית שלו. למה הוא שתק כשזה הגיע לאזרחים תמימים?"
באמת ציפית שראש הממשלה יתייצב לצידך במשפט?
"נחשפה פה פרשת רונאל פישר ורות דוד, איפה הוא היה אז? עכשיו פתאום הוא נזכר שיש פרשת רות דוד. זה מקומם. אני מאמין שניפחו את מה שעשה, אבל אני מאוד מאוכזב מההתנהלות שלו כראש הממשלה. הוא צריך לדאוג גם לאזרח, לא רק לעצמו. כשקרה לי מה שקרה לו, הוא מילא פיו מים ולא עשה כלום".
ואם היה עושה?
"הוא לא היה מגיע למצב שהוא נמצא בו היום. הוא כרה את הבור לעצמו כי הוא התעלם מהמקרה שלי. אני זה שבאתי עם הפנס. כבר אז ציפיתי שביבי יבין שיש עשבים שוטים במערכת המשפט, זה התפקיד שלו. לא רק לדבר על איראן כל הזמן. הוא שתק, והיום הוא אוכל את הפירות של השתיקה הזאת".
יותר ממחצית התוצרת של סחר החוץ בישראל עוברת בנמל אשדוד. בעורק השוקק הזה הטילה משפחת חסן עוגן מרכזי. האב אמיל, קבלן קולות למפלגת הליכוד, שימש כיו"ר ועד עובדי הנמל, וחסן נכנס לנעליו בקלות של בן ממשיך. "כשהשתחררתי מהצבא חשבתי ללכת ישר לעסקים, אבל הנמל בער בי וידעתי שאוכל לשלב בין שני הדברים". ב־91' הוא התחיל כסוור, התקדם למפעיל ציוד מכני וב־97' נבחר כחבר ועד העובדים. שלוש שנים מאוחר יותר הפך ליו"ר ועד עובדי התפעול והציוד הטכני, הקבוצה הגדולה והחזקה בנמל. את הכסף הגדול עשה מעסקיו הפרטיים שכללו חברת משאיות להובלה, חברה לחומרי ניקוי, מסעדה ובית קפה.
"אני בא מבית אמיד, הכסף היה במשפחה שלי עוד לפני שנולדתי", מבאר חסן. "הייתי מאוד עסוק, לא היה לי זמן לשחק טניס או ללכת לים. לא ראיתי את הנמל כמקום עבודה, ראיתי בו בית".
כעובד נמל, מותר לך בכלל לעסוק בעבודות נוספות?
"עובד נמל יכול להגיש בקשה לעסוק בעבודה נוספת ולפעמים יאשרו לו, אבל זה לא היה המקרה שלי. לא עבדתי בעסקים שלי, הייתי הבעלים שלהם והיו לי מנהלים שניהלו אותם".
15 שנה משל חסן ביד רמה בנמל כיו"ר ועד שהפך לאחד החזקים בהסתדרות. ב־2013 פורסמה ב"אולפן שישי" כתבת תחקיר שהצביעה על נפוטיזם וקשר פסול בין הנמל לעסקים השייכים למקורביו. עוד קודם קבע מבקר המדינה כי ל-116 מתוך 250 עובדים חדשים שנקלטו בנמל בין השנים 2002־2005, היו קרובי משפחה במקום. "הארץ" חשף כי אחותו של חסן ניגשה למכרז כמנהלת חשבונות בנמל יחד עם 170 מועמדות. למרות שלא הייתה הבולטת שבהן, גרפה בוועדה הסופית ציונים גבוהים באופן חריג מול מתחרותיה.
חסן לא מבין עד היום מה רוצים מהחיים שלו. "נפוטיזם נשמעת מילה רעה כי עושים אותה כזאת", הוא חורץ. "אני לא אוהב את האנטי שיש נגד קרובי משפחה שעובדים באותה חברה. לאסור על הורים או אחים או בני דודים לעבוד בנמל זו שערורייה. אשדוד היא עיר נמל, וכשאתה מונע מילדי העיר לעבוד בו אתה כורת את הענף שעליו אתה יושב. כמה שיהיו מוכשרים וטובים לא יוכלו להיכנס לנמל כי האח או האבא שלהם עובד שם ויצטרכו לחפש עבודה בעיר אחרת. זה לא נתפס".
אבל זה נגד החוק.
"נפוטיזם זה תקנות שמוציאים כדי להכשיל ולשים מקלות בגלגלים. באירופה, אם אתה לא קרוב משפחה, אתה לא יכול להצטרף לעבודה בנמל. זו מסורת שעוברת מאבא לבנו. כשמונעים את זה בישראל זו צרות עין, קנאה ואנטי".
כמה מקורבים יש לך בנמל?
"מה זה מקורבים? זו מילה ריקה שאין מאחוריה כלום. יחסית אין לי הרבה קרובי משפחה. במקומות אחרים יש עשרות קרובים. אצלי זה היה במידה הכי מינורית. גיסי עובד בנמל ואחותי עובדת שם כמנהלת חשבונות".
אחרי שזכתה ליחס מועדף בוועדת הקבלה?
"שקר וכזב. הכל רכילות מרושעת. אחותי עבדה במשרה הזאת שנתיים לפני המכרז כעובדת קבלן, ואף אחד לא עשה לה הנחות בוועדת הקבלה".
נטען שהנמל שותק ארבע פעמים בגלל חגיגות בר-מצווה וחתונה במשפחתך.
"כיוון שעובדי הנמל רצו להגיע לבר־המצווה ולחתונות ולשמח אותנו, הייתי בדילמה קשה. אם אתה לא מזמין עובד הוא נפגע ממך, ומצד שני אי־אפשר לשתק את הנמל. אז בתיאום עם ההנהלה ביום של השמחה הארכנו את המשמרות ליותר זמן, העובדים התחילו מוקדם יותר וויתרו על הפסקת המנוחה בבוקר ובצהריים וסיימו לפני הזמן".
נראה לך הגיוני שעושים שינויי משמרות רק בגלל שמחה משפחתית שלך?
"אם לא הייתי מגיע לסיכום כזה, העובדים לא היו מגיעים לעבודה באותו היום. הם היו לוקחים יום חופש או יום מחלה ולא מגיעים בכלל. ואז הנזק היה גדול הרבה יותר. גם אני כיבדתי אותם והגעתי לכל עובד שהזמין אותי לשמחה. אנחנו עובדים יחד שנים והם אוהבים אותי. בשתי הקדנציות לא היו מולי מתמודדים לתפקיד יו"ר הוועד. אנשים ויתרו על ההתמודדות משום שדאגתי להם".
אולי פחדו להתמודד מולך?
"למה שיפחדו? הרי במשך שנים הייתי מקבל את מספר הקולות הכי גבוה בקלפי. אבל האנשים בחלונות הגבוהים לא יכלו לסבול את ההצלחה שלי, את ההשפעה שלי, את המעמד שלי. אז היו להם שתי אפשרויות: או להרוג אותי או להפליל אותי".
ביולי 2014 רעשה המדינה כשאלון חסן הוביל את רונאל פישר, פרקליט צמרת, למלכודת שתוכננה לו במח"ש. התיעוד המצולם של יו"ר עובדי הנמל מעביר לפישר מזוודה ובה 150 אלף דולר במזומן תמורת מידע פנימי ממהלכי חקירה זיעזע את המשטרה, ופגע אנושות באמון הציבור בה. באופן פרדוקסלי, האירוע שהפך את חסן לגיבור המסייע לחשוף שחיתות היה גם נקודת הזמן שבה החלה נפילתו.
"הגעתי לרונאל כדי להגיש תביעת דיבה נגד ערוץ 2 שפירסם עליי תחקיר מכפיש", הוא מספר. "הוא הזמין אותי לפגישה ואמר לי, 'אני רוצה שתדע שהקימו במשטרה כוח משימה מיוחד שהולך לחקור את ההתנהלות שלך בנמל אשדוד'. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שמתנהלת חקירה נגדי. אחרי כמה שבועות רונאל שוב זימן אותי לפגישה. אמר, הגיע המאני־טיים, החקירה נגדך בעיצומה ואני מציע שתעביר לי כסף כדי שאמסור לגורמים במשטרה ובתמורה הם יהרגו את החקירה".
איך הגבת?
"אמרתי לו, רונאל, אין מצב שאני אעשה את זה. אני לא מתכוון לשלם שוחד לאף אחד ואני לא מפחד, שיחקרו כמה שרוצים כי אצלי הכל בסדר. הוא לא אהב את התשובה שלי ואחרי כמה ימים שלח חבר טוב שלי, שגם אותו ייצג, שניסה לשכנע אותי לשלם את הכסף".
הוא נקב בסכום?
"החבר אמר שמדובר ב־250 אלף דולר. דחיתי אותו על הסף".
כמה ימים אחר כך חסן נעצר. "חמש בבוקר, דפיקות חזקות באינטרקום. עוד היה חושך. אשתי פתחה, נכנסו שוטרים לחדר השינה, הביאו צו מעצר וצו חיפוש. הסתכלתי במצלמות וראיתי שיש בחוץ גדוד של עיתונאים וצלמים. חגיגה שלמה. המשטרה הזמינה אותם לתעד ולהשפיל אותי. הזדעזעתי. הילדים היו בבית. זו הייתה טראומה.
"לקחו אותי לחקירה, הוטחו בפניי שאלות ואני עניתי בצורה מלאה ובלב פתוח. באמת חשבתי שיושבים שם אנשים מקצועיים שבודקים את הפרטים לעומק. לא שמרתי על זכות השתיקה, הייתי לרשותם מתי שרצו וסיימתי את החקירה בתחושה שיניחו לי כי לא עשיתי שום דבר רע".
המעצר נמשך שבועיים. "הייתי בבידוד מוחלט. שבת וחג שבועות באמצע ואף אחד לא מדבר איתי. הסוהרים התנהגו אליי בכבוד, הוציאו אותי לסיבוב לבד בחצר. מדי פעם האסירים היו זורקים לי מהחלונות, 'עקצת את המדינה במאות מיליונים, לבריאות שיהיה לך'. רונאל פישר לא בא לראות אותי אפילו פעם אחת בזמן המעצר, ושם נדלקה לי נורת האזהרה הראשונה".
עם השחרור, נשלח חסן למעצר בית. "המשפחה עשתה שבת גדולה לכבודי, אבל אני קראתי שכתבו עליי שאני ראש ארגון פשע במדינת ישראל". כשהתאושש, נסע עם אביו לפגוש את פישר. "רונאל אמר, 'אתה רואה? אם היית מקשיב לי לא היינו מגיעים למצב הזה. ולא משנה כמה אתה צודק, מחפשים אותך ויוגש נגדך כתב אישום קשה ביותר, תן לי אור ירוק לגשש איך אפשר למזער נזקים'. ושוב חזר על הצעת הכסף. אמרתי לו, יש לך אור ירוק להתקדם".
מה אמרה המשפחה?
"אשתי סיפרה שבזמן המעצר היא נפגשה עם פישר וגם עליה הוא הפעיל לחץ. אמר לה, 'בעלך הוא בעייתי'. רק אז נפל לי האסימון שיש לי עסק עם נוכל. הלכתי לעורך דין בני כץ, סיפרתי לו הכל, והוא לא האמין. אמר לי, זה סרט מתח. וביקש שאתעד את השיחות עם רונאל".
בשיחות הבאות, לדברי חסן, פישר חזר על הצעתו. "הוא אמר לי, 'הולכים לחקור אותך על שתי פרשות חדשות, יעלה לך 150 אלף דולר להוריד אותן מהשולחן'. אפילו התמקחתי קצת על הסכום והוא לא היה מוכן להוריד את המחיר. אמר שהוא לא רואה מזה שקל. איך שיצאתי, הוזמנתי לחקירה. מיד אחריה עורך הדין שלי זימן את מח"ש ששמעו את ההקלטות והיו בהלם. הם אמרו, יש פה עורך דין שמנסה לסחוט אותך, אבל אותנו מעניינים השוטרים שמשתפים איתו פעולה. הם הנחו אותי להשיג עוד פרטים מפישר ואז להביא לו את הכסף במזוודה בבית קפה כדי שיוכלו לתעד ולתפוס אותו על חם".
פחדת?
"זה היה מאוד מלחיץ. פחדתי שרונאל יעלה עליי וישלח לי מתנקשים. אבל לא הייתה לי ברירה. את ערן מלכה (חוקר בלהב 433 שהורשע בעבירות שוחד בפרשה — שמ"ב) לא הכרתי ולא ראיתי, ורק מאוחר יותר הבנתי שהוא עשה יד אחת עם רונאל כדי לתפור אותי. רונאל נעצר ביציאה מבית הקפה, אני יצאתי קודם ולא הסתכלתי לאחור".
משפטו של פישר עדיין נמשך וחסן מקפיד להגיע לכל דיון. "אני שם גם כנפגע עבירה וגם כדי להגן על עצמי. כי רונאל מנסה להגיד שאני הצעתי לו את הכסף ואני שידלתי אותו לשחד שוטרים. או שהוא אומר שהכסף היה שכר טרחה".
מה אתה מרגיש כלפיו?
"אני בז לו. הוא בן אדם מסוכן שצריך לשבת הרבה שנים מאחורי סורג ובריח. גם רות דוד נאשמת במשפט הזה. הכרתי אותה באופן שטחי. פגשתי אותה כמה פעמים במשרד של רונאל פישר והוא אמר לי שהוא מתייעץ איתה לגביי. זה שהגישו נגדה כתב אישום מקל רק מוכיח שיש חשבונות בפרקליטות".
אם חסן קיווה שחלקו בחשיפת הפרשה יסייע לו, הרי חודשיים לאחר מכן התחדשה החקירה בעניינו. "רציתי רק סיכוי הוגן להוכיח את זכאותי. צעקתי שהחקירה תפורה, מזוהמת ושהיא נוצלה כדי שפישר ומלכה יוכלו לסחוט אותי. אבל החוקרים הטיחו בפניי פרשה חדשה — הביאו סיפור על עד מדינה שהאשים אותי שעמדתי בראש ארגון עולמי להברחות דלקים בלב ים. אמרתי לחוקרים, אתם ממשיכים להתעלל בי בגלל שתפסתי את המפקד הפושע שלכם".
שנתיים אחרי שהתפוצצה פרשת רונאל פישר הוגש כתב אישום נגד חסן. "מי שסיים לקרוא אותו עד תום, היה בטוח שמדובר באחד הקרימינלים הגדולים ביותר בארץ", אומר עו"ד אשר אוחיון שייצג את חסן יחד עם עו"ד חן הולנדר. "זה לא מפליא, כי הדימוי שלו חילחל לכל המערכות והשפיע גם על המשטרה וגם על עבודת הפרקליטות. העובדה שמדובר באדם מעדות המזרח חיזקה, אפילו בתת־מודע, את התדמית שיצרו לו".
על פי כתב האישום, ניצלו חסן ומנכ"ל הנמל דאז שוקי סגיס את מעמדם כדי לאפשר לחברות "דנה לוגיסטיקה" ו"הופס", שבהן עבדו בני משפחתו ומקורביו של חסן, לפעול בתוך הנמל, והפיקו טובות הנאה בהיקף של מיליוני שקלים. כתב האישום גם ייחס לאלון מעורבות בהסכם בין "דנה" לחברת "שמן" שהביא במרמה לרווח חסר תקדים לחברה. חסן הכחיש את הטענות מכל וכל.
הפרקליטות ראתה בכתב האישום סמל למלחמה בשחיתות. "אני שילמתי את המחיר כי בכל מקום היו מסתכלים עליי, על אשתי ועל הילדים, אומרים, עשיתם מיליונים בנמל על חשבון העובדים. זה חתך בבשר החי”, אומר חסן. “לילדים שלי אמרו שאנחנו ארגון פשיעה. אשתי הייתה בוכה מרוב מתח. דיברו עליה מאחורי הגב. זה היה כמו חלום רע. אבל אני נלחמתי ולכל אורך המשפט ראיתי איך הראיות מתמוטטות אחת־אחת".
איך הגבת לזיכוי?
"הייתי בסערת רגשות גדולה. השופט נכנס, וישר פתח בהחלטה לזכות אותי מכל האישומים, ולא מחמת הספק. פרצתי בבכי. זו הייתה התפרצות גדולה של כאב ותסכול ועלבונות. הייתי מאושר שהצלחתי להוכיח את האמת. המשפחה הייתה בשמיים. הלכתי לכותל המערבי והתפללתי תפילת הודיה".
חסן היה בטוח שיוכל לחזור כמנצח אל כיסאו כיו"ר הוועד, אבל הנהלת הנמל הורתה לסגור בפניו את השערים ולא איפשרה לו לשוב לעבודתו עד לסיום ענייניו המשפטים. "זו הייתה סטירת לחי. פשוט בושה וחרפה. וגם אחרי שאני מצליח להוכיח שאני חף מפשע, באים אנשים ואומרים כל כך הרבה דברים מכוערים. אמרו שהמשחק מכור, שאיימתי על השופט, ששיחדתי אותו. דברים מזעזעים. לא הבנתי מאיפה בא כל הרוע הזה".
בתוך חודש הגישה הפרקליטות ערעור על הזיכוי. בדצמבר קיבל העליון את הערעור באופן חלקי והרשיע את חסן בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים. השופטים קבעו שחסן ניצל את מעמדו כיו"ר הוועד כדי להוציא פרוטוקולים של דוח פנימי מדיוני דירקטוריון הנמל ומסר אותם לחברת "דנה", ובכך שם עצמו בניגוד עניינים. חסן הורשע גם במעורבות בפרשת "יצואני הגרוטאות", כשהשתתף בישיבה שנועדה למצוא פתרון לשביתת עובדי הנמל שהביאה להפסקת העמסת הגרוטאות על אוניות, וזמן קצר לאחר מכן חתמו יצואני הגרוטאות על חוזים בהיקף משמעותי עם חברת "דנה". חסן מתקשה לקבל את הדין. בשבוע שעבר הוא הגיש, באמצעות עורכי דינו, בקשה לעליון לדיון נוסף בהרכב מורחב. "הדיון הזה מתבקש משום שבפסק הדין בעליון נקבעו סטנדרטים לגבי אלון שלא נקבעו מעולם לגבי אף עובד ציבור אחר", אומר עו"ד אשר אוחיון. "אפילו משפטנים לא מאמינים שעל הוצאת פרוטוקולים של ישיבת דירקטוריון כדי שבית המשפט יעיין בהם אלון הורשע בעבירה פלילית". הסיכוי שהעליון ייענה לבקשה קלוש, אבל חסן נאחז בה בכל הכוח.
ואם הבקשה תידחה?
"אקבל את הגזֵרה. שזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. אשלים עם זה בצער רב".
אתה מפחד מהעונש?
"אני לא הולך להיכנס לכלא, חס וחלילה. ההרשעות הן על דברים קטנים. אבל אני מקווה שהשופט יבין שגם עליהן שילמתי מחיר יקר, פי אלף ממה שהגיע לי".
כשהכל יסתיים, מה תעשה?
"אחזור לעבודה הקודמת שלי".
לנמל אשדוד?
"כן, ודאי. תמיד ולמרות הכל, הנמל זה הבית".
מפרקליטות המדינה נמסר: “צר לנו שהדברים נאמרו. עצם העובדה שהפרקליטות עירערה רק על חלק מהכרעת הדין, והעובדה שבית המשפט העליון קיבל את הערעור, די בהן כדי להפריך את הטענות. נציין כי הערעור הוגש בהמלצת פרקליטות מחוז דרום שניהלה את התיק, והמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים”.
מלשכת שר החוץ ישראל כץ נמסר: “השר כץ גאה ברפורמה האדירה שהוביל בנמלי ישראל לטובת התחרות והוזלת יוקר המחיה, מול אינטרסים והתנגדויות קשות, ואינו מתכוון להתייחס לשטויות שהופרכו על ידי הגורמים המוסמכים ביותר”.
עו”ד דינו עמית בר ועו”ד אלי פרי מסרו בשם רונאל פישר: “לאחר שאלון חסן שיקר במהלך חקירותיו במח”ש ובבית המשפט, ונמצא כי הוא העלים פגישות מצולמות עם רונאל פישר, מנסה חסן כעת להסית את האש ממעשיו הפליליים שהורשע בגינם, תוך ניסיון פתטי להפיכתו לקורבן. הניסיון של חסן לגייס את התקשורת נגד פישר כדי לעשות לו משפט שדה הינו המשך למהלך הפסול של חסן לאחרונה, כאשר ניסה להשפיע על לשכת השופט שדן בתיק באמצעות העוזרת המשפטית של בית המשפט. זעקות הקוזאק הנגזל של חסן שקריות וממוחזרות”.
יו”ר דירקטוריון נמל אשדוד לשעבר גדעון סיטרמן מסר: "בית המשפט העליון הכריע בעניינו של אלון חסן ויש לכבד אצת פסיקתו".
