הייתם צריכים – אבל לא היה לכם סיכוי – להיות שם כשהילדה הגיעה לעולם.
גם האבא בן ה־62 היה צריך להיות שם, אבל העדיף לשמור מרחק.
לאמא לא הייתה ברירה אלא להיות שם. היא הביאה לעולם את הבת המשותפת לה ולאיש החזק בעולם, ולדימיר פוטין, במארס 2015 במרפאה הפרטית המפוארת "סנט אנה" בלוגאנו, שווייץ - מקום שמעניק שירותים רפואיים דיסקרטיים ויוקרתיים לשועי עולם מסוג ראש ממשלת איטליה לשעבר סילביו ברלוסקוני, שהמליץ לפוטין על המקום.
פוטין, מצידו, שכר במרפאה שתי סוויטות עם נוף לאגם – אחת ליולדת הטרייה והאחרת לצוות האבטחה שלו. בזבוז כסף; המאבטחים לא באמת נדרשו, כי פוטין עצמו העדיף להעביר את הלילה לבדו, בווילה של חברים באזור, ולא להגיח לבית החולים. על הכל דיווחו הצהובונים בשוויץ.
בשלב ההוא כבר רחשה הרשת שמועות לגבי היעלמותו של הנשיא הרוסי מזה שבועיים. העיתונאים שהתקבצו סביב המרפאה בלוגאנו החלו לחבר את החלקים, ועד שעלה הבוקר העסק התבהר: היולדת היא אלינה קבייבה, 36, הידועה גם בכינוייה "המלאכית של פוטין" ו"החברה הסודית".
האישה שאיתו, בקיצור.
בקרמלין, כרגיל, הכחישו. פוטין, טענו, לא בשום שווייץ, אלא עובד כרגיל ברוסיה – אבל הסרטונים שהופצו ממפגשי עבודה שגרתיים שלו לכאורה התבררו כמעט מיד כסרטונים ישנים. בשלב מסוים התעייף גם דובר הקרמלין מההכחשות ומילמל לעיתונאים: "אני הולך לבקש מכמה עשירים לערוך את תחרות השמועה הטובה ביותר".
באמת שכבר לא היה צורך; כולם האמינו. פוטין וקבייבה אבא ואמא.
למעשה, קבייבה נכנסה לחייו לראשונה כשביקרה בפרלמנט הרוסי כמתעמלת אמנותית אולימפית כבת 21, וכבר אז התמלאה התקשורת בצילומים שלה ושל הנשיא מעט צמודים מדי ליד הפודיום, מחליפים ביניהם מבטים מהסוג ששום ראש ממשלה או שרת ספורט – לאומיים ככל שיהיו – לא יתקעו בספורטאים, זוכי מדליות ככל שיהיו.
ועדיין מדובר היה רק בצילומים ובשמועות.
אבל ב-2006, עם פרישתה של קבייבה מתחרויות והיא בת 23 (ופוטין אז בן 54) החלו להיערם הדיווחים על קשר ממשי בין השניים. התקשורת העולמית הלכה רחוק – כולל צילום של קבייבה עם תינוק בזרועותיה תחת הכותרת "הילד של פוטין?" וקבייבה עצמה טענה שמדובר בסך הכל באחיין. 13 שנים מאוחר יותר, במאי 2019, דיווחה התקשורת על לידה ודאית שלה - הפעם תאומים, הפעם בקומה שלמה שנסגרה למענה בביה"ח ליולדות במוסקבה, וגם הפעם - על פי השמועות - מפוטין. ההכחשות היו, בשלב זה, רפות מאי פעם.
נדמה שלא לפוטין ולא לקבייבה יש יותר מדי מה להפסיד בשלב זה. פוטין ממילא נבנה על תדמית הגבר-גבר הנצחית שלו, וקבייבה, שהונה מוערך במאות מיליונים, הגיעה רחוק מספיק בחייה. האלופה האולימפית לשעבר, שב-2003 עוד הצטלמה לשער המגזין "מקסים" עם חולצה פתוחה לרווחה ויד במכנסיים וב-2011 עיטרה את שער "ווג" הרוסי במיני, הפכה בהמשך לחברת פרלמנט שמרנית, וב־2014 כבר משמשת כיו"ר קבוצת התקשורת הגדולה ברוסיה. ב-2020 היא עדיין בכותרות, בעיקר כאם ילדיו של ראש המעצמה, בשעה שהקרמלין ממשיך להכחיש כל קשר אליה.
קבייבה נכנסה לחייו של פוטין כשהיה עדיין נשוי ללודמילה פוטינה, הגברת הראשונה הרשמית, והתאהבותו במתעמלת הצעירה אירעה במקביל להתרחקותו מאשתו החוקית.
בניגוד לקבייבה, פוטינה מעולם לא התבלטה במיוחד. היא אמנם פילולוגית ודוברת חמש שפות, אבל כמי שנישאה לאיש קג”ב, נאלצה לתרגל את החיים השקטים לאורך שנים. גם כשבעלה הפך לנשיא רוסיה, העדפיה פוטינה להישאר הרחק מהמצלמות. היא יזמה הקמת מרכז לפיתוח השפה הרוסית, אירחה משלחות מחו"ל ובעיקר לא דיברה.
הזוג הביא לעולם שתי בנות – הבכורה הפכה לביוטכנולוגית המתגוררת כיום בהולנד, והאחרת רקדנית ומנהלת חממת סטארטאפים. שתיהן למדו באוניברסיטאות תחת שמות בדויים, ומעולם לא התראיינו או נחשפו בקשר לאביהן.
לודמילה הייתה בת 55 כשפוטין והיא אישרו פומבית שהם מתגרשים. זה קרה באכזריות, בשידור חי, בראיון לכתבת ערוץ הטלוויזיה הממלכתי שהעזה לשאול, במהלך הפסקה במופע בלט, אם הם כבר לא חיים יחד. "זה נכון", השיב פוטין, וקרא ללודמילה בשמה המלא, כאילו הייתה זרה. "היא סיימה את המשמרת שלה לפני תשע שנים בערך", הוסיף.
לודמילה, בפנים מיוסרים, אמרה: "זו הייתה החלטה משותפת של שנינו. הנישואים הסתיימו כי כמעט ולא התראינו יותר. נמשיך להיות חברים, את יכולה לכנות זאת גירושים תרבותיים".
האומה הרוסית לא נרעשה במיוחד – הזוג תמיד נראה כהדגמה חיה למימרתו הישנה של טולסטוי, "נישואים לא מוכיחים עד כמה אתם מתאימים, אלא עד כמה הצלחתם להתגבר על חוסר ההתאמה".
העובדה שפוטין בכלל התבטא במשהו הקשור לחייו הפרטיים הייתה מסעירה בהרבה, בעיקר לנוכח השמועות שנפוצו באותם ימים, לפיהן פוטין עומד להינשא לקבייבה, ילידת 1983 – השנה שבה התחתן עם לודמילה.
פוטין עצמו הכחיש, ואמר במסיבת עיתונאים בסרדיניה ש"יש כאלו שמחטטים בחייהם הפרטיים של אנשי ציבור, אבל אין בדברים טיפת אמת". כך נהגה גם קבייבה כשהתראיינה ב־2013 למגזין הספורט הרוסי "בולשוי". "אני לא מתייחסת לחיי הפרטיים", הבהירה. "כל מה שאני יכולה לומר הוא שאין לי ילדים".
אבל הראיות לקשר בין השניים המשיכו לזרום. ב־2014, שנה אחרי שהתגרש, תועד פוטין עם טבעת נישואים במהלך פגישה עם נשיא מצרים, כשבמקביל, באולימפיאדת החורף של סוצ'י, תועדה גם קבייבה מדליקה משואה כשלאצבעה טבעת נישואים. הקרמלין דרש מאתרי חדשות להוריד את תמונת הטבעת של פוטין, בנימוק שצולמה לפני הגירושים, אבל במקביל פירסמו אתרי חדשות שקבייבה היא בין הנוסעים במטוסו הפרטי של הנשיא לאתר המשחקים האולימפיים בסוצ'י.
הרוסים, שוב, לא נרעשו. "בגלל שהקרמלין שולט בכל המידע על הנשיא ומעט מאוד רכילות דולפת, הם קצת איבדו עניין בחיים הפרטיים שלו", מסבירה נינו אבסדזה, פרשנית ומרצה לענייני רוסיה ולשעבר חברת כנסת ממפלגת קדימה. "הרי במודל הבריטי ארמון המלוכה מתקיים מחרושת השמועות סביבו, ובארצות־הברית הנשיא מסוקר כמו כל סלבריטי. אבל הרוסים לא יודעים כלום על הנשיא שלהם, ובהדרגה הביקוש לרכילות יורד".
אבל בעולם שמחוץ לרוסיה, אלינה מאראטובנה קבייבה היא אחת הנשים המבוקשות ביותר, לפחות בכל הקשור למידע על אודותיה. העובדה שנולדה בטשקנט, בירת אוזבקיסטן, לאב שהיה שחקן כדורגל מצטיין בליגה הסובייטית ואם ששיחקה כדורסל, ושמדובר בטורקייה-מוסלמית למחצה, הולידה את ההשערה שפוטין מתנער מהרומן בעיקר כדי לא לעצבן את הכנסייה.
כך או אחרת, קבייבה התחילה להתאמן כבר בגיל שלוש וקיוותה להפוך למחליקה על הקרח – אלא שבהמשך חתכה להתעמלות אמנותית. ההתחלה הייתה קשה ומורים רבים סירבו לקחת אותה תחת חסותם בטענה שהיא מלאה מדי ולא יפה מספיק כדי להגיע רחוק בתחום.
בגיל 12 עברה עם הוריה למוסקבה, בעיקר כדי להתקבל לאימונים אצל אירינה וינר, הגורו הגדולה של ההתעמלות האמנותית ברוסיה.
וינר – שמפורסמת גם בלימודי הקבלה שלה ובקשריה בישראל, ומחזיקה נדל"ן בכפר שמריהו ויאכטה באילת – לקחה את קבייבה תחת חסותה והפכה למאמנת האישית שלה. תוך שנה השתלבה קבייבה בקבוצה האולימפית, ובגיל 15, כשהייתה הצעירה ביותר בסגל הרוסי, זכתה באליפות העולם בפורטוגל ושנה אחר כך באליפות עולם נוספת באוסאקה, יפן. הגמישות והתנועה יוצאות הדופן שלה אכן הפכו לכרטיס הביקור העיקרי והמזוהה ביותר שלה.
"בכל תרגיל שהיא עשתה היא השקיעה כאילו ביצעה אותו בפעם האחרונה", אומרת אנה וינר, גיסתה של אירינה וינר ובעצמה מאמנת התעמלות אמנותית. "היא חוללה מהפכה בתחום; לפניה הוא היה איטי והזכיר בלט קלאסי, הבנות היו זזות בקושי. היא הכניסה אנרגיות וגמישות בלתי רגילה".
קבייבה עצמה הבינה עד מהרה כמה היא שווה. "אין לי יריבים", אמרה בראיון בגיל 17. "להתעלות על עצמך זאת המשימה הכי מורכבת שיש, כי כשאת נכנסת למשטח את לבד, אפילו המאמנת לא תעזור לך שם. וגם אם תזכי במדליות, אנשים ימשיכו לבקר אותך, בעיקר אלה שלא מתקרבים ליכולות שלך. כרגע אף אחד לא יכול לאיים על הגמישות שלי, וזו הסיבה היחידה לביקורת עליי; קנאה".
נטע ריבקין בת ה־28, הישראלית הראשונה שזכתה באליפות עולם בהתעמלות אמנותית, פגשה את קבייבה דווקא באליפות בפתח תקווה. "זה היה ב-99', היא הייתה כוכבת גדולה ואני רק התחלתי. היא ידעה לתת שואו על המשטח, להיות שחקנית ולמגנט את הקהל אליה, בלי קשר לביצועים שלה. מבחוץ זה נראה שכל המתעמלות גמישות אבל אלינה גמישה במיוחד, וזה הפך לסימן ההיכר שלה. בשנה האחרונה שלה בקריירה נפגשנו שוב בהולנד ואפילו שהייתה כבר דמות מוכרת לא היה לה אגו גדול מדי או פמליה מסביבה. היא קלטה אותי בחדר האוכל של בית המלון כשחיפשתי איפה לשבת וקראה לי לבוא לשבת איתה. ספורטאיות הן בדרך כלל מופנמות, זה עוזר להן לשמור על הריכוז, אבל היא הייתה שונה בעניין הזה; היא נתנה מעצמה לכולם".
קבייבה הפכה למטאור הגדול מכולם בענף ההתעמלות האמנותית. "אני שמחה שאמא שלי לא נתנה לי לפרוש", אמרה בראיון מ-2017. "כשאמרתי לה 'אמא, בבקשה תוציאי אותי מפה, אני לא רוצה יותר', היא אמרה, 'תנסי לעשות קצת יותר טוב בפעם הבאה'. ואני מודה לה היום על הרגע הזה".
שרשרת הישגיה נראתה בלתי פוסקת, עד שבאולימפיאדת סידני 2000 הגיע הרגע שהיא תיארה אז כקשה בחייה: הרגע שבו נשמט מידיה חישוק באמצע תרגיל, והיא סיימה עם מדליית ארד בלבד. "אחרי שתי הופעות נוראיות, אירינה שאלה אותי: 'את רוצה להמשיך לעשות את זה או להפסיק כבר עכשיו?'" נזכרה מאוחר יותר. "לא יכולתי לומר לה שכן. בכיתי נורא כי לא הבנתי איך בכלל אוכל לחיות אחרי שתקופת ההתעמלות בחיי תסתיים".
ב־2001 כבר העיב על הקריירה שלה אירוע משמעותי אפילו יותר מזכייה במקום השלישי בלבד, כשנחשפה מעורבותה – לצד מתעמלת נוספת – בצריכת פרוסומיד, סם משתן ואסור שמסייע בהסוואת סמים בשתן. הוועדה הטכנית להתעמלות אסרה עליה להתחרות למשך שנתיים, ונלקחו ממנה מדליות שהשיגה באליפויות עולם. לא עזרה גם עדותה של וינר, שמדובר בתוסף מזון עם חומר משתן עדין, כזה שנותנים למתעמלות כדי להקל על תסמונת קדם־וסתית ובמקרה הזה הכיל פרוסומיד כי זויף בבית המרקחת.
"השטות הזאת עם הסמים הרסה לה הרבה, ואחרי השנתיים בחוץ היא לא הייתה אותה אלינה", מתארת אנה וינר. "לא הייתה לה אותה אש בעיניים והיה קשה לראות אותה ככה. אם זה לא היה קורה, היא יכולה הייתה להגיע הרבה יותר רחוק. זה עורר הרבה זעם כשלקחו ממנה את המדליות והרחיקו אותה בשיאה; זה ספורט שמבוסס על קואורדינציה ותנועות, דברים שהסמים לא עוזרים בהם ממילא. הכוונה שלהן הייתה רק לרזות קצת, לא לרמות".
אבל כנראה שההרחקה דווקא סייעה לקבייבה להתחיל לגדול באמת. בשנתיים שבהן הורחקה מתחרויות החלה להגיש תוכנית ספורט טלוויזיונית יומית - שבהחלט סייעה לה להגיע לשערי המגזינים "מקסים" "ווג" ו"קוסמופוליטן", וגם להפוך לפרזנטורית של מפלגת השלטון "רוסיה המאוחדת", בקמפיין שניסה לשוות למפלגה מעט מהסקס אפיל שלה. בגיל 19 ייחסו לה הצהובונים רומן עם סרן במשטרה ועם ידוען רוסי נשוי, אבל השמועות על פוטין כבר החלו לגבור על כל השאר.
"היום אני יודעת שאם הייתי זוכה בסידני, לא הייתי ממשיכה אלא פורשת מההתעמלות מיד עם הניצחון", אמרה קבייבה בראיון. "בתקופה ההיא לא הבנתי למה חוסר המזל רודף אחריי ולמה זה קורה רק לי. היום אני אומרת, 'זה הגורל שלך ולא צריך לשנות בו כלום. הכל היה צריך לקרות ככה'".
וכנראה שטוב שקרה ככה, כי עם שובה מההשעייה ב-2004, זכתה קבייבה במדליית זהב באולימפיאדת אתונה ומיד אחריה הודיעה על פרישתה מספורט. ב-2006 הפסיקה סופית להתחרות, וצורפה לוועדה המייעצת של קבוצת התקשורת הלאומית (National Media Group), המחזיקה ב-80 אחוז מעסקי הטלוויזיה בפדרציה, בעיתון יומי ובצהובונים וממלאת חלק משמעותי במנגנון התעמולה של פוטין. המינוי הבהיר, שגם אם לא מדובר בהכרח ברומן, הרי שקבייבה בהחלט מקורבת לנשיא.
אבל גם שם לא נעצרה התקדמותה של קבייבה או צבירת ההון שלה.
ב־2009 היא נכנסה היישר לפרלמנט הרוסי, הדומא, כחברת מפלגת השלטון, ושינתה סופית את מיצובה ממתעמלת בבגד גוף ודוגמנית לאשת ציבור מחויטת.
"אפילו שהיא דיגמנה בעברה, קבייבה משקפת משהו גדול יותר והיה טבעי שיימצא לה מקום בפרלמנט", אומרת ד"ר ג'ניפר שקבטור, מרצה בבית הספר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה ויועצת לענייני רוסיה לבנק העולמי. "הם מעודדים צעירים להיכנס לפוליטיקה, והיא הייתה חברה במפלגה השולטת שמחזיקה בערך ב־300 מושבים, והשתלבה שם כדמות ציבורית וכאישה צעירה".
בפרלמנט קבייבה תמכה באג'נדות שמרניות כגון התנגדות לנישואים חד־מיניים, איסור על זוגות אמריקאים לאמץ תינוקות ברוסיה ואיסור הסברה להט"בית לבני נוער. גם בכל הקשור לזוגיות, קבייבה החזיקה, וכנראה עדיין מחזיקה, בסט עמדות שמרני למדי. "גם אישה חזקה ומוצלחת חייבת להבין שגבר זה הבסיס להכל", אמרה בראיון ל"ווג" הרוסי בשנת 2011. "בואו לא נשקר לעצמנו ולא נספר שאנחנו, הנשים, עושות לעצמנו הכל. מה היה קורה לנו בלי הגברים!"
בהמשך אותו ראיון הדגישה ש"חלק מהנשים הרוסיות מתנהגות לא נכון. בעבודה צריך להיות חזקה, אבל בבית – אישה אוהבת ואמא".
ולמרות הצהרותיה על הצורך להיות חזקה בעבודה ואמא בבית, נראה שקבייבה לא באמת עבדה קשה מדי, וגם לא הכירה באימהותה. ב־2010 נבחרה להוביל את הרשימה המפוקפקת של הנציגים הנעדרים בקביעות מישיבות הדומא, שעמדה לפרסם הלשכה הציבורית. אלא שזמן קצר לפני הפרסום, הבינה הלשכה במפתיע שהרשימה "חסרת משמעות" וגנזה אותה.
ב־2014 התפטרה קבייבה מהפרלמנט לטובת לא פחות מתפקיד יו"ר דירקטוריון קבוצת התקשורת הלאומית. הקפצת מחוקקת צעירה, שהארכיון זוכר שערים שלה בלבוש חלקי, לתפקיד בכיר כל כך בתחום זר לה, לא עוררה הרמות גבה. "ברוסיה גם ככה התפקיד הפורמלי אף פעם לא אומר משהו על היכולות והכוח של מי שמחזיק בו", מציינת ד"ר שקבטור. "בפוליטיקה הרוסית, להיות יו"ר דירקטוריון לא בהכרח נותן לך זכויות, ואתה רק חייב דין וחשבון למי שמינה אותך. אפשר לראות ברוסיה בני נוער בגיל העשרה, לרוב 'ילדים של', שמחזיקים עסקים או תפקידים פורמליים כסוג של בובות על חוט, פשוט כי ההורים שלהם היו בניגוד עניינים והיו צריכים מישהו שייקח את התפקיד הזה".
המינוי ליו"ר קבוצת התקשורת, שתרם לא מעט לצבירת ההון של קבייבה, מצטרף לשלל דיווחים על עסקאות נדל"ן סיבוביות שמהן הרוויחה. מתחקיר של סוכנות הידיעות רויטרס התברר, למשל, שגבר בשם גריגורי באייבסקי, שותפו של האוליגרך המיליארדר ארקדי רוטנברג, העביר ב־2013 בעלות על בית פרטי וחלקת אדמה במוסקבה על שמה של סבתה של קבייבה, אלינה זצפילין. בשנת 2015 חשף תחקיר של ערוץ "דוז'ד", כי אותה סבתא הפכה גם לבעלים של שלוש דירות יוקרה בשכונות הכי מבוקשות במוסקבה - כולן היו קודם בבעלותם של מקורבים לפוטין. היורשות הצפויות הן, כמובן, קבייבה עצמה ואחותה לייסן - שהשמועות טוענות ששני בניהם של אלינה ופוטין רשומים על שמה.
כיום, כשהיא אמידה ומבוססת מאוד, קבייבה מתגוררת ברובליובקה, פרבר עשיר של מוסקבה שנחשב לסיליקון ואלי של הפדרציה. היא בעלת קרן פילנתרופית על שמה שתומכת בבניית אולמות ספורט באזורים עניים ברוסיה ומארגנת פסטיבל שנתי למתעמלות. יש לה אתר רשמי אבל אין לה פרופיל ברשתות חברתיות, והופעותיה בציבור מדודות.
"אין בה את הכריזמה שהייתה בה פעם ושייחדה אותה כמתעמלת, והיא ירדה מהמעמד של סמל סקס", אומר איליה רוזהדסטבנסקי, עיתונאי באתר Open Media העצמאי מרוסיה, שמבקר את הקרמלין ופירסם בנובמבר האחרון תחקיר על אודות הנדל"ן שבבעלות משפחתה. "היא פופולרית ואהודה בזכות פעילות הצדקה שלה אבל היא כבר לא נערת שער. היא עדיין אישה יפה שהמראה שלה משרת אותה בחוגים שבהם היא מסתובבת - של אוליגרכים מבוגרים. בהתאם, כי היא כבר לא מגיעה למסיבות ולהשקות, אלא לאירועים פילנתרופיים ולקונצרטים".
בראיונות המעטים שהיא מעניקה, אומר רוזהדסטבנסקי, תובעת קבייבה לקבל לידיה מראש את השאלות, ואוסרת על המראיינים להתעניין בסטטוס המשפחתי שלה. "היא משדרת איזו סתירה, כי היא מסבירה כל הזמן כמה בעל חשוב לכל אישה, ושאישה צריכה גבר מאחוריה, אבל כל שאלה על ילדיה או מיהו בעלה נאסרת. כולם יודעים שהיא אמא, אבל הסטטוס המוצהר שלה הוא רווקה".
ועדיין, הוא אומר, ברוסיה נחשבת קבייבה לסיפור הצלחה עצום – מי שהתחילה כילדה מטשקנט והפכה לאשת עסקים מצליחה עם קרן פילנתרופית שמסייעת לילדות עניות להפוך למתעמלות מצליחות כמותה. ובמלאת 15 שנה לסיפורים על הרומן עם פוטין, גם לרוסים כבר די נמאס לעסוק בספקולציות והם רואים בה אשת עסקים לגיטימית ובעלת שליטה בחברות ונכסים.
מאידך, עתידה ביום שלאחר פוטין מוטל בספק קל. "יש לא מעט קולות ברוסיה שאומרים שהיא תגמור כמו כל מי שירדו מנכסיהם ביום שפוטין ילך הביתה. ההצלחה שלה לגמרי הולכת יד ביד עם שלו", מבהיר רוזהדסטבנסקי.
האם הקשר בין פוטין לקבייבה יהפוך אי פעם רשמי? כי המאמץ להסתיר את קבייבה עולה לפוטין ביותר מדי אנרגיות, בזמן שהתקשורת העולמית מדווחת עליה שוב ושוב ממילא כמאהבת הידועה שלו.
"אני לא יודע מה האינטרס שלו להסתיר אותה בצורה כזאת", אומר העיתונאי ג'ושוע יאפה, ששימש שליח "הניו יורקר" במוסקבה לאורך שמונה שנים שבהן התגורר ברוסיה. "מה שכן אפשר לומר בוודאות, זה שאף אחד מהמנהיגים ברוסיה לאורך הדורות לא נידב פרטים על חייו הפרטיים, במיוחד לא על הנשים והמאהבות. פוטין ממשיך בדרך הזאת, והעמימות משרתת אותו ויוצרת דיסטנס. העם הרוסי גם לא מעמיד דרישה גבוהה למידע מהסוג הזה – זה לא מקובל בתרבות הפוליטית שלהם".
סביר שפוטין מעדיף להיתפס כמדינאי משמעותי ולא שום דבר אחר. "מבחינתו, הוא האיש שמייצג את האומה – הוא נשוי לרוסיה וגם אבא שלה תוך כדי – ויש לזה איזה ממד כמעט דתי", אומרת ד"ר שקבטור. "פוטין לא נתפס כדמות שמרכלים עליה, ולהסתכל על האישה שהוא יוצא איתה זה מבחינתם להרגיש כאילו הסתכלת על משהו שלא היית אמורה להסתכל עליו".
יש הטוענים שהקשר הלא־רשמי עם קבייבה הוא בכלל חלק מתוכנית מסודרת של פוטין. חיי האהבה של הנשיא, לטענת האסטרטג הפוליטי ובעל הטור המוסקבאי סטניסלב בלקובסקי, הם ממילא המצאה של הקרמלין שתכליתה להאדיר את תדמיתו המצ'ואיסטית – מטרה שלהשגתה נעשה גם שימוש בצילומים של הנשיא בחברת חיות פרא (שסוממו מראש לקראת הסשן).
בלקובסקי פירסם בעבר בגרמניה ספר המוקדש לפוטין, שבו שירטט פרופיל של מנהיג גלמוד ואינטרסנט המחובר רגשית רק לכלבו, ועשוי להיות בכלל הומוסקסואל. כשהספר הפך מדובר, שוגרה מהקרמלין תגובה עצבנית: "דבריו של בלקובסקי חסרי כל בסיס, או כמו שאנחנו אומרים זאת ברוסיה: זבל מוחלט".
בין אם מדובר בהכחשה מתוכננת מראש, ברומן שממונף לצרכים תדמיתיים או באהבת־אמת שעוד תזכה מתישהו למיסוד חוקי, סיפור אהבתם של פוטין וקבייבה הוא גם סיפור יחסיו עם התקשורת הרוסית ושליטתו המוחלטת בה. עיתון אחד בלבד, "מוסקבה קורספונדנט", העז לשבור ב־2008 את קשר השתיקה בנושא, ופירסם טקסט קצר תחת הכותרת "סינדרום סרקוזי", ברמיזה לגירושיו של נשיא צרפת ונישואיו השלישיים לדוגמנית וזמרת הפופ קרלה ברוני. במאמר צוטט גורם, שטען שהיחסים בין פוטין ולודמילה פושרים ושבקרוב יתגרשו לטובת נישואיו של פוטין לקבייבה, והטקסט כולו כמו ביקש לאותת לקרמלין: העם הרוסי מוכן להשלים עם גירושי הנשיא, ומוטב לחשוף אותם.
את ההמשך איש לא צפה; שעות ספורות אחרי הפרסום, העיתון נסגר.
עורכו, גרגורי נחורושב, אולץ להתפטר, ובעלי העיתון, איל המדיה והבנקאות המיליארדר אלכסנדר לבדב, תירץ את הפסקת הוצאתו ב"ענייני עלויות" ו"החלטה עסקית".
לבדב מוכָּר כאופוזיציונר לשלטון פוטין, מי שנמנה על שורת אוליגרכים שאיבדו את הונם בעקבות מחלוקות פומביות עם הנשיא. החזקתו בעיתונים איפשרה לו להמשיך להציק לפוטין ולדווח על חייו האישיים גם בשעה שכל השאר נמנעו מכך. הקרמלין מעולם לא הודה שהיה מעורב בסגירת העיתון, אבל ההערכות הן שזה בדיוק המקרה.
פוטין – שנמנע תדיר מלענות לשאלות עיתונאים בנושא חייו הפרטיים – חרג ממנהגו באותו החודש, וכשנשאל במסיבת עיתונאים באיטליה על שורת נשים שהצמידו לו רומנים איתן, ביניהן קבייבה, ענה: "אין שמץ של אמת בדברים, אבל אני מניח שאיש לא יופתע אם אומר שאני מחבב את הנשים שהזכרת כשם שאני מחבב את כל הנשים הרוסיות. איש לא ייפגע אם אומר שהנשים הרוסיות הן המוכשרות והיפות ביותר, אולי רק האיטלקיות עשויות להשתוות להן".
ובמקביל לדיבורים, היו גם מעשים; מיד לאחר סגירת "מוסקבה קורספונדנט" הוחלט בפרלמנט הרוסי להקשיח את חוקי הדיבה במדינה ולהשוות את הענישה על סעיף "הפצת מידע כוזב ביודעין שכוונתו לפגוע בכבוד הפרט", לפשעים כמו פעולות טרור ומאבקים אתניים. המהלך אושר ברוב מוחץ והידק את טבעת השליטה השלטונית על אמצעי התקשורת בפדרציה.
רק תשע שנים מאוחר יותר, ב־2017, העיז כלי תקשורת לנסות לבדוק שוב את הטמפרטורה, כשפוטין לקח חופשה קצרה בצפון רוסיה ונצפה כשהוא פותח את הדלת האחורית של המרצדס השחורה שלו בכניסה לכנסייה, במעין מחווה ג'נטלמנית עבור אישה עם תיק אדום נשי שביצבץ מהמושב האחורי. ההבנה שהם מצולמים גרמה לו לסגור את הדלת מיד ולהמשיך לתוך הכנסייה לבדו.
ערוצי הטלוויזיה המקומיים לא שידרו את הרגע, מלבד מערוץ RAIN שנמצא בבעלות פרטית אופוזיציונרית וכינה את הנוסעת, "האישה המסתורית באדום". את התקרית ניסה למוסס דובר הנשיא בטענה שמדובר היה בסך הכל באיש אבטחה, אבל את דרכו חזרה מהמנזר כבר עשה פוטין ברכבו של הארכיבישוף.
אולי הרמז הרשמי היחיד להתמסדות אפשרית ניתן בשנת 2018, כשפוטין הפתיע במסיבת העיתונאים השנתית שאירגן ופתח בעצמו את נושא חייו הזוגיים, איפשהו בין שאלות על נשק גרעיני ופנסיות. "האם תתחתן? ואם כן, עם מי?" נשאל, והשיב: "כאדם הגון, אני אצטרך לעשות את זה בשלב מסוים".
הכתב השואל, אגב, ייצג את הצהובון LifeNews, שבעליו היא לא אחרת מאלינה קבייבה.
השתתפה בהכנת הכתבה: נועה לביא
