סתיו שפיר עומדת בסלון הדירה החדשה ששכרה ורוצה למות. החלל עירום מרהיטים. במטבח יש נזילה מאז'ורית. היא עברה לכאן לפני חודש, אבל הייתה עסוקה כל כולה במלחמה על חייה הפוליטיים. התוצאה: יממה אחרי מסיבת העיתונאים שבה הודיעה שלא תרוץ לכנסת, עדיין אין לה מושג איפה מדליקים את האור. שבע שנים היא עסקה רק ברעיונות גדולים מהחיים. אבל עכשיו אין לה ברירה אלא להכיר מחדש את המציאות. הערב זה אסף האינסטלטור. "אה, את סתיו שפיר! מה המצב?" הוא מופתע. "מה עשו לך? מה קרה? ולמה לא סגרת את הברז אם הוא מטפטף?”
הנזילה הזו היא אילוסטרציה למצבה הנפשי הנוכחי. אחרי שלושה ימים שלא אכלה או ישנה, שפיר חיה בעיקר על אדי הודעות התמיכה בווטסאפ. מי שלפני פחות משנה הגיעה למקום השני והפנומנלי בבחירות ליו"ר מפלגת העבודה, התקווה הצעירה של השמאל הישראלי, מצאה את עצמה נבעטת מחוץ למגרש הפוליטי. העזיבה הדרמטית שלה את מפלגת העבודה והחבירה לאהוד ברק ולמרצ לשם הקמת המחנה הדמוקרטי הסתיימו בהתרסקות מפתיעה כשמרצ והעבודה התאחדו, ושפיר נזרקה לצד הדרך.
"בכיתי כל כך הרבה בימים האלה. ואני יודעת להיות הבן אדם הכי חזק בעולם", היא אומרת בעייפות. "לפני יומיים כשהחלטתי לא להתמודד עצמאית עשיתי שיחות למשפחה ולחברים. השעה הייתה אחת בלילה ואני עוברת על כל ההודעות וכולן מדהימות ומרגשות אותי. משהו בין הלם לזה שיורדים לך 90 אלף טון מהגב. ואז מגיעה ההודעה, ‘יא שמאלנית מחבלת, אני בא לרצוח אותך, אני אשסף לך את הגרון’. ואני כזה, ‘מה?’ העברתי את השעות הבאות במשטרה והתעוררתי לבוקר שבו שמים לי אבטחה. כמה זה קלאסי שבלילה שהחלטתי שלקחתי פסק זמן מהפוליטיקה זה קרה (צוחקת). רציתי לכתוב לו, ‘די נשמה, שחרר. לא עכשיו, לא רלוונטי, אני כבר לא שם’".
אז שפיר כבר לא שם, אבל האיומים על חייה, שליוו אותה בכל תקופתה בכנסת, עדיין קופצים לבקר. רק השבוע נעצר תושב ת”א בן 42 שלפי סנגורו סובל מתסמונת אספרגר וגר ברחוב, אחרי ששלח לשפיר איומים גרפיים ברשתות החברתיות.“אני מקבלת איומים באופן שוטף”, היא מסרבת להתרגש. “אני יודעת שזה קיים אבל זה לא מפחיד אותי. יותר מפחיד אלו שלא שולחים איומים אלא מתכננים משהו בלי להודיע עליו. אני לא נכנסת לזה באופן רגשי. עושה מה שצריך, מערבת את המשטרה, שמה את זה מהר בצד וממשיכה קדימה. מדחיקה באופן מודע”.
דברים שסתיו שפיר (34) גילתה בחודש הראשון שלה באזרחות: היא רוצה לקנות ספה. היא רוצה לפתוח טינדר. היא שוקלת לעשות דוקטורט. גם ילדים. "סימסתי לחברים שלי, ‘מה קורה בעולם? שמעתי שהיה מי טו. ואפל טי־וי. ומה זה נטפליקס’?" היא צוחקת. אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. שפיר אולי פרשה מהפוליטיקה, אבל הפוליטיקה לא פרשה ממנה. בחודש האחרון היא משקיעה את כל האנרגיה שלה במפלגה הירוקה, שבראשה היא עומדת כיום. הסיבוב השלישי של הבחירות השנה נערך עוד שלושה ימים. המפלגה הירוקה לא תתמודד, אבל שפיר מנהלת את חייה כאילו אחוז החסימה נושף בעורפה. קובעת פגישות, מנהלת לו"ז משוגע. טסה לדאבוס, להסתחבק עם מנהיגים אירופאים ולעשות סלפי עם ראש ממשלת פינלנד - גם היא אישה - אירוע שבו היא מעדכנת את המראיינת והעוקבים שלה בלייב. ממשיכה בעבודה שלה בכנסת עד לרגע האחרון, בפגישות עם הרווחה, עם היועץ המשפטי של הכנסת. החיים יחכו. הדחקה, כמו ששפיר אומרת, זה לגמרי אנושי.
שבועיים אחרי הודעת הפרישה שלה היא והצוות שלה בדרך לכנסת. זה היום האחרון של שפיר בפוליטיקה הארצית. בנסיעה היא מתוחה מאוד. עצבנית. קצרת רוח. אין אצלה לא נעים, גם כששאר הנוכחים באוטו מתכווצים במבוכה. בעולם של שפיר נראה שיש טובים ורעים. שחור ולבן. הרבה פאתוס ומעט מורכבות. אין הומור עצמי. אין הומור בכלל, לפחות בכל מה שקשור לעבודה. השאלה אם ראתה אי פעם את ביבי בסיטואציה אנושית שגרמה לה להביט בו באור אחר גורמת לה לעלות באש. "אין לי צורך לתהות על קנקנו", היא יורה. "זה בן אדם שעושה כל צעד אפשרי כדי לחסל את הדמוקרטיה כי זה מה שנוח לו אישית. אדם עם אחיזה כל כך חזקה בשלטון בתקופה כל כך ארוכה שנמצא שם יכול היה לעשות דברים מאוד טובים למען מדינת ישראל ובחר לדאוג לעצמו".
אני בטוחה שראית אותו ברגע אנושי.
"למה זה רלוונטי?!”
מעניין אותי איך את רואה אותו ברמה האנושית.
"אמרתי לך, בכל פעם שאני מסתכלת עליו אני חושבת שהאיש הזה בדרך להרוס את המדינה שלנו".
אבל מעניין אותי איך זה נראה מאחורי הקלעים. למשל ח”כ דוד ביטן שמואשם בקבלת שוחד ונראה ב'ארץ נהדרת' כדמות נלעגת אבל הוא מישהו אהוב מאוד בכנסת.
"לא אצלי. את תמיד יכולה לראות את שובל הח"כים הצבועים מהאופוזיציה שעולים לרגל ללשכה של ביטן לנגב חומוס. אני לא כזאת. ואני מתה על חומוס!"
מצחיק.
"אותי זה לא מצחיק! אני לא אשב ואעשה צחוקים עם אדם שפוגע במדינה שלי! אני לא חברה של פושעים! כשהעולם הערכי של אדם כל כך מעוות שהוא מוכן לפגוע במדינה שלו בשביל טובה אישית, זה לא אדם שאני אסתחבק איתו". ח”כ ביטן סרב להגיב.
האדם הראשון שנקלע בדרכה בכניסה למשכן הכנסת - מכל האנשים בעולם - הוא עמיר פרץ. שפיר מתקשחת. נועצת מבט אטום קדימה. פרץ לא יוצר קשר עין. מאי שם נורה דווקא יעקב ליצמן בהופעת אורח מרהיבה. הוא חוצץ בין שניהם ולוחש לשפיר: "את בסדר? הכל בסדר"? היא מהנהנת קפואה.
אחר כך, בנאום פרידה על הדוכן במליאה, היא מכבירה מילים ורעיונות. ניכר שהיא מתרגשת. הח"כים מתעלמים בהפגנתיות. כשאנחנו נפגשות שוב במזנון החלבי עובר מולנו מצעד מפואר של חברי כנסת. איציק שמולי נצמד לקיר ונעלם. אורלי לוי־אבקסיס שועטת קדימה עם שובל יועצים תוך התעלמות מופגנת. אחמד טיבי יורד על צלחת במזנון החלבי בלי לזכות את שפיר במבט. זה מראה שמכווץ את הלב לצופה מהצד. הח"כים אורי מקלב ומיכאל ביטון מגיעים לפרגן. גם עובדת של מזנון הכנסת. אבל מלבדם אף אחד לא ניגש להגיד מילה טובה או להיפרד. לא נראה שלשפיר זה מפריע. ח"כ ותיק אף אומר בפליאה, "אני בכלל בהלם שהיא העזה להראות פה את הפנים שלה היום".
כי יש לה ביצים?
"זה לא ביצים. זה משהו אחר. אטום. היא פשוט לא רואה".
"תגידי, באתי למועדון חברים? מה זה הדבר הזה?" היא מתרגזת אחר כך. "אני לא באתי לכנסת לעשות חברים. באתי לעבוד בשביל הציבור".
למה מועדון חברים? זו פרקטיקה אנושית בסיסית להגיד שלום כשאתה עובד עם בן אדם שבע שנים.
"הם מתביישים להסתכל לי בעיניים. הם יודעים מה הם עשו".
אז לא נעים להם?
"אנשים יכולים ללכלך מאחורי הגב אבל בלב שלהם הם יודעים את האמת: שלא היה מבחן אידיאולוגי שמיצמצתי בו. הם יודעים בכל רגע מי היה בצד הנכון ומי לא. למה היה להם חשוב להזיז אותי ולמה פחדו מהתחרות איתי. הם יודעים".
ואיך התמודדת עם זה?
"ברור שאני פגועה מאוד מההתנהלות של שותפים לדרך. אבל האחריות היא שלי".
אוקיי. ואיפה לדעתך טעית בדרך?
"לא חושבת שטעיתי".
בשום מקום?
"לא".
אני מנסה להבין איך קרה לך מה שקרה.
“להאמין באנשים זו טעות? אני מתכוונת להמשיך להאמין באנשים”.
שפיר היא אדם שמורכב ממאה אחוז ביטחון בצדקת הדרך. ולמרות זאת נשאלת השאלה איך דווקא ההבטחה הגדולה שצמחה מהמהפכה החברתית מצאה את עצמה נזרקת לשוליים. יש קונצנזוס על העובדה ששפיר בחורה מבריקה, מבינה תקשורת ורשתות חברתיות. כריזמטית מאוד. אבל שפיר, לטענת לא מעטים, מקבלת אפס ביחסי אנוש. "זה אדם שלא מסוגל לעבוד בצוות והכנסת היא משחק קבוצתי, מי שלא מסוגל לשחק אותו לא יכול להגיע להישגים", מאבחן גורם בכיר שמכיר אותה מימיה הראשונים במשכן. "אני לא זוכר אדם שעורר כל כך הרבה אנטי, מימין ומשמאל. מתנשאת. מודיעה, 'אני מתראיינת רק לבד או מבטלת'. מי את? זה בן אדם בלי מודעות. היא חטפה כאפה והיא לעולם לא תבין את זה".
ח”כ מהמחנה שלה מוסיף: "היא מאוד עובדת בפוליטיקה - אסטרטגיות וסכסוכים ותדרוכים - אבל זה לא מגיע ממקום אותנטי. היא גם לא מסוגלת לכונן בריתות. היא אפילו הצליחה לריב עם יאיר גולן, בוק כזה עם אפס תחכום פוליטי. זה באמת כישרון מיוחד לריב עם כולם".
"היא כאילו נפלה בסוציומטרי", מחדד עובד שלה לשעבר. "היא אדם מאוד קשה. בלי קשר לעובדה שהיא אדם מבריק, היא מתנשאת. סוליסטית. לא כיף לעבוד איתה. בשורה התחתונה, זרקו אותה לכלבים כי לאף אחד לא הייתה מחויבות אליה".
"מה שדפק את סתיו שפיר זו סתיו שפיר בעצמה", מאבחנת עובדת נוספת לשעבר. "היא לא יודעת להתנהג לאנשים. לא לקולגות ולא לעובדים שלה. היא לא נעימה. מקיפה את עצמה בילדים כי היא יכולה לשלוט בהם. לצעוק. משש בבוקר מרימה טלפונים לעוזרים שלה, לרדות בהם. היא אחראית לנזק שהיא גרמה לקריירה הפוליטית שלה".
"אני אדם לא נעים? לאאא, כי הפוליטיקאים בכנסת הם אנשים מאוד נעימים", שפיר מגיבה בציניות. "כשאין מה להגיד על השחיתויות שאת חושפת מנסים להשמיץ אותך אישית".
אבל ההסברים לדחיקתה של שפיר מהפוליטיקה לא מסתכמים ביחסים בין־אישיים טעוני שיפור. עובדת שלה לשעבר תיארה אותה כמי שקיים אצלה פער לא סביר בין העשייה בשטח לבין הדימוי התקשורתי, אחת שעוסקת המון בנראות ופחות במהות. עובד נוסף לשעבר מסכם - "היא חיה ברשתות, ושם קמה צעקה על מה קרה לה. אבל זה לא קרה בעולם האמיתי. היא טעתה כשחשבה שלייקים שווים לכוח אלקטורלי. היא מילניאל, וכמו מילניאל אמיתית היא התחילה להאמין להייפ של עצמה".
אמרו לי שאת מחבבת כיבודים - תשומת לב תקשורתית, סדרי ישיבה, זמן מסך. אם להתראיין אז להתראיין סולו. זה לא עיסוק יותר בנראות ולא במהות?
"ממש לא מחבבת את זה. אנשים נרקיסיסטים אוהבים תשומת לב כזאת".
את לא מזהה את עצמך כנרקיסיסטית?
"לא. אני בן אדם נורא ביישן".
וואלה?
"יש פער ענק בין איך שאני נתפסת בתקשורת לבין מי שאני: אני לא סובלת מבעיית ביטחון עצמי, אבל אני הרבה יותר אינטרוברטית ממה שנראה".
אגב, את מכירה את הכינוי שהודבק לך במפלגת העבודה, "אורן חזן בחצאית"?
"נו".
המשמעות היא - ואני מצטטת ח"כ - "כולה רוח וצלצולים. צועקת בוועדות, עושה סטורי ויוצאת". שיש פער גדול בין העשייה הפרלמנטרית שלך בשטח לבין יחסי הציבור שעשית לעצמך.
"נו באמת. הדברים שפוליטיקאים אוהבים להגיד, כמו 'מביאה מצלמות לוועדת הכספים' - נכון! אתם שמתם את ועדת הכספים בחושך כדי שאף אחד לא יידע על כל הקומבינות שאתם עושים, ואני הבאתי מצלמה כדי שהציבור יראה מה אתם עושים, וככה נחשוף את השחיתות שלכם. מפחדים ממצלמות? וואלה הפתעתם אותי. מזה הח"כים הכי מפחדים ולכן אמרו לי, 'אל תתעסקי בזה, זה לא ישתלם לך פוליטית'".
ואז מגיע מיקי רוזנטל, שהיה במפלגה שלך, ואומר שבניגוד לגאווה המתוקשרת שלך על פועלך בוועדת הכספים לא עצרת שם שקל אחד.
"אני לא אתעסק בקנאה של אנשים אחרים. ואני מכבדת את מיקי. היו בוועדת הכספים ח"כים גם ממפלגת העבודה שחשבו שמה שהם אמורים לעשות שם זה לסגור דילים עם האוצר ומדי פעם לגרד פירור בזמן שהם מוותרים בשנה על 65 מיליארד שקלים. הסיבה שלא אהבו אותי שם היא שהייתי הח"כית היחידה שאין לה מחיר. היחידה!"
אבל זה לא רק שם. אני מנסה להבין מה קרה לך. חלק מהעניין היה שהקמת על עצמך בתוך הבית את האויבים הכי קשים.
"מה לדעתך הגורם?"
כנראה ההתנהלות שלך, ובמקביל גם הקמת עלייך את אנשים הלא־נכונים.
"כי אין לי כוח למשחקים. האם יש אנשים מ’העבודה’ שנורא כעסו על זה שהלכתי החוצה ושבניתי צבא של פעילים? ברור. האם יש אנשים במרצ שהיו מאוימים ממני? ברור. מה שהיה לי קשה במיוחד הוא שלאורך הפריימריז, במקום לשתף איתי פעולה, איציק שמולי החליט לעשות קמפיין שקרי ומאוד פוגעני נגדי. וכאן זו כבר לא מחלוקת אידיאולוגית. זה כבר שקר על שותפה שלך, וזה היה מאוד מעליב ועצוב".
כשמרצ והעבודה התאחדו, אמרו שם שלהיפטר ממך היה הדבר היחיד שהסכימו עליו.
"הם - איציק שמולי ופרץ והורוביץ ועוד אחרים - הפכו אותי למתנה אחד לשני, כדי להיפטר מתחרות פוליטית פנימית, בשביל לקבל תמריץ להתאחד. כל הסיפור היה מאוד פוגעני. הסיבה לאיחוד בשמאל הייתה הזדמנות להוציא אותי מהעסקה".
ולמחנה שלך יותר נוח להתעסק באיום שלך מאשר בזה של ביבי?
"זה מין ניצחונות קטנים בתוך כלום. זה להתעסק באיך אני שומר על הכיסא שלי. הצד השמאלי פשוט הורג מנהיגות שיש בתוכו באופן שיטתי, זה חלק מהתפיסה התבוסתנית של ‘לא לנצח’".
אמר עלייך מקורב: "כח"כית היא עשתה בית ספר לקולגות שלה ולכן הם ערפו לה את הראש. זנדברג שקינאה בה. הורוביץ שהוא מחק ריחני לעומתה. שמולי ששונא אותה מימי המחאה. מצאו את הרגע לזרוק אותה, וסתיו קיבלה יותר מדי תיאבון כי הכל הלך לה מהר וחזק".
"קטונתי. שאלתי את עצמי - מה הבעיה של ניצן, שהיה שותף קרוב שלי לפני שנייה? שב איתי בארבע עיניים ותגיד שזה לא הולך לקרות. במקום זה הוא לא דיבר איתי חודש. מסרב לקבוע פגישה. מסרב לשוחח. אין שום תקשורת. ככה זה נגמר".
ושמולי?
"מה יש לי לדבר איתו? לעמיר פרץ באתי בהשבעה לכנסת ואמרתי לו בהצלחה והוא פשוט סובב את הגב והלך. את מגלה שכל המבוגרים האלה הם בעצם ילדים ואת צריכה להכיל אותם. מצאתי את עצמי בתור המבוגר האחראי בתוך האירוע הזה".
איציק שמולי מסר בתגובה: “לא מפתיע שגם בשירת הברבור שלה מהפוליטיקה, במקום לקיחת אחריות ולמידה מטעויות העבר סתיו שפיר ממשיכה במסע השקר, ההכפשה והשנאה שלה כנגד עמיתיה. האובססיה האישית שלה נגדי היא הבעיה שלה בלבד. לא זכור מקרה אחד בפוליטיקה הישראלית שבו נרשמה כזו אנחת רווחה גם בימין וגם בשמאל עם לכתה. אני מאחל לה בהצלחה בהמשך דרכה ובעיקר חשבון נפש עמוק עם עצמה איך נקלעה למצב שאליו שהגיעה”.
מה תעשי עכשיו בחיים? ממה תתפרנסי? מהתנועה הירוקה?
“אני אמשיך לנהל שם את העניינים אבל לא אקח משם משכורת. ברגע שאסיים בכנסת אני אבדוק כיוונים חדשים. מיזמות ועד מחקר ומדע ולימודים, יש כל מיני רעיונות”.
ולמי תצביעי עוד כמה ימים?
(שתיקה).
נגמרות לך האופציות.
"זה נכון. לפחות יש סיכוי סביר שביבי יפסיד את הבחירות האלו. אני לא מאמינה שיהיה עוד סיבוב".
ולמי תמליצי לפעילים שלך להצביע?
"אם כבר, אני זו שאשאל אותם למי להצביע".
לנסוע איתה זו חוויה מטלטלת. לך תשאל אנשים אם הם יוצאים מחניה כשאתה סתיו שפיר. לכל אחד יש מה להגיד, שלא לדבר על מה שקורה כשהיא מסתובבת בירושלים. ההערות, הבקשות לסלפי, המבטים. בבית קפה תל־אביבי, לעומת זאת, נרשמת התעלמות מכוונת. מנגד, זו עיר שבה גם אם קוונטין טרנטינו ייחנק מרוזלך אף אחד לא ייצור איתו קשר עין. אבל לשפיר נראה שנוח ככה. בטח בימים האלה. כשהיא משחזרת את השתלשלות העניינים שגרמה לה לרדת לשוליים, היא חוזרת לאדם אחד שהניע את העלילה: אהוד ברק שחזר לרגע לפוליטיקה, הכניס את השמאל לתסיסה - או עורר לרגע תקווה, תלוי את מי שואלים - ונמוג.
שפיר מדברת עליו דווקא בהערכה רבה. “אהוד נכנס לתוך המערכה הזו כדי לסייע במאמץ לשחרור ישראל מביבי, והם היו בתחושה שהוא רוצה לכבוש אותם", היא מסבירה. זה לא מקרי ששפיר מדברת על ברק באותם מונחים שבהם היא מדברת על עצמה. משניהם מאוימים. שניהם לא מובנים. משהו במנגנון הפנימי שלהם דומה. "אני מאוד מעריכה אותו. הוא מבריק. בפוליטיקה הרבה פעמים קורים דברים לא רציונליים. ויש משהו פשוט בזה שמנהלים שיחה ויש מסקנות ואפשר לנהל אותם. אנליטי, לא רגשי, מסיקים מסקנות והולכים ליישם. זה נוח לי מאוד. והוא מאוד פמיניסט".
האיש שקרא לך דוגמנית?
"די. אני לא הייתי זוכרת את זה אם לא היו מקפיצים את זה ביום שהקמנו את המחנה הדמוקרטי".
האיחוד של הרשימות לכדי המחנה הדמוקרטי ("שם שאני הבאתי") הניב בקלפי רק חמישה מנדטים. השמאל הישראלי, מומחה בנעיצת סכינים למרחקים ארוכים, כבר חיפש את האחראי. מהר מאוד נטען ששפיר לא הביאה את הסחורה.
כמה נפגעת?
“מאוד. כי הדרך שהם בחרו להצדיק את זה ציבורית הייתה לעשות לי חיסול פוליטי. התחילו להגיד שגורמים בכירים במרצ - כמה גורמים בכירים יש במפלגה של שלושה מנדטים?! - אומרים ששפיר לא הביאה בסקרים. וכל הזמן יש סקרים, גם פנימיים, ואני מגיעה שם לפופולריות הכי גבוהה. כל בוקר התעוררתי לאיזה סיפור שקרי חדש. לקח לי כמה ימים להבין שעושים לי חיסול. הם עשו פה דבר מלוכלך".
יש לקח ללמוד מזה?
"ידעתי שמפלגת העבודה היא מקום מאתגר, אבל שכל עוד אני פוקדת חברים חדשים אני לא תלויה באף אחד. ברגע שהייתי תלויה בפוליטיקאים שמתי את עצמי בסכנה. האם הייתי עושה את זה שוב? כן, כי אם לא הייתי עושה את המהלך הזה ביבי היה ראש ממשלה, ומרצ וברק לא היו עוברים את אחוז החסימה. הם יכולים להגיד מה שהם רוצים אבל האיחוד הזה בין העבודה ומרצ הוא בעצם ההצלחה שלי. זה מעשה ידיי".
אם זה מעשה ידייך זו טרגדיה יוונית. מעשה ידייך בעט אותך החוצה.
"כל השנה נלחמתי על איחודים. עזבתי את הבית הפוליטי שלי שסירב להתאחד והלכתי לאחד. ואם אני צריכה לשלם את המחיר על זה אני אשלם אותו בגאווה".
אבל בניגוד לתדמית הסוליסטית שלה, שפיר ממש לא מתמודדת עם המציאות לבד. במהלך השנים קיבצה סביבה להק גדול של פעילים ומתנדבים מסורים. הם מכונים "הפאות הכתומות” - ובקיצור "הכתומות" - על שם חיבתם למפגנים עם שיער מלאכותי בצבע שערה הלוהט של המנהיגה. היא מדגישה שלא מדובר ביוזמה שלה, אבל כמוה, גם הנראות הזו מצטלמת להפליא ומייצרת באזז. הערב הנוכחי הוא יוזמה של האולטראס שלה. ההערצה - יש שיגידו פולחן אישיות - היא מה שמאפיין את עשרות האנשים שהתכנסו בערב מקפיא בשכונה דרומית בתל־אביב. מבחינה גילית נרשם רוב לצעירים מתחת לגיל 25 ולצעירים בנפשם מעל לגיל 65.
חלק מהכתומות הן בנות נוער של ממש. לשפיר, מתברר, יש יכולת מדהימה לסחוף אחריה את ילדי דור ה־z, לא מעט בזכות עיסוק בנושאי איכות הסביבה שמאחדים את השמאל המערבי. לפלסטיק קל יותר להתנגד מאשר לסיפוח. “נדבקתי בעשייה שלך”, נואמת פעילה בת 14.5. “את חלק מההתפתחות שלי. תודה שמילאת אותי באור שלך”.
שפיר עצמה במצב נזיל. עולה לדבר על סף דמעות. מבטיחה בנאום בחירות מאולתר שתחזור פנימה עם נבחרת של לוחמים. קתרזיס. חיבוקים. סלפי לאינסטגרם. בחוץ מסביר לי יועץ התקשורת שלה נדב גלאון — במקרה גם הבן של זהבה — ש"אי־אפשר לזייף אהבה כמו שהיא מקבלת. הפוליטיקה היא מקום מאוד ציני ובסתיו יש משהו אותנטי. אין כאן מצג שווא".
שפיר פרצה לציבוריות הישראלית בימי המחאה החברתית, ומיד נתפסה כאקטיביסטית מהזן שחסר פה: צעירה. ורבלית. לא נרתעת מעימותים. מלאה וממולאה באידיאלים. זה היה תור הזהב של הטיקט החברתי ושפיר הייתה נערת הפוסטר המושלמת. "מאוד חריפה. אנרכיסטית. היפית בנשמתה", מעיד איש תקשורת שליווה אותה בתחילת הדרך. "אינטליגנטית וקולטת דברים מהר. כבר אז לא טובה ביחסי אנוש. אבל בראש היא ארבע רמות מעל כל ח"כ".
מאחורי הקלעים נוצרו בקיעים בינה לבין חבריה למחאה. "חיבבתי אותה בהתחלה", מספר אחד מחברי הגרעין הקשה של פעילי המחאה. "לוקח זמן להבין שהיא לא אדם תמים. כל הזמן היו לה ריבים עם כולם. תשמעי סיפור הזוי: בשיא המחאה נסענו לקיבוץ שמיר לטיפול קבוצתי! המדינה בוערת, ועדת טרכטנברג, אלפים ברחובות ואנחנו נוסעים לעבוד על ה’זוגיות’. וכל הדבר הזה הוא בגלל ריבים סביב סתיו. זה היה סוריאליסטי. 'כל אחד שיכתוב מה הוא מרגיש'. 'שכל אחד יבחר קלף'. אם ביבי היה רואה אותנו הוא היה מבין שאין מה לפחד מהאנשים האלה".
ומה סוכם בטיפול?
"שחייבים להסתדר. הבעיה הייתה שסתיו כל הזמן הפרה התחייבויות כשזה היה בניגוד לאינטרסים שלה. הוחלט שאם מסכמים משהו כולם עומדים בו. והיה ברור שאם מישהו מפר את זה - זה מתפוצץ. יומיים אחרי הסיכום הזה מתפרסם ראיון עם סתיו והיא אומרת שדיברו איתה בטלפון והיא לא הבינה שזה ראיון. הבעיה עם סתיו היא שכל ארגון או קבוצה שחפצים חיים לא יכולים להרשות לעצמם אותה בתוכם - תראי איך בכל ארגון שהיא הייתה בו זה הסתיים רע".
“היה סופ”ש סוער של ויכוחים, אבל סתיו ממש לא הייתה הנושא שלו”, מתנגד פעיל אחר. “היא הפכה למטרה לפורקן התסכולים של חלק מחברי הקבוצה. מתחילת המחאה היא התבלטה ביכולת שלה לסחוף פעילים, לבטא את הרעיונות שלנו ולעבוד שבועות שלמים בלי שינה. הבולטות הזאת משכה אליה אש”.
עוד מישהו שהכיר את שפיר כבר בימי המחאה היה ח"כ מיכאל ביטון, היום בכחול לבן, אז ראש עיריית ירוחם. "על סתיו נכתב השיר ‘הכוכב של מחוז גוש דן’!” הוא מתלהב. "היא ח”כית שאם היא קוראת שבתוך ארבע שעות היא צריכה אלף מתנדבים — יהיו לה. אם אני אבקש בפייסבוק יבואו עשרה. זה ביטוי לאחיזה אמיתית בתוך הקהילה. ובעיניי זה יותר חזק מכן ח"כ או לא ח"כית. אני מרגיש שמה שקרה לה זו מכה קלה בכנף בשבילה. היא תכה שנית ובגדול. חוץ מזה, היא נשארה נקייה. לא מימשה כל מה שרצתה בכנסת, אבל זה פאוזה. בצבא קוראים לזה ‘מלא מחדש’. נגמרה התחמושת? אתה עוצר, מתמלא, מנתח. (נאנח) אחח, כל הרמטכ"לים האלה הרגו אותנו".
בגיל 27 היא הושבעה לכנסת ה־19 ונכנסה אליה כצעירת חברי הכנסת. מהר מאוד היא התבלטה בזכות אותם נכסים שהביאו לה בולטות במחאה: כריזמה, רהיטות והבנה בתקשורת ובמדיה החברתית. במהלך שנותיה בכנסת שפיר צברה לא מעט הישגים, הבולטים שבהם היו פעילותה בוועדת הכספים, במסגרתה עתרה לבג”ץ נגד שיטת ההעברות התקציביות הקיימת וגרמה לשינוי הנהלים והגברת השקיפות בין האוצר לחברי הכנסת. במקביל חשפה מגוון שחיתויות, מחלוקת הכספים להתנחלויות ומוסדות חרדיים, והעברות תקציביות למוסדות המקורבים לבית היהודי, שהסתיימה בדוח של מבקר המדינה וחקירת משטרה.
נדמה שהישגה הגדול הוא שהביאה לידיעת הציבור את המכניזם של השחיתות השלטונית. "את לא מדמיינת את זה שגם ח"כים במחנה שלך משתפים פעולה עם השחיתות הזו. לא שהם לוקחים משהו לכיס אלא שהם נותנים לזה להתנהל כי זה מה שעושים. בסוף זה לשבת בוועדת הכספים שעות על שעות כל יום ואפילו לא הייתי חברת ועדה אז. עברתי לגור בוועדה! הייתי בחרדה מהרגעים שאני לא נמצאת בה, ואת רואה רגעים בפרוטוקול, ‘סתיו שפיר יצאה’, ואז, ’תעבירו את זה’. סיפרו לי שלפני ההכנות לוועדת הכספים הייתה סימולציה, ‘מה לעשות אם עושים לך סתיו שפיר’".
מה זה ‘לעשות סתיו שפיר’?
"לשאול שאלות! היו רגילים שאפשר לסגור דילים עם כולם. מהר מאוד הם הבינו שאי־אפשר לסגור איתי דילים".
על מי הופתעת לגלות שהוא חלק מהשיטה?
"כמעט כולם מעורבים בזה באיזושהי צורה. הרוב זה פוליטיקאים שנלחמו על משהו שקרוב לליבם. הבעיה היא שאת מאפשרת לשיטה הזו להמשיך ואז כל המערכת תחת סחיטה - הממשלה לא מעבירה את הכסף אם היא לא סוחטת מישהו. בהתחלה חשבתי שזה רק הימין שרואה בי איום על הכסף להתנחלויות שמקבלות כסף באופן לא חוקי, אבל אז הבנתי שזה לא רק הימין כי הממשלה התחילה להשתמש בכל מיני גורמים אצלנו במחנה".
הזכרת קודם קללות והשפלות. הכנסת היא מקום שוביניסטי נורא. עברת שם הטרדה מינית?
"עברתי מתקפות שוביניסטיות מכוערות ומקטינות. מח"כים, מפקידים בממשלה, מעיתונאים. שמעתי בכנסת כל קללה אפשרית שאת יכולה להעלות על דעתך. יש את המשפט הזה שגברים בכנסת אוהבים: 'הייתי אומר לך משהו אבל זה היה נחשב כהטרדה'.
אז למה אתה אומר את זה?”
אחד הנושאים הקרובים לליבה הוא מצב ההוסטלים לאוטיסטים. כשאנחנו מגיעות לפנות ערב לאחד המקומות האלו בעיבורי ירושלים, שפיר נכנסת פנימה באסרטיביות מפתיעה. התפאורה מכמירת לב. חוסר הציוד. מיעוט המדריכים. הריח הרע. המחנק. זה מקום שיכול לשבור גם אנשים עמידים, אבל על הרקע הזה שפיר פורחת. כולה שופעת סבלנות ונתינה. היא מדברת עם מדריכה, אוחזת יד לדייר, מביעה חום ועניין אמיתי במצבם. לא תראו הרבה ח”כים עושים את הדברים הללו. הנושא הוא אבן שהיא מגלגלת מילדותה, כשאחותה שיר אובחנה כמי שסובלת מאוטיזם.
“חטפתי מהאנשים האלה שמפעילים הוסטלים איומים. גם על אחותי. יש שם אנשים חיוביים, אבל גם חברות פרטיות שעושות את זה רק למטרות רווח על חשבון אנשים עם מוגבלויות ואנשים שמתנהגים כמו מאפיונרים. כשראו אותי מביאה לוועדת שקיפות את האנשים האלה ולא נותנת להם לצאת מהחדר עד שלא ייתנו תשובות, הם אמרו לי, ‘תיזהרי, גם אחותך בהוסטל’. אלה הדברים הכי מפחידים, שזורקים לך ברמיזה, ‘שמענו שאחותך בזה וזה’. או שאמרו למשפחה שלי דברים מגעילים בגללי. זה המקומות הכי קשים בעולם. כשיש לך אחות כזאת הרבה מהחיים שלך מלווים ברצון לתקן וההבנה שאי־אפשר לתקן את זה. הרצון לגרום לה להיות רגילה. זו חוויית ילדות מאוד חזקה שלי".
מתי הבנת שהיא לא כמוך?
"כשהיא נולדה קראו לה נעמה אבל היא לא הפסיקה לצרוח ולבכות שבועיים. אז אמרו, ‘אוקיי, היא לא נעמה’. שיר נשמע יותר מתאים לה".
מה את זוכרת ממנה כילדה?
"מאוד זכור לי כילדה שהיא הייתה מרביצה לי. מושכת. תולשת לי קווצות של שיער. וכילדה אני יודעת שאסור להרביץ לה. הפוך מאינסטינקטים של ילד. אני ישר מחבקת אותה. אני לא זוכרת מתי אמרו לי שהיא אחרת אבל היה ברור לי שלא מחזירים לה".
מתי הבינו ששיר אוטיסטית?
"הלכנו לאותו גן, אז הגננת שגידלה אותי ראתה גם אותה. לא ידעו אז ממש מה זה אוטיזם וההורים שלי היו נורא צעירים. נולדתי כשהם היו בני 24. הגננת אמרה להם שיש עיכוב. הם שמו לב אבל כל הזמן הייתה תקווה שזה בעיה התפתחותית שתיפתר. כל הילדות הייתה בטיפולים, בין תרפיה וסוסים ומגנטים".
את זוכרת לחץ בבית?
"אם הם היו לחוצים הם לא חשפו את זה בפניי. גם לא את הבאסה. לא יודעת עד היום אם הם עברו את השלב הזה בכלל – גם איזה הורה מבין בכלל כשזה קורה שזה ילווה אותו כל החיים? שהוא תמיד יהיה הורה של ילד מאוד קטן? לא קולטים את זה בשנים הראשונות. פשוט מתמודדים עם זה. זה תמיד היה משהו שמלווה את הכל".
זה צל? מעמסה?
"זה תמיד שם. אני בת 34 אבל כל ארוחה עד היום אצל ההורים זה תוך כדי טיפול. הכל מופנה לצרכים שלה. כילדה חיפשנו לה חברות. תלינו שלטים בשכונה. היא קצת פורסט גאמפ כזאת. היא רצה בטיל! אי־אפשר לעצור אותה. בשנה השנייה שלי בכנסת ההורים שלי באו איתה לפגוש אותי בטיילת ביפו. לבשתי חצאית ונעלי עקב. פתאום היא התחילה לרוץ לכיוון בת־ים. בהתחלה נתנו לה לרוץ ואמרנו, 'היא תחזור'. אבל היא לא עוצרת. ומשפחה שלמה זורקת את התיקים וכולם מתחילים לרוץ. היא פשוט שעטה קדימה לכיוון בת־ים ואנחנו ארבעתנו אחריה. והיא לא עוצרת! ואת אומרת מתי היא תעצור? היא תקיף את העולם? ואז היא רואה שכולנו רצים אחריה ואני כבר אדומה ועומדת להתעלף. ואז היא נעמדת, מסתכלת אחורה, מתחילה לצחוק. נהנית מהסיטואציה".
התביישת בה פעם?
"התביישתי במי שהעז להפגין את חוסר הסיפוק ממי שהיא. אני זוכרת את התחושה אצלי שאף אחד לא יעז לגעת בה. אחים של ילדים כאלה מאמצים קצת נטיות הוריות".
אולי בגלל זה לא הגעת לענייני ילדים עד כה?
"לא יודעת. אבל יש את חוויית האחריות שחוויתי בהרבה צורות הרבה זמן. אני גם חווה את תחושת ההורות בשירות הציבורי. אבל אני מאוד רוצה ילדים עכשיו. מאוד".
גם ברמה הזוגית השנה של שפיר לא הייתה קלה. תוך כדי מערכת הבחירות הקודמת היא נפרדה ממי שהיה בן זוגה במשך שלוש שנים, היזם שאולי שטרית. "זה היה קשה נורא", היא בוררת מילים. "איט ווזנט מנט טו בי. הקושי הגדול הוא שבלי קשר לפרידה, זו הייתה אחת התקופות הכי קשות שיש. יש לי מאבטח מחוץ לבית כל היום וכל הלילה. בכל פעם שאני מגיעה הביתה עושים סריקה, ניידות מסתובבות. ואין לך את הבן אדם שמחכה לך. אין תחושה של חום וביתיות וביטחון. זו תחושה מאוד בודדה".
חשבת שהוא הגבר הנכון?
"לא. עוד לא הגעתי בחיים לנקודה הזו. אני מאוד מחכה לה".
אדם מתוכנן כמוך - לא יכולת להיפרד אחרי הבחירות?
"בדברים שקשורים לחיים הפרטיים שלי - בחיים עצמם - אף פעם לא הייתי כזאת מתוכננת".
איך את מכירה גברים?
"לפעמים הם מתחילים איתי ישירות. באינסטגרם מתחילים איתי גברים איכותיים. היו את אלה שקובעים לדבר על פוליטיקה - בואנה, אם נראה לך שזה מה שבא לי לעשות בדייט, אז זה הדבר האחרון שבא לי. זה מסוג הדייטים שאת מסמסת לחברה שקורה משהו דחוף כדי שתוציא אותי משם".
את עושה את זה?
"ברור".
נכתב שיצאת עם עידן אלתרמן.
"הלכנו להצגה כחברים. (צוחקת) הוא טוען שמאז הפרסום השגוי כל מצבי הפוליטי הידרדר".
איך מתחילים איתך ברשתות?
“יש אנשים שקבעו איתי פגישות בדברים שקשורים לעבודה - ואז מתברר לך שאני לא בפגישת עבודה. ואני הכי לא מבינה רמזים. אז זה קורה בעיקר באינסטגרם. כרגע אני חושבת לפתוח טינדר".
תחת שמך?
"ברור. אלא באיזה שם?"
מי התחיל איתך הכי מוזר?
"סבתות שמציעות לי את הנכדים שלהן. מתקשרות. שלום מדברת כך וכך. סתיו אני מאוווד אוהבת את מה שאת עושה, את אמיצה וחכמה, רציתי לשאול אותך על הנכד שלי (צוחקת), הוא נראה לי מאוד ימצא חן בעינייך".
אגב, היו עלייך כל מיני שמועות רומנטיות. מה הייתה הכי קיצונית?
"שיש לי חבר מחבל. יום אחד הייתי עם הבן זוג שלי לשעבר בטקס המשואות והסתיים הטקס וכולם רוקדים במעגלים הורה. ואז חבורה של נשים מבוגרות צועקות לי, 'את יוצאת עם ערבי'. ניגשתי אליהן ולחצתי להן את היד. אמרתי להן, ‘שלום אני סתיו. איך קוראים לכן? מה צעקתן עליי עכשיו?’ אמרו, 'את יש לך חבר מחבל'. אמרתי, מאיפה אתן יודעות את זה? אמרו, 'כי ראינו וידיאו של הצל'. אמרתי, 'תכירו את הבן זוג שלי'. נהיינו חברות לחצי שעה. ואז אני ושאולי באים לצאת ואחת מהן לוחשת לו באוזן, 'איזה מזל שהיא זרקה את המחבל בשבילך'".
