מראיין: רמי טל
אז: בנימין נתניהו (48) בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה ורעייתו שרה (38), הורים צעירים ליאיר (6) ואבנר (3), מנסים להתמודד עם החשיפה הגדולה בתקשורת והשמועות על כך ששרה זרקה אותו מהבית ושהיא מתערבת לו במינויים.
היום: נתניהו מכהן ברציפות כראש ממשלה 11 שנים, אבל כבר שלוש פעמים נכשל בניסיונו להרכיב ממשלה חדשה. בני הזוג מתמודדים עם שמועות ששרה מתערבת לו במינויים ומתעללת בעובדי המעון בבלפור. משפטו של נתניהו בעבירות שוחד והפרת אמונים היה אמור להיפתח השבוע, אך נדחה בחודשיים בגלל משבר הקורונה. שרה, מצידה, הורשעה ב"שימוש לא ראוי בכספי ציבור" .
מתוך הראיון:
איך בדיוק הם נפגשו?
שרה: "קבעתי עם ביבי בחמש בלובי של 'שרתון' בתל־אביב ומשם נסענו לבית הקפה 'אלאדין' ביפו העתיקה, אחר כך סתם הסתובבנו במכונית, נסענו עד לפרדסים של נתניה, וחזרתי לדירה שלי לפנות בוקר".
"אחרי כמה ימים שהכרנו הוא החל להציג אותי לחבריו, משהו מעין 'בחינות קבלה'. הראשון בסדרה היה הפסנתרן דוד בר אילן, כיום ראש אגף ההסברה והתקשורת במשרד ראש הממשלה. דוד ואשתו גילה הזמינו אותנו לביתם בירושלים. אז לא הייתה לי מכונית, ולא התחשק לי לנסוע. ביבי אמר, 'מה הבעיה?' ושלח לי מונית. זה עלה לו 200 שקל, נדמה לי, וזה עשה רושם אדיר על גילה. 'איזה מחזר', היא התפעלה'".
נתניהו: "כן, היא מצאה חן בעיניי. יש לה יופי, חוכמה ועומק. אני לא מאוד פתוח רגשית…"
שרה: "ואני דווקא חשבתי אז שהוא מאוד רגיש…"
נתניהו: "רציתי את שרה, ולא כדי לטפס באמצעותה לצמרת, אלא כדי שתהיה איתי. וזה עוד התחזק כשהכרתי את ההורים שלה. פגשתי אצלם בית צנוע, מלא גם נשמה וגם השכלה".
שרה: "אני באה מבית מוזר מאוד. אבא שלי היה באצ"ל, אבל הוא פציפיסט. אני לא פציפיסטית, אבל אני לא נותנת לילדים שלי שום משחק בכלי נשק. בארון הצעצועים שלהם אין אף כלי נשק".
נתניהו: "זה נכון, אבל הם הולכים מכות כל הזמן".
מספר חודשים לאחר שהכירו, קיבלה שרה פנייה מהמוסד. היא הייתה אמורה לשרת שלוש שנים באירופה. ההצעה קסמה לה, והמשכורת המובטחת הייתה גבוהה בהרבה מזו של דיילת באל על. אבל החבר שלה התנגד לכך בתוקף. "אמרתי לה", מספר נתניהו, "תעזבי את זה. כבר עברת את הגיל לזה. האמת, רציתי להתחתן, רציתי ילדים, וידעתי שהג'וב הזה לא יאפשר את זה. אמרתי לה - אם הבעיה היא כסף, אני אתן לך. אני מודה שככה קילקלתי לה סיכוי לקריירה במוסד, ואני שמח מאוד שעשיתי את זה".
לשרה ובנימין היה אז הרבה זמן פנוי. הם היו נוסעים הרבה לטיולים בגליל, ונהגו להתאכסן במלון רימונים בצפת, שם נחשבו ללקוחות מועדפים וקיבלו את החדר הטוב ביותר. הם זוכרים טיולים ברגל בנחל עמוד, ומטווחים באקדחו האישי. "אני צלפית הרבה יותר טובה ממנו", אומרת שרה בגאווה, ובעלה מהנהן בהסכמה.
חבריה וחברותיה של שרה באל על עקבו בעניין אחר הרומן. "חברה שלי, דיילת, אמרה לי פעם, 'איזה כיף לך שאת הולכת איתו לכל האירועים הנוצצים', מספרת שרה נתניהו, "צחקתי. האמת היא שיש ארוחות ערב ממלכתיות שיכולות להיות משעממות עד מוות. במקרים כאלה, אני רק סופרת את המזלגות, כי כל מזלג שיורד זה סימן שסוף הארוחה מתקרב".
הם נסעו יחד מספר פעמים לחו"ל, בעיקר לאירופה. פעם נפגשו בלונדון. נתניהו הגיע מוושינגטון. לשרה, שבאה כדיילת, היה חדר במלון, אך כשבנימין נתניהו ראה את החדר, הוא עיקם את פרצופו, אמר, 'בואי איתי' והביא אותה לדירת ידידו, איל התקשורת רופרט מרדוק. באותה נסיעה הם אכלו במסעדה מול הריץ, וכשעמדו לצאת גילו שארנקה של שרה נגנב. נתניהו משוכנע עד היום שטמנו לו מלכודת: "המלצרים שם הסתובבו עם מכשירי ווקי־טוקי, וזה נראה לי חשוד מלכתחילה", הוא אומר. בארנק היו כ־700 דולר, סכום גבוה מאוד לדיילת זמנית, דרכון ותעודת צוות אוויר, משקפי רייבן ועוד.
שרה: "ביבי ניסה להרגיע אותי ואמר, 'מה את בוכה על הארנק, הרי יש לך אותי. ואם זה בגלל הכסף - אני אתן לך אותו".
בדיעבד, מספר נתניהו, דווקא ההיכרות עם שרה שיפרה את מצבו הכספי. "כמו אנשי ציבור רבים, הזנחתי במשך שנים את ענייניי הפרטיים. שרה היא אדם מאוד מסודר ושיטתי. אחרי החתונה, היא לקחה על עצמה לטפל בעניינים הכספיים שלי, וזאת לשמחתו הרבה של מנהל הבנק שלי. כך למשל, היא גילתה שבמשך שנים שילמתי ארנונה כפולה, כי גם הייתה הוראת קבע בבנק וגם המזכירה שילמה את החשבון בצ'ק. שרה שמה קץ לזה".
שרה: "היינו על ההר, הסתכלנו על העמק. אנשים שהיו במקום זיהו אותנו. אחד צעק לעברנו, 'נתניהו, רוצה קפה?' מישהו אחר טעה וצעק, 'יוני נתניהו, כפרה עליך...' ואז, על הגבעה, ביבי אמר לי, 'שרהל'ה, אני רוצה שנתחתן'. לא, הוא לא כרע ברך, לא הגיש פרח".
נתניהו: "זה נכון אבל תאמיני לי - זה היה מאוד רומנטי".
"ממש מתחילת ההיכרות בינינו רציתי ילד משרה", אומר נתניהו, "וכשיאיר נולד, הייתי האדם המאושר ביותר בעולם". יותר מאוחר הופץ הסיפור כי בין השניים פרץ משבר קשה לפני החתונה, וכי שרה הערימה על בנימין נתניהו, נכנסה להיריון בלתי מתוכנן וכך כפתה עליו את הנישואים. בני הזוג אומרים כי גם מקור הסיפור הזה באנשים המפיצים שמועות מרושעות, שמטרתן לערער את הזוגיות שלהם בעיני הציבור.
רות בר, יועצת שיווק שהגיעה לליכוד באמצעות אייל ארד, אז יועצו של נתניהו, מונתה לרכז את הסקרים עבור מחנה נתניהו. אז החלו יחסיו האינטימיים עם בר (ישנה גרסה הטוענת כי היחסים החלו עוד קודם לכן, נתניהו מכחיש את הגרסה הזאת). בני הזוג מכחישים כי בעקבות התפוצצות הפרשה עזב נתניהו את הבית. הגרסה שלהם: שרה הייתה במשבר ורצתה לעזוב את בעלה. ביבי נלחם, התעקש. בסופו של דבר הם התפייסו. אם כי שניהם מודים כי הצל של אותה פרשה עדיין מעיב עליהם.
נתניהו: "זו הייתה הנפילה הגדולה ביותר בחיי. פגעתי בשרה, האישה שאני אוהב. זה הדבר שאני הכי מצטער עליו. ועוד הוספתי על כך טעות קשה בשיפוט, כאשר הלכתי עם זה לטלוויזיה".
בתקופה הזאת צמחה אחת השמועות העיקשות ביותר, המלווה את בני הזוג מאז ועד היום, ולפיה הושג הפיוס בין השניים בעקבות התערבותו של עורך הדין יעקב נאמן, שאף ניסח את ההסכם בין בני הזוג, לפיו התחייב נתניהו לקחת את רעייתו לכל מקום שאליו ייסע, להתייעץ ולשתף אותה בכל עניין, ועוד כהנה וכהנה. נתניהו ואשתו מכחישים.
נתניהו: "באחת מפגישותינו הראשונות שאלתי אותה אם היא מעוניינת בי משום שאני פוליטיקאי. היא ענתה לי, 'אני מעוניינת בך למרות שאתה פוליטיקאי', והוסיפה, 'אבא שלי אמר לי להתרחק מפוליטיקאים'. היא בכלל רצתה פרופסור".
שרה: "או פסיכולוג. פעם כשהייתי חברה של ביבי, היה פסיכולוג שרצה להתחיל איתי, ואמר לי שפסיכולוגית יכולה להתחתן רק עם פסיכולוג, אם היא רוצה שמישהו יבין אותה באמת".
נתניהו: "פוליטיקאי הוא פסיכולוג, אבל של המונים, לא של יחידים".
שרה המשיכה לנהוג כמעט עד סוף מערכת הבחירות של 1996, אבל לקראת הסוף היא הייתה כבר עצבנית ומתוחה, והיו לה שלושה מקרים שכמעט הסתיימו בתאונה. "עצרתי בצהוב, ונהג מונית צרח עליי כמו מטורף, והיו עוד מקרים. בכלל, אני רואה איך מתייחסים אצלנו לנהגות, ועובר לי החשק לנהוג. הלכתי מרצוני לקורס נהיגה מונעת, וביקשתי מהמדריך שלא יקריא את השם 'שרה נתניהו'. הוא נענה לבקשתי, איש לא זיהה אותי - וכך יכולתי לשמוע בחופשיות שיחות ודעות על ביבי".
"אני משתדל ללכת למסיבות של יאיר, לטיולים. פעם עשו בגן שלו קומזיץ מסביב למדורה. שאלתי אם אפשר לדחות את הקומזיץ, ונענתי בשלילה. אז הלכתי לקומזיץ, ישבתי ליד המדורה, ניגבתי תפוח אדמה מלא פיח, ובאמצע התחמקתי והלכתי לדבר בטלפון עם הנשיא מובארק. אבל בתום השיחה חזרתי למדורה. אצל אבנר הרגעים היפים שלו זה בשבת בבוקר. כבר בשש הוא רץ למיטה שלנו, קופץ עליי, דורך עליי. גם יאיר מגיע, ואז מתחילה המלחמה על הערוצים".
שרה: "ביבי רוצה את הבי־בי־סי, יאיר תובע להעביר לערוץ הילדים. בסוף כמובן, יאיר מנצח".
נתניהו: "בכלל אבנר נמשך מאוד לדברים טכניים, בעוד שיאיר הוא טיפוס ספרותי, רגיש. בקיץ האחרון שלחנו אותו ללמוד שחייה. כשהוא פחד לקפוץ למים, הוא אמר למדריך, 'כמדומני הדגים הם יצורי ים, ואנחנו יצורי יבשה', ילד בן שש אומר כמדומני. זה בטח תורשתי".
לארוחת בוקר אוכל ראש הממשלה דגנים, הרגל מתקופתו האמריקאית, ושותה קפה. כדי לשמור על כושר, הוא צועד על מכונת הליכה. בגילו, יש לו מאבק מתמיד עם הכרס. "כשהיה סגן שר החוץ", מספרת שרה, "אחת העובדות הייתה מביאה לו תמיד סחוג. 'כדי שיקבל תיאבון', הייתה מסבירה. אמרתי לה, 'רק זה חסר לי, שיקבל תיאבון'".
מראיינת: יסמין לוי
אז: בת 24, דוגמנית וכתבת ב''גיא פינס'' שמרוויחה לפי ההערכות כמיליון שקל בשנה.
היום: המאמי הלאומית. נשואה פלוס שלושה ילדים, מנחה יחד עם אסי עזר את ''נינג'ה ישראל'' ו''הכוכב הבא לאירוויזיון''. הפרזנטורית של קסטרו, טורנדו ואיי־די דיזיין.
מתוך הראיון:
רותם סלע היא כבר מזמן קונצנזוס. דוגמגישה רותחת שמשלבת בין צילומי הלבשה תחתונה לעבודה ככתבת בגיא פינס ומרוויחה על פי פרסומים, קרוב למיליון שקל בשנה. היא עצמה עדיין זוכרת את הנסיעה ההיא, בלימוזינה של גיל ריבה, שם דיקלמה טקסט שהיה אמור להיות פרודיה על תדמית הדוגמנית היפה אך חלולה, כולל התשובה "חסה" לשאלה מה המאכל האהוב עליה, שבסיומה הורידה את התחתונים מול המצלמות. בסוף, מתברר, הבדיחה הייתה בעיקר על חשבונה, כשנחקקה מאז בזיכרון הציבורי כההיא שהורידה את התחתונים הסגולים אל מול פני האומה.
"הייתי אז בתחילת דרכי ולא ממש הבנתי בתחום. בדיעבד יותר הפתיע אותי שלא הבינו שלא באמת הורדתי את התחתונים, ושהיה לי עוד זוג עליי".
איך ההורים הגיבו?
"לא על כל מה שאני עושה הם אומרים 'אמן'. היו גם דברים כמו זה, שהם לא אהבו. התגובות סביבי, לא רק מההורים, היו שזה לא מתאים לי, כי אני לא בחורה פרובוקטיבית. עד היום אפילו לא ראיתי את זה בטלוויזיה".
סלע אינה זרה למנהג הדוגמני הנפוץ לנבור ב"פאקים" כלשונה, בגופה. "אני שלמה עם הגוף שלי, אבל אני לא חושבת שאני כוסית אש. יש לי ציפורניים מזעזעות ברגליים, כפות ידיים שמנות ועקומות, הטבעות שלך לא יעלו עליי. יכול להיות לי תחת יותר מעוצב וזרועות יותר ארוכות, ויש 20 אלף בנות שהן כוסיות יותר ממני".
"יש בזה משהו מוזר כשצלם פתאום תופס אותי מסדרת את החזייה בים עם סיגריה. אבל העובדה שאני בשני צידי המתרס עוזרת לי לראות את העולם כמו שהוא, וזה לא תמיד נוצץ וזוהר כמו שנדמה".
יש שיגידו שאת מתעסקת בתפל, בעולם רדוד ושטחי.
"זה מצחיק אותי, כי מה זה אומר 'רדוד'? התוכנית לא מתיימרת להיות חדשות ערוץ 2 וכשמבינים את זה גם נהנים ממנה. חוץ מזה אין פסול בקצת צהוב לפעמים, במיוחד במציאות קשה כמו שלנו".
אבל אל תטעו בה. סלע שואפת להפוך לסוג של אילנה דיין כשתגדל. "אבל זה לא החלום היחיד שלי בחיים, וכרגע אני לא מתיימרת לעשות תוכנית תחקירים".
אילנה דיין למיטב זיכרוני לא דיגמנה מעולם הלבשה תחתונה.
"אני רק בת 24 ויש לי עוד דרך ארוכה עד שאהפוך לעיתונאית רצינית. תמיד אפשר למצוא תמונה של כתב חדשות שעשה דברים הזויים בגיל 20, אז מה? נכון, תמיד יהיו נשמות טובות שיקשרו בין דוגמנית לחוסר אינטליגנציה, אבל אני כן עוסקת בסוג של עיתונאות שיכול לדחוף אותי קדימה".
מה את מחפשת בקשר?
“ככל שאני מתבגרת אני נעשית פחות ותרנית. פעם יכולתי להתפשר על תכונות מסוימות כמו למשל חוסר אמביציה. היום חשוב לי מישהו שירצה ללכת קדימה... שנים רציתי להתחתן עם אבא שלי, הוא המודל המושלם לגבר. אני צריכה את הגבר עם הזיפים, האהבה לטבע, אינטליגנציה וסלחנות. אני מאמינה שיש אדם כזה בחוץ".
מראיינת: ענת טל שיר
אז: בן 38, נשוי עם שלושה ילדים. המנכ"ל החדש של משרד ראש הממשלה החדש, בנימין נתניהו.
היום: בן 61, יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, המליץ על גנץ לראשות הממשלה בבחירות האחרונות.
מתוך הראיון:
ליברמן הוצג לראשונה בפני בנימין נתניהו בקוקטייל שערך בביתו חבר מועצת העיר, שלמה הלוי... כעבור כמה ימים יזם נתניהו פגישה נוספת, הפעם בבית הוריו בירושלים. "זה סיפור פשוט של כימיה בין אנשים", כך ליברמן, "וקשר שאינו מבוסס על רווח או הפסד אישי, אלא על זהות נדירה בתפיסת העולם".
אבל אתם כל כך שונים זה מזה. הוא בן לאצולה ירושלמית, ואתה מפרובינציה רוסית.
"זה מנוגד אבל זה משלים אחד את השני. פלוס מתחבר תמיד למינוס".
הוא נשען לאחור על כורסתו הגדולה, וידיו שלובות למעלה, ישיבה המשדרת ביטחון עצמי והתנשאות. מדבר בקול שקט ומתרגז מאוד כשמתקרבים לאזור הרגיש של התחקיר הביטחוני שלו.
אם מעצבן אותך שמחטטים בתחקיר הביטחוני שערך לך השב”כ, מדוע לא תספר בגלוי על התחקיר?
"כבר יותר משבועיים שיש לי סיווג ביטחוני גבוה. יותר גבוה מהסיווג של ראש המוסד".
אומרים שהתחקיר לא הושלם ושיש חומר סודי ביותר שלא מאפשרים לך לראות.
"זה שקר. אני רואה כל מסמך ויכול להיות נוכח בכל פורום. אין במדינה הזו סיווג ביטחוני גבוה משלי".
בראיונות שאתה מעניק בקמצנות אתה מדבר הרבה ואומר מעט, לא נותן להתקרב לעולם הפנימי שלך.
"אני לא משקר ולא מתחזה, ולכן אין לי ממה לחשוש. הציבור לא בחר בי, ואני לא חייב כלום לאף אחד".
האם נבדקת במכונת אמת על ידי השב"ס במסגרת התחקיר הביטחוני?
"עברתי פוליגרף. תארי לך שהצלחתי לעבוד על המכונה".
מיהם האישים שאתה מעריץ?
"צ'רצ'יל, ביסמרק ופטר הגדול".
ונתניהו?
"אני מעריך אותו ולכן אני פה. הוא הדמות הכי מעניינת בפוליטיקה הישראלית. אני גם רואה את החסרונות שלו. איש לא יחשוד בי בהערצה עיוורת".
סיפחת לך את רשות השידור, את רשות החברות ואת נציבות שירות המדינה. אתה גם מרכז את ועדת השרים לענייני הפרטה. איך תשמור על עצמך מפני שיכרון הכוח?
"אני לא משתכר מוודקה ולא משתכר מכוח. אני עדיין הולך יחף בבית ועושה תורנות שמירה ביישוב שלוש פעמים בחודש".
מראיין: נבו זיו
אז: בן 17 וחודש, גר בסטודיו בצמוד לבית הוריו במושב משמר השבעה. בדיוק בין בגרויות להופעות על אוניית הימורים.
היום: קשה לדמיין את הפסקול הישראלי ב־2020 בלי עומר אדם, הזמר הכי מצליח במדינה ומי שכבש את כל המצעדים והבמות האפשריות - פארק הירקון, סמי עופר, היכל מנורה, קיסריה ונוקיה.
מתוך הראיון:
השעה עשר ורבע בלילה, ואדם צריך לשרוף חצי שעה עד שהאורחים יגמרו עם קבבוני הטלה. אנחנו יושבים במשרד עם תמונה ענקית של הרבי מלובביץ’ (אדם: "מי זה הרב הזה"?) ולצידה דני, מנהל האולם, שקצת שתה הערב.
"תגיד לי, מה הקשר שלך לקותי אדם?", זורק דני.
אדם: "הוא בן דוד של סבא שלי".
דני: “הוא אח של סבא שלך.”
אדם: “אתה אומר לי מי זה קותי? בוא נתערב על מה שאתה רוצה.”
דני: “יאללה, בוא.”
אדם: “מה יש לך? תוציא את הכסף.”
דני מוציא מהכיס שתי סטפות. באחת 15 אלף דולר, ובשנייה 30 אלף שקל. אחרי ריב קצר הם מתקשרים לחבר טלפוני שיכריע. על הרמקול רוני מורנו, סמנכ”ל משרד הביטחון וחבר המשפחה.
דני: “נכון קותי היה אח של הסבא.”?
מורנו: “מה פתאום.”
אדם: “חבל. מורנו, חבר שלך פה הפסיד ארגז של כסף. חבילה־חבילה.”
אתה כולה ילד בן 17, זה לא קיצוני שאנשים מעריצים אותך?
"זה באמת מוזר. כשסיימתי את השידור ב'כוכב נולד' באתי להיכנס לאוטו עם שומרים, ומלא ילדים שם הביאו לי פתקים. לקחתי אותם ככה מהר ושמתי בכיס. הנהג מתחיל לנסוע, אני מוציא את הפתקים והכול ריק. אני אומר, 'מה זה?' אבא שלי אומר לי, 'יא מפגר, רצו שתחתום להם'. לא ידעתי מה זה, פתאום הבנתי שקרה משהו".
מה המחיר שאתה משלם על הכוכבות הזאת?
"אני לא יכול לעשות שטויות. לא יכול לעצור ולהשתין מחוץ לאוטו. לא יכול לצאת למועדונים. לא יכול להתפרע. סתם ללכת באמצע היום עם אוזניות בקניון. חברים ירדו כל השבוע לאילת, אני לא יכול. יש מחויבויות. אני איש עסוק".
זה מבאס להיות מצליחן.
“זה מבאס שכולם מכירים ומסתכלים. אם אני רוצה להיות עם חברה שלי לבד, אני מפחד מתקריות, שיזרקו לה מילה. אני קנאי, לא יכול להיות שחברה שלי תלך חשוף או שישימו עליה יד. יש רגעים שאני פחות מאושר. ברגעים שאתה צריך כל הזמן לחשוב מה לעשות ואיך לצאת ומתי ועם מי. אני רעב ויש מסעדה עם אנשים אז אני לא אלך”.
אדם לובש ג’ינס ב2,200־ שקל. עם החולצה והז’קט המחיר מגיע ל.4,000־ שעון היד עלה 13 אלף. הכסף מההופעות מגיע לאבא שלו, איש עסקים בתחום הביטחון שנמצא על קו ישראל־גיאורגיה. אדם: “אני עובד אצלו ומקבל משכורת.”
כמה?
“לא אומר.”
היום עברת טסט. איזה אוטו תקנה?
"שואף לב־מ־וו אקס 6, או איזה מרצדס יפה".
זה יפה לילד בן 17 שהרוויח את הכסף לבד.
"ואני שמח מזה".
מה עשית לפני זה בשביל דמי כיס?
"עבדתי בגננות במושב, על הטרקטור. כל מי שרצה, הייתי קוצר לו דשא ועושה עם חרמש בצדדים. והייתי מלצר בבית קפה בבת־ים. ועוזר ליצנית. היו שתי ליצניות במושב. אחת שאתה מעמיס לה הכול לאוטו ואצל השנייה היית צריך רק לנפח לה בלונים, אז רציתי לעבוד איתה. היא גם הייתה יותר שווה. הייתי מתחפש לבובה, דובי, אריה, דינוזאורים, כל החארטה. רוקד עם הילדים. 25 שקל לשעה. עבדתי גם ב'קולה גרעינים שתייה קלה' במגרש כדורגל. תמיד הייתי מחפש קומבינות. פעם מכרתי לילד אחד טבעת של חמש שקל במאה שקל. דפקתי לו סיפור שאבא שלי מייבא מהודו ותאילנד טבעות וזה אבן שחורה. איזה מניאק אני".
מראיינת: ענת מידן
אז: בת 40, שרי אריסון בתו של טד אריסון, אז המיליארדר היהודי הגדול בעולם.
היום: האישה העשירה בישראל, מייסדת רדיו ''מהות החיים'', מגישה תוכניות ומקדמת מיזמים רוחניים.
מתוך הראיון:
היא מנהלת את קרן אריסון, שהקים אביה. משרדה צמוד לזה שלו, ‘'אריסון השקעות’', במרכז גולדה בתל־אביב. במרחק הליכה אפשר למצוא גם את הפטנהאוז המפואר במגדלי גולדה (שני מיליון דולר) שם מתגורר המילארדר בששת החודשים שהוא בארץ.
הקרן היא אמנם מתנה מאבא, אבל אריסון ממש לא אוהבת שמגדירים אותה כילדת תפנוקים שקיבלה צעצוע שיהיה לה במה להתעסק. “קודם כל אף פעם לא הייתי ילדת תפנוקים. אבא שלי עשה את הכסף הגדול שלו רק ב־20 השנים האחרונות, כשהיה בסביבות גיל 50. אני כבר לא הייתי ממש ילדה. גדלתי בבית שהיה בו הכול, אבל אף פעם לא הרגשתי שאנחנו עשירים נורא, וכל מה שאני רוצה אני אקבל.
"אני זוכרת את עצמי כבר בגיל 12 עובדת בבורגר ראנצ'יס. אבא תמיד אמר שאני צריכה לדאוג לדמי הכיס שלי בעצמי, ואני מודה לו על החינוך הזה... את המכונית הראשונה שלי הייתי צריכה לקנות בכספי, אף אחד לא הגיש לי מכונית לפתח הבית".
את קשוחה?
"בעסקים אני יודעת להיות קשוחה מאוד. כשאני באה לאורחאנים, העובדים שלנו עוברים לדום. אני בודקת את הניקיון כמו במסדר בטירונות. אם אני מוצאת טיפת לכלוך הם יודעים שהם עוד ישמעו ממני. אני מאוד קשוחה בעניין הסטנדרטים, לא מוכנה להתפשר”.
כך תיארה אריסון את חייה לפני עשר שנים: "היום אני מקבלת מאבא שלי כסף, בגלל שהוא יודע שאני אחראית. הפינוק שלי הוא שיש סביבי כל מה שאני צריכה. יש לי בית, דשא, בריכה, עוזרת, מטפלת. אני תיכננתי את הבית. יש לי שישה חדרי שינה ועוד חדרי משחקים וחדרי אירוח. את הילדים שלי אני שולחת לבית ספר יהודי פרטי. 3,000 דולר לשנה לכל אחד. 20 ילדים בכיתה עם שתי מורות. בבקרים אני הולכת למועדון ועושה אירובי. שם החברות שלי, איתן אני מבלה”.
"לכל השכנות שלי יש בריכה בחצר, ואנחנו מחליטות אחר הצהריים באיזו בריכה להתאסף עם הילדים. יש כאלה שאין להן כסף, ואז אנחנו הולכות עם הילדים לאכול גלידה על חוף הים. וחברות שיש להן כסף, איתן אני נוסעת לסוף שבוע על ה'קרוז ליין' לבהאמס. בסטטוס הכלכלי הגבוה שלי אני לא מכירה הרבה אנשים. אפילו חברות שיש להן הרבה כסף מסתכלות עליי מלמטה'".
מראיין: אהרון בכר
אז: דוגמנית ו"נערת זוהר" בת 24 מפתח־תקווה שמככבת במדורי הרכילות.
היום: מאז פנינה רוזנבלום (65) הספיקה להקים חברת קוסמטיקה, להיות ח"כית בכנסת ה־16 למשך כארבעה חודשים, להתחתן שלוש פעמים ולאמץ שני ילדים.
מתוך הראיון:
בחמש השנים האחרונות טיפחו מדורי החברה והזוהר בשבועונים אגדה ושמה פנינה רוזנבלום (גולן). סיפורי המשרתות נטלו מאלמוניותה נערה מפתח־תקווה יפה מן הממוצע, עטפו אותה בברק כוכבים וקשרו לה כתרים של הצלחה. הסיפורים האלה סיחררו את ראשה. פנינה רוזנבלום עצמה, אולי יותר מכל אדם אחר, מאמינה בכל ליבה שהיא אכן סיפור הצלחה מסחרר. היא חיה ומתנהגת כאילו יצאה זה עתה מתוך כתבת שער בשבועון רכילות.
"אני חושבת שאני בן אדם מעניין. יש לי צורת חיים מעניינת. גם כן, קרו לי המון דברים מעניינים בחיים, דברים שלא קרו לסתם אחת. יש לי חיים מאוד סנסציוניים. יו סי, אני מיד הייתי אין דה פאבליק. הנה למשל, חמש שנים לא הייתי בארץ חוץ מקפיצות פה ושם ואנשים עדיין זוכרים אותי. איפה שאני הולכת אומרים: הנה פנינה רוזנבלום! יש מין סקרנות מסוימת לגבי ואני נורא מעריכה את זה. אני חושבת שזאת מחמאה".
מתי הרגשת לראשונה שאת יוצאת דופן?
"תמיד הייתי לי אמביציה עצומה, עוד כשהייתי ילדה בת 14. תמיד הייתי אומרת לחברות שלי: תראי, אני אהיה פעם דוגמנית מפורסמת, אני אהיה מישהו. הם צחקו. למדתי שנה אחת לבורנטית ושנה אחת פקידות. תמיד ידעתי שזה לא בשבילי".
איך בכלל הגעת לחברה הזאת של בעלי היכולת?
“יש לי המון־המון מזל. כל מה שקרה לי בחיים קרה לי בלי שהייתי צריכה להתאמץ”.
יצאת סתם ככה לחוץ לארץ?
“לא. יצאתי מפה עם בחור. אפילו חשבתי להתחתן איתו אבל זה לא הסתדר”.
והוא היה בוודאי בחור עני, אולי פועל באיזה בית חרושת?
"לא בוודאי שלא. אנחנו לא מדברים על פועלים. אל תבין אותי לא נכון. אני מאוד אוהבת את האנשים הפשוטים. אני חושבת שהם אנשים נהדרים! באמת! אבל החיים שלי זה לא איתם".
כשהיית בלונדון מה עשית חוץ מלהיות במסיבות? עבדת?
“כן. פה ושם הייתה לי עבודה בצילומים. פעם, למשל, באתי לבקש עבודה בתור פקידת קבלה בחברת תקליטים. בעלי הבית, איש נורא־נורא חשוב, ראה אותי, הסתכל ככה ואמר: ‘תגידי, את יודעת לשיר?’ אמרתי לו, בוודאי. הוא שמע אותי ואמר: תשמעי, יש לך קול נורא־נורא מעניין וגם אישיות. אני רוצה לעשות איתך תקליט. אבל בדיוק נסעתי לארץ ולא יצא מזה כלום. כשחזרתי הכירו לי בן אדם אחר, אמריקאי שהזמין אותי לבוא איתו ללוס־אנג’לס. נסעתי איתו עברתי אחר כך לבוורלי־הילס”.
מה חיפשת בבוורלי־הילס?
“חשבתי על שואו ביזנס. אבל הבעיה הייתה שלא היה לי רישיון עבודה באמריקה. ושמה, האנשים החשובים והמפורסמים לא יעשו בשבילך כלום. הייתי בכל המסיבות. ראיתי את כולם. פגשתי המון אנשים, אבל רישיון עבודה לא יצא מזה, יו נו. אלה עסקים מאוד־מאוד - איך להגיד את זה? מלוכלכים. ראיתי שם המון בחורות שבשביל לקבל איזה תפקיד קטן היו צריכות לשכב עם המנהל, המפיק, עם הבמאי, עם כולם”.
תסלחי לי על השאלה. את ניסיתי את זה?
“לא. היו לי פה ושם רומנים. תראה, אם מישהו מוצא חן בעיניי, אני לא עושה חשבון. אבל לא ניסיתי את זה. הסתלקתי משם מהר. עזבתי את קליפורניה ועברתי לניו־יורק”.
איך הגעת לשם?
“היה לי חבר. הוא שם אותי במטוס ונתן לי שבוע מלון בניו־יורק. עיר מקסימה. גם כן הכרתי את כולם וכולם הכירו אותי. הייתי נוסעת המון בין לוס־אנג’לס וניו־יורק כמו שאתה נוסע תל־אביב־חיפה”.
איך? מאיפה כל כך הרבה כסף?
“אני לא מבינה. נמצאתי עם בן אדם. אם אני טובה אליו, אם הוא אוהב אותי ומעריך אותי - הוא נותן לי גוד טיים. אני לא מבינה את הגישה הישראלית הזאת, שאם גבר נותן לאישה מתנה, או עושה לה גוד טיים, הוא פראייר. בעולם זה לא ככה. אתה לא מצפה שאני אשלם בעד מסעדות יקרות או בתי מלון או טיסות. איפה נשמע דבר כזה?”
זה כולל בגדים, תכשיטים, בילויים?
“הכול! הכול! מה יש? אני לא שווה את זה? אבל תבין דבר אחד: אני אף פעם לא הייתי עם גבר שלא רציתי”.
מראיין: אבי לן
אז: בן 26, רווק וגר בדירה מעל בית הוריו בתל־אביב. נחשב לילד הרע של גלי צה"ל ומתכנן לעשות רדיו כל החיים.
היום: בן 58, נשוי פלוס שתי בנות. בשנה וחצי האחרונה הוא הנחה את תוכנית הריאליטי '2025' ואת 'מועדון לילה'. במקביל הוא מפתח ומוכר לחו"ל פורמטים טלוויזיוניים.
מתוך הראיון:
שלא תהיה טעות, ארז טל מעולם לא הגיש מועמדות לתחרות מר ישראל. מצד שני הוא בהחלט חתן נאה למדי שכל אם עברייה ממוצעת תשמח לאחל לבנותיה. הצרה היא שאין לו שום כוונת להתחתן, לא בעתיד הקרוב.
"אני חושב שהכי נכון שבן אדם יתחתן בסביבות גיל 38, עם בחורה צעירה. הרי כל הגברים בוגדים בנשים שלהם, זה ברור. יש סיכוי שהזכר הזה יעשה כאילו את הנישואים השניים, ואז אולי, רק אולי, יש סיכוי לנישואים מאושרים”.
אני מבין שאתה לא מקבל מכתבים ממאזינים שטוענים שאתה מחרמן אותם.
“זה לא הכיוון הכללי של המכתבים, למרות שקיבלתי כמה מכתבים עם הצעות ספציפיות למפגשים שונים בצורות שונות ובמקומות שונים. אבל רוב המכתבים הם מילדות טובות, ששמות בחדר שלהן פוסטרים של אדם ושל ניק קרשאו וגם כותבות מכתבים אליי ולעוד כמה”.
יש בארז טל איזשהו ד”ר ג’קיל ומיסטר הייד?
“ההוא מהרדיו זה הצגה. כמעט כל הזמן. ‘ההוא מהרדיו’ זה פן אחד ממה שיש בי. אני מקווה שיש בי עוד צדדים אחרים, שלשמחתי לא באים לידי ביטוי ברדיו”.
למשל?
“את נפשי הזכה והרומנטית לא אביא לידי ביטוי ברדיו. בשידורים אני די חד־ממדי. בכוונה. אין לי עניין לערב את אישיותי המפותלת. אני כאילו די רע, די ציני. מאוד ציני. אבל הציניות שלי היא כללית וכוללת הרבה ציניות גם כלפי עצמי וכלפי התוכנית. אני עדיין מקבל מכתבי נאצה: ‘חתיכת שחצן, אפס, מי אתה חושב שאתה?’”
ההוא מהרדיו הוא לא אחד שהייתי רוצה לשבת איתו בבית קפה?
“למען האמת, הוא די בלתי נסבל, כי יש בו משהו אובססיבי, בכל דבר הוא מחפש משהו. ולפעמים אני גם מתעצבן על עצמי בשידור ואז אני אומר את זה שאני מתעצבן. וכל זה הצגה, פוזה, מסכה, משהו מזה יש בי בחיים, אך כזכור אני גם רך, רומנטי וזך”.
כמה הוא מרוויח? "משכורת ממוצעת של אזרח עובד צה”ל. משכורת סבירה. תכתוב הוא סירב לגלות”. התחנה זה נחמד, הוא אומר, “אבל צריך להתפרנס". קשיי הפרנסה מאלצים אותו לעסוק בחלטורות שחלקן בלתי נעימות. "אני עושה היום ערבי דיסקו במיני מקומות שונים ומשונים בארץ, ודי קשה לי עם זה. כי אם אני אגיד לך עכשיו, תשמע, תיסע לירוחם, תעשה ערב דיסקו ותחזור - לא מאוד תשמח". תמורת ערב דיסקו ממוצע אגב, הוא מקבל משהו כמו 200 דולר לפני מס.
לדבריו בעתיד הקרוב אין שום סיכוי לראות אותו בטלוויזיה או בקולנוע. "רדיו הרבה יותר חזק ואינטנסיבי מטלוויזיה. ברדיו אני שולט על כל העניינים. בטלוויזיה אתה צריך להפקיד את עצמך בידיים של הבמאי, צלם, מאפר. אני לא מוצא שום טעם לקרוא טקסט או להציג משהו שהוא לא שלי".
מראיינת: חן שליטא
אז: אסי עזר (25) מנחה צעיר, בועט ודי אלמוני ב’אקזיט’, בראיון היציאה מהארון.
היום: כנראה איש הטלוויזיה הפופולרי בישראל, דמות מובילה בקהילה הגאה, נשוי לאלברט.
מתוך הראיון:
לא במקרה היה קשה לחלץ מעזר רמזים מקדימים למהפך שהתחולל בו לפני שנה וחצי. עזר מספר על התחושה שתמיד הייתה שם, לצד השתוממות אמיתית, בכל פעם שהופנתה לעברו הקריאה “הומו” בגיל ההתבגרות. כי מה לו ולזה. “תמיד הרגשתי משיכה לגברים, היה לי ברור מגיל צעיר שזה שם, ושאני יכול לבחור אם להתעסק עם זה או לא. בחרתי שלא, כי נמשכתי גם לבנות”.
זה קרה בראיון עבודה שעשה עזר עם שובו ארצה מארה”ב. “הסתכלתי על הבחור שראיין אותי, והדבר הראשון שאמרתי לעצמי היה, ‘אלוהים, תעשה שהוא לא הומו’. הרגשתי שזה הגבר הראשון שיכול לגרום לי ליפול... אחרי חצי שנה הוא עזב את העבודה. ואז הוא נסע לשבועיים לפריז וביקש שניפגש כשהוא חזר.
“הוא הציע שניסע לים. אנחנו מתיישבים על החוף, והוא אומר שהוא רוצה לנשק אותי. ככה, בלי הקדמה. השתוללתי נורא. צרחתי עליו: ‘איזו חוצפה, אתה יודע שאני יוצא עם הבחורה הזאת, מה חשבת לעצמך?’”
ומצאת את עצמך מתרחק או נמשך עוד יותר?
“כעסנו כמה ימים אבל חזרנו להיפגש, כשהוא לא מפסיק לעשות לי טיזינג. יוצאים לבלות, הוא שם עליי יד ואני מוריד אותה. עד שיום אחד הוא הציע שנלך לאיזה פאב של הומואים.
“כשהתיישבנו בבר הייתי בפרנויה מוחלטת. ראיתי פתאום הומואים. איך הם מדברים, איך הם מתנשקים ונוגעים. וראיתי אנשים שאני מכיר שהם הומואים, וזה בכלל היה קטסטרופה מבחינתי. כי אם אני פה, אז מה הם חושבים עליי. ואני מקפיץ ייגרמייסטר אחד אחרי השני, וכל הזמן שואלים אותנו, ‘אתם ביחד, מה קורה איתכם?’ ואני נקרע מצחוק, כי אין סיכוי שזה יקרה. ואני משתכר ומשתכר ומוביל לזה שאני אישן אצלו, כי אני לא מסוגל לנהוג הביתה. אנחנו ישנים אצלו, והוא שולח ידיים וזה עושה לי משהו בגוף, אבל אני נסוג ואומר לו, ‘שלא תעז’. כי באותו רגע אני עדיין סטרייט בחשיבה שלי ואין סיכוי שדבר כזה יקרה בחיים. והוא מכבד אותי ומוותר”.
“הייתי בטוח שזה מאחוריי, עד שהתאמנתי למחרת בחדר כושר. הרגשתי שעוד שנייה אני מתמוטט. הלכתי הביתה לישון כמה שעות, וכשקמתי כל מה שהיה לי בראש זה שאני מאבד את אהבת חיי. שהאהבה האמיתית הראשונה שלי הולכת לקיבינימט. התקשרתי אליו וביקשתי שיבוא, ואיך שהוא בא זה פשוט קרה. התחלנו לגעת אחד בשני. לא היה סקס, אלא המון אהבה פיזית של להתחבק ולהתנשק ולהבין בפעם הראשונה מה זה להתנשק עם זיפים.
“הרגשתי כמו ברכבת הרים, מפסגות של אושר לתהומות של כאב. הכי קשה היה להגיד לעצמי שאני אוהב גבר ולא אישה. ובהתחלה התעקשתי שזה רק הוא, ושאני לא נמשך לגברים אחרים. בכיתי המון ושאלתי את אלוהים למה נענשתי. שאם זה גנטי - אז למה אני, ואם זה לא - אז מה אני יכול לעשות כדי לשנות את זה. ניתחתי את היחסים שלי עם ההורים, ומה זה אומר שאמא שלי הייתה יותר דומיננטית בחינוך שלי. והתפללתי שאקום בבוקר ולא אוהב אותו יותר, שזה ייעלם. רציתי לנסוע ולהתנגש בעמודים, כי קיוויתי למות בתאונת דרכים קטלנית. מוות מהיר כזה, שיאפשר לי להישאר בעיני ההורים שלי כאסי הילד המושלם, שיוצא עם בחורות והכול איתו בסדר”.
מראיינת: אמירה לם
אז: חבר כנסת שעד השבוע לפני כן אף אחד לא ידע איך מאייתים את שמו, דורג במפתיע במקום הראשון בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת ה־17.
היום: מאז הספיק לכהן כשר התקשורת. שר הרווחה והאוצר. לאחרונה הודיע שהוא פורש מהחיים הפוליטיים ולא צפוי להיכלל ברשימת הליכוד לכנסת הבאה.
מתוך הראיון:
“אי־אפשר ללמד אותי שום דבר חדש על החיים, כי אני כבר ראיתי הכול. אני לא כמו גלעד ארדן וגדעון סער, שהם חברים שלי, שנולדו בקומה התשיעית, מינימום השמינית, וכדי להגיע לקומה העשירית הם היו צריכים לטפס רק קומה או שתיים. אני נולדתי בקומת הקרקע, ואם זה לא היה נשמע רע, הייתי אומר במרתף. תרדי הכי־הכי נמוך במחשבה שלך, שמה אני נולדתי, והייתי צריך לטפס את כל הקומות. יש לי כבר יבלות בידיים מרוב הדלתות שדפקתי עליהן בחיים שלי, ומתוך כל זה פיתחתי חושים לבני אדם. כמו חתולה על מכסה של פח זבל שקולטת תוך שניות את המצב, ככה למדתי אני איך לקרוא את השטח ולפצח את הקוד הגנטי של המרכז”.
במהלך הראיון ניגש אל כחלון קובי בן־גור, שהתמודד אף הוא בפריימריז. “ככה אתה צריך ללכת,” מחבק בן־גור את כחלון ומצביע על חולצת הבד הפשוטה שלבש ברישול. “ולא כמו שהסתובבת בגני התערוכה, עם עניבה ועם ז’קט. אתה מייצג עמך. לי אין ברירה, אני אשכנזי ורואה חשבון. אני חייב ללכת עם עניבה.”
הפער הזה מלווה את כחלון מרגע היבחרו. נתניהו הציג אותו מעל הבמה כ”משה כחלון, הילד מגבעת אולגה. ילד למשפחה של תשע נפשות שהגיע להיות סגן יו”ר הכנסת. זה מה שהליכוד מסמל. לכל אחד יש הזדמנות.” אלא שכחלון, שעבר מאז לחיפה, מסרב להתרגש מדבריו של הילד מרחביה.
“אז הוא אמר. אני כבר לא מתרגש מהניואנסים האלה, כי אני מאחורי כל הכאב. בגיל 14 כשעזבתי את הלימודים והלכתי לעבוד במסגרייה של גן שמואל כדי להביא אוכל הביתה, ראיתי לראשונה בריכה. אז היה הכאב. נתניהו, אחרי הכול גם לא שיקר. מה, אני לא כחלון מגבעת אולגה? העיתונות לא יותר טובה ממנו. גם שם שכחו שאני בוגר משפטים במכללת נתניה. אברמוביץ' קרא לי ‘בעל חנות לאביזרי רכב.’ אז מה אם הייתה לי יחד עם אחי חנות אביזרי רכב, גנבתי משהו? אם הייתי הבן של אברמוביץ', אני מניח שהייתי הולך ללמוד.
“ההתנשאות הזו מדאיגה אותי לא בגלל מה שהיא עושה לי, אלא בגלל מה שהיא עושה לאלו שיבואו אחריי. כי מה המסר שעובר עכשיו לאותם כחלונים קטנים שעוד לא הצליחו לצאת מהמעגל? שגם כשתגיעו למקום הראשון, לא ייתנו לכם לפרוץ החוצה. אני לא הולך להיות עלה התאנה המזרחי של נתניהו ולא ‘הפרח’ התורן של העיתונות. מוזר, כל כך הרבה שנים עברו מאז שבגין ביקר אצלנו בגבעת אולגה ואמר ‘אחים אנחנו,’ וכמעט שום דבר לא השתנה.”
פורסם לראשונה: 07:00, 20.03.20
