הישראלים שניצחו את הקורונה: "אף אחד לא באמת מחוסן"
134 ישראלים כבר החלימו מנגיף הקורונה וחזרו לביתם. סימון חיכתה ימים ארוכים מאז ששוחררה עד שהתאחדה עם בעלה משה, שלמה חגג יום הולדת באשפוז ויעל שוחררה מהמחלקה והפכה לפרזנטורית של המאבק בקורונה. עכשיו הם מבקשים מהישראלים לציית להנחיות: "לא צריך לסכן אחרים"
לצד העלייה במניין הישראלים שנדבקו בנגיף הקורונה, חלקם חולים במצב קשה ומונשמים, יש גם מגמה משמחת. עשרות ישראלים שנדבקו בנגיף הבריאו ושוחררו לביתם, נכון להבוקר (ב') מדובר על 134 ישראלים. עכשיו, כשהם בבית, הם מנסים להשלים זמן עם המשפחה ומפצירים בישראלים לקיים את התקנות: "לא צריך לסכן אוכלוסיות בסיכון".
משבר הקורונה - עדכונים אחרונים:
- עלה ל-4,347 מניין חולי הקורונה בישראל, 80 במצב קשה
- הקורונה מכה בקהילות היהודיות בתפוצות
- מנהל מחלקת קורונה: "יהיו עוד חולים צעירים"
במרכז הרפואי פדה-פוריה שבטבריה נפרדו שלשום מאחד מחולי הקורונה הוותיקים, שלמרבה השמחה החלים וחזר לביתו. שלמה עמיאל, תושב טבריה, חגג במהלך האשפוז את יום הולדתו ה-47 יחד עם צוות המחלקה, שהכניס לו עוגה לשטח המבודד ושר לו באמצעות הטלוויזיה במעגל סגור.
"אני לא יודע מה קורה בבתי חולים אחרים בארץ, אבל פה היו אנשים מיוחדים", סיפר מביתו, שם הוא עדיין מתאושש. "הם טיפלו לא רק במחלה, אלא גם במצב הרוח שלי. שאלו מה אני אוהב לאכול, איזה מגזין אני רוצה לקרוא. חגגו לי שם יום הולדת – לכאורה משהו קטן, אבל זה עושה כל כך הרבה לנפש".
הוא הוסיף: "כשאתה בסיטואציה כזו, אתה כמו בן אדם שנמצא במשפט ולא יודע מה יהיה גזר הדין שלו, כמה זמן הוא יקבל. כשהגיעו תוצאות המעבדה שלי, הצוות, ובראשו ד"ר משה מתן, ממש רקדו, כולם היו שמחים בשבילי".
עמיאל שהה בשבוע הראשון של מרץ בפריז, בחתונה של קרוב משפחה. כשחזר לארץ החל לחוש ברע, ולמרבה המזל זה היה באותו היום שבו הוכרז כי כל מי ששב מחו"ל חייב להיכנס לבידוד. "מרוב שפחדתי ישר הלכתי הביתה, לא ביקרתי אפילו אצל ההורים שלי. זה היה ערב פורים והתחלתי להרגיש כאבים. עברו כמה ימים עד שמד"א הגיעו לבדוק אותי, וכשהתקשרו אליי ממשרד הבריאות זה היה ערב שבת". הוסיף. "אמרו לי שאני חולה מספר 132 ושיגיע אמבולנס לקחת אותי. הייתי שלוש שבתות בבית החולים".
במחלקת הבידוד הוא פגש את החולה הראשון שמצבו הוגדר קשה בישראל, נהג אוטובוס הצליינים שנדבק במהלך עבודתו. "הוא אמר לי שאצלו היה מצב שבדיקה אחת הייתה שלילית ואחריה בדיקה חיובית, אז לא פיתחתי ציפיות כדי לא להתאכזב. אמנם המצב שלי לא היה גרוע כמו שלו, אבל כשהגיעה התוצאה השלילית הראשונה סיפרתי רק לאשתי ולא לכל המשפחה".
"המסר שלי הוא שבניסיון הזה אין עשירים ואין עניים", אמר עמיאל. "כולם שווים, כל בני האדם. זה מגלה את אהבת ישראל. כל אחד צריך להבין שצריך מאוד להיזהר, זה לא משחק. אז בבקשה, אם אומרים להישאר בבית ולא לצאת – תישאר. חבל שאנשים צריכים לקבל קנס כדי לשמור על החיים. אף אחד לא באמת מחוסן".
"יש מפלצת שאת לא יכולה להילחם נגדה"
סימון פריינטה, בת 75 מקיבוץ בארי, השתחררה בשבוע שעבר ממחלקת חולי הקורונה בבית החולים סורוקה בבאר שבע, לאחר שהחלימה. אבל רק אתמול היא התאחדה עם בעלה משה, ששוחרר יחד עם עוד ארבעה מטופלים שהבדיקות שלהם לנגיף חזרו שליליות.
השניים הגיעו לבית החולים לאחר טיול שבו עברו בשדות תעופה בצרפת, טייוואן והפיליפינים. "אני לא יודעת איך חליתי וממה נדבקתי", סיפרה. "בטיסה מצרפת לטייוואן היה לידי בחור שלא הפסיק להשתעל. הגענו לפיליפינים והתחלנו את הטיול שלנו. כשחזרתי לבית המלון היה לי חום של 37.8 ואף פעם לא היה לי חום בחיים שלי. לקחתי אקמול וזה עבר, המשכנו בטיול".
סימון סיפרה כי במהלך הטיול, שהחל בתחילת מרץ, לא דיברו ממש על הקורונה, רק אחרי שהורו לכל התיירים במנילה לעזוב החליטו בני הזוג לחזור לארץ. "כשהגעתי הביתה החלטתי שאני צריכה להיבדק, הגעתי לסורוקה ושמו אותי במחלקה לחשודים לקורונה".
במחלקה היא המתינה עד שקיבלה תשובה חיובית, גם בעלה נשלח למחלקת קורונה. "היחס שקיבלנו היה יוצא מן הכלל. היו אנשים טובים, אווירה יפה. לכל מטופל יש אינטרקום שהוא יכול להיות בקשר עם הצוות. העובדת הסוציאלית דאגה לנו לספרים, משחקים, קיבלנו חוברות סודוקו. אני לא חושבת שהיה דבר שרצינו ולא קיבלנו".
למרות האווירה הטובה, עדיין היו חששות. "הדאגה הכי גדולה שלי הייתה שלא אצא מהמחלקה. יש מפלצת שאת לא יכולה לדבר איתה, לא יכולה להילחם נגדה, אין תשובות. היה לי פחד שיש מולי משהו שאני לא מכירה. לא נחש, לא חיה רעה. אני במיטה חולה, ומתי אני יוצאת מזה? הטיפול שקיבלנו היה אקמול ומעקב רפואי".
"ניסינו בכוח להגיד לילדים שלנו שאנחנו בשליטה ונעשה הכל כדי לחזור הביתה", סיפרו השניים, שלהם שלושה ילדים וארבעה נכדים. "לא רצינו שתהיה להם דאגה מיותרת, ניסינו לתת להם הרגשה שהכל בשליטה ונחזור ונהיה יחד יום אחד, וננצח את הקורונה".
סימון הבריאה והשתחררה מבית החולים כבר בשבוע שעבר, ואילו משה אושפז במחלקת הקורונה עד אתמול. "כשאמרו לי שאני משתחררת פחדתי להשאיר את משה לבד, אבל ד"ר ברסקי הבטיח לי שעוד מעט ישלחו אותו הביתה. הוא תמיד הסתובב במחלקה, זה היה יוצא דופן, אנשי הצוות היו מדהימים".
ד"ר ליאוניד ברסקי, מנהל היחידה לטיפול באירועים מיוחדים שמנהל את מחלקת הקורונה בסורוקה, הסביר שניהול המחלקה זה אתגר מורכב, שכן יחד עם הטיפול במצב הפיזי של החולים, צריך לתמוך בהם נפשית ולשמור שהחולים לא ייכנסו ללחץ.
"אנחנו מקפידים להסביר לחולה שהוא בידיים טובות ומוכנים לעזור לו בכל תרחיש", אמר "דר ברסקי. "בנוסף, אנחנו מנסים לחבר את האנשים אחד לשני ולהסביר כמה שיותר על המחלה, כדי לתת להם את הביטחון שהם לא לבד".
הפרזנטורית של המאבק בקורונה
יעל נחמד, חולה מספר 192, חזרה אתמול לעבודתה. היא לא יודעת כיצד בדיוק נדבקה, אך היא חלתה כשחזרה מחופשת סקי בבולגריה בתחילת החודש. "כבר בלילה שחזרנו התחילו לי התסמינים, עלה לי החום", סיפרה. "לא ידענו מה זה, היינו מאוד סקפטיים כי טסתי עם בעלי וחברים ואף אחד מהם לא הרגיש רע. בעלי, שישן לידי במיטה הרגיש מצוין".
"חשבתי שיש אפשרות שהתקררתי, כי ביום האחרון של הגלישה היה ממש קפוא ורטוב. לא האמנתי שנדבקתי, כי כשטסנו בולגריה עוד הייתה נקייה. רק יום לפני הטיסה היו מקרים ראשונים של קורונה בבולגריה, אבל לא קרוב לאיפה שהיינו".
אחרי החום הופיעו גם שאר התסמינים של הנגיף בזה אחר זה. "הופיעו כאבים בשרירים, בעיקר בגב ובכתפיים, היו גם כאבי ראש. אבל זה לא משהו שאי אפשר לפתור עם נורופן. זה מוריד את החום וההרגשה הכללית משתפרת לכמה שעות ואז שוב עולה החום. כך זה היה שלושה ימים. כבר בפעם הראשונה שעלה החום התקשרתי למד"א".
"לקח למד"א ארבעה ימים להגיע אליי, עשיתי את הבדיקה ו-24 שעות אחר כך קיבלתי תשובה חיובית", שיתפה. "לא פרצתי בבכי ולא נכנסתי להיסטריה. יש לי שני ילדים קטנים בבית ולשמחתי הם לא נדבקו. בהתחלה לא רצו לבדוק אותם כי לא היו תסמינים, אבל בשלב מסוים הבת שלי התחילה להשתעל קצת יותר חזק ובדקו אותם. כשהם קיבלו תשובה שלילית זו הייתה הקלה לכל הסביבה".
יעל אושפזה בבית החולים זיו בצפת במשך עשרה ימים ובשל מצבה הקל לא נזקקה לטיפול אינטנסיבי. "כשהגעתי לבית החולים כבר הרגשתי טוב, לא היו לי תסמינים ולא שום דבר. אני מאחלת לכל אחד שיעבור את התקופה הזו ככה. חיכו שהשיעול יפחת, עשו לי בדיקה חוזרת לתסמינים שהייתה שלילית, למחרת עוד אחת, וזהו. הסיפור נגמר".
אחרי ששוחררה הצטלמה יעל בהתנדבות לקמפיין להגברת המודעות לחשיבות הבידוד. "אני מקווה שאנשים יבינו מה צריך לעשות. רוב הציבור שיחלה כנראה יעבור את זה בקלות כמוני, אבל לא צריך לסכן את האוכלוסיות שבסיכון ולהישאר בבית".
"אני רוצה שיבינו שאפשר להישאר בחיים אחרי המחלה ושצריך לשמור על אנרגיות חיוביות ואופטימיות", הוסיפה. "המסר שלי הוא שצריך להישמע להנחיות אבל לא להיות בפאניקה, להיות אופטימיים".
כעת מחכה יעל לשמוע אם נוצרו בדמה נוגדנים למחלה, ומקווה שתוכל לתרום את חלקם לחולים אחרים. "אשמח לתרום פלסמה מהנוגדנים שלי כדי לעזור ולהציל אחרים".
חולה נוסף ששוחרר ממש לאחרונה מבית החולים לאחר שהבריא הוא רון גלאס תושב היישוב גילון שבצפון, חולה מספר 27. גלאס חזר מטיול בווינה וכשנחת לקח רכבת לצפון ונכנס לבידוד, במשך 19 ימים הוא אושפז במחלקת הקורונה של בית החולים רמב"ם בחיפה.
"תודה רבה לכל הצוות שדאג וטיפל לילות כימים", אמר גלאס בשחרור. "זו הייתה תקופה ארוכה וטובה. מאחל לכולם שנסגור את המחלקה הזו בקרוב". את השחרור מהמחלקה ביצע גלאס עם חולצה מיוחדת שהכינו לו בני משפחתו. על החולצה נכתב "רון גלאס – 27 בצוות הקורונה".
לפי נתוני בית החולים רמב"ם, נכון לאתמול, כרבע מהחולים שאושפזו במחלקת הקורונה הבריאו ושוחררו לביתם.
חולה הקורונה הקשה הראשון הבריא ושוחרר: "מרגיש כמו חדש"
חולה הקורונה הקשה הראשון בישראל, נהג אוטובוס התיירים ג'וני מג'לטון (38) ממזרח ירושלים, החלים ושוחרר אחר הצהריים מהמרכז הרפואי פדה פוריה בטבריה. אחרי שחרורו הוא אמר שאם ביום שבו החל לחוש ברע היה נשאר לישון עם התיירים במלון – הוא לא היה קם. "היה לי מזל שהגעתי לפוריה", סיפר. "זה היה החודש הכי קשה בחיים שלי. אני מרגיש שהצוות בבית החולים הציל לי את החיים. רק בזכותכם אני עומד שוב על הרגלים. בזכותכם עכשיו אני מרגיש טוב, כמו חדש".
מג'לטון הסיע בחודש שעבר תיירים מכמה מדינות באירופה שהתגלו כחולים בהמשך. ב-4 במרץ, לאחר שחש ברע בעת שהקבוצה שאותה הסיע שהתה בטבריה, הוא הגיע לבית החולים בעיר. "היה לי חום במשך ארבעה ימים וכאבי ראש חזקים", הוא מספר. "בערב כשנסענו לבית החולים הרגשתי רע ולא יכולתי לנשום. כל פעולה הייתה לי קשה. אבל לא תיארתי לעצמי שזה קורונה. למחרת כל הצוות שטיפל בי היה עם חלוקים ומסכות. ד"ר היבה הסבירה לי שהבדיקה הייתה חיובית. קיבלתי סחרחורת, מאד פחדתי".
לדברי מנהל מחלקת הקורונה, ד"ר משה מתן, המומחה לטיפול נמרץ, בימים הראשונים היה מג'לטון במצב קשה מאד ועל כן הוא הורדם וחובר למכונת ההנשמה: "גם לאחר שהונשם המשיך מצבו להיות קשה מאוד והוא נזקק לטיפול תומך מקסימלי למשך כמה ימים. כשמצב הריאות החל להשתפר, התחלנו בהדרגה לגמול אותו מהנשמה מלאכותית עד לניתוקו ממכונת ההנשמה כעבור שבעה ימים. אין ספק שהטיפול הטוב שקיבל, ביחד עם גילו הצעיר ומצבו הבריאותי הבסיסי המצוין, היו משמעותיים והביאו להתאוששות המרשימה שראינו. הוא יוצא מפה מחייך והוא מרגיש טוב. לאור המצב שהוא היה בו רק לפני שבועיים, זה מבחינתנו הישג גדול".
בין השאר טופל מג'לטון בתרופה שהראתה יכולת לעצור את שכפול הנגיף בניסויים בסין. מדובר בתרופה כלורוקווין, המוכרת כבר יותר מ-70 שנה. המטיילים מכירים אותה כאחת התרופות למניעת וטיפול מלריה, אולם בנוסף, היא משמשת גם לטיפול במחלות ראומטיות כמו דלקת מפרקים ולופוס.
מג'לטון: "ביום שד"ר מתן העיר אותי הייתי מחובר לכל המכשירים והצינורות. לא יכולתי לדבר. שמעתי אותו שואל אותי אם אני יודע איפה אני נמצא אבל לא יכולתי לענות לו. באותו רגע חשבתי שהרדימו אותי לכמה שעות. לא תיארתי לעצמי שעבר שבוע שלם. ד"ר מתן הסביר לי מה הטיפול שקיבלתי ומה השלב הבא בטיפול. הם היו מצוינים, ד"ר מתן, ד"ר אבו זיאד, אילנה עשהאל האחות האחראית וכל הצוות. הם לא עזבו אותי לרגע".
למג'לטון אישה ושלושה ילדים - בת 10, בן 2.5 ובן שבעה חודשים. "זה כל כך קשה, את אלכס התינוק לא ראיתי יותר מחודש", הוא אומר. "הדבר הראשון שאני רוצה לעשות עכשיו זה לנסוע הביתה לראות את הילדים שלי".
לפנייה לכתב/ת 
