אחרי 20 שנות קרבות בלימה, במערכת המשפט מבינים שהשינוי בדרך
אף שבצמרת המשפטית מרוצים בשיחות סגורות מהעברת תיק המשפטים לכחול לבן, הם לא מעודדים מיתר החלוקה המסתמנת. לפני מינוי שופטים חדשים לעליון, שיטת הבחירה שעוררה מחלוקות עזות שוב תעלה לשולחן - מהן האפשרויות? | תמונת מצב לקראת הסערות הבאות
תוצאות הבחירות הסבו הקלה למערכת המשפטית.
ההתקפות הקשות והמתגברות של חוגי הליכוד והימין, שהסלימו עם ההחלטה להעמיד את ראש הממשלה בנימין נתניהו לדין לקראת הבחירות, הדאיגו מאוד את בכירי המערכת. היה ברור שאם הימין יקים את הממשלה הבאה, תגיע לא רק "פסקת ההתגברות" שתאיים על עצמאות בית המשפט העליון, אלא גם שורת מגבלות על היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, עד כדי הדחת היועץ אביחי מנדלבליט.
לכן, נרשמה אתנחתא קלה במערכת משהתברר כי נתניהו וצוות המו"מ מוכנים להעביר את תיק המשפטים לנציג "כחול לבן". בשיחות גלויות איש לא יודה בכך, אבל בין השורות ברור שהצטרפות המפלגה לממשלה משרה תחושה הקלה על מערכת המשפט. אפילו מובעת העדפה די גלויה לחבר הכנסת אבי ניסנקורן, שהוא עורך דין שניהל מערכת ענק כמו ההסתדרות וצמח בערוגותיה המשפטיות.
ניסנקורן נחשב שועל פוליטי ותיק ומי שבקי בסוגה המשפטית ויהיה קשה לתמרן אותו. לעומתו, ח"כ חילי טרופר הוא איש חינוך מובהק וראוי, אך נתפס כמי שמהר מאד יתומרן על-ידי הליכוד. בריאיונות לתקשורת הוא מיהר לבשר שהוא "שמרן" משפטי.
מיטבי הלכת בפוליטיקה של המערכת המשפטית אומרים כי הוויתור על תיק המשפטים מצד הליכוד אינו אלא אחיזת עיניים וקרש הצלה לבני גנץ, שיוכל לומר למצביעיו שקיים את הבטחתו להגן על המערכת. לדבריהם, מה שחשוב הן האותיות הקטנות של ההסכם הקואליציוני והעובדה שיתר האורגנים הפוליטיים המשיקים לשר המשפטים, לא יהיו כלל בשליטתו. אמנם הוחלט על וטו הדדי בין המפלגות בנושאי חקיקה משפטית, דבר שאין לזלזל בו, אבל ראשי הוועדות הרלוונטיות למשרד המשפטים יהיו בידי הליכוד.
כך למשל, ועדת החוקה מקדמת, מעכבת או מתכללת את כל החקיקה, ובראשה החקיקה הממשלתית. אין ספק גם שנתניהו ישלח לוועדת השרים לחקיקה, שבראשה עומד שר המשפטים, את טובי ומנוסי השרים שלו – בין אם יהיו אלה יריב לוין, צחי הנגבי או מירי רגב. הם כבר ידאגו לנטרל או לטפל בכל הצעת חוק שלא תיראה טוב לליכוד ולראש הממשלה.
בנוסף, מועמדותם של חברי הכנסת ירי לוין ויולי אדלשטיין לתפקיד יו"ר הכנסת, אינה מבשרת טובות מבחינת המערכת המשפטית, שכן השניים הצהירו בגלוי על איבתם לבית המשפט העליון.
מבחינת מערכת השיפוט, החשש המידי הגדול הוא מפוליטיזציה כמעט מוחלטת של הוועדה לבחירת שופטים. בעבר שלטו בה שלושה שופטים מבית המשפט העליון, תוך התחשבות בשני נציגי לשכת עורכי הדין וארבעה פוליטיקאים. בתקופת איילת שקד כשרת משפטים, היא נהנתה מדילים ורוב כמעט אוטומטי של שני נציגי לשכת עורכי הדין בראשות אפי נוה והפוליטיקאים בוועדה. עכשיו אמנם לשכת עורכי הדין שונה, אבל הליכוד מתכוון, בחסות ההסכם הקואליציוני, לנסות לשלוט או לנטרל את כוחם של השופטים ואפילו של נציגי כחול לבן.
עניין זה, שאינו נעלם מעיני שופטי העליון, מדיר שינה מעיניהם. אם הקואליציה תשלים את ימיה, צפויים להתחלף בתקופתה שלושה שופטים של בית המשפט העליון, ולאחריהם נשיאת בית המשפט אסתר חיות. שליטה בוועדת הבחירה מבטיחה את הפיכת העליון לשמרן ומרוסן ביותר בפסיקותיו. כמו כן, אין להקל ראש בבחירת שופטים שמרנים לכל יתר הערכאות.
בבית המשפט העליון חוששים גם משינוי שיטת בחירת השופטים. כבר מזמן לא מדובר רק בפרשת אפי נוה, שעסקה בכשל נקודתי של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר. תמלילי החקירות של חברי הוועדה שהודלפו מביכים ביותר והם מזמינים יוזמות לשינוי השיטה.
השיטה שהוגדרה ברבות השנים על ידי נשיאי בית המשפט העליון כ"שיטה הטובה ביותר בעולם", התגלתה כשוק פרסי שבו התנהלו דילים לא ענייניים, שכללים נשברו בהם לא אחת. שיתופו של נוה בדילים מוקדמים על בחירת שופטים ופעילותו מול שקד, חיות ונשיאת העליון לשעבר מרים נאור, נעשה בניגוד לחוק שכן נוה לא היה חבר בוועדת הבחירה.
כמו כן, אחת מאבני היסוד לבחירת שופטים, "המכון להשתלמות שופטים, הפכה לא אחת לפלסתר. בחירתה של אתי כרייף מעידה שכאשר רוצים ביקרו של מועמד, כישלון בסינון כבר לא מהווה אמת מידה. ניסיון לברר כמה שופטים נבחרו למרות שנמצאו לא מתאימים עלה בתוהו. כרגיל הנהלת בתי המשפט רואה מידע כזה כ"סודי ופרטי", למרות שלא נתבקשה לנקוב בשמם של שופטים.
נראה שעם השנים אימצה שיטת בחירת השופטים דילים בסגנון "תתמוך בשופט שמקושר להתנחלויות ואעזור לך לקדם עוזר או שופט בכיר". על השיחות המקדימות והדילים מוטל איפול, ובסופו של דבר הרושם הוא שהוועדה לבחירת שופטים הפכה לוועדה למינוי שופטים, כשהליך הבחירה הממשי מתרחש מאחורי הקלעים. ועדת הבחירה הפכה ללא פחות מאשר חותמת גומי.
הבעיה היא שבמערכת המשפט ממשיכים, כך נראה, לטמון את הראש בחול. הם פשוט מקווים שהמתקפות הפוליטיות על מערכת המשפט יחלפו. בינתיים נחשפים מקרים שתורמים לאובדן האמון במערכת. אם לא די בסחבת הבלתי נגמרת עד לקבלת פסקי דין, נחשף הציבור למקרים כמו שופטת המסרונים פוזננסקי –כץ, שטופלה אגב באורח מופתי על ידי הנשיאה חיות. בהמשך לחשיפה בנושא ב-ynet, ב"עובדה" פורסם סיפורו של שופט השלום שפעל באופן לא ראוי למען משפט הגירושים של חברתו לחיים. "המקרה טופל", כך דווח בלקוניות. בפועל, הוא גולגל לידיו של נציב התלונות על השופטים, אורי שוהם, וגם זה רק בלחץ התקשורת.
כל תקלה שנחשפת משחקת לידי מי שרוצה לשנות את השיטה ולהפוך את פרדיגמת הבחירה. הירידה הקשה באמון הציבור במערכת תהיה המצע שעליו יחלו חברי הכנסת לבנות את החקיקה שתשנה את השיטה. גם עתה טוענים במערכת בתגובה כי שיטת הסינון של השופטים "מוערכת בעולם ומוכיחה את עצמה".
באשר לחשאיות הבחירה ואי הבחירה, אומרים במערכת המשפט שהיא טבועה בשיטה כדי שלא לעשות שיימינג למי שלא נבחר ולא לפגוע בהמשך חייו המקצועיים.
באשר ל"דילים", קברניטי המערכת מסרבים בכלל לנקוב בתואר הזה. מכבסת המילים מדברת על "הסכמות". לדבריהם כשיש תשעה נציגים, חלקם פוליטיים, ואין רוב לאף אחד, יש הכרח להגיע להסכמות. "אם מישהו חושב למנות אדם לגוף שיפוטי למשך כל חייו המקצועיים, בלי דין ושיח בין חברי הוועדה, אז בשביל מה היא הוקמה?, הם אומרים.
ביקורת נוספת מוטחת על כך שקידום שופטים מבית המשפט השלום למחוזי נעשה גם באמצעות "ועדת השתיים" (שופט העליון בדימוס ושופט מחוזי בדימוס). ועדה זו, שהוקמה במענה לפניות של שופטים שלא קודמו, אינה נוהגת בשקיפות. גם היום טוענים חברי הוועדה שסיבת אי קידומו של שופט אינה מפורטת בפרוטוקולים. נוהג זה מגדיל את הכעס של השופטים, שמביעים באוזני עיתונאים ופוליטיקאים דעה שלפיה הם אינם חלק מהקליקה השלטת. אין פלא שרבים מהם נוהגים, בניגוד לנהלים, לפנות לחברי הוועדה הפוליטיקאים כדי שיפעלו למען קידומם. בכך הם מאתגרים את אי תלותם השיפוטית.
כל אלה נפלו כפרי בשל לידי הפוליטיקאים מכל המפלגות. לא רק הימין. התחושה היא שמשהו צריך להשתנות. לא מדובר רק בתולדה של הסתה בת שנים ארוכות שמגיעה לשיאה בקואליציה שהעומד בראשה הוא נאשם בפלילים. עם זאת, ברור שקרבות הבלימה שמנהלים זה 20 שנה ראשי המערכת המשפטית הגיעו לנקודה ארכימדית שבה לא ניתן יהיה לעצור את השינויים.
הדילים יצטרכו להיות שקופים יותר. כל חברי הוועדה צריכים להיות מודעים לכל העסקאות ולטעמיהן. צריך להתנהל פרוטוקול מפורט של טעמי הבחירה ושל טעמי פסילת מועמדים, ואין מנוס מהקמת ועדה מייעצת המורכבת מדמויות לא פוליטיות שתברר מה ניתן לשנות כדי שייבחרו הטובים ביותר.
הכרזה כזו של הנשיאה חיות לא רק שתפגין כלפי הציבור שהיא והמערכת קשובים לשינויים, אלא תבלום כוונות מרחיקות לכת הרבה יותר כמו זו של השר יריב לוין, הנחשב במערכת המשפט "אויב המערכת". הוא קורא לשינוי הרכב הוועדה לבחירת השופטים והחלשת השפעת השופטים בה לבחירת נשיא בית המשפט העליון על ידי הכנסת ולהגדלת מספר שופטי העליון.
חיות מצידה הזהירה בחודש אוקטובר, במהלך פתיחת שנת המשפט בנצרת, מפני פוליטיזציה של בחירת השופטים. לדבריה, הרכב הוועדה לבחירת שופטים תוכנן על ידי הכנסת כך שיתקיים איזון בין הגורמים הפוליטיים, נציגי הרשות המחוקקת והמבצעת, ובין הגורמים המקצועיים, נציגי הרשות השופטת ונציגי לשכת עורכי הדין. "מכאן ששיתוף הפעולה בין לשכת עורכי הדין ובין השופטים בוועדה הוא שיתוף פעולה בין שני הגורמים המונחים בראש ובראשונה משיקולים מקצועיים בבחירת המועמדים האיכותיים ביותר לתפקיד".
באחרונה התחפרה חיות שוב וקבעה ששיטת בחירת השופטים היא "בבסיסה שיטה טובה, אשר הוכיחה את עצמה לאורך עשרות שנים ואלפי מינויים". לדעתה, אין זו העת לדון בשינוי הוועדה. היא כתבה זאת במכתב ששיגרה לכל שופטי ישראל נוכח המתקפות על המערכת השיפוטית לאחר חשיפת פרשת המסרונים של השופטת כרייף.
על פי דבריה של חיות, יש לטפל רק במקרי הקצה. היא הבטיחה שאם יתברר שקיימים מקרים נוספים של התנהלות בלתי תקינה של שופטים, הם ייבחנו ויטופלו במלוא הרצינות, תוך הסקת המסקנות הנדרשות.
לפנייה לכתב/ת 
