"שמעי, זה מטורף", אומר לי "יוסי", שחקן מרכזי בשוק האפור הישראלי. "זה פשוט לחץ מטורף מה שהולך עכשיו אצלנו".
"יוסי" הוא גם מלווה בעצמו וגם מה שמכונה "בנק של צ'יינג'ים", כלומר מספק הלוואות שנלקחות דרך הצ'יינג'ים, עסקי החלפת מטבע החוץ, שנפוצים עכשיו בכל הארץ. עיקר הפעילות שלו היא באזור תל-אביב, שם הוא נחשב לאחד הגדולים בתחום. לדבריו, בימים כתיקונם מתגלגלים לו בידיים כל חודש 15־20 מיליון שקל. אבל הימים הם ממש לא כתיקונם.
אז מה קורה בתקופת הקורונה?
"אני מדבר איתך על עלייה של 200 אחוז ויותר בבקשות להלוואות. אבל לא כולם יקבלו".
למה לא בעצם?
"כי אמנם יש צורך, אבל יש גם אי־ודאות. יש מישהו שרוצה ממני כסף? השאלה היא אם הוא עובד בכלל. הרי אני לא יודע מה יהיה איתו בהמשך ואם הוא יכול להחזיר לי את החוב. אז למה שאשחרר לו כסף?"
ואלו שכן? מה פחות או יותר התנאים עכשיו?
"אז יש שני קווי הלוואות: שבועית, עם ריבית של עשרה אחוזים; וחודשית, בריבית של 25 אחוז. בגלל המצב, הריביות יהיו יותר גבוהות. לא כולם יכולים לעמוד בזה. אם היום את חייבת 10,000 שקלים ולא שילמת, זה יעלה ליותר מ־15 אלף מהר מאוד".
אוקיי, ומה יקרה אם הם לא יצליחו לעמוד בהחזרים?
"אני לא מכיר את המושג הזה! כל אחד צריך להיות יצירתי בדרכים שלו, מאיפה להביא את הכסף. אין לי מושג איך. כמו שלקחו - ככה הם יחזירו".
כן, אבל קורה שלאדם אין באמת כסף. קורונה, המצב. אתה יודע.
"אין לך? לכי לאמא שלך, לאחים שלך, תמכרי את הבית שלך. לא יודע מאיפה – אבל תשיגי את הכסף. אין דבר כזה לא לשלם. אני יכול לחכות קצת. חזרת לעבוד? יופי. אז מעשרה אחוזים ריבית בשבוע, זה יגדל לך ל־25 אחוז ריבית".
ומה, לא תבואו קצת לקראת מי שאין לו? לא תרחמו עליהם?
"לאנשים יש נטייה לשכוח שעזרת להם בשעת צרה, ואחר כך הם לא רוצים לעמוד בהבטחה שלהם להחזיר לך את הכסף. את מבינה? אני מנהל פה עסק. זה לא לשכת הסעד פה. נשמה, מי שלא מספיק אחראי לדעת איך הוא יחזיר הלוואה שלקח, אין לי שום רחמים אליו. לא בעיה שלי. שימכור את אמא שלו מצידי".
השבוע חצה מספרם של "מובטלי הקורונה" בארץ את רף המיליון, ושיעורי האבטלה כבר נעים סביב רבע משוק העבודה בישראל. ‘ידיעות אחרונות’ דיווח כי למרות בקשות הממונה על הבנקים להקלות – כמו ביטול הגבלות על צ'קים שחוזרים - שכירים ובעלי עסקים מרגישים היטב את היד על השיבר. אבל עוד מעט חג וצריך לקנות אוכל לבית, יש סחורה שכבר הוזמנה שצריך לשלם עליה, הארנונה מתקתקת בלי רחמים, וגם המים והחשמל והצ'קים לגן של הילד שיורדים, ומה לא. המונח המקצועי הוא "מחנק אשראי", אבל מה שקורה בשטח הוא שלשכירים שפוטרו או הוּצאו לחל"ת ולבעלי עסקים קטנים שסגרו את הביזנס – ספָרים, קוסמטיקאיות, בעלי מוסכים, מסעדנים, כולם – אין יותר מדי אפשרויות טובות לקבל הלוואה. אין אוויר.
אז נשארות רק האפשרויות הפחות נחמדות: הלוואות מאנשי ה"שוק האפור". הם, כך אנחנו חושפים השבוע, מוצפים בימים ויראליים אלו בעוד ועוד בקשות להלוואות. עכשיו מגיעים אליהם גם בעלי המשפחות, עובדי הצווארון הכחול, הסבתות והסבים, אנשים שרק לפני חודש וחצי בחיים לא היו אפילו חולמים לבקש הלוואה כזאת. אלא שבשוק האפור לא ממהרים לשחרר כספים, ואלו שכן יקבלו הלוואה - ישלמו עליה ריביות רצחניות. ומה יקרה אם הסגר יתארך? ואם כל אלפי הישראלים הללו לא יצליחו לשלם? בחלק מהמקרים, זה הולך להיגמר רע, רע מאוד.
אבל לישראלים כמו נ' לא נותרו יותר מדי ברירות. עד הקורונה, נ' התפרנסה למחייתה מחנות האופנה שלה שבאזור השרון. אבל אז הגיע הסגר, נ' נעלה את החנות וראתה איך היא ומשפחתה דוהרים במהירות מבהילה אל הצוק שבקצהו התרסקות כלכלית. אז היא ביקשה הלוואה מהשוק האפור. "איזה ברירה הייתה לי, תגידי?" היא אומרת השבוע בכאב. "סגרו לי את העסק ואין לי איך לעבור את השבועות הקשים האלה ואת החגים. שכירות, ארנונה, כל ההוצאות השוטפות של החנות ממשיכות, אבל ההכנסה שלי נעצרה. בעלי חולה לב. כל הילדים גרים איתנו בבית. אני מפרנסת יחידה. ופתאום סגרו לנו את הברז. הזמנתי סחורה לפני המשבר, התחייבתי לתשלומים. אבל אין לי הכנסה. העו"ד שלי, ישראל קליין, הזהיר אותי שזה יכול להיות מסוכן. אבל מה אני אעשה?"
כמה כסף לווית משם?
"250 אלף שקלים. בשחור. פרסתי לעשרה תשלומים עם עשרה אחוזי ריבית שבועית".
זה המון כסף. נראה לך שתצליחי לעמוד בהחזרים?
"הכל תלוי כמה זמן המשבר הזה יימשך, ומתי אוכל שוב לפתוח את החנות שלי. אבל כן, אני מלאת פחדים שלא אצליח לעמוד בזה".
אז מה תעשי?
"אם המצב הזה יימשך לאורך זמן, ואם לא נקבל עזרה מהמדינה שהבטיחה לעזור - זה לא ייגמר טוב. אבל אני מלאת תקווה והאמת? ממילא אין לי שום ברירה. הרי אחרת פשוט לא נצליח לשרוד".
ומה בעלך חושב על כל זה?
"הוא חושב שלקחתי הלוואה מחברת אשראי. אין לי אומץ לספר לו. הוא אחרי שני התקפי לב".
איך בכלל הגעת לשוק האפור?
"דרך בן משפחה של מישהי שאני מכירה. הוא לקח משם פעם הלוואה. הוא בעצם היה גם הערֵב שלי, אחרת לא הייתי מקבלת משם שקל".
יוסי מ"הבנק של הצ'יינג'ים" מספר שהביקוש עכשיו כל כך גדול, והרבה מאוד כסף עובר מהאזורים הפחות לגיטימיים של השוק האפור אל אזרחים כמו נ'.
ומה יהיה עוד כמה שבועות, כשחלק מאותם אנשים לא יצליחו להחזיר את החוב?
יוסי: "אני צופה שבעוד חודש-חודשיים, אחרי הקורונה, יהיה כאן גן חיות גדול".
המושג "שוק אפור" מבלבל, כי בתפיסה הציבורית התערבבו יחד שלושה גורמי הלוואות שונים. הראשון הוא חברות פרטיות לגיטימיות, שמספקות שירותי הלוואה חוץ־בנקאיים. הפנייה אליהן היא בדרך כלל לאחר שהבנק, חברות האשראי וחברות הביטוח סרבו להלוות ללקוח כסף מסיבות שונות. פעילות החברות הללו חוקית לגמרי והוסדרה כדי ליצור תחרות בשוק ההלוואות, כולל כללים והגבלות על גובה הריבית והגבייה. במקרה של פיגור בתשלומים, הדרך של חברות כאלו לגבות את הכסף היא באמצעות פנייה לבית המשפט. החברות הללו הן לא אלו שיהפכו את ישראל למה שיוסי כינה "גן חיות גדול".
אבל למה שמכונה "שוק אפור", יש צד שני, אפל יותר. זה הצד שלגביו קבע מסמך של הכנסת כי, “לצד הגורמים הלגיטימיים, פועלים בו (בשוק) גורמים עבריינים, שעוסקים בין השאר במתן הלוואות בתנאים בלתי סבירים, בגבייה באמצעות סחיטה ואיומים, ובהלבנת הון”. שוק הלוואות זה פועל במקרים רבים דרך הצ'יינג'ים המקומיים. כאן גם אם הכסף ניתן כדין מחברה לגיטימית, לא פעם הריביות והגבייה הן יותר אגרסיביות. "עליי איימו בגלל הלוואה שלקחתי בסך 5,000 שקלים ולא הצלחתי לעמוד בהחזרים שלה", מספר נהג מונית שלקח הלוואה בצ'יינג' מקומי במרכז הארץ. "אחרי שהבן הקטן שלי חטף מכות רצח, נאלצתי בסוף לשלם פי חמישה מסכום ההלוואה המקורי".
גם מרבית הצ'יינג'ים, חשוב לומר, הם עסקים לגיטימיים, שישראלים רבים נוהגים להשתמש בשירותיהם לצורך סחר במטבע חוץ. אבל חלקם משמשים גם כמוקד לפעילות פלילית.
כניסת הצ'יינג'ים חוללה מהפך בשוק האפור. אם בעבר היו לשוק כמה ראשים ארציים מרכזיים – שלי נרקיס, מי שכונה "מלך השוק האפור", היה אחד הבולטים שבהם – כיום התמונה בשטח היא אחרת לגמרי. "מפת השוק האפור השתנתה, מכיוון שהכל ירד מהרמה הארצית - לרזולוציות של מחוזות ואזורי שליטה", מסביר עו"ד אייל אוחיון, המתמחה בייצוג נאשמים בעבירות כלכליות ופליליות, שמקורן בתחום ההלוואות. "בחלק מהמקרים, שוק ההלוואות נמצא בשליטת משפחות פשע מקומיות, וזה עובד בעיקר דרך הצ'יינג'ים. אבל הנתח המרכזי והכסף הכבד באמת נמצא מתחת לרדאר, במה שנקרא 'השוק השחור'. שם אם את לא עומדת בהחזרים - מפרקים אותך באלימות".
וכאן נכנס הגורם השלישי בשוק, זה שגם במשטרה וגם בעולם העברייני מקפידים לכנות אותו "השוק השחור של ההלוואות". אם בשני המקרים הקודמים מינימום הלוואה עומד בדרך כלל על 5,000 שקל והלוֹוֶה נדרש להביא ערֵבים או ביטחונות, לשוק ההלוואות השחור יש חוקים משלו. כאן הסכום המינימלי מתחיל מ־100 אלף שקל, הכל נסגר בלחיצת יד – וכמעט שאין ביטחונות. פשוט לא צריך: לכל הצדדים ברור שאיחור בתשלומים הוא בכלל לא אופציה.
"איתן" הוצג בפנינו כאחד מה"בנקים" הגדולים של הצ'יינג’ים בשפלה. חוץ מזה, הוא גם מלווה בשוק השחור.
אתה מרגיש עלייה בימי הקורונה בבקשות להלוואות גדולות?
"כן, יש עלייה מאוד גדולה בביקוש. לפחות פי שניים ושלושה מהרגיל. כמו במלחמה".
איזה סכומים אתה מלווה?
"זה תלוי. אני יכול לעבוד עם 100 אלף שקל, מיליון שקלים, או עשרה מיליון שקלים. אבל זה לא אומר שאני נותן לכל אחד שיבקש".
אז למי כן?
"רק לאנשים שאני מכיר. מי שלא, אני לא נותן לו שקל. ברגע שיש לי 100 לקוחות קבועים, אלה מביאים לי עוד 200 והם מהמשפחה שלהם, או מכרים שלהם. זה מביא את גיסו, וההוא את הדוד או הדודה. וזה הכי טוב בשבילי".
למה?
"כי אז בעקיפין מבחינתי, הם גם אחראים עליהם. הבאת אליי את גיסך, נגיד? את אחראית עליו. וככה זה מתגלגל".
אז יש עבודה עכשיו בסגר.
"לא חסר, אבל הקטע שלי זה לשים לעבודה לימיט. אני לא מחפש לאכול את העולם בשני מזלגות".
בעבר, רבות מהבקשות להלוואות מ"הבנקים של הצ'יינג'ים" ובוודאי בשוק השחור היו למשל של אנשי עסקים כבדים, או לצורך גיוס כספים למיזמים פליליים, כמו הקמת מעבדת הידרו או ייסוד קופת קלובּ הימורים. בשביל 5,000 שקל לאוכל לחג לא מבקשים הלוואה בריבית פסיכית מהצ'יינג. אבל הקורונה שינתה הכל. דבורה ודוד (השמות בדויים) הם זוג בשנות ה־50 מאזור ירושלים, הורים לחמישה. חלק מהילדים בוגרים, אבל גרים בצמידות, והבית של דבורה ודוד הוא מרכז החיים של המשפחה המורחבת. "תכף פסח, צריך לקנות הרבה מצרכי מזון, חומרי ניקוי", אומר דוד. "ויש את המסים: מים וארנונה, גז, חשמל, המזגן שדולק והמשכנתה שחונקת. אנחנו במינוס בבנק, לא ייתנו לנו אשראי בחיים. אז לפני חודש, אחרי הרבה התלבטויות, החלטנו אני ואשתי שאין ברירה, אלא לקחת הלוואה".
כמה כסף לקחתם?
"שישה־שבעה אלף שקלים, רק כדי לעבור את התקופה הקשה".
איך הגעתם לשוק האפור?
"אבא של חבר של הבן שלי שמע שאנחנו במצוקה כלכלית. הוא מכיר מישהו שנמצא בעניינים ודרכו ביקשנו. הוא אמר להם שהוא מכיר אותנו וערַב לנו שנחזיר".
ואיזה ביטחונות נתתם?
"את הרכב המשפחתי שלנו. זה ג'יפ חדש שקנינו לפני פרוץ המשבר. ואם לא תהיה ברירה, אז גם את הרכב של הבן".
איך תעמדו בריביות? אתם מבינים את המשמעות של הצעד שעשיתם?
"תגידי, מה הייתה הברירה שלנו? לתת לילדים ולנכדים שלנו למות ברעב? לא לעשות סדר פסח? אלוהים גדול".
איתן, ה"בנק" של הצ'יינג'ים בשפלה, מספר שגם בתוך גל הפניות להלוואות בתקופת הקורונה, הוא מקפיד "לקחת מינימום ריזיקה (סיכון – ש"מ). אני, למשל, בודק את הבי־די־איי (מאגר מידע עסקי) של כל מי שמבקש הלוואה".
ואיזה ערבויות תיקח ממנו?
"אם אני מכיר אותו, לוקחים ממנו צ'קים. מובן שאם גיסו למשל ערב לו והאיש לא שילם, אז אני פונה גם אליו וגם לגיס שלו. בטח יותר קל לי להתגבר ככה על הבעיה".
סבבה. לא הוא ולא הגיס שלו משלמים. כי אין להם, בגלל הקורונה והכל.
"אם לקוח מתקשה להחזיר, אז אנחנו יושבים, מנסים להגיע להסדר חוב שהוא כן יוכל לעמוד בו. לקחת ממני כסף? את קליינטית שלי? לא הייתה לי איתך בעיה ברוב המקרים? אז אנחנו יושבים ומדברים".
מה זה "להגיע להסדר"?
"אנחנו בסך הכל בני אדם. לקוח חייב לי 10,000 שקלים וצריך לשלם היום. אין לו? עבדתי איתו שנתיים־שלוש, התפרנסתי ממנו? אני שואל איך הוא יכול להחזיר: 1,000־2,000 שקלים כל פעם? עושה לו פריסה כמה שיותר. אבל זה רק אם זה אדם שמגיע לו, כמובן".
ולקוח פחות מוכר לך? מה אז?
"תראי, זאת בעיה. כי אם זה לא מחזיר והשני לא מחזיר, אז מה עשינו בזה? אז משתמשים בשירותי גבייה".
כלומר?
"כאלה שמאיימים, מרביצים, גובים".
וזה בדיוק התסריט שמטריד גם את המשטרה. "היה לנו ברור כי בשל משבר הקורונה, בסוף זה מה שלא מעט אנשים שלא זכאים לקבל הלוואה בבנק יעשו", אומר ניצב יורם סופר, מפקד מחוז דרום, אחד האזורים שבהם ההלוואות הללו נפוצות במיוחד. סופר מודאג במיוחד מההלוואות ה"כבדות" יותר, אלו של השוק השחור. "מאחר שכל השוק השחור של ההלוואות מתנהל מתחת לשולחן, רוב האנשים שלא עומדים בתנאי ההלוואה וחוטפים - לא פונים להתלונן במשטרה. זאת בשל החשש שלהם מתגובת הנגד של המלווה".
איך נראה מקרה טיפוסי כזה של הסתבכות בשוק השחור?
"נגיד, בעל סופרמרקט שכונתי, שייקח הלוואה בסדר גודל של 200־300 אלף שקלים, כדי לרכוש סחורה, או קבלן שרוצה הלוואה של 700 אלף שקלים לגמור פרויקט. אז יגידו לו: 'קח חצי מיליון ותחזיר בעוד חודש'. אלו סכומים שהוא לא יכול לקבל בשום מקום, גם לא בשוק האפור ה'רגיל'".
ואם הוא לא עומד בהחזר?
"אז זה ייגמר באלימות. החל ממכות, הצתה של רכב, הצתה של בית, השלכת רימון ועד לרצח".
אם מקבלי ההלוואות לא מתלוננים, אז איך אתם נלחמים נגד התופעה?
"הרכב שלו הוצת? שרפו לו את דלת הבית? הוא חטף מכות? בדרך כלל אנחנו עולים על זה לבד, מודיעינית וחקירתית. אבל בכל פעם שמגיע אלינו מקרה של אדם שחייב מאות אלפי שקלים לשוק השחור ושרפו לו את הרכב או את הבית כי הוא לא יכול להחזיר, אני שואל את עצמי: 'לקחת כסף מעבריינים, אתה לא יכול להחזיר להם - מה אתה מצפה שיקרה, שהם יוותרו לך?"
ומתי נראה את התוצאות של כל ההלוואות האלה בגלל הקורונה?
"רק בעוד חודשיים־שלושה, כשמקבלי הלוואות לא יחזירו את הכספים ותהיה אלימות. מובן שאנחנו נערכים בהתאם גם לקראת האפשרות הזאת".
יוסי, הבנק של הצ'יינג'ים בתל־אביב, משרטט תסריט קשוח במיוחד לימי הפוסט־קורונה: "העבריינים בעלי הכסף, הם אלה שישלטו פה ואף יכתיבו את השוק בכל התחומים. הכוונה שלי זה שאם יהיה פה מחסור בדלק, תרופות או מצרכי המזון, הם ייתנו. ממש כמו באיטליה".
ומה עם כל אלו שלא יצליחו להחזיר?
"יהיה פה איום ונורא, כי כולם מסכנים. הם יאכלו אותה בריביות גבוהות, ולא יהיה להם מאיפה להחזיר את הכסף. ואז הם יחטפו".
בעלי חוב כאלו עלולים להכיר מקרוב – אולי מקרוב מדי – גם את "יעקב" ("תקראי לי קוקו"), גובה בשירות משפחת פשע מקומית. "קוקו" נחשב ותיק בתחום, וכבר הספיק לשבת בכלא על עבירות של סחיטה באיומים וסחיטה בכוח של חייבים בשוק האפור, "ועכשיו אני קצת בהפסקה"
איך זה עובד, קוקו? איך נראית גבייה?
"אנחנו אנשים טובים. קודם מבקשים מבעל החוב יפה. מתקשרים לשאול: 'מתי?' הוא לא עונה? מתחמק? מספר סיפורים? מתקשרים עוד פעם ועוד פעם. אחר כך מחכים לו ליד הבית למטה כשהוא יורד עם האישה והילדים. הולכים אחריו. נותנים לו להבין שלא נרד ממנו. אחר כך עושים לו ביקור בעסק, מטילים עליו קנס. אחר כך קופצים קצת לאשתו, דופקים לאמא שלו על הדלת. עושים ביקור קטן אצל הילדים בגן או בבית הספר. בקיצור נותנים לו להבין שהוא שקוף. זהו. אין לו לאן לברוח. אם כל זה בסוף לא עוזר, עוברים לשלב הבא".
שזה?
"לקח הלוואה? שילם על המונית, קנה אוטו, מסעדה? לא יהיה".
ומה יקרה פה ביום שאחרי הקורונה?
"תהיה לנו המון עבודה. הרבה מאוד אנשים לקחו הלוואות, ולאנשים אין כסף, אין עבודה. אבל חובות צריך להחזיר".
