ביום שני השבוע נפגשתי, באחד הבסיסים היותר סודיים, יותר נחשקים בצה"ל, עם חבורה של קצינים צעירים, סופר-מוכשרים, גאים מאוד במה שעשו בארבעת השבועות האחרונים. בשבילי זאת הייתה הזדמנות נדירה: הבסיס הזה, הקצינים האלה, פועלים בדרך כלל בתוך עולם משלהם, עטוף במסך כבד של חשאיות. הקורונה פתחה אליהם צוהר. כל אחד מהם קם בתורו והציג את המוצר שפיתח עם הצוות שלו לטובת ההתמודדות עם המגפה. הסיפורים מרתקים. גם המוצרים.
עוד כתבות על משבר הקורונה למנויים:
מדובר במערך המבצעים המיוחדים של אמ"ן, מ"מ בראשי תיבות, מערך שכולל את סיירת מטכ"ל ואת היחידה הטכנולוגית שלו שידועה בכינוי שמונה-אחת. באולם הדיונים של היחידה תלויים על הקיר כל פרסי ביטחון ישראל שהיא קיבלה לאורך השנים. מספרם מגיע ל-36 - יותר מכל גורם אחר במערכת הביטחון. ליד הפרסים תלויה הסיסמה שטבע אברהם ארנן המנוח, האב־המייסד של סיירת מטכ"ל: "ידע, רצון ומסירות יהפכו את הבלתי אפשרי לאפשרי".
ההתגייסות של צה"ל למאבק בקורונה היא סוגיה מורכבת. לכאורה, אין דבר טבעי מזה: לצה"ל יש יכולות ביצוע, משאבים, כושר אלתור ומאגר אדיר של כוח אדם בכל הרמות. בשנות המדינה הראשונות היה צה"ל הכתובת לכל מפעל לאומי, מהחינוך במעברות ולהקות הבידור ועד הקמת היאחזויות וקיבוצים. אבל ככל שהמדינה התבגרה, גברה ההבנה שנכון למתוח קו. הצבא צריך לעבוד עם הפנים החוצה, אל האיומים הביטחוניים, ולהשאיר לאחרים את התחום האזרחי, הפנימי. כך נוהג משטר דמוקרטי, אזרחי.
לא נותרו אלא נושאים אזרחיים בודדים שהצבא מעורב בהם ישירות. אזכיר שלושה: ההתמודדות היומיומית עם מתנחלים בגדה; הגיוס-בקריצה של החרדים; תחנת גלי צה"ל. לפחות על שניים מהם מוטב היה לוותר.
משבר הקורונה הציף את השאלה מחדש. נתניהו מול בנט; צמרת משרד הבריאות מול גורמים בצה"ל; ישראלים החרדים מהפגיעה בדמוקרטיה ובזכויות הפרט מול ישראלים החרדים מהחולשה הכרונית של משרד הבריאות בהתמודדות עם הצרכים בשטח.
קצין בכיר באמ"ן התקשר במהלך המשבר עם כמה מעמיתיו במדינות זרות. הוא שאל אותם מה הם עושים בימים טרופים אלה. משתדלים לעבוד כרגיל, הם השיבו, כל אחד בסגנונו. האם אתם מעורבים בהתמודדות עם המגפה, שאל. לא, השיבו, כאיש אחד. המגפה לא בתחום הסמכות שלנו.
אצלנו, סיכם לעצמו בגאווה, נוהגים אחרת. אצלנו מתנדבים, אצלנו מתגייסים.
צה"ל, כמובן, איננו יחיד במאמץ הזה. בתעשיות הביטחוניות שוקדים עכשיו על פיתוח מוצרים מאתגרי קורונה; גם בתעשיות האזרחיות. מאות, אולי אלפי ישראלים, מציעים פתרונות טכנולוגיים, מודלים לניבוי המגפה, מתווים ליציאה מהסגר. החברה הישראלית חותרת לבשורה, מכורה לחדשנות. תן לה משבר, והיא מסתערת עליו בכל הכוח. חוץ מבפוליטיקה.
בדצמבר פרצה המגפה בסין. באמצע מארס עברה המערכת בארץ משאננות - ראו האישור שניתן לחגיגות פורים - לנאומי קטסטרופה. האווירה בארץ השתנתה בבת אחת. פיקוד העורף, השותף הטבעי, היה הכוח הצבאי הראשון שהתגייס למשימה. ב־17 במארס בערב התקשר ראש אמ"ן, האלוף תמיר הימן, לאחד הקצינים הבכירים. "70 שנה המדינה נותנת לנו את הצעירים הטובים ביותר שלה", אמר. "בוא נבדוק מה אנחנו יכולים לעשות בשבילה".
התקיימו פגישות זום בין קציני אמ"ן לבכירי משרד הבריאות. בעקבותיהן הוקם בשיבא מרכז מידע לאומי לטיפול בקורונה. עובדים בו 400 אנשי אמ"ן. המרכז אוסף ומעבד מידע על המחלה בארץ ובעולם. כך התגלה ש־29 אחוז מההדבקות בארץ התרחשו בבתי כנסת; כך התגלו גם ממדי ההדבקות מצד חולים שלא עוכבו בנתב"ג, אחד המחדלים הגדולים בטיפול במשבר.
במקביל עובדים עכשיו באמ"ן על עדכון הערכת המודיעין השנתית. הנחת היסוד היא שמצבה של איראן השתנה. היא נכנסה למשבר הקורונה בנקודת שפל היסטורית. התפשטות המגפה מנחיתה עליה מהלומה נוספת, קשה במיוחד. מצד שני, נפסקו ההפגנות נגד המשטר. העם מתאחד מול האיום המשותף.
שכנותיה של איראן מאשימות אותה בהפצת המגפה. הטענה היא שאיראן ייבאה את המגפה מסין; חיילי כוח קודס ייצאו אותה למדינות באזור. האם הצרות של איראן משפיעות על מדיניות הגרעין שלה? התשובה של אמ"ן שלילית. תהליך ההעשרה נמשך כרגיל. המדענים הם אותם מדענים; המשכורות אותן משכורות.
חזרה לקורונה אצלנו: על מפקד סיירת מטכ"ל הוטל להקים חמ"ל לניהול מערך הבדיקות. למשימה הוקצו 100 מאנשיו. בתוך ימים, מבטיחים בכירי אמ"ן, יהיו יותר מעשרת אלפים בדיקות ליום, והעיקר, יינתנו תשובות תוך 24 שעות. על יחידה 8200 הוטל להשביח את המערכת הדיגיטלית של משרד הבריאות. צוות של היחידה עבר לעבוד מהבניין של משרד הבריאות בירושלים. בסך הכל מועסקים היום 2,000 קצינים וחיילים של אגף המודיעין בענייני הקורונה, כולל יחידה 81, צבא גדול ורב.
מקגייוור היה שמו של גיבור סדרת טלוויזיה פופולרית, שלא אמר נואש. כשנקלע למצוקה, על אי בודד או בשבי אויב, ידע למצוא בשטח את החבל הנכון, הבורג המתאים, ולהרכיב במהירות מכשיר שחילץ את כולם מצרה. יחידה 81 עובדת על עיקרון דומה: חבורה של מקגייוורים.
אל חדר הדיונים נכנסת חבורה של קצינים במדים, סגני-אלופים, רבי-סרנים וסגנים. הם רהוטים מאוד, מקרינים גאווה וביטחון עצמי. חלק מהם פותחים במשפט קצר על עצמם: באתי לכאן, חשבתי לעזוב, נשארתי בגלל העניין, הדינמיקה, הברק בעיניים.
רס"ן ש', מהנדס מכונות במקצועו, הציג את מכונת ההנשמה שפותחה ומיוצרת ביחידה, התרומה המשמעותית ביותר שלה. "עד לפני ארבעה שבועות לא היה לי מושג מה זה מכונת הנשמה", אמר. "עבדנו על הפרויקט 120 איש, 24/7".
החשש הגדול היה מהצפה של בתי החולים בחולים שחייבים בהנשמה. המכשירים ייתפסו כולם, והרופאים יצטרכו להחליט, מי לחיים ומי למוות. המשימה הייתה לייצר מכונת הנשמה תקנית, מהר ובזול.
"לקחנו מפוח, שמשמש להנשמה ביתית", סיפר ש'. "המפוח מזרים אוויר, לא חמצן. חיברנו אליו מערכת צינורות פלסטיק קיימת שהתאמנו אותה להזרמה מבוקרת של חמצן, ואז בנינו מאפס מוניטור שהופך את המערכת הטיפשה לחכמה".
המוניטור הוא העיקר, הפנינה שבכתר. "במקום 70 אלף דולר, מחיר המערכת היום, המערכת שבנינו עולה 4,500 דולר", אמר ש'. "היא עומדת בכל התקנים והדרישות לציוד חירום רפואי של ה־FDA האמריקאי ומקבילו הבריטי ובכל הדרישות של בית החולים".
המערכת עברה בהצלחה ניסויים על שני חזירים. ביום שלישי השבוע עברה ניסוי סופי בשיבא. מיום שישי, ניתן להשתמש בה. אילו נבואות החורבן של בכירי משרד הבריאות היו מתגשמות, אילו כל מכונות ההנשמה הקיימות היו נתפסות על ידי חולי קורונה, אפשר היה להנשים בה חולים אחרים. אתמול הועברו לשיבא 100 המכונות הראשונות.
בקצה הבסיס, בחדר נקי, ברמת סטריליות של חדר ניתוח, מרכיבים ואורזים את המוניטורים. לבשנו חלוקים לבנים, חבשנו מצנפות וכיסויי נעליים ונכנסו לחדר הייצור. כל עשר דקות מיוצר בו מוניטור. בובת שעווה של גבר מסייעת בבדיקת המכשירים: היא שואפת ופולטת חמצן, והמוניטור, כמו כל מוניטור של בית חולים, מציג קווים צבעוניים, מתריע ומצפצף. העיצוב לא מדהים; המכונה עובדת.
ארבעה שבועות בסך הכל עברו מאפס ידע עד לייצור סדרתי של מערכת הנשמה תקנית, מאושרת: בעיניי זה בלתי נתפס. במהלך התכנון הציעו למסור את הייצור לחברה ביטחונית ידועה. "אנחנו זקוקים לשלושה שבועות לפחות", אמרה החברה. בלית ברירה עברו לייצור עצמי.
"אין לנו די מסכות", אמר מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב. הוא שאל את מפקד המ"מ, תא"ל א', אם אפשר לעשות משהו. המשימה הוטלה על רס"ן א', מעצב תעשייתי במקצועו. בתוך יום הוציא קול קורא שביקש מחיילים ומאזרחים, אנשי היחידה ובני משפחותיהם, "חוכמת ההמונים", להציע רעיונות. "קיבלנו 50 הצעות", סיפר א'. "בחרנו חמש. לאחר כמה שעות בחרנו הצעה אחת, של סגן ע'. המסכה עשויה מבד פרקל, בד איכותי שמשמש לסדינים. היא טובה לשימוש רב־פעמי. שתי שכבות שלה עומדות בתקן קורונה. משרד הבריאות הקציב לפרויקט 2.5 מיליון שקלים. פנינו לעמותה בשם 'כולנו למען כולנו', שמעסיקה כ־1,000 תופרות ותופרים בכל הארץ. העמותה ייצרה 300 אלף מסכות שחולקו בחינם על ידי משרד הבריאות".
הקורונה עוברת ברוק, ברסס. כל עובד שבא במגע עם הציבור הרחב - במרפאות, בבתי חולים, ברחוב - נזקק בבהילות למסכות פנים. בהודו ובסין נרכשו כמויות גדולות, אבל לא הצליחו להביא אותן לארץ. "לקחנו יריעה של פלסטיק זול, שקוף, חיברנו אותה לספוג ויצרנו מגן פנים חד־פעמי במחיר של 29 שקל", מספר סא"ל ש'. 22 אלף מסכות יוצרו בבסיס, 3,500 מסכות ביום. הן שימשו את לוחמי אוגדה 98 שנכנסו לבני־ברק ומשמשות צוותים בחדר מיון ובמחלקת יולדות בשלושה בתי חולים.
צוותים שמטפלים בחולי קורונה זקוקים למיגון מסוג אחר. המיגון הקיים משווה להם מראה זוהר של אסטרונאוטים. הבעיה היא שהוא מסורבל, חם ולח. קשה לעבוד איתו. רס"ן ע', גיאוגרף במקצועו, הציג את ברדסבא - ברדס שקוף, שמחובר לצינור שמזרים אוויר מסונן. המפוח יושב על החגורה. אין לברדס לא תואר ולא הדר, אבל הוא קל ונוח ועונה לכל הדרישות. "רופא בבית חולים שערי צדק, שהיה פעם ביחידה, פנה אלינו", מספר ע'. "בתוך שבועיים השלמנו את העבודה. בימים הקרובים הוא יקבל אישור וייכנס לשימוש".
זה גם מה שמאפיין את המזרק לחולי קורונה שפותח ביחידה. חולים שהונשמו והורדמו זקוקים לתרופות שמוזרקות להם. "זה כמו אינפוזיה חכמה", אומר רס"ן נ', מהנדס חומרים. "המזרק בנוי מכאנית - אין צורך בחשמל. עליו בנינו מערכת בקרה חשמלית. בתוך שבועיים וחצי הגענו לקונספט. משרד הבריאות הזמין עשרת אלפים. אנחנו ממתינים לאישור".
בבית החולים רמב"ם רוקנו מחלקות קיימות כדי להכשיר אותן לחולי קורונה. בחדרים שפונו לא היו תשתיות. רופאים לא יכולים להשתמש בהן בסלולרי בגלל הזיהום. סגן ש' גדל ביחידה. הצוות שלו בנה פתרון באמצעות טאבלט סטנדרטי, טלפון סלולרי ואפליקציה מיוחדת. המכשיר, שילוב של חומרה ותוכנה, מזכיר מערכת לקריוקי. ארבעה בתי חולים - רמב"ם, שיבא, פוריה ואיכילוב - ביקשו מכשירים. 131 מכשירים סופקו.
מחוץ ללשכה חנו שני אמבולנסים של מד"א שעברו ניסויים בשני התקנים חדשים: האחד מפריד בין הקבינה לחלק האחורי, במטרה לאפשר לנהג לנסוע בחופשיות, ללא מיגון, גם אם מאחור שוכב חולה קורונה; האחר הופך את האמבולנס למערכת בדיקה ניידת, סטרילית.
סא"ל מ', מהנדסת תוכנה, הגיעה לאיכילוב לפני ארבעה שבועות. "תפרנו מערכת לקבלת החלטות", סיפרה. "יש להם מערכת קיימת, אבל היא לא מספיקה למצבי חירום. לקחנו את תוכנת הכחול־אדום הצבאית, שמסייעת למפקד בזמן לחימה, והתאמנו אותה למצב החדש: אדום זה קורונה, כחול זה פתרונות מצילי חיים. עבדנו על המערכת שבועיים, יומם ולילה. בתנאים רגילים זה היה לוקח חודשים". המערכת נכנסה לפעולה ביום שני בערב.
"למרות שאנחנו לובשי מדים", אומר אחד המפקדים, "אנחנו הארגון שמנהל דיאלוג עם קובעי המדיניות. תגידו לי מה הבעיה, ואני אציע פתרון. זה סוג של חוצפה ישראלית - לא ממקום של הפרת פקודות, אלא ממקום של יוזמה, של ראש גדול. אף פעם לא לעשות מה שעשית קודם, תמיד לעשות אחרת. המקום הזה הוא בית התוכנה הכי מתקדם בישראל. הוא לוקח אנשים מתחומים מקצועיים שונים ויוצר סינרגיה, פיוז'ן".
הוא חיבר את שיטת העבודה של סיירת מטכ"ל לעבודה ב־81: "מבחינתנו, בסיפור הזה הקמ"ן המוביל הוא הרופא בבית החולים. קודם פריצה, אחר כך מכינים מודל לפתרון, ואז מבצעים".
הכניסה של אמ"ן לעולם הקורונה נולדה מתרחישי האימים של ראש הממשלה ובכירי משרד הבריאות. בינתיים התרחישים לא התאמתו. צריך לקוות שלא יתאמתו בעתיד, ושהמכשירים והמערכות שפותחו במהירות שיא יישארו על המדפים או ימצאו את דרכם למדינות אחרות, שמצבן פחות טוב ממצבנו.
בפרפרזה על נעמי שמר, ולפעמים המגפה נגמרת. אבל השלכותיה של הקורונה, הלקחים שהיא מלמדת, המחיר הכלכלי שהיא גובה, ההזדמנויות שהיא פותחת, יישארו איתנו לזמן רב. המשבר ממקד את תשומת הלב במערכת הבריאות שלנו: זה טוב; הצבא והתעשיות הביטחוניות מציפים את המערכת במוצרים ובמערכות, גם היי־טק, גם לואו־טק: לא פשוט לבחור, לא פשוט לממן; אנשים מוכשרים מתחומים רחוקים מרפואה מציעים את שירותיהם. חלק מהם מתקבלים במשרד הבריאות בברכה; חלק בקנאה, באיבה. תחומי ידע מתערבבים; שיטות עבודה נפגשות. הרצון הטוב לא יימשך לנצח, אבל הצורך בפתיחות, בשבירת חומות, בסינרגיה, בחשיבה מחוץ לקופסה, לא ייעלם.
נדמה שהמגע עם צורכי המערכת האזרחית עשה למוחות המבריקים ביחידה 81 רק טוב. יש ביניהם שנותרו עם טעם של עוד: הם היו רוצים להפוך, כמו שעלה מדברי כמה מהם, לחממה לחדשנות, למכון הלאומי לפתרון בעיות. לא צריך להיסחף: הם נתנו פתרון לדרישה הכי בהולה, במהירות שיא, ובכך איפשרו לצמרת משרד הבריאות להוריד את מפלס ההיסטריה. זה לא מעט.
