מזה כשבועיים תוהים בעולם לאן נעלם שליט צפון-קוריאה, קים ג'ונג און. הדיקטטור הצעיר לא נכח באירוע השנתי לציון יום הולדתו של סבו, קים איל סונג - מנהיגה הראשון של הרפובליקה. וההיעדרות הזו מיום החג החשוב ביותר בלוח השנה של המדינה הקפיצה עיתונאים בכל העולם, וגם כמה ארגוני ביון שעוקבים בדריכות אחר ההתרחשויות בתוך המדינה הקומוניסטית הסגורה.
תעלומת קים ג'ונג און - דיווחים אחרונים:
הדיווחים על היעלמותו של קים עולים בזמן קריטי. לפי מקור בממשל האמריקאי המנהיג העליון עבר ניתוח לב ומצבו מוגדר "קשה מאוד". גם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, התייחס לנושא, אך לא אישר או הכחיש את השמועות על מותו אלא רק איחל לשליט החלמה מהירה. בסוף השבוע פורסמו בתקשורת הממלכתית במדינה הטוטליטרית ידיעות על כך שמצבו של המנהיג מצוין וכי הוא רק מתאושש מהניתוח בעיירת קיט. התקשורת המגויסת אף שלחה מטעם המנהיג ברכת עידוד לפועלים בצפון המדינה, אך לא ניתנו כל סימוכין ויזואליים שמוכיחים זאת.
"לא צריך להיות רופא כדי להבין שקים ג'ונג און אינו אדם בריא", אומרת העיתונאית והסופרת אנה פיפילד בראיון לרגל צאת ספרה "היורש הדגול" (הוצאת כתר), שבו היא מנסה לפצח את חידת דמותו של שליט צפון-קוריאה. "הוא בסך הכל בן 36, אבל נראה שהוא הולך ונושם כמו אדם זקן, או לכל הפחות מבוגר מאוד מגילו. מובן שאנחנו רואים אותו באופן מאוד שונה בטלוויזיה הממלכתית, כחלק משידורי הפרופגנדה של המשטר, אבל לפני שנתיים קיבלנו לראשונה הצצה אמיתית למצבו כשהוא יצא לראשונה למפגשי הפסגה. כשהתמונות יצאו בכל מקום, רופאים יכלו לאסוף כמה שיותר מידע על מצבו הבריאותי. למשל, הם ספרו אז את מספר הנשימות שלו בדקה והגיעו למסקנה שהוא מתאמץ מאוד לנשום. הם גם העריכו שהוא שוקל בסביבות ה-130 ק"ג. כך שקים ללא ספק במצב בריאותי לא מזהיר".
כמו כל דבר שנקשר במנהיג העליון של צפון־קוריאה — רב הנסתר על הגלוי. כשקים ג'ונג און ירש בגיל 27 את תפקיד המנהיג העליון של המדינה, הוא תואר בתקשורת המערבית כצעיר מפונק שסובל מעודף משקל, מטפח פריזורה משונה ומשחק בשעות הפנאי עם פצצות אטומיות. זה קרה ב-2011. מאז הוא הוכיח שכל המומחים המערביים טעו. תחת שלטונו צפון-קוריאה עדיין נשארה המדינה המבודדת ביותר בעולם, אבל הוא איפשר דרגה מסוימת של שוק פתוח ויוזמה חופשית והוכיח אינסטינקטים הישרדותיים מרשימים. לא רק שהאזרחים כבר לא מתים מרעב, קים חיזק את היכולת הגרעינית של ארצו והצליח לגרור את הנשיא טראמפ לשתי פגישות פסגה שהסתכמו בלחיצות ידיים ובמחמאות הדדיות.
לדידה של פיפילד, קים הבטיח את הישרדותו דרך שני ערוצים עיקריים: פחד וכסף. "הוא עשה עבודה מאוד טובה בלהלחיץ את כל היריבים שלו, מבפנים ומבחוץ", היא אומרת מביתה בבייג'ינג, שם היא משמשת בשנה וחצי האחרונה כשליחת ה"וושינגטון פוסט". "הניסויים בפצצת מימן גרמו למנהיגי העולם לקחת את צפון-קוריאה ברצינות, ובזכות הרציחות הפומביות של אויביו הפוליטיים אזרחי ארצו חיים תחת פרנויה תמידית".
לצורך כתיבת "היורש הדגול" פיפילד ביקרה בצפון־קוריאה שמונה פעמים ב־12 השנים האחרונות. היא לא זכתה לפגוש את קים ג'ונג און עצמו — הוא לא הטיפוס שייתן ראיונות עומק בנעלי בית — אבל הצליחה להגיע לאנשים רבים מהמעגל הקרוב אליו שערקו בשנים האחרונות למערב, אנשים שלא נחשפים בשמותיהם האמיתיים מחשש שהשלטון ישלח את ידו הארוכה וינקום בהם. גם הסיכויים שהיא עצמה תחזור לצפון-קוריאה בעתיד הקרוב קלושים. השלטונות לא התלהבו מהספר שחושף מה באמת קורה במדינה הכי טוטליטרית בעולם. וממילא הביקורים שכן ערכה התנהלו בכפוף להגבלות כל כך חמורות שלא איפשרו דיווח עיתונאי אמיתי.
"כשאתה שם הם מציבים לך שני מלווים מטעם הממשלה — אחד בודק שלא תשאל שאלות לא רצויות והשני משגיח על הראשון", פיפילד אומרת. "הכל מתוזמר למעלה. אי אפשר לשאול אנשים מה הם באמת חושבים על המנהיג שלהם. אני נמנעתי מלשאול שאלות רגישות מבחינה פוליטית כי בכך הייתי עלולה לסכן את האנשים. במקום זאת ביקשתי שיתארו את חיי היומיום שלהם, איזה עתיד הם מבקשים לילדים שלהם. בביקורים האחרונים שמתי לב שיותר ויותר אנשים רוצים שהילדים שלהם יהפכו לאנשי עסקים ויעשו כסף — וזה במדינה קומוניסטית, שעל הנייר רואה בעשיית כסף הרגל קפיטליסטי בורגני".
בינתיים, כשהוא לא טרוד בקורונה, העולם המערבי וטראמפ בראשו עדיין מייחלים לפירוקה של צפון־קוריאה מנשק גרעיני. אבל כנראה זה לא הולך לקרות בקרוב. למעשה, קים פתח את השנה החדשה בהצגת נשק אסטרטגי חדש שנועד — לפי הודעה רשמית מפיונגיאנג — "לחזק את ההרתעה הגרעינית" של ארצו. טראמפ הגיב בציוץ ש"קים חכם מדי ויש לו מה להפסיד".
בספר את אומרת שקים ג'ונג און הוא המרוויח העיקרי מהמפגשים עם טראמפ.
"הוא רצה לקבל לגיטימיות ורצה להיראות כמנהיג בינלאומי חשוב של מדינה גרעינית, והוא השיג את זה. המסר הזה מאוד חשוב לא רק מול האמריקאים והסינים אלא גם כלפי פנים, כלפי האזרחים שלו".
טראמפ הציג את המפגשים עם קים כהישג שלו. כבר התחילו דיבורים על פרס נובל לשלום.
"בעיניי זה בדיוק להפך - יש לך שני מנהיגים פרנואידים ואגו־מניאקים שמנסים להשיג אמינות זה מזה. זה היה די מוזר שטראמפ פוגש דיקטטור שמאיים לפוצץ את מנהטן ומתייחס אליו בשיא הכבוד, בעצם מכשיר אותו כמנהיג לגיטימי. בינתיים נראה שטראמפ איבד עניין בצפון-קוריאה. הוא הבין שהיא כנראה לא הולכת לשגר טילים לניו־יורק ולטוקיו, אז הוא לא מתעסק בזה יותר".
קים ג'ונג און נולד ב-1984, הצעיר משלושת בניו (הרשמיים) של קים ג'ונג איל, ששלט בצפון־קוריאה בין 1994 ל-2011. אחיו הבכור, קים ג'ונג נאם, הוא למעשה אח-למחצה, שנולד לאביו מיחסים עם אשתו הראשונה, שעברה בשלב מסוים התמוטטות עצבים ונשלחה למרבה הנוחות למוסקבה. לאחר שאחיו הצעיר עלה לשלטון, קים ג'ונג נאם עזב את צפון־קוריאה לטובת מקאו, שם התבטא לא פעם נגד מנהיגותו והעביר מידע לסי-אי-איי, מה שעלה לו בחייו: ב-2017 הוא נרצח בנמל התעופה של קואלה־לומפור, מלזיה. האח השני, קים ג'ונג צ'ול — בנם הראשון של קים ג'ונג איל ורעייתו הדומיננטית קו יונג הי — נחשב תחילה ליורש המיועד, אבל בשלב מסוים אביו סילק אותו מהמרוץ להנהגה שכן הוא נתפס בעיניו כ"נשי".
בזמן שבני עמו רעבו ללחם, קים ג'ונג און חי באחוזה מבודדת בפיונגיאנג, מלאה בכל פרט מותרות אפשרי, כולל סרטי וידיאו של להיטים הוליוודיים שאסורים להקרנה במדינה ומגרש כדורסל פרטי. "זה היה אורח חיים מוגזם ולא נורמלי", מספרת פיפילד. "קים לא התרועע כמעט עם בני גילו, לא הלך לבית ספר אלא למד עם מורה פרטי. החבר היחיד שלו היה סו-שף יפני בשם פוג'ימוטו, גבר בן 40. הוא לימוד אותו איך להעיף עפיפונים, לימד אותו לדוג. כשפוג'ימוטו תפס דג הוא היה צריך לתת לקים להניח את היד שלו על החכה כדי שיוכל לספר שהוא זה שעשה את זה. מאז שהוכשר כיורש, התעמולה הצפון-קוריאנית תיארה אותו כאדם עם כוחות חריגים. כל המשטר מבוסס על האמונה שהוא סוג של אלוהים. אז הביוגרפיה הרשמית שלו טוענת שכבר בגיל ארבע הוא התחיל לירות ברובה ובגיל עשר נהג במכונית. הדימוי שלו משלב מיתולוגיה קוריאנית עתיקה עם תוספות של גיבורי-על הוליוודיים".
4 צפייה בגלריה
''שני מנהיגים פרנואידים ואגו-מניאקים שמנסים להשיג אמינות זה מזה''. קים וטראמפ
(צילום: רויטרס)
בגיל 12 החליטו הוריו שהגיע הזמן לאפשר לקים ולאחיו להתנסות בחיים רגילים ושלחו אותם, תחת שם בדוי, לבית ספר בברן, שווייץ. שני הנערים גדלו בבית הדודים שלהם, שהעמידו פנים כי הם הוריהם האמיתיים. "בשנים האלה קים ואחיו נהנו מבילויים מערביים - עשו סקי באלפים, נסעו ליורודיסני בפריז. החיים שלהם לא היו שונים מהחיים של ילדי דיפלומטים אחרים".
איך השפיעו עליו החיים במערב?
"כשקים ירש את השלטון רבים חשבו שהוא יהיה מנהיג יותר ליברלי. ההנחה הייתה שהוא התנסה באורח החיים החופשי במערב וירצה להשליט בצפון-קוריאה משהו דומה, אבל אני הגעתי למסקנה הפוכה. קים לא אהב את החיים מחוץ למולדתו. הוא היה ילד שמנמן ומוזר, תלמיד גרוע, לא הסתדר טוב עם השפה הגרמנית. הוא לא התלהב לחיות בתוך מערכת שמבוססת על הישגים ושבה אתה צריך להצליח בזכות עצמך ולא בשל הפריבילגיות שקיבלת. והוא שנא את זה שהוא לא תמיד ניצח במשחקי כדורסל כמו שהתרגל בבית. לעיתים קרובות הוא היה מתוסכל וכועס, ואז היה יורק על ילדים אחרים. כשחזר הביתה הוא הבין שהוא דווקא חייב לשמור על השיטה כמו שהיא, כי רק היא מבטיחה שהוא לא יאבד את כל מה שיש לו".
קים חזר לצפון-קוריאה בגיל 16. לא הרבה ידוע על חייו מאז ועד גיל 27, שבו ירש את השלטון, מעבר לכך שהוא למד באקדמיה צבאית יוקרתית. "ב-2009 אבא שלו חטף שבץ והיה ברור שהוא הולך למות בקרוב, וקים הוכרז כיורש", אומרת פיפילד. "בשנים האלה התפתחה מאוד המיתולוגיה סביבו וסביב הכישרונות המיוחדים שלו כגאון צבאי אסטרטגי, כשאמא שלו כל הזמן דוחפת מאחור".
אחד הדברים הראשונים שקים עשה כמנהיג זה לרצוח את אויביו הפוליטיים — וגם את אלה שרק הייתה אפשרות תיאורטית שיהפכו לכאלה. "כשאתה מנהיג טוטליטרי שרוצה לשמור על הג'וב שאף אחד לא חושב שאתה מתאים לו, להרוג את היריבים הפוטנציאליים זה מאוד הגיוני מנקודת מבטך", אומרת פיפילד. "הוא שמר עליהם כל עוד היה צריך אותם בשנותיו הראשונות בשלטון, ואז נפטר מהם אחד אחרי השני כשלא יכלו לעזור לו יותר".
הקורבן הראשון היה הדוד ג'אנג סונג טאק, אחיה של אימו של האח הבכור השנוא והיועץ הקרוב לאביו של קים. "ג'אנג נחשב לאיש השני מבחינת כוח פוליטי בצפון-קוריאה", אומרת פיפילד, "אבל יש כמה עדויות לכך שג'אנג המשיך להתייחס לקים כאל ילד מפונק גם אחרי שהוא הפך למנהיג. בארוחת ערב שנערכה לכבוד דניס רודמן קים הזמין בקבוק קוקה-קולה, אבל ג'אנג הורה לשלוח אותו בחזרה ולהביא מים במקום. אנשים שהיו שם זוכרים את המבט בעיניו של קים שהיה מלא בעלבון וכעס. זמן קצר אחר כך הדוד הועמד למשפט פומבי, הורשע בבגידה וחוסל בירי. בהמשך קים הורה לחסל את שר ההגנה שלו בירי טילים ממטוס. זה היה אירוע מאוד דרמטי ושלח מסר ברור לכל מי שיערער על המנהיגות שלו שלא כדאי להתעסק איתו. אם יש בעולם ספר הדרכה לדיקטטורים — אפשר להגיד שקים לגמרי עובד לפיו".
את כותבת שלאשתו של קים יש השפעה מאוד חיובית עליו.
"היא עושה הרבה כדי להפוך את בעלה למנהיג מודרני. היא הייתה זמרת מאוד מפורסמת בצפון־קוריאה, וכשהם התחתנו היא הוסיפה אלמנט של זוהר למשטר. היא מזכירה קצת את קייט מידלטון, שהפכה את בית המלוכה הבריטי לעכשווי ומודרני יותר, וכמוה היא הפכה לאייקון אופנה. ההשפעה שלה ממשית. בביקור בדרום־קוריאה, במהלך פגישה עם הנשיא המקומי ואשתו, היא אפילו התבדחה שהיא לא מצליחה לגרום לקים להפסיק לעשן. ברור שהיא החליטה לקחת ברצינות את תפקיד הגברת הראשונה".
