בעוד שנה וחצי, אם הכל ילך לפי התוכנית, מירי רגב צפויה להיות שרת החוץ של ראש הממשלה בני גנץ. אמנם עברנו הרבה בשנה החולפת בתחום הפוליטיקה, וגם ככה הקורונה גמרה לכולנו את הזיכרון, אבל לא צריך לפשפש עמוק מדי בתודעה כדי להבין למה המשפט הזה נשמע מוזר.
הרי בכל זאת, לא עבר המון זמן מאז שרגב התריעה בפני האומה שבני גנץ הוא "לא אפוי". או שהמליצה לו ללכת לרופא, כי הוא "לא ממוקד". עוד פנינים? "פרנויות כמו של ילדה קטנה". "מתפרק", "מועמד של פשרות", "יביא פיגועים", "תמיד היה ברירת מחדל". היא אפילו האשימה אותו בעקיפין בגרימת מותו של ילד בן ארבע בעוטף עזה עם המשפט "גנץ אמר צאו לקטוף כלניות - ודניאל טרגרמן נהרג".
אבל רגב לא רואה פה שום בעיה. "אני עומדת מאחורי הדברים שאמרתי עליו", היא אומרת גם היום בלי היסוס. "בסופו של יום נאמרים הרבה דברים בבחירות".
אז גנץ עדיין לא אפוי?
"אני חושבת שבשנה וחצי האלה הוא יכול ללמוד מהטוב ביותר, מראש הממשלה נתניהו, והוא יגיע בשל יותר לתפקיד".
מה, תוך שנה וחצי הוא ייאפה?
"בדיוק, יעלה את הטמפרטורה וילמד מנתניהו את התפקיד. בכלל, גם הצד השני אמר דברים מאוד קשים עליי ועל רה"מ, וגם אנחנו עליהם. בסוף, בפוליטיקה, אם באמת טובת הציבור מעל הכל, עושים את הטוב ביותר כדי לוותר ולשים בצד את מה שלא רלוונטי ולעבוד ביחד".
דיברת איתו מאז הקמפיין?
"שלום־שלום. הוא גר לא רחוק ממני. הכרתי אותו בצבא, בתפקידים שהוא עשה. הייתה לי ביקורת עליו גם בצבא, אבל זה לא משנה את העובדה שיש ממשלת אחדות ונעבוד יחד".
אז הוא לא מתאים להיות ראש ממשלה בעינייך.
"בעיניי נתניהו מתאים. אבל מתוקף ההסכם הוא יהיה ראש ממשלה תוך שנה וחצי. הוא לא בשל להיות ראש ממשלה עדיין, אבל בוא נראה מה יקרה בשנה וחצי".
בינתיים הוא גם שר ביטחון. לא תפקיד זניח. אנחנו צריכים להיות מודאגים מזה? אמרתם שהוא סחיט בפני האיראנים.
"נכון, אבל בסוף ההגה הביטחוני נמצא בידי ראש הממשלה, יש קבינט ושם מקבלים את ההחלטות החשובות".
אז הוא שר ביטחון בובה?
"לא, אבל לא עובדים לבד פה. מקבלים החלטות ביחד בנושאים ביטחוניים".
מה את יודעת על המידע שיש לאיראן על גנץ?
"יודעת את מה שאתם יודעים ומתארת לעצמי שאם יהיה מידע נוסף הוא ייחשף לציבור. אם אכן יש קלטת כזו והיא קיימת אז כדאי שתשאלו את בני גנץ, שר הביטחון, אם יש לנו ממה לחשוש".
אם גנץ סחיט זה מספיק מדאיג.
"תמיד טוב להיות מודאג. אני מודאגת מזה שלא הצלחנו להגיע ל־61. אני לא מודאגת מזה שגנץ יהיה שר ביטחון, כי יש ראש ממשלה. גנץ מונה לשר ביטחון מתוקף הסכם, גם אם אני לא אוהבת את זה".
שרת ביטחון זו שאיפה שלך?
"זה תפקיד מהמם. השאיפה שלי היא לעשות תפקידים משמעותיים".
וראשת ממשלה?
"זה שאני שואפת לפסגה זה ידוע ולא דבר חדש. יש לנו ראש ממשלה מצוין לעוד הרבה שנים וכשזה יהיה רלוונטי נדבר. יש לי את הכישורים והיכולות לעשות את התפקידים שאני רוצה בהם. אין פה עניין של להתבייש אלא להגיד דברים בזמן הנכון".
תהיו בטוחים, גם ההודעה הזו עוד תגיע. אבל עד שמירי רגב תחליט לרוץ לראשות הממשלה, יש לה עוד כמה מלחמות לנצח, והמלחמה הכי דחופה כרגע היא במערכת החוק כמובן. כמו בצה"ל, רגב היא חיילת מצטיינת גם בצבא ראש הממשלה. ביום ראשון האחרון, כשהשיירה של נתניהו הגיעה לבית המשפט המחוזי בירושלים לפתיחת משפטו, היא כבר עמדה בחוץ ודיברה לתקשורת ולקהל שבא לתמוך ברה"מ. "אני מאמינה בראש הממשלה", הצהירה, "שכל התיקים שלו יקרסו". כמה דקות אחריה נתן נתניהו את הנאום שלו, ותקף באופן חסר תקדים את מערכת החוק והמשפט עליה הוא אחראי. השורה התחתונה: תפרו לי תיק.
"זה היה יום עצוב, כי את נתניהו מנסים להפיל כבר הרבה שנים ולא הצליחו בקלפי אז מנסים דרך בתי משפט", היא מהדהדת את המסר. "העם לא מאמין ואמר את דברו - 36 מנדטים בחרו בנתניהו לראש ממשלה, לליכוד, ו־58 סך הכל בחרו באופן עקיף בנתניהו".
ועדיין זה לא רוב.
"אבל הציבור מאמין בו ולא חושב שהוא מושחת, אלא חרוץ ואוהב את המדינה הזו".
בחרו בו בגלל הביצועים והיכולות שלו. איך זה קשור לזה שהוא עשה לכאורה מעשים פליליים?
"אבל נבנה לו תיק. העם הוא הריבון. העם שומע יום־יום שביבי עשה ככה וככה ולקח ושתה, העם היה יכול להגיד, 'אני מאמין שנתניהו אדם לא ראוי ולא נבחר בו'. פה הם אומרים 'אנחנו מאמינים בחפותו'".
אז שלא יעמוד למשפט?
"יש מערכת צדק, עובדה שהוא עומד למשפט. אנחנו מכבדים את מערכת המשפט ואין לנו מערכת אלטרנטיבית. כולנו נושאים את עינינו לשם. צריך שהמשפט יהיה הגון. הרי אי־אפשר היה להביא שופטים מחו"ל, זה עושים רק בכדורגל, השופטים בשר ודם והם שומעים את מה שקורה בתקשורת ואתה מצפה משופט שיתעלה מעל כל זה ויבוא לתת משפט אמת".
מה את חושבת שיקרה?
"מה שקרה עד עכשיו זה מערכת שראינו שגבתה עדויות בדרך לא דרך, שיש הרבה מאוד פערים ואי־הבנות בתוך המהלך הזה שהביא לכתבי אישום".
מה צריך לעשות עם המשטרה למשל?
"יש לנו שוטרים מצוינים".
איך הם צריכים להרגיש כשראש הממשלה תוקף את המשטרה?
"הם יודעים בדיוק למי הוא מתכוון".
למי?
"לחוקרים שהדליפו מידע, שעשו עבודה לא מלאה".
תקבלו כל דין?
“ברגע שבית המשפט יקבע, כן. יש יכולת לערער לעליון”.
ואם חלילה יימצא אשם ויישלח לכלא?
“אז נעשה ראיון נוסף. אני לא מאמינה שזה יקרה. לא רוצה להתייחס לחלילה אם זה יקרה. אנחנו נקבל כל החלטה של בית המשפט, ואני מאמינה שעד החלטה חלוטה הצדק ייצא לאור, התיקים יקרסו וחפותו תוכח”.
את תהיי בוועדה למינוי שופטים, ובכל זאת ביום ראשון עמדת מאחורי נתניהו כשהוא תקף את מערכת המשפט. איך תמני שופטים בפוזיציה כזו?
“אין קשר בין הדברים. הייתי בנאום שלו ואני מכבדת ומעריכה את רה”מ ויש לו בטן מלאה על כל המהלך שהוא עבר. אתה מצפה שהמערכת הזו תהיה מערכת ששומרת. שופטים הם בשר ודם ואתה מצפה שהמערכת הזו תעשה צדק. שופטים בכלל צריכים להיות יותר מחוברים לעם. יש פערים גדולים בייצוג המזרחים והפריפריה בקרב שופטים. התפקיד הזה הוא אחד התפקידים המשמעותיים ואני שמחה שאני נמצאת שם, בלי קשר לזה שיש ביקורת נקודתית על תהליך כזה או אחר. בית המשפט לא מחליף את נבחרי הציבור. מאז אהרן ברק בתי המשפט לקחו לעצמם תפקיד של מקבלי החלטות”.
מה יקרה אם מועמדות של אחד משופטי נתניהו תעלה לקידום בעתיד? או שי ניצן?
“אני לא יודעת. אם יגיע הנציג לוועדה למינוי שופטים, נשמע ונכיר אותו, נשמע מהן עמדותיו, איך הוא תופס את בית המשפט, איך הוא בקאדר. כשזה יקרה אני אתייחס אליו”.
אתם בשלטון כבר שנים, למה לא שיניתם את כל מה שצריך לשיטתך לשנות?
"לשרים יש מדיניות. צריך להגיד את האמת - איילת שקד לא טיפלה בזה, אולי כי היא חששה. בכל פעם שמעלים את הסוגיה המשפטית, התקשורת תוקפת ואנשים נבהלים. כחלון אמר 'לא צריך לטפל בזה', ועכשיו יש לך הסכמים קואליציוניים עם כחול לבן. גופי החוק צריכים להיות נקיים. כשאתה רואה שופטת מסתמסת עם עורך דין וזה עובר כאילו לא קרה כלום, זה מאוד חבל".
מנדלבליט צריך להתפטר? השר דוד אמסלם אמר ש”אין מחלוקת” שהוא “עבריין לכאורה”.
“אני לא פרשנית של דודי אמסלם. אין ספק שיש עננה כבדה מעל ראשו של מנדלבליט. שדווקא הוא כיועץ המשפטי לממשלה חייב לנקות את עצמו מכל חשד של שיבוש הליכי חקירה, של הסתרת קלטות, של מידע שהציבור צריך לדעת ולא יודע. אני מצפה מאנשי החוק שיהיו יותר צדיקים מהאפיפיור. המציאות הזו מחייבת אותו לחשוף את הסוגיה לציבור. אם הוא לא יעשה את זה, מנדלבליט צריך להסיק לבד את המסקנות".
למרות ההתגייסות הבלתי מסויגת לטובת נתניהו, ולמרות שבמשך השנים הפכה לאחד האנשים הקרובים לו ביותר, ברגע האמת מירי רגב מצאה את עצמה נשארת מאחור. היא רצתה את התיק לביטחון פנים, אבל ראש הממשלה העדיף על פניה את אמיר אוחנה, שעדיין נישא על גלי המהומה שיצר במשרד המשפטים. רגב נותרה עם תיק התחבורה, והתוכניות העתידיות למשרד החוץ.
"נכון, רציתי את התפקיד של השרה לביטחון פנים", היא מודה. "אני באה מהמערכת ההיררכית, הייתי בצבא לאורך שנים. הייתי יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, שהייתה אחראית גם על המשרד לביטחון פנים. אני מכירה את עבודות המשרד וזה מתאים לאג'נדה שלי, מרגישה שיש הרבה דברים שרציתי לשנות, ורציתי את המשרד. אמרתי לביבי שאני רוצה את התיק".
והוא אמר לא.
"אני מכבדת את החלטת רה"מ ומקבלת אותה. ראש הממשלה חשב שהתפקיד של שר התחבורה שם אותי בהנהגה הבכירה של הליכוד והמדינה, הוא ראה בזה צ'יפור, כולל שרת החוץ בחצי השני של הקדנציה. אז בעיניי זה משמח".
אז הוא גם איש שיווק טוב. מכר לך את זה יפה.
"הוא איש שיווק מצוין וגם צודק במהות".
במשך שנים היה התיק לביטחון פנים בור פוליטי, ופתאום יש עליו תחרות. התחושה היא שרצית בתיק הזה כדי להשפיע על מצבו של נתניהו, ושבגלל זה גם אוחנה רצה אותו.
"שטויות. לא מתמודדת עם תחושות, אלא עם עובדות. כולם מבינים מה היכולת של שר להשפיע על חקירות. זה בולשיט. יש גורמים מקצועיים, יש הפרדה בין השר לאגף החקירות. בסמכות השר למנות מפכ"ל, ברור, אבל בסופו של יום אגף החקירות בקשר עם היועמ"ש. אין כוונה לסגור תיק לאף אחד אלא לנהל מערכת בצורה מסודרת שתחזיר את אמון הציבור. שיידעו ברוך, שמחה וסולטנה שיש צדק במשטרה ובמערכות הדין".
ולמה צריך 36 שרים בממשלה הזו?
"אתם יודעים מה זה מו"מ וכמה קשה היה במו"מ הזה על הממשלה. מי ששילם את המחיר הכבד ביותר זה הליכוד, המפלגה הגדולה, בכך שיש פריטטיות. חלופה של בחירות לא עמדה על הפרק, בחירות רביעיות עולות יותר".
בחייך, זו ממשלה מנותקת, מנופחת, כשהאבטלה גואה אחרי הקורונה.
"לא מקבלת. ממשלה עם בחירות רביעיות הייתה עולה עוד יותר כסף והייתה מוסיפה משקולת נוראית על המשק. יש מחיר לדמוקרטיה ולאחדות".
זו לא פעם ראשונה שרגב תיאלץ להסתפק במה שנותנים לה, גם אם זה רחוק מאוד מהתוכנית המקורית. זה לא סוד שגם את תיק התרבות היא מעולם לא רצתה. אבל אם ניסיון העבר מלמד משהו, הרי זה שרגב יכולה להפוך כל תיק עם פחם לשק של יהלומים פוליטיים.
אחרי שנים של מריבות שגרתיות ולמען האמת די משעממות בין השרים הממונים לאוכלוסיית האמנים בישראל, הגיעה רגב רכובה על דרקון יורק אש והבעירה את השטח. על הכוונת: מה שרגב סימנה כהגמוניה האשכנזית והשמאלנית. היא התגרתה בהם, הם בזו לה; היא יצאה בהצהרות ושללה תקציבים, הם יצאו לרחובות וצעקו בוז בנאומים שלה. בסוף, היא כמובן זו שגזרה את הקופון הפוליטי, והם נשארו עם העצבים. מבעלת תיק זניח שהיא אפילו לא רצתה, הפכה רגב לפוליטיקאית הכי בולטת בשטח.
אוהדיה רואים בה נציגת העם ומגינת המיעוט המקופח ומציינים כי משרד התרבות תחתיה עבר מרייטינג של ערוץ מקומי ללב הפריים־טיים, תוך שהיא הופכת את טקס המשואות העייף לשרשרת של אירועים מתוקשרים. מבקריה גורסים שהיא אמנם יחצ”נית מעולה, אך לפעמים זה כל מה שנשאר ממנה. רגב, הם טוענים, התעסקה רק במה שהיה לו ביטוי כלפי חוץ. הפוליטיקה תמיד ניצחה את המהות.
כשרת התרבות היה לך כוח. חלק מהמהלכים שלך היו גם ניסיון להראות מי את, או שבאת לעשות סדר לשיטתך?
"רק לעשות סדר, אין שום דבר אישי. אני עצמי לא נעלבתי, אלא בשם קבוצת האנשים שלהם קראו בהמות, מנשקי מזוזות, כשזילזלו בנו. נעלבתי בשם אוכלוסיות שלמות שלא ראו אותן. הבנתי שאני נוגעת בעצבים חשופים של החברה הישראלית ברגע שפתחתי את ספר התקציב וראיתי ש־70 אחוז מהתקציב בתרבות הולך לתל־אביב ובאו אל־י ואמרו לי, 'אל תשני, תסתובבי עם כוס יין בפרמיירות, את הדמות שהם אוהבים, תת־אלוף, מצליחנית מהפריפריה. אמרו לי, 'אם תילחמי בהם יחסלו אותך, תהיי חברה שלהם, תצטלמי איתם'".
למה לא רצו לגעת בהם עד אז?
"קשה להיות במקומות שבהם קוראים לך בוז. כשיש 3,000 איש שצועקים לך בוז בתיאטרון, בקולנוע, זה לא קל. לא עובר לידי. זה מחייב אותי להרבה תעצומות נפש ולהמשיך בדרך שלי, להאמין בה ולזכור שלא אני עומדת פה אלא מאות אלפים שלאורך שנים צעקו להם בוז, שלא ראו אותם, לא השמיעו את קולם, ולא נתנו להם תקציבים".
אבל יש בזה גם ליבוי של שנאה. על הסרט ‘פוקסטרוט’ כמעט אף אחד לא שמע עד שאת הערת את הנושא. המדינה כל כך חלשה שהיא לא יכולה לספוג ביקורת תרבותית כזו?
"כשאתה עושה דה־לגיטימציה לחיילי צה"ל, אני לא צריכה לממן אותך".
על מה את בכל זאת מצטערת בתקופה שלך במשרד התרבות?
"שום דבר".
התשובה שנתת כששאלו אותך על הסרט 'ספרות זולה' של קוונטין טרנטינו למשל?
"אני בן אדם שטועה".
היה ברור מהתשובה שלא ראית את הסרט אבל שלא נעים לך להגיד. למה?
"כל הזמן בוחנים אותי. זה דבר נורא. אני חושבת שכן ראיתי את 'ספרות זולה' אבל הגעתי למצב שבו אני לא זוכרת כל דבר בסרט או בספר ואתה אומר לעצמך שכל הזמן בוחנים אותך. אתה זוכר כל דבר שראית? אבל כשמדובר במירי רגב כל דבר הופך להיות קיצוני. מבחינתם אני לא רואה סרטים, ולא קראתי ספרים, ולא ניגנתי על פסנתר למרות שאבא שלי הכריח אותי לנגן עשר שנים פסנתר אצל המורה שריתה. עשו ממני לא תרבותית. בעלי גם מנגן תופים והבן שלי מנגן על גיטרה, אבל איך זה מסתדר עם הסטריאוטיפ שבנו עליי? שאף אחד לא יידע שאני באה מבית תרבותי. אני לא רוצה לשבור להם את הסטיגמה".
למה לא?
"כי אני לא רוצה להצדיק את עצמי. אני יודעת מי אני, קוראת ספרים כל החיים שלי. אם תשאלו את הספרנית בקריית־גת מי הייתה מגיעה הכי הרבה, היא הייתה אומרת שמרים סיבוני. אבל אני לא רוצה לבוא ממקום של מתנצלת, אני יודעת מה אני. ראיתי את כל סרטי הבורקס והייתי הולכת עם אבא שלי לסרטים ההודיים. שלא לדבר על הופעות בארץ ובחו"ל וגם על תיאטרון. אז אחרי ששמו סטיגמה, שאני אבוא ואגיד שבעלי מנגן בתופים? מי אתם? מה אני צריכה לתת דין וחשבון על מה אני כן ומה אני לא? אני השרה, יש לי יכולת לקבל החלטות שעשו צדק, אני לא באה לעמוד אצלכם למבחן".
איך המחליף שלך, חילי טרופר?
“לא מכירה את חילי באופן אישי. הייתה לי איתו פגישה ראשונה בטקס החלפת שרי התרבות של בערך שעתיים. הכרתי שם את הוריו, אשתו, ילדיו ואחותו. נראה לי בחור חביב”.
הוא ימשיך בדרכך?
“אני מאוד מקווה שהוא ימשיך בדרכי, אבל לדעתי הוא פוזל לעבר האלקטורט שלו, הבייס של כחול לבן. לא בכדי המפלגה רצתה את תיק התרבות - המטרה היא לשנות את מה שבניתי. אבל אני חושבת שלא יהיה לו קל. היום תושבים בפריפריה יודעים מה מגיע להם”.
9 צפייה בגלריה
''מקווה שהוא ימשיך בדרכי''. רגב והמחליף בתפקיד, חילי טרופר
(צילום: משרד התרבות והספורט)
היא כבר מכירה את הדינמיקה העדתית הזאת טוב. במשך השנים היא למדה איך להשתמש בה לטובתה והיום, זה נראה, היא אולי אפילו קצת נהנית מזה. גם כשהייתה בדובר צה"ל והתחילה להתקדם במעלה הסולם, מתפקיד ראש ענף ועד לראשות היחידה, היו את אלה שעיקמו את הפרצוף. אבל רגב ידעה לאן היא הולכת. הצלחתה הגיעה בין היתר בזכות כישוריה הבינאישיים ויכולתה לדלג מעל ההיררכיה הצבאית ישר למטכ"ל, שם שמרה על קשרים הדוקים עם דן חלוץ, שלבסוף מינה אותה לתפקיד עליו חלמה.
"כשנכנסתי לתפקיד כדוברת צה"ל רציתי לשנות. אמרתי - זה מקום לכולם. נתתי הנחיה להביא אנשים מהפריפריה, מזרחים. כל אחד אז היה בא עם הב־מ־וו של אבא שלו ולא היה מקום בחניה. אני דיברתי אחרת, והייתה התנשאות כלפיי, כמו שהייתה עכשיו בחלק מהמקומות שאליהם הגעתי כשרה. רואים מישהי מזרחית שבאה ועושה דברים שאחרים לא עשו".
היית צעקנית.
"אסרטיבית. עמדתי על דברים שלי. כי הזזתי להם את הגבינה, הראיתי להם מה הם לא עשו. אני רפורמטורית וכשלא יודעים להתייחס לגופו של עניין מתייחסים לגופו של אדם, זה בכלל השמאל".
בחייך, מה קשור ענייני שמאל־ימין לצבא.
"הייתי נטע זר שרצה משמעת, שיהיו למשל חולצות בתוך המכנסיים, שלא יסתובבו ברוטשילד ובדיזנגוף בתל־אביב כשהם הולכים לקנות אוכל. זה שיגע אותם כשהכנסתי משמעת במקום הזה, במרכז תל־אביב, כשהייתה תחושה שהם יכולים לעשות הכל. אבל מאידך הייתי מתקשרת בכל יום שישי לכל התורנים ובודקת מה חסר להם".
הבוז הניע אותך?
"תמיד נתן דרייב. אתם יודעים מה הבוז הכי גדול שהיה? מאמנון אברמוביץ', בזמן מלחמת לבנון השנייה, הייתה לי פינה עם אהרל'ה ברנע ואמנון לא ידע להתעסק עניינית עם מה שאני מדברת עליו. הוא קרא לי מירי רגב סיבוני, ושם בעצם הבנתי את הקושי שיש להם עם סיבוני. מה הבעיה עם סיבוני? זה היה ניסיון להנמיך אותי ולהגיד שאני לא מתאימה רק בגלל הסיבוני, להגיד 'זו לא משלנו'. אבל אני לא צריכה להיות חלק משלהם. אמרתי לאמנון שאני לא מבינה מה זה קשור, הבנתי שזה נובע ממצוקה שלו. חבל שלא היה לי את השכל שיש לי היום, להשאיר את סיבוני כשם המשפחה שלי".
אם אפשר לומר משהו אחד על רגב, זה שהיא אף לא נרתעה מעימותים חזיתיים, בלי קשר למי עומד מולה. מלבד הכאסח הקבוע עם אנשי התרבות, והחשבון הפתוח עם אמנון אברמוביץ’, בחודשים האחרונים היא הספיקה לריב גם עם ראש העיר תל־אביב רון חולדאי, שאף הגיש נגדה תביעת דיבה, וגם עם הנשיא ראובן ריבלין - סמל הממלכתיות המנומסת.
במארס ריבלין מנע ממך להיכנס לבית הנשיא, וגם את תקפת אותו לא פעם. מה מקור השנאה ביניכם?
“אני מצפה מנשיא מדינה לשים בצד את כל האגו ולהתנהג בצורה ממלכתית. לצערי הנשיא ריבלין לא מתנהג בצורה ממלכתית. הוא אדם נקמן. כל ההתנהלות שלו כלפיי - אפס ממלכתיות. כשהוא אומר לשרת הספורט לא לעמוד לידו בטקס חלוקת גביעים בכדורגל בזמן שירת ההמנון זה אפס ממלכתיות (ישנן עדויות מצולמות כי השניים עמדו יחדיו בטקסים, נ”ז ור”ש). למה? כי כשהוא היה מועמד לנשיאות אמרתי לו בצורה עדינה שאם סילבן יתמודד אני אתמוך בסילבן. מאז הוא לא שוכח לי את זה. הוא מתנהג בצורה ילדותית וקטנונית, מעליב אותי ומנסה לפגוע בי. מנסה להעליב אותי בכל אירוע. אם זה לא ללחוץ לי יד באירוע שאני מארגנת כיו”ר ועדת טקסים וסמלים. זה אדם קטנוני וקטן”.
כשרת תחבורה תצטרכי לעבוד לא מעט מול רון חולדאי. לאחרונה הוא תבע אותך תביעת דיבה על חצי מיליון שקל. הוא טוען שהפצת עליו שקרים על כך שהוא מונע הנחת תפילין ברחבי תל־אביב. אמרת “אתם יודעים שראש עיריית תל־אביב הודיע שהוא לא יאשר הנחת תפילין ברחוב – פשוט הזוי”.
“הוא שלח לי תביעת השתקה. אמרתי את זה כי הוא באמת מונע במרחב הציבורי הנחת תפילין. מאה מטר מבית ספר לא יעשו כלום? יש חוק כזה? חולדאי מנסה להשתיק אותי ואת מי שאני מייצגת בתביעה הזו. לא אני הראשונה שיצאתי נגד זה. לא אמרתי שום דבר שקרי. אני לא מופתעת משום דבר שקשור לרון חולדאי”.
אפילו הכניסה שלה למשרד התחבורה לא עברה חלק. בקושי יממה חלפה מאז נכנסה לתפקיד וכבר התפרסם שפיטרה את מנכ”לית המשרד הקודמת, קרן טרנר אייל, בעודה בחופשת לידה. טרנר מאז המשיכה עם ישראל כץ למשרד החוץ, אבל הטענות על פגיעה בזכויות וחוסר סולידריות נשית לא מיהרו להירגע.
“עשו עליי פה סיבוב”, רגב מזדעקת. “היא הייתה בכלל סגורה לאוצר ולא עשיתי שום דבר. כל שר שמגיע מביא איתו מנכ”ל וכל המנכ”לים שעזבו קיבלו הודעה מהשר הנכנס, כולל המנכ”ל שלי במשרד התרבות. לא רציתי שהיא תשמע ממישהו אחר והשיחה עם קרן הייתה לבקשת בצלאל סמוטריץ’. הייתה לנו שיחה מצוינת ועובדה שהיא באה גם לטקס ההחלפה ואמרנו שנשב איתה לחפיפה”.
ולגבי חוסר סולידריות נשית - רגב מדגישה שההפך הוא הנכון. הרי היא בעצמה ספגה עלבונות מח”כ אלעזר שטרן, שרמז, “אני לא רוצה לדבר על איך התקדמת בצבא”. “על כולנו לשמור על כבודן של נשים ולפרגן לנשים שמתקדמות ולהפסיק למצוא כל הזמן ניסיונות למצוא הנחות לאישה שהתקדמה”, היא אומרת בנחרצות. “נשים התקדמו, השקיעו ואני רוצה לראות יותר ויותר נשים מקודמות בתפקידים שונים בחברה הישראלית”.
ומה עם מה שנתן אשל אמר עלייך? הוא אמר שאת “עושה עבודה מצוינת”, אבל גם כינה אותך “בהמה”.
“דיברתי עם נתן, הבנתי שזה לא מה שהוא אמר, זה היה חלק מדברים שהוצאו מהקשרם. הוא גם התנצל. אני מכירה את נתן ואנחנו ביחסים טובים. אני חושבת שלהתייחס בצורה של בהמה ואמירות כאלה, זה לא במקום. הוא אמר לי שהוא בכלל התייחס לשאלה של עיתונאי”.
אבל השיחה לא הייתה עם עיתונאי. את עושה לו הנחה. מישהו אחר היה חוטף ממך.
“הוא הרים אליי טלפון מיד כשזה התפרסם ואמר שהוא מעריך אותי ושהעניין של הבהמה לא בא ממנו, שלא אבין את הדברים ככה. אמרתי לו שזה לא במקום ושהוא לא היה צריך לחזור על האמירה הזו שנאמרה לו”.
איך זה שאחרי שצילם מתחת לחצאיות הוא ממשיך לכאורה לעבוד עם ראש הממשלה?
“אני לא בית משפט ואני לא מכירה את זה שיש לו תפקיד רשמי. הוא אחד מהאנשים שראש הממשלה מעריך, לא יודעת שיש לו טייטל. אני גם מחבבת את אשל וביחסים טובים איתו”.
ובנימה דומה, את מתחרטת על יחסייך הקרובים עם אייל גולן?
“הוא לא הורשע ולא הוגש כתב אישום. הוא אחד הזמרים האהובים על מדינת ישראל. הציבור הצביע ברגליים ואוהב את המוזיקה הזו, אבל היא לא חובקה. כדי לתת לפסטיבל כתר המזרח את המקום שלו, אתה צריך להביא זמרים מוערכים על ידי הציבור. אייל גולן הגיע להופיע שם למרות שהוא לא קיבל את הסכומים שהיה יכול לקבל בכל אירוע אחר. הוא בא לתת את היוקרה לזמר המזרחי. לא מתחרטת על כלום בנושא אייל גולן ורוצה להודות לו שבא לתמוך ביוזמות האלה”.
ומה לגבי הציוצים של יאיר נתניהו? רק לאחרונה הוא רמז שדנה וייס התקדמה בדרכים לא כשרות. מה חשבת על זה? כשאלעזר שטרן אמר עלייך דבר דומה התחרפנת.
“אני לא קראתי את הפוסט. אני לא פרשנית של יאיר נתניהו ואין לי מושג למה הוא התכוון”.
רגב יודעת שבמשרד התחבורה יהיה קשה יותר למשוך את הכותרות, אפילו לנפש מבעבעת כמוה. ההצגות והסרטים שבעולם התרבות הרבה יותר סקסיים ממסילות הרכבת וועדי העובדים שמחכים לה במשרד התחבורה. שם יש כבישים, לא מאבק מול אליטות. או לפחות, זה מה שחשבנו.
"תראו מה עשתה החלטה אחת של גולדה מאיר לפרק את המסילה העותומאנית, שהתוואי שלה היה מקריית־שמונה ועד אילת", היא פותחת את הקמפיין הבא שלה, הפעם מול אשכנזים מתים על אמת. "דה פקטו, ההחלטה שלה ב־1969 יצרה את ישראל השנייה, את המרחק הגיאוגרפי בין ישראל הראשונה לזו השנייה".
רק נכנסת למשרד וכבר האשכנזים אשמים?
"זו הייתה החלטה של גולדה", היא נקרעת מצחוק. "זה לא קשור לאליטה האשכנזית. מה קשור האשכנזים? דיברתי על ישראל המחוברת. יש לך את קריית־שמונה ואילת, יש לך אפשרות לחבר פסי רכבת, אבל אין לך קישור ביניהם. אם רכבת העמק הייתה מתחברת לרכבת מקריית־שמונה, בית־שאן, יורדת לחריש, ממשיכה לתל־אביב ומשם לירוחם ואילת, אתם מבינים מה זה עושה? עד כמה חשובה הרכבת המזרחית הזו?
למה גולדה קטעה את זה בעבר?
"לא יודעת מה היו השיקולים שלה אבל זה יצר את ישראל הראשונה והשנייה. הרי מה יוצר את החיבור? יכולת המוביליות. היכולת שלך להתפתח ולממש חלומות למוביליות חברתית זה היכולת להגיע מכל מקום לכל מקום. כשאתה סתום ופקוק, אתה צריך להסתדר עם מה שיש. בכל מקום שבו יש תחנת רכבת, יש חיים סביבה. צריך לחבר את כולם על הציר המזרחי. יש כאן מסר, אני רואה גם את הילדים שלי שצריכים תחבורה ציבורית".
כשהם לא לוקחים את הרכב הממשלתי של אמא.
"הבת שלי לא לוקחת את הרכב הזה. היא משתמשת ברכב המשפחתי והיא בקושי נוסעת גם ככה עליו. יש לה אישור נסיעה על הרכב שיש בחזקתי ואני יכולה לספור על פחות מכמה אצבעות כף היד כמה פעמים נסעה. הן התלהבו, החברות, היא לא עשתה שום דבר פלילי, אבל הערתי לה על זה ועכשיו היא לא תשתמש ברכב בכמה חודשים".
מתי נסעת פעם אחרונה באוטובוס?
"הרבה זמן שלא, אבל אני אסע עכשיו. גם ברכבת לא נסעתי בשנים האחרונות, לא בתחבורה ציבורית. הילדים שלי נסעו, ההורים שלי גם. אספתי אותם מתחנות רכבת. נדמה לי שנסעתי ברכבת הקלה בירושלים כדי לחוות".
מה לגבי יוזמת הקארפול, נתיב פלוס, של קודמך בתפקיד בצלאל סמוטריץ'?
"בעד ואני רוצה לבדוק את השימוש שלו. אני רוצה לראות שזה באמת שמיש וזה לא סתם קטע יחצני".
ומה עם תחבורה ציבורית בשבת?
"בגדול אני בעד שמירת הסטטוס קוו. השבת היא יום מנוחה לא רק ברמה של אדם דתי אלא יום מנוחה סוציאלי. וביום מנוחה כזה אנחנו צריכים לאפשר לאנשים לנוח, לכל אחד להתכנס לתחביביו".
ואם חייל באשקלון רוצה לפגוש את החברה שלו בבאר־שבע?
"אני חושבת ששבת היא מתנה גדולה שניתנה על ידי העם היהודי לעולם כולו וכולם אימצו את זה".
את נוסעת בשבת, במכונית של המדינה.
"כן, באוטו שמוקצה לי שאני גם משלמת עליו".
הרי מדובר בסמליות. אנחנו מדברים על אנשים שקשה להם יותר להשיג רכב וחייבים תחבורה ציבורית בשבת.
"אני מבינה את כל המורכבות והרגישות החברתית, הצרכים המשתנים. עם זאת, אני בעד הסטטוס קוו ואני בעד לשמור עליו. אם הסוגיה תעלה שוב על שולחני, אני אשב עם השותפים שלנו ונגיע להבנות. אני בעד לשמור את השבת במדינה יהודית כפי ששמרנו עליה לאורך השנים".
אחרי דובר צה"ל ומשרד התרבות, בעוד שנה וחצי רגב אמורה להגיע לעוד מחוז אליטיסטי, שמאלני במהותו, מתון ומחפש פשרה, והפעם בינלאומי - משרד החוץ. שעות אחרי שנודע על מינויה העתידי, כבר החלו לצאת קולות עם התלונה שהיא רגילה לספוג - את לא מתאימה. קולנית מדי, בורה מדי, לא מספיק ממלכתית.
מה זה, פחד ממחיאות כפיים בקבלות פנים לשגרירים?
“אני לא יכולה להתייחס לאנשים עלומי שם ושאני לא יודעת מי אמר ובאיזה הקשר. אני בוודאי לא הדמות של הדיפלומט שהם רגילים, האדם המחויט הקר והמרוחק. אני מביאה משהו אחר. היכולת שלי ליצור קשרים אישיים עם אנשים. הם רגילים לקוד מסוים, אבל לא ראיתי שהם עשו פריצת דרך גדולה עם הקודים הישנים האלה. משרד החוץ גם צריך לשנות את טקטיקת העבודה שלו”.
לסיום, עברנו שנה פוליטית סוערת ומלאת קמפיינים. מה הדבר הכי מצחיק שקרה לך?
"נתקעתי במעלית עם ביבי אחרי אחד הכנסים. אני והוא, והמאבטח. אם מישהו רוצה לחסל אותי - שישים אותי במעלית. התחלתי להזיע ואני אומרת לעצמי 'מה אני אעשה עכשיו?' ביבי אומר לי, 'מירי תירגעי, אני יודע לפרוץ מעליות. עשיתי את זה בני־יורק. חילצתי את עצמי. את רואה פה, למעלה, יש כאן אוויר. אין מצב שאין לך אוויר, הכל בסדר הכל בשליטה'. אלה היו מילות קסם של אדם שהבין את הלחץ שלי, שאין לי אוויר ושאני לכודה לו שם. ובכל זאת, אחרי כמה דקות אמרתי לו, 'רה"מ, אני יותר לא עולה איתך במעליות'".
מבית הנשיא נמסר בתגובה: "מצער כי גם בתפקידה החדש לא מפספסת השרה רגב הזדמנות להטיל רפש בממלכתיות באשר היא. דבריה אינם מכבדים אותה או את האמת ויש לקוות שבתפקידה זה תמצא יותר זמן לעסוק בשירות למען הציבור ופחות בכבוד הנלווה לו".
פורסם לראשונה: 08:33, 28.05.20
