זו הייתה סצנת שיא נהדרת, בדיוק כמו בסרטים. התאריך: תשעה בינואר השנה, השעה: חמש לפנות בוקר. גשם שוטף ירד. מצד אחד של הכביש עומדים אנשי המשטרה הבכירים של תחנת ציון בירושלים, ובראשם רפ"ק דותן גרילק, ראש צוות החקירה המיוחד (צח"מ) שהוקצה לנושא. מן העבר השני של הכביש, במרחק עשרה מטרים, מתחם הרב אליעזר ברלנד. בעוד דקות אחדות ייכנסו לתוכו שלושה צוותי מעצר, בסך הכל 12 איש, מלווים בכוחות סמ"ג (סיירת משמר הגבול) ויס"מ, כשהמשימה היא לשלוף משם את הרב, את אשתו תהילה ואת הגובה הבכיר שלהם, נתן בסנזון, ולהובילם לחדר החקירות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בחלקים אחרים של העיר נערכו צוותים דומים מול בתיהם של עוד חמישה מאנשי הרב הבכירים. "המעצר תוכנן ככה שכל הצוותים מכוונים לאותה דקה", משחזר השבוע רפ"ק גרילק. "לא ידעתי בדיוק באיזה חדר הוא נמצא, או מה הוא עושה בשעה הזו, רק שהוא ער ולא בפיג'מה. רגע לפני הפריצה אני מנחה את הבלשים, נותן רקע, מסביר להם שזו שליחות. ידעתי שהם הולכים לקבל אבנים בגוף שלהם ורציתי שיידעו למה. אמרתי להם: 'אנחנו פה כדי לעצור את העושק של אדם שמנצל את הציבור'. ואז הצוותים נכנסים ואני רואה את האירוע מידרדר לרימוני הלם ומהומות. החסידים ניסו למנוע את המעצר. הייתה גם היערכות לניסיון חטיפה או הימלטות. ברגע שהוא היה באוטו שלנו, זה נגמר".
באותו רגע אתה נושם לרווחה, מסמן וי, אומר לעצמך: "סיימתי"?
"להפך. אני יודע שעכשיו זה רק התחיל".
כבר 16 שנה שרפ"ק גרילק, 44, במשטרה. הוא עלה על המדים כבר עם תואר ראשון בקרימינולוגיה ומאז השלים גם תואר שני במדעי ארץ ישראל. אף על פי שבמקור הוא חיפאי, תמיד שירת בירושלים ובה התקדם בתפקידים - מחוקר צעיר במחלק פשעים ועד קצין תשאול בימ"ר. אינספור פרשות מתוקשרות עברו תחת ידיו, ברבות מהן היה ראש הצח"מ. רצח הנערה נועה אייל, רצח הנער מוחמד אבו ח'דיר, חקירת דניאל מעוז שרצח את הוריו, ולאחרונה רצח מיכל סלה על ידי בעלה אלירן מלול.
לפני מספר חודשים הוחלט לקדמו לתפקיד קצין אגף חקירות ומודיעין של תחנת הראל, החולשת משער הגיא ועד הכניסה לירושלים. רק מה, אמרו לו, יש לך עוד משהו קטן לסגור: את עניין אליעזר ברלנד. החקירה שזכתה לשם "עושק שחור", התחילה אצלו ביחידה, צברה תאוצה וזכתה לקדימות ולצח"מ מרחבי שמינה מפקד המחוז ניצב דורון ידיד. על כל החקירה חלש סנ"צ דורון בן אמו, קצין אגף חקירות ומודיעין של מרחב ציון, ואת ברלנד באופן ספציפי חקר רפ"ק גרילק.
שובו בנים, קהילתו של הרב ברלנד, היא פלג של ברסלב ויושבת במיקום אסטרטגי בירושלים: בין שער שכם לרחוב הנביאים. אזור קטן אבל נפיץ, על התפר שבין היהודי לערבי. כבר שנים שהמתחם מושך אש. הפרשה שהעלתה את הרב לכותרות לראשונה הייתה עבירות המין. ב־22 בנובמבר 2016, לאחר סאגה חובקת עולם בת שנים, גזר בית המשפט על ברלנד, במסגרת עסקת טיעון, 18 חודשי מאסר באשמת מעשים מגונים ותקיפה. הרב נכנס לכלא, אבל בשלב מסוים טען כי הוא חולה מאוד, ובמאי 2017 שוחרר אחרי עשרה חודשים בלבד, ושב לביתו ולהנהגת הקהילה.
לפי גרילק, לא חלף זמן רב, ובתחנת המשטרה המקומית החלו להצטבר תלונות שונות על אלימות, ונדליזם וקטטות המוניות. "זה לא שיום אחד קיבלתי טלפון, כמו שקורה בתיקי רצח: 'דותן, תגיע לזירה יש חקירה'", הוא משחזר. "לאט־לאט הצטברו תלונות, והיחידה מתחילה לזהות את ברלנד כגורם בעייתי. במקביל אנחנו רואים כתבות בטלוויזיה, איך שהוא נכנס לבתי חולים ברחבי הארץ, ומברך תמורת כסף. זה כבר היה בתחילת 2019. כשהתחלנו לחקור את הנושא לא מצאנו אנשים שיהיו מוכנים להתלונן. אנשים פחדו ממנו, מחסידיו, ואפילו שהברכה שניתנה תתגשם הפוך. קושי נוסף שליווה אותנו בחלק מהמקרים היה משפטי. אנשים באו אליו וביקשו ברכה ביוזמתם, הוא לא שידל אותם".
למרות זאת, הצליח צוות החקירה לאסוף ארבע תלונות, שאיתן היה אפשר להתחיל לעבוד. "בראשונה", מספר גרילק, "היה בחור שעצור בארה"ב, שהבטיחו לו שבעבור 20 אלף שקל הוא משתחרר תוך שבוע. בשנייה, בחור נכה 100 אחוז, עמוד שדרה שבור, לא מזיז ידיים ורגליים, שבעבור 20 אלף שקל הובטח לו שיוכל ללכת. שתי תלונות נוספות נגעו לאנשים שברלנד גרם להם למכור את הבית ולהעביר לו את הכסף. כאן כבר התחילה נגיעה לתחום הפשיעה הכלכלית".
מה ההבדל בינו לבין הרב כדורי, הבאבא סאלי, הרנטגן, ואחרים? כולם גבו וגובים כספים על ברכות.
"אני לא מכיר אחרים, כל אחד עם הקסמים שלו, אבל ברלנד לטעמנו - וגם לטעמו של כתב האישום – ניצל את המצב, כשהוא יודע שהוא לא מסוגל לרפא אף אחד. הוא ידע שלא משנה מה, הילד לא יחלים מהסרטן, ואף אחד לא יקום לתחייה, ובכל זאת ביקש את ה־20 אלף. בסופו של דבר, הבן אדם לא קיבל את 'המוצר' שעבורו שילם, או החזר, אם הברכה לא עבדה. מעטים התלוננו וקיבלו סכומים קטנים כדי לסתום להם את הפה".
אבל זה הכל בתחום הרוחני. אז כמה עולה תקווה? אצלו 20 אלף. ממתי זה פשע?
"תקווה שווה המון, אין ספק. אצל כל רב, כזה או אחר, תורמים. ח"י שקלים, אפילו אפשר להגיד לך: 'תן מעשר', או: 'נהוג לתת כך וכך'. אז נהוג, ואם גבוה לך, אתה נותן פחות. אצל ברלנד לא היה חינם או הנחות. לא שילמת, לא קיבלת ברכה. היה מחירון, גם על דברים שהוא ידע שאין סיכוי שיתקיימו. זה ניצול המצוקה וכאן העבירה. כי אם עכשיו הילד על ערש דווי, ועברתי את כל בתי החולים ואף אחד לא יכול יותר לעזור, ובא ברלנד ואומר: 'עזבו אתכם מרפואה, אני נותן לך שתי טיפות פעמיים ביום ואתה יוצא מהכימותרפיה', אתה כאבא, לא תיתן הכל? והוא יודע שאין בזה כלום.
"חיפשנו דרך חוקית לשים קו ברור, שיבחין בין אמונה רוחנית לכסף שמקורו בעבירה פלילית. ברכה לזיווג או פריון זה איכשהו עובר, כי מחר אותו אדם יכול לפתוח כרטיס באתר היכרויות ולמצוא את אהבת חייו, והוא ייחס את זה לרב ואין לי בעיה. זה קורה. אבל כשאדם מת והוא אומר לך תביאי 5,000 שקל ואני אדאג שהוא יהיה ראשון בתחיית המתים, זה לסחוט את הלימון מכל הכיוונים. זו העבירה. זה גרידיות לשמה. חמדנות וניצול מצב".
סוכריות מנטוס שהתחזו לכדורים, טיפות ומשחות, כל אלו ניתנו "בחינם". המחירון חל על הברכה הנלווית. עבור ברכה למחלות קשות למשל, שילמו לרב או לגוביו בין 10 ל־20 אלף שקל, ברכה להוצאה מהירה מהכלא - 20 אלף, זיווג 2,000־5,000, בעיות בפוריות - 5,000. במקרים מסוימים התבקשו ואף ניתנו 20 אלף שקל כמה פעמים. אנשים מחו"ל שילמו ביורו, כולל שער המרה.
"לברלנד", מספר גרילק, "היו פרמטרים ברורים לקביעת כמה כסף אפשר לקחת ממישהו. הוא היה יושב מול האדם, מתרשם מיהו, מה מצבו, מה שם משפחתו, ומה המחלה. ככל שהמחלה חמורה יותר, הסכום גבוה יותר. הוא ידע להתאים את הסכום לבן אדם, ולפעמים היה מו"מ כדי להשיג את הכסף. מישהו היה אומר: 'אין לי 5,000', 'טוב', ענו לו: 'אז תביא אלף'. העיקר להוציא".
מצוידים בארבעת התיקים הראשונים הגיעו נציגי המשטרה לפרקליטות מחוז ירושלים. "ישבנו עם המשנה לפרקליט המחוז, עו"ד ארז פדן, שהנחה אותנו: 'הדבר הראשון שאתם צריכים לשבור', הוא אמר, 'זה את תקרת הכמות'. מסה קריטית, ככה הוא קרא לזה. וזה מה שחיפשנו".
אבל החוקרים עוד גיששו זמן רב באפלה, מבלי להגיע למסה שכזו. לשמחתם, העיתונאית אריאלה שטרנבך המשיכה בתחקיר עליו. בכתבה ששודרה בערוץ 13 צולם ברלנד באופן סמוי לוקח כסף במו ידיו. "אלו היו ההורים של שושי וידרה, חולת סרטן שנפטרה", משחזר גרילק. "ברלנד אמר לאמא שלה: 'שתפסיק לקבל טיפול', בעוד אבא שלה מעביר לו מאות אלפי שקלים. זה היה מקרה שלמדנו לעומק".
גרילק מסרב להשיב אם הופעלו סוכנים סמויים בארגון של ברלנד, אך ברור שנעשתה עבודה מודיעינית רבה. בדצמבר 2019 פשטו החוקרים על ביתם של שישה ממי שהסתמנו כגובים של הרב. בפשיטה בבתיהם התגלו קלסרים ובהם רישומים מדויקים מי קיבל ברכה עבור פדיון.
למה להם לשמור מידע כזה מפליל?
"אולי אותו גובה רצה לדעת כמה כסף נכנס, אולי הוא רצה לחזור למי ששילם ולבקש עוד? ואולי לאתר מישהו שחייב לו וצריך לשלם".
בנוסף לרשימות נמצאו ראיות לפעילותם של הגובים תמורת משכורות מהרב. זו נחשבת עבירה פלילית במישור הכלכלי, היות שהרב לא פתח מעולם תיק מעסיק במס ההכנסה. "יש פה תעשייה", מפרט גרילק. "זה עוזרים, אנשים שהיו מחולקים לגזרות, מרכז, ירושלים, צפון ודרום וכולם צריכים למלא את הלו"ז של הרב, תוך שהייתה תחרות מי מביא יותר אנשים. מי שהביא לו 100 אלף שקל למשל, היה מקבל בונוס, 20 אחוז מהסכום. לכן, הם היו מגיעים לבתי חולים, מחפשים אנשים שנמצאים במצב קיצון בחיים שלהם, כדי לקבל את הבונוס הזה. הם ידעו למשל שאונקולוגית ילדים היא כר פורה לדברים האלו. הם לא הביאו את הרב לאורתופדית".
בסוף כל יום, מתאר גרילק, היו הגובים סופרים את הכספים ומעבירים לגובה הראשי שהיה מעביר את הכספים לאשתו של ברלנד, ומוציא משכורות לגובים. "הייתה חלוקה מסודרת של הכספים האלה", הוא אומר. "לאחד הגובים, שלא עובד בשום מקום, הייתה רשומה משכורת של עשרת אלפים שקלים בחודש, אבל הוא החזיק שני רכבי יוקרה, אחד מהם שווה 300 אלף שקל, ועליו הוא משלם 3,800 שקל בחודש, משכנתה של 7,000 שקל בחודש. לא מזמן הוא עשה שיפוץ לבית שלו במאות אלפי שקלים. סליחה, איך כל זה מעשרת אלפים בחודש?
"זו הייתה רמת החיים של האנשים הסובבים את הרב, ושל הרב עצמו. הייתה מרצדס שברלנד נסע עליה יומיים והעביר אותה הלאה למישהו בחצר, כמו שאתם מעבירים עט שלא מתאים לכם. כששאלתי מה הסיבה ענו לי: 'הכיסא לא היה לו נוח'. או רכב אחר שנתפס בחיפושים מסוג ריינג'רובר ששווה מיליון שקל".
בחודשים שבין מעצר הגובים למעצר של ברלנד עצמו, הצליחה היחידה החוקרת לבנות "עץ": מי מתחת למי, מי נמצא איפה ומי עושה מה. "ברלנד", מפרט גרילק, "שולט בעניינים והוא, ללא ספק, מפעיל את האנשים. תהילה אשתו, גם היא נמצאת בראש הפירמידה, מכנים אותה רבנית, כך מתייחסים אליה ומחזיקים אותה כלכלית, גם את בנם נחמן וארבע בנותיהם. נתן בסנזון הוא הגובה הראשי, הגזבר, צמוד לרב 24 שעות ביממה, והכל נעשה דרכו. חיים רייכר הנהג, נשוי לנכדתו הגדולה ומתוקף הקִרבה קורא לעצמו 'הנכד שלו'. מעבר לכך יש הרבה גובים, הבולטים שבהם הם נתן גהסי, ברק ברבר, נתן סולומון, ויוסף רבינוביץ'".
לא כולם אגב, נעצרו בפשיטה הראשונה, וגם מי שכן, שוחרר לאחר מספר ימים, כתרגיל חקירה. "גרמנו להם להאמין שלא מצאנו כלום", אומר החוקר הבכיר. "כשהם נעצרו ברלנד המשיך לעבוד כרגיל ואנשים אחרים המשיכו לגבות את הכסף. הם לא עברו לדבר בקודים, או שינו התנהגות. עובדה שכתב אחר הקליט את הבחור עם המנטוס. אולי זה היה מתוך יהירות, אולי מתוך סוג של אמונה שצריך להביא את הכסף לברלנד. עובדתית, אף אחד לא בא ואמר: 'אני רוצה להפסיק עם זה'".
העבודה על החקירה הייתה מאומצת ביותר. "מהבוקר עד הערב אנחנו על התיק. לאסוף ראיות, להגיע לאנשים בכל הארץ. מעל 15 איש שעובדים ימים שלמים. היחידה לפשעים כולה נשאבה לטפל בזה. האנשים האלו הם קורבנות. הם ניסו, פנו, חשבו שהם יקבלו עזרה, והדבר היחיד שהם קיבלו זה עזרה בלרוקן את הארנק".
לא סתם פעל גרילק מדם ליבו. הוא עצמו חווה באותם ימים טלטלה אישית חזקה ורלוונטית למקרה. "בתקופת החקירה", הוא מדבר לראשונה על הטרגדיה האישית שלו, "אבי חלה בסרטן ונפטר תוך ארבעה חודשים. אני לא חיפשתי עזרה רוחנית או מאלוהים, אלא עזרה מהרופאים. וכשאמרו לנו: 'אף אחד לא יכול להציל את אבא', בעצם חוויתי את מה שכל האחרים חוו כשאמרו להם שגורלו של יקירם נגזר.
"אנחנו החזרנו את אבי הביתה לשבועיים והשקענו את הכסף, נגיד 20 אלף שקל, בנגישות, בכיסא גלגלים, במטפל שיקלח אותו, השקענו ברווחה של אבי. ואני ידעתי שגם אותם קורבנות יכלו להשקיע ביקירם, במקום לתת את הכסף למישהו שבוודאות הם לא יראו ממנו כלום. אם היה שם מישהו אחר, חלש יותר, אולי היו מצליחים למכור גם למשפחתי ברכות ונדרים. אז לי זה היה טרי, התחושות האלו. הייתי נותן את חיי להחזיר את אבי, אבל אני יודע שזה לא יכול לקרות. ומי הוא שיבטיח? מי הוא שייתן תקווה? ואמרתי לו את זה בחקירה: 'אתה ואני, מה שונה בינינו? מאיפה היכולת שלך להחיות מתים?' הוא לא ענה".
בין הקורבנות היו גם אנשים משכבה סוציו־אקונומית גבוהה יותר, לא רק עניים?
"כן, היו אנשים שחיפשו נעדרים. הם לא היו בנקאים או עורכי דין, אבל הם היו אנשים נורמטיביים, לא דתיים, שלא קשורים לקהילה, שבא מאכער כזה ואמר להם: 'יש לי פתרון בשבילך'. קל להסתכל על זה מהצד ולהגיד: 'איך זה יכול להיות', אבל בגדול, כל אדם שפונה לעזרה, אפשר להוציא ממנו כסף".
כשאתה עובד על העדויות האלו, מה עובר עליך?
"אני מתעצבן על האנשים האלו, אני כועס על כל מי שנתן את הכסף על כלום. כמה קל להוציא כסף מאנשים כשהם במצב כזה. כמה קל לנצל. כמה קל לזרוע שביב של תקווה באנשים תמימים".
בתשעה בינואר השנה התנקזה כל הבערה הזו למשהו ממשי: למעצרו של ברלנד ואנשיו. "הבלשים נכנסו, צוותי מעצר. הייתי שם, מעבר לכביש. עמדתי בגשם והסתכלתי איך לוקחים אותו לניידת, ובחניה של תחנת מוריה, בדרך להארכת המעצר הראשונה, אני הדמות החקירתית הראשונה שהוא ראה. הובלתי אותו לרכב, הסברתי לו מה הולך להיות. הצגתי את עצמי. שאני אחראי על החקירה".
והלב שלך דופק? אתה מתרגש לראות אותו, אחרי שאתה יושב עליו שנה ויותר?
"להגיד לך משהו? אולי ציפיתי ליותר. לאיזה וואו. בפועל, פגשתי אדם נחמד, בן 82, קשיש, עם בעיות של בן גילו. בראש היה לי לדאוג לו. אם צריך שירותים, אוכל, שתייה. קודם כל להוריד את הרעש והלחץ. אנשים אומרים שכשהם רואים אותו הם מצטמררים. לי זה לא קרה".
בימים שאחר כך, מספר גרילק, התפתחה סוג של מערכת יחסים אישית. "דאגתי שיכניסו לו את התפילין, שהוא יוכל להתפלל בבוקר, הוא רצה איזה ספר, הבאנו לו. כשהיינו מסיימים חקירה, הוא היה מורה לנו: 'מחר תהיו פה מעשר בבוקר עד שבע בערב'. זה נשמע בדיחה. מה, אתה קובע לי את הלו"ז? אתה עצור. אבל זרמנו. היו לנו פרקליטה צמודה, והמשנה לפרקליט המחוז. בחלק מהחקירות ישב חוקר משטרה כלכלי.
"ברלנד", אומר גרילק, ולא במפתיע, "הוא בן אדם מבריק, צלול לחלוטין, מבין עניין, שקול. הוא ידע להגיד לנו בעל פה כמה כסף מועבר לכל אחד מבני המשפחה שלו. חישב לנו את זה פר כל אחד חודשית, שנתית ועשר שנים אחורה, ועוד הכניס משתנה שאם הוא לא נותן להם את הכסף בסוף השבוע, צריך להוריד את הריבית על הימים האלו. ישב לידי חוקר שהוא גם רואה חשבון, שלקח לו זמן לחשב את הכספים האלה, עם מחשבון. נתפסו נכסים, חשבונות, אנחנו יודעים על סכומים גדולים שהתגלגלו הלאה, מאות מיליונים בעשר שנים. הוא יודע בדיוק לאן כל שקל הלך".
אז מי שאומר: "היתלו בו, הוא לא ידע, ניצלו את גילו ומצבו הגופני"?
"אז אני אענה שגם מבחינה גופנית, זה בן אדם שלא היה מסיים את היום שלו עד שתיים בלילה. שבאמצע 2019 הוא נסע לאילת במהירות מטורפת. ישב באוטו שעות. איפה הבן אדם המסכן.
"שנים לפניו חקרתי את דניאל אמבש (ראש כת בירושלים שהתעלל בנשים וילדים - א"א, ג"כ) וראיתי מולי אדם שלא הייתי יורק עליו. מסריח, מלוכלך. לא יכולנו לנשום לידו. היינו מרססים דיאודורנט. ואנשים הסתכלו עליו כאילו הוא אלוהים. הזמן איתו היה חודש שבו לא הייתי אני. הסדיזם שלו טילטל אותי. באתי הביתה כמו רובוט, וחזרתי לעבודה. עם ברלנד זה לא היה ככה. יש לו כריזמה – אולי עכשיו קצת פחות – ולהוציא מה שהוא עשה, מדובר באדם מאוד נחמד. ביליתי איתו שעות על גבי שעות, שבתוכן היו גם שיחות חולין וצחוקים. גילינו ששנינו מאותה שכונה, נווה שאנן בחיפה, ושלמדנו, בהפרש של שנים, באותו בית ספר.
"לא הרבה יודעים, אבל ברלנד הוא איש גבוה. הוא סיפר לי ששיחק כדורגל, שהיה שוער, דיברנו על מכבי חיפה, על צירוף המקרים שנפגשנו בירושלים ושנינו חיפאים במקור. הוא זיהה אותי כדמות האחראית ומכאן הלכנו יחד יד ביד. הוא ידע שאני צמוד אליו. אפילו לשירותים לקחתי אותו יד ביד. כשהיו הפרות סדר בבית המשפט, הלכתי אליו ואמרתי לו: 'ברלנד, תגיד להם', והוא קרא לעוזר: 'תגיד להם שאם הם לא זזים, אני לא אוכל לצאת מפה'. בקיצור, הוא הקשיב".
אם הוא לא היה "הרב ברלנד", מה הוא היה?
"איש עסקים ממולח. יש לו יכולות, הוא איש נבון, יודע להעביר את המסר, עובדה שנצמדו אליו. למכור אשליות ותקוות זה לא פשוט. יש לו תשובות, הוא יודע לתת מענה לבעיה. כשהוא יושב מול אדם במצוקה והוא עונה בנחישות: 'מחר הוא בריא, מחר הוא עומד על הרגליים', וכשאני במצוקה ואני מחפש מישהו עם הילה, זה משכנע. הוא סוכן מכירות מעולה. הוא מוכר אשליות תמורת הרבה כסף".
מחומרי החקירה עולה כי ברלנד קשר עצמו לעבירות, אבל לא מיד. "בחקירה הראשונה הוא הכחיש", מספר גרילק. "אמר: 'לא לקחתי אף פעם סכומים כאלו, אולי רק 100־500 שקל', ו'אין לי גובים'. אחרי שהוצג בפניו החומר, הוא הבין שהוא צריך לתת תשובות. מה ששבר אותו היו העובדות. שהוא ראה שהוכחנו את הפשעים. שהוא לא מסוגל לרפא אף אחד, ולא להחיות אף אחד או להציל אנשים.
"בחקירה השלישית הטחנו בו מקרה של תינוקת שטבעה בצפון והוא הגיע לביתה, תמורת 20 אלף שקל כמובן, והילדה נפטרה. החוקר אמר לו בפרצוף: 'אתה מכרת בלוף'. הוא ענה תשובות בנאליות, של 'מה פתאום, זה אסור', ואז החוקר הטיח בו: 'חשבת פעם להתקשר להורי הילדה לשאול: יש לכם כסף למצבה? לקחת להם 20 אלף שקל, חשבת להחזיר להם חלק מהכסף? וכל המקרים האלו שילדים נפטרו, מישהו מאנשיך טרח להתקשר אליהם: הברכה עבדה, אתה צריך עזרה?'. ואז הוא הוריד את הראש ואמר: 'אתה צודק. אני לא מסוגל לרפא'. הוא לא בכה. אבל הוא כן הוריד את הראש ולא היה לו מה להגיד".
הלילה האחרון לפני הגשת כתב האישום, התנהל כמו רכבת הרים. "החקירה כבר הייתה אחרי 15 יום, ואני ביקשתי עוד שישה ימי מעצר. השופט כבר חשב לשחרר אותו למעצר בית, אבל בסופו של דבר הוא האריך את המעצר ביום. לקחתי את ברלנד למשרד שלי בבית כלל, ויחד עברנו על כל הנקודות שבית המשפט ביקש ליישב, כשהפרקליטים יושבים אצלי במשרד ועושים 'וי' על השאלות, כולל הפסקות לתפילה, שירותים. כל מה שתיכננתי לעשות בשבוע".
באחד במארס הגישה פרקליטות מחוז ירושלים לבית המשפט המחוזי בעיר כתב אישום, בגין עבירות רבות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עושק וניסיון עושק. "לא חיפשתי להיות הבחור שידפוק את המסמר האחרון בארון שלו", אומר גרילק, "אבל עשיתי הכל שזה לא יקרה שוב. מדובר בבצע כסף ולא בשום דבר טהור ונקי שהדת אמורה להיות. הוא אולי לא רצח אנשים פיזית, אבל רצח פה נשמות של אנשים. ואדם שמסוגל לעשות דבר כזה ללא נקיפות מצפון, צריך לשלם מחיר".
באותו חודש נכנס רפ"ק גרילק לתפקידו החדש ופרש סופית מהתיק. הצח"מ, הוא מדגיש, ממשיך לעבוד, בעיקר על העבירות הכלכליות. למרות זאת, הוא בהחלט עדיין לא השתחרר מהפרשה. "זה היה בראש שלך כל הזמן. אתה נושם, אוכל וחולם ברלנד. ישן איתו ומתעורר איתו. הולך בבוקר מוקדם וחוזר מאוחר, בקושי בבית. אתה כל הזמן במתח מה השלב הבא".
7 צפייה בגלריה
גרילק. "הייתי נותן את חיי להחזיר את אבי, אבל מי זה ברלנד שיבטיח? מי הוא שייתן תקווה?"
(צילום: יואב דודקביץ')
ובינתיים בבית הפרטי במודיעין החיים נמשכים. אשתו, יעל, עובדת בדואר, והילדים בני 15, 12 ו־11. "הבן שלי פסנתרן", הוא אומר, "ופיספסתי קונצרט שלו, אבל זו העבודה וזה המחיר. כשיש לך עצור בידיים, הוא הופך להיות החיים שלך. אתה חייב למצות כל דקה. עד שזה לא חתום ונעול עם כתב אישום, אתה לא יכול לשחרר".
האם היום רב, בעל חצר, צריך לקרוא על ברלנד ולהתחיל לדאוג?
"לדעתי כן, זה התקדים שיצרנו שלא היה בישראל. כל רב צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא מבקש כסף מאנשים. כל רב כזה צריך לקרוא את כתב האישום של ברלנד ולפני שהוא נותן לאנשים תקווה, לחשוב פעמיים, אם הוא יכול להתעשר על חשבון אשליה".
לפני כחודשיים התקיים דיון נוסף בעניינו של הרב ברלנד, ובו ביקש הרב באמצעות עורכי דינו עמית חדד ועדי כרמלי, לשחררו למעצר בית. אלא שמידע מודיעיני שהגיע לפרקליטות סימן כי עבריין המין המורשע שכבר נמלט פעם, מתכוון לעשות זאת שוב, אחרי שהוקלט מדבר מהכלא עם חסידיו על אפשרות זו. לנוכח זאת, הוארך מעצרו עד תום ההליכים. אי־אפשר להגיד שגרילק נפל מהניידת מרוב הפתעה. "בכל מהלך הדיונים, מהיום הראשון לאחרון, טענו שיש סכנת הימלטות, וזה בלי שיש לי מידע ספציפי, אלא מההיסטוריה של האיש, מהיכולות שלו".
זה קצת מעליב, לא? כאילו הוא לא הפנים דבר מההאשמות שלך.
"הוא עושה את זה בקטע של להמשיך בחייו, שלא יהיה מישהו שיעצור אותו. כנראה שהוא הבין שבמצב הראיות נגדו, הסיכוי שלו להשתחרר מזה לא כזה טוב כמו שהוא חשב".
עו"ד חדד הגיב לטענות כנגד מרשו, הרב ברלנד: "כתב האישום הוא ניסיון להפליל פרקטיקה דתית שנהוגה במשך מאות שנים. כל הניסיון להכניס את המשפט הפלילי לתוך האמונות הדתיות של אנשים הוא פסול. בתיק הזה נעשו דברים שלא היו צריכים להיעשות, עוד ועוד כשלים ופגמים. מדינת ישראל הזדרזה להגיש כתב אישום מופרך ממניעים זרים כדי למנוע מעצר.
"גם הטענה שהרב ברלנד בריא משוללת יסוד. מדובר בקשיש חולה מאוד הסובל מאי־ספיקת כליות, מחלת לב ועוד בעיות רבות וקשות. הטענה כי נעשו תרגילים מצידו כדי להימנע מחקירה היא חצופה וחסרת בסיס".
