למען האמת, ולמרות שהיא לא תגיד את זה, ייתכן שאחרי שאת נפגשת בארבע עיניים עם ברק אובמה אפשר להתחיל לחשוב על פרישה מפוליטיקה. כלומר, לאן עוד תגיעי? תדרוך עם נתניהו? קפה ומאפה עם גנץ? הזמנה לעשות שבת אצל יועז הנדל? בואי, ישבת עם ברק אובמה. כמה טוב יותר זה עוד יהיה? ולמעלה מזה: ישבת איתו אחרי שהקמת לכבודו מהכיסאות את כבוד ראש הממשלה ורעייתו, שלא רצו או תיכננו לקום.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
זה בדיוק מה שקרה לשלי יחימוביץ', שהייתה ראש האופוזיציה ב־2013, כשאובמה הגיע לביקורו בישראל ונקבעה להם פגישה בארבע עיניים בלשכת נשיא המדינה. יחימוביץ' הגיעה לפגישה בזמן, אבל הפגישה לא התחילה. היא חיכתה עוד ועוד, ואז עוד קצת, אבל הפגישה שקדמה לה - בין אובמה לבין ראש הממשלה נתניהו, רעייתו והנשיא דאז שמעון פרס - פשוט לא הסתיימה.
"ואני רואה את השגריר האמריקאי דן שפירו אובד עצות, וכולם שם מתחילים להתרוצץ ולא מצליחים להוציא את ביבי ושרה מהפגישה", יחימוביץ' נזכרת. "הם פשוט ישבו. והזמן עבר, ובסוף דן שפירו אמר: אנחנו חייבים לטפל בזה, ופשוט הכניס אותי לחדר - ונתניהו ורעייתו ממשיכים לשבת. ואובמה קם, לוחץ לי את היד, והם ממשיכים לשבת! זה היה מביך לכולם. ואז פרס פשוט קם ממקומו, תפס אותם בידיים שלו - את שניהם, באדיבות, הרים אותם מהכורסה והתחיל להוביל אותם לדלת, ויצא בעצמו. ואז התחילה הפגישה שהייתה מהנה בצורה בלתי רגילה – הוא עתיר קסם אישי, אינטליגנציה וחן, והגיע מוכן פגישה ברמות חסרות תקדים".
נתניהו דבוק לכיסא היא, איך לא, מטאפורה הולמת ל־13 שנותיה של יחימוביץ' בפוליטיקה, שהגיעו לסיומן רגע לפני הבחירות השניות בואכה השלישיות, אז הודיעה שהיא לוקחת "פסק זמן מפוליטיקה".
היא לא התכוונה לפסק זמן. היא התכוונה לרצף ארוך של פסקי זמן, ובעצם לעזיבה. "אני בן אדם כזה, הדברים קורים בתוכי בלי שאני מודעת להם בדרך כלל, ויום בהיר אחד אני קמה בבוקר ומבינה שעברתי תהליך - זה קורה לי המון", היא אומרת. "והתהליך התחיל, במקרה הזה, אחרי שאבי גבאי נבחר לראשות המפלגה בתמיכתי המוחלטת, ואז ליוויתי את הדעיכה שלו, ויום אחד קמתי והבנתי שאינני יכולה עוד. ממש ככה".
בטוח היה שם איזה רגע מכונן.
"מתישהו לפני הבחירות השניות הבן שלי אמר לי: 'אמא, את יכולה להישאר חברת כנסת, וגם תעשי את זה טוב, אבל זה לא יהיה משנה מערכה כמו שזה היה. מיצית את היכולת שלך לשנות את השיח או לייסד סדר יום חברתי־כלכלי אחר'. ובאותה שנייה הבנתי שאלה דברים מאוד נוקבים ודרמטיים. שאם מיציתי את היכולת - בום. וזה ממש סידר לי את כל הקוביות במקום ואמרתי: וואלה, הוא צודק".
ביולי 2019 החליטה יחימוביץ’ לשים לזה סוף. לחזור לאספסת, לאחור, למי שהייתה, למי שעוד תוכל להיות. לפתוח בסיבוב השלישי של חייה. "הבנתי שנקלעתי לתקופה שהיא רק פוליטיקה, ושיש לפניי עוד תקופה אינסופית כזו. וכל הסיפוק, כל רגעי השמחה שלי, היו מחוקים שהצלחתי להעביר או ממזימות רשע שסיכלתי - זה הדבר שבשבילו נכנסתי לכנסת. אבל הדבר הזה לא היה יותר. הוא נגמר. לא הייתה כנסת, לא היה כלום. הייתה רק פוליטיקה".
אבל היה ברור שזו תקופה זמנית שתסתיים מתישהו.
"לא הייתי שורדת שנה וחצי ככה. כבר אחרי הבחירות שבהן קיבלנו שישה מנדטים עם אבי גבאי אמרתי לעצמי: אינני יכולה עוד עם הפוליטיקה".
מה זה "פוליטיקה" לצורך העניין?
"לעבוד בקמפיין. להסתובב בכל הארץ. לשכנע אנשים להצביע. להגיד ‘תבחר בי’, או במפלגה שלי - רק שעכשיו כבר לא היה את ה'כי', כי כבר שכחתי מהו מרוב שזה היה מזמן. קשה לי להעביר את תחושת הריקנות שיש בדבר הזה. אין מה שיטען אותך, וזה מאוד שוחק מבחינה רגשית. אתה כמו אצן בלי אנרגיות, כאילו לא נותנים לך אוכל. הייתי אחרי שנים מאוד־מאוד אינטנסיביות, אני לא יודעת אם אפשר בכלל להסביר לבן אדם שלא היה שם עד כמה אתה עבד".
מה הפסיכולוג אמר?
"אין לי. יש לי חבר פסיכיאטר, שאמר: אתם, בגיל שלכם - גיל הביניים המבוגר הזה - כשאתם נראים טוב, בכושר מעולה, אתם חושבים שאתם הולכים לאכול את כל העולם, אבל אתם הולכים למות! אז תעשי מה שבא לך, לעזאזל".
ולא בא לך יותר.
"לא. וכל הדברים האיומים שקרו אחר כך גרמו לי לחשוב שהיה לי מזל גדול מאוד שעשיתי את זה בטיימינג הזה. כי מהרגע ההוא, הכל הלך והידרדר".
מה חשבת שיקרה?
"שהמערכת תתעשת. שיהיו בחירות, שתהיה הכרעה. לא תיארתי לעצמי זוועה כזו, סדום ועמורה כאלה, כאוס פוליטי ומין טירוף מערכות של כל דבר שהאמנתי בו אי פעם. ומרגע שעזבתי, הבטתי נדהמת במה שמתרחש. כשהממשלה הושבעה, רמה הבת שלי באה אליי וחיבקה אותי ואמרה לי: 'אמא, איזה מזל שאת כבר לא שם'. והילדים גם אמרו לי: 'אמא, את קצת מזכירה את איך שהיית לפני שנכנסת לפוליטיקה'".
התנקית מרעלים?
"ממש ככה. זה תהליך. המון אנשים אמרו לי: את תצטערי על זה, זה חלק נורא גדול ממי שאת. אצלי הזהות המקצועית תמיד הייתה מעורבבת לגמרי עם הזהות האישית והייתי משוכנעת שאין לי קיום בלעדיה. אבל גיליתי שאני יכולה להיות בן אדם מסופק ומרוצה גם אם אני לא עוסקת במשהו ציבורי. שאני אדם מאושר יותר".
היא הפכה בת 60 במארס, ומשהו בה, אולי לראשונה, נראה משוחרר ונינוח יותר. זה כמעט מתעתע; אתה מצפה לפגוש ביחימוביץ' הסימבול - דעתנית, נוקשה, עיקשת, פמיניסטית - ומקבל, במיידי, משהו שונה. מבט מקרוב מעלה ממצאים חדשים; היא מנומשת. ללא השפכטל המשטיח של האיפור הטלוויזיוני הייצוגי, יחימוביץ' עוברת כפי שהיא באמת, כפי שכנראה תמיד הייתה: נגישה. טבעית. מצחיקה. ועדיין לא תמיד נחמדה, ותמיד על המשמר למקרה של כל החלקה לשונית שהיא חושדת בה בשוביניזם או באי־תקינות אחרת. לפעמים זה מעייף.
מאז השתחררה משירות פוליטי פעיל, היא מתעוררת מדי בוקר מוקדם כדי לרכוב או לחתור בירקון ואז לשבת לכתוב - היא עובדת על רומן ועל ספר עיון - ולגבש את תוכנית הרדיו היומית שהיא מגישה עם איש התקשורת והח”כ לשעבר מש”ס יגאל גואטה ברשת ב' של "כאן". בעיקר היא עסוקה בלנשום עמוק.
"היום ברבע לשש בבוקר אני רוכבת לי לכיוון מועדון החתירה, ומישהו בא ורוכב מולי", היא מדגימה, "ואני ממשיכה, וכעבור 20 מטר אני רואה שהוא עושה סיבוב ומתחיל לרכוב לידי ואומר לי: 'מה את אומרת על ביבי?' אמרתי לו: 'ראבק, רבע לשש בבוקר! אני לא הולכת לדבר איתך עכשיו על ביבי!' אני רוצה להשתחרר מהכעס, מהזעם התמידי הזה".
היא יודעת שאם עדיין הייתה בפוליטיקה, ייתכן שהייתה מונעת בגופה את הממשלה החדשה, וזה לא בהכרח משהו שהיא רוצה לדמיין.
"אני חושבת שהכניסה של כחול לבן לממשלה היא תרחיש מעורר פלצות, אבל כל תרחיש אחר היה גרוע יותר", לדבריה. "אם הייתי שם, לא הייתי נכנסת לממשלה. לא הייתי מסוגלת לתת הכשר, אפילו בעקיפין, לכל סוג של טיהור השרץ של ראש ממשלה נאשם בפלילים חמורים. יש גם סיכוי טוב שהייתי מסכלת את כל המהלך, ואז אולי היו בחירות רביעיות. אז במידה מסוימת אני מרגישה בסיטואציה לא נוחה, כי הם עושים את העבודה השחורה שאני לא הייתי מסוגלת לעשות".
את בעצם אומרת: מזל שלא הפרעתי.
"הייתי עושה הכל לסכל את זה, ובאיזשהו מקום אני מרגישה הקלה שהייתה קבוצה שעשתה את העבודה השחורה בשבילי. הם חוטפים את כל הבוץ, והמחיר הפוליטי שהם ישלמו הוא עצום".
הם מתים פוליטיים מהלכים?
"קשה לדעת. פוליטיקה זה הדבר הכאוטי ביותר שיש. אין סיבה ומסובב. אנשים לא מבינים את זה. גם נתניהו פועל מתוך כאוס, יורה לכיוון שהוא רואה שהאש מגיעה ממנו".
ובני גנץ יודע מה הוא עושה?
"אני באמת לא מצליחה להבין במה הוא מאמין. בשלב מסוים בוז'י ואני נפגשנו איתו בניסיון להביא אותו למפלגת העבודה, ואני זוכרת אותו מסביר לנו למה הליכוד והעבודה זה בעצם אותו דבר, ו'אני יכול ללכת לכאן או לכאן'. והגמישות הזאת מאוד מקוממת אותי כאדם שהוא הרבה יותר חד מבחינה ערכית, אבל כנראה גם עשתה אותו אטרקטיבי בעיני השבט, שמחפש איזו נקודת אמצע חמה כזאת, מישהו שלא מעצבן אף אחד יותר מדי. חוץ מזה, לראשונה זה הרבה מאוד שנים נולד פוליטיקאי שנותן קונטרה אלקטורלית לנתניהו, ואני אומרת לך את זה בעצב, כי גם אני עמדתי מול נתניהו והייתי מעדיפה שיגידו את זה עליי".
זה היה נכון מבחינתו לחתוך פגישה עם נתניהו בגלל דברים שמירי רגב אמרה עליו?
"בוודאי. אחרי שבוע של בלהות, שבו שלטון החוק נרמס באופן חסר תקדים ועם תמונה בבית המשפט שנועדה לאיים ולשגר מסר מאוד ברוטלי, ואחרי שנאמרים דברים איומים וגידופים על היועץ המשפטי והפרקליטות - אם הם שומרים על זכות השתיקה באופן מביש, בא הראיון עם מירי רגב ונותן להם שתי סטירות לחי ואומר להם: לא, חבר'ה, פה זה לא בית לורדים. אתם יכולים לשתוק אבל תחטפו סטירות ואגרופים ובעיטות. אם הם לא יציבו גבולות הם ימצאו את עצמם נרמסים שוב ושוב. בפוליטיקה אתה לא מקבל בונוס על התנהגות טובה. אין תמורה לוויתורים".
אגב, האם אי פעם הוטרדת מינית בכנסת?
“כן, אבל לרוב בקטנה ובאופן מטומטם, שכמובן נופנף. היה מקרה אחד שאני מתביישת לומר שרק בדיעבד הבנתי את חומרתו. בכיר שהיה אובססיבי עליי תקופה די ארוכה, זה לא נראה לי ביג דיל, היינו ביחסים טובים וניפנפתי אותו על בסיס קבוע. זה הלך והסלים לזה שהוא תיזמן נסיעה לחו”ל כשאני נסעתי, ארב לי בפתח המלון, ניסה לתת לי מתנות שקנה לי. בזמן אמת לעגתי לו בפניו ובטח שלא ראיתי בזה איום, אבל בדיעבד הבנתי שאותה אובססיביות הופנתה בעבר לנשים צעירות בעמדת כפיפות. זו הייתה סטירת מציאות לזה שאפילו אני, שסייעתי למאות נפגעות תקיפה מינית, עלולה ללקות בעיוורון. שהתנהגות מסוימת כשהיא מוכוונת לאישה שוות מעמד ובקבוצת הגיל שלך היא קטלנית כלפי נשים אחרות”.
יחימוביץ' הייתה פרלמנטרית מצטיינת, ועם עזיבתה קוננו על לכתה גם מתנגדים פוליטיים מובהקים. "הרגשתי שמספידים אותי בעודי בחיי וזה הרגיש כמו לוויה שבאו המון אנשים לנחם, אבל הפרגון הפתיע אותי לטובה. ואין לי איך לתאר לך את תחושת ההקלה, את הורדת העומס הנורא והמורכב שיושב לך על הכתפיים כמו אלף טון".
עם 69 חוקים שנרשמו על שמה וייצוג לא מתפשר של עמדתה הסוציאל־דמוקרטית, יחימוביץ' מעולם לא הניחה לפוליטיקה לעשות לה את מה שאיפשרה לטלוויזיה לעשות: גיהוץ והחלקה. היא הושקה למפלגת העבודה ב־2005 על ידי עמיר פרץ וחלפה על פניו עד מהרה; שש שנים לאחר כניסתה למפלגה נבחרה לעמוד בראשה. בשיאה, תחת הנהגתה, החזיקה מפלגת העבודה ב־15 מנדטים - מספר שנראה כרגע אגדתי ואיפשר בהמשך לבוז'י הרצוג, היו"ר הבא, לחבור לציפי לבני, ולרגע נדמה היה שהמפלגה עשויה לתת פייט ריאלי לנתניהו.
לרגע, נו. כמובן שכל זה נראה מכאן כמו סיפורי נרניה - זה באמת קרה? - ויחימוביץ' מסוגלת לחבר עכשיו את הנקודות שהביאו להתרסקות הסופית של המפלגה ומוכנה גם לחתום על תעודת הפטירה. "אני חוששת שאלה ימיה האחרונים", היא מאשרת.
יש מישהו שיכול להציל אותה כיום?
"אני לא רואה מישהו כזה".
למי תצביעי בבחירות הבאות?
"לא יודעת".
מה היה הרגע הקשה ביותר שלך אישית?
"כשהפסדתי לבוז'י בפריימריז. זה היה שיברון לב, היו לי דמעות של כעס ואכזבה בעיניים, ואין בכלל את הפריבילגיה של לשכב ולבכות מתחת לשמיכה, כי מיד צריך לגייס את הכוחות כדי לנחם את כל המאוכזבים סביבך. אבל בדיעבד, ההפסד הזה קצת דומה למה שקורה לי עכשיו, כי מיד אחריו פתאום הרגשתי הקלה עצומה. כי לעמוד בראש מפלגת העבודה זה דבר מסויט. סיוט. אין לי מילים. כל מי שנבחר אחריי, ריחמתי עליו למפרע".
איפה האשמה שלך בקריסת המפלגה?
"אני חושבת שהייתי תובענית מדי מבחינה אידיאולוגית. השבט שלנו הוא בחלקים גדולים בורגני, ולא רוצה להיות מחויב בהכרח לרעיונות כל כך נחרצים - ואני פמיניסטית, סוציאליסטית, גיי פרנדלי. ולכן כשיאיר לפיד הגיע לא הייתה לו שום בעיה לאסוף ממני את המנדטים האלה. הייתה לנו מודעה בבחירות, ‘ביבי טוב לעשירים, שלי טובה בשבילך’. וחבר’ה שלי שתמכו בי וגרו במקומות אמידים חתכו מהשלט את החלק של ‘ביבי טוב לעשירים’ והשאירו רק את ‘שלי טובה בשבילך’, כדי לא להרגיז מצביעים. אמרו לי: ‘תשמעי, אצלי במושב במרכז הארץ, ‘טוב לעשירים’ זה דבר שהוא טוב!’ עשיתי הרבה דברים שבדיעבד לא הייתי עושה, אבל על דבר אחד אני לא מצטערת: שלא נכנסתי לממשלת נתניהו. והיו לי ארבע הזדמנויות כאלה".
כי אין דרך לשבת עם נתניהו בלי להירמס?
"אין. כל מי שנכנס עם ביבי נרמס. אתה נכנס למערכת יחסים רעילה וקטלנית עם אדם שיש לו יכולות מאוד־מאוד גבוהות, והוא נטול מעצורים ומוסר בשלב זה בחייו".
את יכולה בכלל לראות תרחיש שבו נתניהו עוזב את בלפור? שכמו שיאיר לפיד כתב, הוא מגיע ערב אחד לשרה ואומר לה 'תפני את הארונות, מחר באים המובילים'?
"מאוד לא אהבתי את זה. 'שרה תפני את הארונות'. תחשוב איזה משפט שוביניסטי זה".
זה לא על שוביניזם, אלא על אישיותה המסוימת של שרה.
"תראה, יש גם אופציה שגנץ יצליח והסכם הרוטציה יתקיים".
כמה אחוז סיכוי את נותנת לזה?
"30 אחוז".
כלומר שגם לך קשה לדמיין תרחיש שנתניהו עוזב את המעון בבלפור.
"תראה, יש אנשים שמאז שהם ילדים ביבי הוא ראש ממשלה, אבל נתניהו הוא פוליטיקאי, וכמו כל הפוליטיקאים יש לו תאריך תפוגה. ההתייחסות אליו כאילו הוא לעולם לא יעזוב היא התייחסות מיסטית, וגם כניעה וחולשה ו'אין מה לעשות', מין תבוסתנות אינהרנטית כזאת".
אחרי מספיק פגישות עם נתניהו, מה הבנת לגביו?
"שלא תמיד הוא היה מושחת. שהיה לו מרכיב אידיאולוגי משמעותי שנגוז לחלוטין. כיום יש שם רק יצר הישרדות ו'תמות נפשי עם פלשתים', כשהפלשתים זה אנחנו. לאורך השנים ראיתי בן אדם הולך ומתקלקל. איזה רקב פנימי. הוא היה נאור פעם, ואז מחק את כל מה שקשור לנאורות, שוויון, קדמה וליברליזם - הכל נמחק לטובת קרב ההישרדות. קרב שהפך את גוש הימין לרפובליקני במובן העמוק והאפל של המילה".
את רואה אותו יושב בכלא?
"יש סיכוי מאוד גבוה. גם אולמרט וקצב לא האמינו שהם יישבו בכלא".
את מבינה את מצבו הרגשי?
"אין לי שום דרך להבין את המנגנון של רדיפת המותרות ומוצרי היוקרה שלו. זאת משפחה שרגילה לחיות בסטנדרטים של מיליארדרים. יש נתק מטורף ובלתי נתפס בין הידיעה איך נראים חייו של בן אדם רגיל לבין התפיסה העצמית. הוא מבין מה המשמעות של לחיות על 6,000 שקלים לחודש? זה הרי שווי של ארוחה אחת שהוא אוכל על חשבון כל מיני עשירים. למה אתה לא יכול לחיות בבית רגיל ולאכול אוכל טעים רגיל? הוא יכול לטגן ביצה כשהוא חוזר הביתה והוא רעב? הוא יכול להכניס את היד לכיס ולקנות מיקרו? הוא התלונן שהוא חוזר כל כך מאוחר הביתה עד שאין מי שיעשה לו אוכל. תוציא פרוסת לחם! תמרח עליה משהו! מה זה?"
מעבר לנתניהו, מישהו בפוליטיקה נמצא במוקד הכעס שלך?
"אף אחד. אחת מהסיבות שבחרתי לפרוש זה כדי להפסיק לחיות את זה כל כך באינטנסיביות. להפסיק לתת לזה לחרוך אותי נפשית. רמת הזעם והכעסים שלי ירדה. קצת כמו שבמאות קודמות היו שולחים אנשים לסנטוריום כדי להירפא? אז אני בסנטוריום עכשיו. אני מתרפאת".
חייה החדשים כוללים די הרבה אוויר - בעיקר באזור נחל הירקון - וגם זמן אוויר, בצורת תוכנית הרדיו היומית שהיא מגישה ברשת ב' עם גואטה (ראשון עד רביעי ב־17:00). עד כמה תיכננה לחזור לתקשורת? יחימוביץ' טוענת שלא במיוחד. "חד־משמעית לא עזבתי את הפוליטיקה כדי לחזור לתקשורת, וגם לא חשבתי שהדרך חזרה תהיה קלה או פשוטה או אפילו זמינה".
איפה התקשורת כיום לעומת המקום שבו הייתה כשעזבת?
"אני לא אוהבת להתרפק על העבר, אבל מה שקרה זה שקרבות של עיתונאים על הזכות שלהם לטפל במשהו לא קיימים יותר, כי אנשים הפנימו מה מותר להם ומה אסור. וזה קורה כמעט בכל המערכות. בעיה נוספת היא שהתקשורת הייתה נתונה למתקפה אלימה מצד ראש הממשלה, ורובה די בטראומה מזה - גם עיתונאים יחידים וגם מערכות שלמות".
עם תביעות המראה הנוכחיות של מערכות החדשות הטלוויזיוניות, את מאמינה שהיו בכלל מקבלים כיום את שלי הצעירה להגשה?
"אותי היו מקבלים תמיד. אני ספקית תוכן, ויש כמה נשים שנהנו מהזכות להיות ספקיות תוכן. אבל אם עד לפני 15 שנה התביעות מנשים היו להיראות פרפקט ומגברים הרבה פחות, היום התביעות האלה חלות גם על גברים. גם הם שועבדו לתביעות טיפוח, במקום שהנשים ישתחררו מזה".
בינתיים היא מרצה בנושאים שמעניינים אותה — כלכלה, פוליטיקה ופמיניזם — ובוחנת הצעות לעשייה טלוויזיונית. ביום שבו הודיעה על פרישתה שוגרו אליה לא פחות מ־13 הצעות עבודה - רובן מגופי תקשורת, אבל היו גם שתי הצעות מפתות כספית אם רק תסכים לככב בתפקיד עצמה בפרסומות. יחימוביץ' דחתה הכל עד שהגיעה ההצעה מאלדד קובלנץ, מנכ"ל 'כאן', לשיתוף הפעולה עם גואטה.
הקורונה תפסה אותה בדיוק כשחגגה 60, והיא שמחה להתמסר לאיסורי הריחוק החברתי. "תמיד במסיבות יום הולדת יש כמה אנשים שאני לא מעוניינת בהם, אז הפעם זה עבר בשני אירועים קטנטנים וזעירי משתתפים בחיק המשפחה ובהתאם לחוקי הקורונה".
מפחיד אותך, 60?
"אני לא מאלה שמסתירים את הגיל או שיש להם חרדת גיל, וכל גיל שמגיע תמיד נראה לי שאני כבר יותר מבוגרת ממנו. חוץ מזה, יש לי עכשיו תחושה גדולה יותר של שחרור, ויש איזה סוג של פרופורציות, יכולת הסתכלות טובה יותר על משברים - לדעת שהם בני חלוף, שזו הדינמיקה של החיים".
היא בקשר מצוין עם הגרוש, נועם זיו ("צריך לדעת גם ממי להתגרש"), ואם פעילה לרמה, 24, סטודנטית למשפטים ולשעבר קצינה בקבע, וגל, 30, קצין לשעבר ועובד בחברת היי־טק של יוצאי 8200. משניהם היא מצפה לתזוזה בהקדם האפשרי. "אני כבר כל כך רוצה להיות סבתא ולא מסתירה ולו לרגע את רצוני. זה כמו שיש גיל כזה שאתה כבר נורא רוצה להיות הורה, מציץ לעגלות של אחרים ולוקח חיית מחמד במקום ומדבר אליה כאילו היא התינוק שלך? אז לידיעתך, מגיע גם הרגע שרוצים סבתאות".
חבר יש לך?
"אני לא אענה על זה, אבל אגיד שחיי החברתיים והפרטיים הרבה יותר טובים היום ממה שהיו בזמן הפוליטיקה".
מה בעצם את עושה כל היום חוץ מספורט ורדיו?
"אני חובבת גדולה של מד"ב ופנטזיה, ומקדישה לזה יותר זמן. וגם לסדרות וקולנוע. ואני נמצאת המון עם חברים. ואני כותבת הרבה. ומקדישה המון זמן לילדים שלי"
.
ומה הסיכוי שתחזרי לפוליטיקה?
"התשובה המיידית היא לא. אבל לך תדע. אולי יקרה משהו שיטרוף שוב את כל הקלפים. החיים דינמיים. הייתי נותנת חמישה אחוזים לתרחיש החזרה".
