בשעות הבוקר המוקדמות של 21 בינואר 2015 שייטו על כביש 557 שני רכבים, האחד מסוג רנו והשני טויוטה. לנהגים הבודדים שחלפו לצידם לא הייתה סיבה לחשוד שמשהו פה לא תקין, ושום דרך לדעת שזמן קצר קודם, המכוניות נגנבו מאור-עקיבא ומפרדס חנה. היעד הסופי של הנהגים היה ככל הנראה אחת ממשחטות הרכב בשטחים; שם, מכונאים מיומנים עתידים לקצור מהרכבים כל מה שאפשר לפרק מתוכם, ולמכור את החלקים ברווח נאה.
אלא שמה ששני הנהגים לא ידעו, זה שהפעם משטרת ישראל עוקבת אחריהם. ולא שוטרים פשוטים: בלשי להב 433, יחידת העילית של משטרת ישראל, לא פחות. שני הרכבים הגנובים כבר חלפו בכביש שליד טייבה, כשלפתע, קצת לפני מעבר תאנים, הנהגים הבחינו מרחוק במחסום משטרתי שהמתין להם. על פי כתב האישום שיוגש נגד השניים, נהג הטויוטה נטש את הרכב בצד הדרך, והצטרף לחברו ברנו. השניים לא היססו: הנהג לחץ בעוצמה על דוושת ההאצה, והם דהרו אל עבר המחסום בניסיון לפרוץ אותו. אלא שאז הם גילו שהשוטרים היו מוכנים גם לתסריט הזה, ופרסו על הכביש מחסום דוקרנים. צמיגי הרנו הגנוב נוקבו מיד, והרכב התגלגל עוד כמה מאות מטרים, עד לצומת טי סמוכה. שני החשודים בגניבה יצאו מהרכב במהירות, והחלו להימלט רגלית לשטח הפתוח.
השוטרים פתחו מיד במרדף אחריהם. אחד מאנשי להב 433, שהוצב בעמדה כתצפיתן, עקב אחרי הנמלטים ותידרך את הכוחות על מיקומם, אבל בשלב מסוים השניים נעלמו מעיניו מאחורי הר. היו שם כמה רגעים של לחץ - בכל זאת, לא נעים אם מעצר כזה יירד לטמיון - אבל אז נשמעה בקשר הודעה מרגיעה: תפסנו אותם. כאן כל האירוע הזה היה אמור להיגמר. קצת צ'אפחות בין הבלשים, כמה ברכות "עבודה טובה" בקשר, ויאללה, נקסט. העניין הוא שפה הסיפור רק מתחיל - וגם היום הוא רחוק מאוד מלהסתיים.
אם זה היה תלוי בצמרת של להב 433, לא הייתם קוראים עכשיו את הכתבה הזו. אבל התחקיר שלנו חושף השבוע את מה שביחידה מבקשים להסתיר כבר חמש שנים: הפעולה השגרתית הזו לעצירת גנבי רכב, התפתחה למערכת שלמה של שקרים וטיוחים, שמעורבים בה קצינים בכירים מאוד, חלקם קודמו מאז לתפקידי מפתח. במהלך הפרשה הזו זויף דוח מבצעי, כתב אישום חמור קרס לגמרי, מסמכים נעלמו, דיונים חשאיים נערכו ושוטר ותובע משטרתי מצאו עצמם מחוץ למשטרה. כמה גבוה זה מגיע? כמעט הכי גבוה. לצד שורת קצינים בכירים במשטרה, גם ראש להב באותה עת, ניצב (בדימוס) רוני ריטמן, וגם מי שמכהן כיום כראש אגף החקירות, ניצב יגאל בן שלום - ידעו על הפרשה, ולא עשו הרבה בנוגע אליה. ואיכשהו, פעמיים החומר מגיע גם למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) - אבל החקירות מתמסמסות, מבלי לגבות אפילו עדויות מפתח.
אלא שהשבוע, קשר השתיקה נשבר, ותיק מס' 61270/01/15, החקירה שכל כך הרבה אנשים ניסו להסתיר, יוצא לאור. גם השר החדש לביטחון פנים, אמיר אוחנה, שנחשף לראשונה לפרשה, אומר כי ממצאי התחקיר מעלים, "תמונה מטרידה לכאורה של תרבות טיוח, שקרים והתעמרות דווקא באחת היחידות האמונות על טוהר המידות".
להב 433 הוקמה כדי להיות מעין אף־בי־איי ישראלי: החוקרים הכי טובים, התיקים הכי רגישים, האמצעים הכי מתוחכמים. בתוך להב 433, יחידת אתג"ר נחשבת לחוד החנית במאבק בסוג פשיעה כואב במיוחד - כנופיות גנבי הרכב. גניבת רכבים מחוללת נזק של מאות מיליוני שקלים בשנה, ורק ב־2019 לבדה נגנבו למעלה מ־10,000 כלי רכב. לכן אתג"ר - ראשי התיבות של "איתור ותפיסת גנבי רכב" - נחשבת ליחידה מיוחדת: כדי לעצור את מכת המדינה הזו, יש צורך בשילוב של מודיעין, מבצעים וחקירות, חלקם כוללים אמצעים מיוחדים ומתרחשים עמוק בשטחים.
עם השנים צברו חוקרי היחידה ניסיון מבצעי רב. הם, למשל, קבעו את "כלל קשר העין הרציף": הבלשים שלהם חייבים לראות את הגנבים כל הזמן. שלא ייעלמו, גם לא לשנייה. אחרת, נאשמים שנטשו את הרכב יוכלו לטעון בבית המשפט כי אין להם שום קשר לגניבה, ואז התיק עלול להיפגע. גם באותו בוקר של ינואר 2015, מונה תצפיתן: שוטר מצטיין בלהב 433 בשם י’ (השם המלא שמור במערכת), שעמד לצאת לקורס קצינים. י’ עשה את עבודתו נאמנה: הוא הצליח לשמור על קשר עין עם שני הנמלטים מהרכב שצמיגיו התפוצצו - עד שבשלב מסוים הם נעלמו לו מאחורי הר. י’ דיווח על כך מיד בקשר. התקלה המבצעית הקטנה הזו, תהפוך לפרשת הטיוח שמבעבעת עכשיו במטה להב 433.
אחרי המעצר של השניים, הגיעו הבלשים למטה היחידה בלוד, על מנת למלא את הדוחות על המבצע. אבל הם ניצבו בפני בעיה: הרי לא נשמר קשר עין רציף עם החשודים, והתצפיתן י’ אף הודיע על כך בקשר. מה עושים? על פי עדויות שהגיעו לידינו וגם לידי מח"ש, עולה חשד כי קצין שלקח חלק במבצע, אמר לתצפיתן י’ שפשוט ישקר. במילים אחרות: י’ התבקש לזייף דוח מבצעי משטרתי, ולכתוב שכל הזמן עמד בקשר עין עם החשודים שברחו. זה מעשה חמור מאוד: במשטרה יודעים שהדוחות שלהם חייבים להיות ללא רבב, אחרת ייחשבו ללא אמינים.
התצפיתן הסכים, וכתב שראה את החשודים כל הזמן. הדוח השקרי הגיע לידינו, וכך כתב בו התצפיתן: "זיהיתי אותם (את החשודים - א"ס) רצים ביחד לכיוון מערב, למטע הזיתים... תוך כדי קשר עין מלא עם שני החשודים אשר רצים - עד לרגע מעצרם".
מה שמתמיה יותר מכל, זה שבמקרה הזה, בכלל לא בטוח שאיבוד קשר העין היה בעיה משפטית כזו גדולה. "בסך הכל, כתב האישום הכיל ראיות חזקות ולא היה צריך את עדות השקר הזאת כדי להפליל את החשודים", אמר גורם שמכיר את התיק מקרוב. אבל הדוח הכוזב נכתב, וכנגד שני החשודים בגניבה - האחד תושב עזה, השני מקלקיליה - הוגש כתב אישום חמור. מעצרם הוארך עד תום ההליכים, וכעבור ארבעה חודשים החל משפטם. במשטרה ציפו לתיק קל: יש דוחות, יש ראיות, יש נאשמים שנתפסו על חם בשטח. אפשר כבר להכין להם את הדרגש בכלא.
אבל בדיוק אז, התיק נחת על שולחנו של התובע המשטרתי הלא־נכון.
עו"ד ליאור שביט שירת אז כתובע בלהב 433 כבר שש שנים. הוא נחשב לתובע משטרתי בכיר ולוחמני, אחד שלוקח תיקים עד הסוף, שנאבק כדי שהנאשמים יורשעו ויקבלו עונשים מרתיעים. אבל היה לו גם קו אדום ברור: "את הרעים צריך לנצח רק בכלים חוקיים", היה אומר שוב ושוב לחוקרים שעבדו עימו על תיקים.
יום לפני תחילת שלב ההוכחות במשפט גנבי הרכב, עבר שביט שוב על תיק החקירה. משהו לא הסתדר לו בעדויות השוטרים, אבל הוא עדיין לא היה בטוח מה זה. אז הוא ניגש לבוס שלו, להתייעץ. בשלב הזה, ראש חטיבת התביעות של להב 433, סנ"צ יוקי לופז - מהאנשים החזקים של היחידה - שומע לראשונה מהפקוד שלו שהתיק מריח קצת לא טוב. מה בדיוק מקור הריח? לימים, יעיד התובע שביט במח"ש: "כשהתחלתי לעבור על התיק, אני זוכר שראיתי משהו בעייתי בפרוטוקול המעצר. אני לא יודע לציין בדיוק מה, אבל משהו קפץ לי, לאור הליך המעצר עד תום ההליכים. אני זוכר שהייתה בעיה עם נתון קשר העין של השוטר י’, שראה אותם באופן קבוע פורקים (יוצאים - א"ס) מהרכב".
התובע שביט מתעקש לצאת לשטח שבו בוצע המעצר, ומפציר שוב ושוב, עד שבסוף נענה. בעדותו אמר שביט מה גילה שם: "כשהגענו למקום התברר לי שצדקתי, ומהמקום שבו ישב התצפיתן לא ניתן לראות כלום, כי מבחינה טופוגרפית, קיים הר שמפריד בין מיקום התצפיתן לבין נקודת פריקת החשודים".
התובע שביט הבין שיש לו בעיה קשה בתיק, וזימן את התצפיתן י’ למשרדו. מהר מאוד, י’ פרק את העול שרבץ עליו: לא, הוא לא יכול היה לשמור על קשר עין רציף. כן, היה שם הר. והדוח הכוזב שכתב? לדבריו, התבקש לשקר בהוראת אחד ממפקדיו.
התובע שביט מעדכן בהתפתחות המרעישה הזו את הבוס שלו, ראש חטיבת התביעות לופז. הוא גם כותב מזכר שמפרט את מה שמצא - ומכניס אותו לתיק החקירה. לימים אותו מזכר "יושמד" וייעלם מתיק החקירה. גם כשתחל מאוחר יותר חקירת מח"ש, יטען ראש חטיבת התביעות לופז כי הוא לא זוכר את המזכר של שביט.
כאן נשמח לסייע ולרענן את הזיכרון של המעורבים: לידינו הגיע המזכר הנעלם, שעד לשבוע האחרון אפילו לחוקרי מח"ש לא היה אותו. במזכר, שממוען לסנ"צ לופז, מתאר שביט מה גילה בשטח: "בבדיקה במקום האירוע... תוך שאני עוצר ובודק כל נקודה מהותית במסלול ההתרחשות, כפי שתואר לי על ידי עדי התביעה, נוכחתי להבין כי ממקום התצפיתן אין יכולת לעקוב אחר מעצר החשודים".
שביט גם מציין במזכר את שיחתו עם התצפיתן י’: "לשאלתי מדוע רשם כי שמר על קשר עין רציף עם החשודים, ענה כי כך הונחה לרשום, בהוראה ו/או בהנחיית קצין ביחידת אתג"ר, אשר את שמו לא מסר". למה הסכים התצפיתן למלא דוח שקרי? שביט כותב במזכר שלו כי "הרושם שהנחה אותו (את התצפיתן - א"ס) שקיים קושי ראייתי בתיק, ועדותו זו, שניתנה בהנחיית הקצין אשר אמר לו, 'תרשום קשר עין רציף', היא זו שסוגרת את 'הפלומבה' על החשודים, וכי אין הוא מתחרט על כך".
"כשהוא אמר לי את זה", אומר התובע שביט השבוע, "הבנתי שאני לא יכול לטאטא את הפרשה הזו".
אם הסיפור היה נגמר כאן, כנראה שהתצפיתן והמפקד שנתן את ההוראה היו ננזפים, הנאשמים היו מקבלים עונש מופחת או עסקת טיעון כלשהי, והכל היה נסגר בשקט. אבל במקום זאת, הטיוח המשיך לטפס במעלה הדרגות.
התובע שביט לקח את המזכר הרגיש שכתב, ושילשלו מתחת לדלת משרדו של ראש חטיבת התביעות לופז. "ידעתי שינסו לשכנע אותי לרדת מזה, אבל אני יודע שבחור כזה (הקצין שלכאורה נתן הוראה לשקר - א"ס) לא צריך להמשיך לשרת במשטרה", יעיד לימים שביט במח"ש. "הייתה לי הרגשה שינסו לטשטש את כל האירוע הזה. תפיסת העולם שלי הייתה, שצריך לנצח את הרעים בהגינות ולא בשקרים".
כנראה שהמפקדים בלהב 433 ממש לא אהבו את מה שהתובע שביט כתב. למחרת הוא קיבל הודעה דחופה: תגיע לישיבה עם ראש יחידת אתג"ר דאז, תנ"צ אליהו מקמל, עם השוטר שהיה תצפיתן וגורמים נוספים. על פי עדותו של שביט במח"ש, בישיבה הסבירו לו כמה מהנוכחים באופן ברור, שכדאי לו לקחת בחזרה את המזכר ולהעלים אותו, כי הפרשה עלולה לפגוע בשוטרים. אבל שביט התעקש. בעדותו במח"ש יספר: "אני המשכתי לטעון שהדוח שקרי וגם שהשוטר הודה בפניי. ציינתי שבמקום לנסות לשפר את כתב האישום ולתקן את המחדל, מן הראוי שיעשו בירור אמיתי ויעיפו את הקצין, שלדברי השוטר אמר לו לרשום את הדברים בדוח הפעולה".
כדי לבסס את הטענות שלו, ניסה התובע שביט להשיג את הקְלַטת הקשר שבה התצפיתן הודיע שאיבד קשר עין עם החשודים. על פי עדותו של שביט, זה לא היה פשוט להשיג את ההקלטה הזו: "בהתחלה אמרו שאין, ושזה לא מתועד. עשיתי בירור עצמאי, ומצאתי את ההקלטה הרלוונטית של גל הקשר - ושם הוכח שהדוח שקרי".
התובע שביט חשב שהנה, עכשיו, כשיש גם הודאה וגם הוכחה בהקלטה שהוא צדק, הכל יטופל: המשטרה תבדוק מי הקצין שנתן את ההוראה לשקר, הראיות למשפט יעודכנו, הצדק ייעשה. הוא טעה.
מכאן ואילך, סיפור הטיוח רק הלך והסתבך. שביט טוען כי במקום שהאחראים לפרשה ייתנו את הדין - הוא, החושף שלה, החל לשלם מחיר. "כתוצאה מההתנהלות שלי בתיק זה, הבנתי שנתנו לי הגליה, כי את הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית, ואני חשפתי את זה", העיד שביט במח"ש. "מאותו הרגע לא קיבלתי יותר תיקים של אתג"ר. זה היה בהנחיית ראש אתג"ר דאז".
כשנשאל על ידי חוקר מח"ש כיצד הוא יודע על "ההגליה", השיב שביט: "יוקי (לופז) או עדי (קצינה בתביעות) אמרו לי שלדרישת ראש אתג"ר, אני לא נוגע יותר בתיקים של אתג"ר בגלל הזכ"ד (זיכרון דברים, הכוונה למזכר) שכתבתי... יוקי אמר לי שאת הזכ"ד הזה שמו בכספת התביעות ושזה הועבר למח"ש". המזכר, כאמור, לא הגיע למח"ש, עד לימים האחרונים.
המזכר של שביט אמנם נעלם באופן מסתורי מהתיק, אבל מה שכן נמצא בו הוא דווקא מזכר אחר, זה שחיבר ראש יחידת התביעות לופז בעצמו. לאחר שנפגש עם ראש להב 433 דאז, ניצב רוני ריטמן, ומפקד אתג"ר מקמל, ובהתייעצות עם הפרקליטות, הכין לופז תרשומת, שמשרטטת את האירוע כאילו מדובר באי־הבנה קטנה. אבל מה שמעניין, הייתה ההמלצה של לופז לגבי מה עושים עם המשפט שמתנהל בינתיים נגד שני הנאשמים, אם מתגלה הדוח השקרי. בלהב 433, כך מתברר, העדיפו לבטל לגמרי את כתב האישום, להסתכן בתשלום פיצויים לנאשמים - וכל זאת, רק כדי שהדוח הכוזב לא ייחשף. כך כתב לופז: "הוצגו ונדונו אופציות שונות, לרבות ניהול התיק תוך העברה של החומר החדש להגנה (אופציה בעייתית, היות ומהימנותו של י’ נפגמה, וסביר להניח שניהול התיק יסתיים בזיכוי והכרעת הדין תכלול ביקורת נוקבת על המשטרה); העברת החומר החדש להגנה וניסיון גיבוש הסדר טיעון מקל (תוך שהעונש הצפוי יהיה קל ותיפגע תדמית המשטרה). משיחה עם הפרקליטה עלה, כי אם תוגש תביעה אזרחית, רוב הסיכויים שיגיעו להסדר כספי ללא צורך בחשיפת החומר הבעייתי. בנסיבות העניין ולאחר הערכה מחודשת בתיק, הוחלט בהתייעצות עם ראש חטיבת התביעות על חזרה מאישום".
מה גרם ללופז ולחבריו לסגת לגמרי מכתב אישום שנחשב חזק ויציב נגד שני הנאשמים? לופז לא מסתיר בעדותו במח"ש שמדובר בהקלטת הקשר של התצפיתן: "השמענו את ההקלטה ל־י’ (התצפיתן)... הוא זיהה את עצמו מדבר, וזיהה את עצמו אומר שאיבד קשר עין עם החשודים, ומבדיקה שלנו, כעבור 40 שניות נמסרה הודעה במערכת הקשר על מעצר החשודים... התייעצתי טלפונית עם ראש חטיבת התביעות, ובהמשך עם נציגה של פרקליטות מחוז תל־אביב אזרחי. למעשה קיבלתי את אישורה של ראש החטיבה ללכת על החלופה של חזרה מאישום, כאשר בדרך זאת, נמְנע את הצורך בחשיפת הסיטואציה שנוצרה בפני הסנגור".
חוקרי מח"ש גם שאלו אותו על המזכר של שביט. "אני לא זוכר שראיתי זכ"ד (מזכר) שהוא כתב", השיב לופז. "ואני גם לא ראיתי עכשיו בתיק".
התובע שביט פרש מהמשטרה בעקבות הפרשה. היום הוא עורך דין בשוק האזרחי. "לופז יודע שכתבתי מזכר, והנחתי לו מתחת לדלת. אני זוכר שגם יום למחרת הוא ראה אותי ודיבר איתי על זה", הוא טוען השבוע. "הם לא איבדו שום דבר בתיק, המזכר הזה פשוט הושמד. היה ברור לי שביחידת אתג"ר מאוד כעסו עליי. ניסו לשכנע אותי למשוך את התלונה, אבל לא הסכמתי. אמרתי להם: יש לכם מקרה חמור, תטפלו בו. לטובת הצלחה אישית, אנשים שם היו מוכנים לקמט את הכללים. הלו! אנחנו המדינה, ואנחנו מחויבים להיות הוגנים מעל הכל".
מה קרה אחרי שהצפת את זה?
"אמרו לי במפורש שבאתג"ר לא אוהבים את ההתנהגות שלי, ושיותר לא אקבל תיקים. מכאן התחיל הגועל. הבנתי שאין לי מה לעשות שם יותר. זה היה התיק האחרון שלי באתג”ר".
ובדיעבד, היית עושה משהו אחרת?
"לא. למרות הכל, גם היום הייתי מתנהג אותו הדבר".
על פי העדויות, כאשר ניצב רוני ריטמן, מפקד להב 433 באותה עת, שמע על הפרשה, הוא הבין שהוא יושב על הר געש, שאולי יתפרץ מתישהו. השבוע הוא אומר כי הפרשה לא זכורה לו כלל. אבל לפי המידע שבידינו, ריטמן עשה שני דברים: האחד, ביטל את קורס הקצינים של התצפיתן י’; השני, הוא הורה להעביר את החומר בפרשה למחלקה לחקירות שוטרים. האם הפעם המערכת בכל זאת תתקן את עצמה? התשובה היא לא.
ראש חטיבת התביעות במשטרה, לילי באומהקר, שלחה למח"ש את החומר תחת הכותרת החלבית, "חשד לרישום כוזב בדוח פעולה". זה הכל, תקלה קטנה. גליץ'. לא טיוח, לא מזכר שנעלם, משהו פעוט שקרה. במח"ש בכלל טוענים השבוע שהם לא מוצאים את המכתב הזה. זה לא ממש משנה: בינתיים, השוטר התצפיתן י’, שדרכו לקצונה נחסמה, התפטר. אחרי שעזב, החקירה במח"ש למעשה הסתיימה. מבחינת מח"ש, השוטר שכתב דוח שקרי כבר לא במשטרה, ואין להם דרך להכריח אותו כאזרח להעיד. תודה, שלום. אבל חוקרי מח"ש יכלו לבצע פעולות חקירה רבות אחרות: להזמין לחקירה את מפקד אתג"ר, לנסות לברר מי הקצין שנתן את ההוראה לשקר, לאסוף עדויות מהשוטרים שהיו בשטח, לחפש את המזכר של שביט, שנגוז מהתיק באורח פלא. כל זה לא קרה. במשטרה היו שקיוו שזהו, עכשיו הפרשה מאחוריהם. הם רק שכחו דבר אחד, שאינספור זירות פשע הוכיחו: אם משהו נקבר עמוק באדמה, זה לא אומר שהוא נעלם.
ואכן, תיק החקירה 61270/01/15 יגיח שוב, הפעם במסגרת הליך מינויים בתוך להב 433. בשנת 2017 נפתח מכרז לתפקיד רכז מודיעין ביאחב"ל. עניין של קארמה: אחד המתמודדים (שמו שמור במערכת) היה בלש צעיר, ששנתיים קודם, היה בצוות שרדף אחרי גנבי הרכב. והוא גם יודע הכל.
הבלש עבר בהצלחה ראיון אצל ראש זרוע חשיפה, ניצב משנה דרור אסרף, אבל יומיים אחר כך, הוא קיבל הודעה תמוהה: סיכום הראיון מבוטל. הבלש מתעקש לקבל הבהרות, ומזומן לוועדה לקבלה לתפקיד. מי שיושב בראש הוועדה הוא מפקד יאחב"ל באותה עת, יגאל בן שלום, כאמור, היום ראש אגף החקירות. זו ישיבה דרמטית. מאוחר יותר הבלש יעיד במח"ש כי לא רק שסיפר שם על הדוח המפוברק ופרשת הטיוח - הוא אפילו נקב בשם של קצין בלהב 433 בשם שחר מרדכי, שלדבריו, הוא שלכאורה נתן את ההוראה לתצפיתן לזייף את דוח הפעולה.
הבלש, שהיה משוכנע שהסיבה העיקרית שבגללה הוא לא קיבל את התפקיד היא מה שהוא יודע על היחידה, פנה באמצעות עורך דינו פיני פישלר למח"ש. כמעט שלוש שנים אחרי הפרשה, מח"ש פותחת בחקירה שנייה של הפרשה, והבלש מזומן להעיד. "דיווחתי לו (לבן שלום) גם על עניין זיוף התחקיר", אמר שם בעדותו. "אני חושש שכל פעילותו מולי נגועה בניגוד עניינים, וכי יש לו אינטרס באמצעות פקודיו למזער/לגמד את תלונתי בכדי להחליש את מהימנותי".
חוקרי מח"ש שאלו את הבלש איך הוא בעצם יודע שהקצין שחר מרדכי נתן לכאורה את ההוראה. הבלש הטיל בפני החוקרים פצצה: "נכחתי בעצמי בעת ששחר הורה ל־י' (התצפיתן) לשקר בדוח... ואשמח להיבדק על כך בפוליגרף וגם להתעמת עם י’ ושחר מרדכי בנושא. אולי עימות יעזור לתיק". בנוסף, הבלש טוען בעדותו כי יחד עימו, היו עוד שני שוטרים שיכולים לאמת את דבריו, ונקב בשמם. השבוע ביקשנו באמצעות דוברות המשטרה את תגובתו של הקצין שחר מרדכי לטענות הללו. במשטרה בחרו להשיב בכלליות רק כי “נפתחה חקירת מח”ש והתיק נסגר מההיבט הפלילי”
הפעם, גם ראש חטיבת התביעות לופז מזומן סוף־סוף להעיד. בעדותו, הוא מספר, למשל, על כל הבכירים שהוא עצמו עידכן בפרשה. "עידכנתי באותו הערב (שבו שמע על הפרשה) את ראש להב 433 רוני ריטמן ומפקד אתג"ר אליהו מקמל, ובעקבות שיחות אלו עידכנתי באותו היום או למחרת את ראש חטיבת התביעות במשטרת ישראל, לילי באומהקר".
אז כל צמרת להב 433 יודעת, יש עדים, יש הקלטת קשר, יש אפילו שם של קצין שנטען שהוא נתן את ההוראה לכתוב את הדוח השקרי. ויש למח"ש הזדמנות שנייה לנקות את הריקבון. אבל גם בפעם הזאת, חוקרי מח"ש גוררים רגליים. הם לא זימנו את יגאל בן שלום ואת אליהו מקמל לגביית עדות, על אף הטענות נגדם. והם לא מצאו לנכון לזמן לחקירה את הקצין שחר מרדכי. מה כן? השבוע, בתגובה לפנייתנו, מח"ש מגלגלים את האחריות בחזרה למשטרה, וטוענים כי החומר הושב למחלקת המשמעת של המשטרה, לאחר ש"כל הטענות נבחנו בקפידה".
4 צפייה בגלריה
מפקד יאחב"ל והיום ראש אגף החקירות יגאל בן שלום. לא הוזמן לתת עדות
(צילום: אוהד צויגנברג)
מה קרה מאז לכל המעורבים בפרשה? השוטר התצפיתן י’, כאמור, התפטר מהמשטרה, והיום הוא אזרח. התובע המשטרתי שחשף את הפרשה, עו"ד ליאור שביט, עובד כאמור כפרקליט בשוק האזרחי. הקצין שחר מרדכי ממשיך לשרת, והיום הוא בכוח המשימה לחקירת הלבנות הון ביאחב"ל. ראש חטיבת התביעות בלהב 433, יוקי לופז, עזב את היחידה, ומכהן כקצין ביחידת הביקורת הארצית (יב"ק). רוני ריטמן, מפקד להב 433, נחקר במח”ש בטענה כי הטריד מינית שוטרת. התיק נסגר בסופו של דבר, אבל המפכ”ל נזף בו, וריטמן פרש ב־2018 מהמשטרה. היום הוא מייעץ לחברות עסקיות. ראש חטיבת התביעות, תנ"צ לילי באומהקר, פרשה לאחרונה מהמשטרה. מפקד אתג"ר, אליהו מקמל, התקדם לדרגת תנ"צ ומשרת כיום כקצין אח"מ בלהב 433. מפקד יאחב"ל יגאל בן שלום, הפך למפקד להב 433, הועלה לדרגת ניצב, וכיום מכהן בתפקיד של החוקר מספר אחת במדינה: ראש אגף החקירות.
ועוד משהו: אחרי שכתב האישום נגדם בוטל, שני הנאשמים לשעבר בגניבת הרכב, שבגללה כל הפרשה החלה - יצאו לחופשי. עו”ד ראיס אבו סייף, סנגורו של אחד מהם, אמר השבוע: "הופתענו מאוד. הלקוח שלי השתחרר עוד באותו יום, ועד כה הסיבה האמיתית לחזרה מכתב אישום חמור, שבעקבותיו מרשי היה מבלה שנים רבות בכלא, נותרה סמויה מעיננו".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: “צר לנו על ניסיון הכפשה מגמתי ושקוף תוך שימוש בחצאי עובדות וחלקי אמיתות. במהלך פעילות שבוצעה לפני כחמש שנים נגד גנבי רכב, נעצר חשוד ובסיום החקירה הוגש נגדו כתב אישום. מחובתה של התביעה לבחון כל העת את חומר הראיות להוכחת אשמתו של נאשם וכך היה במקרה זה. במהלך ההליך המשפטי עלו קשיים בחומר הראיות לאחר שהתברר חשד לדיווח כוזב מצד הבלש.
“בניגוד לנטען, לא נאמר לתובע המטפל לרדת מהעניין אלא להפך, כולל הנחיה לתייק את המזכר בתיק החקירה. מיד עם היוודע הדבר, הועבר דיווח על ידי ראש יחידת התביעות לכל שרשרת הפיקוד עד לראש להב לשעבר ורח״ט תביעות לשעבר. במקביל התקיימה ישיבה על אודות המשך ניהול התיק עם כל הגורמים המקצועיים הנוגעים בדבר, כולל התובע עצמו, ולאחריה בהתייעצות עם הפרקליטות הוחלט לחזור מיד מכתב האישום. המקרה הועבר למח״ש ובחלוף הזמן נפתחה חקירה, התיק נסגר מההיבט הפלילי ונפתחה בדיקה משטרתית לבירור טענותיו של המתלונן. ערר שנבחן במח״ש נדחה אף הוא, ולאחר שבא כוח המתלונן הודיע למשטרה כי בכוונתו להגיש ערר נוסף על הסגירה לפרקליטות המדינה, המשטרה תבחן את המשך הבדיקה בתום ההליך ובהתאם להחלטה שתתקבל.
“מטבע הדברים לא נוכל להרחיב בנושא מעבר לכך בזמן שערר זה עודנו נדון וטרם הוכרע. נדגיש כי חובת דיווח אמת היא ערך חשוב המצופה מכל שוטר, ולכן קידומו של הבלש עוכב והוא עזב את הארגון. באשר לתובע שטיפל בתיק, הרי שנסיבות עזיבתו את היחידה והמשטרה רפואיות, ואינן קשורות כלל לתיק זה או אחר”.
השוטר לשעבר י’, ביקש שלא להגיב לדברים.
מפקד להב 433 לשעבר, רוני ריטמן מסר בתגובה: "לא מכיר/זוכר את האירוע הספציפי. כמובן ש'זיוף' דוח על ידי שוטר, אם אכן כך היה, הוא אירוע חמור שאמור להיות מטופל במישור פלילי ו/או משמעתי. גם לא נראה לי שטענה על מפקד שהנחה לרשום דוח לא 'אמיתי', תעבור ללא התייחסות מצד פיקוד להב, כך שלדעתי העובדות שתיארתם מעט מעוותות. ואם אני לא זוכר אירוע כזה והוא היה בתקופתי לדבריך, כנראה הנסיבות היו מעט שונות".
עו"ד פיני פישלר, סנגורו של הבלש שנקב בשם הקצין, מסר בתגובה: "יודגש, כי כבר בשנת 2015 מח"ש לא עשתה דבר וחצי דבר עם המידע. וגם במשטרה לא נערכה כל בדיקה או תחקיר. הנושא, כך נדמה, טואטא מתחת לשטיח ו/או טויח ו/או 'נקבר בבחינת קבורת חמור' על ידי בכירים בלהב 433".
ממח"ש נמסר בתגובה: "בכל הנוגע לאירוע 'כתיבת הדוח השקרי משנת 2015', השוטר אשר הודה בכתיבת הדוח פוטר משורות המשטרה, והתלונה הנוכחית איננה עוסקת בעניינו, אלא בטענתו לפיה השקר שהשמיע היה בהוראת מפקדו. במסגרת הבדיקה במח"ש, השוטר לא חזר על טענה זו וממילא לא נמצאו תימוכין לטענה כי מישהו נוסף היה שותף למעשה. עם זאת, כדי לבחון את התנהלות כל המעורבים ששמם הוזכר בתלונה בנוגע לאירוע, הוחלט להעביר את החומר כולו לבחינת מחלקת משמעת במשטרה.
"נציין עוד כי לצד תלונה זו הוגשו למח"ש על ידי המתלונן תלונות נוספות, בין השנים 2017־2019. כל התלונות נבחנו בקפידה ולאחר בחינת הטענות הוחלט כי חלק מהטענות אינן מבססות כלל חשד לפלילים מצד מי מהשוטרים. מכל מקום, כאמור, מכלול החומרים הועבר למחלקת משמעת לבחינה ולטיפול".
בתגובה לכתבה, אמר השבוע השר לביטחון פנים אמיר אוחנה: "אמינותה של משטרת ישראל חשובה לי מאוד. הפרטים המובאים בכתבה מעלים תמונה מטרידה לכאורה של תרבות טיוח, שקרים והתעמרות דווקא באחת היחידות האמונות על טוהר המידות. אדרוש לבדוק את הטענות החמורות וככל שיימצאו צודקות – להפיק לקחים ומסקנות".
