ביום שבו הוקמה סוף־סוף ממשלת האחדות, היה סגן השר לביטחון פנים גדי יברקן במצב רוח חגיגי במיוחד. "בשעה טובה ומוצלחת קמה הממשלה ה־35 של מדינת ישראל. ממשלה שתביא בשורה של תיקון והתגברות", הוא צייץ בחשבונו. "זכות גדולה בשבילי להתחיל את תפקידי כסגן השר לביטחון פנים והממונה על שילוב יוצאי אתיופיה. אמלא את תפקידי בחרדת קודש ובשליחות עצומה".
עוד כתבות על פוליטיקה למנויים:
- מה אמרה שפת הגוף של נתניהו בפתיחת המשפט?
אכן, מילים יפות וחדורות גאווה. לא בכל יום ממונה סגן שר יוצא העדה האתיופית, ועוד לתפקיד רגיש כמו המשרד לביטחון פנים. אלא שלצד הברכות על ההישג, היו כמה מבני העדה שתהו האם ח"כ יברקן לא זקוק בעצמו ל"תיקון והתגברות", כפי שצייץ, והאם הוא לא שכח לספר על האנשים שדרס במהלך דרכו לפסגה הפוליטית. אחרים בוודאי נזכרו בכמה רגעים קצת פחות חגיגיים מעברו.
רגעים כמו, למשל, כאשר שופטת בית המשפט קבעה שיברקן נהג, "כמנהג זמנים אפלים של עבדות" כלפי נערים בני העדה, שעבדו עבורו בקמפיין הפוליטי ולא קיבלו את השכר שמגיע להם. ואגב, הם ממש לא היחידים שסגן השר הטרי נעלם בלי לשלם להם. או הרגעים שבהם קייסים - אנשי הדת הבכירים של העדה - הבינו שיברקן בעצם מנצל אותם פוליטית. או הרגע שבו יברקן, מי שאחותו נרצחה באכזריות על ידי בעלה, הגיע לעדות אופי לטובת חברו, שנאשם בתקיפת גרושתו, ושם אמר על הנאשם: "הוא אדם שראוי לכל שבח". יהיו שיזכרו דווקא גם את הרגע שבו עזב מכינה קדם־צבאית שבראשה עמד, אחרי שנעלמו מקופתה אלפי שקלים. אחרים יתהו איך אדם מלא אידיאלים, שמצהיר שימלא את תפקידו "בחרדת קודש ובשליחות עצומה", מצליח לעבור כהרף עין ממפלגת העבודה לליכוד, משם עובר לתל"ם וכחול לבן, רק בשביל לחזור שוב לליכוד, בדיוק בזמן לצילום המפורסם לצד ראש הממשלה ביום פתיחת משפטו. וזה עוד לפני השאלות מה הוא בדיוק עשה כלוביסט בחברה של בוריס קרסני, ובעצם ממה בכלל הוא התפרנס כל השנים האלו, עד שנכנס לכנסת.
השבוע יברקן מכחיש את עיקרי הטענות, ואומר כי מדובר ב"דברי כזב שנועדו להלעיג ולבייש". אבל דבר אחד ברור - הח"כ בן ה־39 הצליח להגשים את החלום הכל־ישראלי: הנער שנולד בכפר סמיין באתיופיה, עלה בגיל עשר ושירת כקצין בגבעתי - הפך לסגן השר לביטחון פנים בממשלת ישראל. רק שבדרך, הוא השאיר לא מעט אנשים ששילמו את מחיר המרוץ לצמרת של גדי יברקן.
ח"כ גדי יברקן היה דמות אנונימית למדי בפוליטיקה הישראלית, עד שבסוף אפריל 2019 נכנס לתודעה בזכות צילום אחד, שיש הטוענים כי היה מחושב היטב: לפני טקס ההשבעה שלו כח"כ, כרע על ברכיו ונישק את רגלי אמו. "כיבוד הורים הכי חשוב", הצהיר, ובמחי כמה פלאשים של מצלמות העיתונות הגיח מאלמוניותו.
אלא שההתחלה נראתה אחרת לגמרי. ראשית דרכו של סגן השר מהליכוד הייתה בכלל בקוטב הפוליטי השני, בתנועת העבודה. בשנת 2003 הצטרף יברקן לפעילות הפוליטית בסניף העבודה ברחובות, ופגש שם את לאה (לייקי) גבע ז"ל, מזכירת הסניף המיתולוגית של העבודה ברחובות. "היא ראתה בו פוטנציאל גדול", אומר בכיר לשעבר בעבודה. "היא חיברה את גדי לבכירי העבודה, כמו לשמעון פרס ולבוז'י הרצוג".
שנתיים בעבודה הספיקו ליברקן להבין שכנראה זה לא המקום להזניק ממנו קריירה פוליטית. אז הוא פשוט חתך לליכוד, ולא בפעם האחרונה. "גדי אף פעם לא היה אידיאולוג. הוא היה כדאיניק", אומר גורם פוליטי שמכיר אותו. "איפה שהיה האינטרס של גדי - שם הוא היה". כך, לדוגמה, כשיברקן היה במפלגת תל"ם של בוגי יעלון, הוא אמר על נתניהו: "ראש הממשלה מוביל להתפרקות מוסרית ומוסדית של מדינת ישראל", והוסיף, "את כל הממשלה הזו צריכים לשלוח לבית משפט על הפרת אמונים". אלא שכאשר ראש הממשלה אכן הגיע לבית המשפט, יברקן כבר ניצב לימינו, הפעם כליכודניק גאה.
יברקן לא הכיר את נתניהו באותו יום בבית המשפט, ולא במהלך מגעי העריקה האחרונים שלו. כבר ב־2008, בעת שחצה בפעם הראשונה את הקווים לליכוד, נתניהו העדיף את יברקן במשבצת הצעירים של המפלגה. פעיל מוכר בקרב יוצאי אתיופיה בישראל, זוכר היטב את אותם ימים: "גדי הגיע אליי הביתה ואמר לי שהוא רוצה להיבחר בפריימריז של הליכוד. מה שהיה מוזר שהוא כל הזמן דיבר על אמא שלו. לפעמים היה מביא אותה ומציג לה את האנשים. אמא שלו הייתה מאוד דומיננטית בסיפור שלו. גדי הפך לעסקן מספר אחת של הקהילה האתיופית. לזכותו ייאמר, שהוא איש שטח. מגיע לכל אירוע, חורש את כל המדינה, מגיע למרכזי הקליטה ולבתי הספר. איש שטח אמיתי".
אלא שלמרות יכולות השטח שלו, יברקן הובס בפריימריז ונדחק החוצה. יברקן המאוכזב, חש ככל הנראה צורך לשוב באופן לא רשמי לזרועותיה של מפלגת העבודה. פעיל הקהילה: "אחרי הניסיון הראשון בליכוד הוא אמר לי שהוא בכלל רוצה להתמודד במפלגת העבודה, כי מפלגת שמאל הרבה יותר מתאימה לו, כי היא תומכת בשוויון זכויות ומבחינה סוציאליסטית היא תומכת בחלשים. הוא דיבר על מפלגת העבודה ממש בהערצה. היה לו יתרון אחד גדול: איפה שהוא היה תמיד הוא ידע להתחבר לראש המפלגה. כשהוא הגיע למפלגת העבודה הוא מיד התחבר חזק לבוז'י הרצוג. הוא יודע ליצור קשר, להידחף, להתחנף, הוא יודע לעבוד".
הקרבה הזו לצמרת העבודה השתלמה עבורו: באוגוסט 2016 מונה יברקן למנכ"ל המכינה הקדם־צבאית בארי, לצידו של המנכ"ל עמרם מצנע. המכינה שייכת לקרן ברל כצנלסון, גוף שכידוע מקורב מאוד לתנועת העבודה. "במפלגת העבודה חיפשו מנהיג חברתי, והציעו לגדי שיבוא לעמוד בראשות מכינה קדם־צבאית חילונית מטעם קרן ברל כצנלסון", אומר בכיר בעבודה באותם הימים. "מי שהביא אותו לתפקיד היה ערן חרמוני, שהיה מנהל המרכז הרעיוני־חינוכי של קרן ברל כצנלסון. חרמוני, שנשוי בעצמו לבת העדה האתיופית, ניהל מאבקים ציבוריים למען הקהילה האתיופית ושם פגש את יברקן. באותה תקופה יזמה קרן ברל כצנלסון את פרויקט 'מדד הגזענות' כדי להיאבק באפליה וגזענות בחברה הישראלית, והמועמדות של גדי התאימה לנו מאוד".
אלא שיברקן כיהן בתפקיד כשנה בלבד, ונאלץ להתפטר עקב אי־סדרים כספיים הקשורים בהוצאת כספים מ"קופה קטנה" ללא תיעוד או הצגת חשבוניות. כדי למנוע רעש ציבורי ופגיעה בתדמיתה, במכינה הוחלט להשתיק את הפרשה. ויברקן? הוא השיב למכינה 20 אלף שקל במזומן. "היו בעיות בניהול הכספי של המכינה, משהו בסכום של 20 אלף", אומר גורם בכיר בקרן ברל כצנלסון. "מצאנו שיש חוסר בקופה. הוא החזיר את כל הכסף. אנחנו החלטנו לסיים איתו בצורה הגונה ולתת לו לפרוש. לא חקרנו לעומק. לקחנו בחשבון את הרקע שלו: הוא בא ממשפחה די קשה, בעיות כלכליות, סיפר שהוא הלווה את הכסף, השתמש בו חלקית. זה לא היה משהו שאפשר היה באמת לדון אותו לחומרה. סוכם שהוא יסיים את תפקידו לאחר שנה. זהו. אני אמרתי לו שלא נוציא את דיבתו רעה".
זאת אומרת שהחלטתם לתת לו לפרוש בשקט למרות מה שקרה עם הקופה הקטנה.
"היה מדובר בכסף שמתגלגל בקופה קטנה, ובוא נגיד שהוא התגלגל אצלו יותר מדי זמן. חשבנו שלא נכון לקלקל לאיש את כל עתידו בגלל דבר שלא נחקר לעומק. אנחנו בדקנו בעצמנו, לא היינו צריכים לעשות בדיקות עומק רציניות. זהו. אני חושב שהחוכמה בחיים היא גם לדעת מתי לפתור את הדברים בדרך א' ומתי בדרך ב'. גדי הבין שבנתונים הקיימים הוא לא יוכל להמשיך לעמוד בראש המכינה".
הפרישה השקטה מהמכינה לא ציננה אצל יברקן את השאיפות הפוליטיות, והוא שיחק במקביל על שלושה מגרשים: יברקן היה מחובר לליכוד, ניהל מו"מ עם יעלון על הצטרפות לתל"ם ובחש בבחירות למזכ"ל מפלגת העבודה. בסוף הוא החליט: בוגי. ההימור השתלם: כאשר התמזגה מפלגתו לתוך כחול לבן (יחד עם יש עתיד וחוסן לישראל), יברקן זכה למקום ריאלי ונבחר לכנסת. פעמיים.
מאחורי הקלעים, הכהונה שלו כח"כ לא חלפה ללא מהמורות. גורמים בכנסת מספרים כי אחד מעוזריו של ח"כ יברקן, למד על בשרו את מה שצעירים נוספים שנכבשו בקסמיו של יברקן למדו לאורך השנים: אם יברקן חייב לך כסף, לא בטוח שתראה אותו בחזרה. העוזר, כך טוענים בכנסת, שילם מכיסו עבור פעילות שונה של יברקן, והסכום הצטבר לכמה אלפי שקלים. יברקן מסרב לטענת הגורמים להשיב את הכסף עד היום, ועל רקע מערכת יחסים עכורה בין השניים, העוזר עזב בזעם את תפקידו.
אבל מערכת הבחירות השלישית התקרבה, ויברקן המשיך לזגזג. ערב הבחירות, הוא קיבל הצעה מהליכוד: בוא אלינו. יש לך מקום 20 משוריין, פלוס תפקיד בכיר. אז יברקן בא. "ביבי ראה שהקהילה האתיופית הפנתה לו עורף בבחירות הקודמות, וייחס את הפעילות האלקטוראלית הזו ליברקן", סיפר גורם פוליטי בכיר. "יברקן היה הולך לקייסים ואומר להם: 'תראו איך ביבי דופק אתכם' וככה הוא הביא שני מנדטים לכחול לבן בבחירות. לקראת הבחירות האחרונות, ביבי קלט שיש לגדי השפעה אצל הקייסים, אז הוא החליט לקחת אותו. גדי מחובר לקייסים מאוד חזקים. אחרי המעבר שלו לליכוד, ביבי ממש הוקסם ממנו. כל הסיפור של עליית יהודי אתיופיה דקה לפני הבחירות זה הוא. הוא השתלט על ביבי, כישף אותו. גדי הביא לו איזה שני מנדטים בבחירות. אז במבחן התוצאה יכול להיות שביבי צדק וידע לקרוא את המפה. וגנץ היה שאנן".
ואכן, יברקן זיהה את כוחם של הקייסים בעדה, ועל פי עדויות, ידע לרתום את הכוח הזה לענייניו הפוליטיים. "גדי משתמש בהנהגה הרוחנית של הקהילה האתיופית כדי לקדם את עצמו, וזאת בשל השתוקקותם של הקייסים להכרת הממסד הישראלי בהם כמנהיגים רוחניים של הקהילה", אומר אחד הקייסים.
מנהיג רוחני טען כי כבר כפעיל צעיר, יברקן הבטיח לכמה מהקייסים פגישה עם ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. לדבריו, כשהגיעו לפגישה, גילו להפתעתם שהם בתוך הפגנה נגד הממשלה, בדרישה להעלות את יהודי אתיופיה. "גדי הבטיח לקייסים שהוא עומד להפגיש אותם עם אולמרט, על מנת להשוות את שכרם לשכרם של רבני השכונות", סיפר אחד הקייסים. "הקייסים התרגשו, והגיעו לקריית הממשלה. ערב לפני כן גדי דיבר איתי ואפילו הדריך אותי מה להגיד לאולמרט. ידענו שלאולמרט יש יחס חיובי לעדה, והפגישה הייתה חשובה לנו מאוד".
6 צפייה בגלריה
''אחרי שגדי ערק לביבי, הוא אמר לו שיביא את הקהילה בחזרה לליכוד. כאילו קהילה שלמה הייתה עדר כבשים''
(צילום: ענר גרין)
ומה קרה שם?
"הגענו ליד לשכת רה"מ, ולפתע גדי נתן לנו מגָפונים ואמר לנו לדבר נגד ממשלת אולמרט, שלא מעלים את הפלשמורה. עמדנו בשער לבושים יפה, ונדרשנו לצעוק שיעלו את אחינו מבני הפלשמורה. לא כל הקייסים תומכים בעלייתם של בני הפלשמורה, וזו גם לא הייתה המטרה שהביאו אותנו לפה. מאז החלטתי לא לדבר איתו. אני לא מסוגל. הוא מנצל את הקייסים והוא יודע לנגן על הנקודות הרגישות שלנו".
קייס אחר טען כי יברקן השתמש בהם, כדי לסייע לעריקתו מכחול לבן לליכוד. "אחרי שגדי ערק לביבי, הוא אמר לו שיביא את הקהילה בחזרה לליכוד. כאילו קהילה שלמה הייתה עדר כבשים", אומר הקייס. "מיד לאחר מסיבת העיתונאים עם נתניהו התקשרתי אליו ואמרתי לו, 'גדי, איך אתה מעז לומר שכולנו נצביע כאיש אחד לביבי?’ הוא ענה לי: עזוב אותך, זו הצגה. אמרתי לנתניהו שהקהילה בכיס - והוא הלך איתי'".
בין לבין, התפתחה בתוך משפחת יברקן המורחבת סערת יצרים טעונה, סביב שאלה רגישה: מיהי הצעירה האתיופית שהח"כ סייע להגעתה לישראל? לסיפור הזה, התפתחו שתי גרסאות שונות: זו של גדי יברקן, וזו של אחיו למחצה, דרבה יברקן.
נתחיל עם הגרסה של דרבה. במאי 2018 הגיש דרבה יברקן תלונה למשטרת ישראל כנגד אחיו למחצה, ח"כ יברקן. את טענותיו הוא גולל גם במכתב ארוך, ששלח למטה מפלגת כחול לבן, המפלגה שבה ח"כ יברקן היה חבר בה. על פי הנטען במכתב, מתברר שלגדי יברקן היה באתיופיה אח, שנהרג במהלך שירותו הצבאי. על פי התלונה של האח למחצה דרבה, גדי יברקן ניסה לכאורה להעלות לישראל אזרחית אתיופית שאיננה יהודייה, בטענה שהיא אחייניתו, הבת של האח שנעלם בצבא. לטענת דרבה, כאשר שמע על התוכנית, הוא הגיע למשרד הפנים, התריע על התוכנית, והיא סוכלה. אלא שדרבה טוען בתלונתו כי למרות זאת, האזרחית האתיופית הגיעה לישראל באשרת תייר, ומאז שוהה בארץ בדירה בבאר־שבע, ואף הכירה בן זוג מקומי. "האמת היא כי לא מדובר באחיינית ולא ביהודייה אלא בגויה", טען האח במכתבו למפלגה. "לכן הוא (ח"כ יברקן) יצר דמות שהיא בתו של אחי הנעדר". לדבריו, לא זכה למענה כלשהו מכחול לבן.
האח דרבה התקשה לספק לנו הוכחות חד־משמעיות לטענותיו. לכן, שלחנו את האח לבדיקת פוליגרף. הממצאים הראו כי דרבה אכן מאמין שמה שסיפר בתלונתו, הוא בעיקרו נכון. האם זו גם המציאות? פנינו השבוע למשטרה ושאלנו היכן עומדת החקירה בעניין. מהמשטרה נמסר כי "התלונה שהוגשה נבדקה ונסגרה בשל חוסר עבירה".
האם בכך הסתיים הסיפור? קשה לדעת. השבוע איתרנו את האחיינית ושוחחנו עם בן זוגה. בן הזוג אישר שהיא אכן איננה יהודייה, וכי גדי יברקן היה מעורב בהגעתה לארץ. "כשאיתרו אותה, היא הייתה בסעודיה", סיפר בן הזוג.
בסעודיה?
"כן".
איך היא הגיעה לשם?
"היא הלכה לעבוד עם חברות שלה. היא לא מצאה את עצמה. אחרי שאבא שלה נפטר ואחרי שאמא שלה נפטרה, אתה יודע עם חברות... כל האתיופים הולכים לעבוד בסעודיה או במדינות ערב. כנראה שהיא הצטרפה והגיעה לשם. תוך כדי זה, כנראה צירפו את דוד שלה לאיזושהי קבוצה, הוא מצא אותה שם".
היא לא פחדה כיהודייה ללכת לסעודיה?
"תראה, מצד אחד אבא שלה יהודי, אבל אמא... אני לא יודע".
היא נכנסה לישראל כתיירת?
"האמת? אני לא יודע איך היא הגיעה".
אתה דיברת על זה עם גדי?
"כן, כמה פעמים".
הבנו שכל המהלך הזה היה מהלך של גדי. הוא זה שאיתר אותה.
"גדי איתר אותה ואח שלו... בעצם דאג להביא אותה לארץ".
אז היא לא עשתה עלייה?
"אני לא יודע את הסיפור שלה. עדיף שתשאלו את גדי".
נשאל, אבל מה שאתה אומר, זה לא מה שגדי אומר.
"יש לה סיפור, תשב עם גדי".
אז שאלנו. בתגובה, סגן השר יברקן מספר השבוע סיפור מעט שונה. "אחינו האהוב ז"ל אבד עת גויס לצבא האתיופי ומצא את מותו לפני מספר שנים. בדרך לא דרך ומכוח נפלאות הטכנולוגיה, איתרה אותנו (האחיינית) לפני כשנתיים. משנוכחנו שנתגלתה לנו שארית דמו וצלם נפשו של אחינו שאבד בשדות הקרב, פעלנו ככל יכולתנו ואף טסנו אחותי ואני לאתיופיה על מנת להביאה אלינו בשם המשפחה, להגן עליה ולעטוף אותה במשפחה שנמנעה ממנה בטרגדיה שנפלה על ארץ מולדתה והעדה.
"על פי החוק והדין ובמאמצים שלא ניתן לתאר, הצלחנו לאפשר לה להגיע לישראל, כאן מצאה את אהבת חייה, ילדה בת, כולנו תקווה לשנים רבות בחיק המשפחה. לו היה לכם שמץ רצון להבין מה התלאות ומה האסונות שנפלו על העדה, לא הייתם משתמשים במונחים כה מביישים בבקשתכם. מדובר בדם מדמי, ואני גאה בה ודומע על אשר עבר עליה רק בשל היותה בתו של אחי. מעולם לא נחקרתי במשטרה בעניין זה".
שאלנו את סגן השר האם הוא משוכנע כי מדובר באחייניתו והאם בוצעה בדיקת די־אן־איי שמוכיחה זו. עד לירידת הגיליון לדפוס, טרם הגיע מענה לשאלותינו.
בחזרה למרוץ הפוליטי של יברקן. כששמעו בתל"ם על עריקתו, הם לא ממש היו מופתעים. "גדי חכם, אינטליגנט, יש לו כריזמה וגם כישורים פוליטיים. הבעיה היא שהערכים שלו מבולבלים", אומר גורם בתל"ם. "הוא היה מוכן לעשות הכל כדי להגיע להיות חבר כנסת. קודם כל חשוב לו המעמד. הוא מגלומן, רודף כבוד. הוא באמת רוצה לעשות טוב לקהילה, אבל קודם חשוב לו גדי. הוא מוכשר, אבל יש לו בעיה ערכית קשה. והיו אצלו דברים מוזרים".
כמו?
"לא ראינו אותו בעבודה מסודרת. הרבה פעמים הוא ממש בילבל את ציבור הקהילה האתיופית. זה היה מאוד מוזר. היה לו 'טייטל' של פעיל חברי למען האתיופים, אבל לא באמת ידענו מה העיסוק שלו ובמה הוא עובד. תקופה מסוימת הוא עבד כלוביסט של בוריס קרסני, אבל גם שם הוא לא החזיק מעמד זמן רב. הוא פשוט שיחק אותה פעיל חברתי. ורצו עליו כל מיני בדיחות כאלו, האם הוא שילם מתישהו מס הכנסה? האם הוא שילם ביטוח לאומי?" יברקן, השבוע, טוען כי, "התפרנסתי בזיעת אפי ובהקרבה עצומה מצד אמי ובני משפחתי שהאמינו בי ותמיד עזרו לי בתקופתי כפעיל חברתי".
האח למחצה דרבה יברקן מספר שבתחילת העשור, במשך כשלוש שנים הח"כ לעתיד היה מחוסר עבודה והתגורר בבית אמו ברחובות. האחים למחצה בילו באותה תקופה הרבה מאוד שעות יחד. "היינו יושבים יחד ומעבירים את הזמן. אני זוכר שגדי הצליח לארגן מחשב נייח ישן לבית שלי. זה היה שינוי מאוד גדול עבורי, הייתי ממש מאושר. היינו יושבים יחד, מדברים עם נשים באינטרנט ומשחקים במשחקי מחשב. זה היה ממש כיף".
וממה הוא התפרנס?
"גדי לא עבד בצורה רשמית, אלא ניצל את הקשרים שרכש כלוביסט, כדי לסייע לגופים שונים שנזקקו לקשרים".
לצורך הכנת הכתבה שוחחנו עם אנשים רבים שדרכם הצטלבה עם זו של יברקן. אף אחד מהם לא יכול היה לומר ממה בעצם הוא התפרנס כל השנים הללו. אבל כמה מהם סיפרו שהמפגש שלהם עם יברקן הותיר בהם טעם רע, ולעיתים גם חור בכיס.
אחד מהם הוא עו"ד צעיר, בן הקהילה בשם עמנואל אליאס. בשנת 2009, כשיברקן ניסה את כוחו בפריימריז לליכוד, אליאס התגייס. עניין של אידיאולוגיה. "הם עבדו יחד במטה הבחירות המרכזי של הליכוד, יחד עם יולי אדלשטיין וזאב אלקין", סיפר גורם שעבד בסביבתם. "הם היו אחראים על פעילות הליכוד במגזר האתיופי".
במסגרת פעילותם במערכת הבחירות לכנסת, שכר מטה הליכוד עבור יברקן רכב. אליאס נשלח להביא את הרכב, וכעירבון, הפקיד את פרטי האשראי האישי שלו בסוכנות הרכב. כבר באותו היום, ביקש מיברקן שיחליף את פרטי האשראי שלו במקומו, היות והרכב נשכר עבורו והוא הנוהג ברכב.
חלפו מספר חודשים, ואליאס מקבל לביתו דרישה לתשלום דוחות חניה ודוח מהירות מופרזת על הרכב השכור, כולל שמונה נקודות חובה. הוא מיד מטלפן ליברקן, שלטענתו מתחמק ממנו ונותן תירוצים שונים. השניים נפגשו פנים אל פנים, יברקן הבטיח לשלם ולהמיר את הנקודות על שמו, אבל זה לא קרה. אליאס תבע את יברקן בבית המשפט - וזכה. יברקן, היום סגן השר הממונה על מערכת אכיפת החוק, לא טרח להגיע לבית המשפט או להגיש כתב הגנה. אליאס, אגב, עדיין ממתין שהכסף שנפסק לו, 3,500 שקל, ישולם לו.
הדפוס הזה חזר על עצמו, הפעם בבחירות למועצת עיריית רחובות ב־2013. יברקן ניסה באותה תקופה להתמודד במסלול המוניציפאלי, ועמד בראש רשימת דור למועצת העיר רחובות. פעילים שהיו באותן השנים לצידו של יברקן סיפרו, כי יברקן הצעיר והכריזמטי סחף אחריו צעירים מהקהילה האתיופית בעיר, שראו בו ובתנועתו הזדמנות לחולל שינוי חברתי בעירם. "הייתי חייל משוחרר ואמרו לי שיש כאן בשכונה רשימה חדשה שרצה למועצת העיר", סיפר מקונט אגזה, תושב רחובות שהיה פעיל בקמפיין. "זו נראתה כמו תנועה שראוי לקדם עבור הקהילה שלנו. האמנתי באידיאולוגיה שגדי יברקן רצה לקדם, האמנתי לו".
מקונט אגזה וצעירים נוספים מהעיר התגייסו לעבודה בקמפיין לקידום רשימתו של יברקן. להפתעתם, רשימת דור לא נכנסה למועצת העיר, אך זו לא הייתה ההפתעה היחידה שחיכתה להם לאחר פרסום תוצאות הבחירות. "הוא פשוט החליט לא לשלם לנו, בלי שום סיבה. חיכינו לתשלום, שבוע, שבועיים, שלושה, חודש. הכסף לא הגיע", סיפר אגזה. "אני עבדתי מהבוקר עד הערב, 12 שעות ביום. עמדנו בצמתים עם דגלים ופתקים לקדם את הרשימה של גדי יברקן".
מה עשיתם כדי לקבל ממנו את הכסף?
"פנינו אליו לקבל את התשלום, אבל הוא בחר לא לענות לנו. הוא העביר את המסר דרך ערוצים אחרים שהכסף יגיע בהמשך והכסף פשוט לא הגיע. ניסיתי להתקשר אליו והוא לא ענה".
גם אהובה טסמה, אז חיילת משוחררת, עבדה ביום הבחירות לצידו של יברקן. "אני לא זוכרת כמה כסף הוא היה חייב לי, אבל בסופו של דבר קיבלתי את הפיצוי רק לאחר שתבענו אותו בעזרת ארגון של הנוער העובד והלומד שסייע לנו".
לאחר הבחירות החליטו אגזה, טסמה ועשרה צעירים נוספים תושבי רחובות להגיש נגד יברקן והרשימה תביעה. השופטת חנה טרכטינגוט השתמשה במילים קשות כדי לתאר את היחס שקיבלו הפעילים הצעירים: "הפרת החובה לתשלום שכר מלא במועד משמעותו עבודה ללא תמורה, כמנהג זמנים אפלים של עבדות". אגזה סיפר שכבר איבד בגדי יברקן את האמון: "אחרי המקרה הזה פשוט ירד לי מגדי יברקן. אני לא מאמין לו יותר, התאכזבתי ממנו מאוד".
הנערים קיבלו בסוף את כספם, אבל הרשימה נמשכת. פעיל חברתי בשם ליאור בניסטי נשכר על ידי יברקן לניהול הקמפיין, תמורת 10,000 שקל, סכום נמוך יחסית. בניסטי שכר מעצבת בשם יראת לורנץ שתלווה את הקמפיין. "אבל כשהגיעה שעת התשלום, הוא פשוט נעלם מן העולם", טען פעיל במטה הבחירות. "לא היה אפשר להשיג אותו. אני יודע שבניסטי, המעצבת וחבר'ה נוספים מהקמפיין רדפו אחריו הרבה שנים כדי שישלם להם את הכסף".
והוא שילם להם?
"לא. הוא הבטיח להם שוב ושוב שישלם וזה לא קרה. זה היה מעשה דוחה מאוד, כי הם היו חבר'ה צעירים שנזקקו לכסף הזה עבור תשלום שכר דירה, מחיה ודברים בסיסיים באותו שלב בחיים שלהם".
בניסטי ולורנץ הגישו לבית המשפט תביעה נגד יברקן על סכום של 25 אלף שקלים בגין הלנת שכר ועוגמת נפש. אולם, כפי שכבר קרה במקרים דומים, יברקן לא הופיע למשפט ונעלם. בסופו של דבר התובעים החליטו פשוט לוותר, משכו את התביעה והתיק נסגר.
אגב, ברשימת התורמים לתנועה הזו של יברקן במרוץ למועצת רחובות, בולטים מאוד שני שמות: האחד הוא עורך הדין רם כספי, שתרם 4,518 שקל לקמפיין; ובוריס קרסני - כן, כן, הבוס לשעבר ממשרד הלובינג - שתרם סכום גבוה של 25 אלף שקל. מה להם ולבחירות למועצה? השבוע הסביר כספי כי "היה אירוע מסוים, שבו לטענתו של גדי התבטאתי באופן שיכול להיחשב כפגיעה בעלייה מאתיופיה. אני אמרתי שלא לכך הייתה הכוונה שלי ולהפך, אני מברך את העולים מאתיופיה, חשוב מאוד שהם יהיו בישראל, חשוב מאוד שהם ייקלטו. ועל רקע זה אני תרמתי לו את התרומה המותרת לפי החוק ושמחתי לעשות כך". קרסני מסר: "מסרב להגיב". שאלנו השבוע את יברקן האם יהיה מוכן לפרט אילו לקוחות שירת כלוביסט, עכשיו כשהוא סגן שר. יברקן השיב כי קיים חיסיון על כך.
אבל יברקן הוכיח שכשהוא רוצה להגיע לבית המשפט, הוא בהחלט יודע את הדרך לשם. זה קרה כשנגד חברו, אדם בשם טקבה איתי אישטו, הוגש כתב אישום חמור בגין תקיפה ואיומים של גרושתו. על פי כתב האישום, כאשר ביקשה בת הזוג להיפרד ממנו, אישטו איים ואמר, "אם אני לא איתך אני מוכן למות". במקרה אחר, אישטו אחז בגרונה וחנק אותה.
ב־2014 יברקן נקרא למסור עדות אופי עבור חברו. הוא הציג את עצמו כלוביסט שעובד בכנסת, והעיד: "את איתי (אישטו) אני מכיר... כחבר וכדמות חינוכית מילדותי שתמיד הערצתי אותו. הופתעתי מהדברים שיוחסו לו, מבלי להגיד נכון או לא נכון. הוא אדם שראוי לכל שבח. גם בפעילותי החברתית היום הוא היה אחד היוזמים שביקש ממני להיכנס, להשפיע ולעזור".
העדות הזו מעוררת תהיות, מכיוון שיברקן מכיר היטב את המציאות של אלימות במשפחה: אחותו נרצחה באכזריות על ידי בעלה ב־1995, באמצעות מכות גרזן בראשה. כך או כך, השופטת עינת רון כנראה פחות התרשמה מהדברים שאמר יברקן על חברו, והרשיעה את הנאשם. השבוע ביקשנו לשאול מה סגן השר לביטחון פנים חושב היום, על עדותו מלפני שמונה שנים. "תרמתי לבית המשפט את שנקלט בחושיי", אמר יברקן בתגובה.
בתגובה לטענות שעולות בכתבה, מסר סגן השר גדי יברקן השבוע: "קל להבין שרצף השאלות ששלחתם לי, נועד להלעיג, לבייש ולרמז רמיזות. אלא שתפקידי מחייב אותי בשקיפות מוחלטת בציבור, ולעניין שאלותיכם, שכולן דברי כזב, אומר את הדברים הבאים:
על המכינה הקדם־צבאית: "לא נעלמו 20 אלף שקל, ולא נאלצתי לסיים תפקידי במכינה. בידיכם מסמכים רבים, לרבות של מר חרמוני מנהל המרכז הרעיוני בבית ברל המצביעים על דברי הכזב בשאלה".
על מקורות הפרנסה שלו: "התפרנסתי בזיעת אפי ובהקרבה עצומה מצד אמי ובני משפחתי שהאמינו בי ותמיד עזרו לי בתקופתי כפעיל חברתי. התנדבתי שנים ארוכות ללא שכר כפעיל חברתי תוך שאני חוסך מעצמי לפעמים אפילו נסיעה באוטובוס, העובדה כי אין ברשותי הון ונכסים מצביעים על דברי הכזב בשאלה".
על עבודתו כלוביסט ב’פוליסי’, קשריו עם בוריס קרסני ותרומת ה־25 אלף שקל: "חיסיון שמות הלקוחות הינו של המעביד, איני בקשר חורג מקשרי ידידות עם מעבידי בעת ההיא. כל התרומות שקיבלתי בימי חיי הפוליטיים ובימי פעילותי החברתית, נתרמו על פי הדין מאנשים שהאמינו בדרכי ובמאבקי".
על עדותו לטובת חברו, שנאשם בעבירות אלימות במשפחה: "זומנתי בשנת 2014 להעיד על אופיו של נאשם, ביצעתי חובתי לבית המשפט ולאדם שנשפט, עד אופי אינו בעל מעמד לעניין המעשה, תרמתי לבית המשפט את שנקלט בחושיי".
על התביעה בגין הדוחות שלא שולמו, למרות פסיקת בית המשפט: "דוחות הרכב בשאלתכם הם בני 11 שנה, הרכב נשכר על ידי קמפיין הליכוד והוא אחראי לתשלומם".
על תביעת הנערים שעבדו עבורו בקמפיין: "לנערים שעבדו בקמפיין המוניציפאלי הופחתו מסים על ידי אנשי הכספים בשל היותם קטינים, והתברר כי ההפחתה בוצעה בטעות שבתום לב וההפרשים שולמו".
על טענות מנהל הקמפיין והמעצבת, כי לא קיבלו שכר: "מנהל הקמפיין התנדב ולא היה לו חוזה עבודה. ובאשר למעצבת ולמנהל הקמפיין, עצם משיכת התביעה מעיד על עצמה".
על הטענות שהועלו בכנסת כי יש לו חוב כספי לכאורה לאחד מעוזריו: "מעולם לא העסקתי אדם באופן פרטי ומעולם לא הסכמתי לפרוץ את גבולות התקציב והדין. מי שסבר שלא שולם לו כמוסכם יש דרכים לבחון זאת, אין מדובר בכספי האישי או בהבטחתי האישית. דווקא כשמדובר באנשי העדה חובתי להקפיד על המנהל התקין. מי שהיה עוזרי כח"כ הפר כל כלל של נאמנות, הקליט אנשים שהתארחו בלשכתי וכל דבריו כזב. למען כבודו לא ארחיב מעבר לכך".
על טענות קייסים כי ניצל אותם לצרכים פוליטיים: "שקר וכזב ורכילויות חסרות משמעות. בתחום מעמדם, כבודם ומשמעותם של הקייסים בישראל הייתה לי הזכות לתרום להכרה של מדינת ישראל בקייסים כמנהיגים דתיים ורוחניים לעם ישראל. בשנת 2010 הובלתי מהלך ציבורי, שבעקבותיו התקבלה החלטת ממשלה שמכירה ב־15 הקייסים במועצות הדתיות במעמד השווה לזה של הרבנים בישראל. בשנת 2018 הייתי שותף להישג מוחץ והיסטורי בהובלתי שבו ניתן להכשיר ולהסמיך את דור ההמשך של הקייסים, ודור ההמשך שווה היום למעמד הרבנים גם בהיבט התנאים ושכרם. 'המהלוקסה' אבא אברויה מנסה, הוא המנהיג העליון של הקהילה, ואני פועל רק בשליחותו ותחת סמכותו המוסרית כדי להשיג עוד הכרה בזכויות עד יצירת שוויון מלא לעדה ולמנהיגיה הרוחניים. חבל שלא מצאתם לנכון לפנות אליו לעניין הקייסים בישראל".
על הטענות לגבי הזגזוג הפוליטי: "עשרות חברי כנסת עזבו, עברו והחליפו רשימות רק לאחרונה. בין זגזוג פוליטי ובין התעקשות לשרת תמיד ובכל הכוח את העדה הנפלאה שאני בנה, להבנתי יש הבדל, ואני מניח שמי שחושב אחרת לא יצביע לי אף פעם. ומי שמאמין בי הוכיח כבר בבחירות האחרונות כששניים וחצי מנדטים בחרו ליכוד בזכותי".
