לכאורה היה למשטרה כל מה שהייתה צריכה: הודאה. רוני רון הודה בקולו כי ביצע את הפשע השפל והנורא והרג את נכדתו הקטנה רוז. בפועל, התיק עוד היה רחוק מפענוח.
פרקים קודמים בסדרה:
- ואז הוא נשבר: "אני הרגתי אותה"
"הילדה במזוודה האדומה" - צפו בפרק השני
בימוי: אסף קוזין | הפקה: פז מור | צילום: ירון שרון | עיצוב, איור ואנימציה: שי שבתאי
במהלך חקירתו, רון שינה את גרסאותיו באופן תכוף ולא הותיר רושם אמין במיוחד על החוקרים. תחילה הוא טען כי הניח את רוז בעודה בחיים וישנה במזוודה, ואז זרק אותה לירקון. "עשית כזה דבר אכזרי? לא הרגת אותה קודם?", שאלו אותו החוקרים, אבל רון התעקש: "לא, זרקתי אותה כשהיא ישנה במזוודה". ההודאה הזו נתפסה כלא אמינה - והחוקרים המשיכו בחקירה. רון אכן שינה את גרסתו, ואמר כי נסע עם רוז ברכב ובשלב מסוים, כשבכתה והשתוללה במושב האחורי, הוא חבט בה באגרוף. לטענתו, האגרוף הזה היה קטלני והרג אותה. "פוצצתי אותה כמו שקית חלב", הוא אמר לחוקרים. רון דבק אומנם בגרסה הזו, אך גם היא הופרכה. בבדיקה המשטרתית שנעשתה ברכב נמצא כי לא ניתן היה להניף את היד למושב האחורי ולחבוט מכה כה חזקה - מה גם שבניגוד לגרסתו של רון, ברכב לא נמצאו סימני דם.
"כשאדם דובר אמת, כל הראיות מסתדרות במקומן", אומרת התובעת בתיק עו"ד אנה אבידוב. "זה לא היה המקרה". במשטרה מבינים כי הסיבה היחידה של רון להמשיך לשקר, לאחר שכבר הודה ברצח, היא כדי להגן על אהובתו מארי פיזם.
מארי נתפסת עבור החוקרים כדמות אניגמטית. מצד אחד היא בוכה ומצירה על היעלמות בתה, ומצד שני היא מתכחשת לקיומה. "הנחתי שתי תמונות על השולחן", מספרת סנ"צ רויטל קרקו, ששימשה אז חוקרת בימ"ר מרכז: "תמונה של רוז התינוקת כשהייתה בחזקתה בצרפת, ותמונה של רוז גדולה יותר אחרי שהגיעה לארץ". לדבריה של סנ"צ קרקו, מארי הביטה בתמונות ואמרה: "את זו אני מכירה, את זו לא" התמונה שטענה שלא זיהתה הייתה זו שבה צולמה רוז כילדה.
התמונה הולכת ומתבהרת כשהמשטרה מאתרת בביתם של מארי ורוני מאות מכתבים שכתבה מארי, ובסופם חתימתו של רוני. מהמכתבים עולה רצונה של מארי להיפטר מהילדה. "היא הורגת את האושר שלי", כתבה מארי, "אני רוצה שהיא תלך". המכתבים הללו וראיות נוספות קושרים גם את מארי להיעלמותה של רוז.
לצד חקירת החשודים החלה המשטרה גם במשימה המורכבת של איתור המזוודה עם גופתה של רוז. המיקום המדויק אינו ידוע, ייתכן שהמזוודה נסחפה הרחק מהמקום שבו הושלכה לכאורה - ואולי רון בכלל משקר והיא איננה בנחל הירקון. המדינה כולה נרתמה לחיפושים, שנערכו במקביל לירקון גם בשפיים, בנתניה ובנקודות נוספות. כל דיווח של אזרח נבדק, כל גרסה של רון נבדקה. מתנדבים וצוללנים מכל הארץ הגיעו לירקון כדי לסייע. לבסוף, לאחר חודש וחצי, הצליחו צוללנים לאתר את המזוודה האדומה בנחל הירקון. הגופה נמצאה.
מציאת הגופה לא הייתה אקורד הסיום של הפרשה. בפרק השלישי נספר על האירועים שהתרחשו לאחר מציאת המזוודה: כתב האישום החמור שהוגש נגד רון ופיזם, מסכת השקרים של הנאשמים ומה, להערכת החוקרים ועורכי הדין, באמת קרה לרוז פיזם?
