הראיון עם סטנלי ג'ונסון נקבע בסמוך לאירוע חשוב מבחינתו. "ביום רביעי, אם הכל יהיה בסדר, אני טס ליוון", סיפר אביו של ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון. סטנלי מחזיק שם, בחצי האי פיליון, את 'וילה איירין', נכס תיירותי פופולרי ולפי הדיווחים גם רווחי למדי. כשמסתכלים בתמונות באתר הרשמי זה באמת נראה תענוג וסטנלי לא התכוון לוותר עליו, קורונה או לא קורונה.
אתה בטוח שתוכל להיכנס למדינה?
"בינתיים הטיסה לא בוטלה, אז נראה מה קורה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ביום רביעי, בבוקר שבו פורסם ב'ידיעות אחרונות' מאמר מיוחד מאת בנו נגד הסיפוח, ג'ונסון האב נסע לנמל התעופה וגם פירסם ברשתות החברתיות סלפי עם מסכה (פוסט שאחר כך הסיר). זה היה הגפרור שהצית עוד סקנדל בריטי מאוד: ההנחיות הממשלתיות ביקשו מהאזרחים להימנע מכל נסיעה שאינה חיונית, מה שריסק את חלומות החופשה של רבים, אחרי חורף ואביב מזעזעים באדיבות הקורונה.
בקרוב, לפי התכנון, הבריטים יוכלו לנוע בקלות רבה יותר בין מספר מדינות באירופה, ללא צורך בבידוד בהלוך ובחזור. אבל עד אז, המסע של ג'ונסון, שלא בדיוק שידר "חיוניות", חולל מהומה. "אחת הדרכים הכי טובות לערער את האמון היא המסר שיש חוק אחד להם וחוק אחד לנו", אמר פרופ’ סטיבן רייכר, חבר בגוף המדעי המייעץ לממשלה בנוגע למקרי חירום. אפילו ראש הממשלה נשאל בראיון רדיו אם הוא "מאוכזב" מהמעשה של אביו. "אני חושב שאתה באמת תצטרך להעלות את זה איתו", השיב בוריס, "אני לא עומד להיכנס לפרטים של שיחות משפחתיות".
כמובן שזה לא הרגיע את התקשורת. סטנלי, שהגיע ליוון דרך בולגריה כי יוון מעדיפה שלא לקבל טיסות ישירות מבריטניה כרגע, הסביר שהוא נסע במטרה לתחזק את הנכס שלו לקראת מה שנשאר מעונת החופשות. "יש לי מלא הנחיות איך לעשות את המקום חסין לקורונה", הסביר ל'דיילי מייל'. בשיחה עם 'ידיעות אחרונות' הוא סירב להתייחס לאירוע.
זו לא הפעם הראשונה בימי הקורונה, שבאופן כללי היו עמוסים למדי עבור משפחת ג'ונסון, שסטנלי משחק לפי החוקים שלו. בחודש מארס, למשל, אחרי שראש הממשלה הפציר בבריטים להימנע מהתקהלות בפאבים, אבא שלו דווקא אמר שאם ירגיש צורך ללכת לפאב, זה מה שהוא יעשה. ולמרות גילו - הוא יציין 80 בחודש הבא - ג'ונסון ממש לא התלהב מההמלצות לבני ה־70 פלוס להסתגר בבתים יותר מאחרים. אמר ועשה: כשהלפטופ שלו לא תיפקד לקראת הרצאה וירטואלית בפני סטודנטים באוניברסיטת בקינגהם, טכנאי נסע אליו מאות קילומטרים יחד עם הבן שלו.
כמו שאפשר להבין, ולא רק מהדמיון הפיזי, התפוח לא היה צריך לקחת את הטיוב אחרי שנפל מהעץ: סטנלי ג'ונסון הוא דמות צבעונית ומשעשעת, פוליטיקאי מקצועי ועתיר ידע וגם בדרן שנון ושופע קסם. ובעיקר אדם מאוד בלתי צפוי.
ג’ונסון האב מצליח להפתיע לא רק בגזרת האופי הססגוני. כך למשל מתברר שלא רק ביל גייטס הירהר מה יקרה אם לפתע תפרוץ מגפה עולמית. זה היה בבריסל, בסוף שנות ה־70, כשג'ונסון חיפש נושא לספר הבא שלו. הוא נפגש עם חבר גרמני לארוחת צהריים, אותה הוא יכנה לימים "נוזלית". ג'ונסון עבד אז בנציבות האירופית ובמקביל חיבר מותחנים פופולריים וגם ספרי עיון שהקדימו את זמנם על איכות הסביבה. החבר שאל אותו, "למה שלא תכתוב על מה שקרה במרבורג לפני כמה שנים?"
ג'ונסון נדרך והחל לחקור את "וירוס מרבורג", שהתגלה בעיר הגרמנית לקראת סוף הסיקסטיז וגם נקרא על שמה. מדובר בנגיף אכזרי, כזה שאפילו פרופ' יורם לס לא היה מתאר בתור שפעת עם יחסי ציבור. זאת לא הפעם הראשונה שג'ונסון מתעניין בתחום: בספרו 'פנתר ג'ונס לנשיאות' מ־1968, הוא דמיין פוליטיקאי שחור שרץ לתפקיד סגן נשיא ארה"ב. בין היתר, מתוארת בספר סיטואציה מעניינת. "לפני הנחיתה על הירח, דמיינתי מצב שבו אסטרונאוט חוזר מהחלל ויש סכנה שהוא יעביר מחלה לא ידועה בכדור הארץ, מה שידרוש תקופת בידוד משמעותית", מספר ג'ונסון. אבל אחרי הפגישה ההיא הוא הלך על הנושא עד הסוף וב־1982 יצא 'הווירוס', שעוסק במרוץ של אפידמיולוג אחד נגד "רוצח בלתי נראה".
38 שנים אחרי, ג'ונסון לא היה צריך הרבה כדי לזהות את ההזדמנות לשלוף את ‘הווירוס’ מהבוידעם. "לא חשבתי שזה יהיה כל כך רלוונטי", הוא אומר לרגל הוצאת מהדורה חדשה של הספר. "כבר ראינו בשנים האחרונות התפרצויות של אבולה וסארס, אבל לא חווינו אותן באירופה. קוביד־19 לעומת זאת הוא באמת מגפה אוניברסלית. ואפילו שנראה שאנחנו יוצאים מהגרוע ביותר באירופה, נראה שיש חלקים אחרים בעולם שהמעגל עדיין לא נגמר שם. נצטרך לחכות ולראות".
היו לך חושים טובים.
"זה משעשע, אבל רוב הספרים שלי מבוססים על ניתוח של המציאות עם ניבוי של מה שיקרה בעתיד. אני משלב את הכתיבה עם פוליטיקה ופעילות סביבתית. אפשר לקרוא לזה 'קריירה תלת־ראשית', (צוחק) נראה לי שאני אקח דברים קצת יותר לאט עכשיו".
האשימו אותך באופורטוניזם על חשבון אסון גלובלי.
"אני לא חושב שזה אופורטוניסטי. הספר פורסם ב־1982 והוא פורסם שוב בארה"ב ב־2015. דעתי היא שזה מבדר וגם יש לקחים שאפשר ללמוד מהסיפור. למשל, וזה אולי יישמע מצחיק: עד כמה אנחנו בני מזל".
באמת?
"הקורונה היא מאוד־מאוד מסוכנת במונחים של ההפצה שלה: אפשר להידבק בהעברה אווירית ואם אתה מתעטש באולם קולנוע מלא, חצי מניו־יורק נדבקת. אז למה אנחנו בני מזל? בגלל שהמחלה הזאת היא לא, למעשה, קטלנית בתוצאות שלה. אפילו לא קרוב לנגיפים הגדולים. כשלמדתי את הנושא עבור הספר שלי, עשיתי תחקיר וירדתי לפרטים. אם אתה מסתכל על ארגון הבריאות העולמי וטבלת הנגיפים הקטלניים שלו - הקורונה לא כל כך מסוכנת מבחינת הקטלניות שלה. אם תעשה את החישוב בנוגע למספר הנשאים ומספר המיתות, תראה שזה יחסית אחוז נמוך".
האחוז הזה, שעוד טרם התברר כמה "נמוך" הוא באמת, לא היה כל כך רחוק מלקחת לג'ונסון את בנו הבכור ומבריטניה את המנהיג הנבחר שלה. ניכר שסטנלי לא אוהב לדבר על הימים האלה, שבהם בוריס היה מאושפז עם קורונה ואף הובהל בהמשך לטיפול נמרץ. "הייתי בחווה שלי כששמעתי", הוא לבסוף מתרצה ומספר על 6 באפריל, כשהעולם נדהם לשמוע על האשפוז של ג'ונסון החולה. "אני לא זוכר אם שמעתי על זה בטלפון או בטלוויזיה. איך הרגשתי? כמו שכל אבא היה מרגיש. ברור שהייתי מודאג. אבל זאת תקופה שבה יש אנשים חולים מאוד והרבה גם נכנעו למחלה הזאת, אז אני מעדיף לא לדבר על המשפחה שלי".
זה מובן, אבל אני חייב לשאול: חששת לחייו כשהוא הועבר לטיפול נמרץ?
"אתה יודע, אני לא איש רפואה, בהחלט הייתי מודע לסטטיסטיקה באותה נקודה, שהצביעה על זה שאם עברת מטיפול נמרץ למכונת הנשמה - התחזית לא בהכרח טובה. אז בהחלט, הייתי מודאג. וכמובן ששמחתי לשמוע שהוא יצא מטיפול נמרץ".
כשבוריס יצא מכלל סכנה, סטנלי ניסח את הדברים בצורה עוד יותר מפורשת: "אם להשתמש בביטוי אמריקאי", הוא מסר, "אז הוא (בוריס) כמעט חטף אחת בשביל הקבוצה. עכשיו אנחנו חייבים לוודא שאנחנו נשחק את המשחק כמו שצריך". בהזדמנות אחרת אף אמר ש"התפללתי תפילה או שתיים".
אבל בינתיים, מנהיג הקבוצה סופג לא מעט חבטות. הטיפול של בריטניה בקורונה הפך לאחד הסיפורים הגדולים של התקופה, מהתגובה הראשונית המהוססת דרך האימוץ של מודל מפוקפק שכיוון ל"חסינות עדר" ועד ההכרזה המאוחרת על סגר - וזאת רשימה חלקית בלבד. התוצאה: כ־44,000 מתים (הגבוה ביותר באירופה, וזה עוד לפי הספירה המקילה) ושיעור של כ-650 מתים למיליון איש (מהגבוהים בעולם). הכאפה הכלכלית מחקה עשרות שנים של צמיחה.
ראש הממשלה, שבתחילת מארס עוד התגאה בכך שלחץ ידיים לכולם בבית החולים שבו ביקר, הסתבך גם בגלל שערורייה סביב יועצו הקרוב ביותר וארכיטקט הפרישה מהאיחוד האירופי, דומיניק קאמינגס. האחרון הפר את הסגר פעמיים (כולל נסיעה של 425 ק"מ) בזמן שאשתו ולאחר מכן הוא סבלו מתסמינים של קורונה. למרות לחץ ציבורי אדיר, שחדר גם לשורות המפלגה השמרנית, בוריס סירב לפטר את קאמינגס.
ברגעים כאלה אולי מנחם את ג'ונסון לדעת שלפחות אבא שלו מתייצב לימינו בכל הנוגע לטיפול בקורונה. "אני לחלוטין תומך בו", אומר סטנלי. "אני זוכר מה הממשלה אמרה מההתחלה: המטרה מספר אחת היא לוודא ששירות הבריאות הלאומי (NHS) לא יקרוס. ועד עכשיו זה הושג. בתי החולים לא נפלו. בנקודה העיקרית הזאת, נראה לי שהיינו בסדר גמור".
אבל מספר המתים נוראי. הגרוע ביותר באירופה.
"אני פשוט לא מסכים עם הקביעה הזאת. זה לגמרי מוקדם להסתכל על זה מבעד לטבלאות של מדינות שהתנהלו בסדר או לא בסדר. זה הרבה יותר מדי מוקדם. במקרה הטוב, תצטרך להסתכל על הכל בעוד שנה מעכשיו. תסתכל, למשל, על מה שקורה בסין. לפני שבועיים היינו אומרים לעצמנו: הם משיגים תוצאות טובות, טיפלו בזה ביד רמה. אבל מה קורה עכשיו בבייג'ינג? אנחנו לא בטוחים. אז כן, זה אולי שימושי בזמן הנוכחי להפיק טבלה כזאת בין המדינות. אבל בעיניי זה מוקדם מדי. נצטרך אולי שלוש־ארבע שנים כדי להבין מה הייתה הגישה הנכונה".
וזה לא שאין לג'ונסון דברים אחרים להתעסק בהם: משפחתו של ראש הממשלה הבריטי בילתה לא מעט זמן בכותרות בחודשים האחרונים, ולא רק בגלל הקורונה. בראשית מאי, ילדה קארי סימונדס, ארוסתו של בוריס, את בנם המשותף. הם קראו לו ווילפרד, על שם אביו של סטנלי, שהיה טייס בחיל האוויר של הוד מלכותה בזמן מלחמת העולם השנייה. סטנלי לא התאפק ויצא לנסיעה, שגם הוא התקשה לקרוא לה "חיונית", כדי לקנות את העיתונים שמבשרים על כך. "אני חושב שהיה לי תירוץ טוב אם הייתי מיורט על ידי נציג נלהב של הרשות המקומית", כתב ג'ונסון ב’דיילי מייל’. "תיכננתי לומר: 'ובכן, שוטר, אני מתכנן לאסוף כמה עיתונים. אני חושב שאולי יש שם משהו על הלידה של הנכד החדש שלי, ווילפרד ג'ונסון".
כעבור זמן מה נכדה אחרת שלו הגיעה לכותרות. בראיון שהעניק ל’סאנדיי טיימס’, סיפר סטנלי שיש לו 14 נכדים. הסיבה שזה מעניין היא שהמניין כולל את סטפני מקינטייר, בתה של סוחרת האמנות הלן מקינטייר, שניהלה רומן עם בוריס בעודו נשוי לאשתו השנייה, מרינה ווילר (ממנה נפרד לפני כשנתיים). בוריס, שמונוגמיה היא בהחלט לא הצד החזק שלו, טרם הכיר בסטפני בת ה־11, אבל אביו בהחלט עשה זאת: "אני מרוצה במיוחד לכלול את סטפני", אמר ל’טיימס’ והוסיף שהוא התרגש לדבר איתה בפייס־טיים. ייתכן שבקרוב גם יבקר אותה.
ג'ונסון נולד בקורנוול, שבועות ספורים לפני הבליץ הגרמני על לונדון. שורשיו משתרעים על פני טורקיה (סבו, עלי קמאל, היה שר הפנים של האימפריה העות'מאנית לפני שנרצח), גרמניה, שווייץ, צרפת ובריטניה. מגיל 11 ועד היום הוא גר באותה חווה משפחתית. מעמדה של המשפחה איפשר לימודים קלאסיים וחינוך במוסדות יוקרתיים.
בגיל 21 ג'ונסון חתך חודשיים קודם משנת הלימודים באוקספורד לטובת טיול מעט פחות שגרתי: הוא ושני חברים עלו על אופנועים ופצחו במסע בעקבות מרקו פולו, מבריטניה ועד לאפגניסטן והודו. "רצינו להגיע לסין אבל בסוף זה לא קרה", הוא מספר. "נסענו דרך טורקיה, פקיסטן ואפגניסטן והגענו גם לכלכותה. זה היה מסע נפלא. כבר אז נעשיתי מאוד סקרן כלפי הסביבה". שנה אחר כך זכה בפרס השירה היוקרתי ניודיגייט, שבין זוכי העבר שלו נמצא גם אוסקר וויילד.
ב־1963, בסמוך לסיום לימודיו, הוא כמעט השיק קריירת ריגול. "השירות החשאי של הוד מלכותה היה מעורב בגיוס של כל מיני דמויות חריגות לאורך השנים - ואני יודע את זה כי, מבלבל ככל שזה נשמע, אני הייתי אחד מהם", כתב בעבר. לגרסתו, תשעה חודשי הכשרה הסתיימו במפח נפש עקב "אישה בלונדינית בחצאית מיני", שבמהלך משימה שיכנעה אותו לסייע לה להניע את המכונית ואז הציעה טרמפ. כעבור כמה קילומטרים הם נתקלו במחסום משטרתי. ג'ונסון נשלף משם ואחרי חקירה קצרה השתמש במספר החירום שניתן לו. אין לו ספק שהכל היה תרגיל.
אחרי שנפרד מהחלום לרשת את ג'יימס בונד, ג'ונסון המשיך בחייו. הוא התחתן עם שרלוט פוסט, ציירת, ואיתה הביא לעולם ארבעה ילדים: בוריס (לשעבר עיתונאי, ראש עיריית לונדון ושר החוץ וכיום ראש הממשלה), רייצ'ל (עיתונאית, סופרת ומגישת טלוויזיה), ג'ו (עד לא מזמן שר בממשלה בראשות אחיו) וליאו (בכיר בתאגיד השירותים PwC). עם אשתו השנייה, ג'ניפר, הביא שני ילדים נוספים, ג'וליה ומקסימיליאן. הפוליטיקה המקומית והגלובלית הייתה חלק אינטגרלי מהבית: סטנלי הוא חבר במפלגה השמרנית, עבד בבנק העולמי ובנציבות האירופית ואחר כך כיהן בפרלמנט האירופי. במקביל, והרבה לפני שזה היה סקסי, הוא פיתח עניין בנושא האקלים והסביבה.
הרזומה הזה מסביר מדוע בחר להתייצב נגד בוריס בנושא הברקזיט: בזמן שהבן הוביל את תומכי העזיבה, האב דווקא היה תומך נלהב בהישארות. "הייתי מאוד בעד הישארות באיחוד האירופי", הוא אומר, "אבל עכשיו העמדה שלי פשוטה: הרוב הצביע בעד העזיבה. הצבענו בעד במשאל העם, וגם בבחירות האחרונות בהחלט היה רוב משכנע עבור ממשלה שמרנית שמוקדשת לעזיבה. יש לי כבוד לתהליך הדמוקרטי. ולכן הדבר החשוב מבחינתי הוא שההישגים שהגענו אליו בנושאים הסביבתיים לא יירדו לטמיון. זה חשוב עוד יותר בעולם פוסט־הקורונה".
אבל סטנלי, כצפוי, מצא דרך בוטה יותר להעביר מסר: בתו רייצ'ל חשפה שהוא מתכוון להגיש בקשה לאזרחות צרפתית, כדי שבני המשפחה יוכלו להיות חלק מהאיחוד, אם יחפצו. כשהבן שלך הוא הקטר של רכבת הברקזיט, זאת חתיכת הצהרה. "מבחינתי זאת מתנה שמושכת אותי", הוא מסביר. "אמא שלי נולדה בצרפת, סבתא שלי הייתה צרפתית, משפחתי הייתה צרפתית במשך דורות".
אתה מבין למה זה נתפס כפרובוקציה.
"לא, אני לא. זה פתח לכל שאר בני המשפחה שלי, לקבל אזרחות צרפתית. עבורי זה, איך אני אנסח את זה? זאת מחווה של סולידריות עבור היחסים המיוחדים שלנו, שאני מקווה שימשיכו להתקיים".
זה עניין של גאווה לאומית.
"אני לא חושב ככה. להרבה אנשים יש אזרחות כפולה ואזרחות משולשת. מבחינה פרקטית, אני יכול לראות את הנקודה שצריך דרכון אירופי לצד דרכון בריטי. הרבה אנשים רוצים גם דרכון אירי. מבחינתי זה לא רלוונטי מה אנשים חושבים, אני דואג לילדים ולנכדים. אולי זה יעניין אותם".
ראית כמה דברים בחייך. לאן בריטניה הולכת ב־20-30 שנים הקרובות?
"אני חושב שלבריטניה יש סיכוי. עבורי, מה שמשנה עכשיו זה לעבוד על היחסים החיוניים עם האיחוד האירופי. כשאנחנו עוזבים אותו, אני רוצה לראות אותנו עובדים בצמוד ובמיוחד על הנושאים הסביבתיים. אני מודאג מהאפשרות שזה לא יקרה, אבל אני גם בטוח שזה אפשרי".
הפרסונה הציבורית של ג'ונסון, שהיה מפרסם טורים בשלל עיתונים, מתעתעת למדי: הוא בהחלט נהנה מתשומת הלב המוקנית לו גם בשל היותו אביו של הפוליטיקאי הכי מפורסם במדינה, ובמקביל הוא נזהר מאוד מלשרבב את שמו בהקשר כלשהו, מעמדות פוליטיות ועד יחסים אישיים. לפני כמה חודשים אמר בראיון שדווקא היה "נלהב מאוד להיות ראש ממשלה, אבל מתברר שאחרים, נאמר, המשיכו יותר רחוק במסלול הזה". ניסיון לחלץ ממנו אמירה דומה כיום נתקל ב"אני מתנצל, אבל כמו הרבה פעמים בשיחה הזאת, גם את זה אני אשאיר ב'אין תגובה'".
מנגד, כמו הבן שלו, כשהמצלמה נדלקת ג'ונסון לא תמיד מצליח לשמור על פאסון. הוא העליב נשים מוסלמיות שלובשות בורקה (כפי שגם בנו עשה) וטען ש"הציבור הבריטי לא בהכרח מסוגל לאיית 'פינוקיו'". זה בטח לא סייע לבוריס, שגם ככה מואשם בהיותו סמל של אליטה מנותקת.
אבל מה זה כמה אמירות שנויות במחלוקת לעומת הרגע שבו הצופים ראו את ג'ונסון מכניס לפיו אשכים של שור. הספקטקל קרה ב־2017, כשבוריס כבר היה שר החוץ. סטנלי קיבל הצעה מתוכנית הריאליטי ‘I'm A Celebrity…Get Me Out of Here’, מעין גרסה של ‘הישרדות VIP’ ולא פחות קיצונית ממנה. לא היה לו מושג במה מדובר, אבל האתגר סיקרן אותו. בג'ונגל האוסטרלי שבו הצילומים נערכו התוודע לסלבס שעד לאותו רגע לא שמע על קיומם.
ביום התשיעי הוא כבר טעם עש ודווקא נהנה: "טעם גבינתי ועשיר עם טעם לוואי עדין של חלבון מרוכז", כתב על הדליקטס. האתגר הבא היה פחות נעים: "אני נדרש להעביר את אשכי השור לשדרן ליין לי עם השיניים שלי, מה שהוא באופן משמעותי פחות מהנה. האשכים ענקיים והטעם שלהם קצת מלוח". למחרת נבחר לראש ממשלת הג'ונגל (או משהו כזה) וחגג את הפעם הראשונה שבה מישהו מהמשפחה הגיע לראשות ממשלה כלשהי. ביום ה־19 הודח. כשחזר לציוויליזציה שמח לגלות הודעות תמיכה מכל בני ובנות המשפחה.
"מבחינתי זה היה מאוד מעניין", הוא נזכר. "עשינו כמה דברים מעניינים".
אשכים של שור זה בהחלט מעניין.
"לא אכלתי אותם, פשוט הייתי צריך להעביר את זה עם הפה למתמודדים אחרים. הכל היה די כיף".
4 צפייה בגלריה
''עשינו כמה דברים מעניינים''. ג'ונסון מעביר אשכי שור במסגרת תוכנית ריאליטי
(צילום: Shutterstock)
למה היית צריך את זה בכלל?
"אולי זאת אשליה, אבל אמרתי לעצמי שיש טעם בנראוּת ציבורית במידה מסוימת, כי אתה יכול להשתמש בה כדי לדחוף את המסרים שאתה רוצה להעביר. לא במובן של קידום עצמי. אתה מוזמן לדבר ואתה אומר, 'גבירותיי ורבותיי, הסיפור זה שינויי האקלים'. בחלק האחורי של המוח שלי חשבתי על הקלפים שאני יכול לשחק בהם. אבל אולי אני טועה: אם נסתכל בהקלטות של התוכנית, הרבה פעמים דיברתי על נושאים סביבתיים, מים נקיים וכו'. אני חושב שהם לא ממש זכו לחשיפה.
"אני לא יודע אם לישראל יש תוכנית מקבילה", הוא מוסיף, "אבל אולי תעשו את זה במדבר סיני? רגע, זה כבר לא שלכם. נכון?"
כן, מסרנו בחזרה למצרים.
"טוב, אבל עדיין יש לכם יופי של מדבר".
ג'ונסון מאותת שהוא צריך לסיים את השיחה, אותה הוא מקיים במכון לשטיפת מכוניות בלונדון, אליה לא נכנס כבר שלושה חודשים. לפני הפרידה חשוב לו להזכיר עד כמה ישראל יקרה לליבו ולליבה של המשפחה של אשתו, שהייתה מקורבת לחיים ויצמן, הנשיא הראשון. "שניים מהילדים שלי (בוריס ורייצ'ל - ע”ש) דיברו וכתבו על התקופה שלהם כמתנדבים בקיבוץ", הוא מזכיר. "זאת הייתה התנסות נפלאה עבורם. אני לא ביליתי בישראל כמו שהייתי רוצה, אבל בקרוב, אהיה ביוון - זה לא רחוק מתל־אביב".
קח אופנוע ובוא.
"אולי בפעם הבאה".
פורסם לראשונה: 07:44, 10.07.20
