האנשים הללו, שעליהם אנחנו כותבים, אינם מכונות מלחמה. אף שמדובר במקצוענים בתחומם, הם אינם "רמבואים". אלה אנשים שנקלעו לסיטואציות קשות מנשוא והתגייסו, פעם אחר פעם, בלי לשאול שאלות, תוך סיכון חיים מטורף, כדי להציל חיים של אחרים.
(מתוך "סיירת מטכ"ל: המבצעים הגדולים של היחידה", אבנר שור ואבירם הלוי)
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא את הכול מותר לספר על סיירת מטכ"ל. למעשה, את הרוב אסור. מרבית המבצעים של יחידת העילית הזו, שזכתה לכינוי "היחידה", נותרו מסווגים ועלומים. גם כאלו שהשפיעו דרמטית על ההיסטוריה של מדינת ישראל, כללו תעוזה ויצירתיות שאין שני להן ונערכו עמוק בעורף האויב. רק על חלק מהמבצעים של היחידה מותר לדבר, ואלה כבר סופרו פעם אחר פעם - "אביב נעורים", אנטבה, חטיפת מוסטפא דיראני, ניסיון החילוץ של נחשון וקסמן ז"ל ועוד.
ובכל זאת ספר חדש, "סיירת מטכ"ל: המבצעים הגדולים של היחידה" (הוצאת "ידיעות ספרים"), מאיר באור אחר, בהיר, את תולדותיה של היחידה הכה מיוחדת הזו ואת החלק שנטלה במבצעים מסמרי שיער אותם הובילה. הסיבה היא שמאחורי הספר עומדים שניים מלוחמי היחידה בעבר, אבנר שור ואבירם הלוי. זו הפעם הראשונה שבה אנשי "היחידה" בעצמם, בשר מבשרה, מגוללים את סיפורה המרתק, והם עושים זאת מגובה העיניים של מי שראו כמעט הכול. הספר, אגב, עבר לא רק את אישור הצנזור הצבאי, אלא גם את הצנזורה המחמירה של הסיירת עצמה. "למרבה הצער, יש דברים שאנחנו לא יכולים לדבר עליהם, וגם לא כתבנו עליהם", אומר הלוי.
הלוי יודע מה הוא מסתיר. יליד כפר יהושע שבעמק יזרעאל, בן 62, סגן אלוף במילואים, הוא התגייס ליחידה בסוף שנות ה־70, בילה בה עשר שנים ואף מונה לסגן המפקד שלה. בין היתר השתתף במבצע לחטיפת דיראני. שותפו לספר, שור, הוא יליד קיבוץ שובל, בן 67, שלחם גם הוא בשורות הסיירת. "כתבנו את הספר מנקודת מבטם של אלו שהיו שם", אומר הלוי. "היינו במספיק מבצעים בשביל להבין את נפש האדם, לפני שהוא פורץ לחדר מלא במחבלים ובני ערובה".
הספר נקרא בנשימה עצורה, ונע על הספקטרום שבין סיפור מתח טוב לדרמה קומית. כזה הוא למשל הפרק על מבצע "תרנגול 5 ב'", שנערך בעומק מצרים ובעיצומה של מלחמת ההתשה, ונועד לחטוף טייסים מצרים כקלפי מיקוח לצורך שחרור טייסים ישראלים שנפלו בשבי. הנחת העבודה של היחידה הייתה שניתן יהיה לחטוף את הטייסים המצרים בשעה שהם יוצאים מהבסיס לבילוי באחת הערים השכנות. זה לא ממש קרה.
הפרק, שכתוב בהומור דק ונפלא, מתאר כיצד נחת הכוח של סיירת מטכ"ל, בפיקודו של אהוד ברק, על ציר ספג'א־קינה בערב ה־24 באוקטובר 1969. העניינים קצת השתבשו ובסופו של דבר, לאחר שעות בשטח ומספר ניסיונות, הצליחו לוחמי הסיירת לחטוף 11 אזרחים מצרים אומללים, שהועלו באישון לילה על זוג מסוקי יסעור ונלקחו לישראל. קלפי מיקוח לא היו בין השבויים, והאזרחים הושבו במהרה למצרים.
שנים אחר כך, כשהוא כבר ראש ממשלה, יפגש אהוד ברק עם נשיא מצרים, חוסני מובארק, לשעבר מפקד חיל האוויר המצרי. כפי שמתואר בספר, כאשר מובארק שמע מברק על חלקו במבצע, הוא השתומם. "ולא ידעתם שטייסים מצרים לא יוצאים אף פעם לבלות?" אמר הנשיא לראש הממשלה.
"הומור זה כלי שמאוד מחבר אנשים לקריאה", מסביר שור על צורת הכתיבה האפקטיבית שלו. "בייחוד כשמדובר בדברים שהם לא כל כך מצחיקים".
הלוי: "בסופו של דבר, סגנון הכתיבה ההומוריסטי מתבל את מבצע תרנגול והופך אותו לסיפור טוב יותר. אגב, אני השתתפתי בכמה מבצעי חטיפה ואני חייב לומר שכולם היו משעשעים בצורה יוצאת דופן, כי הם תמיד מזמנים לך מצבים לא צפויים. הרי בכל מבצע חטיפה, מורכב ככל שיהיה, בסופו של דבר אנחנו אומרים לעצמנו 'אוקיי, אנחנו הולכים להוציא מישהו מהמיטה באישון לילה, למרות התנגדותה של אשתו'".
מבצע תרנגול מרתק לא רק בגלל ההתרחשויות הליליות על ציר ספג'א־קינה, אלא גם בזכות האנשים שנטלו בו חלק. מלבד ברק, השתתפו בו קצינים כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו, האלופים עמירם לוין ועוזי דיין, ראש המוסד דני יתום וניצב אליק רון. "כשמסתכלים על רשימת המשתתפים מגלים שכמעט כל הקצינים במבצע הפכו לדמויות מרכזיות בציבוריות הישראלית", אומר הלוי. "היה שם צבר יוצא דופן שמדגיש את הרוח הייחודית שאברהם ארנן, מפקדה הראשון של סיירת מטכ"ל, השרה על היחידה".
ובכל זאת, כשאתם מתארים את דמותם בספר, הם מצטיירים כאנושיים מאוד. לא "רמבואים".
הלוי: "מאחר שאנחנו מכירים את האנשים, אנחנו לא יכולים להתייחס אליהם כאל רמבואים. עשינו עם האנשים האלה דבר או שניים. אנחנו מכירים את החולשות שלהם, כמו גם את היתרונות שלהם. מעבר לכך, אנחנו לא לוחמים קשוחים. אני חושב שיש מעט לוחמים קשוחים ביחידה באמת. יש הרבה יותר לוחמים מתוחכמים, או כאלה עם יכולות אינטלקטואליות גבוהות. זו העוצמה האמיתית של סיירת מטכ"ל. אין אפשרות לבצע את המשימות של היחידה בעזרת רמבואים".
סיירת מטכ"ל הוקמה ב־1957 ביוזמתו ובהובלתו של אברהם ארנן. היא התבססה על מסתערבים יוצאי הפלמ"ח, ותיקי חיל המודיעין, יוצאי יחידה 101 האגדית ויחידת הצנחנים, ונועדה לבצע משימות קומנדו חשאיות בעומק שטח האויב. עצם קיומה לא אושר רשמית עד שלהי שנות ה־80.
"הפעולות הראשונות של היחידה, בשנות ה־60 המוקדמות, היו הפעם הראשונה מאז בר כוכבא שנערכים מבצעי קומנדו עבריים שכוללים הכנות ארוכות ומדוקדקות", אומר הלוי. "עד אז הפעולות המיוחדות של הפלמ"ח והצנחנים, הן פעולות שהוחלט עליהן בבוקר ויצאו לפועל בערב. ב'יחידה' זה היה שונה - כל משימה הייתה אחרת ותמיד היה צריך להמציא גלגלים חדשות לבקרים".
"הדנ"א של סיירת מטכ"ל נטוע בתורת התחקור ובאמונה שללא תחקור אי־אפשר להשתפר", ממשיך הלוי. "זה נובע מההבנה לגבי מחיר השגיאה. העקרונות האלו נזרעו כבר לפני 60 שנה בתחילת דרכה של היחידה, על ידי ארנן, והמשיכו אותם מחליפיו כמו נחמיה כהן, דוביק תמרי, אהוד ברק ואחרים".
שור: "לדעתי חלק משמעותי מהדנ"א של היחידה, זה הצניעות כערך. הכוונה לצניעות ברמה העמוקה - מחנכים אותך להיות צנוע, וזה מכריח אותך כל הזמן להשתפר. אתה אף פעם לא חושב שעשית משהו בקנה מידה היסטורי או היסטרי".
ובכל זאת, סיירת מטכ"ל עשתה דבר או שניים בקנה מידה היסטורי. לאחר ההצלחה של מבצע תרנגול, שהיה מבצע החטיפה הראשון של היחידה, והפעילות הענפה של היחידה במהלך מלחמת ההתשה, הבינו בכירי המטה הכללי את היכולות האמיתיות של הסיירת, והחלו להטיל עליה משימות מורכבות ומגוונות יותר ויותר. וכך בשנים הבאות, מצאו עצמם המטכ"ליסטים טסים בהרקולסים לשחרור החטופים באנטבה (מבצע יהונתן), חוטפים את מנהיג החיזבאללה השייח' עובייד מביתו בלבנון (מבצע עלם חמודות) ופורצים בסרבלים לבנים למטוס סבנה החטוף. "סיירת מטכ"ל הפכה ליחידה הראשונה בסדר העדיפויות", אומר הלוי.
בשבועות האחרונים היחידה אפילו השתתפה במלחמה נגד הקורונה, לאחר שגויסה לייעל את תהליך הבדיקות ופעלה בתוך מרכז השליטה המשותף לצה"ל, המוסד ומשרד הביטחון, שהתמקם בבית החולים שיבא בתל השומר. "אני לא יודע אם קראו ליחידה, או שהיחידה התייצבה מיוזמתה כדי לסייע", אומר הלוי. "יותר סביר בעיניי שהאופציה השנייה קרתה. סיירת מטכ"ל לא מחכה שיקראו לה, אף פעם. בגלל שיש לאנשיה יכולות ניתוח ותכנון גבוהות, בגלל המסורת של יוזמה ולקיחת אחריות, כשמפקד היחידה רואה שיש אתגר לאומי הוא מיד מתייצב ועושה כל מה שצריך. ככה זה ביחידה - אם צריך לטפל בבני ערובה היא תעשה זאת, ואם צריך לטפל בקורונה היא תטפל בקורונה".
שור: "עצם זה שהיחידה עשתה סדר בחודש או חודשיים שבהן הייתה בתל השומר, הוא ביטוי מובהק למורשת שלה: לקחת נושא, ללמוד אותו, לפצח אותו, לבצע את המשימה בצורה הכי יסודית - ולנצח. החיבור של היחידה לקורונה הוא דוגמה קלאסית לכך שאפשר לתת ליחידה כל משימה שקיימת, והיא תטפל בה בצורה הכי טובה שאפשר".
הכתיבה היא עיסוק צד לשני המחברים. שור הוא מנהל בחברת השילוח הבינלאומי מנטפילד, והלוי הוא מייסד ושותף בחברת אימפרינט, שעוסקת בשיווק דיגיטלי. בזמנם הפנוי הם כותבים ספרים: יחד כתבו את הספר "האש והדממה - סיפורו של יוחאי בן־נון, מייסד שייטת 13", ושור כתב לבדו שני ספרים שעוסקים בסיירת מטכ"ל - "צוות איתמר" ו"חוצה גבולות".
כמו בצוות לוחמים מיומן, חלוקת העבודה ביניהם ברורה. הלוי הוא ההיסטוריון, זה שמראיין אנשים וזוכר כל פרט מהארכיון, ושור הוא הכותב, שמילותיו חדות כתער. "אבירם אוסף את כל החומר, חלק הוא לא צריך לאסוף כי הוא מונח אצלו בראש, שולח לי, ואני יושב מול המחשב וכותב", מספר שור. "אני חושב שמרגישים איך הכימיה בינינו פורצת מתוך המילים. אנחנו משלימים אחד את השני".
הלוי: "ובעיקר, אנחנו נהנים מזה".
לסיום, מה דעתכם על הבוגר המפורסם ביותר של סיירת מטכ"ל - ראש הממשלה, בנימין נתניהו?
הלוי: "שנינו מכירים אותו אישית. נתניהו, בהיותו ביחידה, היה קצין מוערך ועשה פעילויות חשובות, בהצלחה גדולה מאוד. שמעתי מפי החיילים שלו שהם היו מוכנים ללכת איתו לכל מקום וזה, מבחינתי, העיטור הגבוה ביותר האפשרי למפקד. יצא לנו להיתקל בו גם לאורך השנים, כשעוד עשה מילואים, והוא היה בסדר גמור. אבל כראש ממשלה דעותינו חלוקות, כנראה שאנשים משתנים לאורך השנים בדעותיהם ועמדותיהם. נתניהו זה לא בהכרח אותו בן אדם עם אותן תכונות ואותו אופי מלפני 50 שנה".
