חוקר: "לפי חוות דעת של הרופא המנתח, הכדור שגרם למותה של אסתר נורה כשהיא שכובה באותו מצב שבו היא נמצאה. זאת אומרת, לא בעמידה כמו שתיארת, אלא שכיבה. אתה יודע מה זה אומר בשפה פשוטה. זה אומר שהוצאת אותה להורג".
פרי: "חד־משמעית לא".
חוקר: "אז מה ההסבר שלך?"
פרי: "אין לי הסבר. אני לא זוכר זוויות ולא זוכר מה קרה בדיוק. אני יודע שחד־משמעית לא רצחתי אותה".
חוקר: "רצית לברוח אחרי הרצח. בגלל זה היו עליך שלושה דרכונים, כסף גדול במזומן וגם ציוד אישי".
פרי: "לא רציתי לברוח, רציתי למות".
חוקר: "היה עליך אקדח. אתה אומר 40 פעם רציתי למות. למה לא ירית בעצמך?"
פרי: "זה עבר לי בראש. אין לי סיבה".
חוקר: "בן אדם שרוצה למות לא לוקח איתו את כל הכסף שלו, הבגדים שלו, הכספת שלו. מי שרוצה למות עושה את זה".
פרי: "הייתי מבולבל. אני אומר לך שזה לא היה מתוכנן. לא חשבתי בצורה מהירה".
חוקר: "על פי כתמי הדם שהיו עליך, על המכנסיים שלך ועל הנעליים - לא מסתדר שהירי על אסתר תואם לירי שבוצע כשהיא עומדת, אלא למצב שבו היא נמצאה, כשהיא שכובה. איך אתה מסביר את זה?"
פרי: "אני לא יכול להסביר את זה ואני לא יודע איך זה קרה".
אסתר אהרונוביץ' חששה מאוד מהרגע הזה. שליח מטעם בית המשפט היה אמור למסור לבעלה, ד"ר גיורא פראף פרי, הזמנה לדיון לקראת גירושיהם. אהרונוביץ', שלא ידעה איך הוא יגיב, סיכמה עם השליח שעם הגעתו לבית שבו התגוררו במושב תלמי אליהו שבדרום, הוא יצלצל אליה שני צלצולים וינתק את השיחה, כדי שהיא תצא מהבית בזמן שבעלה יקבל את המסמך. אבל כל זה לא עזר. פרי, רופא בכיר, הקדים באותו יום, 3 בנובמבר 2019, לחזור הביתה. בין 17:30 ל־18:00, עוד לפני שהשליח הגיע, אהרונוביץ' בת ה־70 הייתה מוטלת על הרצפה בביתה ללא רוח חיים.
על פי כתב האישום שהוגש נגד פרי, הוא לקח את אקדחו וירה ממנו חמישה כדורים לעבר אשתו. הוא מואשם ברצח בנסיבות מחמירות. בכתב התביעה נטען כי המניע למעשה הוא סכסוך כספי שהתגלע בין בני הזוג.
אסתר אהרונוביץ’ ז”ל, גרושה ואם לארבעה, הייתה פנסיונרית של משרד החינוך, ובעברה עבדה כמורה למוזיקה. על פניו, גם ד"ר פרי היה אדם נורמטיבי, רופא שהיה מעורב במשימות הומניטריות בשלל מקומות בעולם. ילדיה של אהרונוביץ' סיפרו בעדותם כי מערכת היחסים בינו לבין אמם הייתה תקינה במשך שנות הזוגיות ושהם לא היו עדים להתפרצויות אלימות מצידו.
אולם אחרי הרצח הופיעו פרסומים, לפיהם נשותיו הקודמות של פרי חוו התעללות מצידו. נירית, אשתו השנייה, סיפרה כי בזמן הליך הגירושים כתבה לו במייל את הדברים הבאים: "בעלי שחייתי איתו 13 שנה הפך בן לילה לאויב שלי, בלי שום הסבר נורמלי. ביום אחד הוא לקח את כספנו, צחק עליי והתעלל בי. ברח לי ושיקר לי".
כתבות נוספות למנויים:
לד"ר פרי (67) הייתה קריירה רפואית מגוונת. הוא למד בבית ספר לרפואה באוניברסיטת תל־אביב ואת עבודת הדוקטורט שלו כתב בזמן מלחמת לבנון הראשונה בתוך בונקר. הוא התמחה ברפואה פנימית בשני בתי חולים אמריקאים בעיר בולטימור ‑ סיני וג'ון הופקינס. פרי הוא הרופא הישראלי הראשון שעבד עם הצלב האדום הבינלאומי, במסגרתו הוא נשלח למשימות הומניטריות בארמניה, בגרוזיה ובקמבודיה. במשך כעשור שימש כרופא בכיר בשמורות אינדיאניות. הוא התראיין לטלוויזיה בארץ, העביר הרצאות ותיעד את עלילותיו בספר שכתב, ''נקמתו של יתוש''. בשנים האחרונות עבד כרופא בכיר בעיר הבה"דים, ומדי פעם טס לגיחות לחו"ל, שם גרים שלושת ילדיו מאשתו הראשונה. פרי, המיוצג בידי עו"ד אהרון רוזה מטעם הסנגוריה הציבורית, מכחיש כי רצח את אהרונוביץ'.
גיל אהרונוביץ' (46) סיפר במשטרה כי בין אמו לפרי לא היו מקרי אלימות בעבר בכלל, אבל הזוגיות ביניהם נתקלה בקשיים לאחרונה. "לפני כחודשיים אמא וגיורא החליטו לפרק את החבילה ולהתגרש. הם רק דיברו על זה. אמא החליטה להתגרש, כי היא אמרה לי שהוא גנב ממנה כסף. כל משכורת שאמא הייתה מכניסה הוא היה מושך במזומן. אני לא יודע להגיד מה הוא עשה עם הכסף, אבל אמא כל הזמן שאלה אותו מה הוא עושה עם הכספים, והוא לא היה אומר לה. וככה בעצם אמא אמרה לו שהיא לא מוכנה להמשיך ככה, וזאת הסיבה לפרידה.
"אתמול אמא הייתה אצלי בבית, ואמרה לי שנהיה איתה בקשר. אמא אמרה שהיום צריך להגיע שליח מבית המשפט כדי למסור לו הזמנה לבירור או פשרה כלשהי ביניהם. אבל היום בשעה 17:36 אמא התקשרה אליי, ואמרה לי שהשליח של בית המשפט עוד לא בא. לא היה חשד כלשהו שמקרה כזה יקרה".
חוקר: "האם אתה יודע מעבר למה שסיפרת שיש כוונה להתגרש?"
הבן: "אמא וגיורא נישאו בנישואים אזרחיים. מעבר לעניין הכספי לא היה שום דבר. אפילו לפני שהוא טס לארה"ב ישבתי איתם בשיחה ועודדתי אותו ליישב את הסכסוך הזה, הכספי, ביניהם. אהבתי אותו מאוד. לא רצינו שאמא בשנים האחרונות שלה תישאר לבד".
מעין מגיד אהרונוביץ' (39) אישרה כי לאורך חייהם המשותפים היחסים בין אמה לבין פרי היו טובים. עם זאת היא סיפרה בעדותה על ויכוח שהיה בעבר ביניהם, שבמהלכו הוא החזיק באקדח.
"אני נזכרת בשיחה שלי עם אמא לפני כחודשיים. אני הייתי אצלה בבית, ונראה לי שגיורא גם היה בבית, או בחדר. אמא אמרה שהיה לה ויכוח עם גיורא על עניין הכספים, ובזמן הזה גיורא שיחק עם האקדח שלו. היא אמרה שהיא נבהלה ואמרה לו שהיא מחייגת לגיל (בנה ‑ ש"מ): 'מה אתה עושה עם האקדח?' - ככה היא סיפרה לי, והוא ענה 'שהוא רק בדק איפה האקדח'. וזהו. נרגעתי ולא חשדתי בדבר.
"אני רוצה לציין שבשום שלב לא חשדנו בדבר עד היום. ואם היה לי חצי חשד, או ספק קטן, בטח היינו פועלים. לגיורא קראנו 'סבא גיורא' במשך עשר שנים ואלינו גם התייחס ממש טוב, כאל סבא ואבא לכל דבר".
שלושה ימים אחרי הרצח, ואחרי שנקבע כי ד"ר פרי כשיר לעמוד לדין, הוא נחקר באזהרה על ידי רס"ר דודי שמש מימ"ר נגב. במהלך החקירה פרי התעקש לראות פסיכיאטר ושמר על זכות השתיקה.
רס"ר שמש: "אנחנו יושבים פה כמה שעות. לא אמרת מילה על אשתך. לא שאלת שאלה אחת על למה אתה יושב כאן. לא התלוננת פעם אחת על המעצר שלך. לא אמרת פעם אחת: 'לא עשיתי כלום, למה אני עצור'. אני מראה לך עיתון, שבו רשום שאשתך נרצחה, ואתה לא מזיז שריר אחד בפנים שלך? יש לך איזושהי תגובה?"
פרי שותק.
רס"ר שמש: "לא ראית ראיה אחת אפילו שקושרת אותך לרצח ויש הרבה כאלה. אני רוצה שתגיד לי, האם יש בך איזה צער שאתה רוצה להביע, משהו מעבר 'לתרופות', ולכמה אתה 'מסכן' ו'רוצה רופא בכיר שיטפל בך'. יש משהו כזה?"
פרי: שותק.
בחקירתו השנייה, שבוע אחרי הרצח, פרי כבר לא שמר על זכות השתיקה. הוא הדגיש את העובדה כי אהב את אשתו והעלה לראשונה את הגרסה שמותה היה תאונה ונגרם מפליטת כדור.
חוקר: "מה יש לך להגיד על מה שמיוחס לך?"
פרי: "הייתי נשוי לאסתי אהרונוביץ'. היו לנו נישואים מאושרים שהתבטאו במערכת יחסים הרמונית. אף פעם לא רבנו. היינו בהרבה מקומות בחו"ל, וחשבנו שנינו שאלו נישואים מושלמים. הייתה לנו מערכת יחסים טובה עם המשפחות הקודמות - בישראל ובארה"ב. אני כאבא חורג וסבא חורג ורופא - עשיתי כמיטב יכולתי כדי לעזור ולתת למשפחה של אסתי. המערכת המשפחתית הייתה ממש אידיליה.
"ביום הולדת ה־70 האחרון, עשיתי לה הפתעה. חזרתי מארה"ב, עצרתי ביוון והזמנתי אותה לקורפו, שם יש לנו בית קטן מעץ על הים. לקחתי אותה לארוחה, היא מאוד נהנתה. כשחזרנו לארץ, פניתי לבתה מעיין ואמרתי לה שאני רוצה לעשות גם משהו בארץ. הזמנתי את כל המשפחה, חברים וחברות. הייתה מסיבה אצלנו בבית... היא מסתכלת במיילים שלה, ואומרת שסלקום עשתה טעות וחייבה את החשבון שלה ב־2,000 ומשהו שקלים משיחות שנעשו בארה"ב. אמרתי לה שזו טעות ואני אבדוק את זה. זה היה בצהריים של מסיבת ההפתעה. בשורה התחתונה היא לא הייתה מרוצה מזה, וזה היה הוויכוח היחיד שלנו.
"כמה ימים אחרי זה, היה לנו שיח על כסף, שבו היא אמרה שאני מוציא הרבה כסף על נסיעות והיא לא, ושאני צריך לקחת על עצמי יותר תשלומים. אבל לא היה ריב. אמרתי לה בסופו של דבר, שאת כל המשכורת שלי אעביר אליה בנוסף לפנסיה שלי מהארץ ומארה"ב - כי אני אזרח אמריקאי.
"הרגשתי מאותו רגע, שהדברים קצת התקררו בינינו. נסעתי בסוכות לבקר את הילדים והנכדים שלי בארה"ב, בוושינגטון. מאוד נהניתי מהביקור ומשם נסעתי לחבר בפלורידה. עשיתי חיים טובים. טסתי במסוק ושטתי באונייה ושלחתי המון תמונות לבן שלה דני ושיתפתי אותו בחוויה.
"חזרתי לארץ בין שישי לשבת, זה יוצא 2 בנובמבר בבוקר. הגעתי הביתה ואסתי פתחה לי את הדלת. הורדתי את המזוודות והיא לא הייתה כזאת חמימה ואמרה משהו בסגנון: 'הליקופטרים וסירות, הא'? והלכה לישון. לא עניתי והלכתי גם לישון. קמתי בשבת בצהריים, ראיתי את אסתי ושאלתי לשלומה. אני בן אדם שלא אוהב אווירה לא טובה ואמרתי לה שאארוז את הדברים שלי ואלך לאיזשהו צימר ואחפש לי יחידת דיור. צילצלתי למישהי במושב וביקשתי להשכיר ממנה יחידת דיור והיא אמרה לי ששלה לא פנויה.
"לא רציתי להישאר בבית באנרגיה לא טובה. שמתי חלק מהמזוודות באוטו ושכן שלי שאל אותי לאן אני הולך. אמרתי לו שאני עוזב פה ושאלתי אותו: 'איפה יש צימרים?' הוא שאל: 'למה אתה הולך?' ואמר לי שאולי אפשר לסדר את הדברים ושאחכה עד מחר. הוא הוריד לי את המזוודות ושם לי אותן בבית.
"הלכתי לישון ולמחרת הלכתי לעבודה רגיל. בצהריים הרגשתי שאני עייף ולא יכול לראות חולים יותר, אז חזרתי הביתה. זה היה בסביבות השעה 14:00־15:00. אסתי לא הייתה בבית כשהגעתי. אולי שעתיים אחרי שהגעתי אסתי חזרה. אמרתי לה שהחלטתי סופית שאני הולך, שארזתי את המזוודות ומה שאני מבקש זה שהיא תיתן לי את האקדח. יש לי אקדח מסוג וולטר שאני מחזיק ברישיון. אני מחזיק אותו בארון נעול בחדר שינה. כשאני בחו"ל - המפתח אצלה. בדרך כלל הוא אצלי. היא הסכימה, לקחה את האקדח והתחילה לשחק איתו ואמרה לי, 'איך זה מרגיש כשהכוח אצלי?' כאילו בהקנטה.
"אמרתי לה 'תיזהרי, זה לא משחק' ופתאום נפלט כדור באוויר. אני לא זוכר לאיזה כיוון, אבל זה לא פגע בי. הרגשתי פחד גם עליי וגם עליה. פחדתי שהיא הולכת לעשות משהו גם לי וגם לה, וניסיתי לחטוף ממנה את האקדח ואז נפלטו כדורים, נורו כדורים. אני הייתי בפאניקה מוחלטת ובאיבוד עשתונות מוחלט. נבהלתי ברמות הכי גבוהות שיש, איבדתי את הצפון לחלוטין. עזבתי את כל המזוודות וראיתי רק את תיק התרופות ליד הדלת. רצתי לאוטו והתחלתי לנסוע. נסעתי לכיוון צאלים, עברתי את צומת צאלים ולא רציתי לחיות. פשוט לא רציתי לחיות. בתיק התרופות שלי, בנוסף לתרופות לסוכרת וללב, אני לוקח תרופת הרגעה, כי יש לי לפעמים חרדות בגלל פוסט־טראומה בגלל מלחמת יום כיפור, וגם תרופות שינה ותרופה למחלת לב.
"התחלתי לנסוע דרומה. לא יודע לאן. ראיתי שלט שרשום עליו: 'ניצנה' ונסעתי לשם. לקחתי את האוטו לדרך צדדית, נעמדתי באמצע המדבר. פתחתי את התיק של התרופות ושתיתי 30 כדורי הרגעה (קסנקס), 30 כדורי שינה (אמביאן) ו־30 כדורי נורמיטן, שזה חוסם הולכה חשמלית ללב. האוטו עמד בדרך צדדית. לא רציתי לחיות. וזהו, אני זוכר שבשלב הבא התעוררתי במחלקה פנימית בסורוקה. אין לי מושג איך הגעתי לשם. הזיכרון האחרון שלי הוא המקום הזה לא רחוק מניצנה ושאני שותה כדורים ולא רוצה לחיות. זאת האמת וזה מה שאני זוכר".
חוקר: "תסביר לי בבקשה את הסיטואציה שנפלטו, או נורו, הכדורים".
פרי: "היא החזיקה את האקדח ואני החזקתי את האקדח, עמדנו זה מול זה. לא זוכר איזה חלק של האקדח היא תפסה ואיזה אני תפסתי. הכדור הראשון נורה באוויר. אני שמעתי רעש של ירייה. גם הכדורים האחרים שנורו אני לא יודע לאן".
בהערה שצירף החוקר בהמשך, הוא מציין: "אני מבקש מהחשוד להראות לי בדיוק איך הדברים קרו. שיגיד לי בדיוק איפה לעמוד, כשאני מדמה אותו, ושיעמוד בדיוק היכן שעמדה אסתר". החוקר מדגיש: "החשוד לא ידע להגיד לאן נורו הכדורים, איפה הוא עמד, איפה אסתי עמדה. לטענתו הוא לא זוכר את האירוע עצמו".
החוקר: "איפה האקדח נמצא בדרך כלל?"
פרי: "בתוך התרמיל יש וסט, שם האקדח נמצא. כל זה נמצא בארון נעול בחדר שינה".
חוקר: "מה זאת אומרת נעול? מה, אפשר לנעול ארון?"
פרי: "זהו ארון קיר שאת החלק התחתון אפשר לנעול במפתח".
חוקר: "מתי פעם אחרונה עשית שימוש באקדח?"
פרי: "עשיתי חידוש רישיון ביולי, במטווח נירים".
חוקר: "מה עשית עם הנשק אחרי המטווח?"
פרי: "החזרתי אותו למקום".
חוקר: "פרקת אותו?"
פרי: "בוודאי שפרקתי אותו".
חוקר: "המחסנית בפנים?"
פרי: "כן. המחסנית בפנים. יש גם תמיד כדור בקנה בגלל מה שקורה אצלנו בעוטף עזה".
חוקר: "איך עברת מ'בוודאי שפרקתי אותו' ל'יש כדור בקנה'"?
פרי: "התכוונתי שהוצאתי מחסנית".
חוקר: "מתי החזרת את המחסנית לנשק?"
פרי: "אחרי המטווח".
חוקר: "עכשיו אמרת שהוצאת אותה אחרי המטווח".
פרי: "הוצאתי אותה, מילאתי כדורים והחזרתי אותה לנשק".
חוקר: "תאר לי שוב את מה שקרה מהרגע שאסתי חזרה הביתה ב־3 בנובמבר".
פרי: "איך שהיא חזרה הביתה, אמרתי לה שאני רוצה לעזוב ואני מבקש את האקדח. אמרתי לה ש'האקדח לא יכול להישאר בבית כי הוא על שמי וברישיוני'. היא הוציאה את האקדח, החזיקה אותו מולי - אני לא זוכר אם זה היה ביד אחת, או שתי ידיים - ואמרה: 'איך זה מרגיש כשלי יש את הכוח?'. אני מאוד נבהלתי ונדרכתי ותוך זמן קצר מאוד, שניות. שמעתי רעש של ירייה".
חוקר: "היא דרכה את הנשק?"
פרי: "לא. אמרתי לך שאני משתמש בכדור בקנה, כי אני עושה ביקורי בית ביישובים צמודי גדר ליד עזה, אז אני לוקח את האקדח איתי".
חוקר: "נשאלת בבית החולים האם אתה משתמש בנשק, או מסתובב איתו, אמרת שאתה פציפיסט ואתה נרתע מנשק ולא מסתובב איתו. עכשיו אתה מתאר לי אותך כאילו אתה צ'אק נוריס שכל היום מסתובב עם נשק, כשיש לך אקדח בקנה".
פרי: "ממש לא. אני לא צ'אק נוריס. אתם באתם אחרי שהייתי מורדם. אני לא זוכר מה אמרתי שם. כשיש אירוע שמצדיק שאקח את הנשק - אני לוקח. להגנה עצמית בלבד".
חוקר: "כשביקשת מאסתי את האקדח, תאר לי מה היא עשתה בדיוק?"
פרי: "היא אמרה לי: 'תמתין לי רגע'. המפתחות היו בחדר איפשהו. אני לא זוכר איפה. לא הסתכלתי. והיא הלכה ופתחה את הארון והוציאה את האקדח".
חוקר: "אוקיי. אסתר הוציאה את הנשק, איפה היא עמדה בדיוק?"
פרי: "קרוב לדלת הארון שהיא פתחה".
חוקר: "ואיפה אתה עמדת?"
פרי: "בערך במרחק 70 ס"מ עד מטר ממנה".
החוקר: "איפה בדיוק?"
פרי: "מולה".
החוקר: "זאת אומרת שאתה עמדת עם הגב ליציאה מהחדר?"
פרי: "כן".
× × ×
חוקר: "איך בדיוק אסתי איימה עליך כשהנשק אצלה?"
פרי: "היא החזיקה את הנשק לכיוון שלי ואמרה: 'איך זה מרגיש כשהכוח אצלי?'"
חוקר: "ומתי נפלטה הירייה הראשונה?"
פרי: "תכף אחרי שהיא אמרה את זה".
חוקר: "זאת אומרת שאם היא החזיקה את הנשק לכיוונך, כמו שאתה אומר, ואמרה לך את מה שהיא אמרה - הירייה נורתה לכיוונך?"
פרי: "אני לא יודע. אני זוכר שהיא החזיקה את הנשק לכיווני ואז שמעתי ירייה. אני לא נפגעתי".
חוקר: "האם אסתר הזיזה את הנשק?"
פרי: "לא זוכר במדויק".
חוקר: "נגיד. מה קורה אחרי?"
פרי: "התקרבתי אליה ותפסתי את האקדח. נראה לי שתפסתי גם את היד שלה וגם את האקדח ואז היא משכה ואני משכתי, ונפלטו אני לא יודע מה מספר הכדורים, שתי יריות אחת אחרי השנייה. אני פחדתי מהסיטואציה הזאת. כי פחדתי שהיא תרצה לפגוע בי ואז בעצמה. היא נראתה מאוד נסערת".
חוקר: "מי לחץ על ההדק?"
פרי: "אתה בטח לא תאמין לי, אבל אני לא זוכר אם זה הייתי אני, או היא, או שנינו".
חוקר: "אז אם אני מבין נכון, לאחר הירייה הראשונה התקרבת לאסתר, תפסת אותה ביד ובנשק, ניסית למשוך, היא משכה חזרה ואז נפלטו עוד שני כדורים?"
פרי: "זה מה שקרה. זה רק קרה מהר יותר ממה שאתה מתאר".
חוקר: "במהלך כל המאבק הזה אתה ואסתר עמדתם אחד מול השנייה?"
פרי: "כן אני זוכר שאחרי שתי יריות היא נפלה".
חוקר: "ואיפה האקדח היה בזמן שהיא נפלה? אצלך? או אצלה?"
פרי: "אצלי".
חוקר: "אחרי שהיא נפלה, ירית לכיוונה עוד יריות?"
פרי: "אני לא זוכר. הייתי בבלאק־אאוט".
חוקר: "יכול להיות שכן?"
פרי: "לא זוכר. זה לא נשמע לי הגיוני. אני לא רציתי לפגוע בה".
חוקר: "אני עכשיו נותן לך דף. תצייר לי בבקשה איפה כל אחד עמד במהלך אותו אירוע".
(פרי מצייר).
חוקר: "למה לא הזעקת עזרה?"
פרי: "לא יודע, איבדתי את העשתונות".
חוקר: "נגעת באסתר אחרי שהיא נפלה?"
פרי: "לא".
חוקר: "בוודאות לא נגעת בה?"
פרי: "לא".
חוקר: "התקלחת אחרי זה?"
פרי: "לא. מה פתאום? אני בסערת רגשות איך אלך להתקלח?"
חוקר: "אכלת משהו אחרי זה?"
פרי?: "לא. בשום פנים ואופן לא".
חוקר: "בזמן המאבק על הנשק, מי לחץ על ההדק?"
פרי: "אל תתפוס אותי במילה, יכול להיות שאני והיא יחד. לא זוכר במדויק".
חוקר: "יכול להיות שאסתר נפלה?"
פרי: "ראיתי אותה נופלת. אני לא יודע מתי. אני לא חושב שהיא נפלה פעמיים".
חוקר: "אם היא נפלה, איך לא לקחת לה את הנשק?"
פרי: "בגלל זה אני לא חושב שהיא נפלה לפני. רק אחרי הירי. כי כמו שאתה אומר, אם היא נפלה לפני הייתי לוקח את הנשק. לא זוכר".
חוקר: "יכול להיות שאתה ירית באסתר אחרי שהיא נפלה?"
פרי: "לא. למה שאני אעשה את זה?"
חוקר: "למה לא התקשרת למשטרה?"
פרי: "הייתי בבלאק־אאוט מוחלט ורציתי למות".
חוקר: "למה לא הזעקת שכנים? מד"א?"
פרי: "כי לא תיפקדתי כמו בן אדם רגיל".
חוקר: "אתה רופא. איך איבדת ככה עשתונות?"
פרי: "מה שקורה בבית, לא קשור למקצוע שלך".
חוקר: "למה עשית לה את זה?"
פרי: "אני לא רצחתי אותה. אני אהבתי את האישה הזו!"
חוקר: "אתה מתאר לי כאן מאבק של חצי דקה־דקה על הנשק. אתה בחור גדול, חזק, שנאבק באישה דקה".
פרי: "יש לה יותר כוח ממני. היא חזקה מאוד פיזית. אני גדול בממדים, אבל לא חזק".
חוקר: "אני רוצה שנעמוד עכשיו ותראה לי בדיוק איך המאבק הזה התנהל (החשוד מדגים). אם כל האירוע קרה כמו שהסברת, והרי הנשק שלך קטן יותר מהנשק שבו הדגמנו עכשיו, איך יכול להיות שגם היד שלך וגם היד של אסתר היו על ההדק?"
פרי: "אין לי מושג. לא הבנתי את השאלה".
חוקר: "אתה מתאר מאבק שאתה עומד מול אסתר ושניכם נאבקים על הנשק. איך יכול שאתה עומד מולה והאצבע שלך - גם אם נכנסה לבית ההדק, לא אמורה להיות בזווית לחיצה - לוחצת גם היא על ההדק?"
פרי: "יכול להיות שלחצתי הפוך במסגרת המאבק, כן".
חוקר: "סיפרת שהיית בדיכאון בגלל בנך ולכן שתית כדורים ורצית למות. למה סיפרת את זה?"
פרי: "גם בגלל זה. גם".
חוקר: "זה שקר אחד גדול. אתה מנסה להמציא איזה סיפור שאתה חושב שיכול להוציא אותך מהרצח הזה. לא רק שזה לא מוציא אותך מזה, אלא אתה רוצח כאן את אסתי בפעם השנייה, כי אתה גם מאשים אותה בכל העניין הזה. אין לך שום בושה. כל דבר חשוב שקרה בערב הזה אתה מתרץ ב'לא זוכר', 'לא יודע'. יכול להיות כדי להשאיר לעצמך פתח יציאה. אתה רוצה אולי לפני שאני סוגר את החקירה הזאת, לעשות טיפה כבוד לאסתי ולספר את האמת?"
פרי: "זאת כל האמת. בחיים שלי לא אהבתי אישה כזאת (כמו זאת)".
החוקרים יוצאים עם פרי לשחזר את האירוע בבית המשפחה בתלמי אליהו. השחזור כולו מתועד בווידיאו. "האירוע היה באופן כללי מאוד מבהיל, מפחיד וטראומטי עבורי", אומר פרי במהלכו. "לא הייתה שום כוונה להרוג, או לבצע רצח. אני מאוד אהבתי את האישה הזאת. היא הייתה אהבת חיי, מאוד דאגתי לשלומה. מאוד רציתי שיהיה לה טוב ומאוד רציתי שהכול ייגמר בצורה הכי שקטה".
תיאור השחזור נפרס על עשרות עמודים, שבסופם פרי חוזר על המשפט: "לא פניתי, לא התקשרתי, לא דיברתי עם אף אחד. חשבתי רק איך למות".
חוקר: "סתם שאלה רק להבין: אם אתה אומר שהאירוע טראומטי וזה מה שחשבת לעשות, למה לא עשית את זה פה בבית?"
פרי: "זה עבר לי בראש. רציתי. זו הייתה אפשרות. רציתי לעשות את זה. אבל כמו שאני אומר הייתי בסערת רגשות... זה עבר לי עוד פעם בראש שעצרתי עם האוטו במדבר... אין לי, אין לי סיבה ברורה לכל העניין הזה. כל העניין הזה לא ברור לי".
כשבועיים אחרי השחזור, חוקר עובר עם פרי על כל העדויות שמסר ומעמת אותו עם גרסאותיו, עם ממצאי החקירה ועם שאר העדויות. אחד המסמכים נכתב בידי אהרונוביץ’ ומתאר את התנהגותו של פרי שמכחיש שראה את המסמך אי פעם.
חוקר: "אני רואה במסמך הזה שאלות לעניין גירושים ואיך עושים את זה, שהתקשרת מטלפונים חסויים בשעות מאוחרות, רשום שאתה מנותק מהמציאות, שאתה מסרב לחתום על הסכם ממון ומסרב ללכת לבית משפט - מה שאומר, אגב, שאסתר כן דיברה איתך על הנושא ועל בית משפט. אני רואה פה שאתה מטריד אותה, שלדעת אסתר אתה מנצל אותה כלכלית ולא משתתף בהוצאות הבית - למרות שאתה מרוויח כפול ממנה, ואני רואה פה שאסתר כתבה שהיא ניסתה להסביר לך את כל זה והתעלמת, ולכן היא רוצה לסיים את הקשר הזה".
פרי: "התשובה חד־משמעית לא...”.
פרי חוזר על הצעתו לפתור את הסכסוך הכלכלי ולעזוב בשקט וללא מריבות.
חוקר: "אני מציג בפניך הסכם ואישור פתיחת תיק בבית המשפט שפתחה אסתר בעקבות הסכסוך הכלכלי בינך לבינה. המסמך הזה מוכיח, שאכן היה סכסוך כלכלי ושזה כן הגיע לידי בית המשפט".
פרי: "לא ראיתי את המסמך הזה בחיים שלי ולא ידעתי שהיא פתחה תיק בבית משפט".
חוקר: "צעד קיצוני לעשות בגלל שלדעתך לא מצא חן בעיניה החיים שעשית בפלורידה, או התמונות ששלחת לבן שלה?"
פרי: "אין לי מושג. היא לא אמרה לי בחיים שהיא הולכת לפתוח תיק בבית משפט. זאת הפעם הראשונה שאני רואה את הדבר הזה. זאת האמת".
חוקר: "אני יודע. המסמכים האלה הגיעו חצי שעה אחרי הרצח".
פרי: "זה שתגיד לי שרצחתי אותה - זה לא נכון. מה שאמרתי לך בשחזור ובחקירות זו האמת".
חוקר: "אתה מספר על חילוקי דעות קטנים: שלא ידעת שאסתר רוצה לעזוב אותך, או שפתחה תיק בבית המשפט. על פי עדותו של גיל אהרונוביץ', זה מספר חודשים שאסתר מדברת על להתגרש ממך, בגלל שלטענתה אתה גונב ממנה כספים".
פרי: "חד־משמעית לא".
חוקר: "האם היה אי פעם ויכוח בינך לבין אסתר שעבר את גבולות הנורמה?"
פרי: "לא".
חוקר: "מעיין אהרונוביץ' (הבת) מספרת על ויכוח שהיה בינך לבין אמה לפני כמה חודשים, שהתלהט ואתה הוצאת את האקדח שלך, מה שגרם לאסתר לפחד מאוד".
פרי: "אף פעם לא עשיתי את זה. לא איימתי באקדח, לא השתמשתי באקדח חס וחלילה. לא הפחדתי אף אחד".
חוקר: "גם מעיין משקרת?"
פרי: "בחיים לא איימתי ולא הפחדתי אף אחד, ובטח לא את אסתר".
חוקר: "יכול להיות שכשאסתר אמרה לך לפי עדותך: “איך זה מרגיש שהכוח נמצא בידיים שלי עכשיו”, מתכוון לכך שפעם אתה איימת עליה עם הנשק ועכשיו היא מחזיקה בו?"
פרי: "אף פעם לא איימתי עליה עם הנשק. בחיים לא הפחדתי אותה בשום צורה. בחיים לא נקטתי בשום אלימות פיזית, או מילולית. זו אישה שמאוד אהבתי, אני עדיין אוהב אותה. זו אישה שבחיים לא רבנו חוץ מהחודשיים האחרונים. הייתה בעיה כלכלית שהצעתי לפתור בדרך שלי. אסתר לא אמרה 'לא' לגמרי".
× × ×
חוקר: "על פי דוח מז"פ, אין שום אינדיקציה לירי לעבר הכיוון שבו עמדת. הדבר הזה סותר לגמרי את הסיפור שלך לעניין נפנוף האקדח לכיוונך. אפילו הכללי".
פרי: "אני לא זוכר את הזוויות, יכול להיות שהירייה שנפלטה לא הייתה לכיוון שלי. יכול להיות".
חוקר: "אם לא לכיוונך, אז לאיזה כיוון?"
פרי: "לא יודע".
חוקר: "יכול להיות שהיא נורתה לכיוון של אסתר?"
פרי: "לא יודע".
חוקר: "אתה מתחיל להסתבך בשקרים שלך. תיארת מספר רב של פעמים איך עמדת עם הגב לדלת ואיך אסתר עם הגב לחלון כשהיא מנופפת לכיוונך את האקדח. כשאז 'נפלטת' ירייה אחת. על פי הדו"ח של המז"פ הדבר הזה לא יכול לקרות, כי אין שום אינדיקציה לירי שבוצע לכיוון שבו עמדת".
פרי: "אני לא זוכר את הכיוון של הירייה שנורתה".
חוקר: "תיארת בשחזורים שביצעת ובחקירות הקודמות שאסתר היא זו שהוציאה את האקדח ונופפה אותו לכיוונך. זאת האמת?"
פרי: "כן".
חוקר: "אני מציג בפניך חוות דעת מומחה, שקובעת כי אין שום די־אן־איי של אסתר על הנשק".
פרי: "אין לי שום הסבר לדבר הזה. אני לא מאמין לבדיקות האלה. היא החזיקה את האקדח. אני לא זוכר אם בנרתיק, או באקדח עצמו".
חוקר: "גיורא, גיורא, אתה מתחיל לדבר שטויות. מאיפה אתה ממציא עכשיו נרתיק? בחיים לא אמרת שהיה נרתיק לאקדח הזה".
פרי: "אני לא יודע. אני מנסה לחשוב למה אין די־אן־איי לאקדח".
חוקר: "יכול להיות שהיא פשוט לא נגעה בו?"
פרי: "לא".
חוקר: "איפה הנרתיק של האקדח?"
פרי: "אני לא יודע".
חוקר: "אתה לא יודע איפה הנרתיק, כי אין כזה. בוא ותספר את האמת. אולי תרגיש יותר טוב עם עצמך".
פרי: "מה שאמרתי לך זאת האמת. ככה זה היה".
חוקר: "יש לך מה להוסיף?"
פרי: "לא".
תגובת עו”ד אהרון רוזה, פרקליטו של פרי מטעם הסנגוריה הציבורית: "הסיפור העובדתי המתואר בכתב האישום לא ניתן להוכחה. נראה שבפועל אירעה טרגדיה שאיש לא חפץ בה, ודאי לא הנאשם שאהב מאוד את המנוחה. טרגדיה במהלכה כאשר המנוחה הוציאה את האקדח כדי למסרו לנאשם (אקדח אשר נשמר על ידה בארון חדר השינה בעת ששהה הנאשם בחו״ל משם חזר אך יומיים לפני האירוע), נופפה בו, גרמה לפליטת כדור וכאשר הנאשם ניגש לעברה ואחז בידיה כדי להוציא מתוכן את האקדח, נפלטו היריות הנוספות אשר גרמו למותה. הנאשם נכנס להלם מהסיטואציה, עזב את ביתו כשבכוונתו לנסוע למדבר ולהתאבד בבליעת כדורים רבים, עצר בצד הדרך, שתה כדורים רבים ואותר לאחר זמן, כשהוא מעורפל הכרה, הובהל לבית חולים כשהוא מורדם ומונשם. עם כל הכבוד לטענות משפחת המנוחה בתקשורת, הם יגלו במהלך המשפט כי טענותיהם הכספיות כלפי הנאשם רחוקות מן האמת בלשון המעטה. נאשם אשר שימש להם שנים רבות כאב וכסב לילדיהם".
