לפני שלושה שבועות נחת בנמל התעופה בן־גוריון מטוס לבן, ללא סימני זיהוי, מהנסיכויות במפרץ. בבטן המטוס היו עזרים רפואיים, מסכות מגן, בגדי ילדים ועשרות מוצרי מזון שנועדו לתושבי הגדה. יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו־מאזן, סירב לקלוט את הסחורות. הוא יצא במתקפת האשמות על מוחמד בן זאיד, שליט האמירויות, שאפילו לא טרח לעדכן את השגריר הפלסטיני בדובאי (שהוחזר מאז לרמאללה) בהסכם המתגבש עם ישראל. "אתם עובדים רק עם ישראל", נופף אבו־מאזן בידיו בזעם. "אנחנו לא רוצים ולא צריכים את הטובות של הנסיכויות".
- לא רוצים להחמיץ אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- החייל שחיסל את בן לאדן: "יריתי בפרצוף של הסאן אוף-אה ביץ' הזה"
- "לא נכרוך את השלום עם ישראל במו"מ עם הפלסטינים"
- מתנקשים על אופנועים ומתקנים סודיים: טהרן, הסיפור האמיתי
עכשיו מתברר, על פי מספר מקורות, כי בתוך המטוס, שלא מיהר לחזור מיד על עקבותיו, הסתתרו לא רק מוצרים עבור ילדים נזקקים אלא גם שני אנשים: טחנון בן זאיד, אחיו הצעיר של שליט הנסיכויות, שמכהן כיועץ לביטחון לאומי באיחוד הנסיכויות, ומוחמד דחלאן ‑ יועצו הקרוב והלוחש על אוזנו של השליט, ודמות מוכרת בציבור הפלסטיני וגם הישראלי. ובעיקר ‑ אויב מר ושנוא נפשו של אבו־מאזן. "קשה לי להאמין", אומר איש ביטחון ישראלי בכיר, "ששני האנשים הללו לא יצאו להתרענן במספר פגישות מחוץ למטוס".
עם מי הם נפגשו?
"אין לי מושג, אבל תסמכי על השניים האלה, שהם מצאו איך למלא את הזמן עד להמראה".
זהו בדיוק הציר עליו נמצא מוחמד דחלאן בנקודת הזמן הזאת: מתרווח, מתחזק ומתעשר בדובאי ואבו־דאבי, אבל הראש נמצא כל הזמן במה שקורה בשטחי הרשות, וחשוב מכך ‑ במה שעשוי לקרות שם בקרוב: סיום כהונתו של אבו־מאזן, ותחילת עידן חדש בראשות מנהיג חדש. מבחינת דחלאן ‑ הוא המנהיג הזה. מבחינת אנשי אבו־מאזן ‑ אין שום סיכוי שזה יקרה.
ארבע שנים אחורה, לובי של בית מלון גדול באירופה. במהלך ביקור שם אני נתקלת, לגמרי במקרה, בתמונה יוצאת דופן: ראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי, וראש הביטחון המסכל של עזה, גם הוא לשעבר, מוחמד דחלאן, יושבים על ספה אחת ומנופפים בידיים בשיאה של שיחה ארוכה, משולהבת. עמדתי בשקט והתבוננתי. לפעמים הם צחקו בקול רם, לפעמים הרכינו ראשים ודיברו בלחש, בארשת פנים רצינית. כמוני, עוד כמה סקרנים ‑ ישראלים ופלסטינים ‑ התקרבו והסתכלו על פרי ועל דחלאן ‑ מי שזכה לאורך השנים לשלל כינויים במסגרת הניסיון לפצח את דמותו: משת"פ של המודיעין הישראלי, סוכן של הסי־איי־איי, המנהיג הבא של פתח, וגם "לוחם החופש הפלסטיני", "הרוצח", "הממזר".
"אני זוכר היטב את הפגישה הזאת", סיפר השבוע יעקב פרי. "דחלאן ישב בכלא הישראלי לפחות חמש פעמים, אבל לא בתקופתי כראש השב"כ. חשוב לציין כי הוא לא נכלא בגלל עיסוק בטרור ולא היה מעורב בפיגועי טרור. אני מניח שגם אילו אני הייתי מכניס אותו לכלא, לא הייתה לו בעיה לשבת איתי. יש לנו עשרות שעות יחד ונוצרה בינינו סוג של ידידות. הוא בהחלט טיפוס מעניין. פיקח ואינטליגנטי מאוד".
הפיקחות הזאת היא שהביאה אותו עד לנקודה הנוכחית: יועץ סתרים לשליט האמירויות, שבמקביל שולח זרועות ומטפח קשרים במצרים, בירדן, בלבנון וכמובן במערב. צובר כוח, כסף וקשרים. הרבה מהם.
דחלאן בקיא בכללי המשחק בנסיכויות המפרץ. הוא מתגורר עם רעייתו ג'לילה בבית רחב מידות באבו־דאבי, עם שניים מארבעת ילדיהם, ומשרתים. חבריו הקרובים מכנים אותו "אבו־פאדי" על שם בכורו, שהתחתן לפני חמש שנים באירוע נוצץ בקהיר, בהשתתפות נאמני דחלאן משטחי הרשות. בתו הדיל התחתנה עם עבדאללה בנו של איש העסקים יוסוף ריפאעי המקורב לשליט מוחמד בן זאיד, הידוע בכינוי MBZ, שנכח בקבלת הפנים שבה ניכרו היחסים הקרובים.
בשנים האחרונות ביסס דחלאן את אחיזתו בחדרי החדרים של הארמונות המפוארים באמירויות. פה לוחש על אוזנו של בן זאיד, שם משמיע את דעתו על נושא בוער, אבל כיאה ליועץ סתרים, הוא מקפיד לפעול מאחורי הקלעים ופחות באור הזרקורים. כך לדוגמה, כאשר המשלחת הישראלית והעיתונאים קפצו לביקור בן יממה בשבוע שעבר, דחלאן נזהר לא להתקרב. כשהאמיר שומר מרחק, דחלאן יודע איך לנהוג. כשמגיעה לאמירויות אישיות בכירה מהמזרח התיכון או מארצות־הברית, הוא שם. בסביבתו הקרובה ביותר של האמיר. עם חשיפת "הסכם אברהם" פירסמו תומכי דחלאן בגדה הודעה קצרה, זהירה. "אנחנו עוקבים בעניין גדול", כתבו.
מעורבותו בהסכם ההיסטורי מעוררת תגובות חריפות, לכאן ולכאן. ד"ר בשאר עזה, בעל חברה ליזמות ברמאללה וחבר במועצה הלאומית הפלסטינית, פוסק כי חלקו של דחלאן בהסכם שרקמו שליטי הנסיכויות עם ארה"ב וישראל הוא מוגבל. "לכל היותר, לקחו מדחלאן עצות. לא יותר. הוא לא פטרון ולא סנדק".
ד"ר נביל שעת, מוותיקי אש"ף, הרבה יותר נחרץ: "דחלאן פועל נגד האינטרסים של בני עמו. בכל פעם שמשהו לא עובד במזרח התיכון, או שיש פעילות אלימה מתוכננת, שמו של דחלאן קופץ. ואני מזהיר אתכם, ישראל מטפחת אותו בחשאי, אנחנו יודעים, והוא יוכל לבגוד גם בכם בלי בעיה. זה אופיו. ואני מכיר אותו שנים ארוכות. הרבה לפני ששנינו הגענו לרצועת עזה. עכשיו הוא מילא תפקיד מפתח בין האמירויות לישראל - לנורמליזציה - והוא צריך להתבייש. תראו איפה הוא פעיל: תימן, טורקיה, לוב, ויש עוד מקומות שלא תעלו בדמיונכם שאני יודע שדחלאן מחזיק שם אנשים. אני לא מאמין לו. נכון, גם אני חושב שהוא אדם פיקח, אבל מסוכן מאוד".
בשטח, המציאות אחרת. בשבת האחרונה ישב דחלאן בלובי של מלון. הפעם, בקהיר, עם חבורה קטנה של אנשי אמונו מהגדה המערבית. אחרי "הסכם אברהם" עם האמירויות, הוא בא ללמוד את התגובות בגדה, מדוע החליטו לדרוך מול המצלמות על תמונותיו של השליט, בן זאיד, ולשרוף את תמונותיו שלו ומה חושבים הצעירים. ועוד שאלה מסקרנת - עד כמה הצליח ההסכם הזה לחולל התרגשות אמיתית בקרב הציבור הישראלי. התשובה שקיבל הייתה אגב, כן חד־משמעי.
העושר המופלג באמירויות לא פוסח על הכיס הפרטי של דחלאן, גם כיועץ וגם כאיש עסקים שידו בכל.
על פי מקורות בחמאס, זרועותיו הארוכות של דחלאן הגיעו עד למלון בדובאי שבו חוסל בינואר 2010 בכיר חמאס, מחמוד מבחוח, בידי סוכני מוסד מחופשים. מתברר כי שני עובדי חברת הקבלנים של דחלאן בדובאי, אחמד חסנין ואנוואר שחייבר, שכרו תחת שמותיהם את כלי הרכב עבור צוותי המוסד, אירגנו עבורם חדרים במלון (שבהם החליפו זהויות ושינו את הופעתם החיצונית). האם השניים הללו ידעו שהם מסייעים לישראלים? סביר שלא, אומר מוסטפה אלעקיד, איש ביטחון מדובאי. האם דחלאן, שהכיר את מבחוח מילדותם המשותפת במחנה הפליטים בעזה, היה בתמונה? לא בטוח. אבל סביר להניח שאחרי המעשה הוא ידע לחבר אחד ועוד אחד ועוד אחד, ולהגיע למסקנה.
תמיד ריחפה סביבו שאלת הכסף, והחשד כי ההון האדיר שצבר הושג לא רק בדרכים כשרות. דחלאן, היה בקשר הדוק עם יועץ הכספים של ערפאת, מוחמד ראשיד הכורדי, הידוע בכינויו "חאלד סלאם". ראשיד היה מעורב עמוק בפרשת הקזינו ביריחו (פרשת החשדות לשחיתות שבה היו מעורבים בכירים פלסטינים וישראלים בתחילת שנות האלפיים ‑ ס"פ), גם דחלאן ומקורבו לשעבר ויריבו היום ג'יבריל רג'וב. במאי 2012 הודיעה הרשות הפלסטינית שביקשה מהאינטרפול להסגיר לידיה את ראשיד, לחקירת עומק בדבר היעלמותם של עשרות מיליוני דולרים, כספי השקעות לגדה המערבית, שהיו באחריותו. מקורבי ערפאת טענו כי "דחלאן יודע בדיוק היכן מסתתר ראשיד, ויש לו סיבות טובות לא להסגירו".
כמה שווה היום דחלאן? ג'יבריל רג'וב, שמנהל חרם קולני על דחלאן, סירב השבוע, אחרי ניסיונות עקשניים מצד בכירים בגדה המערבית ומצידי, להתראיין. "אני לא מדבר עם ישראלים, בטח שלא על דחלאן, כי זה עניין פנימי של הפלסטינים", נמסר מטעמו. אבל אחד ממקורביו התנדב, ביוזמתו, להציג לי מסמכים על 120 מיליון דולר שעשה דחלאן לכיסו הפרטי מאז שהגיע לאבו־דאבי. "והשליט יודע", הוא טוען. "אין ויכוח לגבי כישוריו של דחלאן, הבעיה היא עם הדרכים שבהן הוא מגיע ליעדיו. אלה דרכים לא ישרות, ערמומיות, שבסופו של דבר נועדו לשרת רק אותו. אני לא מאמין לכל מסעות התרומות של ג'לילה, רעייתו. לדחלאן יש הרבה כסף שאת חלקו הוא מקדיש להשגת יעדיו".
אותם "מסעות תרומות" של הרעייה ג'לילה הפכו לתופעה. ג'לילה זכתה לכינוי "האמא של העניים" בזכות מזוודות הכסף שנהגה להביא מהמפרץ דרך מצרים או ירדן, לרצועת עזה. חלוקת הכספים, חלקם תרומת נסיכויות המפרץ וחלקם מה שאספו בני משפחת דחלאן, נפסקה בגלל נגיף הקורונה. ג'לילה בת ה־54, בת דודו של דחלאן וגם היא ילידת מחנה פליטים בעזה, היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה מאוניברסיטת תוניס. השאלה, כמובן, היא האם רעייתו של דחלאן פועלת ביוזמתה הפרטית המלאה אצל עניי עזה, במחנות הפליטים של ירדן, ומנסה להגיע ללבנון מאותה הסיבה? או שהיא למעשה שליחתו של דחלאן, בדרך אל ההנהגה הפלסטינית?
בין היתר נוהגת דחלאן להגיע למחנה הירדני סוף עם מזוודות כספים עבור הפליטים הפלסטינים. לעומתם, שלטונות לבנון מנעו את כניסתה של ג'לילה למחנות הפליטים הפלסטינים - לפי דרישה מיוחדת של אבו־מאזן. "אני יודע", מספר ראמי נוסייראת שמתגורר כבר 30 שנה בדלות קשה בתוך מחנה הפליטים הפלסטיני שאתילה, בביירות, "כשג'לילה ביקשה להגיע עם מזוודות כספים. השלטונות אצלנו נטו להסכים, ואז הגיע אולטימטום חריף מאבו־מאזן: לא להכניס את רעייתו של דחלאן, או שתתפרץ התקוממות במחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון".
אמירויות, ירדן, לבנון. ישראל, ארה"ב. מפת האינטרסים של דחלאן מסועפת כמו המזרח התיכון. זה נכון גם לגבי האינטרסים שלו, וגם לגבי האינטרסים של מי שרוצים לראות אותו במוקטעה בעידן החדש שיבוא על הרשות. היחסים שרקם דחלאן במצרים קריטיים במיוחד. השמועה שרצה חזק מפה לאוזן, מספרת בעקשנות איך "גדודי דחלאן" היו מעורבים ב־2013 במאמץ לסלק את מוחמד מורסי האיסלאמיסט מהשלטון, ובעליית הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי. מאז נפתחו שערי מצרים לדחלאן, הוא בא ויוצא, תמיד בחשאי, למעט הזדמנות אחת שבה העניק ראיון לעמרו אדיב, מגיש התוכנית הפופולרית 'הסיפור' ברשת אם־בי־סי מצרים. דחלאן ישב באולפן בנינוחות, לנהל מתקפה חריפה נגד נשיא טורקיה ארדואן, שהאשים אותו בניסיון הכושל להדיחו ביולי 2016. "מה פתאום הוא מעז לבוא אליי בטענות שניסיתי להדיחו מהשלטון? הרי מעולם לא הייתי בכלל בטורקיה. עשר פעמים ארדואן שלח את מקורביו לתקוף אותי, להאשים אותי. כנראה שזה נוח לו. אבל אני חייב לציין שאין לי חברים בטורקיה בדיוק כמו שאין לי, כך אני מקווה, אויבים אצלם. אבל ארדואן בטוח שכולם בכיס שלו וכשאין לו על מי להתנפל, הוא יורה לכיוון שלי".
סלאמה נעמת, הפרשן הירדני הוותיק, לא מופתע. "יש לדחלאן כריזמה נשפכת. איש לא יכול להישאר אדיש לצידו. או שמנסים להתקרב אליו, או שתוקפים אותו, כמו ארדואן, כי כשאת מסמנת עיגול סביב שמו של דחלאן, כולם במזרח התיכון ובמנגנוני הביון בארצות־הברית ובאירופה, יודעים בדיוק במי מדובר. דחלאן נתפס אצלם כגיבור".
וההאשמות בשחיתויות כספיות?
"תראי לי מי לא מושחת ברשות הפלסטינית. זה מתחיל באבו־מאזן ובשני בניו ומחלחל למטה. סוג של נורמה פלסטינית. ככל שמעמדך עולה כך אתה נחשף לכספים, ולוקח. והעובדה שדחלאן היה בבית סוהר בישראל מספר פעמים, רק עוזרת לו".
דחלאן, מתברר, דואג להגיע גם לירדן לעיתים קרובות. הוא נפגש עם אנשים מהגדה שקופצים אליו, עם חברי פרלמנט מעמאן, ועיתונאים בכירים, זרים ומקומיים. "אני יודע", מספר סלאמה, "שדחלאן מקפיד לשמור על צעדיו בחשאיות מלאה. שמעתי אותו מדבר, הוא כריזמטי מאוד, מדבר קצר ולעניין, בלי סיסמאות. עכשיו קרנו עלתה עוד יותר: בגלל קשריו באבו־דאבי ובסעודיה, כולם רוצים להיפגש עם דחלאן. הוא משפיע. יש לו קשרים טובים גם עם ה־סי־איי־איי האמריקאי. אני מבין שהדבר היחיד שיש לאמריקאים נגדו הוא השחיתות, אבל גם אבו־מאזן מושחת".
אם בסופו של דבר תתגשם התוכנית, שתלויה בכל כך הרבה גורמים חיצוניים ופנימיים, ו"אבו־פאדי" יעמוד בראש הרשות הפלסטינית, הוא יהיה המנהיג הפלסטיני הראשון שדובר גם עברית. מזכרת מהשנים בכלא הישראלי. זה אומר שהצליח לחבר בין מדינות המפרץ הפרסי לבין ארצות־הברית, לזכות בתמיכת בית המלוכה הסעודי, הבחרייני ונסיכות עומאן, ולטפיחת שכם אמיצה מעבד אל־פתאח א־סיסי של מצרים. ובכל זאת יזדקק גם לאור ירוק מישראל.
לדברי גורם ממנגנוני הביטחון בישראל, "הנוסחה פשוטה מאוד - אם ישראל תאמר דברים חיוביים על דחלאן, היא תשרוף אותו. אם תתקוף אותו, הוא יוכל לפעול. אז מה מצפים מאיתנו לומר? הכי נכון, מבחינת ישראל, לא להתבטא כאילו האיש בכלל נמצא על המפה".
סלאמה מדגיש כי עתידו של דחלאן, בשאלת היום שאחרי אבו־מאזן, תלוי גם בישראל. "האם תתירו בחירות בגדה אחרי אבו־מאזן? בינתיים נראה לי שהישראלים לא מעוניינים. אבל חייבים לזכור שהכהונה הלגיטימית שלו הסתיימה בבחירות 2005. מאז הוא יושב על זמן שאול ולא מאפשר קיום בחירות כי הוא מנחש שלא יבחרו בו".
אבל אומרים, שאחרי אבו־מאזן תעלה קבוצה ותנהל את הממשל עד לבחירות, שבהן ייבחר המנהיג הפלסטיני הבא.
"שמעתי את התיאוריה הזאת, ואני מודיע לך, שבעולם הערבי זה לא יעבוד. הלך מנהיג, יגיע מנהיג חדש ויסלק את מתחריו".
השותף שהפך לאויב
מוחמד יוסף שאקר דחלאן, נולד לפני 59 שנים במחנה הפליטים הצפוף של חאן־יונס. יחד איתו גדל יחיא סינוואר (צעיר ממנו בשנתיים), מנהיג חמאס בעזה ומייסד הזרוע הצבאית של השלטון. דחלאן טיפס בזריזות ומילא תפקידי מפתח: מפקד ה"שביבה" (הצעירים) של פת”ח בעזה, מפקד מנגנון הביטחון, הסיכול הנגדי וחבר הוועדה המרכזית של אש"ף. הוא התפטר ביוזמתו מתפקיד יועץ לביטחון הלאומי הפלסטיני. ובהחלטה של אבו־מאזן, שלא טרח ליידע את חברי הוועדה המרכזית, סולק מכל תפקידיו והחליט לברוח. שניהם, אבו־מאזן ודחלאן, הטיחו זה בזה האשמות בשחיתות. נגד דחלאן תלוי ועומד עד היום תיק משפטי, מ־2016, שדן אותו בהיעדרו, לשלוש שנות מאסר ברמאללה, באשמת גניבת כספים. על פניו, אם יחזור לרמאללה ‑ יושלך לכלא.
דחלאן היגר בסוף שנות ה־80 לירדן ועבר, ביוזמתו, לתוניס, שממנה חזר עם בכירי הארגון, ערפאת ואבו־מאזן, לפני החתימה על הסכמי אוסלו. בשובו, התמנה לאחראי על הביטחון המסכל בעזה. רבים מאשימים אותו, ברצועה ומחוצה לה, בהתמוטטות כוחה של הרשות הפלסטינית בעזה ועליית חמאס. הוא עבר לגדה, התחיל להקים כוח מיוחד במחנות הפליטים, וכבר אז עורר רוגז אצל אבו־מאזן.
רגע השיא בעימות בין דחלאן לאבו־מאזן היה ב־2011, כשאבו־מאזן הראה לדחלאן את הדרך החוצה משטחי הרשות, תוך כדי שהוא מאשים אותו בהרעלת ערפאת בבית החולים בפריז. יחד עם זאת, מעולם הוא לא הגיש נגדו תלונה ממשית בעניין, אלא רק התבטא פומבית. בית המגורים של דחלאן הותקף בידי שוטרים פלסטינים, שומריו האישיים נלקחו למעצר, ונבזזו מסמכים. אחרי תשעה חודשי חקירה, כך נמסר מהמוקטעה ברמאללה, נמצאו שרידי רעל על בגדי ערפאת. איש לא טרח להוציא הודעת הכחשה. כיום שומרת משפחת דחלאן על קשר קרוב עם סוהא ערפאת ועם בתה זהווה, שמבקרות לא פעם בבית המשפחה במפרץ. סוהא מכנה את דחלאן "חליפת אל־חליפה" ‑ היורש של השליט, כשהכוונה היא לערפאת, בדילוג לא מקרי על אבו־מאזן. בעקבות הסכסוך עם אבו־מאזן דחלאן עבר לירדן, ולבסוף התמקם בנסיכויות.
מלבד אבו־מאזן, מול דחלאן ניצב נמסיס נוסף. ג'יבריל רג'וב. פעם הם עבדו יחד, היום שניהם לוטשים עיניים אל המשרד הראשי במוקטעה.
"אמנון ליפקין שחק ז"ל ואני התבקשנו על ידי רבין המנוח לנהל עם דחלאן וג'יבריל רג'וב סדרה של פגישות בעקבות הסכמי אוסלו", נזכר יעקב פרי. "הוא היה אז בתוניס ואנחנו, בדרכונים אחרים עם זהויות שונות, טסנו להיפגש איתו ועם ג'יבריל רג'וב במספר דירות באירופה ‑ ז'נבה, פריז, רומא. הצמד הזה היה ממונה אז על הביטחון בגדה ובעזה. אחרי כל סבב, אנחנו התייעצנו עם רבין, דחלאן ורג'וב עשו את אותו הדבר, עם ערפאת".
העימות רווי היצרים ביניהם הפך לאחד הצירים הפוליטיים המסקרנים ברשות, ולקרב שישפיע על המהלכים שיקרו בה בעתיד הקרוב.
האם הוא בכלל יכול לשוב לשטחי הרשות? דחלאן עצמו סירב להתראיין השבוע. "עכשיו אני לא מדבר, בטח לא עם ישראלים", נמסר מטעמו. אבל נאמנו הקרוב של דחלאן, סופיאן אבו־זיידה, מסכים לדבר, בזהירות מדודה. "אבו־מאזן וידידיו מאשימים עכשיו את דחלאן שהוא זה שניסח את 'הסכם אברהם' בין הנסיכויות לישראל. וזה לא נכון. הם רוצים להזיק לדחלאן, להזכיר עד כמה ההסכם לא פופולרי אצל הפלסטינים, ולהציג אותו כבוגד ותככן".
אתה רואה סיכוי שדחלאן יחזור בקרוב?
"זאת סיטואציה מורכבת מאוד. הוא בוודאי לא יחזור כל עוד אבו־מאזן בשלטון. אני בהחלט רואה אפשרות שדחלאן יגיע לתפוס עמדה מרכזית דרך בחירות ברשות הפלסטינית. הוא לא יחזור דרך מדינה ערבית - לא הנסיכויות, לא מצרים ולא כל מדינה אחרת. יש לו סיכוי להיות יו"ר הרשות רק אחרי בחירות דמוקרטיות. הפלסטינים משמיעים עכשיו טענה כאילו הנסיכויות במפרץ רוצות לכפות את דחלאן. ואני אומר, מידיעה, זה לא יקרה. אי־אפשר לכפות את דחלאן. אם פת"ח ואש"ף יהיו נגדו, ואם לא יהיו בחירות, דחלאן לא יגיע". סלאמה נעמת משוכנע כי אינטרסים מערביים ישפיעו על מה שיקרה בשטח. "אני מניח שקיימת תוכנית סודית והיא נעולה בינתיים במגירות הבית הלבן, כי מבחינתם עכשיו לא זמן מתאים להתעסק עם השטחים ועם ההנהגה הפלסטינית, וזה יכול להמתין עד אחרי אבו־מאזן".
האפשרות כי דחלאן ישתמש בכוח שצבר באמירויות ובמדינות נוספות כדי להשתלט על הרשות הפלסטינית מסעירה את הציבור ואת מובילי דעת הקהל ברשות. ההסכם המדובר בין ישראל לאמירויות משחק תפקיד מרכזי בניתוחים.
"מה שמעסיק אותי ואת חבריי זאת השאלה אם דחלאן יהיה מנהיג טוב או רע לבני העם הפלסטיני", אומר פרופ' מוחמד דג'אני ממזרח ירושלים, מייסד התנועה 'אל־ווסטיה' שקוראת גם היום לשלום, בתנאים מוגדרים, עם ישראל: "למרבה הצער, אין לי תשובה חד־משמעית לשאלה הזאת. אני מאמין שיש לדחלאן, כבר עכשיו, עזרה מהקהילה הבינלאומית באירופה, תמיכה מארה"ב של טראמפ וממספר מדינות ערביות. אם גם ישראל תתמוך בו, הסיכויים של דחלאן יהיו טובים במיוחד. לגבי האנשים סביב אבו־מאזן, אני מאמין שבסופו של דבר, אם זה יתממש, אנחנו צפויים לגלות בריתות עם דחלאן. תלוי כמה כל אחד מהאנשים הללו יהיה חזק ונחוש".
לדבריו, "אני לא מאמין שדחלאן ינסה להגיע לרמאללה כל עוד אבו־מאזן מכהן כנשיא. החשבונות האישיים ביניהם קשים מדי. אני גם לא מאמין שאבו־מאזן יצליח להתגבר על עצמו ועל חשדנותו, ולהביא את דחלאן לגדה, למרות שזה מהלך מבריק, שעשוי להבריא את תדמיתו של אבו־מאזן. אבל כידוע, בסופו של דבר כולנו בני אדם עם חולשות".
תאריך התפוגה לא ידוע, אבל ברור כי זמנו של אבו־מאזן בן ה־84 בשלטון עומד להסתיים. אל הלשכה במוקטעה כבר לוטשים עיניים רג'וב, חוסיין א־שייח', מוחמד עלול ומאג'ד פרג'. כולם בקשר ישיר או עקיף זה עם זה, עובדים זה נגד זה. "יכול להיות שאם דחלאן היה מגיע לפני חמש שנים, מזלו היה משחק", מנתח ד"ר בשאר עזה, "אבל בגדול, כולם יודעים אצלנו מי זה דחלאן והם לא רוצים אותו כראיס בגדה. אני גם מאמין, מהשיחות שאני מקיים עם בכירי הממשל בוושינגטון, שישראל, בפעם הראשונה, כבר לא נמצאת במושב ליד הנהג. היהודים פחות ופחות משפיעים בבית הלבן. ואני מוכן להישבע, שישראל תצטרך לשלם עבור הנורמליזציה עם הנסיכויות במפרץ יותר מההסכם למכירת מטוסי אף־35".
יעקב פרי מעריך כי דחלאן כבר בעיצומו של תהליך בניית כוח ברשות, ומציין שדחלאן הקפיד לאורך השנים לשמור על קשרים עם גורמים שונים מחוץ לרשות, ביניהם גם ישראלים, במטרה להתקדם ולבצר את מעמדו. הוא מזכיר את אביגדור ליברמן (דיווחים על מפגש בין השניים בזמן שליברמן היה שר החוץ עוררו סערה בזמנו, אך הוכחשו על ידי ליברמן), ואנשי עסקים. הוא נפגש לא פעם גם עם שמעון פרס, אהוד אולמרט, שאול מופז ובכירים ישראלים נוספים. "דחלאן חושב שתהיה לו עזרה מהצד האמריקאי, ממדינות ערביות כמו מצרים וסעודיה, כמובן מהנסיכויות. אבל אני לא בטוח שהחבורה של אבו־מאזן לא מכינה לו מארב מסכל, כבר עכשיו. מבחינתם, רק הם יקבעו מי יהיה המנהיג הבא - לא דחלאן. אני מעריך שהוא עובד עכשיו על חזרה לשטחים, מנסה לגייס תומכים, למרות שהנסיבות פועלות בינתיים נגדו. הוא מאוד לא רצוי בטבעת שמקיפה את אבו־מאזן. האם אנחנו רוצים אותו? בסך הכל נדמה לי שלא יהיה טוב שדחלאן יעמוד בראש הצד הפלסטיני, גם אם יקרה נס והם יתאחדו, כי אחרי הכל, הוא לא נמנה על אוהבינו".
פורסם לראשונה: 09:56, 11.09.20
