"אני חושש שנראה בקרוב קפיצה ניכרת נוספת בתחלואה. בשלב ראשון בהדבקה ולאחר מכן במספר החולים הבינוניים והקשים וכמובן גם בתמותה. חודש אוקטובר יהיה קשה, מכיוון שספטמבר עמוס אירועים. פתחו את מערכת החינוך, יש חגים ונסיעות לאומן. את ההשלכות של כל האירועים האלה נראה כבר בשבועות הקרובים".
את הדברים הללו אומר אל"מ נ', ראש מרכז המידע והידע של אגף המודיעין בצה"ל למלחמה בקורונה, האיש שאחראי לעקוב בכל רגע כיצד מתנהלת המגפה. אחרי שהוא מגיש בצורה צוננת את האירועים שיובילו אולי לאוקטובר קשה מנשוא, גם המשך הדרך לא נראה מזהיר. "נקודת המבחן הבאה תהיה בחורף, לקראת דצמבר־ינואר. בשלב הזה עדיין קשה להעריך מה יקרה עד אז. זה מאוד תלוי בהחלטות של מקבלי ההחלטות ובאיך הציבור יתנהג. כרגע אני מאוד־מאוד חושש, שהימים הנוראים השנה יהיו באמת נוראים".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
תסמכו על נ', שהוא יודע על מה הוא מדבר. כמפקד זירת המודיעין הטכנולוגי בחטיבת המחקר של אמ"ן, הוא מכיר את האויבים של מדינת ישראל בכלל הזירות לפני ולפנים. בין אם הם חמושים בנשק אטומי, כימי, בטילים מתקדמים או בקוצים, כמו הווירוס הנוכחי ששינה את העולם, נ' נדרש לדעת מראש איזו צרה עומדת להתרגש עלינו.
בדיוק בגלל זה, הוא התייצב במשרד הבריאות בתחילת חודש מארס, והתנדב להקים את גוף המחקר הלאומי של ישראל, שעוסק בתחום הקורונה. "בזירה הטכנולוגית באמ"ן יש גם גוף קטן יחסית שמסתכל על האיומים הביולוגיים הפוטנציאליים, ובתוכו גוף עוד יותר קטן שמסתכל על אפידמיולוגיה. בשנים האחרונות עסקנו בעיקר בסוגיות כמו האם צפויה תחלואה בעזה שעלולה לזלוג לישראל או מדרום רמת הגולן.
"אבל אי שם בשלהי 2019 אחד החבר'ה שלנו אמר, 'יש משהו שנקרא קורונה והוא כרגע בסין'. מעת לעת יש כל מיני דברים שעלולים להתפתח לאיום עולמי, כמו אבולה, אבל לשמחתנו ברוב המקרים הם נשארים בשכונה שבה צמחו. במקרה הזה הוא אמר, 'זה נראה מטריד'. זמן קצר אחר כך הוא עידכן שהסינים מתייחסים לזה מאוד ברצינות. היו אז רק 398 נדבקים, אבל הם כבר החליטו להיכנס לסגר מוחלט. פירסמנו דוח שאומר 'שימו לב, יש פה בעיה'. הדוח יצא בתפוצה רחבה. מי שצריך לדעת עליו ידע, בתוך הצבא ומחוץ לו".
את הדוח הראשון בנושא הקורונה פירסם הצוות של נ' מוקדם יחסית, ב־26 בינואר. משה בר סימן טוב, אז מנכ"ל משרד הבריאות, סיפר בהזדמנויות שונות כי הפגישה הראשונה של המשרד בנושא התקיימה רק ב־18 בפברואר. לאן נעלמו שבועות יקרים בהכנה לקראת הגל הראשון ומדוע משרד הבריאות לא נערך מוקדם יותר? מי יודע. בינתיים, המשיך נ' להתמקד באויב החדש, הבלתי נראה. "מתישהו בתחילת מארס, כשאנחנו מתחילים להבין שהעסק הזה עלול להפוך לבעיה משמעותית, פניתי למשרד הבריאות", הוא מספר. "דיברתי עם ד"ר אסנת לוקסנבורג, מנהלת חטיבת טכנולוגיות רפואיות, מידע ומחקר, ואמרתי לה 'תגידו מה אתם צריכים מאיתנו'. היא ענתה שהמגפה מתקדמת מהר, והם מתקשים לעמוד בקצב הדיווחים. בשפתי היא אמרה: אני צריכה קצין מודיעין. פנינו עם הבקשה הזו לרח"ט מחקר ולראש אמ"ן ובהמשך גם הרמטכ"ל הכיר את זה. הייתה פה רוח גבית מאוד חזקה. כולם אמרו מיד 'תעשה כל מה שצריך'".
בימים הבאים הגיעו עשרה חוקרים מחטיבת המחקר לבית החולים שיבא, שם הוקם משל"ט הקורונה הלאומי. יומיים לאחר מכן הצטרפו עשרה נוספים. "מרגע שהשמועה באמ"ן פשטה, שיש גוף כזה, כולם רצו להיות שותפים בו", צוחק נ'. "כשיש מלחמה, כולם רוצים להיות בחזית".
מאז ועד היום, פירסם המרכז למעלה מ־200 דוחות על המצב, בהם דוחות יומיים על התחלואה ודוחות בנושאים מיוחדים, כמו המרוץ הבינלאומי לחיסונים. אבל זה שעורר את הסערה הגדולה ביותר פורסם בשבת, 20 ביוני, בתקופה שבה רובנו עוד יצאנו לחגוג, בהמלצת נתניהו, את סיום הגל הראשון. הדוח קבע כי ישראל נמצאת בתחילתו של גל שני נפיץ ומסוכן.
"אם לא יינקטו פעולות כלשהן וקצב הגידול הנוכחי לא יקטן משמעותית, בעוד כחודש מספר הנדבקים היומי יעמוד על מעל אלף ומספר הנפטרים יגיע למאות רבות", הזהירו אנשי המרכז, וקראו לשקול מחדש את ההקלות עליהן הוחלט בימים הקודמים, להרחיב במהירות את כוח האדם המוקצה לחקירות האפידמיולוגיות, את האכיפה ואת הסמכויות של הרשויות המקומיות. במבחן התוצאה הם כמובן צדקו. אבל אף אחת מההמלצות שלהם לא יושמה.
"באותה עת היינו אחרי הגל הראשון, אחרי כמה שבועות טובים של 20 נדבקים ביום, והתחלואה החלה לטפס חזרה, למשהו כמו 200 ביום", מספר נ'. "הסתכלנו על המספרים והיה ברור לנו לאן הדברים הולכים. בגדול, אמרנו בשפתנו האמ"נית: 'שימו לב, אנחנו מעלים התרעה'".
הדוח הזה עורר מהומה. אילו תגובות קיבלתם?
"היו שלושה סוגי תגובות. הראשון, מי אתם ומה אתם בכלל מבינים בזה. השני היה דיון ענייני בממצאים. והשלישי, שזכה לפחות חשיפה בתקשורת, היה של גורמי מקצוע שאמרו לנו, 'כל הכבוד, גם אנחנו חושבים ככה'".
ואכן, צדקתם.
"אני לא עוסק עכשיו בהתנצחויות של מי צדק ומי טעה. הערך הזה של התרעה, של לזהות שמשהו קורה ולצלצל בפעמון, זה המקצוע שלנו. מחנכים אותנו: כשיש בעיה אל תחכו. תדווחו".
ההשפעה שלכם על מה שקרה מאז ההתרעה של 20 ביוני עד היום הייתה אפסית.
"אני חושב שהדוחות שלנו משפיעים. אבל הם נכנסים בסך גדול יותר של שיקולים, שחלקם רחב מתחום אחריותי ומתפקידי. משימתנו היא לתאר את תמונת המצב כפי שהיא מצטיירת בעינינו. החומרים שלנו מובאים בפני מקבלי ההחלטות והם אלה שצריכים לקבוע מה הלאה על סמך מכלול השיקולים שעומדים לנגד עיניהם. חלק משיקולי הקורונה, חברתיים, ציבוריים, כלכליים ופוליטיים, הם שיקולים שלעולם לא אבין" .
כיום עובדים במרכז המידע עשרות חיילים בחובה ובקבע, שיושבים בחלל קטן בבניין משרדים אפרורי בקריית התעופה, לא רחוק מהפרויקטור גמזו. "הקורונה מתלבשת כמו כפפה על יד בתחום העיסוק שלנו", אומר נ'. "המתודה היא אותה מתודה, אם מדובר באיום צבאי או בנגיף. אנחנו אוספים מידע רב שצריך לעבד אותו, להחליט מה נכון ומה לא, לברור את העיקר מהטפל ובסוף לייצר תמונת מצב".
את הז'רגון הצבאי השגור בפיהם מחליפים עכשיו מונחים מעולם המדע והרפואה, שמתגלגלים אצלם כאילו היו שם מאז ומעולם. "זה אתגר", הוא עונה כשאני שואלת אותו איך זה לעבור לדבר בשפה אחרת לגמרי מזו שהיו מורגלים בה. "לא כל אחד מתאים לתפקיד הזה. אנחנו מחפשים אנשים שיש להם אוריינטציה טובה לנתונים והבנה טובה של איך לכתוב לציבור, לא רק למקבלי ההחלטות. מההתחלה היה ברור לנו שהדיאלוג עם הציבור לא פחות חשוב, ולכן רוב הדוחות מתפרסמים באינטרנט. יש לנו אינטרס שהדברים ייצאו החוצה".
למה?
"מכיון שהסיפור של הקורונה הוא לא רק ההחלטות שמקבלת הממשלה, אלא גם היענות הציבור למימושן. להבדיל ממלחמה, בקורונה מי שנלחם יום־יום הוא הציבור. כל אזרח מחליט כל בוקר אם לשים מסכה או לא". המקורות שלהם על פי רוב גלויים, עוד שינוי מהשגרה הצבאית. "אנחנו מסתמכים על מקורות מדעיים, ובחלק מהמקרים משתפים פעולה עם רופאים ומכוני מחקר בחו"ל. בישראל רוב המידע שלנו מסתמך על משרד הבריאות, שנגיש לנו עד רמה פרסונלית".
מופעלים עליכם לחצים לעגל פינות?
"אף אחד לא מאשר את הדוחות שלנו. אנחנו כותבים את מה שאנחנו מאמינים בו. זה האתוס של חטיבת המחקר. יש מעט מאוד לחצים, ובמקומות המעטים שנתקלנו בהם, הגורמים הלוחצים הבינו מהר מאוד שהלחץ שלהם לא רלוונטי".
אחד הדוחות האחרונים שפירסם המרכז עסק בתוכנית הרמזור, שאושרה בממשלה לפני שבועיים. המרכז בחן הצלחות של תוכניות דומות שיושמו במדינות אחרות והגיע למסקנות מורכבות. "אחד היתרונות של הכלי הזה, שהוא מייצר דיאלוג שוטף ומשמעותי עם הציבור, שיש בו שקיפות רבה", אומר נ'. "אבל הכלי הזה אפקטיבי במיוחד במדינות גדולות מאוד, שיש בהן אזורים שונים ומרוחקים אחד מהשני. במדינה שבה יש הרבה תנועתיות הרמזור יהיה פחות אפקטיבי".
אז אולי הרמזור בכלל לא מתאים לנו.
"התחלואה לא מתחלקת באופן שווה בין כל המגזרים. למול זה, המדינה יכולה לבחור באחת משתי דרכים: האחת, לקבוע שכל אחד ייאלץ לוותר לפי מידת התחלואה שנמצאת סביבו. השנייה היא לעשות סגר על כולם. ויש גם חלופה שלישית, נקרא לה 'הדימום האיטי', שבה נעשה לא את זה ולא את זה. בינתיים מספרי החולים הקשים והמתים ימשיכו לטפס, ונקווה שהחיסון יגיע לפני שבתי החולים שלנו יקרסו".
מה עדיף בעיניך?
"אני חושב שאם כל אחד יתגייס במגזרו ובתחומו ויתרום את חלקו בוויתורים על בילויים, מסיבות, מסעדות ונסיעות לחו"ל, נוכל לצאת מזה בזול, במירכאות. אם כל אחד יעשה ויתורים לא דרמטיים, נוכל לחסוך לכולנו צרה גדולה".
3 צפייה בגלריה
מחסום מחסומים משטרה שוטרים אכיפה סגר נגיף וירוס הקורונה עין המפרץ
(צילום: דניאל סלמה)
מבין השורות, אפשר להבחין שבכל זאת נ' סבור כנראה שלא יהיה מנוס מסגר, ואם כבר עדיף להתחיל אותו כמה שיותר מוקדם. "סגר זה אירוע שלוקח זמן. אם יש לך אלף חולים ואתה רוצה לרדת למאה, זה יכול לקחת שבועיים. אם יש לך 4,000 ואתה רוצה לרדת למאה - זה יכול לקחת חודש ויותר. לכן אם החלטת שאתה רוצה לעשות סגר עדיף כמה שיותר מהר. כל דחייה תגרום לכך שהסגר יהיה יותר ארוך וכואב יותר".
אגב החלופה השלישית של "לא לעשות כלום", מה דעתך על המכתב ששלחו התומכים במודל השוודי?
"זו הצעה שאף מדינה בעולם לא עושה היום, כולל שוודיה. זה להיות שפן ניסיונות מול אויב שאתה לא מבין עד הסוף. יכול להיות שעוד כמה שנים נגיד חבל שלא בחרנו בדרך הזו, אבל כרגע זה סיכון עצום".
הוא מביט בדאגה גם דרומה, לעזה. "היא עלולה להפוך לבעיה גדולה מאוד. במקום צפוף עם רפואה גרועה התפשטות מגפה היא צרה, וכשלשכנינו יש צרות גדולות הן יכולות בקלות להשפיע עלינו. חמאס יתקשה להשתלט על הקורונה".
במצב הנוכחי יש עוד בכלל אפשרות ריאלית להוריד את התחלואה בישראל בלי סגר?
"הימים והשבועות האחרונים בהחלט מעלים סימן שאלה. אבל אני חושב שעדיין אפשר להגיע למקום אחר. עם ישראל הוכיח בעבר שהוא יודע להתגייס בעיתות משבר. אני מאוד מקווה שגם בעת הזו הוא יידע להתנהג כך, כי החלופות האחרות גרועות יותר".
ובכל זאת, הוא חושש מהאופן שבו הציבור מגיב לנתונים המדאיגים ששוטפים אותנו מדי יום. "בגל השני רואים עלייה הרבה יותר מתונה מבגל הראשון. מצד אחד זה נותן לציבור זמן לעכל את הדברים. מצד שני זה סיכון עצום כי זה כמו צפרדע שלא מרגישה שהיא מתבשלת במים. כשאנחנו מוציאים דוח שיש 1,800 נדבקים ביום, אנשים חושבים שהכל על־הכיפאק. שוכחים שבעצם זה מספר אסטרונומי. עכשיו מתרגשים כי הגענו ל־3,000 נדבקים, אבל עוד כמה ימים אנשים יתרגלו גם לזה. זו מלחמת התשה ארוכה".
פירסמתם סדרה על המרוץ העולמי לחיסונים. אתה מאמין שיהיה חיסון נגד קורונה בקרוב?
"יש פה סוגיות מורכבות, בעיקר בהקשר האמריקאי, ולחצים פוליטיים לאשר חיסון לפני הבחירות. זה יאיץ מאוד את התהליך, מצד אחד. מצד שני אי־אפשר לרמות את הרפואה. אבל צריך להגיד שכשיש מרוץ כל כך אדיר ואינטרסים כלכליים עצומים כמו כאן אפשר להעריך שלפחות אחד מהחיסונים יפתור את הבעיה".
מה לגבי החיסון של המכון הביולוגי?
"במכון יש אנשים מאוד מוכשרים, אבל מבחינה קלינית הם נמצאים בשלב מוקדם יחסית לאחרים. ברור שגם אם יש להם מוצר שיהפוך בסופו של דבר לחיסון הוא לא יהיה הראשון וגם לא השני".
מה בעצם הדבר שהכי מפחיד אותך?
"הדבר שהכי מטריד אותי הוא שייפתח פער בלתי נסבל בין מצב התחלואה והמאבק שבתי החולים נמצאים בו, לבין ההבנה הציבורית של חומרת הבעיה. הציבור בחלקו לא מבין אותה וחלק בכלל מתכחש לה. המצב הזה עלול להוביל לכך שהחבל הזה ייקרע. זה מצב מאוד מסוכן. ברגע שתגיע הקריסה יהיה מאוחר מדי. אני חושב שהמגפה מהווה איום חסר תקדים מסוגו למדינת ישראל. היא לא איום קיומי אבל אין ספק שהיא איום אסטרטגי מהותי".
נסה לכתוב עכשיו את הדוח של עוד שבועיים.
"זה מאוד תלוי בהחלטות שהמדינה תקבל. קרוב לוודאי שהתחלואה תהיה חריפה יותר מהיום. אני לא רואה מצב שנרד".
