"ראש הממשלה משחק פוקר. כשיתעשת ויניח את הרגשות בצד, גם הוא יבין שאין לו "יד""
במילים האלו בחרה מורן אזולאי, הכתבת הפוליטית של ynet, לתאר בטור שפרסמה ב-2017 את המשבר ששרר בזמנו בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר האוצר דאז משה כחלון.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות על פוקר למנויים:
- הרמאות הכי פשוטה - והכי קשה למניעה בפוקר
- הבילוי המושלם לבידוד: "קרבות האיגרוף" של הפוקר
- איך ישראל הפכה למעצמת פוקר
- אתם לא רוצים את מייקל מזרחי בשולחן הפוקר שלכם
השימוש במושגים ממשחק הפוקר אינו מקרי. מאז ומתמיד נעשו הקבלות בין פוקר לעולם הפוליטי. בשני התחומים נדרש השחקן לקבלת החלטות קשות תחת לחץ, שמירה על קור רוח ולעיתים גם להולכת שולל של היריב.
בארצות הברית, מולדת הפוקר, הקשר בין הפוליטיקה והמשחק הדוקים אף יותר. אחד מהמרצים של ריצ'רד ניקסון בימיו כסטודנט נהג לומר ש"מי שלא מסוגל לקחת חלק במשחק פוקר ברמה גבוהה – לא מתאים להיות נשיא ארצות הברית". ניקסון לקח את מילותיו של המרצה ברצינות גמורה, הרבה לפני שהתמנה לנשיא הוא התאמן על יכולות הפוקר שלו והרבה לשחק במהלך שירותו הצבאי.
ניקסון לא היה היחיד. לאורך ההיסטוריה נשיאי ארצות הברית גילו חיבה רבה למשחק. לא כולם הרבו לדבר על כך בפומבי, בעיקר בגלל התדמית הרעה ממנה סבל המשחק בעקבות רמאים רבים שלקחו חלק במשחקים בעבר. עם זאת, גם אם הדבר נעשה בשקט יחסי, בפועל בבית הלבן לצד ישיבות גורליות על עתיד האומה ונאומים מכוננים לעם האמריקאי – נערכו גם לא מעט משחקי קלפים.
נדמה שהסיבה היחידה שבגללה ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארה"ב, לא היה שחקן פוקר נלהב – היא שהמשחק פשוט לא היה קיים בימי חייו. וושינגטון אהב מאוד להמר. עוד כנער הוא היה משחק וויסט (גרסה מוקדמת של ברידג') ומשחק קלפים ישן בשם "לו" על כסף מול בני משפחתו. בהמשך הוא הרבה להמר על מרוצי סוסים.
למרות חיבתו האישית למשחקי קלפים והימורים, בתקופת המהפכה האמריקאית במאה ה-18 הוא אסר על חיילים בצבא הקונטיננטלי לשחק בקלפים או במשחקי מזל, מחשש שהדבר יפגע במורל הצבאי.
אנדרו ג'קסון, הנשיא השביעי של ארצות-הברית, היה מהמר כבד. הוא היה מהמר על כל דבר, מקוביות, קלפים, מרוצי סוסים ועד אפילו - פעילות מאוד לא לגיטימית כיום - קרבות תרנגולים. ג'קסון הפסיד בהימורים את כל כספי הירושה של סבו. בימיו המאוחרים יותר של ג'קסון, משחק קלפים צרפתי בשם "פוקה" (Poque), מעין גרסה פרימטיבית של פוקר, החל לצבור פופולריות בניו־אורלינס והפך לתחביבם המועדף של פוליטיקאים רבים.
בתקופת כהונתו שנמשכה שנתיים וחצי בלבד (1921 – 1923) לפני שמת מהתקף לב, הארדינג נחשב לנשיא נערץ ואהוב. בראי ההיסטוריה לעומת זאת הארדינג נחשב לאחד הנשיאים הגרועים ביותר בתולדות ארצות-הברית.
התפנית ביחס של ארצות-הברית כלפי הארדינג התרחשה לאחר מותו כשהתברר כי הארדינג עמד בראש ממשל מושחת ונהנתן. מזכיר הפנים שלו אלברט פול למשל הורשע בפרשת שחיתות שבמסגרתה החכיר שמורות נפט של הצי האמריקני בצוק "טיפוט דום" לחברות נפט פרטיות במחיר נמוך וללא מכרז.
הארדינג עצמו, כך התברר, היה ככל הנראה עסוק בימיו בבית הלבן בחיזור אחר נשים, שתיית אלכוהול (בתקופה שבה חל בארצות-הברית חוק היובש שאסר על מכירת וייצור אלכוהול) ובמשחקי פוקר יותר מאשר בניהול המדינה.
הארדינג, בניגוד לנשיאים חובבי פוקר אחרים, היה גלוי הרבה יותר לגבי התחביב שלו. כשנשאל כיצד ניצח את הפריימריז של המפלגה הרפובליקנית הוא אמר לתקשורת: "קיבלתי זוג 2 והתמלאתי בהמשך" (משמע, היד שלי הפכה לחזקה יותר ממה שנראתה בהתחלה).
בימיו כנשיא הוא נהג לערוך פעמיים בשבוע משחקי פוקר עם חבורה קבועה שכונתה "קבינט הפוקר". אותו פול אגב שהורשע בשחיתות היה חבר קבוע ב"קבינט". במהלך המשחקים הם הרבו לשתות ויסקי ולעשן סיגרים. הארדינג צוטט כמי שאמר לשאר השחקנים בשולחן: "תשכחו מזה שאני נשיא ארצות-הברית. אני וורן הארדינג שמשחק פוקר עם חברים, ואני הולך לקרוע לכם את הצורה".
פרנקלין רוזוולט, נשיא ארה"ב בין השנים 1945־1933, נהג לשחק פוקר על סכומים נמוכים מאוד – בעיקר לשם ההנאה מהמשחק. עם זאת, כשהוא הציג את תוכנית התגובה שלו לשפל הכלכלי הגדול הוא בחר ולא במקרה לכנותה "The New Deal" (בטרמינולוגיה של פוקר: חלוקה חדשה), מונח שידע שהמוני אמריקאים, חובבי פוקר, יתחברו אליו.
עם זאת, מי שהיה שחקן פוקר נלהב הרבה יותר מרוזוולט, היה סגנו ולימים נשיא ארצות-הברית, הארי טרומן. הוא למד את המשחק מדודתו שהתגוררה בחווה במיזורי והִרבה לשחק כחייל שהוצב בצרפת במלחמת העולם הראשונה. גם לאחר שהמלחמה הסתיימה, הוא שיחק עם חבריו לנשק במשחקים חברותיים במיזורי בלימיטים נמוכים של עשרה סנט תוך שהם שותים בירה ובורבון.
בתקופתו בבית הלבן הגדיל טרומן לעשות ושיחק פוקר עם צ'יפים ממותגים עם סמל הנשיאות האמריקאית. עם זאת, הוא העדיף לשמור על חיבתו לפוקר הרחק מעין הציבור – ורק פעם אחת התיר לצלם אותו בזמן משחק בבית הלבן.
עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, טרומן העתיק את משחקי הפוקר שלו ליאכטה הנשיאותית במהלך ההפלגות בסופי השבוע. מי שניסה בכל כוחו להשתלב במשחקים הללו, לא כדי להרוויח כסף אלא לשם המינגלינג הפוליטי, היה לינדון ג'ונסון, אז חבר קונגרס ולימים נשיא ארצות־הברית. למרות מאמציו הוא לא הצליח להשיג כיסא בשולחן הפוקר הנשיאותי.
המשחקים ביאכטה של טרומן היו על 500 דולר, עם אפשרות אחת לקנייה נוספת (Rebuy). נוכח הזיכרונות הטריים מהשפל הכלכלי הגדול וטראומת העוני שאפפה את ארצות-הברית, טרומן וחבריו נהגו להפריש מכל קופה עשרה אחוזים שבסוף הערב היו מחולקים לשחקנים שהפסידו 1,000 דולר. עיתונאי שסיקר את טרומן באותם ימים סיפר כי טרומן העדיף לשחק ב"וריאציות פרועות של פוקר", אך שעם זאת הוא ראה בפוקר מקור הנאה ולא רצה שמישהו ייפגע מהמשחק.
משחק הפוקר המפורסם ביותר של טרומן, ללא ספק, התקיים ב-4 במארס 1946. תוך כדי נסיעה ברכבת למיזורי, הוא שיחק פוקר עם ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל, שהיה בדרכו לשאת את הנאום המכונן שבו טבע את המונח "מסך הברזל".
"אדוני הנשיא, אני חושב שבזמן שאנחנו משחקים פוקר, אני אקרא לך הארי", אמר צ'רציל לטרומן – והאחרון הסכים: "בסדר גמור, וינסטון".
על פי העדויות מהרכבת, צ'רצ'יל שהיה ידוע בחיבתו לטיפה המרה שתה חמש כוסות ויסקי לפני שהמשחק התחיל. טרומן הציע לשחק במשחקים הפרועים שחיבב, אבל צ'רציל מצא אותם מסובכים מדי והעדיף שישחקו פוקר פשוט.
טרומן, שחשש מפגיעה במוניטין של השחקנים האמריקאים, דרש מכל מי שלקח חלק במשחק מול ראש הממשלה הבריטי לשחק במלוא הרצינות. צ'רציל התגלה כשחקן גרוע במיוחד, מה שעורר את החשש של הגנרל הארי וון שהיה מקורב מאוד לטרומן. "אם אתה רוצה שנשחק את הפוקר הטוב ביותר שלנו בשביל הכבוד הלאומי, צ'רצ'יל יאבד את המכנסיים שלו לפני שהערב יסתיים", אמר הגנרל לנשיא. בסופו של דבר צ'רצ'יל פרש מהמשחק ב־2:30 לפנות בוקר כשהוא מופסד ב־250 דולר.
עדות נוספת לחיבה של טרומן לפוקר אפשר למצוא באחד ממהלכיו המרכזיים במלחמת העולם השנייה. טרומן היה הנשיא שהורה על הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי בסיום מלחמת העולם השנייה. המטוסים שערכו את הסיורים המוקדמים לבחינת השטח לפני התקיפה כונו "סטרייט פלאש" ו"פול האוס", שתי ידיים חזקות במיוחד בפוקר.
בדירוג הנשיאים הטובים ביותר בתולדות ארצות-הברית ניצבים לרוב בראש אברהם לינקולן וג'ורג' וושינגטון. עם זאת, לו היה דירוג של שחקני הפוקר הטובים ביותר בקרב הנשיאים סביר להניח שדווייט אייזנהאואר וסגנו ולימים הנשיא ריצ'רד ניקסון היו כובשים את הפסגה.
ניקסון שיחק המון פוקר בימיו כחייל בחיל הים במלחמת העולם השנייה. באותה תקופה הוא הרוויח כ-8,000 דולר, סכום גבוה מאוד בשנות ה-40, שעזרו לו לממן את הקמפיין הפוליטי הראשון שלו כשרץ לקונגרס. אחד הקצינים ששירתו איתו סיפר כי חזה פעם בניקסון מבלף חייל אחר בקופה של 1,500 דולר כשהוא מחזיק בזוג 2 בלבד. באוטוביוגרפיה שלו ניקסון מספר על הפעם שהחזיק ברויאל פלאש, היד החזקה ביותר האפשרית בפוקר: "באופן טבעי התרגשתי, אבל שמרתי על פני פוקר וזכיתי בקופה גדולה".
בלה קורניצר ששימש כביוגרף של ניקסון מעיד כי הנשיא השקיע רבות בלימוד של המשחק, התייעץ עם תיאורטיקנים ואף עבד עם מאמן פוקר צמוד שהדריך אותו.
ההיסטוריון גארי וילס מתאר את סגנון המשחק של ניקסון כאגרסיבי וחסר רחמים. מבחינתו לא היה מדובר במשחק גרידא. עם זאת, וילס טוען כי אייזנהאואר, הגנרל הנערץ ממלחמת העולם השנייה שלימים הפך לנשיא, היה שחקן פוקר אפילו טוב יותר מניקסון. אייזנהאואר מוצג כמי שהחזיק בכישרון טבעי למשחק. הוא היה טוב כל כך עד שבשלב מסוים בזמן שירותו הצבאי הוא נאלץ להפסיק לשחק, פשוט משום שאף אחד לא הסכים לשחק נגדו. עם זאת, כשאייזנהאואר וניקסון רצו יחד לנשיאות, הם החליטו להפסיק לשחק פוקר או אפילו להזכיר את החיבה המשותפת שלהם למשחק מחשש שהדבר יבריח מצביעים.
היחס של אובמה כלפי פוקר נחשב לאמביוולנטי. מצד אחד הוא הצהיר בראיונות שהעניק כי פוקר הוא אחד מתחביביו, מצד שני, היה זה בתקופת כהונתו כנשיא שמשרד המשפטים האמריקאי סגר את שלושת אתרי הפוקר הגדולים ביותר שפעלו בארצות-הברית. ג'יימס מקמנוס שכתב את הספר "Cowboy's Full" הסוקר את ההיסטוריה של הפוקר, טוען עם זאת כי הדבר נעשה בניגוד לרצונו של אובמה. הנשיא לשעבר, כך טוען מקמנוס, קיווה כי בארני פרנק, חבר הקונגרס דאז, יצליח להעביר חוק שיביא לרגולציה של הפוקר באינטרנט – אך הדבר לא צלח בגלל הרוב הרפובליקני בקונגרס.
עבור אובמה עצמו פוקר לא היה תחביב בלבד, אלא כלי שסייע לו בתחילת דרכו הפוליטית. הוא למד את המשחק מסבו ושיחק עוד עם חבריו בתיכון בהונולולו. כשאובמה הגיע לספרינגפילד אחרי שנבחר לסנאט של אילינוי הוא היה סוג של אאוטסיידר. עם תדמית של אדם משכיל שהשלים לימודי משפטים בהרווארד הוא נאלץ כעת להסתובב בין עסקנים פוליטיים ממולחים וחוואים שמרנים. הדרך שלו לשבור את הקרח איתם הייתה באמצעות פוקר. אחת לשבוע הוא אירח משחק פוקר שבו התערבבו באופן חופשי דמוקרטים ורפובליקנים. שמונה שחקנים קבועים ישבו סביב אותו שולחן פוקר – ומהר מאוד גם צמחה לה רשימת המתנה.
המשחקים הללו נערכו בין 19:00 ל-2:00. אובמה נהג להופיע בלבוש לא רשמי של מכנסי ספורט וכובע בייסבול. השחקנים עצמם נהגו להזמין פיצה, לשתות בירה ולעשן סיגרים. אובמה לפי מה שמספר אחד משותפיו לאותו שולחן, היה שחקן מצוין, כזה שהמתין בסבלנות לידיים טובות – ולא הסתמך על המזל.
אחרי שנבחר לנשיאות, את מעט הזמן הפנוי שהיה לו העדיף אובמה להשקיע בתחביבים אחרים שלו כמו כדורסל וגולף. עם זאת, הוא סיפר כי הוא שומר "צ'יפ פוקר של מזל" שהביא לו אחד מתומכיו במהלך הקמפיין, לא מתוך אמונה טפלה, אלא כדי לזכור את האנשים שפגש בדרך.
באופן לא מפתיע במיוחד, גם לנשיא המכהן, ששמו נקשר רבות בעסקי השעשועים, יש קשר לפוקר. טראמפ החזיק בעבר בבעלותו בקזינו טאג' מאהל באטלנטיק־סיטי, שבו מתרחשת חלק מעלילת סרט הפוקר הקלאסי "ההימור האחרון" (Rounders). במשך שנים אירח הקזינו של טראמפ את "אליפות הפוקר של ארצות-הברית" שהיה לאחד הטורנירים הגדולים בחוף המזרחי.
טראמפ עצמו איננו שחקן פוקר בולט, אבל בסרטון ששודר בטלוויזיה בתחילת שנות ה-2000, הוא סיפק כל מיני עצות-זן סביב פוקר ועסקים כמו: "פוקר הוא אתגר, עסקים הם אתגר. אם אתה מתחרה וחושב במושגים של אתגר, אתה תצליח יותר", "לך בעקבות האינסטינקטים שלך, כמה מההחלטות הכי מוצלחות שלי נעשו כך".
