בוקר יום ראשון לפני שבועיים, לשכת המשרד להגנת הסביבה בירושלים.
רק ערב קודם, פורסם ברעש גדול כי השרה גילה גמליאל חלתה בקורונה, לאחר שהפרה את הוראות הסגר ואף נקנסה על כך. עם זאת, חשוב להדגיש כבר כאן, כי היועץ המשפטי לממשלה קבע שבניגוד לפרסומים קודמים, גם באתר זה, גמליאל לא שיקרה בחקירה האפידמיולוגית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל משום מה, באותו בוקר של יום ראשון, במסדרונות השקטים של המשרד, לא נרשמה שום פאניקה או חרדה, והעובדים לא מיהרו בהמוניהם לדרוש בדיקות קורונה או להכריז על עצמם כמבודדים. לא כי במשרד להגנת הסביבה לא מאמינים בקורונה, אלא מסיבה אחרת לגמרי: איך יידבקו אם ממילא הם בקושי רואים את השרה או נפגשים עימה? "ברגע שהיא הגיעה למשרד, לשכת המנכ"ל טוהרה מאנשי מקצוע והפכה למעין חצר ביזנטית", אומר אחד העובדים. "לכן לא הופתענו שהיחידים שנדבקו היו איש אמונה המנכ"ל ושני עובדים. היא פשוט לא נחשפת יותר מדי לצוות המקצועי".
גם בתפקיד הקודם שלה, כשרה לשוויון חברתי, הרגישו עובדים שהאווירה הייתה דומה. "התחושה היא שהמשרד עבורה הוא סוג של נטל", אומר אדם המכיר אותה היטב מימיה במשרד לשוויון חברתי. "אתה מצפה ששר בישראל ישקיע בעבודת המשרד, יתעניין, יערוך פגישות מקצועיות כדי להבין לעומק דברים ולקבל החלטות. אבל אצל גילה אפשר לראות בצורה בולטת חוסר עניין משמעותי בשגרת העבודה היום־יומית של המשרד בתחום המקצועי".
אלא שמהצצה ביומני הפגישות של השרה גמליאל במשרד לשוויון חברתי, שפורסמו לציבור על פי דרישת התנועה לחופש המידע, מצטיירת תמונה אחרת לגמרי: היומנים של גמליאל מלאים בפגישות, פעילות שוקקת וראיונות לתקשורת. אז מה קורה פה? איך יכול להיות שמצד אחד, עובדים מספרים שמדובר בשרה שמיעטה להתעסק בענייני המשרד, אבל מצד שני, היומנים מספרים סיפור שונה?
ייתכן שהפתרון לכך הוא בטענה שמעלה השבוע גורמת שהייתה מעורה היטב בנעשה בלשכת השרה לשוויון חברתי: לדבריה, מדי שנה, לקראת פרסום יומניה לציבור, הייתה מתנהלת בלשכתה של גמליאל מערכת מסודרת של הוספת פגישות ועיבוי הלו"ז. "האנשים שלה בלשכה יושבים וממלאים שם דברים", היא טוענת.
על פי הטענה, גמליאל פשוט הוסיפה לכאורה ליומנים פגישות פיקטיביות שערכה כביכול, כדי לשוות לה תדמית של שרה פעילה ופרודוקטיבית. ואכן, עיון מעמיק ביומנים הללו מעלה לא מעט שאלות.
גם היומן של המנכ"ל לשעבר אבי כהן, מהאנשים המקורבים ביותר לגמליאל, פורסם מתוקף חוק חופש המידע. כאשר משווים בין היומנים, מתגלות אי־התאמות שמעוררות תהיות. קחו לדוגמה את יום שני, 27 במארס 2017. בשעה 10:00, מצוין ביומן השרה כי היא בפגישת עבודה עם כהן. רק שביומן של כהן, מה לעשות, כתוב משהו אחר: שכל אותו היום הוא בכלל היה במילואים. עוד נחזור ליומנים הללו, ולפערים ביניהם.
אז מה עשתה גמליאל בכל אותן שעות? תלוי. מקור שמכיר את השרה היטב, מספר למשל, מה עשתה לעיתים בבוקר: "היו ימים שעד 10־11 בבוקר היה לה לו"ז אישי. שיאצו, פלדנקרייז, פילאטיס, סוגים של אימונים אישיים, קואוצ'ינג, תרבות נפש וגוף", הוא אומר.
שזה לגיטימי.
"כן, אבל מי שרוצה לעשות דברים כאלה, יכול גם להתחיל בשבע בבוקר. בפועל היא הייתה נמצאת לרוב כמה שעות ביום במשרד, וזה לא שבשאר הזמן היא הייתה יוצאת לשטח לסיורים וללמוד. מעט עיסוק בתכנים, הרבה פגישות עם פעילים וחברי מרכז ואנשים פוליטיים, ואחר הצהריים ובערב, מטלות של כל שר בכיר בליכוד – בריתות, ניחומי אבלים, אירועים של חברי מרכז. המון סיורים לסניפי ליכוד, לראשי מועצות. ככה זה עם שרים בליכוד. זו ההוויה של המבנה, אתה צריך כל הזמן את חברי המרכז. בכל חודשי מערכות הבחירות היא לא התעסקה כמעט בענייני המשרד. הייתה שם התעסקות עצמית בלהיבחר ולתפוס מקום גבוה. לנצח את מירי רגב".
גם בתפקידה הנוכחי, במשרד החשוב להגנת הסביבה, זה שאמור 24/7 להילחם למען איכות חייהם של האזרחים אל מול האינטרסים של טייקונים ותאגידי ענק, עובדים מתארים שרה נוכחת־נפקדת. "אני רואה אותה מעט מאוד במשרד, היא כמעט ולא מקיימת פעילות מקצועית ברוב הנושאים, וזה עומד בניגוד מוחלט לנראות שלה בתקשורת", אומרת אחת הבכירות שם. "כל יומיים יש לה כותרת שאומרת, 'יזמתי, הובלתי, עשיתי לראשונה'. אבל במקרים רבים, אלו מילים ריקות".
הנה דוגמה להתבטאות כזו: בהודעה חגיגית לעיתונות, בישרה השרה על תוכנית מבורכת לצמצום השימוש במנועי דיזל מזהמים. "זיהום האוויר מתחבורה הוא גורם הסיכון הסביבתי המשפיע ביותר על בריאות אזרחי המדינה", אמרה גמליאל. "נמשיך לפתח תוכניות להפחתת זיהום אוויר, ונפעל למען בריאות הציבור ושיפור איכות חיי התושבים". אין ספק, מילים יפות. אלא שבאותה עת שהן נכתבו, עמד בחניה רכב השרד שקיבלה גמליאל מהכנסת: שברולט טראוורס, רכב פנאי־שטח מסיבי וזולל דלק, שדרגת הזיהום שלו היא 15, הגבוהה ביותר לרכב פרטי. "כשאבי גבאי, למשל, הגיע לתפקיד, הוא אמר שהוא מוכן לרדת מהפוזה ולקחת רכב היברידי. פחות מפנק, פחות שופוני", אומר בכיר במשרד להגנת הסביבה. "במקרה של גמליאל, זה לא קרה. איך אמרה עליה שני כהן מ'ארץ נהדרת'? היא משתעלת מהמקפצה".
אבל בשני המשרדים, חשוב לומר, גמליאל גם הגיעה להישגים. בחמש השנים שבהן כיהנה גמליאל כשרה לשוויון חברתי, תקציבו גדל פי שלושה. גמליאל יזמה את הקמת הרשות לצעירים, ובתקופתה קמו עשרות מרכזי צעירים, כחלק מתוכנית שהוקצו לה 28 מיליון שקל והתמקדה ביישובים חלשים מבחינה סוציו־אקונומית. תחת המשרד פעל גם המיזם הלאומי "ישראל דיגיטלית", שקם כדי לדאוג לפיתוח חדשנות ולמתן שירותים ציבוריים באופן מקוון. בחודשיה האחרונים במשרד שהתנהלו בצל הקורונה, גמליאל התגאתה בגיבוש מתווה לחלוקת מענקים לחיילים בודדים ובהחזרת טיפולי הפוריות שהופסקו בגלל המגפה.
ובמשרד להגנת הסביבה? בתחילת השבוע הכריעה גמליאל בסוגיה שארגונים סביבתיים רבים נאבקו למענה זמן רב. חוק הפיקדון שהיה תקף רק על בקבוקי משקאות קטנים הורחב גם לבקבוקי משקאות גדולים. ההחלטה גרפה ללא ספק נקודות זכות רבות לטובתה בקרב הארגונים הירוקים, שדרשו בחודש האחרון להרחיב את החוק. אולם, בשל משבר הקורונה, החוק לא ייכנס לתוקף בשנה הקרובה. גם הצעת תיקון החוק שפירסמה, לפיה ישראל תאסור על כל סחר בפרוות, זכתה לשבחים בקרב חובבי בעלי החיים, אם כי גם לביקורת בשל ההחרגה של השימוש בפרוות לצורכי דת.
אבל השבוע, התחקיר הנוכחי מגלה עד כמה עוסקת השרה גם בקידום של עצמה ובזה של מקורביה: בעלה, עו"ד חובב דמרי, כך נטען, משתתף בראיונות עבודה לתפקידים בלשכה ומשפיע מאוד על הנעשה שם; עובדים מילאו עבורה ועבור בעלה משימות אישיות; עובדי מדינה במשרד לשוויון חברתי גויסו על חשבון שעות העבודה כדי לסייע לאחיה, יואל גמליאל, לזכות בראשות מועצת גדרה; ובין לבין – גמליאל עושה כאמור, המון־המון פוליטיקה. חתונות, ניחומי אבלים, פגישות עם חברי מרכז. "זה נראה שמה שמעניין אותה זה בעיקר ההון הפוליטי שהתפקיד שלה יכול להניב", אומר בכיר במשרד להגנת הסביבה.
ואיך גמליאל מסבירה את כל זה? "בזמן ש'הגורמים והמקורות' ממשיכים להפיץ שקרים – השרה ממשיכה להביא תוצאות", היא אומרת בתגובה לתחקיר השבוע. "כל ההכפשות לא יעצרו את השרה מלבצע את המהלכים הנכונים – נגד המזהמים, נגד אלה הפוגעים בטבע - ולמען אזרחי ישראל".
על דבר אחד אין עוררין: גילה גמליאל (46) היא סוג של מטאור פוליטי. כבר ב־2008, כשהרב יונה מצגר חיתן אותה עם בעלה, חובב דמרי, שצעיר ממנה בכעשור, האירוע היה מלא בח"כים, בעסקנים ובאנשים שהבינו שהזוג הזה עומד להיות פאוור־קאפל חדש. וזה אכן קרה.
ברקורד של גמליאל כבר נרשם אז שהיא הייתה האישה הראשונה שכיהנה כיו"ר התאחדות הסטודנטים, ח"כית שזינקה לצמרת רשימת הליכוד, וסגנית שר. הבעל דמרי, הוא בן למשפחה טבריינית מוכרת, שנעוצה עמוק בפוליטיקה הליכודית ואימצה את גמליאל לחיקה. אביו הוא הרב שאול דמרי, דמות מוכרת בקרב פעילי הליכוד בעיר, ומי שמוביל את התפילות בבית הכנסת הטברייני שבו שהתה גמליאל במהלך הפרת הסגר. הרב דמרי גם מוביל תפילות במהלך ה"ליכודיאדה", אירוע שגמליאל כבשה בשנים האחרונות בסערה. אחיו של חובב הוא עורך הדין הפלילי אפרים (אפי) דמרי, שבין היתר ייצג את הגננת המתעללת כרמל מעודה ואת הרב אליעזר ברלנד, שהורשע במסגרת הסדר טיעון במעשים מגונים ותקיפה.
דמרי הפך למעורב מאוד בענייניה הפוליטיים של אשתו, מה שזיכה אותו בקרב גורמים במערכת הפוליטית בכינוי "השרה נתניהו של גילה גמליאל". "אבל אם שרה מכבסת את הבגדים בוושינגטון, חובב מקבל טרמפ על חשבון המדינה לפתח־תקווה", מבהיר אחד מהם.
הדוגמה לגבי הטרמפ לפתח־תקווה לא תלושה מהמציאות: בעבר פורסם שאחד מעוזריה של השרה גמליאל, שמקבל את שכרו מהמדינה, הסיע את דמרי ממקום למקום, לאחר שרישיונו של הבעל נשלל. לאחר חשיפת המקרה, העוזר, חן אוחנה שמו, פוטר. אלא שהשבוע מתברר שהוא חזר לעבוד תחת גמליאל במשרד להגנת הסביבה. גם ישראל כהן, בן דודו של דמרי ומי שהועסק כעוזר וכנהג בלשכת השרה גמליאל, פוטר מעבודתו בעבר והוחזר בהמשך.
אבל המעורבות של דמרי במרוץ הפוליטי של אשתו לא נעצרת רק בטרמפים וג'ובים. כפי שנחשף כאן לראשונה, דמרי גם נכח בראיונות עבודה למשרות אמון בלשכה של אשתו. "אתה לא יכול להיכנס פנימה ולעבוד עם גילה אם אתה לא עובר אותו", מנסח זאת אדם שעבד עבור גמליאל.
"הגעתי לראיון בבית של גילה, וחובב הצטרף אלינו", מספר אדם שעובד כעת עם גמליאל. "זה נראה לי מוזר, אבל מה יכולתי לעשות? הוא נשאר כל הזמן, שאל אותי שאלות. נראה שבגלל שמדובר במשרת אמון זה נראה לו לגיטימי להתערב. אבל אחר כך הוא נותן לך להרגיש שהוא עשה לך טובה, ושעכשיו אתה חייב לו לכל החיים".
מה נשאלת בראיון?
"לא היו להם שאלות יותר מדי מקצועיות. בעיקר רוצים להבין שאתה תשמור עליה, שלא תפגע בה".
בפריימריז, חובב היה ראש המטה של גילה, וחלק מעובדי הלשכה התעסקו בזה. חובב היה שולח אותם למשימות פוליטיות, כמו לתלות שלטים ולעשות טלפונים.
דמרי התעסק בעוד מערכת בחירות אחת, זו שנערכה לפני כשנה לראשות לשכת עורכי הדין. הוא שימש כמנהל יום הבחירות במטה של אבי חימי, שנחשב למקורבו של אפי נוה, שהתפטר לאחר שנתפס מבריח את בת זוגו בנתב”ג. בהמשך נחשד נוה בקידום מועמדות לשופטת שעימה ניהל יחסים. בימיהם הטובים היו גמליאל ודמרי מתרועעים עם נוה וחני, אשתו לשעבר. ב־2014 חני אף תרמה עשרת אלפים שקל להתמודדות בפריימריז של גמליאל. דמרי גם תיכנן לרוץ לכנסת ברשימתו של רון קובי, הימין החילוני, אבל הסיר את מועמדותו.
"בתחום הפוליטי, חובב הוא האיש שמניע את כל המנגנון", אומר אדם המכיר את גמליאל היטב. "אתה לא תדע מי זה בעלה של מירי רגב ואתה לא תראה את אשתו של גלעד ארדן, אבל בתקופות מסוימות, חובב היה מגיע למשרד הרבה".
גם לדברי פעיל מרכזי בליכוד, דמרי "מאוד מעורב שם. חלק גדול מהצוות הכאילו־מקצועי של גמליאל, זה אנשים שהוא מביא. הוא מגיע איתה לאירועים יחד עם הצוות, ואז אתה רואה אותם".
רואה מה?
"שהם עובדים כמו מכונה".
והמכונה הזו תיקתקה. גמליאל זינקה מעלה, ומ־2015 החלה כבר לכהן כשרה לשוויון חברתי, תפקיד אותו מילאה עד שמונתה במאי האחרון לשרה להגנת הסביבה. לצד העובדה שיש לה משרד שלם לנהל, גמליאל התגייסה לטובת בן משפחה נוסף עם שאיפות פוליטיות: אחיה, יואל גמליאל.
ב־12 השנים האחרונות מכהן יואל גמליאל כראש מועצת גדרה. בבחירות המוניציפליות האחרונות באוקטובר 2018, גרף גמליאל כמעט מחצית מקולות הבוחרים. לא מן הנמנע שלאחותו השרה היה חלק בכך. "גילה הסתובבה פה במהלך הבחירות המקומיות, וגם העובדים שלה. הם מיפוּ תושבים שמצביעים למתמודדים המתחרים, התקשרו אליהם והציעו שיחה או מפגש עם השרה", מתאר גורם במועצה את ההתגייסות של גמליאל לקמפיין של אחיה.
על פי מקורות במועצה, כמה מעובדי הלשכה של השרה, המוגדרים כעובדי מדינה, פעלו עבור קמפיין הבחירות של יואל גמליאל בבחירות המקומיות ב־2018. כך למשל, בהקלטה שהגיעה לידינו נשמעת שיחת טלפון בין עובד הלשכה אסף שטרית ל־ד', תושבת גדרה, שבה הוא מציג עצמו כ"עוזר של השרה גילה גמליאל". ד', שהביעה תמיכה במתחרה של יואל גמליאל בפוסטים שהעלתה לפייסבוק, ממהרת להזכיר לו שכבר שוחחה עם כבוד השרה. "בפעם הראשונה התקשר בחור בשם אסף שטרית ואמר לי שגילה גמליאל רוצה לדבר איתי", משחזרת ד'. "הסכמתי לקבל את השיחה, והוא חיבר בינינו. זו הייתה שיחה של רבע שעה, שבה היא ניסתה לשכנע אותי לבחור ביואל. הפתיע אותי מאוד לקבל שיחה כזאת, הרי אנחנו בבחירות מקומיות. אחרי שבוע התקשרו אליי שוב, כאילו לא דיברנו מעולם. כנראה שכחו לסמן וי ליד השם שלי".
איך התנהלה השיחה הראשונה איתה?
"הייתי קצת צינית בהתחלה. אמרתי לה, 'וואו איזה כבוד, השרה מתקשרת אליי עם כל מה שיש לה על הראש'. היא ענתה בשיא הרצינות שהיא מקדישה לזה זמן, התחילה להסביר לי שיואל מועמד ראוי ומלכלכים עליו, שהיא גדלה בגדרה ואחיה קידם את היישוב. היא הבטיחה לי אישית שתטפל בתלונה שהייתה לי על ספורט ביישוב והציעה לי לבחור, גם אם לא באחיה יואל, במועמד השלישי ולא בזה שרציתי".
ואיך זה מרגיש פתאום לקבל שני טלפונים כאלו משרה בממשלה?
"השיחה הזו לא הייתה נעימה מבחינתי. לא כל יום מתקשרת אלייך שרה לנייד ואומרת לך 'תבחרי באח שלי’".
נו? ובסוף הצבעת עבור אחיה?
"לא".
חשוב לציין כי בחוות דעת למניעת ניגוד עניינים בין השרה גמליאל לאחיה ראש המועצה, שהוגשה בתקופתה כשרה לשוויון חברתי ועליה חתומה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, לא נאסר על מגע של השרה עם התושבים בגדרה. צוין רק כי עליה להימנע מלטפל בכל עניין שיכול להשפיע באופן ישיר או עקיף על מתן טובת הנאה לרשות. להתבטא ציבורית בענייני גדרה ולעסוק בפעילות ציבורית עבור התושבים - מותר. אבל אפשר לתהות ברמה הציבורית האם התגייסות כזו, ברמת הטלפונים לתושבי גדרה והפעלת עובדים, היא ניצול נכון של משאבי המשרד לשוויון חברתי.
אחרי שהתברר שהשרה גמליאל הפרה את סגר הקורונה ולפני שנודע כי לא שיקרה בחקירה האפידמיולוגית, קראו לא מעט אנשים לראש הממשלה להביא לפיטוריה. גם אם מערכת היחסים בינה לבין הזוג נתניהו היא לא מהמשופרות – ועוד נגיע לכך – מי שבקיא בפוליטיקה הפנים־ליכודית הבין שזה כנראה לא יקרה.
"מוקד הכוח הגדול שלה מבוסס על עניין משפחתי", אומר פעיל מרכזי בליכוד. "האחים שלה בגדרה והמשפחה של בעלה בטבריה". ואכן, בדיקה של הנתונים מגלה שבפריימריז האחרונים בליכוד, 74 אחוז מהמצביעים בגדרה סימנו את גמליאל כאחד מ־12 השמות בטופס ההצבעה שלהם. בטבריה, 64 אחוז מהמתפקדים העניקו לה את קולם. אך לדברי הפעיל, המפקד הגדול שערכו משפחת גמליאל ודמרי מגיע גם לערים נוספות. "כל מקום באזור רחובות שיש בו תימנים, קח בחשבון שיש שם מפקד של גילה", הוא אומר.
גם במגזר הערבי והדרוזי גמליאל נהנית מתמיכה גבוהה. בבית ג'אן וג'וליס, למשל, יותר מ־70 אחוז מהמצביעים בפריימריז העניקו את קולם לגמליאל. בכפר כסרא זכתה השרה לכ־50 אחוז מהקולות, ובירכא ל־30 אחוז. הצלחה מסחררת הייתה לגמליאל ביישוב הערבי יפיע, הסמוך לנצרת: כל אחד מ־162 המצביעים בפריימריז שם, נתן את קולו לגמליאל.
בדצמבר האחרון, בפריימריז האחרונים בליכוד, הגיעה גמליאל למקום התשיעי והמכובד; בין היתר לאחר שהקפידה לשדר מסרים ממלכתיים והרחיקה עצמה ממחנה נתניהו. "אנשים שלא אוהבים את מירי רגב ירצו לחזק את גילה, ולהפך", אומרים במפלגה. אפרופו רגב, גורם המכיר היטב את גמליאל טוען ש"מירי היא הנמסיס שלה. תמיד הייתה לה תחושה שאם יש משהו רע, מירי עומדת מאחורי זה. שכל מה שנטפל אליה ולא טוב, זה בגלל מירי שאולי הלשינה, אולי שלחה". לדברי גורם אחר המכיר היטב את גמליאל, "היה חשוב לה מאוד להיות האישה הראשונה ברשימת הליכוד. לפני מירי".
אלא שגם עם האישה החזקה ביותר של הליכוד יש לגמליאל עניינים לא פתורים. "היא התגאתה בעבר ששרה נתניהו והיא היו חברות, ושהיא הייתה בת בית שם, עד שהן רבו", ממשיך אותו גורם. מקורבים לגמליאל נזכרים בטקס שירה בציבור בראשות נשיא המדינה ביום העצמאות לפני שנתיים, כנקודה שבה הקשר בין השתיים השתבש. "לא חתול שחור עבר שם, פנתר עבר. הן נפגשו בבית הנשיא ושרה התעצבנה, דיברה אליה לא יפה".
למה?
"כנראה כי הרגישה שגילה לא נתנה לה מספיק כבוד. הן היום לא בקשר טוב, יורדות אחת על השנייה".
אגב, הנה משהו שבבלפור כנראה לא מאוד ישמחו לקרוא: "כשלגילה היה מצב רוח טוב היא הייתה עושה חיקויים של שרה", מספר גורם בסביבתה.
אילו חיקויים?
"לא חיקויים ברמה של לנסות לעשות את הקול שלה, אלא סוג של אמירות וכל מיני צעקות שהיא חטפה ממנה. היו לא מעט אנשים שראו את החיקוי הזה של שרה וזה קרה לא פעם אחת".
היא לא חששה ממנה?
"אני מניח שהיא חששה, אבל כשהיה לה מצב רוח טוב או ביטחון הייתה עושה את זה".
ואיך מערכת היחסים שלה עם ראש הממשלה?
"היא פחדה ממנו. יחסים קורקטיים לאללה, די קרירים. תמיד הייתה לה תחושת חוסר ביטחון שהוא לא מעריך אותה. היא דיברה על זה שאם זה היה תלוי בנתניהו, הוא לא היה ממנה אותה לשרה לשוויון חברתי. מחשש שלא תיבחר, היא חברה לאחרונה לאנשים שלא ממחנה נתניהו, כמו סער ואדלשטיין, והיה בזה סוג של התרסה. היא לא הייתה קרובה לביבי ועד היום זה ככה. אבל יש לה את הקהל שלה".
גמליאל כיהנה כשרה לשוויון חברתי במשך כחמש שנים. על פי עדויות עובדים, התחושה הייתה שהמשרד לא עומד בראש מעייניה, והשרה הקדישה זמן רב לפגישות ופעילות שלא קשורה לעניינים המקצועיים שלו. היומן שפירסמה לציבור, לעומת זאת, עמוס בפגישות. בבדיקה שערכנו השבוע מול יומן המנכ"ל, שגם הוא גלוי לציבור, התגלו כאמור סתירות: השרה מציינת ביומן שהיא בפגישות עימו; אבל ביומן שלו כתוב דבר אחר לגמרי. בכתבה שפורסמה לפני כמה שבועות בחדשות סוף השבוע הוצג כיצד שונו יומניה של גמליאל במהלך טיסה לחו”ל. אולם תחקיר זה מגלה עד כמה שינוי היומנים הוא עניין שיטתי אצל השרה. הנה כמה דוגמאות לכך:
ב־30 בינואר 2017, מדוּוח ביומן של גמליאל על פגישה עם המנכ"ל בלשכה בתל־אביב. ואצל המנכ"ל? הלו"ז באותו יום בכלל ריק. ב־2 בפברואר של אותה שנה, נכתב ביומן השרה על פגישה עם המנכ"ל ב־12:00. אבל אצל המנכ"ל בכלל מצוין שהוא בפגישה אחרת. ב־18 במאי צוינה עוד פגישה ביומן השרה עם המנכ”ל, ב־11:30. אלא שביומן המנכ”ל, באותה שעה בדיוק, מצוינת פגישה אחרת.
והרשימה נמשכת. ב־19 ביוני 2017, מציין היומן של השרה פגישה עם המנכ"ל ב'רולדין' בקניון איילון. אלא שביומן המנכ"ל מצוין שהוא בכלל בפגישה עם סמנכ"לית במרכז לשלטון מקומי. ב־17 באוגוסט, ב־14:30, נרשם ביומן של גמליאל "פ.ע (פגישת עבודה) מנכ"ל". והמנכ"ל? הוא ממש באותו זמן בפגישה שבכלל עוסקת באזורי תעשייה חכמים. ב־18 בספטמבר, בעשר בבוקר, מציין יומן השרה פגישה עם המנכ"ל בבניין צ'מפיון. אלא שביומן שלו מצוין שהוא בכלל בכנס שעוסק בזכויות ניצולי שואה ברמת־גן. ויש עוד כאלו. גמליאל לא השיבה לשאלה שהצגנו לה השבוע על אודות השינויים ביומנים (תגובת לשכת השרה – ראו למטה). גם המנכ”ל כהן סרב להתייחס השבוע לדברים.
היום הראשון של גמליאל כשרה לשוויון חברתי, היה סוג של רמז לבאות. גמליאל נכנסה ללשכה בגבעת שאול. כמה חודשים לפני כן, עזב אותה השר אורי אורבך ז"ל, שחלה ונפטר בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת ה־20. העובדים הדרוכים המתינו לבואה של הבוסית החדשה. "היא נכנסת ללשכה, לא מציגה את עצמה, לא מבקשת שנציג את עצמנו", מתאר אחד מהם את אותו יום. "כמו איזה רס"ר, היא מיד מתחילה לרטון ולחלק פקודות: מה זה הלשכה העלובה הזאת? מה זה השטיח הזה? למה אין פה אוויר? למה החלון כל כך קטן?"
אז הלשכה נכנסה לשיפוץ יסודי: החלון הקטן הוגדל, השטיחים הוחלפו, הפרקט חוּדש. "שברו, עיצבו, עשו בדיוק את מה שהיא רצתה", אומר אדם שעבד שם באותם ימים. "רק חבל שאחרי כל הבלגן הגדול הזה היא כמעט לא הגיעה למשרד כדי ליהנות מהשיפוץ".
ואכן, שורה של עובדים במשרד מספרים שגמליאל מיעטה לפקוד את לשכתה בירושלים, ונהגה לעבוד ממשרד שכור במגדל צ'מפיון שבגבול בני־ברק־תל־אביב, קרוב לבית. "הלשכה בירושלים הייתה נוצצת, כי לא היה שם אף אחד אף פעם", אומר אחד העובדים. "גמליאל הייתה מגיעה למשרד שלה בתל־אביב, ושם מנהלת את רוב הפגישות, בעיקר שרבות מהן היו פגישות שלא קשורות מקצועית למשרד".
למה היא לא הגיעה למשרד שלה בירושלים?
"להערכתי, מתוך תחושת נרדפות, שכולם שם נגדה, שעובדי המשרד מדליפים ועובדים נגדה".
ועם המנכ"ל היא עבדה?
"כן. היא התוותה מדיניות בדברים שמבחינתה היו יכולים להיות ממונפים לצרכים פוליטיים אישיים. כל השאר פחות עניין אותה, בתנאי שלא יעשה נזק. שלא יידבק בה כלום. ככל שהיא מעורבת פחות, אי־אפשר להפיל עליה. לא רוצה לדעת פרטים אלא אם כן אפשר למנף את זה. חוסר מעורבות מוחלט".
"ראיתי אותה אולי חמש פעמים בשנים שאני במשרד", מעידה ר', עובדת בדרג המקצועי. "היא כמעט ולא הייתה במשרדים בירושלים, ושם רוב העובדים שלה נמצאים. עכשיו מירב כהן במשרד, ואפילו שהיא בתפקיד רק חמישה חודשים ובמציאות של קורונה, כבר ראינו אותה יותר פעמים משראיתי את גילה".
איך הרגשתם באותה תקופה?
"זה נתן לעובדים תחושה שהם לא חשובים לה. בשביל הרמת כוסית היה צריך לשנות מיליון פעמים את הלו"זים, כדי שהיא בכלל תגיע ותשתתף. הכל בשביל שתבוא לפעם אחת, לכמה דקות להגיד שנה טובה לעובדים שלה. לאנשים במשרד שהכירו את אורי אורבך זה כאב. זה הרגיש כאילו הביאו את ההפך הקיצוני שלו. ממישהו שעובר בבוקר בין החדרים של העובדים ואומר 'בוקר טוב', למישהי שלא מזהה אותם. אם אני אגיד לה 'שלום', היא לא תדע מי אני. אני גם לא יודעת לומר מה האג'נדות של גילה, מה היא חושבת".
ענת סרגוסטי, יושבת ראש עמותת "כן לזקן", לשמירה והגנה של זכויות קשישים באמצעות חקיקה, הצליחה כן להיפגש עם גמליאל, אבל להתרשמותה, השרה לא הפגינה עניין רב בנושא שלשמו הגיעה. "לפני שנתיים נפגשתי עם גילה", משחזרת סרגוסטי. "קיבלתי ממנה את הרושם שהמפגש היה כי הפריע לה לרפיוטיישן שאני מדברת נגדה באולפנים, ולא כי היא רוצה לשתף פעולה".
8 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו ישיבת סיעה ליכוד תגובה תגובות ל מסיבת עיתונאים אבו אלקיעאן פרקליטות מנדלבליט מתווה רמזור קורונה
מה יצא מהמפגש הזה?
"לכל אורך הפגישה, מה שהיה לה להגיד זה שהיא לא יכולה לעשות כלום, כי אין לה תקציב. לא, 'בואי נחשוב מה כן אפשר עם הקיים'. בפועל, מה שגילה עשתה בנושא הזקנים זה חוקקה חוק שלפיו אנשים בני 80 יכולים לא לעמוד בתור, אבל זה חוק ללא שום עלות תקציבית, רק דרך להכניס לספר החוקים את 'והדרת פני זקן'. גם 'שלישי בשלייקס', שהורחב בתקופתה, הוא ברובו כסף שמגיע לזקנים מבתי עסק כמו תיאטראות, מוזיאונים, בתי קולנוע ומסעדות שמעניקים לזקנים הטבות, כשהתקצוב מהמשרד לא גדול. היא רק קידמה דברים שעולים לה גרוש".
בחלק ניכר מזמנה של השרה, היא הייתה בחו"ל. אף שאפשר לתהות כיצד טיסות לחו"ל מסייעות לקשישים ומיעוטים בארץ, רק בין מינויה ב־2015 לסוף 2018, שהתה השרה לשוויון חברתי 120 ימים במדינות שונות במזרח ובמערב אירופה, בארה"ב ובמדינות נוספות. אולי הדבר יכול לתת הסבר מדוע רשימת התורמים שלה כל כך מגוונת ובעלת ניחוח בינלאומי. מבין רשימת התורמים בבחירות המקדימות לליכוד ניתן לאתר תורמים מבודפשט ומברלין שבאירופה, מניו־ג'רזי, מפלורידה וממיאמי בארה"ב ואפילו שני תורמים מסינגפור ומטייוואן שבמזרח הרחוק.
בינתיים, כאן בישראל, אחד השינויים שנעשו בתקופת גמליאל כשרה, היה השינוי בשמו של המשרד: מ”המשרד לאזרחים ותיקים” ל”משרד לשוויון חברתי”. עם שינוי השם, גמליאל שיחררה הצהרות חברתיות לוחמניות: "מטרת המשרד היא לקדם קבוצות אוכלוסייה שלעיתים מופלות ונדחקות לפינה, ולאפשר להן לקבל את מלוא הזכויות ושוויון ההזדמנויות שהחברה יכולה להציע", אמרה. אבל מאחורי הקלעים היא השמיעה גם קולות אחרים. "היא סיפרה לי שהטייטל שנתנה למשרד רק סיבך אותה, כי כל דבר שהיה קשור לשוויון חברתי – הקשישים, העניים – תמיד היו באים אליה בטענות", אומר גורם במערכת הפוליטית. "היא אמרה שנמאס לה, ושהיא הולכת להגיד לביבי שהיא לא מתכוונת להישאר שם".
אבל עוד לפני כן, ידעה גמליאל למנף את המשרד גם לכוח פוליטי. "מאז שהיא מונתה לשרה, גמליאל התחזקה מאוד", מסבירים בליכוד. "גם אם המשרד לשוויון חברתי הוא משרד קטן, היא קיבלה בו תקציבים ענקיים בזכות הכישורים הפוליטיים שלה. היא עשתה פרויקטים בשיתוף ראשי רשויות וזה חיזק אותה בקרב הקולות החופשיים בליכוד, שהם הרוב".
אחרי הבחירות האחרונות, ראתה עצמה גמליאל כמועמדת לתיק החינוך, אבל נאלצה להסתפק במשרד להגנת הסביבה. "כשהיא נכנסה לתפקיד, היה בזה משהו מבזה מאוד", אומר בכיר במשרד. "נקבעה שעה לטקס חילופי השרים המסורתי, וגמליאל הגיעה באיחור של 45 דקות, בלי לעדכן את השר הקודם, זאב אלקין".
"מעבר לזה", מוסיף גורם אחר, "לטקס עצמו לא הוזמנו עובדי המשרד, רק מקורבים ותקשורת. חלק מהסמנכ"לים אפילו לא היו שם".
אולי כי זה היה כבר בתוך תקופת הקורונה.
"אז היית מצפה שאחר כך היא תעשה שיחה, אפילו בזום, עם העובדים. גם זה לא קרה. אחר כך חשבנו שאולי תשלח איזה מכתב עם ה'אני מאמין' שלה. היא לא שלחה כלום. עד היום".
לדברי בכירה אחרת, גם ישיבות של הנהלת המשרד בקושי מתקיימות תחת גמליאל. "נהוג ששר חדש הנכנס למשרד מקיים ישיבת הנהלה מורחבת, שבה מציגים לו כל הסמנכ"לים ומנהלי המחוזות את הדברים העיקריים בתחום טיפולם, דבר שלא קרה למעלה מארבעה חודשים מאז כניסתה לתפקיד".
כשבועיים לאחר כניסתה לתפקיד, מינתה גמליאל למנכ"ל המשרד את דוד יהלומי, ששימש בעבר כגזבר של אחיה במועצה המקומית גדרה. "עם כל הכבוד למשרד הקודם שלה, המשרד להגנת הסביבה זה משרד גדול, משמעותי, ושקשה לנהל ללא מנכ"ל מקצועי שבא מתחום הסביבה", אומר אדם שמכיר את התחום. "השרה חייבת לידה מישהו שהוא איש מקצוע". לדברי בכיר אחר במשרד, "אף אחד לא יודע מה הלו"ז של המנכ"ל ובטח־ובטח לא של השרה, דבר שהוא חמור".
למה זה חמור בעצם?
"כי בחלק גדול מהמקרים, הדרג המקצועי שומע על פגישות וסיורים שהשרה קיימה עם גורמים המפוקחים על ידי המשרד, ללא ליווי של איש מקצוע. מתוקף כך, הגורמים המפוקחים מרגישים שניתן להם אישור להתנהלותם, דבר היוצר מתח וחוסר ודאות מול אנשי מקצוע בשטח".
לצד אלו, יש גם נושאים שבינתיים מתעכבים. חיפה היא דוגמה מצוינת: המפרץ הוא כידוע אחד האזורים המזוהמים בישראל, ומתנהל סביבו מאבק של שנים להעתקת תעשיות כבדות מהמקום. "המשרד להגנת הסביבה בראשותי יוביל את המהלך הלאומי של סגירת מפעלי מתחם בז"ן בחיפה", הצהירה השרה בסוף יוני בוועדת הפנים של הכנסת. עוד הצהרה יפה. אלא שבכל מקרה, ההצהרה הבומבסטית של גמליאל הייתה ריקה מתוכן, כך טוען לפחות גורם במשרדה. "הוצאת התעשייה הפטרוכימית מחיפה היא סיפור מורכב", אומר אחד הבכירים במשרד. "אבל אני לא מכיר דיון מסודר שהתקיים בראשותה בעניין. זה בדיוק מה שהיא עושה – מוציאה כותרת מבלי לשמוע את גורמי המקצוע".
לשרה גילה גמליאל הועברה סדרה מפורטת של שאלות, עם הטענות שהועלו בתחקיר. מלשכת השרה נמסר בתגובה: "אין ממש בדברים ובטענות המופרכות. הדברים מהווים עבירת לשון הרע בהתאם לחוק. תמוה מאוד כי בשעה שהשרה גמליאל נאלצת להתמודד עם מחלת הקורונה ועם מסע הכפשות, העיתון מנסה להמשיך את הקמפיין המרושע נגד השרה גם לאחר שהתברר שאמת דיברה.
"אין ספק כי המהפכות שהשרה מובילה במשרד להגנת הסביבה בימים אלו לטובת הציבור הרחב, כואבות מאוד לבעלי הון ולבעלי אינטרסים צרים, שהתרגלו להתעשר על חשבון הציבור. השינויים המבניים והרפורמות שהשרה מבצעת מיטיבים עם הציבור והסביבה ופוגעים בבעלי אינטרסים המעוניינים לשמר את המצב הקיים. אותם בעלי אינטרס ופקידים שכשלו בתפקידם העלו בפני העיתון טענות מופרכות במטרה לערוך דה־לגיטימציה.
"בתוך חודשים ספורים בלבד, השרה הצליחה לעצור ארבע תחנות כוח מזהמות, פועלת לפינוי המפעלים המזהמים ממפרץ חיפה, החליטה להחיל את חוק הפיקדון על בקבוקי 1.5 ליטרים במהלך מול הטייקונים שלא בוחלים בשום אמצעי להשחיר את שמה.
"כך כתבו השבוע ארגוני הסביבה במכתב לשרה: 'מול לחצים עצומים של בעלי ההון, שחלקם מחזיקים את ערוצי התקשורת המובילים במדינה, קיבלת החלטה אמיצה. פעלת כפי שמצופה מאשת ציבור, גילית אומץ ציבורי ופעלת למען הסביבה'.
"בזמן ש'הגורמים והמקורות' ממשיכים להפיץ שקרים – השרה ממשיכה להביא תוצאות. כל ההכפשות לא יעצרו את השרה מלבצע את המהלכים הנכונים – נגד המזהמים, נגד אלה הפוגעים בטבע - ולמען אזרחי ישראל, הסביבה ובעלי החיים".
סייעו בהכנת הכתבה: עידו שברצטוך, איתי אילנאי
