בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, 13 בינואר שנה שעברה, צילצל הטלפון במוקד 100 של המשטרה במרחב ירושלים. מהעבר השני של הקו הייתה אישה צעירה, שסיפרה בקול מלא חשש שמשהו מוזר קורה: ההורים שלה, יהודה ותמר כדורי, לא עונים לטלפון כבר מיום חמישי. והיא מודאגת, מאוד מודאגת.
- לא רוצים להחמיץ אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- ההסתבכויות של צ'יקו הקוסם: "הייתי בחור צעיר שההצלחה עלתה לו לראש"
- מקור ההשראה ל"מנאייכ"? סיפורו של השוטר הרוצח
הסיור המשטרתי שהגיע לבית הזוג כדורי בשכונת ארמון הנציב, גילה שדלת דירת הזוג נעולה. בלית ברירה, ולאחר שלא נשמעה כל תגובה מתוך הבית, הוזמן כוח כיבוי אש לפרוץ את הדלת. את מה שחיכה להם מהצד השני, הם לא ישכחו לעולם.
במסדרון, הייתה מוטלת גופתו של יהודה ז"ל. גופתה של אשתו תמר ז"ל התגלתה בחדר השינה. המראה של שתיהן היה מזוויע במיוחד. החוקרים, חלקם בוגרי זירות פיגוע מדממות בירושלים, החלו לעלות בקשר ולהזהיר את חבריהם שבדרך לדירה, שמדובר בזירת פשע הארדקור. כזו שרואים בסרטי אימה.
אבל מעבר למראות המאוד קשים, הייתה עוד בעיה בזירה, שמבחינת המשטרה הייתה חמורה הרבה יותר. בדרך כלל, חוקר משטרה מיומן יכול לזהות תוך זמן קצר בזירה כיוון חקירה ראשוני: האם הרצח הוא פלילי, פח"עי (כלומר, על רקע טרור), אלמ"ב (אלימות במשפחה) וכו'. זו אחת הסיבות שחלק לא קטן מתיקי הרצח מפוענח יחסית תוך זמן קצר. אבל הפעם, לחוקרים לא היה שום כיוון מובהק. הזוג כדורי היה נורמטיבי לחלוטין, ללא כל עבר פלילי; משפחה מכובדת, דתית, שורשית, האב יהודה רואה חשבון מוכר בעיר, שבין לקוחותיו עסקים מוכרים, מוסדות דת וכוללים רבים. מצד שני, הרצח היה אכזרי מאוד, מה שיכול להעיד על שנאה עזה. זה כיוון שיכול להעיד, למשל, על רקע של פח"ע לאומני. אבל כל הבית היה גם הפוך לחלוטין – מגירות בחוץ, ארונות פתוחים, מסמכים פזורים על הרצפה – כך שנראה שהרוצח חיפש משהו. מחבל, ולא משנה כמה אכזר הוא, יעדיף להימלט מהזירה, ולא לבזבז זמן בחיפוש מדוקדק בבית. ועוד משהו: אותו מחבל, שכביכול עשה את כל זה, גם סיים את הכל, חיפש מפתח ונעל את דלת הבית אחר כך מבחוץ? לא מסתדר.
אז אולי זה היה שוד שהשתבש? זה כיוון שאולי מסביר את הבית ההפוך. אבל גם זה לא ממש מסתדר. סביר להניח ששודדים היו מצליחים להשתלט די במהרה על זוג מבוגר ולכבול אותם. למה להם להסתבך ולרצוח? וגם אם לא הצליחו להשתלט על הזוג, אז מדוע הרצח כל כך ברוטלי ורווי שנאה? ותוך כדי המאבק הזה בשודדים כביכול, השכנים לא שומעים צרחות, צעקות, חפצים שנשברים? גם לא הגיוני.
מפקד ימ"ר ירושלים דאז נצ"מ עזרא אלישר וחוקריו, הבינו שמשהו בזירה הזאת לא מסתדר להם, והזמינו מומחים של השב"כ על מנת לתת זווית ראייה אחרת, מפי אלה שראו לא אחת זירות פשעי שנאה. "הכיוון הראשון אם כך, נפתח מתוך מחשבה שמי שביצע את הרצח הזה פעל מתוך אמוציות רבות, שהתפרצו החוצה", אמרו גורמים שהיו מעורים במה שהתגלה בדירה. בצעד נדיר, הגיע לזירה גם מנהל המכון לרפואה משפטית ד"ר חן קוגל על מנת לתת גם הוא את חוות דעתו הראשונית על מה שקרה. קוגל הצביע על כמה ממצאים, לא את כולם אפשר לפרט כאן, אבל אחד מהם הוא שבגופתו של יהודה, התגלו הרבה יותר חתכים מסוגים שונים, מה שיכול להעיד על מאבק דרמטי שהתחולל בין הרוצח לבינו בדקות האחרונות של חייו. לרגע ניצתה בחוקרים תקווה: מאבק כזה, משאיר בדרך כלל בזירה די-אן-איי. אבל חוקרי מז"פ, שסרקו את הבית בדקדקנות, לא מצאו כזה, חוץ מסימן דם אחד, בחדר המדרגות, שאליו עוד נגיע.
חלפו כמה חודשים ואינספור פעולות חקירה, אבל המסתורין סביב הרצח בארמון הנציב לא התפזר. מפקד מחוז ירושלים ניצב דורון ידיד החליט על אסטרטגיה נדירה: הוא הקים עוד צח"מ (צוות חקירה מיוחד), שיחקור בנפרד ובאופן ממודר את הרצח. לאורך כמה חודשים, פעלו שני צוותי חקירה על אותו תיק: האחד הוא הצוות שהתחיל בחקירה, אנשי מפלג התשאול של הימ"ר; השני, צוות חוקרים חדש ממפלג המיעוטים. כדי ששני הצוותים לא "ידרכו" זה על זה, ושצוות אחד לא "ישרוף" כיוון חקירה של צוות אחר, מפקד הימ"ר הנכנס נצ"מ אבי כהן היה אחראי על התיאום. הוא הקפיד שלא לעדכן כל צוות בהתקדמות של הצוות השני. אחת לשבועיים, בישיבה מיוחדת בלשכתו של ניצב ידיד, עודכן מפקד המחוז בהתקדמות של החקירה הרגישה. כעבור כמה שבועות התברר שגם שיטת החקירה הלא-שגרתית הזו לא מניבה תוצאות. שני הצוותים הגיעו למבוי סתום, והם אוחדו.
הדיווח החדשותי על הרצח
מאז אותו יום שבו נפרצה הדלת בבית בארמון הנציב, רֶצח הזוג כדורי הפך לתעלומה הגדולה של מחוז ירושלים. אם לשוטרים התל-אביבים יש את תעלומת הרצח בברנוער, לחוקרים בירושלים יש את כדורי. על פרטי החקירה שהמשטרה לא שיחררה מיוזמתה לתקשורת הוטל צו איסור פרסום, אבל השבוע אנו משרטטים את כל מה שבכל זאת אפשר לספר על כיווני החקירה השונים בחידת הרצח, שכבר שנה וחצי מעסיקה יום ולילה מחוז שלם. עד כה נגבו מעל 500 עדויות, נסרקו ימים ושעות של צילומי מצלמות בסביבה, ואין כמעט חוקר בימ"ר שלא התבקש לקחת חלק בפיצוח. אבל בינתיים, הרצח הכפול בארמון הנציב הוא עדיין תיק פתוח.
דבר אחד כנראה כן בטוח: בסביבות 21:30, בליל חמישי שלפני הרצח, נצפה יהודה כדורי כשהוא יוצא מאחד השטיבלכים (בית כנסת ובית מדרש קטן) בשכונה. מצלמת אבטחה צילמה את כדורי בפתח היציאה של השטיבלך, צועד ככל הנראה לכיוון ביתו, וזהו למעשה התיעוד האחרון שלו בחיים. מהרגע הזה ועד ליום ראשון, שבו נפרצה דלת הבית – רק מעט מאוד ידוע על מה שקרה שם.
למראה ההתאכזרות כלפי הזוג יהודה (71) ותמר (68) כדורי, המחשבה הראשונית הייתה כאמור שהרצח היה על רקע פח"ע לאומני. נערה שסיפרה כי מישהו ניסה לדקור אותה לא הרחק מבית הזוג כדורי, חיזקה את המחשבה הזו. החוקרים ניסו לאתר אם היה בסביבת הבית מישהו שעונה לפרופיל של מְפַגע טרור. בסופו של דבר, הם הגיעו אל ע', גנן תושב מזרח ירושלים שעבד בשכונה. אף שאין לו כל עבר פלילי או קשר ידוע לארגוני חבלה, ע' התאים בפרופיל שלו למפגע הבודד, כלומר כזה שללא הדרכה, פקודה או אפילו קשר לארגון, מחליט לבצע מעשה טרור. הסביבה שבה חי והמעגלים סביב משפחתו חיזקו את החשד. ע' גם עבד שנים רבות בשכונה, הכיר את התושבים, הייתה לו גישה חופשית לבניין, והחוקרים שיערו שבסיטואציה מסוימת, ייתכן ובני הזוג כדורי יכניסו אותו מרצונם לביתם. זה יכול להסביר מדוע לא היו סימני פריצה על הדלת.
כבר ביום שלמחרת הרצח, התבקש ע' לסור לתחנת המשטרה. למכריו יספר ע' מאוחר יותר, כי לא היה לו מושג מדוע החוקרים שואלים אותו שוב ושוב לגבי מעשיו בימים האחרונים. ע' נעצר, ולחדר שלו הוכנסו מדובבים דוברי ערבית, וכמעט כל תרגיל חקירה בספר נוסה עליו. אבל ע' דבק בגרסתו: אינני קשור לרצח, אני רק עובד בשכונה. אחרי שהוא פירט את רצף מעשיו בימים האחרונים, הטלפון שלו נבדק באמצעים טכנולוגיים, וכן תושאלו אנשים שהוא בא עימם במגע. התוצאה הייתה שהאליבי של ע' מוצדק. לאחר 25 יום, הגנן שוחרר.
אבל מכיוון שבתיק המורכב הזה אין קו חקירה אחד ברור, החוקרים במקביל בדקו עוד כיוונים. אחד מהם היה החשד שמדובר בבן משפחה. החשד התעורר מכיוון שכאמור, לא היו סימני פריצה על הדלת, הרוצח נעל אותה בצאתו, ובתוך הדירה לא נמצא די-אן-איי זר. במשך מספר שבועות עקבה המשטרה אחרי הבן ניתאי ורעייתו ברכה. הפעילות כללה עיקובים חשאיים, האזנות סתר ולמידה מדוקדקת של אורחות חייהם. החוקרים גילו שהבן ניתאי הוא רב בישיבה, נחשב למרצה מבוקש, ומנהל אורך חיים דתי אדוק מאוד. כשהמעקבים אחרי הזוג לא הניבו ממצאים, הדעות בצוות החקירה היו חלוקות: האם לעצור את הבן ולהביאו לחקירה? בצוות היו שאמרו כי מדובר בעניין רגיש, ועד שאין ראיה מכרעת אסור לבצע מעצר. מנגד, היו המצדדים, שטענו: יש ספקות, וצריך למצות את כל כיווני החקירה. כן, גם אם זה לא נעים.
בסופו של דבר המצדדים במעצר הכריעו, וכחמישה שבועות לאחר שהוריו נרצחו, נקשו בלשי משטרה על דלתו של ניתאי כדורי, ועצרו אותו בחשד לרצח. גם אשתו ברכה נעצרה, בחשד לשיבוש הליכי חקירה. ניתאי כדורי הוחזק במעצר במשך כשבועיים וחצי, ונשאל שוב ושוב על אודות מערכת יחסיו עם הוריו. במשך כל החקירה הכחיש הבן כל קשר למעשה, והטיח בחוקרים כי הם עושים טעות חמורה בעצם המעצר שלו. בסופו של דבר, ניתאי וברכה כדורי שוחררו ללא מגבלה.
סנגוריהם של בני משפחת כדורי, עורכי הדין שי לוי וגיא מימון, דוחים את החשדות שעלו במשטרה והביאו למעצר של הבן ורעייתו. "החקירה המשטרתית, גם בעיני החשודים עצמם, הינה בעלת ערך, על מנת שימצאו את מי שביצע את העבירה הנוראית כלפי ההורים המנוחים", אומרים הפרקליטים. "עצם קיומו של החשד נגד המשפחה הוא חסר כל בסיס. החלטת בית המשפט בסופו של יום להורות על שחרור של בני הזוג כדורי מדברת בעד עצמה. ברור לכולם כי בני הזוג כדורי חוו טראומה קשה מאוד בתקופת המעצר, ועד יום זה הם נמצאים במצב נפשי קשה מאוד".
הסרטון שתיעד את יהודה כדורי צועד מהשטיבלך לביתו בסביבות 21:30 של יום חמישי האחרון בחייו, הניב עוד כיוון חקירה שנראה מבטיח. החוקרים ראו שם את יהודה כדורי נכנס לשטיבלך כמחצית השעה קודם. ואז הם הבחינו במשהו מוזר: מיד אחרי כדורי, ממש בצמידות אליו, נכנס צעיר לבוש מעיל עבה. הצעיר נעמד בפתח בית התפילה וסרק אותו. אחר כך ניגש ליד כדורי, שנטל את ידיו, ונטל גם הוא. השניים נבלעו בתוך השטיבלך, אבל כשכדורי יצא, הצעיר עם המעיל יצא מיד אחריו. בצאתו, הצעיר לא הביט אל עבר מצלמת האבטחה, כך שהיה בלתי אפשרי לזהות את פניו. גם המעיל העבה הקשה על זיהוי של סממנים חיצוניים. החוקרים חשבו שסוף־סוף יש להם חשוד. עכשיו רק צריך למצוא אותו.
כשאנשי הימ"ר הציגו את הצילומים לכמה מהמתפללים הקבועים, אף אחד לא הצליח לזהות את הצעיר. החוקרים ישבו על הסרטון, והריצו אותו שוב ושוב-ושוב, מחפשים עוד רמז כלשהו שהתפספס. בסוף, אחד מהם הצביע על משהו, שנראה שם בשבריר שנייה: הצעיר עם המעיל שנדחק אחרי כדורי - מנשק את המזוזה פעמיים. כשהוא יצא משם, נהג כך שוב: נישק את המזוזה פעמיים.
החוקרים שאלו את המתפללים בשטיבלך אם הם מכירים מישהו שנוהג כך. המתפללים ענו שלא, אבל שלמקום מגיעים גם לא מעט מתפללים עוברי אורח, שפשוט הזדמנו ליד ונכנסו. עכשיו לך תחפש בין מאות בתי הכנסת בירושלים מישהו שמנשק מזוזה פעמיים.
בלית ברירה, קיבלו אנשי הימ"ר הוראה לפקוח עין ולתצפת על מקומות תפילה, ולראות האם פוקד אותם מתפלל שמנשק כך מזוזות. במשך כחודשיים, לא הייתה פריצת דרך. חצי מחוז צפה במתפללים מנשקים מזוזה, אבל המנשק הכפול לא נמצא. ואז, באחד הימים, כאשר שני בלשים התפללו באחד מבתי הכנסת, הם ראו לתדהמתם אדם שנכנס - ומנשק את המזוזה פעמיים.
השניים עקבו אחרי הצעיר, והצליחו לברר את זהותו. הפרופיל שלו, הצית מיד את דמיון החוקרים: מדובר באדם בודד, מנותק לחלוטין ממשפחתו וממעט לקיים קשרים חברתיים, שגר בדירת חדר בירושלים. והיה עוד פרט מעניין: אותו צעיר שירת כצלף קרבי בצבא, ומן הסתם היה מיומן בסיטואציות מורכבות, כמו שאולי אירעה בדירת הזוג כדורי. בימ"ר התחילו לרוץ תיאוריות לגבי "הצלף הבודד": ממחסל מקצועי של העולם התחתון, ועד לחייל משוחרר פגוע נפש, שאולי ראה יותר גופות בחייו. הכל פתוח.
הצלף הבודד לא נעצר מיד. במשך עוד כחודש שלם "עטפו" אותו עוקבי הסמויה של מחוז ירושלים וחוקרי המשטרה, בכדי ללמוד כל פרט על חייו. הם תישאלו את האנשים שהכירו אותו, וניסו להפעיל עליו בחשאי כל מיני תרגילי חקירה, בכדי לנסות ולגרות אותו לדבר, מבלי שיבין שהוא תחת מעקב. כשכל אלו לא צלחו, הוא זומן לחקירה במשרדי הימ"ר.
אלא שלמגינת ליבם, האיש בעל נשיקת המזוזה הכפולה, הצליח כמעט מיד לספק אליבי עמיד למעשיו בזמן הרצח. הוא שוחרר מיד. אחרי חודשיים ואינספור שעות בילוש, גם הכיוון של הצלף הבודד קרס.
היה עוד רגע אחד, שבו החוקרים חשבו שהנה, התיק פוצח. כאמור, בתוך דירת הזוג כדורי, למרות סימני המאבק הקשה, לא זוהה די-אן-איי של גורם אחר מלבד הקורבנות. לקח לחוקרי מז"פ כמה ימים – גם בגלל המורכבות של הזירה – אבל בסוף הם כן מצאו משהו; רק שזה היה מחוץ לבית, בחדר המדרגות: כתם דם קטן טרי, בצורה של מריחה. כאילו אדם שדימם נשען לרגע על הקיר, אולי תוך כדי הימלטות מהאזור. האם האב יהודה, שכנראה נאבק ברוצח, הצליח לפצוע אותו?
אנשי מז"פ הפיקו מהכתם דגימה זערורית, ושלחו אותה לבדיקת די-אן-איי במעבדה לזיהוי פלילי בירושלים. חוקרי המעבדה חזרו אליהם עם שתי בשורות, האחת טובה, האחת רעה. הטובה: שהם הצליחו להפיק פרופיל די-אן-איי ברור מהדגימה, והוא לא שייך לאף אחד מבני הזוג כדורי. הרעה: שהפרופיל הזה לא נמצא במאגר הדי-אן-איי המשטרתי.
עכשיו החקירה התרכזה בלמצוא מי האיש שהשאיר את כתם הדם בחדר המדרגות. זה לקח חודש עד שהחוקרים עלו על אדם פוטנציאלי שהיה שם בשעות הללו. כדי שלא ישבש חקירה, החוקרים נפגשו תחת מסווה עם האיש, והוציאו ממנו בעורמה דגימת די-אן-איי. הדגימה נשלחה מיד למעבדה. במשטרת ירושלים חיכו במתח גדול לתשובה. כשהיא הגיעה, כמעט פתחו שם שמפניות: התאמה מלאה. כתם הדם המסתורי מחדר המדרגות שייך לאותו אדם.
אבל שוב, כשבעל הדי-אן-איי זומן לחקירה, נכונה לחוקרים אכזבה קשה: מדובר בשרברב, שזומן לעבודה על ידי אחד השכנים, ונפצע במהלך העבודה. בדרך החוצה, הוא נגע בקיר, מבלי לדעת כלל שהוא ממש מטרים ספורים מזירת רצח. הגרסה שלו אומתה, ושוב, עוד שעות חקירה ירדו לטמיון.
בינתיים, חוקרים אחרים בצח"מ, כאלו שבקיאים יותר בחקירות בתחום ההון, ניסו ללכת בכיוון החקירה הכי קלאסי: "Follow the Money", "עקוב אחרי הכסף". מכיוון שיהודה כדורי היה רו"ח, והיה חשוף למהלכים עסקיים רבים בירושלים, עלתה הסברה שאולי מישהו ניסה להשתיק אותו. החוקרים גילו שאכן יהודה ניהל כספים בסדרי גודל מרשימים, ושאולי הוא לא ידע את זה בכלל, אבל כמה מהחברות הללו היו משויכות בדרכים שונות לגורמים עברייניים. בין הגורמים האלו גם עלו שמות שהיו מעורבים בפרשת קריסת הבנק למסחר עקב מעילתה של אתי אלון. היו עובדים במשרד שסיפרו כי החוקרים נברו שעות ארוכות בספרים ובאקסלים במחשב, בניסיון להבין את מסלולי הכסף. מעבר לכך, בשל מגבלת צו איסור הפרסום, לא ניתן לפרט.
מה שכן מותר לספר, זה שלפחות עבריין בכיר אחד נחקר בקשר לפרשה: אלי אריש, שנעצר עם שניים ממקורביו. הייתה זאת תוצאה של מעקב ארוך והאזנת סתר לטלפון של אריש, שבה בין היתר התבטא בנוגע לרצח בני הזוג. יהודה כדורי, כך התברר, עסק בין היתר בטיפול בחשבונותיו של קרוב משפחתו של אריש. אלא שפחות מ־24 שעות אחרי המעצר, החוקרים הבינו שהחשדות שלהם לא מחזיקים מים, שלאריש אין שום קשר לרצח – הוא עצמו גם מסר אליבי מאומת למעשיו בזמן הרצח - והעצורים שוחררו. עוד מבוי סתום.
ובכל זאת, יש עדיין תקווה. תוך כדי כל כיווני החקירה המסועפים הללו, המשיכו אנשי הצח"מ לאסוף מסביבת ביתם של הזוג כדורי סרטוני מצלמות אבטחה, שתיעדו את הנעשה בין ליל חמישי ליום ראשון בבוקר. אחד מהם, עורר את חשדם. בסרטון נראה אדם שהולך עם קפוצ'ון על ראשו, וכעבור זמן מה שב, וכשהוא מבחין במצלמה, הוא מכסה בידו את פניו. בימ"ר ירושלים היו בטוחים כי לאיש שמופיע במצלמות הייתה סיבה טובה להסתיר את פרצופו, אבל כל אמצעי הזיהוי כשלו. בצעד לא שגרתי – אחד מרבים בתיק הזה – שיחררה המשטרה לפרסום בתקשורת את הסרטון. אולי מישהו מהציבור יזהה את האיש עם הקפוצ'ון?
זה לא קרה. תוך כדי, ניסו החוקרים להצליב האם היו אירועים פליליים בשכונת ארמון הנציב, בימים שקדמו לרצח הכפול. עוד בינגו: החוקרים עלו על חוליית גנבי רכוש, שבאותה תקופה פעלה באזור. אחרי מאמצים, הם הצליחו לעצור כמה מהם. אבל כשחברי החוליה העצורים נחקרו, לא נמצא כל קשר בינם לבין הרצח. המחשבה הייתה שאולי האיש עם הקפוצ'ון מהסרטון הוא אחד מחברי החוליה. אבל העצורים הכחישו.
הסרטון שהפיצה המשטרה
עבריינים ירושלמים מספרים שהחוקרים נקשו על דלתם, הציגו בפניהם את הסרטון, וביקשו לנסות לזהות את הדמות המטושטשת על פי מתאר גופה ואופן הליכתה. גם הניסיון הזה לא צלח. נכון לעכשיו, אף אחד לא יודע מיהו האיש עם הקפוצ'ון, והכיוון שהוא הרוצח או יודע משהו על הרצח, נותר אחד המרכזיים בתיק הזה. אם וכאשר האיש עם הקפוצ'ון יזוהה, יתברר אם הוא המפתח לפיצוח תיק הדגל של מחוז ירושלים או שמדובר בעוד מבוי סתום בתיק הזה, אחד מני רבים.
בינתיים, חוקרי הימ"ר ממשיכים להשקיע ימים ולילות בתיק הזה. עבורם, הפתרון לתעלומת הרצח הכפול בארמון הנציב, כבר הפך לעניין של כבוד מקצועי. ועוד משהו: יש ליהודה ותמר ז"ל בני משפחה, שאחרי למעלה משנה וחצי כבר צריכים לקבל תשובה: מי רצח את אמא ואבא, ולמה.
