ב-9 במאי הודיע ראש המוסד לארבעת אנשי הסוד הבכירים כי יש אישור של ראש הממשלה, אבל תוך שמירה קיצונית על נוהלי דיווח וחשאיות. האישור, כך על פי עדותו של גורם בכיר שהיה בקיא באירועים הדרמטיים, מתייחס למגעים שהם קיימו עם איש עסקים סעודי בעל השפעה. ראש המוסד, מספר הבכיר, הודיע לארבעה כי הקשרים הללו הם על דעתו ועל דעת ראש הממשלה, וכי קידומם לכדי שיחות עם נשיא סודן הוא צעד מקובל ואף מבורך.
כתבות נוספות למנויים:
התנאי לקיום המגעים היה כי אותם ארבעה ידווחו באופן שוטף ומיידי לראש המוסד ולאנשי לשכתו וכי לא ישתפו אף גורם - ישראלי או אחר - בדבר קיומם של הקשרים בלי אישור של ראש המוסד.
9 צפייה בגלריה
בני הזוג נתניהו בביקורם באוגנדה בפברואר השנה, שבמהלכו נערכה הפגישה החשאית בין ראש הממשלה לראש המועצה הצבאית של סודן
(צילום: חיים צח, לע"מ)
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המגעים, כמו גם האישור לנהל אותם, היו כל כך סודיים, עד שלא הושאר כל תיעוד שלהם בידי המעורבים. ארבעת הבכירים נאלצו להסתפק באישור כללי מטעם היועץ המשפטי של משרד הביטחון על כך שהמסמכים הופקדו בכספת של ראש המוסד. ככל הידוע, הם נמצאים שם עד היום.
מערכת היחסים הזו נועדה לשרת את הביטחון הלאומי של ישראל בכמה דרכים, ובראשן - סיוע של הסעודים בגיוסו של נשיא סודן למערכה נגד איראן. ואכן, בזכות המהלך הזה נערכה זמן מה לאחר מכן פגישת פסגה חשאית: נשיא סודן ושר הביטחון הישראלי נועדו בווילה מפוארת השייכת למיליארדר הסעודי, בחסותו של שליט אפריקאי מרכזי, כדי לבדוק כיצד יכולה סודן לסייע לישראל.
מסכת האירועים שתוארה כאן התרחשה פעמיים בהיסטוריה בצורה כמעט זהה. הפעם הראשונה, המוזכרת באותה איגרת סודית, הייתה בסוף שנות ה-70, אחרי מהפכת האייתולות באיראן.
עכשיו זה קורה שוב. אחרי שסעודיה החלה לשתף פעולה עם המוסד כדי לנתק את הקשר בין איראן, היא הניעה תהליך ששיאו עד כה היה בפגישה שנערכה בפברואר השנה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין עבד אל-פתאח אל-בורהאן, ראש המועצה הצבאית של סודן, שאירח נשיא אוגנדה יוורי מוסווני.
שושביני הפגישה - יועצת הסתרים של שני השליטים האפריקאים, נג'ווה גדהלדם, וראש המוסד יוסי כהן, שנכחו בה בעצמם - הרגישו שאוטוטו אפשר לברך על המוגמר וכי שתי המדינות שיחסיהן לאורך השנים ידעו עוינות קשה, חתרנות צבאית ומדינית, תמיכה בטרור והפצצות אגרסיביות, יחתמו בקרוב על הסכם שלום. הם לא ידעו, אף אחד לא ידע אז, שבגלל מגפת הקורונה, הברבור השחור שנחת על האנושות, גדהלדם לא תהיה שם כדי לראות את מאמציה נושאים פרי.
לקח לקהילת המודיעין הישראלית זמן לא מבוטל כדי לזהות את הציר האסטרטגי איראן-סודן, ששימש את האיראנים כדי להעביר אמצעי לחימה לארגוני הטרור ברצועת עזה.
בשנת 2004, לאחר חיסולו של השייח' אחמד יאסין בידי ישראל, הסכימו יורשיו למה שהוא עצמו סירב באופן עקבי לקבל סיוע מאיראן. בעזרת ה-SSRC, המקביל הסורי לרפאל, הם גם החלו להכשיר אנשי חמאס בייצור עצמי של רקטות. "משהו בסגנון: כך תכין לך רקטות בגראז''", כפי שמתאר חיים תומר, בכיר לשעבר במוסד, ששימש בתקופה ההיא כראש אגף המודיעין בארגון.
אבל את חמאס, כמו גם את האיראנים, זה היה רחוק מלספק. מה שאיפשר את קפיצת המדרגה שהם חיפשו היה הקשר עם סודן. "פתאום התחיל לזרום מודיעין על טילי גראד מפורקים שמגיעים באופן מסודר ועקבי לרצועת עזה מסיני, דרך 31 מנהרות הענק שנחפרו ביניהן", אומר תומר.
"למשטר האיראני יש כישרון גדול לזהות מדינות וארגונים במצוקה שהם יכולים לבוא ולסייע להם. סודן הייתה מדינה חבוטה במצב נורא. האיראנים ראו את המצוקה, והציעו לבשיר סיוע כדי להמשיך לממן אותו ואת סביבתו".
בערך שנה וחצי לקח למוסד ולאמ"ן להבין מה נתן בשיר לאיראנים תמורת המזומנים שהרעיפו עליו. התברר שהרודן מכר את עצמו בגרושים. "הופתענו לגלות מה הוא ואנשיו מקבלים", משחזר תומר. "יחסית למה שהאיראנים קיבלו - ממש לא הרבה כסף".
האיראנים סיפקו לסודן גם נפט ומוצריו, אבל הכל יחד היה זעום לעומת התועלת. איראן קיבלה אפשרות לבנות בסודן תשתיות ענק כדי לקלוט את משלוחי הנשק והציוד עבור חמאס, ששונעו לחרטום דרך הים או האוויר. אחרי שנארזו מחדש הם הועברו משם לרשת העצומה של מבריחים שפעלה ממילא בין סודן ומצרים, בואכה סיני ורצועת עזה. "נדהמנו כשהבנו את ההיקף של הדבר הזה", מספר תומר. "שיירות אדירות, 40-30 כלי רכב, שחותכות את המדבר ונושאות עליהן טונות על טונות של מוצרים מוברחים".
כך נוצרה רשת ענקית של הברחות אמל"ח, כולל טילים, שבאותה הזדמנות כללה גם מוצרי חשמל, סיגריות, סמים, מחשבים ניידים ולעיתים גם קבוצות של 30-20 נערות ליווי מאוקראינה בדרכן לעבודה בישראל. "זה יצר אתגר לא פשוט עבורנו", אומר תומר. "הרי אנחנו לא יכולים לפגוע בשיירות האלה, ולסכן את חייהן של הנשים האומללות הללו".
משלוחי הנשק לעזה הביאו את ישראל לצאת למבצע "עופרת יצוקה" בסוף 2008, מבצע שנפתח בהפצצה אווירית אדירה, "עופות דורסים" שמה, על מחפורות הטילים.
אחרי סיום המבצע החל חמאס במבצע משלו, בניהולו של בכיר הארגון מחמוד אל-מבחוח, שמטרתו לחדש את המלאים דרך סודן. המוסד עקב אחר המשלוחים לסודן בים וכאשר המשאיות יצאו מפורט סודן. בינואר 2009 ביצע חיל האוויר הישראלי ארבע תקיפות ארוכות טווח בסודן והשמיד חלק מהשיירות.
"פעילויות כאלה גרמו נזק רב לדרכי ההברחה מאיראן לחמאס", אמר לי גורם ביטחוני בכיר לשעבר. "לא פגיעה מוחלטת, לא מספיק כדי לנצח לגמרי, אבל צמצום משמעותי". אחד המשלוחים כלל כ-300 טונות של נשק מתקדם וחומרי נפץ, שהוסוו כסחורה אזרחית ואוחסנו במתחם צבאי של משמרות המהפכה בדרום חרטום, ממתינים למשלוח לעזה. מצבור הנשק כלל רקטות לטווח קצר ובינוני וטילי נ"מ ונ"ט מתקדמים.
על פי פרסומים, בארבע לפנות בוקר, ב-24 באוקטובר 2012, מטוסי F-15 של חיל האוויר הישראלי תקפו את האתר והשמידו את כלי הנשק, וגם הרגו את אנשי חמאס ומשמרות המהפכה שהיו שם באותו זמן. שמי חרטום הוארו מהתפוצצויות. גגות הועפו ומאות חלונות נופצו בגלל ההדף. תושבי בירת סודן קיבלו הדגמה מוחשית מאוד למחיר שהם משלמים בגלל החלטת ממשלתם לאפשר למדינה להיות חלק מנתיב הברחת הנשק של איראן.
"בתוך משטרו של בשיר היו כאלה שניסו להתווכח ולהגיד שהחיבור עם איראן לא שווה את הנזקים, אבל הפעילות נמשכה ללא הפרעה של ממש", אומר תומר. "איראן הצליחה להכניס לעזה כמויות אדירות של אמל"ח, וכשהיחסים שלה עם חמאס התקררו בגלל האביב הערבי - הם פשוט העבירו את אותן סחורות לג'יהאד האיסלמי".
על הרקע הזה ניסתה ישראל שוב את התרגיל הסעודי, ופנתה לריאד בבקשת עזרה. בפגישתו האחרונה כראש המוסד עם היועץ לביטחון לאומי של המלך סלמאן, הנסיך בנדר בן סולטן, שנערכה במדינה שלישית בסוף 2010, ביקש מאיר דגן ז"ל שסעודיה תלחץ על בשיר לחדול מקשריו עם איראן, או לפחות שיקטע את שרשרת האספקה המרכזית העובדת דרך ארצו. הנסיך בנדר הבטיח לבדוק.
זה לקח עוד כארבע שנים ושורת פגישות עם אנשי המוסד ובהם יורשו של דגן, תמיר פרדו, אבל ב-2014 החלה התקררות ביחסי חרטום וטהרן. "בשיר הבין כי גם אחרי שוויתר על דרום-סודן, וניסה לפתור חלק מהבעיות האזוריות, המשטר שלו נמצא בסכנה כי המדינה כולה במצב נורא", אומר תומר, ששימש באותה תקופה כראש "תבל" - האגף של המוסד העוסק ביחסים חשאיים עם מדינות שאין לישראל קשרים גלויים עימן ועם שירותי ביון זרים.
"האיראנים עזרו לו, אבל גם להם יש מגבלות והכסף פשוט לא הספיק יותר להחזיק את המערכת הזו בחיים. בשיר חיפש מוצא". הסעודים לחצו על בשיר לא רק כי ישראל ביקשה. המערכה עם איראן היא רכיב מרכזי בתפיסת הביטחון הלאומי שלהם, והם דרשו מבשיר שיחסום גם את נתיבי העברת הנשק מאיראן לחות'ים בתימן, שעברו גם הם, בחלקם, דרך סודן.
"להבנתי, הסעודים השקיעו בסודן לא מעט כסף", אומר גורם ישראלי מדיני בכיר, "וגם הבטיחו לבשיר מקלט מדיני למקרה שיופל מהשלטון. בשיר הודיע להם שהוא מסכים לחתוך מהאיראנים. אנחנו היינו בטוחים שהוא מבלף, שזה רק כלפי חוץ, כדי לרצות את בנדר ואת יורש העצר מוחמד בן סלמאן. להפתעתנו, הוא עמד במילתו וסגר לאיראנים בבת-אחת את השיבר".
"התפנית של בשיר, יחד עם הקמת החיץ היבשתי המצרי, שיתקו חלק גדול מאוד מנתיבי אספקת האמל"ח לרצועה", מוסיף תומר.
סעודיה היא זו שבעצם רקמה את היחסים החשאיים בין ישראל וסודן. ראשי מערכות המודיעין בסעודיה ויורש העצר מוחמד בן סלמאן, היו שותפים במעגל הסוד של המשא ומתן לקראת ההודעה על כינון היחסים בין ישראל ואיחוד האמירויות, ואף סייעו בקבלת תמיכה מכמה מדינות חשובות באזור עוד לפני שפורסם על המגעים.
מאז ההודעה על כינון היחסים, מפעיל הממשל האמריקאי לחץ כבד על סעודיה לנקוט צעד דומה ולכונן בעצמה קשרים גלויים עם ישראל. לו הייתה מסכימה, בן סלמאן היה מוזמן לוושינגטון לטקס החתימה בחודש שעבר, לצד שורת פגישות ואירועים אחרים, שיהוו מחווה מצד ממשל טראמפ ליורש העצר אחרי פרשת רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י. בשיחות שבהן הועלתה ההצעה נאמר לבן סלמאן כי גם אם ביידן ייבחר לנשיא, הרי שלעצם הביקור, שיש בו משום רה-לגיטימציה למשטרו ובעיקר - לו עצמו, "ביידן לא יוכל לעשות undo".
אבל בן סלמאן סירב להצעה המפתה ואמר כי סעודיה עדיין לא מוכנה לצעד כזה. ההערכות בישראל ובארה"ב הן כי המלך סלמאן, ואולי גורמים אחרים בעלי עוצמה במשפחת המלוכה בריאד, הם שמונעים את המהלך למרות ההטבות שגלומות בו, ולא בן סלמאן עצמו.
יורש העצר אמנם הסכים לשורת צעדים המצביעים על כיוון כללי, ובהם מתן האישור הראשון מכל מדינות המפרץ לחברת תעופה, "אייר אינדיה", לטוס מעל שטח הממלכה לישראל. אך בישראל מעריכים כי בית המלוכה השמרן, הזהיר, החששן והרואה את עצמו כשומר החותם של קודשי האיסלאם, לא יסכים לנורמלציה בשלב הזה, למרות ההטבות הגלומות בצעד הזה עבורו.
בן סלמאן לא רצה לצאת מהארון בעצמו, אך נענה לבקשותיו של כהן, שעימו יש לו מערכת יחסים ענפה המושתת על אמון עמוק, לסייע בקשר החשאי עם סודן. אלא שישראל, כמו ישראל, חיפשה כל העת גם את הצד הפומבי, את ההכרה. כאן נכנס לזירה שחקן נוסף, שחקנית למעשה: נג'ווה גדהלדם, היועצת של נשיא אוגנדה מוסווני, שנשאה קודם לכן בתפקיד בכיר באו"ם. היא נחשבה מקורבת מאוד לשליט הצבאי של סודן, אל-בורהאן, והופקדה למעשה על ניהול המשא ומתן מטעמו. הישראלים שפגשה התרשמו מאוד ממנה ומיכולותיה לתמרן ולנווט בין מנהיגי אפריקה.
אחרי משא ומתן ואינספור פגישות עם אנשי המוסד מחד ועם אל-בורהאן וצוותו מאידך, בתיווך שלה ושל נשיא אוגנדה, ניסחו הצדדים מסמך הכרה הדדי וקריאה לנורמליזציה בין המדינות, שהיה אמור להיות מוכרז אחרי הפגישה הראשונה הפומבית בין נתניהו ואל-בורהאן בעת ביקורו של ראש הממשלה באוגנדה בפברואר השנה.
הפגישה, שנערכה בתיווכה של גדהלדם, הייתה מוצלחת מאוד. גדלהדם, נתניהו, מוסווני, אל-בורהאן וראש המוסד יוסי כהן שוחחו שעה ארוכה על מגוון נושאים. אבל בדרכו בחזרה לארצו שמע המנהיג הסודני כי עמיתו האזרחי, ראש הממשלה עבדאללה חמדוק, זעם על הפגישה עם נתניהו, שהתקיימה ללא ידיעתו, ומנסה לפרק את הממשלה.
אל־בורהאן הצליח לאחות את הקרעים, אבל הודיע לישראל יומיים אחרי הפגישה בפברואר: "התברר לי שלפני שנעשה שלום איתכם, צריך לעשות קודם כל שלום בינינו". פרסום המסמך על הכרה הדדית, שהיה אמור בכלל להקדים את ההסכם עם איחוד האמירויות, הוקפא לחלוטין.
במצב שנוצר, רק גורם אחד בעולם יכול היה לחלץ את העגלה מהבוץ - וארצות-הברית נכנסה לתמונה. חמדוק, שהבין כי הוא יכול לצבור נקודות על חשבונו של אל-בורהאן, שבעצם לא דרש דבר תמורת ההכרה ההדדית, דרש בתמורה מחיקה מיידית וללא תנאי של סודן מרשימת התומכות בטרור - אבן הרחיים הכבדה ביותר התלויה על צווארה של סודן בדרך לשיקום כלכלי.
מדינה שנמצאת ברשימה (איראן, צפון-קוריאה, סוריה) הופכת למצורעת בזירה הדיפלומטית והכלכלית הבינלאומית. לשם השוואה, שליט לוב לשעבר מועמר קדאפי, היה מוכן לוותר על פרויקט הגרעין המתקדם שלו כדי שיימחק מהרשימה.
ישראל הייתה מהדוחפות המרכזיות להכניס את סודן לרשימת המדינות תומכות הטרור - המעקב של המוסד ואמ"ן על המתרחש בסודן, סיפק חלק גדול מהחומר המודיעיני ששימש לבסס את ההכרזה הזו - אבל למחוק אותה מהרשימה היה סיפור הרבה יותר מורכב. נגד סודן מתנהלת שורה של תביעות פיצויים בארצות-הברית בגין הפיגועים בשגרירויות ארה"ב בטנזניה ובקניה באוגוסט 1998, אשר יצאו מאדמתה. אותה תשתית אגב, עמדה מאחורי הפיגוע נגד תיירים ישראלים במלון פרדייז במומבסה שבקניה ב-2002, והניסיון שכמעט הצליח לפוצץ באוויר את מטוס ארקיע שהמריא מאותה עיר.
רק אחרי חודשים של משא ומתן, שבמהלכו הפגינו הסודנים עיקשות רבה, הושג הסכם שבמסגרתו תפצה סודן את משפחות הקורבנות אבל תקבל חסינות מפני תביעות עתידיות. רק אז בשלו התנאים למחיקתה של סודן מהרשימה ולהסכמתה להכיר בישראל.
גדהלדם לא זכתה לראות את פרי עמלה. במאי היא חלתה בקורונה. למטה המוסד בגלילות הגיעו הידיעות על מחלתה וההחמרה במצבה. המוסד גייס בזריזות צוות רפואי עם ציוד רב שיצא לחרטום כדי להעניק לה טיפול ראשוני, ולהביא אותה לישראל להמשכו. הרופאים הגיעו למיטתה בבית החולים בחרטום וגילו אותה במצב קשה מאוד, גוססת. למרות המאמצים הגדולים שעשו, היא מתה זמן קצר לאחר מכן. נתניהו, באקט בלתי שגרתי, הקפיד להודות לה בפתיחת הנאום שבו הודיע על כינון היחסים עם סודן.
גם בסיבוב הקודם של המגעים בין ישראל לסודן, בסוף שנות ה-70, היה לסעודים תפקיד מרכזי, וגם אז היה המוסד ציר מרכזי, כשבתפקידו של יוסי כהן, ראש המוסד היום, היה אלוף (מיל') יצחק חופי.
יוזמי הקשר עם סעודיה וסודן, אלה שחופי התיר להם את קיום הקשרים, היו ארבעה יוצאי קהילת המודיעין - אל שווימר, יעקב נמרודי, רחביה ורדי ויצחק אלמוג. הם בנו גשר למיליארדר הסעודי עדנאן חשוקג'י, שקיבל אור ירוק מחצר המלוכה בריאד ופעל בתיאום עימה.
חשוקג'י הכיר את כולם, במיוחד את יעקב נמרודי. על סיפון היאכטה שלו, שאחר כך נמכרה לאחד, דונלד טראמפ, נטוו עסקאות ותמרונים חשאיים חובקי עולם. הרעיון להחליף את בני הערובה המערביים שבידי חיזבאללה בנשק שיסופק לטהרן, מה שנודע לימים כפרשת איראן-גייט, היה רק אחד מהם.
על סיפון אותה יאכטה התרוצץ מדי פעם גם נער צעיר, אחיין של המיליארדר, ג'מאל שמו, שכבר אז נחשב לילד מיוחד - עקשן, ערכי ובעל כושר ביטוי. הצירוף הזה יוביל אותו להצלחות ולפרסום רב כעיתונאי, אבל גם למותו האכזרי: ב-2018 נרצח ג'מאל חשוקג'י בהוראת חצר המלוכה בקונסוליה הסעודית באיסנטבול.
חשוקג'י הדוד חיבר את הישראלים לרודן הסודני ג'עפר נומיירי. המטרה הראשונית הייתה לקבל את הסכמתו, תמורת כסף, כמובן, לאפשר את הגירת היהודים שהחלו להתאסף במחנות הפליטים בגבול עם אתיופיה. "נושא נוסף", נזכר עודד שמיר, ששימש אז כמזכיר הצבאי של שר הביטחון, "היה לנסות ולתאם עם נומיירי את המאבק החשאי נגד קדאפי, שהפעיל מלוב מערכות מודיעין וטרור ברחבי העולם".
ב-1979 נפל שלטון השאה. איראן הפכה מאחת הידידות הקרובות ביותר של ארה"ב ושל ישראל למרה שבאויבות. בעקבות זאת ביקשו נמרודי ושווימר מחשוקג'י לגייס את נומיירי למטרה חדשה - להשתמש בסודן כמחסן נשק ואתר אימונים לכוח של נאמני השאה האיראני המודח, כדי שייצא לאיראן ויהפוך מחדש את השלטון.
נמרודי, באמצעות חשוקג'י, תיאם פגישה היסטורית בין שר הביטחון אריאל שרון לבין נומיירי. במאי 1982 טס שרון בחשאי לקניה עם נחום אדמוני, ראש המוסד שירש את חופי, מנכ"ל משרד החוץ דייב קמחי ועודד שמיר, עם עוד אנשי צוות ומאבטחים.
"טסנו בבואינג של התעשייה האווירית, ונחתנו תוך נקיטת אמצעי סודיות קיצוניים", משחזר שמיר. "יעקב נמרודי ואשתו רבקה כבר המתינו לנו שם, ומשדה התעופה הסיעו אותנו לווילה של חשוקג'י במעבה הג'ונגל. שרון הביא לנומיירי במתנה תת-מקלע עוזי קצר ולחשוקג'י - משקפת לראיית לילה".
הניסיון להפיל את שלטון חומייני אמנם נכשל, אך בעקבות הפגישה בקניה עצם נומיירי עין לנוכח חלק ממבצעי המוסד להביא את יהודי אתיופיה, ואף התיר הקמת שלוחה קבועה של המוסד בארצו.
אבל לא לאורך זמן. בתחילת 1985, בעודו בביקור בחו"ל, הודח נומיירי בידי גורמים המקורבים לקדאפי. חוליה מטעמו של שליט לוב הגיעה לחרטום כדי לנסות וללכוד את שלושת אנשי המוסד שהוצבו שם, והם נמלטו לביתו של ראש שלוחת הסי-אי-איי, מילטון בִּירדן, שהסתיר אותם.
בירדן הבין שזה עניין של זמן עד שהלובים יגלו את האמת, והגה תוכנית שנשמעת כאילו נלקחה מסרטי מתח: להבריח אותם בארגזים מסודן. הארגזים, שנבנו במיוחד, היו מצוידים בצינורות לנשימה ומגובים בגנרטורים קטנים עם מכלי חמצן, למקרה שהחורים ייסתמו. בגלל החום הרב התבקשו ארבעת אנשי המוסד להישאר בתחתונים בלבד. אחד מהם ביקש מבירדן בגד ים, "כי ג'נטלמן אמיתי, אף פעם לא יראו אותו בתחתונים, אפילו תוך כדי מילוט מארץ אויב".
פנייתם של יורשי נומיירי - המנהיג הדתי חסן אל-טורבי ורודן המדינה עומר אל-בשיר - לכיוונים דתיים, והקשרים ההדוקים שנרקמו בין חרטום לטהרן, הציבו את ישראל וסודן בנקודת עימות. השלטון בסודן נתן מקלט לשורה של ארגוני טרור, בהם חמאס, והמוסד ואמ"ן חזרו לפעול שם. בזכות הפעילות הזו נאסף מידע רב על הניסיון להתנקש בחייו של נשיא מצרים חוסני מובארק בעת ביקור באדיס-אבבה בירת אתיופיה ב-1994, ניסיון שתוכנן והופעל מחרטום.
זו הייתה הפעם הראשונה שגורם ביון מערבי שם לב לשיתוף הפעולה בין קבלן סעודי ממוצא תימני בשם אוסמה בן-לאדן, למנהיג הג'יהאדי המצרי איימן א-זוואהירי. המוסד היה ראשון להקים דסק מיוחד שיטפל בתופעת הג'יהאד העולמי. אבל הדאגה הגדולה הייתה מהקשר בין סודן לאיראן - והיא זו שהובילה להסכם ההיסטורי.
פורסם לראשונה: 06:21, 30.10.20
