"אני תכף חוזר אלייך. אני נמצא במשטרה להגיש תלונה על איומים ברצח. אל־קאעידה הכריזו על פתווה נגדי", כך כותב לי האימאם חסן שאלגומי, כשאני מסמסת כדי לקבוע את הראיון עימו. אחרי שנים שבהן לעגו לו וטענו שהוא לא מייצג את המוסלמים בצרפת, היום, כשהוא רץ בין אולפני הטלוויזיה, שאלגומי – אחד האימאמים הבולטים במדינה, שנלחם כבר משנת 2005 באיסלאם הקיצוני – הוא הקול המתון של האיסלאם הצרפתי.
לא רוצים להחמיץ אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
נדמה שנבואות הזעם שלו על הטרור שיביאו תנועות איסלאמיסטיות קיצוניות על צרפת ואירופה, התממשו מול עיני העולם בשבועות האחרונים בגל פיגועי זוועה: בפרבר שקט של פריז, שוסף גרונו של המורה לאזרחות סמואל פאטי משום שהראה לתלמידיו קריקטורות שבהן מצויר מוחמד במסגרת דיון על חופש הביטוי. הרוצח, עבדולאק אנזורוב, צעיר ממוצא צ'צ'ני, גדל בצרפת. ב־29 באוקטובר רצח מחבל טוניסאי שלושה אנשים בכנסייה בעיר ניס שבדרום צרפת, כשהוא משסף את גרונם של שניים מהם. ולפני כשבועיים נרצחו ארבעה אנשים במתקפת טרור בווינה, בירת אוסטריה, שהחלה בסמוך לבית הכנסת המקומי והמשיכה לעוד חמישה מוקדים במרכז העיר.
"ברבריות לשמה", נסער האימאם שאלגומי, כשהוא מדבר על סדרת הפיגועים. "אין דבר כזה 'מפגע בודד'. הטרוריסט שערף את ראשו של המורה, זה שרצח שלושה אנשים בניס או המחבל מווינה הם בני 20, 21. הם החוליה החלשה. שטפו להם את המוח. הם שכירי חרב, כספית או אידיאולוגית. אם אני הייתי מגיע לניס, הייתי יודע איפה בכלל נמצאת הכנסייה הזו? ברור שמישהו הכין את הטרוריסט לפיגוע".
למה דווקא לערוף את ראשי הקורבנות?
"כדי להשליט אימה. בכל הקוראן יש אזכור אחד של עריפת ראש, כדי להפחיד את האויב. גם פרעה, בקוראן, רצה לקצוץ את ידיו ורגליו של משה. סרטוני עריפת הראשים של דאעש ואל־קאעידה עדיין מסתובבים ברשת ואף אחד לא מוריד אותם. אין לזה באמת קשר לאיסלאם. אני מודה שאני הרבה יותר מפחד מפיגועים עם סכינים מאשר מאלו עם רובים. הם יותר נפוצים. אתם בישראל מכירים את הסוג הזה כבר עשרים שנה. לאירופה יש הרבה מה ללמוד מכם בנושא הזה".
ואירופה מוכנה לעשות את מה שנדרש?
"אוסטריה וצרפת הן הארצות היחידות באירופה שהפעילו או מתכוונות להפעיל אסטרטגיה של יד קשה נגד האיסלאם הקיצוני וזה לא מקרי שהן יעד מועדף לטרור. אבל חייבים שהפחד ישנה צד. אירופה חייבת להפסיק לפחד והאיסלמיסטים צריכים להתחיל. לא ייתכן שהאימאמים המתונים, הקהילה היהודית והעיתונאים הם אלו שילבשו שכפ"ץ. צריך ענישה חריפה.
"המחבל ששיסף את גרונו של הכומר ז'אק האמל בכנסייה בנורמנדי ביולי 2016, ענד אזיק אלקטרוני כי ניסה קודם לכן לחמוק לסוריה. כבר לפני כשנה היה דיווח על הקצנה של הרוצח של המורה סמואל פאטי. המחבל בווינה יצא ממאסר באשמת סיוע לטרור. אירופה צריכה להתעורר ולהפסיק ללכת לקראתם. הנאיביות והחולשה עולה בדם.
"השמאל הקיצוני צועק 'גזענות' בכל פעם שנשמעת ביקורת על העמותות האיסלאמיסטיות. יום לפני הפיגוע הם היו מוסלמים ואחרי הפיגוע כבר לא? אם לא מאבחנים את הבעיה אי־אפשר לפתור אותה. האיסלאם הקיצוני הוא רעיל לדת המוסלמית. אנחנו במלחמה".
את הגל הנוכחי של מתקפות הטרור אפשר להתחיל בעצם ב־2 בספטמבר, עם פתיחת המשפט על הפיגוע ב"היפר כשר" ובמערכת העיתון הסאטירי "שארלי הבדו" שאירע בינואר 2015, כשהמגזין פירסם מחדש את הקריקטורות על הנביא מוחמד שהיו התירוץ לרציחות.
מה אתה חושב על הקריקטורות של "שארלי הבדו"?
"ברור שזה מזעזע אותי. אני לא מרוצה כשמעליבים אף דת. אישית, אני לא אוהב את 'שארלי הבדו'. אני לא מסתכל בעיתון ולא קונה אותו. אז מה? זה נותן למישהו זכות להגיב באלימות? 'שארלי הבדו' צוחקים על כולם, גם על משה או האפיפיור. למה היהודים או הקתולים לא מגיבים באלימות? הקיצונים האיסלאמים לא הבינו שזו משמעותה של הדמוקרטיה. מדובר בסך הכל בהומור. בצרפת מותר לצחוק על הדת. חופש הביטוי והחילוניות הם ערכים מקודשים כאן. חוץ מזה, עוד לפני 400 או 500 שנה היו באיסלאם מלומדים שהשתמשו בסאטירה".
אבל עמדת נשיא צרפת עמנואל מקרון, שחוזר ואומר "לא נוותר על חופש הביטוי", לא תעלה לצרפתים בעוד פיגועים?
"מוסלמי קיצוני הוא מוסלמי קיצוני. הוא לא ישתנה גם אם עמדת שלטונות צרפת תהפוך למפויסת יותר בנושא הקריקטורות. הקיצוניים לא מאמינים בדיאלוג. הם רוצים לזרוע מוות. הדרך היחידה מבחינתם היא עימות ושנאה. אם החברה המוסלמית עצמה לא מצליחה לעצור אותם, הרפובליקה הצרפתית צריכה להגיב. מקרון חייב להיות נחוש מאוד ולאכוף את חוקי המדינה".
את אחד המסיתים לרצח המורה הוא מכיר היטב. אביה של אחת התלמידות התלונן על שיעור האזרחות למנהלת בית הספר, כשהוא מלווה במטיף הקיצוני עבדל־חכים ספריעווי. השניים פירסמו סרטונים ברשת שבהם נקבו בשמו של המורה ובשם התיכון שבו הוא מלמד. הם גם היו בקשר עם המפגע כמה ימים לפני הרצח. ספריעווי משויך ל"אחים המוסלמים", והארגון שהקים, "קולקטיב שייח יאסין", היה אחד מאלה שממשלת צרפת פיזרה לאחר הפיגוע האחרון.
6 צפייה בגלריה
סמואל פאטי מורה נרצח נהרג פיגוע חטיבת ביניים פרבר קונפלאן סן אונורין צפון מערב פריז צרפת
"במשך יותר מחצי שנה, בין דצמבר 2009 ליוני 2010, עבדל־חכים ספריעווי והארגון שלו הפגינו כל יום מול המסגד שבו אני מכהן", אומר שאלגומי. "למה? כי הייתי נגד הבורקה והזמנתי את נשיא מועצת הארגונים היהודיים בצרפת למסגד. כל יום הם צעקו סיסמאות של חיזבאללה וחמאס, שרפו את דגלי ישראל, תקפו אותי, הגישו תלונות. העלילו שיש מצלמות המציצות בנשים המגיעות להתפלל.
"הם חילקו בעיר 60 אלף כרוזים בכל יום. הם כתבו שאסור לתרום כסף למסגד בסוף התפילה, כי אני מעביר אותו לארגונים היהודיים, שמעבירים אותו לישראלים וכך הם מממנים רצח פלסטינים. במשך חודשיים־שלושה לא היו לנו יותר תרומות. יש הרבה מטומטמים ואנשים נאיביים שהאמינו לסיפורים שלו. אלוהים אדירים, איזו מפלצת האיש הזה. כל כך הרבה שנאה".
איך הצלחתם בסוף לעצור את המתקפה?
"המשטרה הוציאה לאנשי הארגון צו הרחקה מהמסגד. לכל העמותות הקיצוניות הללו יש עורכי דין, הם יודעים בדיוק מה נקודות התורפה של צרפת ואירופה מבחינת החקיקה ואיך לא לעבור את הקו האדום כדי שלא יוכרזו כארגונים עוינים למדינה".
אז למה צרפת נזכרה רק עכשיו לפזר את הארגון, ביחד עם עוד כמה עמותות של האיסלאם הקיצוני?
"הם לא רצו להכיר במציאות. לארגונים הללו יש הרבה כסף. הם ממומנים על ידי איראן, טורקיה, קטאר. הם באים בחבורות גדולות עם ציוד, רמקולים, מיקרופונים, מכוניות. כשהרשויות פיזרו את הארגון חשבתי לעצמי: אלוהים אדירים, עכשיו הם נזכרו? גם ב־2015 ספריעווי קרא לג׳יהאד. כבר עשר שנים שאני מתלונן ולהערכתי ולצערי, עוד לא סיימנו את גל התקפות הטרור".
בעצרת הזיכרון הלאומית למורה סמואל פאטי הודיע הנשיא מקרון, כי יחיש את ביצוע תוכניתו למלחמה בקיצונים המוסלמים במדינה. כשהאימאם שאלגומי פירסם הודעת תמיכה בדברים בדף הפייסבוק שלו, הוא קיבל 11 אלף תגובות. "לפחות 7,000 מהן היו רוויות שנאה. הפסקתי לקרוא", הוא אומר בייאוש.
המגיבים נעו בין קללות נגד האיש לבין איומים על חייו. אשתו וחמשת ילדיו חיים בחו"ל בשם בדוי והוא מוקף בשומרי ראש באופן קבוע. בעודנו מדברים, ניגש אליו אדם שברור ממראהו שהוא שייך לשירות חשאי כלשהו. הם מתחבקים בחמימות למרות הקורונה, ומחליפים חדשות על הילדים. מתברר שזהו שומר הראש שלו לשעבר שעכשיו מגן על אחד הקונסולים של שגרירות ישראל, שיושב לא רחוק מאיתנו, באותו בית קפה. שאלגומי ממהר לברך את הדיפלומט לשלום. "אני מכיר את כולם, אנשים נחמדים מאוד", הוא אומר כשהוא חוזר לשולחן.
הוא נולד בטוניסיה לפני 48 שנים לאב וטרינר ואם עקרת בית. את השכלתו הדתית רכש במסע ארוך בין מרכזי האיסלאם בעולם: דמשק של שנות התשעים, איראן, פקיסטן וגם הודו. "המסעות תרמו לי נקודת מבט אחרת על העולם. המוסלמים הם לא הרוב", הוא צוחק. לבוש תמיד בחליפה מוקפדת – הוא חובש כיפת תפילה לבנה רק באירועים דתיים – מדגיש גם בהופעתו את המחויבות שלו לרפובליקה הצרפתית. "זו חובתנו להתאים את עצמנו למקום שבו אנחנו חיים".
שאלגומי מתריע על עלייתו של האיסלאם הקיצוני בצרפת כבר שנים. "הם התבססו בצרפת כבר בתחילת שנות התשעים אבל רק עכשיו מדברים עליהם. כבר ב־1999, כשהייתי אחראי צוות בשירות הרכבות הצרפתי, היו שם גברים שלא רצו ללחוץ את ידיהן של קולגות נשים ולא רצו להשתמש בכיסא שעליו הן ישבו קודם כי הבושם שלהן הרגיש להם מסוכן. אמרתי להם, 'וו, וו, וו! אני גדלתי במדינה מוסלמית ואף אחד לא התנהג ככה'. מימיי לא ראיתי כל כך הרבה שנאה".
מתנגדיו מדגישים שאינו מייצג קבוצה או זרם חשוב באיסלאם בצרפת. רבים רואים בו עסקן, המתחנף לממסד הפוליטי ובזים לצרפתית העילגת שלו. אלא שעכשיו, עם השקת תוכניתו של מקרון, מומחים ואקדמאים מצוידים בטבלאות, נתונים וסקרים, חוזרים בדיוק על אותם הדברים ששאלגומי הזהיר מפניהם כבר שנים: בשימוע בסנאט הצרפתי הרצה פרופסור מהסורבון על ההשפעה ההרסנית של המימון הטורקי על באי המסגדים בצרפת, ומכון מונטנייה לחקר החברה והפוליטיקה הצרפתית פירסם מחקר המנתח את הדרך שבה האיסלאם הקיצוני חדר לצרפת ואת חשיבות הרשת החברתית בהקצנה במדינה.
את הצעותיו למלחמה באיסלאם הפוליטי הגיש שאלגומי לפני שבועיים לשר הפנים, ז'ראלד דרמנאן, הוכחה לכוונתו להשתלב בממסד. "התוכנית שלי מבוססת על שלושה תחומים", הוא פורש את משנתו. "קודם כל החינוך. הרבה מהילדים חיים במשפחות קשות יום ולהורים לא תמיד קל ללמד אותם להשתלב בתרבות המדינה שבה הם גדלים. צריך ללמד אותם שאין לנו שום שנאה ליהודים, למערב או לאנושות. הערכים ההומניים אינם אויבי האיסלאם.
"שנית, דרושה מדיניות של יד חזקה ברשתות החברתיות. פועלים לפחות 2,300 אתרים קיצוניים בצרפתית. היה לארגונים הללו קשה יותר להפיץ את המסר שלהם לפני הרשתות החברתיות. היום, לצערי, ההיצע עצום. הגיע הזמן שענקי הרשת ייקחו אחריות וינקו אותה ממסרים ומאתרים מסוכנים. העיקרון השלישי הוא להסדיר את לימודי האימאמים במדינה כדי שיוכלו להפיץ איסלאם של נאורות ולפקח על לימודי הערבית במדינה, כדי שלא יתקיימו במסגדים הקיצוניים שבהם מלמדים פירושים מגמתיים של הקוראן".
אלא שחינוך דור חדש של מוסלמים בצרפת נראה כרגע כמטרה קשה להשגה. במדינה מעל 2,500 מסגדים ורוב האימאמים מגיעים ממדינות ערב. חלקם אפילו לא מדבר צרפתית. במסגרת התוכנית של מקרון, יוחלפו האימאמים הזרים במטיפים צרפתים, שיעברו הכשרה במדינה. אבל אימאם צרפתי הוא ציפור נדירה. למצוא 2,500 כאלו זו משימה בלתי אפשרית.
ראשו של מורה בצרפת נערף
לכן שאלגומי רוצה להקים מוסד צרפתי, שיכשיר אנשי דת מקומיים. כשהוא מדבר על התוכנית הזו, עיניו נוצצות. לצורך כך שאלגומי הקים ארגון משלו, "מועצת האימאמים" המאגדת כ־80 אימאמים צרפתים ואירופאים, וכבר הכין תוכנית של שלוש שנים, "שתכלול לימודי ערבית, קוראן, חוקי האיסלאם, וגם היסטוריה של צרפת ופילוסופיה. אם יש לי עשר כיתות ובכל אחת מהן 20 תלמידים, בתוך שלוש שנים אני יכול להכשיר שליש מהאימאמים הדרושים למסגדים בצרפת וסגרנו עניין". שאלגומי מדגיש שהמוסד יכשיר גם נשים, שהוא נלחם נגד הדרתן ממוסדות הדת המוסלמית.
הוא, כמובן, לא היחיד שמעוניין לקבל את השליטה על ההכשרה האסטרטגית הזו. "המועצה הצרפתית של האיסלאם", המוסד הרשמי המייצג את המוסלמים בצרפת, מדגישה שהיא הכתובת הלגיטימית ליצירת בית הספר לאימאמים. "המועצה שאמורה לייצג אותנו מול השלטונות היא קליפה ריקה", טוען שאלגומי. "היא ממומנת בעיקר על ידי טורקיה, והמסגד הגדול של פריז, שהוא הארגון השני בגודלו, מקבל תרומות מאלג'יריה. בחיים לא אכהן באחד המוסדות הללו".
מטבע הדברים, יש לו יחסים חמים עם הקהילה היהודית. "שאלגומי שוחה נגד הזרם. מעט אנשים מתבטאים כמוהו", מעיד עליו פרנסיס קאליפה, נשיא מועצת הארגונים היהודיים בצרפת. "אין טקס זיכרון או הפגנה נגד האנטישמיות שהוא לא נוכח בה. הוא איש חזון, קול חשוב באיסלאם הצרפתי ומתחשבים בדעתו יותר ויותר".
כבר כמעט 15 שנה ששאלגומי מזמין את קאליפה, יחד עם נציגי כל הדתות, לארוחת העיד אל־פיטר החותמת את הרמדאן, במסגד "אל נור" (האור) שבראשו הוא עומד, בעיר דראנסי. זו מחווה שאין לזלזל בה. דראנסי היא עיר לוויין צפופה, 11 ק׳׳מ צפונית־מזרחית לפריז, מהסוג המפחיד את השלטונות: דור שני של מהגרים מצפון אפריקה, הרבה צעירים. 20 אחוזי אבטלה. "כמעט עשו בי לינץ׳ כשהזמנתי את קאליפה לארוחת החג", מגחך שאלגומי. "אמרתי: זה מעצבן אתכם? בפעם הבאה אזמין את שגריר ישראל. אני עושה הכל כדי לקרב את הקהילות".
שאלגומי גם מקפיד להשתתף כל שנה בטקס הזיכרון לשואה. ב־2005, אחרי הטקס, פשטו אלמונים על ביתו ושברו מכל הבא ליד. "במשטרה אמרו לי שיש כנופיות של צוענים שמסתובבות כרגע בעיר. אמרתי להם: שבע שנים אני חי כאן, מה פתאום עכשיו? הם לא רצו לשמוע".
שאלגומי מאמין שניתן לשנות את יחס המוסלמים ליהודים ולישראל. "יום אחד הלכתי במונפרמייל (עיר סמוכה לפריז שבה אוכלוסייה מוסלמית גדולה – ת"ש). פגשתי שם בחור צעיר ושאלתי אותו אם הוא מכיר מישהו בשם ׳מוחמד ראסוללה׳ שגר באזור. הוא אמר לי שלא. שאלתי אותו, 'אתה יודע מה משמעות השם? מוחמד שליח האל'. הוא ענה לי: 'די, מספיק, אתה הרי בצד של היהודים, הציונים'.
"כבר שמעתי צעירים שמצטטים לי פסוקים מהקוראן המשמיצים את היהודים. אני תמיד שואל אותם, ׳אתה יודע איפה זה כתוב בקוראן? באיזה הקשר?׳ אז נכון, יש בקוראן פסוקים נוטפי שנאה ליהודים. ככה זה ואף אימאם או מופתי בעולם לא יוכל לשנות את הטקסט. מדובר ב־64 מתוך 6,236 פסוקים. זו ההיסטוריה, לפעמים היא אפלה וצריך ללוות אותה בהסברים.
"את הילדים שלי הבאתי לבית־לחם, לראות את האתרים הקדושים לנצרות וגם לירושלים, לראות את האתרים הקדושים ליהודים ולמוסלמים. הסברתי להם שהבעיה בין ישראל לפלסטינים היא פוליטית: זה כמו ריב בין בני זוג או ריב על ירושה. הבת שלי לומדת רפואה. היא מצאה את עצמה מתעמתת עם האנטישמי הכי גדול בכיתה. היא סגרה לו את הפה. אמרתי לה, 'אני מאוד גאה בך, אבל תיזהרי ילדתי'".
שאלגומי כבר ביקר בארץ מספר פעמים בראש משלחת אימאמים ובני נוער מוסלמים, "ואפילו נפגשתי עם הנשיא ריבלין. התרגשתי מאוד לשוחח איתו בערבית. הוא הסביר לי שאבא שלו תירגם את הקוראן לעברית. זה מאוד נגע לליבי''. גם עם נתניהו הוא נפגש. "יש לי תמונה עם הקדשה שלו: 'אתה האלוף שלי'".
שאלגומי גם עלה לקברה של מרים מונסונגו, הילדה בת השמונה שנרצחה על ידי מוחמד מראח בפיגוע בבית הספר ׳אוצר התורה בעיר טולוז ב־2012. "בכיתי וביקשתי ממנה סליחה, בערבית. ׳סליחה מרים, הם קטפו אותך כל כך צעירה, ממש תינוקת. אני מצטער. זו לא הדת שלי. אלו פושעים׳. זה היה נורא במיוחד כי לבת שלי קוראים מרים ודמיינתי כמה זה כואב".
במסגרת ביקוריו בארץ הגיע גם לרשות הפלסטינית ולעזה. "ביקרתי בעזה בינואר 2009. החבר'ה מחמאס רצו להצטלם איתנו. אמרתי להם ׳נייט׳ Niet. אני נלחם באיסלאם הפוליטי מאז 1990, הם ביצעו טבח באלג׳יריה, עירערו את יציבות המשטר בטוניסיה. לא רוצה. שיעלו לשמיים בסערה ושניפטר מהם. הם התעצבנו. אמרתי שגם זה לא נורא, נישאר שעתיים ונצא משם. העדפתי להצטלם ולשיר בערבית עם ילדים בבית ספר קתולי".
היו לך מגעים עם נציגים רשמיים בשטחים?
"פגשתי ברמאללה את השר לעינייני הדת, הוא הסתובב עם שומרי ראש. שאלתי אותו ממי הוא מפחד והוא הודה שזה מהחמאס. צחקתי עליו. אמרתי לו שיש לנו שומרי ראש מאותה הסיבה ושיגיד כבר את האמת, זה לא הישראלים שמאיימים עליו. הוא ענה לי שזה עניין פנימי. לעבדוללה עזאם, פלסטיני ואחד ממנהיגי הג'יהאד, הייתה אמרה: ׳אם יש לך עשרה כדורי אקדח, השתמש בתשעה נגד הבוגדים ובאחד נגד האויב׳ – זו המציאות גם בישראל וגם כאן".
אתה חושב שהאנטישמיות בקהילה הערבית בצרפת תפחת אם יימצא פתרון לבעיה הפלסטינית?
"בואי נהיה כנים. אנטישמיות הייתה עוד לפני הקמת ישראל. האם הנושא מגביר את האנטישמיות? בוודאי. בעולם הערבי קיימת כבר 70 שנה מדיניות החוזרת ואומרת שהישראלים הם מפלצות שרוצחות ילדים, אז בטח שמתגבשת שנאה. לאט־לאט, שוויה־שוויה, הדברים יסתדרו. אתם תראו, עומאן וסעודיה יצטרפו להסכמים אחרי האמירויות ובחריין, והאנטישמיות שם תפחת. הבדיחה שרצה פה היא שהמדינה הערבית האחרונה שתצטרף להסכמים היא צרפת.
"אני מאוד גאה בעם שלכם. יש עוד תקווה עם בני הדודים. העולם הערבי מונה מיליארד ו־800 אלף איש. אלו שנגדכם הם מיעוט".
פורסם לראשונה: 07:23, 13.11.20
