הרמטכ"ל אביב כוכבי עצר את סקירת המטרות החדשות בלבנון שהציג בפניו ראש הזירה הצפונית באמ"ן וביקש להתעכב על מטרה שכינויה "צ.י. 2075". מטרה אחת מתוך מאות מטרות אויב שהצטברו בחודש האחרון. דיון כזה מתקיים אחת לחודש. הרמטכ"ל קורא לו בחצי חיוך "מסדר מטרות". פעם עוסק הדיון בסקירת היעדים שאגר הצבא בחזית הדרום, בעזה, ופעם הוא בודק בכמה צמח "חשבון העובר ושב" בבנק המטרות בחזית הצפון, בסוריה ובלבנון.
כתבות נוספות למנויים:
משהו לא מסתדר לי, אמר כוכבי. לא נראה סביר שהמטרה שאתם מציגים לפניי מאחסנת את אותה מערכת שהגיעה לפני שלושה חודשים דרך הים. תבדקו שוב. המיקום של המחסן לא מאפשר הסתרת ציוד כזה. יכול להיות שהעבירו אותו למקום אחר.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כשכוכבי היה ראש אמ"ן, לפני עשור, הייתה הנחיה מן הסוג הזה מעירה כוורת גדולה של חוקרים באמ"ן שהייתה מתלבשת על המטרה צ.י. 2075 ומתחילה לסרוק את "בריכות" המידע של אמ"ן: מ־8200, דרך מאגרי המידע הוויזואליים של יחידה 9900, המשך במידע המגיע ממודיעין חיל האוויר וכלה במאגרים הנמצאים בידי סוכנויות הביון הידידותיות - שב"כ ומוסד. כל אחד מן המחשבים ביחידות הללו היה סורק את החומר בנפרד. סריקה כזו, של אלפי פריטי מידע, יכולה הייתה לקחת שבועות ארוכים.
היום, יודע כוכבי, תופנה השאילתא שלו למכונה, הנחשפת כאן לראשונה, שמישהו עם חוש דרמטי משהו גם העניק לה את השם הזה, הבלתי רשמי, "המכונה". עכשיו אנשי המדור הרלוונטי בזירה הלבנונית באמ"ן מחקר יוציאו בקשה לכוון את המאמץ האיסופי של כל הסנסורים למידע שיש לו איזו שהיא נגיעה למטרה צ.י. 2075. אלה יכולים להיות צילומי לוויין, מערכות האזנה, סוכנים, חתימות אלקטרוניות למיניהן ומידע שנאסף באמצעות חדירה למחשבים של האויב. עשרות סנסורים - מהתצפיתן בגבול ועד לחלל. אפילו תצלומי סלפי ברשתות החברתיות בעולם הערבי הופכים לפעמים למידע רלוונטי. את כל המידע המחודד יזינו למכונה ויבקשו תשובות.
המכונה כבר "מכירה" את צ.י. 2075 על בוריה. היא הרי זו ש"מצאה" אותה וסימנה אותה במקור כיעד ראוי לתקיפה. עכשיו היא תבצע השוואות, למשל בין מידע ישן לחדש, תתיך אותו בסיוע יכולות של בינה מלאכותית, ותפלוט במהירות לחוקר המלצה: יש או אין שינוי בנכסיות של המטרה. זה יכול לקחת שעות ואולי ימים, ודאי לא שבועות וחודשים. המכונה לא רק תציג את המטרה, אלא גם תציג את ההקשרים שלה למטרות אחרות. פתאום יתברר שיש לה זיקה למפקדה אחרת הנמצאת אי שם בסוריה. מן המפקדה הזו מגיע הכסף, אנשים מסוימים נעים מפה לשם, כשכל אחד מהם משאיר חתימה אלקטרונית שנאגרת בבריכות המידע שהמכונה הזו סורקת כל הזמן. כך בונים את בנק המטרות בעשור השני של המאה ה־21.
ה"מפעל", שהמכונה היא הלב הפועל שלו, נקרא מינהלת המטרות המטכ"לית והוא קיים רק שנה וחצי במתכונתו הנוכחית. פעם, ולא מזמן, כדי ליצור מטרה לתקיפה בשטח האויב נדרשו לפחות ארבע תחנות בסיסיות: יחידות האיסוף דחפו מידע ליחידות המחקר, שעיבדו את החומר למדורים, שעסקו בבניית המטרות ואז העבירו אותן לידי הגופים הרלוונטיים - חיל האוויר, חיל הים, זרוע היבשה - כדי שיתכננו את השמדתן. ברגע שנמצאה מטרת אויב שקצין המודיעין "הפליל" אותה והמתכנן האווירי הפך אותה לתיק מבצעי, היא המתינה להזדמנות שלה. מלחמה למשל.
למלחמת לבנון השנייה הגיע צה"ל עם בנק של 300 מטרות בלבד. בתוך ימים ספורים השלים חיל האוויר את השמדת המטרות שתוכננו לו מראש ונותר במידה מרובה בלי עבודה נוספת. בשאר הימים צצו פה ושם מטרות בהיקפים שלא הספיקו כדי להכריע את המלחמה. זה קרה גם בפעולות הגדולות בעזה. בנק המטרות – שכלל מאות ספורות – לא היה מספיק עשיר וגדול כדי לאפשר לצבא לנהל מערכה אפקטיבית במשך שבועות. אך מה שעד לאחרונה – רק לפני שלוש־ארבע שנים – לקח לצבא שנה שלמה לייצר, עושה כיום מינהלת המטרות בתוך כשבועיים.
תיאורטית, יכול מפקד לבקש כיום ממינהלת המטרות לאתר עבורו "פירים" של מנהרות בעזה. לצד הבקשה הזו, תופיע שורה של דרישות ומגבלות: על המטרה להיות במרחק של לפחות ארבעה ק"מ מבית ספר, נדרש מידע לגבי טיב הקרקע באזור כדי לדעת איזו פצצה לבחור, נדרש מידע לגבי הסיכוי שיהיו אנשים במנהרה בשעות מסוימות, ועוד עשרות נתונים שהמחשב אמור לחפש במאגרי המידע העצומים שלו. התשובה תעלה בסופו של דבר על צג מחשב של איש מודיעין זוטר יחסית והיא תכיל לפחות עשר המלצות למטרות מן הסוג שהתבקש. איש המודיעין יראה על המסך תצלום אוויר של המטרה שאותה סימנה המכונה ולצידו את מקורות המידע שמהם נשאבה ההמלצה. הוא יוכל להיכנס ולבדוק את החומר הגולמי. מכאן תעבור ההמלצה לקצין מודיעין בכיר יותר ש"יפליל" אותה ומשם לידי גופי המבצעים.
המכונה היא רובוט שלומד כל הזמן. אם היא נדרשת, למשל, לסמן מחסני טילים מסוג מסוים היא תמשיך לעשות זאת, לאורך זמן, גם ללא פקודה. בהמשך היא גם תדע לסמן מאיזה מטוס הגיעו הטילים לאותו מחסן.
אין ספק שהסוד הוא בקפיצת המדרגה הטכנולוגית, הכוללת מערכות בינה מלאכותית המייצרות ידע. לא במקרה עובר המודיעין בעשור האחרון שינוי דרמטי גם בהרכב כוח האדם: מתוך אלפי אנשי הקבע שלו ארבעים אחוז באים היום מן התחום הטכנולוגי. מותר לנו להניח שכל התקיפות המיוחסות בשנה האחרונה לישראל ברצועת עזה, בסוריה ואולי במקומות אחרים בעולם, הן תוצאה ישירה של עבודת מינהלת המטרות. לא בכדי המינהלת הצעירה הזו כבר זכתה השנה בפרס הרמטכ"ל לחדשנות.
ישראל עומדת בשורה הראשונה בתחום ניצול יכולות טכנולוגיות מתקדמות, אבל היא לא לבד. יודעים לעשות זאת גם הסינים, האמריקאים ומדינות נוספות, כל אחת בתחומים שמעניינים אותה. הסינים טובים מאוד במעקב וניתוח ההתנהגות של אזרחיהם לצורכי ביטחון פנים, האמריקאים שילבו את הטכנולוגיות האלה לצורך הגנה על ספינות ונושאות מטוסים מול טילי שיוט וישראל עושה זאת בתחום איסוף המטרות. זו גם מערכת מאוד יקרה ומאתגרת מבחינה תקציבית. ב־2019 כבר היו חסרים מיליארד וחצי שקל בתקציב הביטחון, בכל הקשור בהשקעות עתידיות במערכות שממלאות את "בריכות המידע".
השינוי הבולט בצה"ל הוא בתפיסת ההפעלה של המודיעין. נשברו החומות בין האוסף למנתח. במינהלת המטרות יושבים היום, בכל ענף וענף, אנשים ממגזרים שונים של חיל המודיעין: החוקר ליד הטכנולוג ליד קצין האיסוף. בסוף התהליך, יושב גם טייס – ראש ענף הכוונה מבצעית, שמהווה את החוליה המקשרת למטה המבצעי של חיל האוויר. הוא חוסך עוד כמה שלבים של שאלות, תשובות והבהרות. המהירות של זרימת המידע מהמחשב הממליץ על מטרה מעודכנת ועד לתא הטייס היא קריטית בזמן מלחמה.
הנחיית הרמטכ"ל, היום, היא להגיע למצב שבו כל מטרה שצצה באמצעות החיישנים ונכנסת לבנק המטרות, בזמן לחימה, תושמד בתוך דקות. אחרת המטרות פשוט ייעלמו. בין שזה משגר שהוכן לביצוע ירי לכיוון ישראל, כוח שהציב מארב או מפקד בכוחות המיוחדים של חיזבאללה, שאותר בשטח ומיועד לחיסול.
קצב השמדה מהיר של כמות גדולה של מטרות הוא חלק מתפיסת ההפעלה שמכתיב הרמטכ"ל כוכבי לצבא. מכיוון שהאיום המרכזי הוא טילים ורקטות על העורף - והעורף לא מספיק מוכן - צריך לתפיסתו, לקצר את כמות ימי הלחימה המתוכננים היום בעוד שליש, לפחות. זאת מאחר שלצבא הטרור של נסראללה אין מרכזי כובד מובהקים שהשמדתם תשתק מיידית את הפגיעה בעורף הישראלי. כדי להגיע להכרעה, צריך להפוך את יכולת ההשמדה של צה"ל למערכת תעשייתית שתפעל ברציפות לאורך ימים ותשמיד אלפי מטרות בכל יום.
במילים אחרות: צריך לקחת את הצבא הקיים ולהלביש לו "חליפה חכמה". לתת לו יותר אמצעי חישה, יותר טכנולוגיות מידע חדישות ויותר חימוש ופלטפורמות מתקדמות, שיפעלו כמה יממות ברציפות וישמידו מטרות, בזמן שנערכת תנועה קרקעית לתפיסת שטחים בעומק האויב. אם וכאשר תיכנס ישראל למלחמה בלבנון היא תעשה זאת עם אלפים רבים של מטרות שסומנו להשמדה ולא עם מאות ספורות, כמו בסבבים הקודמים. כמו שהוא סופר מטרות, כוכבי סופר גם את כמות החימושים המדויקים ואת כשירות יחידות הקצה הלוחמות. ושם הוא משקיע את הכסף.
בקיץ 2001, קיבלה סגן ענת - קצינה צעירה, חוקרת באחד המדורים במודיעין חיל הים –"ידיעת זהב": מידע ממקור חשאי ממנו עלה הביטוי "גיגית". גיגית היה שם קוד לאונייה שאמורה הייתה להוביל ציוד צבאי מאיראן לעזה כדי לתדלק את האינתיפאדה השנייה. מרגע שזוהה הביטוי "גיגית" החל פרויקט מודיעיני, שנמשך כמעט שנה, עד ללכידתה של ספינת הנשק "קארין איי".
לימים תיארה אותה קצינה את שגרת העבודה שלה: "מכיוון שיש לי בעיה של זיכרון אני מנהלת רישומים. בכל פעם שאני מורידה ידיעה שמתחברת לנושא שאני עוקבת אחריו, אני מעלה אותה על נייר, מציירת חץ וצובעת אותה על פי סדר החשיבות שלה. כתבתי למעשה משך כמה חודשים 'ספר' ידיעות מבלי לדעת שאני בכלל עוסקת בחיפוש אחר אונייה".
עשרים שנה אחרי, קצין המודיעין היושב היום באותו תפקיד בחיל הים, לא מבין על מה היא מדברת. הוא לא צריך לבצע רישומים. המחשב זוכר הכול. והמחשב לא עייף או מגיע לפעמים עצבני לעבודה. הסיכוי שיפספס ידיעת זהב מן הסוג הזה שואף לאפס.
בהיסטוריה של אמ"ן יש לא מעט פספוסים של התרעות. אנשים ישבו על חומר טוב, חיכו לידיעת זהב והחמיצו אותה בשעת אמת או שהיא לא הגיעה לידיים הנכונות בזמן. כמה מהפרשיות הקשות ביותר שהחרידו את מדינת ישראל היו תולדה של החמצות כאלה, הקבורות עמוק בגנזכים של אמ"ן. מחבלים מתאבדים, למשל, שעלו עליהם ואפילו הגיעו לתפוס אותם - דקה אחרי שהתפוצצו.
ואגב, במהלך המעקב אחריה נעלמה ה"קארין איי" מעיני המודיעין הישראלי. רק בזכות שיתוף פעולה עם האמריקאים, שסיפקו תצלומי לוויין, נתגלתה הספינה שוב. שיתופי הפעולה עם מדינות ידידותיות הם עדיין חלק חיוני למילוי אותן בריכות מידע.
ב־1985 השמידה ישראל את הספינה "אטווירוס" שהובילה 27 מחבלים שתיכננו לפרוץ לבניין המטכ"ל בתל־אביב, במטרה לתפוס בני ערובה ולנהל מו"מ לשחרור 150 מחבלים. כמו בכל פרשייה מודיעינית הסיפור התחיל בקצה חוט: מודעת אבל בעיתון מזרח ירושלמי על שלושה פלסטינים שטבעו בים. הסקרנות המודיעינית של החוקרים העלתה שהשלושה טבעו באלג'יריה, שהם היו חלק מחבורה גדולה של פלסטינים מהגדה, דוברי עברית, שחלקם עבדו בתל־אביב ונעלמו מהשטח. המדור שעסק בתחום המשיך לאסוף מידע במשך למעלה משנה. כשבמשך חודשיים לא הגיע כל מידע חדש, השתמשו אנשי המודיעין באינטואיציה ובידע אינטימי, כדי לפצות על הפער במידע. הם בחנו את דפוסי ההתנהגות של אבו ג'יהאד, האיש שעמד מאחורי המבצע (וחוסל, לימים, בתוניס), והסיקו מכך שלל מסקנות שהתבררו כנכונות, מה שאיפשר את איתור והטבעת הספינה בזמן.
האם קצין המודיעין כיום, בעידן התלות במחשב, יידע לפתח את אותה אינטואיציה? האם יהיה מספיק סקרן ללמוד לעומק את נושאי המחקר שלו, או שיהפוך לאותו נהג שיאבד את יכולת הניווט העצמאית אחרי שהתמכר לשימוש בווייז? זהו האתגר: איך מגדלים קציני מודיעין שלא יתמכרו לנפלאות הבינה המלאכותית. הרי את הרובוט האויב יכול גם לרמות.
כשנכנסתי למשרד הצנוע של האיש העומד בראש הפירמידה של מינהלת המטרות בבסיס מודיעין במרכז הארץ, הופתעתי לגלות שם אזרח. קצין מודיעין לשעבר, שבאמתחתו הרבה ניסיון בתחום האיסוף והמחקר שצבר במהלך שירות קבע ארוך שנים. "אנחנו לא מחליפים את האדם", הוא אומר בתשובה לשאלתי. "המכונה מפשטת עבורו את התהליכים, אבל אין תחליף לניסיון ולאינטואיציה של קצין המודיעין. את ההפללה של המטרה לעולם יעשה אדם שמכיר היטב את המקורות ואת נושא המחקר שלו. לא מכונה".
