רישאר מלכה, עורך הדין המיתולוגי של השבועון הסאטירי "שארלי הבדו", היה בין הראשונים שהגיעו לזירת הפיגוע בינואר 2015 — כשהאחים סעיד ושריף קואשי פרצו למערכת העיתון, רצחו 12 מהנוכחים ופצעו 11 בני אדם. "מדי פעם הגעתי לישיבת המערכת. הייתי יכול להיות שם באותו יום", הוא אומר בראיון, ומשתתק מיד.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
את חברי המערכת מלווה מלכה כבר שלושים שנה. החיבור אליהם נעשה במקרה. "הייתי עורך דין בן 23", הוא משחזר. "מייסדי 'שארלי הבדו' חיפשו מישהו שילווה את השבועון, שחזר לחיים אחרי כעשר שנות הפסקה. גדלתי איתם. ובעצם, שם נקבע מסלול חיי".
מלכה הוא זה שהגן עליהם בשנים הארוכות שבהן העיתון חי ממשפט למשפט בעקבות הקריקטורות של הנביא מוחמד שפירסם השבועון ב־2006, כמחווה להתקפה על שבועון דני שהותקף גם כן בגלל פרסום דומה. זאת לא הייתה הפעם האחרונה שב"שארלי הבדו" הופיעו קריקטורות כאלה. עד שבאותו יום שחור בינואר 2015, במהלך פגישת עבודה שבועית של המערכת, פרצו למקום שני מחבלים רעולי פנים — וירו לכל עבר.
מלכה, שנחשב לאחד הפרקליטים הנועזים והחזקים בצרפת, הוא גם זה שמנהל עכשיו את המשפט ההיסטורי נגד הטרוריסטים. אלה שסייעו לאחים קואשי לבצע את הטבח, ולא עצרו שם.
"'שארלי הבדו' ממשיך להתקיים בבונקר, תחת איומים והגנה משטרתית", הוא אומר בכעס, אבל מיד מוסיף: "אי-אפשר להרוג תפיסת עולם. זה חסר טעם להמשיך לנסות. הם הפכו אותנו לסמל. אי־אפשר לרצוח סמל. טענו נגדנו שאנחנו הם אלו שמבקרים את הדת המוסלמית ומדברים עליה כל הזמן. לא ייאמן. לא להזכיר את האיסלאם בפיגועים בהם צועקים, 'אללה הוא אכבר', זה כמו להתלונן שמדברים על סחר בסמים במשפטו של מסומם. אז אם המשפט הזה תרם לכך שמשהו יזוז, שהביקורת על הקיצונים לא תיתקל כל הזמן בהאשמה שמדובר בשנאת האיסלאם כולו, הוא אכן יהיה היסטורי".
הפיגוע במערכת של "שארלי הבדו" פתח את סדרת ההתקפות המזעזעות של ינואר 2015. באותו שבוע נרצחה גם השוטרת פטריסיה בן פיליפ בפרבר של פריז ואירע הפיגוע הקשה במרכול היהודי "היפר כשר", שבו החזיק המחבל אמדי קוליבלי במשך ארבע שעות בבני ערובה שהגיעו למקום כדי לערוך קניות לשבת. ארבעה מהם הוא רצח בדם קר, 17 שוחררו במבצע חילוץ. הוא נהרג יחד עם האחים קואשי, מבצעי הפיגוע ב"שארלי הבדו", במהלך פשיטות של כוחות הביטחון. אחרי אותו פיגוע במערכת, אלפים יצאו לרחובות בקריאה "אני שארלי". אבל כמות הפיגועים שידעה אירופה מאז מוכיחה שמעט מאוד השתנה.
במהלך המשפט התרחשו עוד שלושה פיגועים – ביניהם הרצח המזעזע של המורה סמואל פטי, שהראה קריקטורות של העיתון בשיעור אזרחות. עוד לפני שהמשפט, שגזר הדין בו יינתן ביום רביעי, סיפר מלכה בכאב: "היינו כמו משפחה מלאת שמחה. היו ריבים, אבל צחקנו המון. 'שארב', העורך הראשי, היה החבר הכי טוב שלי. אחי".
היעדרם של אלו שלחצו על ההדק מהדיונים, הקשה מאוד על האנשים ששרדו את הפיגוע ועל בני משפחותיהם. ובכל זאת, מלכה מנסה להקל עליהם בכך שהדין ימוצה עם אלו שבלעדיהם אותם פיגועים לא היו מתרחשים, כנראה. בתא הנאשמים יושבים 11 מ־14 חברי החוליה, החשודים בסיוע לרוצחים.
המשפט היה מלא תהפוכות: הנאשם העיקרי חלה בקורונה ומאות התובעים, הפצועים ועורכי הדין נשלחו הביתה לחודש. החורים המביכים והכשלים בחקירת הפיגועים צפו שוב ושוב מעל פני השטח, ועלולים להביא להקלות ניכרות בעונשים החמורים שדורשת התביעה.
מלכה מנסה לשמור את הכאב איתו. לא רוצה לחשוף מדי מהפצעים המדממים. אבל בזמן הראיון, תוך כדי שיחה עם עורכת דין שבאה להודות לו על הדברים שאמר במסגרת המשפט בעד הזכות לחופש הביטוי ונגד אנטישמיות, הוא מסגיר במעט את המטען הנפשי שהוא סוחב איתו: "כולנו השארנו את נשמתנו כאן במשך שלושה וחצי חודשים".
כל העיתונים הגדולים בצרפת פירסמו את דבריו שנשא כחלק מהנאום האחרון מטעם התביעה האזרחית, בפני התובעים הכלליים בבית המשפט לענייני טרור. זה היה נאום 'אני מאשים' של מלכה נגד קשר השתיקה שסייע לאיסלאם הפוליטי להפוך לגורם מרכזי בצרפת, כזה שמאיים על חופש הביטוי ומעודד אנטישמיות. "הם שונאים את החופש שלנו", הוא אמר, והטיח בנאשמים: "כולכם ידעתם שלקוליבלי יש אובססיה אנטישמית — ובכל זאת עזרתם לו. כולכם אשמים בפשע האדישות".
מלכה, יהודי בן 52, כבר נכנס להיסטוריה בצרפת בזכות במאבקיו חסרי הפשרות באיסלאם הקיצוני ובסתימת הפיות. הוא נולד בצרפת למשפחה ממוצא מרוקני, וגם כתב כמה ספרי קומיקס מצליחים. מגוון הלקוחות שלו מרשים: מצד אחד הוא ייצג את הנערה מילה, שנאלצה לרדת למחתרת אחרי שקיבלה אלפי איומים על חייה בגלל ביקורת שהשמיעה על יחס האיסלאם לנשים וללהט"ב. מצד שני הביא לזיכויו של דומיניק שטראוס־קאהן שהיה חשוד במעורבות בפרשיית מין לא חוקית. ב־2015 סיפק הגנה גם לשר הפנים הצרפתי מנואל ואלס שהצליח לעצור את סיבוב ההופעות של הקומיקאי האנטישמי דיידונה.
עצרת בפריז אחרי הפיגוע
מלבד "שארלי הבדו" הוא עורך הדין של עוד שישה כלי תקשורת חשובים ושל לא מעט עיתונאים שנתבעו בעקבות תחקירים שפירסמו. בין השאר הוא הגן על שתי עיתונאיות שהוציאו ספר לא מחמיא על מארין לה פן, שתבעה אותן.
"בחרתי להיות עורך דין כי זה מקצוע של חופש מוחלט", הוא אומר לי בכניסה לאולם שבו מתנהל המשפט. רק שלחופש הזה יש מחיר כבד: שני שומרי הראש שלו עומדים תמיד במרחק כמה מטרים ממנו. מוודאים שאף אחד לא מתקרב כדי לפגוע בו. ובמובן מסוים, זו הטרגדיה הכפולה של חברי המערכת "שארלי הבדו", של בני משפחותיהם ושל משפחות הפצועים. הם חיים בעולם הפוך שבו ה"זכאים" — ביטוי שטבע המאייר לריס קורטים ריס, ששרד את האכזריות של אותו ערב — הופכים למעין אסירים.
אתה מכיר את ישראל?
"80 אחוז מהמשפחה שלי גרים בארץ", הוא אומר בחיוך. "אמא שלי הגיעה ארצה ממרוקו ב־1958. את צעדיי הראשונים עשיתי בכרכור. אני גם זוכר את המושבה הגרמנית ואת הבית של סבתי בירושלים. אני עדיין מבקר בארץ מדי פעם".
הוא מגדיר את עצמו כ"חילוני שמגיע מתרבות יהודית". במשפט הוא דיבר על "החופש לעצבן את אלוהים", ובשיחה איתי מצטט מהגמרא את הסיפור "תנורו של עכנאי", שבו דעת הרוב מכריעה את דקדקנותו של רבי אליעזר. "זו יצירת מופת", הוא מסביר. "ההוכחה שמדינת החוק חשובה יותר מכללים שנראה שאינם ניתנים לשינוי. אלוהים מופיע בסוף ואומר: 'ילדיי ניצחו אותי'. הביקורת על אלוהים היא אחד מערכי הבסיס של היהדות. אחרת מדובר בפנאטיות, בעגל הזהב. אני בטוח שלאלוהים יש חוש הומור. מי אמר שהוא לא אוהב קצת חוצפה?"
אתה חושב שהיהודים מאוימים בצרפת?
"האם הם בטוחים במקומות אחרים בעולם? לא. וזה נמשך כבר 5,000 שנה".
יש בכל זאת הרעה במצב.
"ישנם רגעים שבהם היהודים לא בטוחים, וזה גם לא הפיגוע הראשון. אני חושב שצרפת נמצאת בחזית המאבק בנושא האנטישמיות בגלל ההפרדה בין הדת למדינה, המיוחדת לצרפת. הערכים החשובים הם אוניברסליות, היגיון וחופש. הקהילה המוסלמית בצרפת היא אחת הגדולות באירופה והסיוט של האיסלאם הקיצוני הוא שילובם של המוסלמים כאזרחים שוויי זכויות ברפובליקה. הם מחפשים להקצין את הסכסוך".
אתה מתכוון להישאר כאן ולהמשיך במאבק?
"כן. זהו המסלול שבו מתנהלים חיי".
מלכה לא עושה הנחות לאף אחד. את הצדק והמאבק לשוויון זכויות הוא דורש מכולם, ללא הבדל דת, גזע ומין. "נקודת המבט אינה מה ששונה בין אדם לאדם אלא מה שמאחד את כולנו", הוא אומר. "בצרפת לא אומרים: 'הוא לבן, הוא שחור, הוא יהודי, הוא מוסלמי'. זה רעיון יפהפה. צריך להוציא את אלוהים מהמרחב הציבורי. הדת היא עניין אישי, אינטימי. אתה יכול להאמין או להפסיק להאמין — אבל אין לך זכות לכפות את הדת על אחרים".
ובכל זאת, במציאות דווקא יש מתחים בין הקהילות השונות לאיסלאם הקיצוני.
"זאת לא נוסחת קסמים. אנחנו חיים עכשיו את המתח שהאיסלאם הפוליטי ו'האחים המוסלמים' הכניסו למשוואה. בהיסטוריה הצרפתית המאבק נגד האנטישמיות ובעד חופש הביטוי תמיד הלכו יד ביד".
במשפט השתמשת בביטוי "להאכיל את התנין" כדי להסביר שכניעה במסווה של סובלנות היא שמעצימה את האיסלאם הפוליטי.
"באוסטריה היה פיגוע ב־2 בנובמבר, במהלך המשפט. לא פירסמו שם מעולם את הקריקטורות ויש להם חוק נגד עלבון כלפי דתות. זה לא משנה בכלל. אנחנו נחמדים מדי. אנחנו לא רוצים בעיות או מלחמה. אנחנו מוותרים ומקווים שהכל יעבור בשלום. אנחנו בעצם דוחים את ההתמודדות עם הבעיה — והיא מחמירה".
אתה עורך הדין של מילה, הצעירה בת ה־16 שמקבלת איומים על חייה אחרי שהעזה לבקר את יחס האיסלאם לנשים וללסביות. היא וכל משפחתה מסתתרים מאז שהפרשה התפוצצה בינואר 2018. מה שלומה? היא תצליח לחזור אי פעם לחיים רגילים?
"שלומה רע מאוד, ואני לא בטוח שהיא תוכל אי פעם לשוב לשגרה. מה שהיא אמרה חוקי בצרפת. מותר לבקר דת, אבל אסור לפגוע בכבודו של אדם ספציפי. הפסדנו את חופש הדיבור כי הסכמנו להפסיד אותו. זאת שאלה של אומץ. למה נותנים לילדה בגילה לשאת לבד את המאבק הזה? אילו היינו רבים יותר, היינו חזקים יותר. שום דבר לא מונע מאיתנו למחות".
אתה חושב שהמשפט ישנה משהו?
"בהחלט. מתחיל להיווצר כאן איסלאם רפובליקני שמתנגד לאיסלאם הפוליטי והקיצוני".
את הנאום המדובר שלו סיים רישאר בנימה אישית, כשהוא מתייחס ל"אחיו", שארב (סטפן שארבוניה), עורך 'שארלי הבדו' שנרצח בפיגוע. "הוריו נמצאים כאן לבקשתי", הוא אמר. "הוא היה איש קסום. כשנמאס לכולנו ואנחנו רוצים לזנוח את המאבק, אנחנו חושבים על שארב. 'שארלי' ימשיך לחיות".
