לא קשה לדמיין מה עלה בשיחה שניהלה קלודין עאון, בתו האמצעית של נשיא לבנון, עם מריה, אשת אקדמיה בכירה, כשהשתיים התיישבו לשתות קפה. מריה התעניינה מה מסתתר מאחורי ההצהרה הפתאומית של קלודין, ראש הוועדה הלאומית לענייני נשים בלבנון, שהיא "מוכנה לשלום עם ישראל. אין לי בעיה אידיאולוגית עם אף אחד, גם לא עם הישראלים", התעקשה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
ברקע השיחה חשוב להדגיש שאין כיום ממשלה מכהנת בביירות. יש ממשלת מעבר לא מתפקדת, וארבעה שרים שממילא התפטרו. וישנו ראש ממשלה, סעד חרירי, שנבחר בפעם הרביעית אולם עדיין לא מינה שרים. לפיכך, כל ענייני המדינה נחתכים בימים אלה בארמון הנשיאות, והנשיא מישל עאון, בן 87, מנסה להתמודד עם אינספור בעיות: הנמל שפיצוץ הרס חלקים גדולים ממנו, ההפגנות שחזרו לרחובות נגד השחיתות ויוקר המחיה, חשבונות הבנקים הריקים והבריחה של אלפי צעירים לנסיכויות המפרץ. ואם זה לא מספיק, גם על לבנון נפלה הקורונה, ובתי החולים נסתמו.
כך נראה, למשל, יום העצמאות ה-77 של לבנון שצוין לאחרונה. רק בשאר אסד, נשיא סוריה, טרח לשגר מברק ברכה. שמאלה, תושבת צידון, יצאה למכור מעילים ושמלות יקרות, כדי להחליפם במוצרי מזון. "התחלתי לרוקן את הבית", סיפרה בדמעות. "השכנים הצטרפו כדי שיוכלו להאכיל את הילדים בזמן שהמושחתים אצלנו ממשיכים לחגוג".
גם הנשיא עאון החליט להקדיש את הופעתו הטלוויזיונית למלחמה בשחיתות. בקול רועם, שלא עולה בקנה אחד עם גילו המופלג, עאון תקף את "המושחתים" בפוליטיקה, בעסקים הממשלתיים ובמגזר הפרטי. הוא הטיח האשמות, איים והזהיר, והודיע ש"החמדנים" ו"מנצלי המעמד" מפריעים לשקם את לבנון ההרוסה.
ואז, בבת־אחת, ביצע הנשיא תפנית חדה ועבר לדבר על המשא ומתן עם ישראל שנפתח בחודש שעבר בראס א־נאקורה הלבנונית. "העולם מנסה לאכוף עלינו לעשות שלום עם ישראל, אבל אנחנו רק רוצים לנהל משא ומתן על סימון הגבול היבשתי והימי מול ישראל. האמריקאים לוחצים עלינו להצטרף לנסיכויות המפרץ ולסודן, וללכת לנורמליזציה עם ישראל". האם תסכים ללכת להסדר שלום עם ישראל? - נשאל עאון. "יש לנו בעיות", ענה בשפתיים מכווצות. "כשנפתור אותן, נראה מה יקרה".
מצד אחד עאון מתעקש, בתקשורת הלבנונית והערבית, ש"שלום עם ישראל לא בא בחשבון". מצד שני, כשהוא מדבר לעיתונות זרה, הוא רומז ש"יש על מה לדבר" ומבהיר עוד ש"ברגע שישראל תפסיק להשתמש בלבנון כמו במגרש הפרטי שלה, נחשוב". מוראד חסאנה, חבר הפרלמנט הלבנוני, אומר ש"עאון מכיר היטב את הישראלים ויודע עד היכן מותר לו למתוח את הגבולות. הוא גם יודע שהישראלים מכירים את מגבלות הכוח שלו בתוך לבנון".
על רקע הדיבורים על נורמליזציה מול ישראל, האמירה של קלודין, בתו של הנשיא המכהנת כיועצת לענייני נשים בארמונו, מעניינת במיוחד. קלודין הפתיעה במיוחד בחודש שעבר כשהכריזה: "בכלל לא אכפת לי לעשות שלום עם ישראל". היא גם הבהירה: "אני רוצה לבקר בירושלים ולהתפלל במקומות הקדושים לנוצרים". ואז הוסיפה בתמימות מעושה: "אני באמת לא מבינה למה שלא נעשה הסכם שלום עם ישראל".
לפי בכירי הפרשנים בלבנון, קלודין עאון לא יצאה "באורח ספונטני" להצהיר הצהרות פוליטיות. מריה, חברתה של קלודין, לא פוסלת את האפשרות שהנשיא עאון החליט לשחק עכשיו עם גלגל המזל של השלום, "ואני גם מעריכה שההצהרות הללו נאמרו בידיעתו המלאה של הנשיא".
"אני לא רואה בעיה לנרמל את היחסים עם ישראל", מסבירה קלודין עאון, "ואני גם רוצה לפגוש ישראלים. אין לי בעיה אידיאולוגית עם אזרחי ישראל. למה שנישאר במצב של מלחמה?".
אחרי שננזפה על הדברים בגסות בידי בכירי העדה השיעית, קלודין ניסתה לקחת צעד אחד אחורה, וטענה ש"קודם נפתור את הבעיות, ואחר כך נעשה שלום". ומיד המשיכה: "אני שואלת מי הקורבן של המצב הקשה בלבנון? אלה האזרחים. בני העם הלבנוני. כל הכוחות הפוליטיים אצלנו איכזבו, ואפילו מנסים לגרור את הנשיא ולהאשים אותו. ואני חוזרת לעניין של ישראל ושואלת מה קשה יותר - סכנת רעב ואבטלה או המלחמה. אני לא מבינה למה חיזבאללה מחזיק צבא נפרד בלבנון, ומתאמץ להשליט את רצונותיו על אזרחים שחולמים לנהל חיים נורמליים, ולהעניק לילדיהם את החינוך הטוב ביותר".
הדיבורים על אפשרות להחזרת היחסים בין המדינות מחזירים לא מעט בכירים ישראלים לפגישות מהעבר עם הנשיא, לפעמים בנסיבות מעניינות ביותר.
אלוף (מיל') מתן וילנאי, שהיה מפקד כוחות צה"ל בלבנון, זוכר היטב פגישה כזו עם עאון. "ב-1983 עאון היה מפקד חטיבה 8 בצבא לבנון", הוא מספר. "ביחד עם הקצינים הבכירים הוא ניסה להשתלט על הרי השוף שבחסות הדרוזים. ערך סיור מקדים ומצא עצמו לכוד עם קציניו באזור הדרוזי, כשהם לא יכולים אפילו לסגת למפקדותיהם".
מאחר שאי אפשר היה לחלץ אותם, התנדבו קצינים ישראלים לתווך בין חטיבה 8 לבין הדרוזים. סוכם שקציני הצבא ייסעו בחזרה, מלווים בקציני צה"ל. אלא שהשיירה הגיעה לאזור עאליי, והדרוזים המתינו עם רובים מכוונים. צה"ל התחיל לירות באוויר לאות אזהרה, ובמקום התעוררה מהומה ענקית.
הסיפור המדהים הוא שמתן וילנאי בעצמו פתח את דלת הג'יפ הצה"לי עבור מפקד חטיבה 8, מישל עאון, והיה אחראי לחילוצו. "לא היה מקום בג'יפ הדחוס בקצינים, ולעאון לא הייתה ברירה אלא להתכופף ולשכב על רצפת הג'יפ, מתחת לברכיים שלי", זוכר וילנאי כל רגע מהסיטואציה ההזויה. "כך הסעתי אותו כשהדרוזים מחפשים את הגנרל ולא מעלים בדעתם שהוא שרוע ברכב שלי".
גם אלוף (מיל') מנחם עינן זוכר את עאון מימיו כגנרל. "פגשתי אותו ליד המוזיאון של ביירות. הוא הודיע שאין לו תוכניות לנהל מלחמות בתוך לבנון. נפגשנו פעם נוספת עם הגנרל אנטואן לאחד, שהיה מפקד צד"ל, בביירות. היה להם שם איזה עסק משותף במחצבה. התנהלו שיחות מנומסות, ועאון הבהיר לי שהוא רוצה להישאר כמפקד בכיר בצבא. הוא לא היה אנטי־ישראלי וגם לא פרו־ישראלי. הוא היה בעיקר בעד עצמו. אני זוכר איך עאון בעיקר רצה שהכל יתנהל בלי דרמות. הוא גם הסביר שהוא מתנגד חריף לסורים. הוא היה מוכן לעשות הרבה כדי לסלק אותם מלבנון. ובסופו של דבר, הם היו אלה שסילקו אותו מהצבא והבריחו אותו מלבנון".
"הגנרל עאון נראה לי כמו חנווני במכולת, ולא כמו מפקד צבא ביחידה מובחרת", אומר עליו אל"מ (מיל') יצחק תדהר, איש מודיעין ותיק. "תחשבי על זה - כשהדרוזים יורים על הצבא הלבנוני, והישראלים נחלצים לעזרתך. אנחנו ממש הצלנו אותו. אילו הדרוזים היו מצליחים לתפוס אותו, הם היו קורעים אותו לגזרים".
אבל הפרשנים בלבנון, כאמור, מוכנים להישבע שנשיא לבנון מגשש בסוגיית היחסים עם ישראל, וש"קלודין היא בסך הכל בלון הניסוי של אביה". מוחמד שאתילה, מרצה באוניברסיטה של ביירות, סבור שקלודין עאון אמרה שהגיע הזמן לחתום על הסכם שלום עם ישראל "כי אבא שלה, הנשיא, ביקש לבדוק מה חושבים ברחוב ונדהם מהתגובות. אפילו בתקשורת הלבנונית, פרט לביטאוני חיזבאללה, השתנתה הגישה כלפי ישראל. אנחנו קוראים על ההסכמים החדשים במפרץ, רואים תמונות מדהימות, ואי אפשר שלא לשאול את עצמנו מתי יגיע תורנו".
גם איש העסקים מחמוד מהעיר צור טוען כי "אם יודיעו שלבנון הולכת להסכמי נורמליזציה עם ישראל תקום צעקה רק מכיוון חיזבאללה". להערכתו, אפילו בכירי תנועת אמל השיעית עשויים לרכך את התנגדותם המיידית, "כי מה אנחנו רוצים עכשיו? המדינה שבורה, מרוסקת. אין לנו מדינה מלבד צרפת, במפרץ אנחנו שרופים בגלל ההסכמים עם ישראל, והמצב הפנימי באיראן קשה. אם יהיו להם מזומנים עודפים, הם ישקיעו בחיזבאללה. יש רק דרך אחת - להצטרף למעגל השלום עם ישראל".
ובכל זאת, יצחק תדהר מסויג. "פגשתי את מישל עאון בלבנון. אדם מאוד לא מרשים, אבל שומר על כבודו. אמרתי לו שאני יודע שהוא מתאמץ לשמור על לבנון. אני יודע שהצרפתים לוחצים עליו עכשיו ללכת להסדר עם ישראל, והצוות שלו יושב בנאקורה על אפו וחמתו של חיזבאללה. הוא עצמו מעולם לא ביקר בישראל, אבל אנשיו היו כאן.
"בגדול, אני מעריך שעאון חטף הלם גדול מההסכם שלנו עם מדינות המפרץ. הוא גם מכיר את התרומה הסעודית מאחורי הקלעים. נוצר מצב שבו כיום אין ממשלה בלבנון, וארמון הנשיאות ביחד עם חיזבאללה מקבלים את ההחלטות. אף אחד לא יכול להתנבא מה יקרה כשהנשיא ביידן ייכנס לתפקיד בוושינגטון".
בשבוע שעבר הגיעה האמנית הלבנונית חייאת נאזר לנמל ביירות ההרוס בחלקו, והקימה פסל של אישה שמרימה ידיים בזעקה. האישה היא לבנון, קובעת נאזר. את הפסל הלבישה בחלקי בגדים קרועים שליקטה בנמל, ולמחרת הניחו את דגל לבנון בידי האישה. כעבור שלושה ימים הגיעו בריונים וניתצו את הפסל. "זה בדיוק הסיפור של לבנון", אומרת לי ידידתי שאהירה, "המצב הולך ונעשה קשה. אין עבודה, ערך הלירה הלבנונית ירד עוד יותר, ומי שיכול עוזב. אנחנו מתמודדים עכשיו עם הגל השלישי של הקורונה, ובתי החולים מתפוצצים.
"משא ומתן עם ישראל יבוא רק בלחץ גדול מצד ארצות־הברית וסעודיה ואחרי שימצאו פתרון למעמדו של חיזבאללה. אני עוד לא רואה איך אוספים מהם את הנשק. אני מציעה לשים לב שאצלכם בישראל אין עניין גדול להגיע להסכם שלום עם לבנון. יש לי רושם חזק שאתם בעיקר לא מאמינים לנו".
