השעה הייתה כבר קרובה לחצות במוצ"ש של 21.6.2002, כשמכונית הוולבו של יעקב אברג'יל עצרה ליד ביתו שברחובות. אברג'יל (47) יצא מתוכה, כשהוא אוחז בבנו הפעוט. הוא לא הספיק להבחין בצללית המתנקש רעול הפנים שהמתין לו שם עם אקדח, וירה בו.
אברג'יל נותר מתבוסס בדמו ברחוב, ומאוחר יותר מת מפצעיו בביה"ח קפלן. הוא היה דמות מוכרת בעולם התחתון הישראלי, ומדורי הפלילים דיווחו בעמודים הפנימיים על הרצח הדרמטי. אבל אף אחד – לא במשטרה, לא בקרב העבריינים – לא יכול היה לדעת שהחיסול הזה, עתיד לשנות מקצה לקצה את מפת הפשיעה בארץ. שם, בלילה ההוא, יחל המרוץ של איציק אברג'יל, אחיו הקטן של הנרצח, לצמרת העולם התחתון הישראלי.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
4,000 ק"מ משם, ביוהנסבורג בדרום־אפריקה, איציק אברג'יל, אז בן 33, החלים בבית מלון מניתוח שעבר באוזנו. "ואקום, בלקאאוט", יעיד לימים בבית המשפט על הרגע שבו שמע שאחיו הגדול האהוב נרצח. "ואקום, מחשבות". המחשבות הללו יולידו שתי החלטות: הראשונה, שהוא חייב למצוא את מי שהורה על החיסול, ולסגור איתו חשבון; השנייה, שאחרי שהוא יסיים, הוא יהיה מה שגורם במערכת אכיפת החוק מגדיר בהשאלה מעולם המאפיה האיטלקי, "קאפו די טוטי קאפי" – הבוס של כל הבוסים, המלך הבלתי מעורער של עברייני ישראל. "יצחק אברג'יל מחליט לנצל את הסיטואציה של רצח אחיו כדי לכבוש את עולם הפשע הישראלי ולצאת במסע נקמה", מסביר הגורם, שמכיר היטב את אברג'יל. "הוא מזהה את ראשי ארגוני הפשע החזקים של אותה תקופה - זאב רוזנשטיין, פליקס אבוטבול והאחים אוחנה - כבעלי בתי הקזינו הגדולים בעולם, והוא מנסה להשתלט עליהם, כלומר לחסל אותם".
ואיך הוא עושה את זה?
"הוא 'מוכר' לחברי הארגון שלו שרוצחי אחיו באו מקרב הרביעייה הזאת. במפגש שהתקיים ביולי בכיכר אתרים בתל־אביב, שבו נכחו אחיו הגדול מאיר ו'קצין המבצעים' של הארגון, יורם אלעל, הייתה הכרזה רשמית: יוצאים למלחמה".
לא עבר חודש ולפי כתב האישום, תוכנית החיסולים יצאה אל הפועל. "במסגרת הסכסוך וביסוס מעמדו של הארגון והעומד בראשו", נטען בכתב האישום נגד אברג'יל, "רצחו חברי הארגון את פליקס אבוטבול, את דוד ביטון (דיידונה) ואת חנניה אוחנה, וניסו במספר הזדמנויות לחסל את זאב רוזנשטיין. ניסיונות שבמסגרתם נרצחו שלושה אזרחים חפים מפשע ונפצעו עוד עשרות".
כשיצא למסע כיבוש העולם התחתון הישראלי, איציק אברג'יל ממש לא נחשב ליעד מרכזי. הוא השתחרר מהכלא ב־1999, לאחר מאסר של 13 שנה באשמת רצח, והיה עדיין על תנאי. ב־1994, בהיותו עדיין בכלא, הוא אפילו הופיע במעגל המפורסם של דן שילון, כדוגמה לאסיר בדרך לשיקום. "איך להציג אותך", שאל אותו שילון בפריים־טיים של ערוץ 2, "מי זה איציק אברג'יל?" אברג'יל חייך חיוך כובש. "אסיר", ענה. "אדם, שהאמין בדרך חיים מסוימת, שעם השנים התחיל להתפכח בבית הסוהר".
אבל כשאברג'יל השתחרר, החל המודיעין המשטרתי לשרטט תמונה שונה: מה שיצא החוצה זה לא איזה עבריין רצוץ, גם לא האסיר ששוקם לתפארת מהמעגל של שילון. "בסוף שנת 2002 אנחנו מזהים שאברג'יל מתחיל להתרומם", אומר גורם משטרתי שהיה מעורה בתיק. "רואים שהוא נפגש עם כל העבריינים הבכירים, וקולטים את מידת המרכזיות והדומיננטיות שלו. בניסיון להרגיע את השטח, אנחנו מזמנים את אברג'יל למשרדי היחב"ל (היחידה לחקירות בינלאומיות – ש"מ), ומגיעים איתו להסכמה: שייצא לחו"ל למשך שנה, כי אחרת נפקיע את רישיון האסיר שלו".
במשטרה חשבו שאם אברג'יל ייצא ל"קירור" של שנה, השטח יירגע. הם טעו. "בדיעבד, זאת הייתה טעות להגלות אותו מרצון", מבקר גורם משפטי במערכת החוק את המהלך.
למה?
"כי בזמן שרשויות האכיפה חשבו שהרחקתו של אברג'יל תרגיע את השטח, קרה בדיוק ההפך. עיקר הרציחות בארץ שאנחנו מייחסים לו ולארגונו, התרחש דווקא כשהוא היה בחו"ל, בין השנים 2003־2004. אברג'יל לא היה צריך לשבת פיזית בארץ כדי להטיל על אנשיו משימות חיסול".
7 צפייה בגלריה
''אדם שהתפכח בבית הסוהר''. איציק אברג'יל (מימין) בתוכנית של דן שילון בשנת 1994
(צילום: המעגל של דן שילון, באדיבות רשת)
את תקופת "הגלות מרצון" שלו – אברג'יל עצמו קורא לזה "הגירוש" – הוא הקדיש להמשך ביצור מעמדו בישראל, ולהקמת אימפריית סמים, שלפי כתב האישום נגדו, ביצעה עסקאות בינלאומיות בהיקפי ענק. אף עבריין ישראלי, לא לפניו ולא אחריו, לא בנה ארגון מסועף כזה. ביולי 2013, פירסם 'הגרדיאן' הבריטי את רשימת חמשת קרטלי הסמים הגדולים בעולם. במקום הראשון הופיע קרטל סינלואה הידוע לשמצה ממקסיקו. במקום השני, ימאג'וצי גומי, מארגוני היאקוזה הגדולים של יפן. אחר כך הייתה נציגות למאפיה הרוסית ולאיטלקית. האחים מאיר ואיצ'יק אברג'יל, כך נטען, הגיעו למקום החמישי. "ארגון ענק", קבע 'הגרדיאן'. "מיצואני האקסטזי הגדולים בעולם אל ארה"ב ולמקומות נוספים". אגב, לפי גורם שחקר את התיק, המימון לכל התשתית המטורפת הזו הגיע בעקיפין מהמעילה האדירה בבנק למסחר. אתי אלון אולי לא ידעה את זה, אבל הכסף שגנבה הוליד תמנון ישראלי שזרועותיו הגיעו לקצוות העולם.
כמה גדול היה הארגון? אברג'יל ואנשיו, נטען בכתב האישום, "ניהלו מערך לוגיסטי בינלאומי מסועף שכלל את הזרוע האירופית - בבלגיה ובספרד; הזרוע היפנית - במזרח הרחוק וביפן; והזרוע הישראלית. הארגון הורכב מקבוצות עברייניות שונות אשר ביצעו פעילות עצמאית, לצד פעילות לקידום הארגון. בראש כל קבוצה כזאת עמד מנהל שהיה בקשר עם אברג'יל, קיבל ממנו הנחיות ופעל לקידום מטרות הארגון במקביל".
באחד מדוחות המשטרה – לא ממש ברור על סמך מה – הוערך כי מידת האיי־קיו של אברג'יל עומדת על 150 נקודות. גם אם לא מדובר באבחנה פסיכולוגית מדוקדקת, אין ספק שאיציק אברג'יל הוא עבריין מסוג אחר, כזה שמידת התחכום והכריזמה שלו מתחרה רק באכזריות ובמסוכנות שלו. במשך כעשור וחצי ניסו במשטרת ישראל לפרק את תאגיד הפשע שהוא בנה. הם לא הצליחו: אברג'יל נכנס ויצא מבתי הסוהר, אבל הארגון שלו, כך לפי חומרי החקירה, המשיך לשגשג.
ואז הגיע תיק 512 ושינה הכל. תיק הדגל של המשטרה מתנהל כבר חמש שנים בבית המשפט. 20 נאשמים, שאברג'יל, היום בן 51, הוא הבכיר בהם; אלפי עמודי פרוטוקול, עדי מדינה, מסמכים, האזנות, עבודת סייבר. כל זרועות החוק שילבו ידיים בשביל למוטט ארגון פשיעה שכמוהו לא היה כאן. בעוד כארבעה חודשים, כך לפי ההערכה, צפוי משפטו של אברג'יל להגיע לרגע ההכרעה. המדינה שמה על אברג'יל את כל הז'יטונים שלה: היא סירבה לעסקאות טיעון, ותדרוש כי ייגזרו עליו עשרות שנות מאסר. אברג'יל מכחיש הכל, אבל אם בית המשפט ירשיע אותו, האיש שנאשם כי הקים תאגיד פשע בינלאומי ולא בחל גם בפגיעה באזרחים תמימים במסגרת מלחמותיו, כנראה יסיים את חייו מאחורי הסורגים.
שכונת רסקו בלוד, תחילת שנות ה־70.
בחצרות המטונפות שמול בנייני הרכבת המתקלפים, יצחק אברג'יל, הצעיר מבין עשרה אחים ואחיות, עושה צעדים ראשונים בעולם הפשע. בעדותו בבית המשפט סיפר שכבר בגיל 11 נהג לפרוץ לבתים וגם לרכבים ולגנוב משם תיקים. מהר מאוד הנער איציק גילה שעם אקדח ביד, אנשים נוטים יותר להקשיב לו. "כל הזמן כשהלכתי מכות קיבלתי מכות, תמיד יצאתי מופסד", סיפר בעדותו. "יותר קל עם האקדח, זה פותר את הבעיה ביותר קלות, ולאט־לאט ראיתי שכשאתה פותר את הבעיה הזאת עוד מאה אחרים מפחדים ממך, זה עוד יותר קל".
האקדח שהביא לבית הספר בגיל 12 יביא לסילוקו משם. פה ושם, הוא גם השתמש בו: ירייה ברגל של דורמן שלא העביר אותו סלקציה; ירייה בגופו של קלפן, שחשד שרימה אותו. אחר כך הוא גילה שהכסף הגדול מגיע מהנרקומנים של העיר. לפני גיל 16, מרווחי תחנות הסמים שפתח, הצעיר העני כבר קנה דירה. בינתיים הגיליון הפלילי שלו התמלא: תקיפת שוטר, נהיגה ללא רישיון, החזקת נשק, סמים.
בגיל 17 הוא הורשע ברצח של אדם שחשד שרימה אותו ברווחי הסמים. אברג'יל נידון ל־17 שנות מאסר. תוך זמן קצר התברר שגם בכלא הוא מנהיג כריזמטי ואלים. הוא, למשל, דקר קצין שב"ס בכלא באר־שבע. אבל מתישהו, לא ברור אם זה היה תרגיל או ניסיון שיקום כן, היה נדמה שהוא עולה על המסלול הנכון. הוא הפך לאסיר לדוגמה, החל להשלים את לימודיו הבסיסיים, ואף ללמוד קורסים בפילוסופיה. במסגרת זו הגיע גם לתוכנית של דן שילון. יש הטוענים כי ההופעה שלו שם השפיעה על ההחלטה לקצוב את עונשו. כאסיר למופת, שב"ס גם התיר לסטודנטית צעירה בשם ליאת קאופמן לראיין אותו, לצורך סמינריון באוניברסיטה. השניים התאהבו, שמרו על קשר, ומאוחר יותר התחתנו. יש לזוג ארבעה ילדים, והמשפחה מתגוררת בערד.
בפברואר 1999, יום לפני יום הולדתו ה־30 ולאחר שעונשו קוצר ל־13 שנות מאסר, אברג'יל שוחרר. "המצב הכלכלי (שלי היה) של אסיר שנכנס בגיל 17 ויוצא בן 30", סיפר בעדותו על התקופה. אחרי כמה ניסיונות להשתלב בעבודות נורמטיביות, אברג'יל חזר לפשע, בעיקר לשוק ההימורים. "קזינו במכונות, כל המכונות בירושלים, מכונות מזל, ובכל המכונות באשדוד", העיד. "אחרי איזה חודש וחצי־חודשיים, לא יודע, בא לנו הקטע של לפתוח קזינו, ופתחנו קזינו בעטרות. זה מעבר לקו הירוק, אז אמרנו שהמשטרה תעזוב אותנו. מי שהיה בא לשחק אצלנו זה רוב הפלסטינים, שלא היו נותנים להם להיכנס לקזינו ביריחו, כי לפלסטינים אסור לשחק בקזינו ביריחו, אז הם היו באים לשחק אצלנו. אני זוכר שהם היו באים עם חבילות של דינרים, דולרים".
אלא שאז, בדיוק כשאברג'יל משתקע בעולם ההימורים וטס לניתוח באפריקה, הגיעה ההודעה שאחיו הגדול יעקב נרצח.
אברג'יל, כך טוענים במשטרה, לא התמהמה. במסגרת המלחמה שהכריז על ראשי משפחות הפשע בישראל, החיסול הראשון שמייחסת המשטרה לארגונו הוא של פליקס אבוטבול. זה היה ב־11 באוגוסט 2002 בפראג. שני המתנקשים נמלטו למרוקו, ולא נתפסו עד היום. אבל המטרה הבאה, זאב רוזנשטיין, מי שהיה באותן שנים היעד מס' 1 של המשטרה, כבר הייתה סיפור אחר.
באוקטובר 2002 ניסו לא פחות משלוש חוליות מתנקשים לרצוח אותו ביום אחד: הראשונה סמוך למסעדה שרוזנשטיין נהג לפקוד בתחנה המרכזית הישנה בתל־אביב; השנייה ברחוב הירקון, סמוך למלון הילטון, שם נכח בפגישה; ומתנקש שלישי חיכה לו סמוך למסיבה שערך פרקליטו דאז, עו"ד בני נהרי. רוזנשטיין ניצל בזכות ערנותם של בלשי המשטרה, שעצרו באותו היום שבעה חשודים משתי החוליות הראשונות, כשברשותם מקלע ומשתיק קול. מתנקש נוסף נמלט מבלי שנתפס.
בינתיים, הרציחות נמשכו. ב־5 במרץ המתינו מתנקשים בחניון ביתו של חנניה אוחנה בגני תקווה, וחיסלו אותו לנגד עיני רעייתו. מהיעדים ה"מסומנים", נותר רק רוזנשטיין. אברג'יל נקרא ליחב"ל ויצא אז לאירופה ל"גלות מרצון" שלו, אבל הניסיונות לחסל את רוזנשטיין לא פסקו. "כשהמתנקשים הבינו שזה לא ילך עם רוזנשטיין בירי, הם שינו דפוס פעולה ועברו להטמנת מטעני חבלה", מסביר סנ"צ (בדימוס) עו"ד ניסים דאודי, לשעבר ראש מפלג התשאול בימ"ר תל־אביב, שליווה את השלבים הראשונים בפרשת 512. וכך, ביוני 2003 ניצל רוזנשטיין מניסיון התנקשות נוסף, הפעם באמצעות מטען שהוטמן במכונית בגני התערוכה בתל־אביב. המטען התפוצץ, אבל למזלו של רוזנשטיין, הוא נפצע רק באורח קל. לאחרים לא היה כזה מזל: אחד ממלוויו נפצע קשה, ומלבדם עוד תשעה בני אדם נפצעו, אחד מהם קשה.
המשטרה ביצעה מעצרים. אברג'יל רתח על הכישלון, אבל גם מחו"ל לא שכח לדאוג לאנשיו. עוה"ד הפלילי אלי כהן, שהיה איתו בקשר באותה תקופה, אף שלא ייצג אותו מעולם, מספר השבוע: "מעל הכל, הוא מאוד דאג לחברים הקרובים שלו. אפשר להגיד שהוא דאג להם עוד יותר מאשר דאג לעצמו. הוא היה מתקשר מחו"ל כדי לסדר להם עורכי דין. הוא היה שוכר להם לא רק עו"ד אחד, אלא שלושה, ואת הכי גדולים בארץ".
"כל מי שנעצר על רצח שנקשר בשמו, אברג'יל מימן לו עורכי דין", מאשר גורם במערכת אכיפת החוק. "ולא רק זאת. היו מקרים שהוא גם היה קובע עם אותם עורכי דין אם יהיו עסקאות טיעון ואפילו איזו עסקה לקחת".
לפי המודיעין המשטרתי, אחרי שניסיונות החיסול של רוזנשטיין כשלו, זומנו חמישה בכירים בארגון ל"מפגש פסגה" בחו"ל, שהתקיים בנובמבר 2003. שם, כך טוענים במשטרה, התקבלה ההחלטה לבצע פיגוע־פיצוץ, שיבטיח בוודאות את מותו. התקציב למבצע: 60 אלף יורו. "זירת החיסול נקבעה במשרד להמרת מטבע (צ'יינג') שאותו נהג רוזנשטיין לפקוד בקביעות", נטען בכתב האישום. "סוכם שהחיסול יבוצע באמצעות מטען חבלה רב־עוצמה שיונח על גג הצ’יינג', ויופעל עם הגעתו של רוזנשטיין לשם".
בצהרי חמישי ה־11 בדצמבר 2003, החריד פיצוץ אדיר את רחוב יהודה הלוי בתל־אביב. המטען, שהכיל כארבעה ק"ג לבנות חבלה ורסס, גרם למותם של שלושה אזרחים חפים מפשע. 51 איש נפצעו, רובם עוברי אורח תמימים. רוזנשטיין וכמה מאנשיו נפצעו גם הם.
הזעם הציבורי היה עצום. המפכ"ל באותה עת, שלמה אהרונישקי, הבטיח לצאת למלחמת חורמה בארגוני הפשיעה, אבל התוצאות לא היו מרשימות. "לאחר הפיגוע הפלילי ביהודה הלוי, הייתה במשטרה תחושת מועקה", נזכר סנ"צ (בדימוס) דאודי. "משהו שקרוב לאובדן שליטה, בשל הפגיעה באזרחים והביקורת הציבורית הקשה נגדנו. יש בכך הרבה מן הצדק, למרות שבמשך שנים לא חסכנו יום ולילה על מנת להביא את העבריינים לדין".
רק שזה ייקח להם למעלה מעשור עד שאברג'יל יואשם במה שקרה באותו יום ביהודה הלוי.
מה שלא הצליחו לעשות המתנקשים, הצליח האף־בי־איי האמריקאי. בנובמבר 2004 הוסגר רוזנשטיין לארה"ב, ונשפט שם באישומי סחר בסמים. המכשול האחרון בתוכניתו של אברג'יל להפוך לבוס הגדול, הוסר. "הוא הקים לו מרכז בבלגיה, ומשם משך בחוטים", מסביר גורם משפטי. "מצד אחד, הקבוצות בארץ נשארו והמשיכו לפעול ולהפריש לו אחוזים מהרווחים; ומצד שני, אברג'יל המשיך בפשע גם בחו"ל. הוא התחיל בארה"ב, משם המשיך לספרד ולמדינות נוספות. כלומר, לא רק שלא חיסלנו את הפשע בישראל, אלא העברנו אותו גם לעולם".
לפי החקירה שלכם, במה התמקדה הפעילות הפלילית שלו בחו”ל?
"בשנים 2003־2004 אברג'יל שינע עסקאות סמים בכמויות מטורפות. שניים מהנאשמים בתיק 512, עבריינים שהכיר בכלא בישראל, עברו לשם, וניהלו עבורו את אימפריית הסמים שהקים. במסגרת זאת נמכרו למשל 800 ק"ג קוקאין לקנדה, מיליון כדורי אקסטזי לאיטליה, עשרות אלפי כדורי אקסטזי ליפן, לבלגיה, לספרד ולארה"ב".
וזה השתלם לו. לפי מסמך משטרתי משנת ,2004ארגון אברג'יל היה אימפריה כלכלית שכללה 37 חברות, 48 דירות ו־56 כלי רכב ושיט יוקרתיים. "הכספים שהופקו מעסקאות הסמים, עבירות המס והלבנת ההון", נטען בכתב האישום, "שימשו את הארגון מצד אחד לרכישת והחזקת כלי נשק שונים, מטעני חבלה, רימונים, טילי לאו ואמצעי לחימה אחרים; ומצד שני, לתשלומים עבור צורכי הארגון: לאנשי הביצוע, דירות מסתור, שכירת כלי רכב, כרטיסי אשראי ודרכונים מזויפים, מכשירי טלפון ניידים, או כרטיסי סים בתחלופה גבוהה; וכן, לתשלום עבור שכר טרחת עורכי דין, או לייצוג משפטי לחברי הארגון, להפקדת כסף בקנטינה לעצורים ולאסירים מהארגון, ולהעברת סכומי כסף למחיַת משפחות חברי הארגון בישראל, מיתר הזרועות".
בין לבין, אברג'יל הגיח מדי פעם לישראל, כדי לפקח על אנשי הארגון שלו מקרוב. במהלך אחת הגיחות הללו, ב־28 ביולי 2008, התרחש ניסיון חיסול בחוף בת־ים, שהסתיים ברצח של עוד אזרחית חפה מפשע, מרגריטה לאוטין ז"ל. אברג'יל נעצר, אבל אחרי חודש, החוקרים לא הצליחו לגבש ראיות נגדו, והוא עמד להשתחרר. בדיוק אז, נחתה בפרקליטות בקשה מרשויות החוק האמריקאיות: אנא הסגירו לידינו את אברג'יל ואת אחיו מאיר, בגין חשדות לרצח, לסחר בסמים ולהלבנת הון. בינואר 2011, מאיר ואיציק אברג'יל המריאו אזוקים במטוס לארה"ב. אברג'יל נידון שם לשמונה וחצי שנות מאסר, ואחרי כמה שנים הועבר להמשך ריצוי עונשו בכלא בישראל. הוא כבר היה במחצית המאסר, כשתיק 512 התפוצץ ברעש גדול.
אז מה קרה שפתאום, אחרי כל כך הרבה שנים, הצליחו אנשי החוק בישראל לבנות תיק על איציק אברג'יל וכמה מהאנשים הכי מקורבים לו?
כדי להבין את זה, צריך לחזור לאחור, לשנות הפעילות הבינלאומית המשגשגת של ארגון אברג'יל. יפן, 2006. עבריין חיפאי, אחד מאנשי אברג'יל, נשלח לטוקיו, בשל חשד שהשלוחה היפנית של הארגון לא מעבירה את כל חלקה מרווחי הסמים. בינו לבין אחד מאנשי השלוחה פורץ סכסוך, והוא נדקר.
מה עושים שני חיילים בכירים מסוכסכים? הולכים לבוס אברג'יל לבוררות. אברג'יל, דווקא פסק שהדוקר מטוקיו צודק, אבל שגם הנדקר יקבל פיצוי כספי על הדקירה. הוא חשב שבכך הסיפור נגמר, אבל האיש לא יסלח לו.
כעשרה חודשים מאוחר יותר, הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (די־אי־איי) פונה למשטרת ישראל. הבחור אצלנו, הם אומרים. והוא מוכן לדבר. "הוא הצליח לחמוק לארה"ב, והיה מוכן להעיד בחקירה שהאמריקאים ניהלו נגד חברי ארגון אברג'יל", מספר גורם באכיפת החוק. במשטרת ישראל קפצו מיד על ההצעה. צוות של חוקרים מהיחב"ל והפרקליטים שמלווים את התיק, יצאו מיד לארה"ב. הם גם לא התמקחו על התמורה שביקש: חיים חדשים מהרשות להגנת עדים האמריקאית, ו־200 אלף דולר. "הסכמנו, כי כבר היה ברור שמדובר בהפללה של לווייתן פשע, שבמשך למעלה מעשור וחצי התקשינו לשים עליו את היד", מסביר הגורם באכיפת החוק.
ומה הוא סיפר?
"הוא היה פעיל מרכזי בארגון בתחום עבירות הסמים והנשק. הוא נתן לנו זווית ראשונה על עסקאות הסמים ועל הכנות המטענים והפיגוע הפלילי נגד רוזנשטיין. מאחר שבאותו שלב הוא נחשב עד מדינה אמריקאי, ההסכם איתו היה סודי, ונשמר בכספת, עד שנצליח לאסוף ראיות נוספות".
7 צפייה בגלריה
''עדים אינטרסנטיים ששיקרו וסתרו אחד את השני''. איציק אברג'יל עם עורך דינו, שמשון וייס
(צילום: מוטי קמחי)
זה לקח ארבע שנים להגיע אליהן. ב־2012 נחתם הסכם עם עד המדינה המרכזי השני בתיק, שנעצר בדרום אמריקה, נמלט מהכלא, נלכד באורוגוואי, וכדי לא להיחלץ ממאסר, הסכים "לפתוח" על הארגון. "ההסכם איתו נחשב לפריצת דרך משמעותית", מסבירים במשטרה. "זאת הייתה פעם ראשונה שמגיע 'מנהל בכיר', שחושף בפנינו את כל ארגון אברג'יל, את כל המאבקים, כל המלחמות, כל האנשים".
ברגע הזה, כשיש להם כמה האזנות סתר ושני עדי מדינה, מתחיל השלב החשאי של תיק 512. במשך שלוש שנים החוקרים אוספים חומרים מכל העולם: יפן, ניו־זילנד, תאילנד, ספרד, ארה"ב. לכל מקום שהעדות שלחה אותם, בעקבות עוד זרוע של הארגון. "בשנת 2012 כבר היו בידי המשטרה תיקים עבי כרס עם תמונת מודיעין ברורה", מספר סנ"צ (בדימוס) דאודי, שחזר אז למפלג תשאול בימ"ר תל־אביב. "בעיקר היו שם תחילתן של ראיות לגבי מספר עבירות חמורות שביצע ארגון אברג'יל בארץ, בראשן ניסיונות החיסול בין הארגונים, עם גולת הכותרת: הפיגוע הפלילי ביהודה הלוי.
התקבלה החלטה על הקמת צוות משותף של הימ"ר, להב 433 והפרקליטות, שבו ירכזו את כלל החומרים שנאספו במשך שנים לכדי חקירה משולבת מתכללת. זאת מתוך ראייה כי לתיק בסדר גודל כזה נדרשים משאבים אנושיים, חומריים וטכנולוגיים עצומים. נעשו אלפי פעולות בארץ ובחו"ל, שכללו איסוף חומרים, גביית עדויות וגיוס עדי מדינה".
ולמה החשאיות?
"כי מדובר בעבריינים חכמים, זהירים ומסוכנים. כל זליגה של ניסיון גיוס של עד מדינה או פגישה עם מקור, הייתה עשויה לעלות בסיכול החקירה, ויותר מכך – בחיי אדם".
במשך שלוש שנים נבנה תיק 512 בסודיות מוחלטת. עד היום, החקירה בתיק 512 נחשבת לחסרת תקדים בהיקפה ובכמות הזמן, כוח האדם והמשאבים שהושקעו בה. מצד שני, עד היום גם לא היה בישראל מחולל פשיעה ברמה של אברג'יל.
שעת השי"ן לחשיפת החקירה נקבעה לבוקר 18 במאי 2015, אז ניתן האות לגל מעצרים דרמטי. 50 חשודים, בהם בכירי וראשי ארגוני הפשע בישראל, חייליו של אברג'יל, ובכירים שחלקם כבר הקימו ארגונים שעמדו בזכות עצמם. בזה אחר זה, צעדו לאולם המעצרים האחים יצחק ומאיר אברג'יל, אבי רוחן, ריקו שירזי, אסי אבוטבול ואחרים. עוד חמישה עדי מדינה גויסו בשלב המעצרים עצמם. כתבי אישום חמורים הוגשו בסופו של דבר נגד 20 מעורבים.
מי שמנהל את האופרציה המורכבת הזאת כבר חמש שנים, הוא עו"ד ניסים מרום, ראש צוות 512 בפרקליטות, שאחראי על 16 התובעים המלווים את התיקים. מרום עצמו, מופקד כתובע על הראש, יצחק אברג'יל, שמיוצג בידי עו"ד שמשון וייס מהסנגוריה הציבורית.
כתב האישום המשתרע על כ־50 עמודים לא מותיר ספק לגבי השאלה מיהו הנאשם העיקרי בתיק. "הציר המרכזי של 512 הוא אברג'יל, ללא עוררין, וזה לא נתון למחלוקת בכלל", אומר גורם באכיפת החוק. "לב כתב האישום נגדו, הוא הרצח המשולש של אזרחים חפים מפשע, ברחוב יהודה הלוי בתל־אביב". החודש אגב, יציינו משפחות הקורבנות 16 שנים לרצח יקיריהן.
מלבד אברג'יל, עוד 17 נאשמים מהארגון שלו הועמדו לדין על מגוון עבירות של רצח, סמים, מסים, הלבנת הון ועוד, כל אחד לפי חלקו. שבעה מהנאשמים המרכזיים, בהם אברג'יל, נאשמים גם בניהול ארגון פשיעה.
אז מה הפיל בסופו של דבר את איציק אברג'יל? "קרה לו מה שקרה לרוזנשטיין", אומר אדם שמכיר היטב את התיק. "כשהוא התחיל להזניח את האנשים שעבדו איתו, הם פתחו עליו את הפה. אצל אברג'יל זה לקח אמנם יותר זמן, כי הוא החזיק יפה את החבורה שלו וגם נחשב יותר אימתני ומפחיד מרוזנשטיין. אבל לאט־לאט, בקעו הסדקים והתחילה הקריסה".
למה היה צריך לגייס שישה עדי מדינה?
"כדי לפענח ארגון פשיעה ששומר על מידור, חייבים לגייס את אנשי המפתח".
במהלך חמש השנים שבהן מתנהל התיק, חלק מהנאשמים הורשעו ונשלחו לכלא, חלק סגרו את התיקים בעסקאות טיעון מקילות, וחלק גם ברחו לחו"ל. משפטו של אברג'יל עצמו עדיין מתנהל וכאמור, בעוד כארבעה חודשים יוגשו הסיכומים לקראת הכרעת הדין.
אברג'יל, שמבין את מצבו החמור, פנה בשלב מסוים לפרקליטות, עם הצעה לסגור איתו עסקת טיעון שכוללת 30 שנות מאסר. הוא סורב. אברג'יל הציע 35 שנה, ונתקל שוב בסירוב. המדינה החליטה שאת אברג’יל היא תכניס למאסר ארוך, ובלי שום עסקה.
"ככל שעברו הימים, האפלה נפלה על פניו", מעיד אחד מבאי המשפט. "אברג'יל זועם ברמות. הוא כעוס מאוד, הוא יוצא באמירות נגד השופטים, נגד הסנגור שלו, וגם נגד התובע מרום".
לפני כמה שבועות זה הסתיים בכתב אישום חדש, שמייחס לאברג'יל ולאבי רוחן - עוד נאשם מרכזי בתיק 512 - עבירת איומים נגד התובע. במהלך דיון במשפט של אברג'יל, פנה רוחן לעו"ד מרום, ושאל אותו במה הוא מתכוון לעסוק בעתיד. מרום השיב לו, כי בכוונתו ללמוד קרימינולוגיה. על תשובה זו הגיב אברג'יל: "אתה לא יודע מה הוא הולך לעשות". אברג'יל מואשם כי חזר על האמירה הזאת מספר פעמים, תוך שהוא גם מעיר למרום לסגור את התיק. רוחן, כך נטען, הרצין את פניו ואמר למרום: "זאת ההזדמנות האחרונה, תסגור את התיק הזה. זו העצה הכי טובה שאני נותן לך". ואברג'יל, חידד את הדברים ואמר: "שמעת? זו הזדמנות אחרונה".
אבל כרגע זו עוד הצרה הקטנה של אברג'יל. אם יימצא אשם בתיק 512, עבור שלושת האזרחים שנרצחו בפיגוע הפלילי תדרוש הפרקליטות שלושה מאסרי עולם, ועבור ארגון הסחר העולמי שבנה, עוד 30 שנה נוספות.
אברג'יל מכחיש את כל האשמות נגדו. הוא טוען כי אין לו כל קשר לחיסולים, ומנסה לשרטט בעדותו סיפור על עבריין זוטר יחסית, שפשוט עשה כמה טעויות קטנות בחיים אבל גורם במערכת אכיפת החוק משוכנע: "אם אברג'יל יורשע, כל עוד נשמה באפו, הוא לא ייצא מהכלא. זהו. נגמר הסיפור שלו".
עו"ד שמשון וייס, המייצג את אברג'יל מטעם הסנגוריה הציבורית, מסר בתגובה לכתבה: "סיפור חייו של מרשי שזור בסיפור מחדליה של החברה הישראלית בטיפול בעוני, במצוקה ובשכבות החלשות של אותה עת; כמו גם של מערכת אכיפת החוק הישראלית, שבנתה תדמית שגויה לאדם שמגיל צעיר, אמנם הסתבך בעבירות פליליות קשות, אולם במקביל יצרה מותג שאין בינו לבין העבירות שיוחסו לו בפרשת 512 ולא כלום.
"נראה כי המשטרה והפרקליטות, באופן חסר תקדים, גייסו לא פחות מאשר שישה עדי מדינה, מחלו להם על תיקי רצח חמורים ביותר, ובלבד שיפלילו את יצחק אברג'יל. הציבור צריך לדעת שמדובר בעדים אינטרסנטיים, שזו הייתה דרכם להימלט מאחריות בגין פשעים חמורים שביצעו; עדים ששיקרו לאורך כל המשפט, שסתרו את עצמם ואחד את השני ולא סיפקו די ראיות, עד כדי כך שכל מי שעיניו בראשו יוכל לראות בעליל שיצחק אברג'יל אינו קשור למעשים שיוחסו לו בכתב האישום. אני סמוך ובטוח שמי שבוחן את הראיות באופן הוגן ואובייקטיבי, תוך התעלמות מהתדמית התקשורתית שנבנתה עם השנים, יזכה את יצחק אברג'יל בדינו".
