לא ייאמן מה שמתפרסם על דינה זילבר ברשתות החברתיות. שיטוט זריז בטוויטר, תחת החיפוש "דינה זילבר", מניב מצבור חריג של קללות, חריג אפילו במונחים של הרשת. "מכשפה", "חסר לה רק מטאטא", "אשפה אנושית", "גווייה", "פרזנטורית של מערכת מושחתת עד היסוד", "מזייפת פרוטוקולים", "התופרת הראשית", "טיפשה", "חזירה", "מניאקית", "חלאת המין האנושי", "מצחינה" ועוד. חלק מהציוצים חתומים על ידי שמות ידועים יחסית, לגיטימיים לכאורה, של צייצני פוליטיקה וצייצני עיתונות.
כתבות נוספות למנויים:
זילבר מטריפה את הצייצנים בגלל מה שהיא חוללה, לדעתם, בתפקידיה במשרד המשפטים. לאחרונה יש להם סיבה נוספת: החברות שלה, לגרסתם, עם האויב החדש, גדעון סער. הם קוראים לה "החברה של נחש המשקפיים". דינה זילבר, 50, מסרבת לקלל בחזרה. ביום חמישי שעבר היא סיימה את כהונתה, כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. ביום שני השבוע היא קיבלה אותנו לראיון בביתה, בשכונה שקטה ברמת־גן. על פי הדברים שאמרה בראיון הזה, דינה זילבר היא לא מה שחשבתם. לא רק לא מה שחשבו מקלליה מימין, גם לא מה שחשבו המעטים שניסו להגן על הרקורד שלה משמאל.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
נתחיל מסיפור החברות עם גדעון סער, שמובא כראיה חותכת, אקדח מעשן, נגד שניהם. "אגדה אורבנית", אומרת זילבר, ומספרת: "למדתי באותו שנתון עם גדעון סער וצביקה האוזר, בפקולטה למשפטים בתל־אביב. אחר כך, כשסער ואני עבדנו כמתמחים במשרד המשפטים, הייתי מסיעה אותו לפעמים (לסער אין רישיון נהיגה). אין חברות בינינו; אין ברית".
היא נולדה במשפחה בית"רית, בריגה, לטביה. "בית"רים שרופים", היא אומרת. בגלל פעילותו בבית"ר סבא שלה נעצר ונשלח לגולאג. סבתה נעצרה איתו וגורשה יחד עם אמא שלה, שהייתה בת שלוש, לעיירה נידחת בסיביר. עתידה, זה השם הציוני שנתנו לאמא שלה, שם שהמלשינים היהודים על סבה הזכירו בחקירתם, כהוכחה למחויבות של המשפחה לציונות. דינה הייתה בת שנתיים כשהמשפחה – הוריה רופאים - הורשתה לעלות. את הפרק הישראלי שלהם הם התחילו בדימונה והמשיכו בחולון.
אהבתם לארץ לא שככה, אומרת זילבר. בנאום הפרידה שלה מצמרת משרד המשפטים אמרה שאמה וסבתה היו מקורות ההשראה שלה: "אומץ, אידיאליזם, ציונות נלהבת, יכולת עמידה בלתי נתפסת, דבקות בערכים ומוכנות לשלם עבורם מחירים, אופטימיזם חסר תקנה, אמונה באדם והמון אהבה". היא נזכרה בבית הוריה כשראתה ברשת "תמונה ישנה, בצבעי פולארויד, של משפחת מהגרים מטורקיה, שהיגרה לגרמניה עם בנם הקטן. הבן הפך לאחד ממפתחי החיסון נגד הקורונה".
האם נכון שהיית חברה בתנועת נוער התחיה, תנועה שנחשבה לימנית יותר מהליכוד של בגין.
"לא נכון שהייתי חברה בנוער התחיה, אבל אלה היו הדעות שלי", אמרה. מתי חל המהפך, שאלנו."לא היה מהפך", התעקשה. "אין סתירה בין ערכי בית"ר ההיסטוריים לבין הערכים של מערכת המשפט. ההנהגה השתנתה. אני חושבת שהיא נושאת את ערכי בית"ר לשווא. אין דוגמה טובה יותר מאשר הנאום שנשא מנחם בגין על עליונות המשפט. תנועת החירות, דווקא היא, דיברה בזכות הערכים האלה".
את ועמיתייך, אמרנו, מרבים לשבח את בגין שאמר, יש שופטים בירושלים. אתם שוכחים שאמר את זה לא לאחר שהפסיד בבג"ץ אלא לאחר שניצח. "בגין הציג את השילוב הנכון בין שלטון החוק לבין ממלכתיות", אמרה.
בזמן לימודיה היא נבחרה ליו"ר מועצת הסטודנטים של הפקולטה ועבדה כעוזרת פרלמנטרית של מודי זנדברג, ח"כ ממפלגת צומת הימנית. "החיידק הציבורי היה בי מגיל 24", אמרה. היא התקבלה להתמחות אצל המשנה ליועץ המשפטי דאז, מני מזוז. "מאז קיבלתי על עצמי להיות סיביל סרוונט ולא משנה מה השקפותיי הפוליטיות".
היא מתארת את המפגש בינה לבין המערכת המשפטית במונחים רומנטיים, רומן לוהט שנמשך 26 שנים. "ב־1994 עליתי במדרגות הבניין ברחוב צלאח א־דין. זה היה פרק הפתיחה בסיפור של אהבת אמת. התאהבתי במשרד המשפטים משום שאני מאמינה ביכולתו של היחיד לשנות מציאות. במשרד המשפטים כל אחד יכול לשנות, גם פרקליט קטן".
לא ידענו שאהבה ומערכת המשפט הולכים יחד, אמרנו. לא ידענו שהבניין בצלאח א־דין הוא טירת חלומות. כן, הודתה, היחס שלה למשפט משופע ברומנטיקה. "אני אוהבת את המשפט משום שהוא כלי לריפוי, תיקון, שינוי ועיצוב פני החברה", אמרה. "תיקון חברה, תיקון עולם".
בגלל אמירות כאלה מאשימים את בוגרי צלאח א־דין באקטיביזם שיפוטי, אמרנו. "זה לא אקטיביזם, בכלל לא", אמרה.
"הסיסמאות שנזרקות בנושא הזה לגמרי מופרכות", אמרה. "קחו למשל את העימות שלי עם השר אמסלם".
אמסלם קיבל בממשלה הנוכחית את תיק החברות הממשלתיות. הוא ביקש למלא את הדירקטוריונים של החברות במינויים פוליטיים. זילבר אסרה עליו. כבוד השר חולל מהומה: הוא האשים אותה בבריונות ובהפיכה שלטונית, לא פחות.
"המינויים בדירקטוריונים צריכים להיות שוויוניים, לא מפלגתיים, לא פרסונליים. צריך לאפשר לכל מי שעומד ברף המקצועי להתמודד ולכל מי שלא עומד להישאר בחוץ. התפקיד שלי היה לומר את זה. זאת חובתי כמשפטנית.
"ההמלצה שלי בעניין אמסלם עלתה בקנה אחד עם החלטות מאוד שמרניות – או מה שנקרא שמרניות - של בית המשפט העליון החל בשנות ה־50. פרשת אלדד־שייב, למשל. ד"ר אלדד פוטר במצוות בן־גוריון ממשרתו כמורה בגלל דעותיו הפוליטיות. בג"ץ הפך את ההחלטה. במשך שנים הימין היה גא בפסיקה שגם אדם שנמנה עם הימין, אם תרצו, הימין הקיצוני, זכאי למשרה.
"היום הסיסמאות הפוכות: דוברים בימין לא מוכנים לקבל את הפסיקה שהנכסים הציבוריים שייכים לציבור, לכל הציבור. הסופר ג'ורג' אורוול טבע בספרו '1984' את המונח, 'שִׂיחָדָש' כדי לתאר שפה שהופכת מונחים על פיהם. רוצים להכתים מישהו? הופכים מונח למילת גנאי, ואז בונים עליו קמפיין.
"שמרנות, כך הם אומרים, טוב; אקטיביזם מגונה. באותו זמן הם דורשים מדיניות משפטית מאוד אקטיביסטית בכל מה שנוגע להתנחלויות, למשל; דורשים מהמערכת המשפטית למתוח את גבולות המשפט כדי לשרת מדיניות שהם רוצים בה. בקיצור, לא מדובר בשמרנות מול אקטיביזם אלא במה טוב לי ומה טוב לך".
האם אין כאן היתממות, אמרנו. פוליטיקאים בסופו של דבר מצפים מכם, המשפטנים, לשרת את המטרות שלהם. המונחים לא כל כך מעניינים אותם, מבן־גוריון דרך בגין עד נתניהו.
"נכון, צריך לבדוק לעומק לפני שזורקים כל מיני סיסמאות. אני שואלת, האם יש איזושהי מדיניות של ממשלות ישראל שלא אושרה על ידי כל הדרגים המשפטיים, כולל הקורונה? ההתערבות של היועץ המשפטי לממשלה היא במקרים נקודתיים. הדימוי שמנסים ליצור למערכת, כאילו היא הבלם הגדול, המכשול הגדול מפני משילות, לא היה ולא נברא. העובדה שחוזרים עליו הרבה פעמים לא הופכת את השקר לאמת".
אם זה המצב, אמרנו, איך קרה שאת הפכת לסמרטוט אדום בעיני הימין, למסכלת הגדולה של המשילות בישראל. "לא רק אני", אמרה. "כל מי שעמד על אמת מקצועית, על היגד משפטי ששם גבול במקום כלשהו, הפך ללא מקובל. גם מייק בלס, קודמי בתפקיד המשנה לייעוץ של היועץ המשפטי לממשלה, היה מטרה להתקפות. תסתכלו מה קרה לשי ניצן שבא מלב הציונות הדתית. זה לא עזר לו.
"שנית, אנחנו חיים בעידן של פרסונליזציה. עושים ממך חרצוף, אדם לעומתי. תראו מה קרה במשרד האוצר. הפקידים המקצועיים שניסו להציב גבול סומנו, הואשמו ובוזו. הם משלים את עצמם שאם הבן אדם יזוז הצידה כל הבעיות תיפתרנה. גם באוצר וגם במשפטים נהיה יותר ויותר קשה לעשות את העבודה המקצועית".
מהתיאור שלך אפשר להסיק, אמרנו, שהמלצה של פקיד ממשלתי היא כמו מתמטיקה – כזה ראה וקדש. נניח למשל שלא את היית יושבת בלשכת היועץ המשפטי אלא עורך דין עדי קידר, הפרקליט של עמותת הימין חוננו. האם ההחלטות שלו היו זהות להחלטות שלך? "קודם כל, ברור שהדרג הנבחר קובע. אבל מה, אסור לנו, הפקידים, להביע את דעתנו?
"בפרשת התקציב, הבכירים באוצר רצו להציג את האמת המקצועית בפני מקבלי ההחלטות, את החלופות ואת המחירים. גם את זה מקבלי ההחלטות לא רצו לשמוע. זאת המגמה היום בכל נושא, גם בקורונה. כל מי שיציב גדר, שיאמר לא, האש תאכל אותו".
זילבר מדמה את המדינה לנהג שנוסע במכוניתו בלילה חשוך, ליל ערפל. "אף על פי כן יש מי שרוצה לקפל את המראות, לשחרר את הברקסים וללחוץ על פול גז", אמרה. "גם אם איש המקצוע ייתן את האישור שלו למהלך 99 פעמים, כאשר בפעם המאה ירים את ההנדברקס לא יסכימו לשמוע".
היא לא אמרה מנדלבליט אבל השם היה באוויר. מה שעשו לה במערכה הראשונה עושים לו במערכה השלישית.
16 שנה היית פרקליטה במחלקת הבג"צים, אמרנו. האם הגנת בבית המשפט העליון על החלטות של הממשלה שבליבך התנגדת להן?
"החבורה הקטנה – כעשרה פרקליטים – שהייתה אז במחלקת הבג"צים, נחלקה לשניים", אמרה. "היו אלה שכונו בעלי קיבת הברזל, הלא־צמחוניים, אלה שהיו מוכנים להגן על כל החלטה, והיו אלה שכונו זקופי הקומה, הטהרנים, שלא היו מוכנים לייצג כל דבר. תתפלאו, אני נמניתי על בעלי קיבת הברזל. ייצגתי את המדינה ב־1,600 עתירות: לא סירבתי אף לא פעם אחת. אנשים שעובדים שנים ארוכות בשירות המדינה מבינים שהם צריכים לשרת את המדינה. לא אתה קובע את המדיניות.
"אנשים לא יודעים: 97 אחוז מהעתירות נגד הממשלה נדחות בבג"ץ. הנקודה המעניינת היא שברבע ויותר מהתיקים העמדה של הממשלה משתנה לאורך הדרך. מתקיים שיח בין השופטים לפרקליטות ובין העותר לפרקליטות. זאת הזדמנות אדירה למדינה לתקן את המעוות בעצמה. התיקון נוגע למיקרו, לא למאקרו. בקורונה, למשל, השינוי התחולל לנגד עינינו, במהלך הדיון בבית המשפט.
"אותם אנשים שאומרים על בית המשפט העליון שהוא ביקורתי מדי, כאשר מדובר בפרקליטות הם מצפים מבית המשפט שיהיה יותר ביקורתי. אין הלימות".
היא דוחה בשתי ידיים את ההצעה שהעלה גדעון סער, לפצל בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לתפקיד ראש התביעה, שינוהל באופן עצמאי על ידי פרקליט המדינה. "לדעתי הפיצול לא רצוי. לגמרי לגיטימי לחשוב אחרת. הרוב המוחלט של אלה שכיהנו בשני התפקידים מתנגדים לפיצול. צריך להקשיב להם.
"הפיצול ייצור שני תפקידים שיהיו בניגוד עניינים. עבירות שחיתות, למשל; החופש להפגין; צריכת סמים: מי האיש שיקבע את הנורמות, היועץ או פרקליט המדינה? התוצאה תהיה בוקה ומבולקה. השניים יריבו על גבולות הסמכות כל יום. אחיזת הפוליטיקאים תגבר".
כאשר איילת שקד מונתה לשרת המשפטים היא דאגה להדיח אותך מעיסוק בשטחים. מנדלבליט שיתף פעולה. היא גם הביאה משגיח כשרות מטעמה למחלקת הבג"צים כדי שישים עין על תשובות המדינה לעתירות בענייני יו"ש. מה חשבת על שקד? מה חשבת על מנדלבליט?
היא התקשתה להשיב. ניכר, שהמהלך של שקד ומנדלבליט פגע בה. "ניסיתי לשמור על היגד מקצועי בזירה לעומתית", אמרה לנו. "כאשר הבנתי שנוצר פער בין העמדות המשפטיות שביטאתי למצב בשטח החלטתי לשים את זה מאחוריי. הייתה הכרעה וקיבלתי אותה".
ארבע וחצי שנים עבדתן באותו בניין, באותה קומה, אמרנו. האם את ושקד דיברתן? האם נוצר קשר בינך לבין שקד? "רק בדיונים רחבים, בהקשר מקצועי", אמרה. "לא דיברנו אף פעם בארבע עיניים".
האם לא הלכתם רחוק מדי בהיתרים שאת ועמיתייך נתתם לממשלה בגלל הקורונה, שאלנו. את האשמת את נתניהו והממשלה בפייק מנהיגות. אמרת שהם מתאוננים על היעדר משילות אבל כאשר נותנים להם למשול הם כושלים. האם לא יכולת לומר אותם משפטים על ההחלטות שלכם במשבר הקורונה?
"קודם כל," אמרה, "אני שלמה עם ההחלטות שקיבלנו בקורונה. לגבי המשילות, בואו נברר מה זו משילות. משילות זו מנהיגות. צריך להפגין אומץ בקבלת החלטות. לא זו בלבד שהפקידים לא שמו חסמים בפני הממשלה, הם התגייסו בהתלהבות יתרה לאשר דברים שאולי לא היו צריכים לאשר.
"בנסיבות שהיו, בשיא המשבר, זה היה מוצדק. הייתה כאן התמודדות קשה בין הזכות לחיים, לבריאות, לזכות לפרטיות, להפגנה, לחופש תנועה, לפרנסה, לתפילה. טענו שרק השב"כ יכול לעקוב אחר נדבקים. אני התרשמתי לטובה מהעובדה שהשב"כ נרתע מלקבל את המשימה. זה מדבר לזכותו.
"תקופות משבר הן תקופות מבחן. הן חושפות כמו קרני רנטגן את חולשותיה של המדינה, את עמידות המערכות שלה. יש לחץ גדול על המנהיגות לסלק מהדרך את כל מי שמפריע. אל מול זה תפקיד המערכת הוא לא לשתוק; לא להניח להם לשאת את שם הקורונה לשווא; להתעקש על קבלת החלטות מסודרת. תהליך נכון הוא ערובה לתוצאה נכונה".
הנאום של זילבר
את נאום פייק המנהיגות נשאת ערב פרישתך, אמרנו. הנאום נתקל בביקורת קשה מימין. היועץ הותקף קשה על שלא העמיד אותך לדין משמעתי או לפחות נזף בך. חרגת בנאום ממה שמקובל בהתבטאויות של פקידי מדינה. מדוע מנדלבליט החליט להוציא אותך בלי פגע?
"אני לא יודעת", אמרה. "הוגשה בנושא הזה עתירה לבג"ץ. העניין תלוי ועומד שם. אני לא יכולה לדבר עליו".
האם את מודאגת, האם את חשה שהמערכת המשפטית, שאת כל כך גאה בה, הולכת ומאבדת מכוחה? "יש מה לדאוג", אמרה. "אין יותר כבוד לכל מי שאומר לא. לא למערכת המשפטית, לא למערכת האזרחית, לא לתקשורת. יש מגמה כלל עולמית של פופוליזם. זה מדאיג. חייבים לזהות את המציאות כפי שהיא ולהשיב מלחמה. אסור להתרגל לדברים; אסור לגלות סלחנות. אנחנו חיים בתקופה משברית שגורמת לצייתנות. צריך להבטיח שהמערכת החיסונית שלנו לא תיחלש ותבגוד ביום שאחרי הקורונה".
האם תתייצבי בשבתות הקרובות בבלפור, בצמתים, האם תצטרפי למחאה נגד ראש הממשלה, שאלנו. האם תלכי לפוליטיקה?
היא היססה. "לא", אמרה. "גם בפרישתי ארצה להישאר מחוץ לפוליטיקה". לא בטוח שזאת תהיה התשובה שלה גם בעתיד: הפוליטיקה יודעת לשאוב אנשים כמוה, דעתניים, מנוסים, נשאים של החיידק הציבורי. מה תעשי בשנים הקרובות, שאלנו. היא העיפה מבט בספרייה הענקית שלה, בכל הספרים שהיא מרבה לצטט, בכל ספרי השירה. "אין לי מושג", אמרה.
