12 בינואר, 1981. חבר הכנסת חמאד אבו רביעה מסיים את יום העבודה שלו בכנסת. הוא מספיק לשוחח עם הח"כים שמעון פרס ומשה שחל במזנון לפני שהוא נכנס למכוניתו - פיז'ו 504 ירוקה - ונוסע לכיוון מלון הולילנד בירושלים - שבו נהג ללון במהלך השבוע, כשנערכו ישיבות בכנסת. אבל הוא לא יגיע אל היעד.
כתבות נוספות למנויים
ב-20:30 שמע שומר המלון קול ירייה. הוא הביט לכיוון שממנו בקע הקול - שמע עוד כמה יריות ואז ראה ג'יפ מזנק ממקומו ונוסע בניגוד לכיוון הנסיעה. השומר הזעיק את המשטרה, ורץ למכונית ששימשתה הקדמית רוסקה בכדורים. במושב הקדמי שכב ח"כ אבו רביעה ללא רוח חיים.
דקות לאחר האירוע היה האזור כולו מוקף במחסומי משטרה. למלון הגיעו בין היתר ממלא-מקום מפקד המחוז הדרומי דאז תת ניצב יהושע כספי ומפקד משטרת ירושלים תת ניצב רחמים קומפורט. גם אלוף פיקוד המרכז, האלוף משה לוי, הגיע למקום. מחקירה ראשונית של המשטרה התברר כי המתנקשים ישבו בג'יפ אפור, בעל דלתות פלסטיק, שחנה בצל העצים שבפתח המלון. הם גם תיכננו את נתיב ההימלטות, מכיוון שלא נתפסו במחסומים שהוקמו באזור דקות לאחר הרצח.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
אבו רביעה חשש לחייו, ובחודשים לפני שנרצח היה מלווה מדי פעם במאבטחים חמושים. הוא עצמו נשא אקדח, שהיה ברשותו בזמן שנרצח. החששות שלו התגלו כנכונים, אבל האם ידע שהסכנה לחייו נובעת מסכסוך על רוטציה? הרוצח, כפי שהתגלה בהמשך, היה בנו של חבר למפלגה.
אבו רביעה נולד בשנת 1929 באוהל בדואי, במקום שנמצא כיום בין ערד לדימונה. הוא סיים את בית הספר לבנים בבאר שבע, שהיה מיועד בימי המנדט הבריטי לילדי שייחים ונכבדים. כשהיה בן 18 בלבד, הוא נבחר לשמש כראש שבט אבו רביעה.
לכנסת נבחר לראשונה ב-1974, כשעמד בראש מפלגה שייצגה את הבדואים בישראל. לכבוד בחירתו נערכה חפלה חסרת תקדים במאהל השבט. כאלפיים אורחים באו לשמוח בשמחתו. בין היתר היה שם גם יגאל אלון, שלווה למאהל על ידי עשרות פרשים, וגם ח"כ דרוזי בשם ג'בר מועדי – שכיהן בשנות ה-70 בממשלת רבין כסגן שר החקלאות ולאחר מכן כסגן שר התקשורת, ועוד יהפוך לדמות בעלת השפעה גורלית על אבו רביעה.
זמן מה לאחר מכן הפך אבו רביעה לבעל הטלפון הראשון בפזורה הבדואית. טלפון מיוחד הותקן עבורו במאהל בהוצאה של 100 אלף לירות. פרשת הטלפון הסעירה את דעת הקהל הישראלית – אך התברר כי החוק אז קבע במפורש כי כל חבר כנסת זכאי לטלפון מטעם המדינה.
בבחירות 1977 רץ לכנסת עם הרשימה הערבית המאוחדת. הרשימה קיבלה מנדט אחד, והוחלט לקיים רוטציה כך ששלושה מחבריה יזכו לכהן כחברי כנסת. ראש הרשימה, סיף-אדין א-זועבי, אכן פינה את מקומו אחרי כשנתיים בתפקיד, אך ח"כ אבו רביעה סירב לקיים את ההסכם בתום שנה בכנסת, ולפנות את מקומו לחבר השלישי - ג'בר מועדי. כל הניסיונות לשכנע אותו להתפטר לא הצליחו.
"הסכם השלום וההחלטה לבנות שדות תעופה חדשים בנגב, יצרו בעיות חריפות ביותר באשר לעתיד הבדואים בנגב. אני חייב להמשיך ולהיות חבר כנסת כדי להגן על הבדואים", הסביר את ההתעקשות שלא לכבד את ההסכם.
מועדי פנה בתחילה לוועדת המשנה של הכנסת, בראשותו של ח"כ הלל זיידל, ושטח בפניו את תלונתו. פעמיים דנה הוועדה בתלונה ולבסוף הגיעה למסקנה כי אין בכוחה לאכוף את קיום ההסכם. מועדי לא התייאש ופנה לערכאות. לאחר דיון מעמיק קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי מדובר בסוגיה פוליטית טהורה שבית המשפט לא צריך להתערב בה וכי היא חייבת לבוא על פתרונה במישור הפוליטי ולא המשפטי.
בשעות הראשונות שלאחר הרצח של אבו רביעה – איש לא חשב שמדובר ברצח על רקע אי קיום הרוטציה. מועדי, שהחליף כמה ימים לאחר הרצח את אבו רביעה בכנסת, אמר אז ל"ידיעות אחרונות": "זה לא נעים. היה ריב והוא עבר. אנחנו השלמנו ואפילו אמרנו שלום זה לזה בטקס הפתיחה של ועידת מפלגת העבודה".
מועדי נשאל אם יש לו השערות מי רצח את חבר הכנסת. תשובתו הייתה: "איך אני יכול לדעת? זה כואב מאוד".
בהמשך לא פסלו במשטרה קשר אפשרי בין אי קיום הרוטציה לרצח. אנשי צוות החקירה המשטרתי המיוחד קיימו שיחת הבהרה עם מועדי. ביום שלאחר הרצח, בשעות הבוקר, הגיע כוח משטרה גדול לירכא, שם התגורר מועדי, וערך חיפושים בבתיהם של כמה תושבים שנעצרו לחקירה – ביניהם שניים מבניו של מועדי.
ראש העדה הדרוזית, השייח אמין טריף, גינה את הרצח של ח"כ אבו רביעה במילים חריפות ביותר. מועדי, שזומן לחקירה, אמר כי לא יתפטר מהכנסת – לטובת המועמד הרביעי ברשימה חסן אל ג'דיר – בדואי מהגליל: "אני מכחיש כל דבר הקשור עם רצח אבו רביעה. טבעי שאנשים יגידו כי זה קשור לסכסוך שהיה בינינו. אבל המשטרה בודקת גם סכסוך שהיה לאבו רביעה עם הבדואים". הוא הוסיף כי גם מחבלים הודיעו שהם אלה שרצחו את אבו רביעה. "מה אני אהרוג בן אדם כדי להיכנס לכנסת? אבו רביעה נשבע בקוראן על ההסכם שבינינו, אך התעלם מכל דבר. אמרתי לו: אללה יתנקם בך ובילדיך. זה לא איום, רק הזכרתי לו שנשבע באלוהים והלא עשינו סולחה".
ב-16 בינואר, ארבעה ימים לאחר הרצח, נעצר אחיהם הבכור של שני האחים מועדי שנעצרו קודם לכן. שמם לא הותר לפרסום. המשטרה חשדה כי האח שנעצר מאוחר יותר סייע לשני אחיו לרצוח את חבר הכנסת.
ב-25 בינואר פורסם כי סייף מועדי, בנו של חבר הכנסת שהושבע במקום הנרצח, הודה במעשה. על פי השיחזור, יצאו האחים היאל וסייף מועדי מירכא לכיוון שכם, שם אספו בג'יפ את אחיהם דאהש, סגן מפקד כלא שכם. השלושה הגיעו למלון הולילנד בירושלים. אחד מהם בירר מתי צפוי אבו רביעה להגיע למלון. השלושה הציבו שם מארב בין העצים, מימין לכניסה. כשאבו רביעה הגיע למקום, ירה בו סייף חמישה או שישה כדורים, שפגעו בצווארו ובראשו של חבר הכנסת – שמת במקום. סייף חזר בריצה לג'יפ ונמלט במהירות עם אחיו. כעבור כשעה וחצי חזר אחד האחים לכלא שכם, בזמן ששני אחיו המשיכו צפונה. הם נעצרו במחסום של משמר הגבול בכניסה לג'נין. במשטרה הדגישו אז כי יש די ראיות נגד האחים, אך אין ראיות נגד אביהם.
סייף, שהיה אז סגן בצה"ל, טען כי הוא פעל לבדו מבלי שאחיו ידעו על כך או שיתפו פעולה. הוא הכחיש כל קשר בין הרצח לבין אביו. בחקירתו במשטרה אמר: "ראיתי שח"כ אבו רביעה הגיע עם הרכב שלו למלון... לקחתי אקדח ולבשתי זוג כפפות. דאהש אמר לי 'מה אתה עושה?' אמרתי לו 'אני הולך להרוג אותו'. הוא אמר לי 'אל תעשה את זה, יתפסו אותך. ניכנס כולנו לכלא'. אמרתי לו 'זה לא יעזור לך, אני יורה בו'".
בינתיים נערכה בירכא הפגנת הזדהות גדולה עם משפחתו של מועדי. אלפי דרוזים הגיעו למקום מהגליל ומרמת הגולן כדי לחזק את ידו. מדי פעם התלהטו הרוחות וחבר הכנסת נאלץ להרגיע את הצעירים.
מועדי נשא בפני ההמון נאום נרגש. הוא תקף בחריפות את המשטרה שהפעילה, לטענתו, לחצים בלתי הוגנים על בניו. "גם עמוס ברנס הורשע ברצח ועכשיו מתברר שהוא חף מפשע", קרא מועדי. "הצדק עוד ייצא לאור ואז יתברר ששלושת בניי חפים מפשע".
ב-10 בפברואר, פחות מחודש לאחר הרצח, הוגש בבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד שלושת האחים. הם הואשמו ברצח. על פי כתב האישום, סייף ירה את היריות הקטלניות ורצח את ח"כ אבו רביעה, אולם גם שני אחיו שחיפו עליו – הואשמו ברצח. השלושה הורשעו בסופו של דבר ברצח.
בסוף ינואר 1982 התקבצו רבים בבית המשפט כדי לשמוע את גזר הדין של האחים. ח"כ מועדי נכנס לאולם לבוש גלימה שחורה, שקצותיה מוזהבים ובידיו מחרוזת צהובה, שאותה מולל בעצבנות רבה. הוא התקבל בתשואות סוערות של יושבי האולם.
יו"ר ההרכב, השופט אליהו נועם, פתח מיד בהקראת פסק הדין. כבר ברגע הראשון היה ברור כי השלושה הורשעו בדין, שכן על זיכוי היו השופטים מודיעים מיד. השופטים פסקו כי הם מקבלים את סיפור המעשה כפי שהוצג בפניהם, שלפיו חברו יחד שלושת האחים לבצע את רצח אבו רביעה כדי לפנות את מקומו בכנסת לאביהם, וזאת בשל תחושת צדק וכבוד גם יחד, שכן ראו באי קיומו של ההסכם פגיעה חמורה ביוקרת משפחת מועדי.
כאשר קראו השופטים את המשפט "אנו מרשיעים את הנאשמים ברצח ומטילים עליהם עונש של מאסר עולם", לא הגיבו תחילה יושבי האולם. נראה היה שגזר הדין גרם להלם. רק עם צאת השופטים מהאולם אמרו כי "המשפט היה היפוכו של הצדק".
שלושת האחים הובלו אל מחוץ לאולם. עוד לפני כן אמר האח האיל: "זה עוול. זה לא היה צדק. בערעור בעליון נצא זכאים. אני בטוח". דאהש אמר: "הצדק בישראל נרמס". סייף הסכים לומר רק: "יהיה טוב". ח"כ מועדי זעם: "ידעתי מהרגע הראשון שהשופטים האלה טועים. התקווה שלנו היא בבית המשפט העליון, כי אני עדיין מאמין ששם יש צדק". מחוץ לאולם, שם המתינו מאות דרוזים, פרצה מהומה.
בסופו של דבר העליון אכן סייע. ב-1984 קיבל את ערעורו של דאהש מועדי והוא זוכה מרצח ושוחרר מהכלא. שני האחים האחרים השתחררו בינואר 1991, לאחר שקיבלו חנינה מנשיא המדינה דאז חיים הרצוג.
בירכא נערכה לכבוד שובם חפלה גדולה. 130 כבשים נשחטו וחצי טונה של בקלאוות הוצעהו לאורחים. אב המשפחה כבר לא היה חבר כנסת בשלב זה. הוא לא שב לכנסת לאחר הבחירות ב-1981.
