הפגישה האחרונה של מירב כהן עם בני גנץ, עד לאחרונה פטרונה הפוליטי, נגמרה בבכי. לא אחד מתחביביה של כהן, אישה שעשויה ממאה אחוז שליטה עצמית. "באתי אליו הביתה, לראש-העין. ממש התייסרתי לפני זה, כי אני מאוד מכבדת אותו ואוהבת אותו. אני מתיישבת אצלו בסלון והוא ישר אומר לי, 'מה, באת להגיד לי שאת עוזבת ואת רצה עם יאיר?' אמרתי לו שכן. שכרגע יש לי שתי אלטרנטיבות: או מעבר ליאיר לפיד, או פרישה מהחיים הפוליטיים, כי אני לא יכולה להמשיך בכיוון האולטרה-ימני שכחול לבן הולכת אליו, וזכותו להוביל לכיוון הזה. אבל זכותי להחליט שזה לא מתאים לי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
זהו? ככה זה נגמר?
"לא. אמרתי לו שאם יהיה לו יותר קל שאני אפרוש לגמרי מהחיים הפוליטיים מאשר שאני אעבור ליש עתיד, אני אפרוש. וזה למרות שאני רוצה להמשיך".
ובאמת התכוונת לזה?
"כן. אבל לא רציתי ללכת, ביקשתי את ברכת הדרך שלו. זה שהמסגרת שינתה את פניה זה לא אומר שאני רוצה לסיים את זה בדם רע. אני תמיד ארצה בטובתו".
הוא ניסה לשכנע אותך להישאר? לפרוש?
"לא. הוא רק אמר שזה כואב לו. הוא לרגע לא ביקש ממני משהו. זה בני. הוא הכי אצילי שיש. בואי נגיד שזה לא קרה לי מולו אף פעם. פשוט האישי והמקצועי התנקזו לאותו רגע. כשנפל לי האסימון שזו שיחת פרידה ואין מוצא. השיחה ההיא הסתיימה בחיבוק, למרות שאסור (צוחקת). ואז גם התחלתי לבכות. מלא. מודה. והוא נתן לי את ברכת הדרך שלו. לפחות ככה ראיתי את זה. יצאתי משם עצובה מאוד. הבנתי שאני צריכה לנתק את הרגשות שלי מהמהלך הזה".
אומרים שעם כל הכבוד לניסנקורן, העזיבה שלך הכי הכאיבה לו ברמה האישית.
"גם לי כאב בלב, אבל ידעתי בראש שזה נכון. ועדיין הנפש שלי התרסקה. לא ישנתי כמה לילות. לא אכלתי. התלבטתי, התייעצתי".
ומה הייתה השורה התחתונה?
"שלא עושים דברים כי נעים או לא נעים. בני נתן לי הזדמנות גדולה ואני תמיד אשמור על כבודו, אבל בפוליטיקה אף אחד לא עושה לך טובות, בסדר? ולי אף אחד לא עשה טובות. בוא נזכור שבני בחר בי לרשימה שלו אחרי 15 שנה של פעילות חברתית".
כן נעים לא נעים, חטפת לא מעט ביקורת על המהלך שלך.
"לא חושבת. 99 אחוז מהאנשים אמרו שיאיר לפיד שיחק אותה ושאני רכש חזק. קיבלתי תגובות מדהימות, אפילו בטוויטר שהוא המקום הכי ציני בעולם".
כתבו גם שאת אופורטוניסטית. מתהפכת כמו סטייק. מחפשת ג'ובים. שבניגוד לאסף זמיר למשל, חיכית עד לרגע האחרון, רק כשהבנת סופית שאין לך סיכוי להיבחר.
"היינו תוך כדי קדנציה. מי שהצביע לכחול לבן הצביע לגנץ, ואני נתתי לבני את הגב לעשות את מה שהוא רצה. לצערי הדרך שלו לא צלחה. וכשהבנתי את זה התחלנו משחק חדש. גם כשאני מתייסרת בסוף אני עושה את מה שאני מאמינה שצריך לעשות".
די, נו. מי שמתייסרת לא עושה מסיבת עיתונאים חגיגית למחרת.
"זה לא שבאתי וחייכתי. ביצעתי. אני לא אתן לרגשות שלי להפריע. במסיבת העיתונאים היה רגע שיאיר ממש דאג לי, כי הוא ראה שאני נורא נסערת. היה לי קשה שם. לא ישנתי בלילה. לא אכלתי. זה סטרס נפשי מטורף. אבל אמרתי לו 'יאיר, אני במוד ביצוע'".
יאיר לפיד מודיע על הצטרפות מירב כהן
מה זה אומר?
"אתה בא. ואתה מבצע מה שצריך לבצע. זה האירוע. זה המצב. אלה הברירות שנותרו לי".
מה זה לבצע מה שצריך? מה את, רמטכ"ל?
"אפשר לדבר על רגשות. אפשר לדבר על איפה זה פוגש אותך. ואפשר לבכות. וגם עשיתי את כל זה. אבל הייתה נקודה שהגעתי להבנה שזה או להיות או לחדול. כשהחלטתי על זה, אז יאיר תירגם לי פואמה".
של דילן?
"של ויטמן. ‘שיר לדרך הפתוחה’".
שבוע אחרי מסיבת העיתונאים ההיא כהן עדיין מפנימה את מעמדה החדש. אחרי חיזור מצד חולדאי ולפיד, היא מוצבה רשמית כנכס אלקטורלי. מי שאיישה את מקום 17 ברשימת כחול לבן ב־2020, צפויה להתברג במקום החמישי ברשימת יש עתיד לבחירות הקרובות. קפיצה יפה בשנה רגילה, ומטאורית בשנה שבה העולם קפא. כהן לא מאשרת ולא מכחישה. במקום זה היא מכרסמת בריכוז עלה חסה. בשבוע האחרון איבדה ארבעה קילו. כהן היא אדם מתעתע: האריזה תמימה. התוכן שאפתני בטירוף. מי שהכיר אותה בגלגולה הקודם כפעילה חברתית מספר על אישה מתוכננת, מתוכנתת. "חרוצה עד כדי טרלול". כבוגרת גל"צ היא גם יודעת ומבינה תקשורת. ועדיין, התקופה הזו, היא מודה, לעסה וירקה אותה. השאירה אותה מרוקנת לגמרי.
יש מי ששאל מה בעצם ההבדל בינך לבין אורלי לוי-אבקסיס.
“ראשית, אני לא עברתי אחרי הבחירות ולקחתי קולות של בוחרים וגם את הכסף למפלגה אחרת. אחרי שהכריזו על בחירות אמרתי ‘פוס משחק’. לכולנו יש את הזכות לבחון את דרכנו, בשלב הלגיטימי שמותר לי לשנות את דעתי. חוץ מזה, אין שום פער אידיאולוגי בין יש עתיד לכחול לבן. זה לא כמו מישהי שלוקחת קול וכסף ממרצ לליכוד. ממש לא”.
קשה להאמין שרק לפני שנה מסכות היו קטע של אסיאתים וגנץ היה האיום הגדול על שלטון נתניהו. כתמיד, נתניהו היה הראשון לזהות שגם מגפה היא הזדמנות פוליטית. להציל את עצמו, ולא פחות מזה – לפרק את כחול לבן. זה התחיל בקריאה הנרגשת לגנץ להניח בצד את חילוקי הדעות ולהצטרף לממשלת חירום לאומית. גנץ, האיש שהתחייב למצביעיו שלא יישב בממשלה עם נתניהו, בלע את הפיתיון.
"יצחק רבין אמר שיש הצלחות ויש הסברים. ואנחנו בשלב ההסברים, כי הצלחה זה לא היה", מודה כהן. "ברמה הפוליטית, ברור שהכניסה לממשלה של נתניהו הייתה טעות גדולה. יותר מזה. ידענו בזמן אמת שיהיו לזה מחירים פוליטיים גדולים מאוד. עשינו את זה מתוך הבנה שזה כורח ואנחנו קופצים על הרימון הזה. אולי זו גם הייתה טעות לחשוב שביבי ייתן לנו לעבוד".
באמת האמנתם לזה?
"האמנו שבמצב כל כך קשה הוא יתעלה על עצמו. זה ברמה הפוליטית. ברמה התפקודית ומה עשינו למען המדינה, התשובה יותר מורכבת. מצד אחד, אם היינו הולכים למערכת בחירות רביעית, הייתה לנו חצי שנה של ממשלת מעבר, שנתניהו שולט בכל, כולל אוחנה כשר משפטים. אז חצי שנה נפקיר לו את הכל? אני לא מבטלת את זה שבני גנץ עבד ממשרד הביטחון והכניס את הצבא לתפעול של הקורונה, ושנמנע הסיפוח, ושאבי ניסנקורן היה חומה בצורה בכל מה שקשור לשלטון החוק, והעשייה שאני עשיתי למען הקשישים, אני לא מבטלת את זה. אוקיי? מצד שני, ברמה התפקודית, זו הייתה ממשלת שיתוק. זה אומר שהיו חודשים בלי ישיבות ממשלה. זה אומר שאין תקציב. זה אומר שאין חוק הסדרים. זה אומר שאין מינויים. נתניהו שיתק בצורה מכוונת את הממשלה כדי כל הזמן לשמור לעצמו את האקזיט החוצה בגלל שיקוליו המשפטיים. הדבר הטוב היחיד שנוצר מהסיטואציה הזו, הוא שהיום ברור לכל השחקנים במפה הפוליטית ששום דבר לא יצמח בגינה הזו של נתניהו, אלא אם כן תהיה לו קואליציה שתקנה לו מפלט ממצבו המשפטי".
לפיד הרי הזהיר אתכם. אבל נראה שכמו שגנץ אמר, אתה צריך להרגיש את הצריבה של המדוזה על העור שלך בשביל להבין עד כמה טעית.
"אני לוקחת את האחריות על עצמי. ואגב, כולם היו המומים מזה שהוא לא מביא תקציב. מה אתם חושבים, ששרים של הליכוד יכלו לעבוד ככה? הרבה פעמים שאלתי אנשים מהליכוד, איך אתם לא אומרים שום דבר? הם ענו שהוא פשוט מכונת מנדטים. אבל אל תחשבו שלהם זה לא מפריע".
איפה טעית?
"בסוף אוגוסט, כשנתניהו לא הביא את התקציב שהבטיח. שם היינו צריכים לצאת מהממשלה, נקודה. הציבור מצפה ממך שתתפקד ולא תברח מאחריות. מצד שני אתה כל הזמן מתפשר. זה מפרק אותך מבפנים. זה שוחק וזה מייאש וזה נובע מזה שמולך עומד בן אדם שאין לו שום קווים אדומים ואם משהו לא משרת אותו, שהמדינה תישרף. וזה לא כוחות. הכלנו והכלנו ולא היינו חזקים. קבוצה גדולה בכחול לבן כבר הרגישה שהגיעו מים עד נפש, וברגע שהכריזו על בחירות וכבר כאילו לגיטימי ללכת, אז היה סוג של קתרזיס. ואנשים הרשו לעצמם לעשות מה שהם באמת רצו לעשות. ללכת".
ואולי בקרוב כולם ימצאו את עצמם שוב באותה הרשימה, בתקווה שהפעם לא ירמסו אחד את האגו של השני. העתיד, כנראה, יהיה הרבה יותר מורכב וטעון. את הפרומו היה אפשר לראות לפני שבועיים, כשגנץ הגיע לראיון אצל אופירה וברקו, ושוב בחר לכרוך את החבל סביב צווארו ולבעוט בכיסא. את לפיד, שותפו לשעבר, כינה "שונא אנשים". את נתניהו, האיש שהפך אותו לבדיחה לאומית, הגדיר חלושות כ"אדם מורכב". בשבילו זה היה רק עוד יום במשרד ראש הממשלה החליפי, אבל בשביל כהן, שרק יום קודם שוחחה איתו על יוזמתה לאיחוד עם יש עתיד, זה היה יותר מדי. "הרגשתי שאנחנו בדרך ללא מוצא ואחרי שלוש פעמים שנתנו צ'אנס לדרך שבני הוביל, יש תיקון בלומר ניסינו, זה לא עבד. עכשיו בוא ניתן ליאיר להוביל".
ניסנקורן טען שהוא פרש מכחול לבן כי גנץ רצה לחבור לימינה. זה סיפור שמוכר לך?
"האופציה של ימינה לא נשללה. אוקיי?"
היה מו"מ עם ימינה או לא?
"בואו נגיד שהבנתי שאו שזה הולך מאוד ימינה ואין לי מה לעשות שם, או שכחול לבן לא תרוץ בכלל אם בני יחשוב שהוא סביב אחוז החסימה. הוא לא איש שיסכן את קולות הבוחרים".
ואיך גנץ הגיב להצעה שלך להתאחד עם לפיד?
"הוא אמר שיחשוב על זה. זה היה ביום חמישי. למחרת הוא הלך להקליט את הראיון אצל אופירה וברקו עם ההתקפה על לפיד שהוא 'שונא אנשים'. וביום שישי אני יושבת עם בעלי ושומעת את ההתקפות האלה. ושם אני מבינה שבני פשוט לא מעוניין בשותפות עם יש עתיד".
לא מעוניין זה אנדרסטייטמנט.
"בדיוק. יאיר כתב לי תוך כדי הראיון: 'הוא לא רוצה, הוא טרק את הדלת'. זה היה ביום שישי, וביום שני כבר הודעתי לבני שאני עוזבת".
בראיון במוסף הזה גנץ טען שלתחושתו חלק מהשמועות סביבו הגיעו מיש עתיד. אולי זה הבסיס לחוסר היכולת שלו להניח לעבר?
"ממש לא. בני מאוד לקח ללב את ההתקפות של לפיד ואחרים עליו. ואמרתי לו אני מבינה, אבל אתה ישבת למשא ומתן עם ביבי נתניהו! הרי השתמשו ברבנים להקליט מקורבים שלך, אז באמת, בוא. יש לו מטען אישי גדול על לפיד. וזה גברים. ואגו".
איזה חיבור פוליטי נכון בעינייך לעשות?
"חיבור עם חולדאי. זה מתבקש".
הוא יסכים להיות מספר 2?
"צריך לשאול אותו. מבחינת אג'נדה יש מכנה משותף גדול. חולדאי תותח, הוא ראש עירייה מצוין. אני חושבת שהוא מביא הרבה ערך מוסף. אבל, באמת, אחרי התקופה הזו אני אומרת שפוליטיקה ברמה הארצית היא מקצוע. צריך לדעת לצלוח את זה".
יש לגנץ עוד סיכוי להיות פה ראש ממשלה?
"אין לזה שום היתכנות. הוא ראוי, אבל נעשו פה הרבה טעויות. מן הראוי שהוא יתייצב מאחורי יאיר וישתקם בזמן הזה. ויאיר יהיה ראש ממשלה מצוין".
השבוע הוא זימן את כולם, מול המצלמות, לשיחות איחוד.
"אני עשיתי מאמץ אדיר להציל את העסק והוא לא רצה לנהל מו"מ. להפך. היו לו מגעים עם מפלגות אחרות. הוא כנראה שינה את דעתו. אני מקווה שזה לא מאוחר מדי ושיש עתיד לא סגרו את הדלת. אגב, אם הוא רוצה ליצור קשר עם האנשים הוא יודע למי להתקשר. הוא לא דיבר עם יאיר, למשל".
ואיתך?
"לא. אבל אני מקווה שזה עוד יקרה".
נראה שבשנה האחרונה רק שני דברים לא השתנו: נתניהו והמגפה. את שניהם כהן הכירה בשנה האחרונה מקרוב, כשרה לשוויון חברתי וכאישה כמעט יחידה בקבינט הקורונה. את שניהם היא מגדירה במילה חומצית אחת: קטסטרופה. "נכון שיש עכשיו את הספרינט הזה של החיסונים", היא מסרבת להתרשם, בטח אחרי ארבעה בידודים משפחתיים. "ועדיין שמונת החודשים של המשבר נוהלו על הפנים. אתה מגלה שזו מדינה שאין לה ריבונות. מדינה שהולכת להתחנן לכל מיני רבנים שיזרמו איתה לקבל החלטות. זה חיים של אנשים".
אנקדוטה משמיטת לסתות היא על רגע קטנטן, שבו היכולת השיווקית של נתניהו מתממשקת עם ניהול כושל, ונראה שגם עם טופז לוק. "כל הישיבות הן בזום, והיו שלבים שנתניהו החשיך אצלו את המסך. אני לא יודעת אם הוא אפילו היה שם בדיון. ואז רואים סרטוני תדמית שלו עולים לרשת תוך כדי ישיבת הקבינט".
סליחה? מה?
"באמצע הקבינט הוא מעלה סרטונים לפייסבוק. הוא בן אדם אדיר ברמה השיווקית, אבל מבחינה ניהולית הוא כישלון. החלטות מתקבלות אצלו לפי אינטרסים פוליטיים ובדקה ה־99. אם מחר בבוקר צריך להחליט אם סוגרים את מערכת החינוך, אז נתניהו יכנס דיון בעשר בלילה בערב לפני. אמרתי לו, כבוד ראש הממשלה, למה הדיון מתחיל בלילה? ומה הוא עונה? שאנחנו צריכים להחליט לפי נתונים על בסיס אמת. אבל הנתונים ברורים. לפני יום או יומיים לא ידעת? זו הגישה. הוא מאוד התרעם על הדברים שלי, זה חוסר ארגון ברמות שאתה תופס את הראש".
תספרי על רגע שבו תפסת את הראש.
"לא שולחים לך בכתב את ההחלטה שאתה נדרש להצביע עליה בקבינט. תגידו, אני צריכה להתעדכן ב-ynet מה הולכים להביא היום לקבינט הקורונה? הדיון עם עשרות דוברים. 15 שעות של דיונים. ואני לא אומרת את זה כהלצה. אמיתי. אחרי 15 שעות אומרים טוב, נתכנס גם מחר. כל כך לא מסודר, אז מתקבלות החלטות לא הגיוניות".
איך את מסכמת את הטיפול של המדינה בקשישים במשבר הקורונה? משבר בתי האבות. העלייה המטורפת במצוקות נפשיות. הבדידות.
"הגל הראשון היה כשלא היינו בממשלה. 56 אחוז מהנפטרים היו דיירי בתי האבות. אנשים שם נפטרו בלי לראות בני משפחה. הייתה היסטריה. לא היה לאף אחד אפילו מיפוי של מי בודד ולמי אין אוכל, כי נסגרו מרכזי הסיוע. הייתי אז חברת כנסת והגענו הביתה לאנשים שלא אכלו כמה ימים. המדינה לא הייתה ערוכה בכלל למשבר הזה. לעוצמות שלו. והזקנים שילמו את המחיר הכי כבד. כשנכנסתי לתפקיד הדבר הראשון שהשקענו בו זה לעשות מיפוי של הצרכים. לקחת את כל הדאטה של מי שקיבל תעודת אזרח ותיק ולשלוח סמסים לאנשים. אנשים צריכים אוכל, חיתולים, דברים בסיסיים. והם לא פנו עד שלא הרימו אליהם טלפון".
ומה דעתך על פועלה של יפעת שאשא ביטון בוועדת הקורונה?
"אני מאוד לא מסכימה עם האג'נדה שהיא הובילה. זה נורא נחמד להופיע בטלוויזיה ולהגיד תפתחו הכל, משפחות קורסות. אבל מהקורונה משפחות גם יכולות למות. אני כמי שישבה בקבינט נאלצתי להציג קו שמרני. חובת המדינה לפצות ולספק לעסקים רשת כלכלית, אבל לתקוע את הראש באדמה ולהגיד תפתחו הכל ולחכות שזה יעבור זה לא אמיתי. הרי מה יצא מכל הפתיחה הזו? שהדבר הכי חשוב בעיניי, בתי ספר, נסגרו. סליחה אבל בעיניי זה יותר חשוב מקניונים. אז גם צריך סדרי עדיפויות ולא לעבוד רק לפי מה שפופולרי".
היא נולדה בירושלים לפני 37 שנה, ומלבד שנה בתל-אביב בזמן הצבא לא עזבה מעולם. את בעלה, יובל אדמון, הכירה באגודת הסטודנטים בזמן הלימודים. הוא סגנו של אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה ("אין קונפליקטים, אבל בטח שיש לנו הסכם ניגוד עניינים. אם יש דיון שקשור למשהו שהוא עובד עליו אני לא מגיעה ולהפך"). אמא לרוני (8), ליאור (6) ועומרי (8 חודשים).
בת זקונים אחרי שלושה אחים. הוריה, סעדיה וסולנג', עלו ממרוקו. הוא היה בן 21. היא בת 17. הם נחתו ישר למעברה ברמלה. "בקושי היה להם רכוש והמעט שהיה נשרף", היא מספרת. "הם נשארו חסרי כל. אבא שלי עבד בכל דבר. חקלאות, נהג, סלילת כבישים. מה שיש. 24 שעות. אדם סופר־חרוץ. הרבה שנים פעלתי בהתנדבות בכל מיני מסגרות חברתיות ואני זוכרת שלאבא שלי היה קשה עם זה שאני קמה בבוקר ועושה דברים לא בשביל להתפרנס אלא בשביל לממש את החזון שלי. לקח להם הרבה שנים להבין את מה שאני עושה. אבל אני חושבת שהסיבה שהם רצו שאני אלך לפוליטיקה היא כי מבחינתם זה לשנות מבפנים. מתוך הממסד".
ואיזה הורים הם היו?
"הם מעולם אחר. אבא נהג משאית ואמא מטפלת בפעוטון. לא עברו מסלול חיים דומה לשלי ולכן הרבה פעמים לא יכלו לייעץ לי. לא מה לעשות בצבא. לא מה ללמוד. אבל אבא שלי בגיל 20 כבר פירנס כמה משפחות. ככל שהתבגרתי למדתי להעריך את העבודה הקשה והסיזיפית שהוא עשה. כילדה את לא מבינה את זה. את רק חושבת שרגע, אבא שלי לא למד באוניברסיטה. אבא שלי לא מנהל".
ואמא?
"היא דמות מאוד מעניינת כי מצד אחד היא גידלה את הילדים בבית ולא יצאה ללמוד ולעשות קריירה אלא עבדה בפעוטון. היא מעולם לא הגשימה את עצמה מקצועית ואני חושבת שהיא קצת עשתה את זה דרכי".
מה היא רצתה מהחיים?
"היא התחתנה בגיל 17. ילדה בגיל מאוד צעיר. היא כן הקריבה את עצמה בשביל המשפחה. בעיניי היא הכי פמיניסטית, למרות שהיא לא עונה לפרופיל הפמיניסטי הקלאסי. נגיד אני אף פעם לא ניקיתי בבית. לא הכנתי אוכל. רק האחים שלי. כי היה לה קטע שלי אסור לנקות, כי אני צריכה ללכת ללמוד. והם עושים את היתר. היא השקיעה בלימודים שלי המון. לא היו לי חוגים כמו ריקוד או מוזיקה. אבל שיעורים פרטיים מלא. מאוד השקיעו בזה שאני אצליח ואהיה הישגית".
ומתי כילדה את מבינה את הפער בין ההורים שלך להורים של אחרים?
"כשעברנו למבשרת בכיתה ה', ופתאום היו איתי בכיתה חברות שאבא של אחת מנכ"ל משרד ממשלתי ואחת אבא שלה שופט. אנשים מאוד מצליחנים. זה היה שלב שבו מאוד לא הבנתי את המזרחיות שבי".
לא הבנת או התביישת?
"לא הייתי גאה בזה. פחות הזמנתי חברות הביתה. היה להם מבטא. בבית גם ראו בטלוויזיה ערוץ במרוקאית. בעיקר העניין של ההשכלה הגבוהה מאוד הפריע לי. שההורים שלי לא למדו. באיזשהו מקום הרגשתי טיפשה. שאני באה ממקום נמוך יותר. זה ישב עליי הרבה שנים. היו לי רגשי נחיתות. למשל המבחנים לגל"צ - יש אנשים שבאו, עשו מבחן ועברו אותו. בשבילי המבחן לגל"צ היה פרויקט חיים. התכוננתי אליו מכיתה ו' בערך".
תודעה מזרחית היא משהו שאת מרגישה חלק ממנו?
"זה היה בעיקר בתרבות. במוזיקה. באוכל. מימונה הייתה אצל סבתא שלי. תשמעו, זה לעבוד חודשיים על המתוקים האלה. זה מטורף. היה גם הדיבור על הזלזול. הקיפוח. אני חושבת שהם דור שבעיקר רוצה שיכבדו את ההיסטוריה שלהם. כי יש להם תחושה שסיפור העלייה שלהם לארץ, הדברים שהם עברו לא חשובים. הם נורא רוצים הכרה וכבוד. זה בא מהמקום הזה".
מצחיק אבל כל מי ששמע שאת ממוצא מרוקאי היה בהלם.
"אני מרוקאית וזה חלק דומיננטי מהאישיות שלי. בתרבות האירוח, בכבוד שאני נותנת להורים, בקודים של ההתנהגות, ואני מאוד גאה על המקום ממנו ההורים שלי באו והמקום אליו הם הגיעו והביאו את הילדים שלהם, בעשר אצבעות. זה לא מובן מאליו".
מגיל 17 את בחממות פריבילגיות. 'כל העיר'. גל"צ. איזה קודים הפנמת שם? מה אימצת שם? דיבור, העדפות תרבותיות?
"תמיד במקומות האלה הרגשתי חובת הוכחה. לא יודעת אם זה קשור רק למזרחיות שלי, אבל שאני צריכה לפצות אולי על דברים שאני לא יודעת ואני אעבוד מאוד קשה. וזה מתוך תחושה שלא ברור לי מאליו שאני אצליח".
איך לדעתך נתניהו, שהוא ישראל הראשונה קלאסי – מיליונר אשכנזי מרחביה - הצליח לדבר לליבם של כל כך הרבה מזרחים שחושבים שהוא מייצג אותם?
"כי הוא משדר חוזקה. וההורים שלי לפחות באים ממקום שבן אדם חזק מכבדים אותו".
אבל הוא כל הזמן מתקרבן.
"זה דיסוננס. זה לשדר חוזקה לצד המקום הזה שהוא לא חלק מהאליטה. משיחות עם הרבה ליכודניקים שהם חברים, אני יכולה להגיד שבליכוד יש משהו שמאוד מכבד את המנהיג. זה משהו שאולי כדאי ללמוד ממנו. כי הצד השני הרבה יותר ביקורתי".
למי המשפחה שלך הצביעה לפני שאת הגעת?
"לליכוד. בואי, אני באה מבית שיש בו אח על שם אריק שרון. זאת חתיכת מעמסה. אבל היום גם להם, ששנים העריכו את נתניהו, מה שקורה נראה מוגזם".
אפרופו שרון, אחרי שכהן השתחררה מגל"צ היא הייתה הדוברת הכלכלית־חברתית של משרד ראש הממשלה בתקופתו. "הישיבות אצל אריק התאפיינו בזה שיש סנדוויצ'ים עם נקניקים והוא אוכל רק את הנקניקים כדי לא להשמין", היא צוחקת. "גם היו מטגנים לו לוף. אבל מה שאני ממש זוכרת זה שהוא ידע לקחת החלטות. לחתוך".
פראיירית היא לא הייתה מעולם. מעבר ללימודי כלכלה לתואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית, היא נדלקה מגיל צעיר על מאבקים חברתיים. הרבה לפני שאדוה דדון הייתה אדוה דדון, כהן כבר עשתה לעבריינים שעשקו קשישים שיימינג באמצעות מצלמה נסתרת. "זה התחיל במקרה", היא מספרת. "פנו אליי הרבה מבוגרים שנקלעו למצוקה והייתי עוברת להם על פירוט האשראי, רואה מי לקח להם כסף ומאתרת את האנשים. החזרתי לאנשים מיליונים. היו נוכלים בני זונות באמת. עבריינים. המציאו לאנשים חובות. שלחו לאנשים סיר ב־12 שקל ולקחו 400. ואני הייתי מאוד אלימה, זה היה עוד בימים שלא היה לי יועץ משפטי. הייתי מתקשרת לאנשים ואומרת, אם הכסף של האישה הזו לא חוזר לחשבון תוך 24 שעות הפרצוף שלך בפייסבוק עם כל הפרטים, שהילדים שלך יתביישו באבא שלהם. ואנשים החזירו את הכסף. ולאט־לאט הכירו את השם שלי. זה אנשים שעשו מיליונים ואני הפרעתי להם. טלפנית פרחה שלא למדה כלום בחיים שלה הייתה עושה 20 אלף שקל בחודש כדי לטחון אישה זקנה. אז תחשבי כמה עשה מי שמעליה".
אז הרגזת אותם. קצת מפחיד.
"אני לא מפחדת. אבל השיא היה כששמו את השם שלי ומספר הטלפון באתרי פורנו ועל כרטיס ביקור של נערת ליווי. זה התחיל בטלפונים שרוצים לקבוע איתי. ואני לא מבינה מה רוצים לקבוע. ואז אומרים שמעתי עלייך ומתי את יכולה לקבל. ואני לא מצליחה להבין על מדברים עד שאני קולטת שזה רק גברים. היו מאות שיחות, אבל די מהר אמרתי רגע, ממי קיבלת את הטלפון הזה? חילקו כרטיסים עם השם שלי והפלאפון והיה כתוב 'מחכה לך' עם תמונה של מישהי. שאלתי מי נתן לך את הכרטיס. צלם לי אותו. התחלתי לתחקר. להפעיל אותם. בשלב מסוים אמרתי לאנשים תקשיבו, אני פועלת נגד אנשים שגונבים כסף מקשישים, אני רוצה להעביר את זה למשטרה, תעזרו לי. הם עזרו לי ונורא התביישו בסוף. הגשתי תלונה במשטרה. לא קרה עם זה כלום. קנינו מצלמות אבטחה לכל הבית. תידרכנו את הגננות. אותי זה רק דירבן להיכנס באימא שלהם".
את האמביציה הזאת היא לקחה איתה לעיריית ירושלים, כחברת מועצה וחברת הנהלת מועצת העיר. במקביל הובילה מאבקים חברתיים במסגרת תנועת התעוררות, בין אם נגד כפייה דתית או במסגרת שיפור תנאי מגורים או העסקה של אוכלוסיות מוחלשות בעיר. כשב־2013 נוצר קשר בינה לבין ציפי לבני, זו הייתה מבחינתה התפתחות טבעית. כהן שובצה במקום התשיעי ברשימת התנועה, ונותרה מחוץ לכנסת. מצד שני, לא כל אחת מגיעה ללידה עם ציפי לבני. "הבת שלי רוני נולדה ביום הבחירות. אני זוכרת שפתאום ירדו לי המים במטה הבחירות של התנועה. כל השטיח היה מים. ציפי המתוקה נסעה איתי לחדר לידה באוטו. בעלי לא היה איתי, לא היה עליי כלום, אז היא לקחה אותי. לידה ראשונה וציפי לבני כפרה עליה טסה איתי לאיכילוב באוטו ואני מאחורה בהלם. היא הייתה ממש קולית. אחרי שנתיים שוב הממשלה מתפרקת וציפי מתקשרת אליי ומבקשת ממני להצטרף אליה. ואני אומרת לה: 'ציפי את לא מאמינה. אני שוב בחודש תשיעי'".
את דווקא מסוגלת לזה.
"אבל אז לא רצתי. הייתי צריכה להרגיש שאני באמת מסוגלת לפוליטיקה. כי זה תחום קשוח. זו מלחמה. והרגשתי שאני עדיין לא בשלה".
הפעם השלישית שכהן ילדה תוך כדי בחירות הייתה עם כחול לבן. "יש בדיחה שכל פעם שאני בחודש הרביעי הממשלה מתפרקת", היא צוחקת. "עומרי נולד לי ארבעה ימים אחרי השבעת הממשלה. ישבתי אצל צחי ברוורמן לישיבת חפיפה על תקנון הממשלה. ומתחילים צירים. וכל פעם אני מחכה שיסתיים ציר, כי לא רציתי לפספס את החפיפה. איך שזה נגמר אני אומרת לבעלי חייבים להזמין בייביסיטר. משם המשכתי ישר לחדר לידה".
ראש הממשלה צילצל לברך?
"לא יכולתי לענות לו. הייתי עסוקה בלסחוט את הקולוסטרום, הייתי חייבת לבסס הנקה! בסוף דיברנו, הוא בירך אותי והיה מאוד מקסים. הייתה לי איתו שיחה על משפחה והוא אמר לי שהיו לו שנים ארוכות שהוא עבד בלי להקדיש מחשבה למשפחה. בסוף הוא יצר שישי-שבת קדוש למשפחה שלו וזה יוצר לו איזון בחיים. זה היה מרגש. מצד שני פיספסתי את ישיבת הממשלה הראשונה".
חופשת לידה, לעומת זאת, היא מעולם לא לקחה. מודעת לגמרי שהיא וההתמכרות שלה לעבודה הן סטיית תקן, אבל מסרבת להתנצל על מי שהיא. "אחרי כמה ימים החזירו אותי לבית החולים כי היה לי זיהום והתשתי את עצמי. הבעיה היא שאני רוצה גם וגם־וגם ולעשות את הכי טוב שאני יכולה. וזה מורכב".
העולם היה מסתדר בלי מירב כהן שבועיים, אבל מירב כהן לא הייתה מסתדרת בלי העולם.
"אולי. אני יכולה להגיד שבתפקיד הזה התייחסתי לכל יום כאילו הוא יומי האחרון בתפקיד, ובדיעבד מתברר שלא טעיתי".
פורסם לראשונה: 07:32, 15.01.21
