לא בקלות החליטו שניאור טייב וקוסטה גורוחובסקי, לוחמי שריון שהשתתפו במבצע צוק איתן, להגיש תביעת דיבה נגד חברם לנשק, ירון זאב. זאת ככל הנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה הצה"לית שלוחמים שישבו יחד באותו הטנק תחת אש תופת, ימצאו את עצמם יורים מילים זה על זה באולם בבית המשפט.
"הייתי חבר טוב של ירון. עברנו הרבה חוויות יחד, דיברנו בינינו בצורה מאוד פתוחה", מספר שניאור, שהיה טען־קשר בחטיבה 7 במהלך המבצע והוא כיום סטודנט למשפטים. עד כמה החברות הייתה קרובה מעידה תמונה שצולמה בתוך הרצועה, ברגע של הפוגה קלה. "שמרתי איתו על קשר גם אחרי שהעיד ב'שוברים שתיקה', ואחרי שגרם לכך שתיפתח חקירה נגדנו, כי היה לי חשוב להבין למה המציא כאלה סיפורים. הוא זה שבחר, לצערי, להתנתק".
"קשה לי עם התביעה הזאת. זה לפתוח פצעים מחדש", אומר קוסטה, שהיה מפקד טנק בצוק איתן וכיום הוא הנדסאי בניין. "אני אדם שלא מתראיין ולא מצטלם. זו הפעם הראשונה והאחרונה שאני עושה זאת. לצערי, ירון עשה לנו עוול ולא הותיר לנו ברירה, בייחוד אחרי שראינו איך בכל העולם מצטטים את העדויות שלו. הבנתי שאנחנו חייבים לצאת למסע של טיהור שמנו שהוכפש וטיהור שמם של חיילי צה"ל".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
השבוע הגישו השניים יחד עם ארגון "עד כאן" את תביעת הדיבה על סך 2.6 מיליון שקל נגד חברם לטנק ונגד ארגון "שוברים שתיקה". כתב התביעה חושף לראשונה את שמו המלא של ירון זאב, שהתראיין בארץ ובעולם ומסר את עדותו הכתובה והמצולמת לשוברים שתיקה בעילום שם ובטשטוש פנים. חשיפת השם בתביעה היא דרמה בפני עצמה: הארגון ניהל מאבק משפטי נגד חשיפת שמו, מאחר שעבורם זהו כלל ברזל שלא לחשוף את מי שבחר להעיד אצלם אנונימית. עוד במהלך חקירת ירון במצ"ח תבעה הפרקליטות בהליך משפטי את "שוברים שתיקה" בדרישה להעביר לידה את חומרי הגלם של העדות, שכן העדויות עוברות עריכה. הארגון התנגד, אך בהסכם פשרה מול פרקליט המדינה דאז שי ניצן, שפיקח על החקירה, מסר את החומרים מבלי לחשוף את שם העד.
"למי שנפגע מהחקירה עומדת בחוק הזכות לקבל לידיו את חומרי החקירה לצורך הליך משפטי, כמו למשל דיבה, כולל שמו המלא של כל מי שפגע בו", מסביר עו"ד צור פלק שמייצג את השניים יחד עם המומחה לדיבה עו"ד רון לוינטל. "כך קיבלנו כדין מהפרקליטות את תמלילי החקירות, שכוללים גם את שמו של ירון". מרגע שהוגשה התביעה, השם הופך להיות נחלת הכלל במסגרת העיקרון של פומביות המשפט.
ההחלטה על הגשת התביעה התקבלה, אגב, עוד לפני פסק הדין בתביעת הדיבה על הסרט "ג'נין, ג'נין", אבל אין ספק שהוא העניק להם רוח גבית.
בעקבות מבצע צוק איתן הוציא "שוברים שתיקה" ספר עדויות ששמו "ככה נלחמנו בעזה". הספר מאגד יותר ממאה עדויות לכאורה על אירועים שהתרחשו במבצע, באופן מנותק מהקשר ומפוצל. למשל, הראיון המקורי של ירון נערך ל־14 "עדויות" נפרדות, מבלי שהקורא יכול להבין שמדובר באותו המקור. פרסום הספר עורר רעש ציבורי והביא לפתיחת חקירה פלילית נגד חיילים בחטיבה 7 ובגדוד 50 של חטיבת הנח"ל. צוות החקירה המיוחד של מצ"ח ומשטרת ישראל, שהוקם בשנת 2015, חקר את האירועים במשך ארבע שנים עד ש"תיקי החקירה נסגרו ללא נקיטת צעדים משפטיים כלשהם. באחד המקרים הועבר העניין לטיפול בציר הפיקוד", כך לפי דובר צה"ל.
ההשוואה בין העדויות המקוריות שמסרו החיילים ל"שוברים שתיקה" לבין תמלילי חקירות מצ"ח, שצורפו לתביעה, מצביעה על פערים משמעותיים ומעוררת שאלות לא פשוטות.
את הראיון ל"שוברים שתיקה" נתן התותחן ירון זאב עם שחרורו מצה"ל לאחר מבצע צוק איתן. יחד עימו התראיין בפני הארגון גם נהג טנק מאותה מחלקה, שהיה אז חייל צעיר. עדותו של הנהג מתארת בעיקר אווירה בעייתית ופחות אירועים ספציפיים, מה גם שסבל ממצוקה אישית ושוחרר משירות קרבי. בחקירתו במצ"ח טען אותו חייל כי פנה לארגון וביקש להסיר את עדותו מאתר האינטרנט שלהם, אך הם סירבו. לאור זאת החליטו חבריו שלא לתבוע גם אותו.
לעומת זאת, העדות הכתובה והמצולמת של ירון מציגה אירועים מצמררים שהתרחשו לכאורה בזמן המבצע. הוא מתאר, למשל, אירוע שהתרחש בדיר אל־בלח: "לאחר הכניסה הלילית שלנו לרצועת עזה אנשים התחילו לנמנם. לא היה שום איום והיה שקט. פתאום הגיעה פקודה בקשר: 'חבר'ה, כולם לעלות למין שורה כזאת', מול שכונה בשם אל־בורייג', שזו שכונה שבעצם רואה אותנו מרחוק (...) והם יכולים לשלוט עלינו גם באש וגם בתצפית.
"אני זוכר את זה. כל הטנקים עמדו בשורה. שאלתי את המפקד שלי: 'לאן אנחנו יורים?' הוא אמר לי: 'תבחר לאן שבא לך'. וגם אחר כך, בשיחות עם שאר החבר'ה, כל אחד בעצם בחר את המטרה שלו. המפקד קרא לזה בקשר: בוקר טוב, אל־בורייג'. 'אנחנו נבצע, חבר'ה, בוקר טוב אל־בורייג''. זה הציטוט. בעצם כדי להעיר את השכונה, להראות לחבר'ה שצה"ל פה ולבצע את ההרתעה הזאת (...) כולם ירו פגזים לאן שהם רצו, מן הסתם. אף אחד לא ירה עלינו - לא לפני, לא אחרי, לא במהלך".
חלקים מהעדות הזאת הוקראו על ידי דנה גולן, אז מנכ"לית "שוברים שתיקה", בדיון בפרלמנט האירופי ב־2015. דבריה זכו למחיאות כפיים סוערות.
אלא שבחקירתו במצ"ח תיאר ירון את האירוע באופן שונה לחלוטין. תחילה טען כי אינו זוכר שלקח חלק בעדות הזאת ושאינו מזהה את עצמו בסרטון של "שוברים שתיקה", שצולם כמה חודשים קודם לכן. אחרי שהחוקר הראה לו שהדמות המטושטשת והרקע בסרטון זהים בדיוק לסרטונים אחרים, שבהם כן זיהה את עצמו, ושאל אם יש לו בעיות זיכרון, ענה ירון שאין לו אלצהיימר. גם ביחס לאירוע עצמו נשמע ירון אחרת מאשר בעדות ל"שוברים שתיקה", שבה טען שהמטרות נבחרו באופן אקראי.
"אל־בורייג' זה מחנה חמאס מאוד גדול", אמר בחקירת מצ"ח. "פלוגת מילואים של השריון ירתה כל הלילה אל האזור ועכשיו אנחנו צריכים להפגין נוכחות ולהראות להם שאנחנו פה (...) אני והטנק שלי בדיוק סיימנו להשמיד מטרת נ"ט על בית בן שתי קומות שנמסר לנו שיש שם נ"ט. ואז הגיע אלינו כל העניין של חלוקת מטרות לירי הרתעתי. א' המ"פ אמר לכל המט"קים והקצינים: 'חלקו מטרות וחכו לספירה שלי (...) אחת־שתיים־שלוש... בוקר טוב, אל־בורייג'".
"האמירה הזו היא סוג של מורל, אין בזה משהו אסור", מסביר היום שניאור. "הירי עצמו היה אחרי חלוקת מטרות מאושרות. יש בנק מטרות שאושרו לירי והן מועברות למפקדי הטנקים. מהעדות של ירון ל'שוברים שתיקה' מתקבל הרושם שירינו כמו שוּק, אבל אין דבר כזה. אתה לא יכול לירות סתם, מהסיבה הפשוטה שאתה יכול לגרום לדו"צ (ירי דו־צדדי – י"א). הנהלים מאוד ברורים".
בעדות מצולמת נוספת של ירון ל"שוברים שתיקה" הוא מספר שבמהלך צוק איתן נאסר עליהם לירות על ציר טנצ'ר (דרך סלאח א־דין), שחוצה את הרצועה ומהווה עורק חיים מרכזי. לטענתו, אחרי שלושה שבועות בטנק הם עלו לעמדה וירו במכוניות שנסעו על הציר הזה. זו הייתה מעין תחרות, הסביר: "אתה תותחן, בוא נראה אם אתה גבר, בוא נראה אם אתה מצליח לפגוע ברכב נוסע. אז מצאתי רכב, מונית, ניסיתי לירות פגז, לא הצלחתי לפגוע. עלו עוד שני רכבים, ניסיתי עוד פגז או שניים, לא הצלחתי. המפקד אמר: 'יאללה, חאלס, אתה מסיים לי את כל הפגזים, תפסיק'. אז עברנו למקלע כבד. עם המקלע לא הצלחנו לפגוע כמה פעמים במכוניות, עד שפתאום ראיתי רוכב אופניים שסתם מדווש לו בכיף. אמרתי, יאללה, אותו אני מוריד. מצאתי את הטווח, כיוונתי, לא פגעתי, פגע קצת מלפניו, ואז פתאום הוא התחיל לדווש במהירות פסיכית כי יורים עליו, אז כל הצוות בטנק התחיל להיקרע מצחוק ש'וואלה, תראו איזה מהיר הוא'".
המראיין מטעם "שוברים שתיקה" שאל אותו אם לא חשש לפגיעה באזרחים וירון ענה: "אחרי שלושה שבועות בעזה, כשאתה יורה על כל דבר שזז (...) הטוב והרע קצת מתבלבל לך והמוּסר קצת הולך לאיבוד. זה נהיה כמו משחק מחשב מגניב ואמיתי".
אלא שבחקירתו במצ"ח טען ירון כי אינו מזהה את עצמו בסרטון ואינו זוכר את פרטי העדות שמסר ל"שוברים שתיקה" בכתב. "היינו בעמדה שמתצפתת לעבר הכביש הזה (...) אנשים החלו לנמנם. פתאום מפקד הטנק אמר לי: 'יש אישור לירות, תכוון לעבר המכוניות שאני אומר לך'. לשאלתך, זה היה אמבולנס עם דלת סגורה. יריתי ולא פגענו. קיבלנו הוראה מהמ"פ בתדריך במהלך המלחמה כי 'העברנו מסר לסהר האדום שכל אמבולנס עם דלת סגורה הוא מופלל וכל אמבולנס עם דלת פתוחה הוא בסדר'". הסיבה לכך, הסביר, היא שבאמבולנס סגור יש כנראה מחבלים ונשק. בהמשך עדותו הדגיש ירון כי הרכב היה מופלל והירי בוצע אחרי פקודה מגובה בהתאם למידע מודיעיני.
בנוגע לרוכב האופניים טען ירון במצ"ח שלא הוא ירה, וכי הירי התבצע על פי פקודה מפני שהיה מופלל. "אני בדיוק התעפצתי בטנק, התעוררתי למילים של מפקד הכוח לגבי רוכב האופניים: 'ירון, יש לנו אופניים מופללות, חכה לאישור שלי'", העיד בחקירתו.
קוסטה, הן בחקירתו במצ"ח והן בשיחה איתנו, מציג תמונה שונה לחלוטין של האירוע. "חיפינו על כוח של הנדסה שהגיע עם שני D9 (דחפורים כבדים – י"א) להרוס בית של מחבל. זיהיתי תזוזה באחד החלונות, באזור שאזרחים לא אמורים להיות בו. זה היה נראה כמו נ"ט שיוצא משם. כבר ירו עלינו משם. רצינו לירות, אבל אז ראיתי רוכב אופניים שנוסע לכיוון הזה. יריתי קודם במקלע לכיוון הבית כדי להבריח אותו, זה היה ירי אזהרה כדי להציל לו את החיים. הירי לא אמור היה לפגוע ברוכב ובאמת לא פגע. כתוצאה מהירי רוכב האופניים הסתובב ודיווש במהירות. זה עורר צחוק בטנק, אבל לצחוק זה לא פשע מלחמה. רק אחרי שרוכב האופניים התרחק, אחרי שהצלנו לו את החיים, למרות שהוא היה באזור שאסור לאזרחים להיות בו ויכול להיות שהוא היה מחבל, ירינו על הבית שבו הייתה תזוזה בחלון".
ירון, קוסטה ושניאור היו חלק ממחלקה מוקטנת של שני טנקים שעליהם פיקד הקצין מ'. השיבוץ הקרבי של שני הטנקים התחלף כמה פעמים במהלך המבצע, כי טנק אחד נפגע והיה צריך לצאת לתקן אותו.
"לאף אחד מאיתנו לא היה עוד ניסיון קרבי, אפילו לא למ"פ", מספר קוסטה, "נכנסים והכל סביבך שחור, אתה לא רואה את כף ידך. הראייה של תותחן היא מאוד צרה, רק דרך העינית, לא כמוני, מפקד הטנק, נמצא עם ראש בחוץ ורק הוא שומע את רשת הקשר החיצונית, את הפקודות והמידע המודיעיני שיורד מהמח"ט דרך המג"ד, למ"פ ואז אלינו. יורים רק מתוך בנק מטרות שאושרו".
הכרת את ירון עוד קודם?
"ירון היה בפלוגה שלי. אני איש מרכז, לא ימין, אבל התרשמתי שלירון יש עמדות שמאל קצת קיצוני. אני זוכר שבהתחלה הוא תמיד הסכים לעשות מעצרים ביהודה ושומרון, אבל לקראת סוף השירות הוא לא הסכים לעשות מחסומים. בעיניי זה היה צעד אינטרסנטי וניצול מעמדו כוותיק. יש עוד חבר'ה עם דעות כמו שלו, זה לגיטימי, אפילו מצוין, אבל במקרה שלו זה נראה כמו אחד שכל הזמן דואג לעצמו. בסדר, זכותו".
שניאור: "בגלל שהייתי קרוב לירון, אני יכול לומר שהיה בו משהו חריג, מין חוסר ביטחון עצמי שדוחף להתבלט. הקפיצו אותו לעזה מחופשת השחרור. היה לו מאוד קשה עם זה. הוא כעס. וכמו כולנו, גם פחד". הוא לא זוכר ששמע מירון בזמן אמת ביקורת על נוהלי הפתיחה באש או על ירי לא מוצדק. ירון מתאר סיטואציות שהוא לא רצה לירות, ואני זה שצעקתי עליו לירות. זה הכי מופרך, כי לי בתור טען יש אינטרס שיירו כמה שפחות. הרי הטען הוא הסנג'ר בטנק, זה שלא רואה לאן יורים ולאן נוסעים, רק מרים את הפגזים ופורק. ירון גם מספר שהתווכח עם קצינים על נוהלי הירי. אני לא זוכר סיטואציה כזו".
אחד הרגעים הקשים ביותר שעברה הפלוגה במהלך המבצע היה ביום שישי, 25 ביולי 2014, כאשר סמ"ר גיא לוי ז"ל נהרג מירי פצמ"ר. גיא היה קודם לכן חבר קרוב של הלוחמים שלימים קראו לילדיהם על שמו. אבל "שוברים שתיקה" האשימו את קוסטה וחבריו שמצאו דרך מכוערת במיוחד להנצחת חברם.
וכך סיפר ירון מול המצלמה בעדותו ל"שוברים שתיקה": "שבוע־שבועיים אחרי שנכנסנו לעזה, חבר שלנו לפלוגה נהרג. המ"פ הגיע אלינו, סיפר לנו שחבר נהרג בעקבות כך וכך, ואמר: 'חבר'ה, תתארגנו, תעלו על הטנקים, ואנחנו ניתן מטח ירי לזכרו'. בינתיים המחלקה עמדה במין מעגל דומם כזה, אנשים בכו, אנשים שברו גם עם הנשקים שלהם כמה חלונות באזור, ועלינו על הטנקים (...) המ"מ שאל את המ"פ: 'אנחנו עולים למגע, בסדר?' המ"פ אמר: 'רשאי, בזמנך החופשי' (...) והמ"מ שלי אמר: 'טוב, חבר'ה, אנחנו נירה עכשיו לזכרו של החבר'.
"לאורך כל המבצע היה מין בית ליד הים, רחוק מכל דבר אפשרי ומכל סכנה אפשרית, אבל הבית הזה היה כתום והכתום הזה שיגע אותי בעיניים. אז אמרתי למ"מ שלי: 'אני רוצה לירות על הבית הכתום'. הוא אומר לי: 'סבבה, מה שבא לך', וירינו. סתם כי הוא היה כתום".
אבל מהצלבות תמלילי החקירות הפליליות מצטיירת תמונה אחרת. ביום שישי בצהריים הגיע המג"ד אל המחלקה הקטנה, שהייתה מנותקת מיתר הפלוגה, והודיע להם רשמית על מותו של גיא. המחלקה הייתה מסופחת לכוח רגלי שטיפל במנהרות טרור באזור חקלאי. ליד פתחי המנהרות היו כמה מבנים שמתוכם נורו שלושה טילי נ"ט אל כוח הטנקים כשלוש שעות קודם לכן, וכוח הטנקים ירה לכיוונם פגזים. אחרי שהמג"ד עזב, המפקד הבכיר בשטח – מ"פ מיחידה אחרת – הציע למפקד המחלקה מ' להחזיר את הכוח שלו כמה שיותר מהר לפעילות מבצעית, כי ידוע שזה הדבר הנכון לעשות אחרי אובדן. מ' ראה עד כמה לוחמיו שבורים והחליט להחזירם לכשירות מבצעית. המ"פ נתן אישור למכת מנע לכיוון האזור שממנו נורה נ"ט באותו בוקר, ומ' הבהיר לחייליו שהם חייבים לעשות "היפוך קערה" ולהשיב לידיהם את היוזמה.
בחקירתו במצ"ח טען ירון תחילה כי המ"פ אמר: "מי שרוצה שייקח את זה כנקמה או כירי לזכר". אחר כך התייעץ ירון עם עורך דינו, שינה כמה גרסאות, ולבסוף אמר שהמ"פ וגם המ"מ לא אמרו שהירי הוא לזכר גיא, אלא דיברו על המושג "היפוך קערה". עוד אמר בחקירתו: "אני חייב לציין ש'שוברים שתיקה' גם חתכו וערכו את העדות ולקחו את הקטעים הרלוונטיים, את החלקים העסיסיים". בחקירתו דיבר תחילה על בית כתום, אחר כך על בית סגול ואז על מבנה אפור. עדים אחרים תיארו מבנה אפור נמוך שהיה סמוך למנהרה, ושמכיוונו נורו טילי נ"ט על הכוח.
"המג"ד או המ"פ ודאי לא דיברו במושגים של נקמה", אומר קוסטה. "לא היה דבר כזה. יכול להיות שמישהו זרק לאוויר שזה לכבודו של גיא, שנמשיך להילחם גם בשבילו, אבל זה ירי שהיה ממילא חלק מהלחימה".
"זה די מצחיק להגיד על מפקד המחלקה שלנו שהוא אמר שזה נקמה לזכר גיא", מציין שניאור. "מדובר בקיבוצניק שמאלני, אשכנזי כזה, ציוני ואהוב על כולם, שאין שום סיכוי שיגיד משהו כזה".
מתי בעצם הבנתם שירון מסר עדות ל"שוברים שתיקה"?
שניאור: "אני הבנתי רק אחרי שהתקשרו ממצ"ח והזמינו אותי לחקירה על פשעי מלחמה. אמרתי שרק השתחררתי, אבל הם הודיעו לי להגיע מיד".
קוסטה: "כמה חודשים אחרי השחרור שמעתי ממישהו על העדויות ש'שוברים שתיקה' אוספים. התחלתי להסתכל ואז זיהיתי את ירון ועוד אחד ששירת איתנו, ונכנסתי להלם מוחלט. בהמשך הוזמנתי פעמיים לחקירת מצ"ח. בהתחלה הסתרתי את זה, אבל עם הזמן זה התגלה, ואנשים סביבי ידעו שהייתי בחקירה על פשעי מלחמה וחשבו שאני רוצח. גם קיבלתי הערות מאנשים בעבודה.
"זו פגיעה קשה בי ובחיילי צה"ל. מאשימים אותך בדברים כל כך חמורים, ועוד אנשים שהיו איתך באותו הפחד, ואתה עשית כל מאמץ כדי להגן על החיים שלהם. בתוך המלחמה הקשה הזאת עשיתי כל מאמץ לשמור על שלום הצוות שלי ולקבל את ההחלטות הנכונות, ובסוף 'שוברים שתיקה' מספרים לכל העולם שאנחנו רוצחים, ועכשיו אני צריך להוכיח לכולם שאני לא כזה. הייתי תקופה מסוימת בקנדה, ראיתי את הנזק ש'שוברים שתיקה' עשו. פגשתי אנשים שלא רצו לדבר איתי כי אני לוחם צה"ל".
החקירות נמשכו כשש שעות כל אחת. "חוקרים אותך כאילו אתה אשם ומשקר", מספר קוסטה. "אחרי זה נכנסים לתקופה ארוכה של חוסר ודאות. עברו שנים עד שהודיעו לי שהתיק נסגר. בכל השנים הללו חששתי מהטירוף הזה, שעוד יגישו נגדי כתב אישום. זה ישב לי על הראש ופגע בהשכלה שלי ובקידום המקצועי".
יש לך שאלות מצפוניות בעקבות מה שקרה שם?
"ממש לא. להפך. אני מרגיש שסיכנּו את עצמנו רק כדי לא לפגוע במבנה של בית ספר שהסתתרו בו מחבלים שירו עלינו. לא ירינו על מסגדים, למרות שהם שימשו מחבלים. במהלך הפסקת האש בא מולנו פתאום אבא עם ארבעה ילדים, כמו אמא אווזה. הם ממש התקרבו אלינו. נופפתי לו בידיים שילך אחורה והוא הצביע ימינה על איזה בית וסימן לי שזה שלו. נתנו לו להמשיך בניגוד לנהלים, למרות שהוא היה יכול להעביר לחמאס מידע על המיקום שלנו. מה לעשות, היו שם ילדים. הייתי עם ירון באירוע הזה, אבל הוא הוציא אותי רע בעדות שלו ולא טרח לספר גם את הסיפור הזה. למה 'שוברים שתיקה' לא אוספים גם עדויות כאלה?"
את תביעת הדיבה יזם ארגון "עד כאן". "הגיעו לידינו אינדיקציות שחוברת העדויות של 'שוברים שתיקה' לוקה בחוסר אמינות, במילים עדינות, אז החלטנו לבצע מחקר מקיף בעניין", מספר מנכ"ל "עד כאן" גלעד אך, שהיה בעצמו קצין בגולני. "בחנּו עדות־עדות, הפעלנו צוות מחקר, הגענו ללוחמים ולחומרים משפטיים, והתמונה שהתגלתה לנו היא חד־משמעית: ארגון 'שוברים שתיקה' יצא למסע הכפשה חובק עולם נגד לוחמי צה"ל ונגד מדינת ישראל, עם דוח שקרי שלא מחזיק מים. הנזק לחיילים ולמדינה הוא בל ישוער. נשאלת השאלה מה המניע של אזרחים ישראלים לפעול באופן כל כך אינטנסיבי נגד המדינה שלהם בזמני מלחמה. נראה שהתשובה קשורה לנותני המימון העיקריים של 'שוברים שתיקה' – מדינות אירופיות כמו אירלנד, נורווגיה, גרמניה ואחרות, שמעבירות לארגון הזה מיליוני שקלים בכל שנה. אפשר לראות שהיקף התרומות שהם אוספים גדל במקביל להיקף פעילותם. 'שוברים שתיקה' יצטרכו לתת הסברים בבית המשפט ולפצות את הלוחמים שנפגעו קשות על הדיבה שהפיצו".
ירון זאב חי בשנים האחרונות בגרמניה. כדי לבקש ממנו תגובה פנינו אליו בפייסבוק, במייל ובטלפון עם פירוט נרחב של כל הטענות. לצערנו, לא קיבלנו ממנו מענה ישיר. פנינו ל"שוברים שתיקה" וביקשנו שיעזרו לנו ליצור איתו קשר כדי לקבל את תגובתו, אך הם הבהירו שאינם מספקים מידע על עדים שמבקשים להישאר אנונימיים ושלא יוכלו לסייע בכך. נאלצנו לפנות לבני משפחתו ואחיו מסר כי 'אין אפשרות ליצור איתו קשר וגם אינו מעוניין', ודרש שלא נפנה עוד ישירות למי מבני המשפחה. פנינו לעורך הדין קובי סודרי, שייצג את ירון במהלך החקירה במצ"ח. סודרי פנה למשפחה והעביר לה את כל הטענות שעולות בכתבה.
מ"שוברים שתיקה" נמסר בתגובה: "אנחנו שמחים לראות שעדויות הלוחמים הקשות והחשובות שפירסמנו מוצאות את דרכן לעיתון, גם אם מטרת התביעה היא לנגח אותנו. זהו תפקידנו – להציב מראה ולעורר דיון בחברה הישראלית בדבר השליטה הצבאית שלנו על מיליוני בני אדם חסרי זכויות. אם זו תהיה התוצאה של הכתבה ושל מאמצי ארגון השתולים 'עד כאן' – דיינו.
"בדיוק בגלל מסעות רדיפה מעין אלו ניהלנו מאבק איתנים על מנת שלא לחשוף את שמות העדים שלנו. נמשיך לשמור על החיילים שבוחרים לשבור שתיקה. אנו שמחים לראות שהפרטים שניתנו למצ"ח מאשרים את קיומם של אירועים שחשפנו. טבעי שגרסה הניתנת בחקירה ולאחר ייעוץ משפטי תהיה שונה במידת מה מזו הניתנת מרצון חופשי, אלא שגם כאן – כשבוחנים לעומק את ההבדלים – נדמה שהעדויות כלל לא הופרכו, אלא שהאירועים כולם אכן התרחשו ורק קיבלו פרשנות שונה ומעטפת של זהירות משפטית.
"לעניין תביעת הדיבה של 'עד כאן': מדובר בעוד הליך משפטי מופרך שהוא לא יותר מתעלול יח"צ תוך שימוש נבזי בתביעה יזומה נגד לוחמי צה"ל. בעוד אנו נאבקים על הזכות של החיילים לשמור על פרטיות זהותם, 'עד כאן' וגורמי ימין שונים פועלים במטרה לאיים על חיילים ולוחמים שלא יעזו לדבר על המציאות שאותה חוו בשטחים. אנחנו עומדים מאחורי העדויות והעדים האמיצים שבוחרים לחשוף את המציאות הקשה שבה לקחו חלק ונחושים להמשיך לפעול ללא מורא – עד לסיום הכיבוש".
פורסם לראשונה: 07:31, 22.01.21
