במשך עשרות שנים היה ידוע במשפחתו של אברהם בורשטיין מחולון כי הוא הוא הצנחן השמאלי מהצילום המפורסם והאקוני של הצלם דוד רובינגר, "הצנחנים בכותל המערבי". "מאז שהיינו ילדים אנחנו יודעים שזה אבא", מספרת השבוע בתו, איילת בורשטיין־סאייג. "אבא לא דיבר איתנו על זה. ידעתי שהוא היה במלחמה והיה צנחן והלך למפגשים שנתיים של הצנחנים. רק פעם אחת ביום העצמאות הייתה תוכנית בטלוויזיה, ואמא אמרה: 'הנה התמונה שאבא מופיע'. ככה נודע לנו על כך. כששאלנו אותו על זה, ענה: 'הייתי שם במקרה'".
כתבות נוספות למנויים:
בעידן של שנות ה־70 וה־80, חוץ מלספר לבני משפחה בהזדמנויות כמו יום ירושלים, לא היה הרבה מה לעשות עם מידע מרעיש שהופך אותך לסוג של סלב. ב־96' נפטר בורשטיין וסביר להניח כי הכבוד היה נשאר בקרב בני משפחתו וחבריהם, אלמלא שלוש שנים אחר כך שודר בערוץ הראשון "עד ראייה", סרטו של הבמאי מיכה שגריר, שבו תועד פועלו של רובינגר, חתן פרס ישראל לתקשורת.
"אני לא ראיתי את הסרט", אומרת בתו של בורשטיין, נסערת כאילו זה קרה אתמול, "אבל חודש אחרי השידור, הגיע טלפון מחברה של אחותי, שאמרה לי: 'שיקרתם לי כל השנים. ראיתי בטלוויזיה שהצנחן השמאלי הוא בכלל אדם אחר'". רק אז, לראשונה, התברר למשפחה, כי אדם אחר, ציון כרסנטי, ציגי בפי חבריו, טוען לכתר - כלומר, להיותו האדם השלישי משמאל בצילום המפורסם.
כרסנטי מופיע מול קהלים שונים, כמו חיילים ותלמידים ומספר על הצילום, ואפילו זכה לחיקוי בארץ נהדרת. "הייתה לי הזכות להיות לוחם בחטיבה 55 של הצנחנים תחת פיקודו של מוטה גור גדוד 66 פלוגה ב במלחמת ששת הימים", הוא כותב בדף הפייסבוק שלו. "במהלך כיבוש הכותל הונצחתי בתמונה ההיסטורית של שלושת הצנחנים הנפעמים והנרגשים אל מול הכותל המערבי (בצד שמאל של התמונה). זוהי תמונה ייחודית חד־פעמית שאין פלא שהפכה לסמל לאומי, תמונת נצח ונכס לנכסי האומה כולה".
"בכל יום ירושלים", מספרת הבת איילת, "חברות מתקשרות אליי: 'נו, עוד פעם את אומרת שזה אבא שלך? תוכיחי'". עם חלוף השנים והתווספות הנכדים, הצורך להוכיח שזה בורשטיין בתמונה, לכאורה, הפך לפרויקט משפחתי. סוג של לפיד שהם מסרבים לשמוט - על אף המחלוקת שקשה להכריע בה.
"לי יש טראומה אישית משלי שבגללה אני אלך עד הסוף", מסביר הנכד, אוראל בורשטיין. "כשהייתי בן שש, וסבא כבר לא היה בחיים, הורדתי מהקיר את התמונה הגדולה של הצנחנים בכותל, ולקחתי אותה לבית הספר. נכנסתי לחדר המנהלת ואמרתי לה: 'זה סבא שלי ואני רוצה לספר על התמונה'. באחת הכיתות הילדים שאלו: 'סבא שלך מת במלחמה?' עניתי שלא, שהוא המשיך בלחימה ונפטר לא מזמן. ואז קמה המורה, ואני לא אשכח את זה, ומול כל הכיתה אמרה לי: 'למה אתה משקר? החייל הזה בחיים. אולי זה לא סבא שלך בתמונה?' באתי הביתה ובכיתי לאמא: 'למה אומרים שאני שקרן?'"
יש מצב שאולי סבא אברהם אמר לכם שזה הוא, בקטע של אגדה משפחתית, משהו לבדר את הילדים והנכדים, בלי לחשוב על המשמעויות?
"אז את לא הכרת את אבא שלנו", קופצת איילת. "אבא שלי היה ניצול שואה שעבר הרבה תלאות בחיים. התגייס גיוס מוקדם בגיל 17 לצנחנים. כשאני מסתכלת בתמונה, אני רואה כמה הוא דומה לאחים שלי באותו גיל".
השבוע עלה המאבק מדרגה משמעותית. 54 שנים לאחר שצולם צילום המריבה, ו־22 שנה מהיום שבו התוודעו לכרסנטי, שכרה משפחת בורשטיין את שירותיו של עורך הדין אורון שוורץ והוא שלח לכרסנטי מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים. "מר כרסנטי מציג עצמו לכאורה כמי שמופיע בצילום ואף הפך זהות שגויה זו לעסק מסחרי", נאמר במכתב. "מרשינו אינם חולקים כי מר כרסנטי אכן נטל חלק בכיבוש הכותל, ואולם הוא איננו לכאורה האדם בתצלום".
ציון (ציגי) כרסנטי מכיר כבר שנים את הסיפור ואת הטענות. הוא תושב עפולה, אב לילדים וסב לנכדים, מוקף במשפחה אוהבת, בעברו עבד בענף התיירות והיום פנסיונר המתחזק מוזיאון בנושא מלחמת ששת הימים, שבו התמונה היא המוצג העיקרי ועליה מתבססת ההרצאה שהוא מעביר.
"האישה הזאת לא בסדר", הוא אומר לי בפתח שיחתנו הראשונה, נרעש רק מעצם השאלה שלי. "מה לעשות שככה היא החליטה. אבל אני הצנחן מהתמונה, וכולם אומרים לה את זה, והיא לא מוכנה להשלים. זה סיפור ישן, סגור. אני הצנחן בתמונה וזהו. תשאלי אותה למה הם מאיימים עליי בתביעה".
לדברי איילת, כבר ב־99' אחרי שידור הכתבה של שגריר, כתבה לאנשי הערוץ הראשון, ואלו שלחו לה מכתב שבו אמרו שהפנו את הטענות לשגריר. לדבריה, שגריר מעולם לא ענה לה, ובינתיים נפטר.
ביוני 2000, לקראת יום השנה ה־33 לשחרור הכותל, נעשה תחקיר מאוד מקיף על המחלוקת, שם ניסה כרסנטי לבסס את אמינותו על סדרת כתבות שנעשו עימו ועל הדמות במוזיאון השעווה. בכתבה זכה כרסנטי לרוח גבית רצינית מאוד משני המצולמים האחרים שלגביהם לא הייתה מחלוקת. הרופא יצחק יפעת, הוא המצולם המרכזי, וזה שעמד לידו חיים אושרי. שניהם בימים אלו אינם בקו הבריאות, באופן שמאפשר להם להתעמת עם טענות המשפחה.
"יש שתי אפשרויות", מפרשן הנכד אוראל בדיעבד. "או שאיציק יפעת, המצולם המרכזי, אמר לו: 'נו, זה אתה, היית איתנו'', ומאז הוא אמר: 'כן, זה אני'. אפשרות שנייה שהוא באמת מאמין שזה הוא".
אבל ציינתם בפירוש שבורשטיין היה הולך למפגשי הצנחנים. לא נראה לכם מוזר שאף אחד לא הכיר אותו?
"סבא שלי היה מבוגר משני הצנחנים האחרים. בשירות החובה הוא היה ב־890 כשכל האחרים היו בגדוד אחר. רק במילואים איחדו אותם, צעירים ומבוגרים. זו הסיבה שגם כשקראו להם למלחמה, הם לא הכירו אחד את השני. בתמונה קשה לזהות מישהו עם צבעי הסוואה ופיח. כרסנטי בטוח היה במלחמה, אנחנו לא אומרים שלא".
אני עדיין לא מבינה למה משתמע מכם, שכולם עשו יד אחת כדי להגיד שזה לא אבא וסבא שלכם, למה זה הגיוני?
"אני לא אומרת 'עשו יד אחת'", מדייקת איילת. "אני אומרת שלא בא להם להיכנס לזה, והכול בין חברים מהצנחנים, ואם יפעת אמר, כולם מצטטים אותו".
אין ספק שבחלוף השנים מדובר במחלוקת שקשה להכריע בה. לצורך בדיקת הטענות הגענו גם לחיים כהן, המצולם מאחור. איילת הייתה בטוחה שהוא יתמוך בגרסתה, אבל ההפך קרה - כהן תמך בגרסתו של כרנסטי. "אני אומר שזה כרסנטי, בוודאות", הוא אומר. "כולנו מגדוד מילואים של הצנחנים, חטיבה 55 פלוגה ב'. את בורשטיין, לעומת זאת, לא הכרתי. הוא לא היה איתנו בפלוגה וגם לא בגדוד. אנחנו יודעים מי היה בתמונה מאז ששת הימים, מהיום הראשון שהיא התפרסמה. לגבי כרסנטי, אין לי שום ספק. זה לא יכול להיות מישהו אחר".
כמו בורשטיין, גם מאחורי כרסנטי עומדים בני משפחה אוהבים ובעיקר חוששים איך הפרשה תשפיע עליו, בגילו המתקדם. "אי־אפשר לטעות בצילום", אומר אחד מאחייניו, "העיניים של ציגי זה העיניים של אבא שלו, סבא שלי, וכמו של הבן שלו. הוא צדיק וישר כמו סרגל ולכן אני מופתע. חונכנו להגיד את כל האמת ובכלל לא ידעתי שיש מכחישי תמונות".
אז מה גרם לבורשטיין לספר לבני משפחתו שהוא הצנחן בתמונה? בחזרה לכתב התביעה של הבורשטיינים. כמו רבים מאזרחי ישראל שיצאו לחל"ת, הקורונה הושיבה בבית גם את איילת, בת 51, נשואה ואם לילדים, פעם יחצ"נית והיום עובדת במוסך, שהתחילה לפשפש בתמונות משפחתיות. ואז, כמו בכל שנה, הגיע חודש יוני ועימו יום ירושלים. והיא החליטה לעשות מעשה משמעותי. "בקורונה", היא מסבירה, "התפניתי לזה. כי נמאס לי להתנצל. זה לא נעים לצאת שקרנים. אנחנו מוכנים ללכת לכל בורר, לכל מישהו ניטרלי שייתן חוות דעת או שיקבע סופית מי זה".
אבל כדי לתת חוות דעת שכזו היה עליה לעשות תחקיר מעמיק - ואחרון. ראשית דבר, ובניסיון לשפוך אור על הסיטואציה הכללית, התקשרה לארכיון "ידיעות אחרונות" המחזיק בזכויות לעיזבונו של רובינגר, ורכשה את כל סדרת הצילומים שצילם באותו היום. שם גילתה תמונות של כרסנטי לכאורה עם הרב הראשי שלמה גורן, באופן שאפשר לזהותו. הטלפון השני שלה היה לאבנר רוזנגרטן, חוקר משטרה לשעבר המתמחה במז"פ, והמפעיל היום מכון פרטי ובלתי תלוי לזיהוי פלילי. היא סיפקה לו את סט הצילומים של רובינגר מיום כיבוש הכותל, צילומים של אביה מתקופות שונות, וצילומים של כרסנטי שנלקחו מהעיתונות ומהשחזורים השונים שעשה, וביקשה ממנו לקבוע בוודאות מי הוא הצנחן משמאל.
רוזנגרטן מצא התאמה, לכאורה, בין צלקת שנמצאת על פניו של המצולם לכזו שנמצאת על פניו של בורשטיין, שומה בולטת, ורווח בין השיניים. אף אחד מאלו, לטענתו, לא נמצא על פניו או בפיו של כרסנטי. "מר כרסנטי", כותב רוזנגרטן בחוות הדעת שהגיש למשפחה, שאיתה ניגשו לעורך הדין שוורץ, "אינו הלוחם בכותל באופן ודאי".
מה תגיד למי שאומר: 'טוב, משפחת בורשטיין שילמה לך כסף, בוודאי שתגיד שזה אבא שלהם'?
"כל מי שבא אלינו משלם כסף עבור הבדיקה, ואנחנו תמיד אומרים שאנחנו לא אחראים לתוצאות. אבל כדי שהם לא יוציאו סתם כסף, אנחנו ברוב המקרים עושים בדיקה ראשונית, כדי לראות מה אפשר להגיד. אומנם הזווית לא מתאימה לבדוק מרחקים בין העיניים, משהו שהייתי בודק בתמונת פנים. אבל יש את האף שלא מתאים לכרסנטי, שתי צלקות על הלחי ורווח בין השיניים הקדמיות, וכל זה מתאים לתמונות אחרות של אבא של איילת. ולכן ניסחתי את חוות הדעת כך ששללתי את כרסנטי, ועל אברהם בורשטיין אמרתי: 'יכול להיות'".
אז למרות שהוא לא טוען להתאמה ודאית בין בורשטיין לחייל בתמונה, איילת יצאה מעודדת מהנתונים. "כל מה שאני רוצה", היא אומרת, "שמתחת לתמונה הנצחית של 'הצנחנים בכותל', יהיה את השם של אבא שלי, ובכל מקום אפשרי. אני לא אשקוט ולא אנוח, זה לא בגלל שמגיע לי, זה בגלל שמגיע לו".
עו"ד אורון שוורץ ממשרד שוורץ נרקיס ושות', המייצג את משפחת בורשטיין לצד עורכי הדין יוגב נרקיס ואופירה סמבל: "בניגוד לעבר, שם כל טענותיו של מר ציון כרסנטי נסמכו על עדותם של לוחמים, עכשיו כבר מדובר בכלים פורנזיים מדעיים המשווים בין כרסנטי ובורשטיין למצולם. אין ספק כי מר כרסנטי נכח בזמן כיבוש הכותל, אבל בצילום המפורסם של רובינגר זה איננו הוא".
