אדון נכבד,
אנו מבקשים בזאת כי תואיל בטובך לסייע לנו באיתור כתובתו של הגרמני אוסקר שינדלר. במהלך הכיבוש הגרמני של פולין, אותו גרמני אילץ את נתן וורצל למכור לו את בית החרושת שלו, עבור סכום זעום שלא שיקף את ערכו האמיתי. על מנת שנוכל לתבוע אותו בבית המשפט, עלינו להשיג את כתובתו העדכנית... תודה מראש וסליחה על ההטרדה.
כתבות נוספות למנויים:
במהלך חודשי האביב של 1954 חצתה מעטפה את האוקיינוס האטלנטי. היא שוגרה מקיבוץ גבעת ברנר שבישראל אל בואנוס איירס, בירת ארגנטינה. בתוך המעטפה הונח מכתב קצר, כמה שורות בסך הכל, שמאחוריו מסתתר סיפור יוצא דופן. כזה שאפשר לעשות ממנו סרט.
5 צפייה בגלריה
אנטישמי אנוכי ורודף בצע, או אלטרואיסט שהיה מוכן לסכן את נפשו עבור אחרים? שינדלר בביקור בארץ ב-1963
(צילום: GettyImages)
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מנסח המכתב הוא נתן וורצל (בהמשך עיברת את שמו לניסן קידר), יהודי פולני, שב-1939 היה בעליו של מפעל לייצור אמייל, לא רחוק מקרקוב. בוקר אחד התייצב בפתח המפעל תעשיין ומרגל גרמני, שהיה חבר המפלגה הנאצית. קראו לו אוסקר שינדלר.
שינדלר הציע לרכוש את מפעל האמייל בפרוטות, ולאחר שוורצל סירב, חזר שינדלר עם ידידיו מהגסטפו. הבריונים הגרמנים הכו את וורצל נמרצות, ואילצו אותו לחתום על מסמך העברת בעלות. שינדלר השתלט על בית החרושת ועשה ממנו הון במהלך שנות המלחמה. רק לקראת סופה גם הצליח להציל בעזרת קשריו 1,200 מעובדיו היהודים. המעשה זיכה אותו בהמשך בתואר חסיד אומות עולם והפך אותו לכוכב סרטו שובר הקופות של סטיבן ספילברג, "רשימת שינדלר".
השתלטותו האלימה והמכוערת של שינדלר על המפעל של וורצל, הייתה לאנקדוטה היסטורית נשכחת. היא נמחקה בזרם הכבוד והתהילה ששטף את שינדלר, מי שנחקק בדברי הימים כמציל יהודים טוב לב. אלא שכעת, נשלפת האנקדוטה הזו מן האוב. מכתב התחנונים של וורצל לבואנוס איירס אותר לאחרונה בארכיון העם היהודי בספרייה הלאומית, יחד עם מסמכים נוספים המתפרסמים כאן לראשונה.
המסמכים הללו, במקור מתוך ארכיון הארגון היהודי הארגנטינאי סופרוטימיס שסייע להגירת יהודים לארגנטינה, מסייעים לשרטט מחדש את דמותו רבת-הפנים של שינדלר: מצד אחד איש עסקים ערמומי וציני, שניצל את המלחמה בכדי למלא את כיסיו ולא היסס לרמוס יהודים אומללים כמו וורצל; ומצד שני גיבור שזכה להערכה ולתמיכה עצומה מידי העם היהודי ומוסדותיו. כך, למשל, חושפים המסמכים כיצד הג'וינט והקהילה היהודית בבואנוס איירס יצאו מגדרם בכדי לסייע לשינדלר ולבני משפחתו להימלט מאירופה לאחר המלחמה ולהיקלט בארגנטינה, בין היתר על חשבון יהודים.
5 צפייה בגלריה
מסמכים מתוך תיק ההגירה של אוסקר ואמיליה שינדלר
(צילום: הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי הספרייה הלאומית)
"המקרה של שינדלר מלמד על המורכבות הרבה משני צדדיה", אומר ד"ר יוחאי בן-גדליה, מנהל הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. "בעוד וורצל זועק על העוול שנעשה לו, הניצולים וארגונים יהודיים פעלו ללא לאות להכיר לשינדלר תודה על פועלו".
המסמכים חושפים נדבך נוסף. 76 שנים לאחר תום השואה הם מאירים באור חדש את השטחים האפורים בדמותו של שינדלר, מי שידע לנצל את קשריו עם המפלגה הנאצית בכדי לעשוק יהודים מחד ולהושיעם מאידך, ומחדדים את השאלה האם המטרה מקדשת את האמצעים. "הרי באופן פרדוקסלי", מסביר בן-גדליה. "דווקא העובדה ששינדלר היה בשר מבשרה של המכונה הנאצית היא שסייעה לו להציל יהודים כה רבים".
"בניגוד למרבית השורדים, כל שיחה עם סבא שלי הגיעה כמעט מיד לשואה", אומר ניב קידר, נכדו של נתן וורצל. "על הסצנה של שוטרי הגסטפו שמגיעים ומרביצים לו הוא דיבר הרבה. זה היה טראומטי עבורו".
וורצל היה כאמור יהודי אמיד שביולי 1939 רכש מפעל אמייל פושט רגל ליד קרקוב, פולין. התזמון היה גרוע: חודשים ספורים אחר כך פלשו הגרמנים לפולין, ומלחמת העולם השנייה פרצה. זו הייתה ההזדמנות שלה חיכה שינדלר, איש עסקים גרמני רהבתן, שהצטרף זמן קצר קודם לכן לשורות המפלגה הנאצית. הוא עשה זאת, בין היתר, בכדי להבטיח לעצמו מכרזים עתידיים.
"שינדלר רצה להיות בעלים של מפעל", מספר הנכד קידר. "הוא הביא אנשי משטרה ואילץ את סבא שלי לחתום על מסמך שהוא מוכר את בית החרושת, בצורה מאוד אלימה ומשפילה. על זה סבא שלי מאוד כעס ונטר טינה, ועוד יותר הוא כעס על כך ששינדלר הפך להיות סוג של גיבור".
ואכן בהמשך שינה שינדלר לכאורה את עורו. תוך סיכון עצמי, ובעוד הוא מערים על הנאצים, הצליח להציל מהשמדה את עובדיו היהודים, ובהם כאלו שהגיעו לאושוויץ. המוסדות היהודיים ידעו להעריך את מעשיו של שינדלר. לאחר המלחמה הוא חזר עם אשתו לגרמניה, שם נתמך כלכלית בידי הג'וינט.
לשינדלר ולידידיו היהודים היה ברור שאסור לו להישאר בגרמניה, מחשש שיעמוד למשפט כפושע נאצי. המסמכים שאותרו לאחרונה בארכיון העם היהודי, ובהם תיק ההגירה של שינדלר ובני משפחתו, ממחישים את עומק מעורבותם של ארגונים יהודיים בהצלתו. כך, למשל, ב-21.11.1949 הפנה בעל חנות בגדי נשים יהודי מכתב המלצה ל"ארגון יהודי ארגנטינה", בבקשה להסדיר מעמד של תושבי קבע ברפובליקה לבני הזוג שינדלר. בעקבות זאת פנה הארגון למנהל הכללי של ההגירה, והעניין הוסדר.
מהמסמכים עולה שלשם הסדרת מעמדו של שינדלר, ניצל הארגון היהודי חלק מ"250 האישורים החופשיים לכניסתם למדינה של אנשים שהארגון מוצא בהם עניין". כך שלמעשה, ההגירה של שינדלר לארגנטינה הייתה על מכסת ויזות קיימת, ועל חשבון יהודים שישבו במחנות העקורים. אם לא די בכך, ארגונים יהודיים פעלו להסדיר את הגירתם לארגנטינה של אחותו של שינדלר, אלפרידה, ושל בעלה וילדיהם. הג'וינט הוא שמימן את עלויות ההפלגה של האחות ומשפחתה מגרמניה לארגנטינה, דרך אורוגוואי.
גם הפלגתם של בני הזוג שינדלר לדרום אמריקה מומנה בידי הג'וינט. עם הגעתם לארגנטינה הם השתכנו ב-Hotel Corrientes, כשם הרחוב שבו היה ממוקם, במרכזה של בואנוס איירס. בטופסי ההגירה שמילא שינדלר הוא ציין שאין לו מקצוע ושהוא מחוסר עבודה. מאוחר יותר עברו בני הזוג לחווה בפרוורי בואנוס איירס, שאותה רכשו בסכום של 15 אלף דולר.
באותו זמן, בצד השני של האוקיינוס, דילג נתן וורצל בין מחנות פליטים. "במהלך המלחמה סבי וסבתי, ביחד עם שני בניהם, הסתובבו בין גטאות ומקומות מסתור", מספר הנכד, ניב קידר. "בסופו של דבר המשפחה ברחה לסלובקיה, ומשם דרך הונגריה לרומניה. אחרי המלחמה הם ניסו להיאחז מחדש בפולין, אבל הייתה שם אנטישמיות והם החליטו לפתוח דף חדש בישראל".
וורצל ומשפחתו הגיעו לישראל ב-1950. "סבי, שלפני המלחמה היה איש אמיד, עלה ארצה חסר כל", אומר קידר. "הוא עבד במפעל המלח בעתלית ולאחר מכן במכבסה בתל-אביב, שם הוא וסבתא שלי גם ישנו". לבסוף נקלטה המשפחה בקיבוץ גבעת ברנר.
מהקיבוץ החל וורצל את הרדיפה שלו אחר שינדלר. הוא דרש לקבל פיצוי על גזל המפעל שלו, ולשם כך ניסה לאתר את שינדלר בארגנטינה, לאחר שנפוצו שמועות שהוא חי שם. "הנושא לא נתן לו מנוח", אומר הנכד קידר.
וכך, ב-21.2.1954, שלח וורצל את אותו מכתב, מגבעת ברנר לבואנוס איירס. המעטפה הייתה ממוענת ל"ארגון הפילנתרופי היהודי", סופרוטימיס. כעבור שנה הגיעה התשובה: סופרוטימיס הצליחו לאתר את שינדלר בחווה לגידול נוטריות (כחלק מתעשיית הפרווה) בבעלותו בסן ויסנטה, בפרובינציית בואנוס איירס, שאותה ניהל עם שותפו היהודי אדמונד הורוביץ. כעת מסתבר שסופרוטימיס לא נזקקו לעמול קשה בכדי לאתר את כתובתו של שינדלר. הם הכירו אותו היטב, ואף סייעו להגירתו לארגנטינה ולקליטתו בה.
5 צפייה בגלריה
תמונה של המכתב מגבעת ברנר בניסיון לאתר את כתובתו של אוסקר שינדלר
(צילום: הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי הספרייה הלאומית)
בכל מקרה, וורצל לא הצליח להתקדם עם הגשת התביעה. ברקע עמד הקמפיין של ניצולי שינדלר, להכריז עליו כחסיד אומות עולם. ב-1962 הגיע שינדלר לראשונה לישראל וזכה לקבלת פנים אקסטטית. אפילו הוחלט כי בטקס המרכזי של יום השואה באותה שנה ביד ושם, שבו ישב שינדלר במקום של כבוד ליד נשיא המדינה יצחק בן-צבי, הוא יקבל את אות חסיד אומות העולם. זו הייתה ההזדמנות של וורצל לנקמה.
ימים ספורים לפני הטקס חשפו וורצל ויוליוס וינר, יהודי נוסף שנגזל בידי שינדלר בסיוע הגסטפו, את שאירע להם והתקוממו נגד ההחלטה להעניק תואר של כבוד ל"נאצי שהחליף את עורו". הם אף איימו לעקור את העץ שייטע שינדלר בשדרת חסידי אומות העולם, ולבסוף הטקס החגיגי בוטל.
ההכרה הסופית בשינדלר כחסיד אומות עולם התרחשה ב-1993, 20 שנה אחרי מותו ובמקביל ליציאת הסרט שעשה עליו ספילברג. ברקע האירועים הדרמטיים סביב הטקס ב-1962, החליט וורצל לנטוש את המערכה המשפטית נגד שינדלר. "עניין זה עובר את כל גבולות יכולתי לשלוט בעצמי", הסביר. "כתוצאה מכך נתקבלה החלטה נמרצת במשפחתנו לשכוח כל מה שהיה".
אז מי היה שינדלר? אנטישמי אנוכי ורודף בצע, או אלטרואיסט שהיה מוכן לסכן את נפשו עבור אחרים? ואולי היה גם זה וגם זה? עד יום מותו האמין וורצל ששינדלר מעולם לא השתנה. שמההתחלה ועד הסוף הוא היה איש ערמומי שראה את הנולד, ודאג כל הזמן רק לעצמו.
"סבא אמר ששינדלר הריח שהמלחמה הולכת לכיוון מסוים, ושהוא צריך להשיג לעצמו תעודת ביטוח", אומר הנכד קידר, מורה להיסטוריה ובעל תודעה היסטורית עמוקה. "כלומר סבא האמין שלא היה דיסוננס בדמותו של שינדלר. הוא היה נבל מההתחלה ועד הסוף".
ומה אתה חושב?
"שהוא היה אישיות מאוד מורכבת ובעייתית, ושאם הוא היה איש מן השורה הוא כנראה לא היה מציל כל כך הרבה יהודים. מהסיפור שאני מספר לעצמי, אני חושב שבשלב מסוים שינדלר אפילו התאהב במעשה ההצלה. הוא עשה דברים גדולים, הוציא יהודים מתוך אושוויץ. כמורה להיסטוריה, בדברים האלה אני מעדיף להסתכל פחות על המניע ויותר על התוצאה. באותה תקופה, הלוואי שהיו לנו עוד כמה נבלים נהנתנים כמו שינדלר".
ניב קידר: "סבא אמר ששינדלר הריח שהמלחמה הולכת לכיוון מסוים ושהוא צריך להשיג לעצמו תעודת ביטוח. לדעתי שינדלר היה אישיות מורכבת ובעייתית. אבל הלוואי שבאותה תקופה היו לנו עוד כמה נבלים נהנתנים כמו שינדלר"
