לפני הכל הוא שולף סיגריה. משחק איתה ביד כמה שניות ואז מצית. התנועות שלו תזזיתיות, הדיבור מבולבל, הוא מפחד. החוויה ההיא, מהשירות הצבאי, רודפת אותו כבר יותר מעשר שנים. הוא מסביר שהיא זו ששלחה אותו לדיכאונות, לחרדות, למחשבות המבהילות.
"בשלב מסוים איפסנתי את הנשק שלי", הוא שואף מהסיגריה. "פחדתי מחוסר שליטה". החוויה ההיא גם גילגלה אותו לאשפוז במחלקה פסיכיאטרית סגורה, לכדורים קשים "שמשתקים אותך לגמרי". עד היום הוא משוכנע לפעמים שעוקבים אחריו, שהוא מסומן. החשוד התמידי. "אי-אפשר לתאר כמה שזה זוועה", הוא אומר. "בבת אחת אתה נולד לתוך חיים של הסתרה. אתה הופך לחי-מת".
כתבות נוספות למנויים:
7 צפייה בגלריה
חוקרי מצ''ח. ''אתה לא יכול להושיב מישהו בן 20 מול מישהו בן 19'' (למצולמים אין קשר לכתבה)
(צילום: קובי קואנקס)
ע' היה לוחם בשירות סדיר כשגויס לשמש כמקור מודיעיני של המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח). הוא היה בן 20, חייל מצטיין שעדיין גר עם ההורים, זר לחלוטין לכל מה שקשור בפשע ועבריינות, שראה כמה דברים שהרגיזו אותו ביחידה שבה שירת. הוא שוחח על כך עם חבר במצ"ח ורק כשהיה מאוחר מדי, קלט שנקלע למבוך שאין ממנו יציאה. "רק לאחרונה התחלתי להבין כמה נוצלתי, כמה הושליתי", הוא אומר. "כמה הפסדתי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בשבועות האחרונים חזר לכותרות סיפורו הקשה של רב"ט ניב לובטון, לוחם גבעתי ששם קץ לחייו לפני כשנתיים, יממה בלבד לאחר שגויס כמקור מודיעיני של מצ"ח. המקרה העלה שאלות קשות על התנהלות רכזי המודיעין שהפעילו את לובטון, שהתעלמו מקריאות המצוקה שלו ולא עידכנו את מפקדיהם בכך שהביע רצון מפורש להתאבד. ועדות הוקמו, תחקירים נערכו ומפקדים וחוקרים הודחו, הועמדו לדין או ננזפו.
אבל הולך ונהיה ברור שאירוע מותו של לובטון הוא לא מקרה בודד. סנגורים צבאיים, חוקרים לשעבר ביחידה, ובעיקר חיילים שהופעלו כמודיעים על ידי מצ"ח וממשיכים לסחוב את ההשלכות הנפשיות גם שנים אחר כך, מספרים על מניפולציות, כוחניות, סחטנות ולעיתים אף איומים בדרך לגיוס מקורות, על חוקרים ורכזים צעירים ולא מנוסים שמפעילים חיילים שלא עשו דבר בלי לקחת בחשבון את התוצאות, על בני 18 או 19 ללא כל רקע פלילי שנאלצים לפנות נגד חבריהם ואז להמשיך לשרת לצידם גם שנה ושנתיים, ועל מחסור חמור בתמיכה, ליווי ופיקוח מרגע שסיפקו את הסחורה. "אני לגמרי מבין את ניב", אומר ע'. "הוא נקלע ללחץ שלא תלוי בו. נפתחה לו תיבת פנדורה, כמו שנפתחה אצלי".
ע' גדל במרכז הארץ, תלמיד מבריק אך מעט מרוחק חברתית, שרצה להוכיח שהוא יכול להיות לוחם. "בתיכון התאמנתי בכושר קרבי, הייתי בראבק", הוא נזכר, ועדיין אפשר לחוש את הגאווה בקולו כאשר הוא מספר כיצד הגיע לפני כעשור לתפקיד לחימה באחת מיחידות חיל האוויר. "תפסתי קו בצפון, בשטחים, אפילו זכיתי באות הצטיינות ונשלחתי לקורס מפקדים".
עד שהגיע לצבא לא ראה מעולם פשע קרוב. גדל בסביבה טובה. "אבל ביחידה שלי היו חיילים מכל הסוגים, טובים ורעים", הוא אומר. "אחד מהם היה תמיד קונה פיצות לחבר'ה, על חשבונו. שאלתי מה הקטע ואז חבר אחר אמר לי, 'אל תספר לאף אחד, אבל זה מכרטיסי אשראי גנובים. הוא גם עושה איתם הימורים באינטרנט והונאות של עשרות אלפי שקלים'. הבנתי שקורה פה משהו מסריח מאוד".
בנקודה זו ביצע ע' את מה שהוא מגדיר היום כטעות חייו. "היה לי חבר ששירת בימל"מ (היחידה המרכזית לחקירות מיוחדות במשטרה הצבאית - א"א). מתוך אידיאולוגיה התקשרתי אליו, לדווח על הסיפור. זה הפריע לי. למחרת ניגש אליי אחד המפקדים ואמר לי, 'אני צריך לעשות לך תדריך לפני יציאה. אני לא יודע למה, אבל אתה נוסע ליפו. לבסיס של מצ"ח'. אז עדיין לא לגמרי הבנתי שאותו חבר למעשה גייס אותי כמקור מודיעיני, ושגרוע מכך, זה היה חשוף בפני המפקדים שלי".
הוא התייצב כפי שנדרש בבסיס מצ"ח והתיישב מול רכז המודיעין, המפעיל שלו. "הכל היה מאוד בנעימים, בדיפלומטיות", משחזר ע'. "הרכז היה בן גילי, 21-20. ישב שם על אזרחי, שמנמן עם משקפיים, כביכול נחמד. דיברנו".
עבר לך בראש שאולי לא כדאי לספק לו מידע על חברים מהיחידה שלך?
"הייתי תחת מניפולציה. אמרו לי שאם לא אשתף פעולה ינסו לשייך גם אותי לפעילות הפלילית. כשישבתי מול הרכז התקשר הרס"ר של הבסיס שלי, לשאול מה קורה. אז הרכז אומר לו, 'הכל בסדר. הוא הגיע כדי לתת בדיקת שתן בחשד לסמים'. מחייל מצטיין אני חוזר ליחידה כשאני מוכתם. אבל באותו זמן גם הרגשתי מיוחד, הייתי בשכרון חושים. היו אנשים ביחידה שהיו מעורבים בפעילות עבריינית, וזו הייתה הנקמה שלי. רק אחר כך התחיל החשש".
החשש הזה בסוף הפך לפרנויה. כמה ימים אחרי שחזר מיפו, הגיעו חוקרים של מצ"ח לרחרח ביחידה. ע' שיער לעצמו שמפקדיו חושדים שהעניין קשור אליו. "היו אנשים שהייתי חבר שלהם לפני זה ואחר כך ניתקו מגע", הוא מספר. "נודיתי".
ע' מצא עצמו תקוע ביחידה שלו, עם החייל שאותו הפליל במצ"ח. "הייתי במצב תמידי של הסתרה", הוא אומר. "ישנתי בחדר עם אנשים שאני הפללתי. הייתי כל הזמן בדחק. נכנסתי לפרנויות".
למשל?
"היה לי חייל ביחידה שהתאבד, עוד הרבה לפני זה. התחלתי לחשוב, אולי גם הוא היה מקור של מצ"ח, עלו עליו והוא נרצח. כי אי-אפשר לדעת".
חיי היום-יום בתוך סיר הלחץ הזה שחקו אותו. במשך כחצי שנה המשיך לדווח לאנשי מצ"ח על הנעשה ביחידה, אבל לדבריו לא קיבל מהם ליווי או תמיכה פסיכולוגית לאורך הדרך. עד לסיום השירות שלו כל התלחשות באוהל עוררה בו צמרמורת. ובעיקר, הוא הרגיש בודד.
ניסית לפנות לעזרה?
"כשחלקתי את המצוקה עם החבר ממצ"ח ואמרתי לו שאני רוצה לראות קב"ן, הוא המליץ לי לא ללכת כי זה יירשם בפרוטוקול. כאילו שזה יעשה לי שם רע. זה חרטא, אבל אז לא ידעתי את זה".
ומה עם ההורים?
"הם ידעו שהלכתי למצ"ח אבל לא בדיוק ידעו למה. הם חשבו שזה לא משהו משמעותי, שזה סתם, להודיע על איזו פעילות ואז נגמר העניין. הייתי חתום שאסור לי לדבר עם אף אחד וכיבדתי את זה עד הסוף".
אז בעצם היית מבודד.
"לחלוטין".
"אנחנו מסרנו ילד בריא למסגרת הצבאית, ואני ראיתי הידרדרות נפשית לא פשוטה לאורך חצי שנה", מאשרת אמו. "כל הזמן התרעתי וביקשתי שילך לטיפול. הבנתי ממנו שביקש ללכת לקב"ן פעמיים, ולא נתנו לו".
הוא הסביר לך מה עובר עליו?
לא. ראיתי הסתגרות כשהוא היה חוזר הביתה, אבל הוא לא סיפר לנו למה. הוא מיעט מאוד לדבר, כל הזמן אמר מתחת לשפה 'יהיה בסדר', אבל לא פירט מה יהיה בסדר. אני רואה ילד שמרזה מאוד, אין לו תיאבון, הוא כל הזמן בחוסר שקט והוא לא מוצא את עצמו. הוא פשוט מידרדר".
שקלת להתקשר למפקד שלו?
"בוודאי. אבל הוא היה חייל ולא רצה שאמא תתערב. אז אני עמדתי מהצד ולא ידעתי מה לעשות. חצי שנה לא ידעתי מה לעשות. בעלי כל הזמן אמר שאם נתחיל ללכת נגד הילד, זה לא יהיה בסדר מצידנו ויחזור אלינו כבומרנג. החלטנו להשאיר את ההחלטה בידיו. אבל אני לא ישבתי בשקט כל חצי השנה הזו. חיפשתי פסיכולוג מחוץ לצבא כדי שהוא ילך אליו. אבל הוא לא רצה פסיכולוג אזרחי. הוא ביקש את העזרה בתוך המסגרת הצבאית ופשוט לא נתנו לו".
החייל אותו הפליל ע' נשאר גם הוא ביחידה ונכנס לכלא רק לאחר שסיים את השירות. ע' השתדל לשמור מולו על קור רוח, אבל כמה שבועות לפני השחרור קרס. "שלחו אותי לקורס יחד עם אותו חייל שעליו פתחתי. נכנסתי למצב של מאניה. לא ישנתי. חרדה איומה. הייתי רץ בפארק הירקון כמו מטורף, ישן שעתיים בלילה. פתאום נכנסתי בארבע בבוקר לתחושה של אופוריה, כאילו כל הכוכבים מסתדרים, כל החרדה נעלמת, והרגשתי שיש לי כוחות-על. כאילו אני יכול לקרוא מחשבות של אנשים. דברים משיחיים".
יכול להיות שזה בגלל שהתקרבת לשחרור, והיית באופוריה כי סוף-סוף יכולת להוריד את התיק הזה מהגב?
"הלוואי, אבל לא. הייתי פשוט בחוסר שליטה מוחלט. הרגשתי מאוים כל הזמן, כי החייל הזה תמיד היה שם, לא היה לי מרחב פתוח. למעשה, עד היום אני פוחד שאולי המשפחה שלו תמצא אותי".
אמא שלו הבחינה שלאחר כמה חודשים של הסתגרות, הילד שלה נכנס למצב של טרנס. "היא ראתה שמשהו לא בסדר", אומר ע'. "שפתאום אני בוכה כמו משוגע על דוד שנפטר לפני 15 שנה. היא לקחה אותי ביד לבית החולים הקרוב".
אחרי שקיבל כדור הרגעה במיון, נשלח לאשפוז כפוי במחלקה פסיכיאטרית סגורה. הוא נשאר שם חודש, והמשיך להגיע לאשפוזי יום. בין היתר, אובחן כבעל פוסט-טראומה מורכבת. אבל גם הפעם הוא נותר לבד. "לא היה שום מערך משקם מטעם הצבא שעזר לי", הוא אומר. "זרקו אותי מכל המדרגות".
כיום הוא מנהל תביעה מול משרד הביטחון, במטרה שיכירו בו כנכה צה"ל. בחוות הדעת הרפואית שכתב עבור התביעה ד"ר איל פרוכטר, לשעבר ראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל וראש החוג לפסיכיאטריה בפקולטה לרפואה בטכניון, הוא קובע כי "הלחץ מהשירות והלחץ מהיותו 'סוכן סמוי' ביחידתו, הביאו ללחץ חריג במשקלו. לחץ זה, ככל הנראה, היווה את הטריגר להתפרצות מחלתו - תחילה גל דיכאוני, ומשהעזרה בוששה לבוא (למרות שביקש לפחות פעמיים לראות קב"ן) התמוטט ופיתח תמונה פסיכוטית מלאה וסוערת... המחלה פרצה בגלל לחצים חריגים בשירותו הצבאי, לחצים אשר חורגים מתפקודו של כל לוחם אחר".
"בבית החולים שבו הוא אושפז, אחת הרופאות אמרה לי שמיד כדאי לנו לתבוע את הצבא", מספרת אמו. "זה מרתיח אותי. הורסים לילד את החיים, את הבריאות, בגלל התנהלות קלוקלת של המערכת, שמנצלת את הילדים האלה למטרות שלא לשמן הם מגיעים לצבא. השתיקו את התיק הזה מאוד מהר. ניב, הילד הזה שהתאבד, ליבי יוצא אליו ואל משפחתו. אני מבינה בהחלט את הלחץ שהוא היה בו".
בעוד שהפעלת מקורות על ידי מצ"ח מסתיימת רק במקרים קיצוניים ביותר בהתאבדות כמו בסיפור של לובטון, נדמה שהגישה המזלזלת כלפי הבריאות הנפשית של חיילי צה"ל בידי רכזי המודיעין של מצ"ח, היא חלק מדי-אן-איי של יחידה שמתנהלת כך לאורך שנים.
"מצ"ח מתנהלת בצורה עגומה, לפעמים כוחנית ומניפולטיבית, כלפי חיילים צעירים", אומר אל"מ (במיל') עו"ד רן כהן, לשעבר הסנגור הצבאי הראשי שהגן על לא מעט נאשמים שהופללו על ידי חברים ליחידה, והיום ראש המחלקה הפלילית במשרד ליבליך-מוזר-גליק. "לא פעם היה אובר-קיל. שימוש מופרז במודיעים, או פנייה למי שמתברר שהמצב הנפשי שלו והרקע הנפשי שלו היו מורכבים, ועצם הפנייה וההפעלה לאורך זמן שלו טילטלו את נפשו באופן שגרם נזק. ראיתי כמה וכמה מקרים כאלה".
7 צפייה בגלריה
אל''מ (במיל') עו''ד רן כהן. ''מצ"ח מתנהלת בצורה עגומה כלפי חיילים צעירים''
(צילום: יגאל דוד חכמון)
מתוקף תפקידה, מצ"ח אחראית על כל החקירות הפליליות בתוך צה"ל. ככזו, יש לה את אותן סמכויות של משטרת ישראל באזרחות - ואת אותן שיטות פעולה. במסגרת זו מפעילה מצ"ח מערך של מקורות מודיעיניים. בדיוק כפי שמתבצע ביחידות החקירה של המשטרה, השב"כ ואפילו המוסד. לעיתים המערך הזה מורכב מסוכנים סמויים שנשתלים ביחידות, ולעיתים ממקורות מתוך היחידות עצמן - חיילים בסדיר ובקבע.
"מצ"ח מפעילה את המערך המודיעיני בכדי לסכל עבירות", מסביר אופיר ברמלי, עו"ד צבאי-פלילי ולשעבר קצין חקירות בכיר במצ"ח. "דמיין שיש אירוע של גניבת נשק מבונקר בבסיס. אם למצ"ח לא תהיה היכולת המודיעינית לדעת מה קורה בשטח, היא לא תוכל לפצח את העבירה או לסכל אותה. ולכן הצורך של מצ"ח במערך מודיעיני הוא אקוטי".
"שימוש מוצלח במקורות זה דבר שקורה מדי יום", אומר איש מודיעין לשעבר במצ"ח, "בעיקר בעבירות של שימוש בסמים, שהן השכיחות ביותר. מדי יום מקורות מוסרים מידע מודיעיני על חיילים שמשתמשים בסמים ואפילו סוחרים בסמים. היו לנו גם תיקי הונאה שפיצחנו בעזרת מקור. למשל מקרה של נגדת שגנבה כרטיסי דלק ומכרה אותם לגורמים עברייניים. מידע מודיעיני שהגיע ממקור שעבד איתה ונחשף למקרה, הביא בסוף להגשת כתב אישום נגדה".
בימים כתיקונם, מעדיפים חוקרי מצ"ח לגייס מקורות תוך שיתוף פעולה מלא. "המניעים שמובילים מקור מודיעיני לשתף מידע עם מצ"ח הם מגוונים", מסביר איש המודיעין לשעבר. "אחד המניעים זה נקמה. פעם אחת למשל הגיע אלינו חייל שהסתכסך עם המפקד וסיפר לנו שהוא גונב תלושי מזון שמיועדים לחיילים בסדיר.
"מניע נוסף יכול להיות תנאי שירות. אם למשל לחייל יש בעיות ת"ש קשות בבית והוא צריך לבקר את אמו החולה, וכרגע הוא יוצא רק פעם בשבוע, אז במצ"ח אומרים לו, 'אין בעיה, אתה תצא בתדירות יותר גבוהה'".
אלא ששיתוף פעולה שכזה לא תמיד מתאפשר, ולעיתים מקורות נדרשים למעט יותר שכנוע. כאן נחשפים ההבדלים המהותיים בין צה"ל לאזרחות. בניגוד למשטרה, שעובדת לרוב עם מודיעים מתוך או בקרבת העולם הפלילי, מצ"ח מפעילה חיילים צעירים ונורמטיביים בסדיר, לעיתים קרובות כאלו שאין להם מגע עם העולם העברייני ומעולם לא נחקרו או אפילו ביצעו עבירה. הם גם לא בחרו באיזו יחידה לשרת או עם מי. בלי שום ברירה או אפשרות בחירה, הם נאלצים לשרת עם אותם האנשים שהפלילו. במקרה הטוב הם משתפים פעולה מבלי להבין את המחיר שישלמו. במקרה הרע, מופעלים עליהם לחצים עזים - לעיתים אפילו באיומים - כדי לגרום להם ליישר קו.
"הם עובדים בעיקר על הפן הנפשי של החיילים. מאיימים עליהם, אומרים להם שיספרו להורים שלהם, שילכו לכלא", אומר גורם שנחשף לעבודתה של מצ"ח. "חיילים צעירים שרוצים לשרת את המדינה ולא עשו כלום. איך הם אמורים לשאת את זה? להתמודד? במקרה של ניב, הוא שידר אותות מצוקה, טילפן לרכז, דיבר עם חבר. הוא גם התאבד כמה שעות אחרי הפגישה במצ"ח. האם אנחנו יכולים לדעת כמה חיילים התאבדו, מבלי שגילו לפני כן את הסוד למישהו? יכול להיות שזה לא מקרה חד-פעמי, ואנחנו פשוט לא יודעים".
"לא פעם ההפעלה נבעה מאיום סמוי או גלוי, ולפעמים גם לאחר שנאמר להם שיימנעו מהם הטבות מסוימות או פריבילגיות, במטרה לגייס אותם", אומר סנגור צבאי, וסנגור ותיק נוסף מצטרף: "בעיניי זה כמו עסקת שוחד. לבוא לבן אדם ולהגיד לו, 'אם לא תעשה את מה שאנחנו רוצים, אתה צפוי לבעיות רציניות'. אני לא חושב שזה ראוי".
"אין מחלוקת שיש הכרח לגייס מקורות, וזה ברור שרשויות האכיפה הצבאיות צריכות לגלות יוזמה, מקוריות ותעוזה כדי לחשוף ולסכל עבירות", אומר הסנגור הצבאי לשעבר כהן. "צריך להיכנס לתוך הצד העברייני מבפנים, לא רק לחכות שיתגלו הדברים מאליהם. אבל צריך גם להבין שהפעלת מקור היא כלי רב-עוצמה ומרובה סיכונים, שחייב להיות מופעל באופן מושכל. זה נכון באופן כללי, ובאופן מובהק הרבה יותר בשירות הצבאי. לכן לטעמי יש חובת זהירות מוגברת שחלה על הצבא באופן שהוא מגייס חיילים כמקורות מודיעין, לעומת מה שהמשטרה עושה לאזרחים".
מדוע?
"ראשית כל בגלל אופי השירות הצבאי. בניגוד למודיע של המשטרה הכחולה, חייל חייב להיות נוכח ביחידה שלו, הוא לא יכול להחליט שהוא לא מגיע. הוא חייב להימצא במקום שבו הוא שוהה עם אותם אנשים שהוא מפליל, החופש שלו מוגבל, והוא נמצא במורכבות נפשית שממילא היא כר פורה להתפתחות של קושי בהתמודדות.
"מעבר לזה, אופי השירות הוא קהילתי. הלחם והמים הם מחויבות לחברים. אנחנו רואים במקרה של ניב לובטון, שאחרי השיחה במצ"ח הוא חזר ליחידה והיה לו מאוד קשה מול חלק מהחברים שלו. לפני האירוע הטרגי הוא סיפר לאחד החברים שלו, שלמעשה הוא מסר עליו מידע למצ"ח. אותו חבר כעס והדבר הזה השפיע על ניב באופן קיצוני. זה בוודאי מה שהביא להסלמה ולהידרדרות במצבו הנפשי. זה לא מפתיע, כי יש פה ממש דיסוננס. אותו חבר שלו, שלוחם איתו שכם לשכם, הופך להיות זה שעליו הוא אוסף מידע".
כחלק מהנהלים של מצ"ח, מקור מודיעיני יגויס רק אם אין לו עבר של הפרעות נפשיות. אלא שלעיתים, גם חיילים שלא קיבלו טיפול בעבר, נמצאים במצב שברירי מבחינה נפשית ולא כולם עומדים בלחץ. "כמי שהיה בחדר לא פעם ולא פעמיים בעת גיוס של מקור, אני יכול להגיד לך שהסיטואציה הזו לא קלה", אומר החוקר לשעבר ברמלי. "בסופו של דבר אתה מבקש מבן אדם לעשות את הפעולה שהכי מנוגדת לאינסטינקט הבסיסי שלו - להפליל את האנשים הקרובים אליו ביותר".
גם ש', חייל ביחידה לוחמת, מצא את עצמו במערכת יחסים הרסנית עם מצ"ח. בעת שהיה באימון מתקדם, התרחש אירוע חמור של גניבת אמל"ח ביחידה. "היה עוצר יציאות והתחילו לחקור את כל הפלוגה", הוא מספר. מתישהו הגיעו אליי. שאלו קצת על הבית, דיברתי על המצב הכלכלי ושאמא שלי חלתה בסרטן ושאני מנסה לעזור לה כמה שיותר. אחרי שיחה של חצי שעה שיחררו אותי.
שבוע אחרי, כמה בלשים של מצ"ח הגיעו לבסיס ולקחו אותי לחקירה. הם הושיבו אותי בתוך חדר. הגיע לשם בן אדם שהתחיל לחקור לי את הטלפון. תמונות, שיחות, הכל".
הציגו בפניך צו חיפוש או משהו?
"לא, לא דיברו איתי על צו. לא שמעתי כזה דבר. ישר הם התחילו לחקור אותי, ללחוץ עליי. הם אמרו שיש להם עדות של שישה אנשים שראו אותי במו עיניהם לוקח את האמל"ח ומחביא אותו בתוך הפלוגה. הם אמרו שאם לא אתוודה המצב יהיה יותר חמור ואני אכנס לכלא לשנים רבות. ככה הם הפעילו את הלחץ במשך שעה, עד שהם הצליחו לשבור אותי. התחלתי לבכות. אמרתי להם שאני צריך מים והפסקה מכל השטויות האלה. הם נתנו לי.
"אני בעצמי ידעתי שלא עשיתי את זה. מה שהם עשו זה פשוט ללחוץ. אחרי שהם חקרו אותי שעה וחצי מישהו נכנס ולקח אותי לחדר אחר. הוא אמר לי שהוא מהמודיעין, שהוא לא קשור למצ"ח, שהוא יודע שאני לא אשם אבל עדיין יש לי תיק ואם אני רוצה שהתיק ייסגר, אז 'יד רוחצת יד. בוא תעזור לי ואני אעזור לך. תתחיל לספר לי על כל הילדים שעושים בעיות, עוברים על החוקים, מעשנים סמים, משחקים בנשק, סוחרים', ושבתמורה לזה הוא יוכל להוריד את התיק ממני. בגלל שפחדתי על החיים שלי, כי עכשיו לשבת שבע שנים בכלא זה לא בא בחשבון, במיוחד לילד בן 19 שלא התחיל את החיים, מהלחץ, חתמתי".
ש' מתעקש שבסופו של דבר לא העביר מידע על אף אחד מחבריו ליחידה, אך במשך חודשיים היה נתון ללחץ אדיר. "הרכז לחץ עליי בהודעות. כתב לי, 'אם לא תיתן מידע התיק יישאר, חבל, בוא נחזיר את הגלגל לאחור'. הוא אמר לי לא לספר לאף אחד. למחוק כל הודעה שאני מקבל. לא לדבר עם ההורים".
בניגוד לע', ש' נשבר וסיפר הכל להוריו, מה שלדבריו הציל אותו. "פניתי לאמא שלי והיא הזדעזעה. היא התחילה לערב כוחות גדולים יותר, התקשרה לזה שסימס לי כל הזמן שאמר שהוא מהמודיעין ואמרה לו שאם אני אשם, שילך עם זה לפרקליטות. הוא התחיל להירתע. שעה אחרי שאמא שלי דיברה איתו הוא סימס לי שהכל טוב, שהתיק נסגר, ושהוא רצה רק לסיים את זה בטוב".
ש' מרגיש שיצא בעור שיניו מהניסיון שלו עם מצ"ח, אך שילם מחיר נפשי כבד. "הם פעלו בצורה לא מקצועית אבל אני לא זיהיתי את זה", הוא אומר. "הייתי חדש בצה"ל, בקושי חמישה חודשים. לא ידעתי מה החוקים. אני באתי לשרת. הייתי לוחם.
"זה מצב שאתה נכנס לבועה קשה, שחורה, שאתה לא רואה כלום חוץ מדיכאון על החיים שלך והעתיד שלך. אתה מרגיש שאנשים יכולים לשחק בחיים שלך. זו באמת הרגשה שאנשים יותר חלשים מנטלית ממני, יתאבדו בגללה בקלות. הם פשוט משחקים עם הגורל שלך. היו פעמים שחשבתי להתאבד ולסיים עם זה. לשים קץ להכל ואז אני לא אצטרך את הבעיות, החשש, להוריד את הלחץ מהחזה", הוא פורץ בבכי. "זו טראומה לכל החיים. הם פגעו לי קשות בנפש. אם הייתי יכול הייתי יוצא באותו רגע מצה"ל. זו מערכת רעה ומעוותת".
ניב לובטון, צעיר מחונן בן 19 וחניך בקורס מ"כים, זומן לבסיס מצ"ח בבאר-שבע בינואר 2019. הוא לא ידע למה, אך כשהגיע התברר שמתנהלת חקירה נרחבת על שימוש בסמים ברחבי הביסל"ח ושהוא סומן בתור אדם שאולי יוכל לסייע. את פניו קיבל סמ"ר ג', חייל בסדיר שהיה עדיין בהליך חפיפה, לא מבוגר בהרבה מלובטון עצמו. לפגישה נכנס מדי פעם גם סמ"ר א', רכז מודיעין בקבע שחפף את ג', אך לא היה מבוגר ממנו בהרבה שנים. בתום שעתיים הסכים לובטון לשמש כמקור מודיעיני, ואף מסר מידע על חלק מחבריו לקורס.
לא לקח ללובטון זמן רב כדי להתחרט. זמן קצר אחרי שיצא מאותה פגישה חלק את דבר קיומה עם חבר, שהעיד כי הוא נראה לחוץ ומבוהל. בהמשך התקשר לובטון למפעיל שלו, ג', ואמר לו שהוא רוצה לבטל את כל העניין. "אני לא מסוגל לחזור לבסיס עכשיו", אמר לו. "אני רוצה לקפוץ על איזה אוטובוס... אני רוצה קב"ן". המפעיל דיווח על כך לחונך שלו. "הוא לא יהיה מקור, אחי הוא שוקל להתאבד", כתב לחונך בהודעה. התגובה הייתה מצמררת: "הכל טוב. שיזדיין אז".
אנשי מצ"ח לא העבירו הלאה את האיום בהתאבדות, והתוצאה לצערנו ידועה. בניגוד לנוהלי מצ"ח, רכזי המודיעין לא דיווחו על העניין למפקדיהם, גם לאחר שלובטון נעלם לפתע מהבסיס. "דבר אחד גרוע, שלא אמרנו לאף אחד שהוא רוצה להתאבד", כתב אחד מהם לחברו, ממש בעוד החיפושים אחר החייל הנעדר נערכים.
נגד שני רכזי המודיעין הוגשו כתבי אישום, המייחסים להם עבירות של ידיעות כוזבות, אי-קיום פקודה והתנהגות שאינה הולמת. במקביל החליט הרמטכ"ל להדיח מתפקידו את מפקד מצ"ח באר-שבע, רס"ן גלעד פרנקן, אך בשבוע שעבר הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה באופן חריג. "ההחלטה של השופטת הורגת את ניב ואותנו פעמיים", אמרה מיכל לובטון, אמו של ניב, ל'ידיעות אחרונות'. "לא נראה שעשיית צדק והוצאתו לאור עמדו לנגד עיניה". והאב, ערן, הגיב: "מה המשמעות של מפקד בצבא? איפה האחריות שלו? איזה אמון יהיה בצבא, לפי בית המשפט, אם פוטרים את המפקדים מהאחריות הבסיסית שלהם?"
7 צפייה בגלריה
הוריו של ניב לובטון ז''ל, מיכל וערן. ''מה המשמעות של מפקד בצבא? איפה האחריות שלו?''
(צילום: אלבום משפחתי)
לצד העובדה המטרידה שהמקורות המודיעיניים הם פעמים רבות חיילים צעירים ותמימים בסדיר, המקרה של לובטון ואחרים מדגים כי גם גילם וניסיונם של המפעילים שלהם מהווים בעיה קשה. במצ"ח מודעים היטב לסוגיה. כבר בראשית שנות האלפיים, לאחר דוח של מבקר מערכת הביטחון שבחן את הנושא, הוחלט להגדיל את מספר רכזי המודיעין בשירות קבע מתוך ההבנה שמדובר במקצוע מורכב, שדורש בגרות וניסיון. לפני כעשר שנים הפעילה מצ"ח כ-30 רכזי מודיעין בקבע, אלא שהמספר הזה הלך ונשחק.
"במשך השנים קיצצו את מספר אנשי הקבע שמפעילים מודיעין, ויותר התבססו על חיילים בחובה", אומר בכיר לשעבר במצ"ח. "זה תהליך שקרה עם הקיצוצים שהיו בצבא. ראינו את זה במקרה של ניב לובטון: אחד המפעילים שלו היה איש קבע צעיר, והשני היה עדיין בסדיר".
גם אריה (האריס) ברבינג, לשעבר ראש מרחב ירושלים, יהודה ושומרון בשב"כ ומי שעמד בראש צוות המומחים שמונה לאחר מותו של לובטון, מצא את הכשל הזה בעייתי במיוחד. "יכול להיות מצב, שמשתמע מהשיחה שהחייל חש שהוא נדרש להסכים לשתף פעולה, מתוך חשש שאחרת יבולע לו", הוא אומר. "זה בעיקר איומים עקיפים או ברמיזה. אסור לעשות את זה על פי ההנחיות והתורה המקצועית, אבל זה קורה. זו אחת מהתופעות והיא מאוד מטרידה".
למה זה קורה?
"המפעילים הם חבר'ה שרובם בני 20-19, חיילים בסדיר. הוועדה המליצה להשתמש בחיילים מבוגרים יותר ובאנשי קבע. למה? משום שלצעירים יש פחות יכולת הכלה, מתינות, הבלגה. כשבחור צעיר יושב עם בחור צעיר בחדר, קיים סיכוי, וזה קורה לעיתים, שבה השיחה שאמורה להיות נינוחה, נשמעת בטון כזה שהחייל מבין שיש לו סוג של בעיה. קורה שמשתמשים באמירות שיכולות להיתפס כאיום מרומז. 'אם לא תדווח, אז'".
"אני מבוגר, כל השאר היו ילדים", אומר ב', בשנות ה-50 לחייו, לשעבר מפעיל סוכנים במצ"ח. "אתה לא יכול להושיב מישהו בן 20 מול מישהו בן 19, שיגיד לו, 'בוא תגיד לי מה הולך עם החברים שלך בתוך האוהל'".
ב' מעלה גם עניין נוסף שמאפיין את מצ"ח והופך את מדיניות ההפעלה שלה לבעייתית במיוחד: הבחירה מתי להשתמש בסוכנים מלכתחילה. הוא מדגיש כי אף על פי שהפרקטיקה הזו חייבת להימשך, הפעלת מקורות מודיעיניים צריכה להתבצע במקרה של עבירות חמורות. "אני לא מדבר על אנשים שיגידו על החברים שלהם שהם לקחו קססה או ג'וינט או שתו אלכוהול", הוא מסביר.
אלא שזה בדיוק מה שקורה. בפועל, משתמשת מצ"ח במקורות מודיעיניים גם במקרים של עבירות פעוטות, כאלו שבאזרחות לא מגיעות אפילו לפתיחת חקירה. העבירה העיקרית בהיבט הזה היא שימוש בסמים קלים. "מודיעין על שימוש בסמים קלים זה הכי קל להוציא", אומר בכיר לשעבר במצ"ח. "כל חייל שאתה תשאל, מכיר אנשים שמשתמשים בסמים. החבר'ה שלו מהתיכון, החבר'ה שלו מהבסיס". לדברי סנגור צבאי ותיק, במצ"ח מגזימים לגמרי בגיוס מקורות בנושאים של עבירות קלות. "הם חיים בסרט שהם היחב"ל".
"באזרחות יש איזון", מסביר עו"ד כהן. "בגלל הסיכון הטבוע בפרקטיקה הזו, באזרחות לא יפעילו מקור על עבירות קלות. לעומת זאת בצבא, שם מדיניות האכיפה נוקשה יותר, מפעילים מקורות גם על עניינים ברף הנמוך. הסיכון שנשקף למקור גבוה יחסית, לעומת התועלת הנמוכה".
אבל אולי העניין המורכב ביותר מבחינה נפשית, קשור בעובדה שחייל שהפך למקור מודיעיני, מוצא עצמו במהרה מנותק לחלוטין מכל תמיכה. "למעשה מבקשים מהחייל לבחור בין שתי בחירות קשות: 'להציל' את עצמו מתיק פלילי או לדבוק בערך הרעות", אומרת סא"ל (במיל') הולי שוורץ, לשעבר ראש תחום מודיעין וסמים בתביעה הצבאית הראשית וכיום בעלת משרד עורכי דין שעוסק בתחום הפלילי-צבאי, "וכל זאת, כשמדגישים בפני החייל שהוא צריך לשמור את הנושא בסוד. הצורך לשמור על סודיות מפעיל עוד מנוף של לחץ, כי החייל מרגיש מבודד. אין לו עם מי להתייעץ, הוא לא מספיק מנוסה כדי לקבל החלטה עצמאית בנושא, הוא לא לחלוטין מבין את כלל ההשלכות, והוא במלכוד".
במקרים מסוימים, מספרים כמה סנגורים צבאיים, במצ"ח מנחים מפורשות את המקורות שלא לספר על הגיוס שלהם אפילו לסנגורים שלהם. "היו מקרים שבהם אני גיליתי באיחור רב שנאשם שייצגתי, הופעל כמקור", אומר כהן. "זה למרות שהמידע הזה יכול להביא הקלה משמעותית לא רק בגזר הדין, אלא בעצם ההעמדה לדין".
הניתוק הזה נעשה גם מההורים של החייל או החיילת. "לפעמים שיתוף הפעולה מצד המקורות מגיע ממקום של מצוקה מאוד קשה", אומרת שוורץ. "יש חבר'ה שההורים למשל לא יודעים שהם משתמשים בסמים. שמים אותם בין לגלות את זה להורים ללהפליל את החברים, שזו סיטואציה לא פשוטה. אתה עדיין גר בבית של אמא ואבא ונותן להם דין וחשבון. אם עכשיו אמא ואבא יגלו, אז אתה בבעיה. לרוב רובם של החבר'ה יש שיקול כזה. 'איך אני אסתכל לאמא שלי בעיניים'".
בקצה השרשרת, נמצאים חיילים צעירים שלא רק מגויסים כמקורות מודיעיניים בתוך היחידות שלהם, אלא כסוכנים סמויים של ממש. "לפני כמה שנים הכרתי חייל מיחידה די סודית, שעבר עבירה חמורה מאוד בעניין של סודיות מבצעית", מספר גורם משפטי המתמחה בנושא. "הוצע לו בגדול - אנחנו נוותר לך על כל ההליכים, אתה תועבר ליחידה אחרת, ותהיה סוכן של מצ"ח. הוא לקה בפוסט-טראומה בעקבות זה. עצם היותו ביחידת מצ"ח גרם לו למצב פוסט-טראומטי מאוד קשה שלווה בחרדות. זה לא התאים לו. התדמית האישית שלו ירדה, היו לו התקפי זעם, הוא לא ישן בלילות. זה מעשה שלא ייעשה. פתאום מנתקים אותו מהכל ומעבירים אותו למצ"ח. הוא לא הספיק שם הרבה כי מצבו התערער.
"בסוף הוא השתחרר בפרופיל 24, תבע את משרד הביטחון והכירו בו כנכה צה"ל, שזה דבר מאוד יוצא דופן. אני בדעה הנחרצת שאלה מעשים שלא ייעשו. להעביר מישהו בכוח למצ"ח, זה משהו שאתה לא יכול לעשות. הוא לא היה בנוי לחקור אנשים, להיות סוכן חשאי".
תשומת הלב שמופנית אל מצ"ח באה בעיתוי שהוא גם כך מסובך עבור החיל. ביולי האחרון פורסם ב-ynet כי רכזי מודיעין ומפקדיהם במצ"ח נחקרו לאחר שחיילת שסיפקה מודיעין נאנסה על ידי המפעיל שלה, ובין היתר נמצאו התכתבויות של שיח סקסיסטי וגזעני בין הרכזים כלפי מקורות, וכן שימוש באלכוהול ובסמים ביחידה.
אבל הפרשייה הטרגית של לובטון עשתה יותר מאשר לחשוף את התנהלותה הבעייתית. היא הציתה מלחמת עולם בתוך הצבא, יצרה עימות חזיתי בין מערכת המשפט לרמטכ"ל והניעה רפורמה בנוהלי גיוס והפעלת מקורות בידי מצ"ח. בעקבותיה נותרה היחידה הצבאית הזו, שמשמשת בפועל בתור המשטרה של צה"ל ואחראית לפענוח ולסיכול אירועים פליליים בצבא, פגועה ומנוטרלת. "מצ"ח לא עובדים בחודשים מאז האירוע, הם במצב על הפנים", אומר בכיר לשעבר ביחידה.
בצה"ל מודים שהאירוע, אף על פי שהיה חריג, הכה את הצבא ב"גונג גדול" וזיעזע את המערכת. בעקבותיו הקימו ראש אכ"א, אלוף מוטי אלמוז, והפרקליט הצבאי הראשי, אלוף שרון אפק, את צוות המומחים בראשות ברבינג לבחינת מערך המודיעין במצ"ח. הצוות זיהה בעיה מערכתית שמייצרת מצבים שבהם יש פוטנציאל להפעלת לחצים על מקורות, בין היתר בגלל גילם הצעיר של רכזי המודיעין והעובדה שהם נדרשו לגייס מקורות בלחץ של זמן, לפעמים באמצעות פגישה אחת בלבד או במהלך יום אחד בלבד.
7 צפייה בגלריה
ראש אכ''א אלוף מוטי אלמוז. הפרשייה הטרגית של לובטון הכתה את הצבא ב''גונג גדול''
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לפי מסקנות הוועדה, התברר שנוהלי מצ"ח היו טובים, אך התגלו בעיות של ציות ומשמעת מצד הרכזים. הצוות קבע שיש לשפר את ההכשרה של הרכזים בעיקר בנושאים ה"רכים", כלומר היחס לפן הרגשי של הנחקרים, והמליץ גם על שיפור תנאי השירות של אנשי הקבע ביחידה ושרק אנשי קבע יפעילו מקורות מודיעין במצ"ח.
לע' זה כבר לא יעזור. לצד התביעה שהוא מנהל, הוא הצליח למשוך עצמו מתוך התהום, לגמרי לבד. היום הוא סטודנט מצטיין לתואר שני באוניברסיטה יוקרתית בחו"ל ובונה את המשך חייו, אבל את הפצעים הוא עדיין סוחב. "זה קושי בלפתח זוגיות, קושי בלשמור על קביעות במקום מסוים מחשש שאיכשהו זה יעלה ופתאום אני אהיה המוקצה. הרבה פעמים אני מרגיש שעוקבים אחריי, עד היום. שמסתכלים עליי. זה מלווה אותי כבר עשר שנים".
תגובת דובר צה"ל:
"ליחידת מצ"ח תפקיד מרכזי בשמירה על חוסנו המוסרי והערכי של צה"ל. אנשי יחידת מצ"ח פועלים לילות כימים נגד מקרי עבריינות בצה"ל וממלאים את תפקידם החשוב כדי לחשוף מקרי פשיעה ותופעות פסולות, ולמצות את הדין עם מי שעברו עבירות פליליות. בתוך כך, פועל במצ"ח מערך מודיעין שתפקידו לאסוף מידע ביחס לעבירות ולעבריינות בצה"ל, ובכלל כך תופעות פסולות וחמורות של שימוש בסמים מסוכנים ביחידות הצבאיות, סחר בסמים, סחר בנשק וכיו"ב.
"בעקבות מותו הטרגי של לוחם צה"ל, רב"ט ניב לובטון ז"ל נערכו תהליכי למידה והפקת לקחים מקיפים בצה"ל. כך, מונה על ידי ראש אכ"א והפצ"ר צוות מומחים בראשות אריק ברבינג, לשעבר ראש אגף החקירות בשב"כ. עם הצוות נמנו גורמים בכירים שמילאו בעבר תפקידים בכירים בגופי מודיעין, ביטחון ואכיפת חוק. הצוות בחן באופן רחב וכולל את נושא גיוס המקורות במצ"ח ואופן הפעלתם.
"בחודש מאי 2020 הוצגו לראש המטה הכללי, רא"ל אביב כוכבי, ממצאי ומסקנות צוות המומחים. הרמטכ"ל קיבל באופן מלא את כלל הלקחים, המסקנות וההמלצות והורה על נקיטת שורת צעדים מערכתיים, שתכליתם חיזוק מערך המודיעין של מצ"ח ועדכון נוהלי העבודה של המערך.
"מאז מותו הטרגי של ניב לובטון ז"ל ובעקבות תהליכי הלמידה המעמיקים שתוארו, כבר נערכו במערך המודיעין של מצ"ח שינויים משמעותיים במספר מישורים - עדכון תפיסת ההפעלה באופן שיבטיח כי פעילות המערך בכלל, והפעלת מקורות מודיעיניים בפרט, ייעשו באופן אחראי ומושכל; חיזוק כוח האדם במערך, כך שכלל רכזי המודיעין יהיו משרתי קבע; הכשרה נפרדת, מדויקת ומקיפה לרכזי המודיעין (ההכשרה תכלול גם תכנים בתחום בריאות הנפש); וטיוב מנגנוני הפיקוח והבקרה בכלל רמות הפיקוד; תיקוף הנהלים וההנחיות ועוד.
"נוסיף, כי תהליך בחינת התאמתם של חיילים לשמש כמקורות מודיעיניים כלל בחינה של רקע נפשי ושל נתונים אישיים אחרים, גם טרם מותו הטרגי של ניב ז"ל.
"צה"ל מחויב לאכיפת הדין בקרב משרתיו, והמשטרה הצבאית החוקרת תמשיך לעמוד בחזית העשייה, באופן מקצועי, מושכל ואחראי, ותוך שמירה על זכויותיהם של המשרתים ועל כבודם".
