כדי להבין עד כמה מפוחדת ומשותקת האופוזיציה לבנימין נתניהו בתחום הקורונה צריך רק להביט בהתנהגותה בימים האחרונים. ראש הממשלה, נלחץ מצד אחד על ידי הציבור הזועם שכבר רוצה להשתחרר מהסגר, ומהצד השני מממשלת אחדות שהוא עצמו תיאר אותה השבוע כ"תחלואה", נאלץ לסיים את הסגר. מוקדם מדי, לטעמו. אם זה היה תלוי בנתניהו, הסגר המהודק היה נמשך עד שבועיים, בדיוק, לפני הבחירות. ואז, "חוזרים לחיים", חגיגות וגשם של פתקי מחל בקלפי.
- לא רוצים להחמיץ אף כתבה?
הטור של נדב איל מהשבוע שעבר: הימור החיסונים של ישראל / נדב איל
אבל תוכניות סגר לחוד והמציאות לחוד. הישראלים חזו בשיעור התחסנות מאמיר וירידה בתחלואה, השטח הליכודי דיווח על בעירה ודרישה לפתיחה, גנץ וכחול לבן - מי שריסקו את המחנה אבל בשבוע וחצי האחרון למדו לעשות פוליטיקה — לחצו לשחרר. נתניהו, בחירוק שיניים, הלך לשחרור הזה, טרוד מאוד.
ואכן מקדם ההדבקה החל מטפס השבוע, מסיבות פורים יתקיימו בסוף השבוע, והסיכון של התפרצות מחודשת שריר וקיים. אופוזיציה נחושה ועקבית הייתה אומרת לנתניהו - פתחת מוקדם מדי, ופרוע מדי, בניגוד להמלצות אנשי המקצוע. אחר כך היא הייתה יושבת וממתינה. אם אכן התחלואה הייתה עולה, היו מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ, יאיר לפיד, גדעון סער ואפילו נפתלי בנט יכולים להטיל את האחריות על ראש הממשלה. זה מהלך קלאסי לפני בחירות, אבל זה לא רק עניין ציני. האם מישהו מהקוראים יודע אם האישים האלה, במקומו של נתניהו, היו פותחים גם? או ממתינים עוד קצת? סביר להניח שלא, כי הם שופכים ערפל סמיך על השאלה הזו. הם, כמו שאר המערכת הפוליטית, לפותים בצבת של הסנטימנט הציבורי שתשה נפשו מהקורונה ומגבלותיה. ולכן מה שכל המנהיגים האלה מביעים איננו זהירות, או ביקורת על חוסר היסודיות של הממשלה, אלא שתיקה רועמת. לחילופין, הדהוד הצורך לפתוח ולתת "הקלות". שהם יגידו שזה לא זהיר עכשיו? שצריך לחכות?
ובהמשך, מה יקרה? אם לא תהיה התפרצות מסיבית לפני הבחירות, נתניהו ירוויח כמובן. אם תהיה התפרצות, מתנגדיו לא יוכלו לומר שהזהירו, שהבינו מבעוד מועד. הבוחרים יודעים יפה, ואם לא יודעים אז חשים, שהאלטרנטיבה לנתניהו בחרה במין שתיקה משונה שכזו, רק בנושא החשוב ביותר על סדר היום — האם לשחרר את המשק מיד, לשחרר מהר יותר, או להמתין. המצב המוזר הזה מדגים עניין שיכול לשרת, או להרוס, את נתניהו בבחירות: השליטה הגמורה שלו במשבצת הקורונה. נפתלי בנט הכניס, אולי, רגל אחת למשבצת הזו. כל השאר בחוץ.
נתניהו השמיע השבוע התאוננויות קודרות בפני אנשי ליכוד. היו לו סיבות טובות. הסקרים עדיין אופטימיים למדי לגוש אנטי-ביבי. באורח עקבי, הגוש הזה משיג יותר מ-60 מנדטים. הליכוד עצמו לא מתחזק ואף נחלש. סיום הסגר לא הוביל לגל פופולריות לממשלה ולעומד בראשה. היריבים של נתניהו לא ביצעו שום טעות משמעותית, ובנוסף היה את הסיפור שפירסם אליאור לוי, כתב הפלסטינים של "ידיעות אחרונות" ו־ynet על מגעי הליכוד עם הרשות הפלסטינית — סיפור שבנט וסער ידעו לנצל היטב בחוגי מצביעי הימין. בעיקר, נתניהו מודאג מעלייה אפשרית בתחלואה. הוא האשים, באורח חד-משמעי, כי כחול לבן וגנץ מעוניינים בהקלות כדי לגרום ליותר תחלואה, ובכך להוביל לתבוסתו בבחירות. "אתה חושב שהם טיפשים, שהם לא מבינים שזה יוביל לעלייה בהדבקה", הוא שאל את אחד מבני שיחו והשיב מיד, "לא, הם לא טיפשים. הם יודעים מה יקרה כשיהיו פה יותר חולים, וזה מה שהם רוצים". דברים בסגנון הזה אמר בישיבת הממשלה החומצתית, המבישה, לפני כמה שבועות, ועליהם הודיע גנץ ש"לא יסלח לנתניהו" (נתניהו יתגבר, מעריכים אנשיו). נאמניו של גנץ מתארים אותו כמי שקפץ על מוקש בכניסתו לממשלת נתניהו, "למען הדמוקרטיה". ובכן מבחינת נתניהו גנץ לא קפץ על מוקש, הוא ה-מוקש שהחליט להתפוצץ במרכז ממשלתו, לנסות לזרוע מקסימום הרס בדרך לבחירות.
התסכול של נתניהו נובע מכך שהקמפיין שלו בנוי כולו על החיסונים וסדר הפסח המיתולוגי הקרוב שבו נוכל לשבת עם כל המשפחה. עד כמה הוא בנוי על זה? "שומרים", המרכז לתקשורת ודמוקרטיה, פירסם השבוע ניתוח של הפוסטים בעמוד הפייסבוק של נתניהו מתחילת דצמבר עד 14 בפברואר. מתוך 255 פוסטים, 117 עסקו בנושאים כלליים ושונים. לא פחות מ־150 דיברו על החיסונים. 36 עסקו ישירות בבחירות, 25 נכתבו בעניינים הקשורים במשפטו, 23 קראו לשמור על הנחיות בריאות וקורונה, ו־18 בלבד בהסכמי השלום בין ישראל למדינות המפרץ. בקיצור, כל קמפיין ביבי עד כה זה חיסונים וקורונה והניצחון עליה. ספק אם נראה שוב מערכת בחירות שכל כולה תלויה בהתנהגות של וירוס ושיעורי ההדבקה שלו.
לכן המחקר שפורסם אתמול ב"ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" משמעותי כל כך — ולא רק לקהילה המדעית, אלא גם לפוליטיקה הישראלית. זהו מחקר שכותבו המרכזי הוא פרופ' רן בליצר, מנהל החדשנות של קופת חולים כללית. יחד איתו חתומים עליו פרופ' מארק ליפשיץ מאוניברסיטת הרווארד, אולי האפידמיולוג הבולט היום בארה"ב, ד"ר נועה דגן ופרופ' מיגל הרנן, שנחשב למומחה החשוב בעולם במחקרים מסוג זה. המחקר בדק 1.2 מיליון מבוטחים של קופת החולים, מחצית מהם מחוסנים ומחצית לא, ובחן את יעילות החיסון לאורך זמן. במבט ראשון, התוצאות נראות כמו מה ששמענו עליו בעבר. שבוע ויותר אחרי מנה שנייה, רואים ירידה של 92 אחוז בהדבקה, של 94 אחוז במחלה עם תסמינים, 87 אחוז פחות אשפוזים, ובמחלה קשה פחות 92 אחוז. אלה תוצאות נפלאות שנראות דומות לניסוי הקליני שקיימה חברת פייזר, ועל בסיסו אושרו החיסונים. אבל לצד החדשות הטובות, שהן אכן טובות מאוד, יש עוד משהו. בניגוד להערכות אופטימיות שפוזרו בידי משרד הבריאות השבוע, לא מדובר ב־98־99 אחוז יעילות ועוד נתונים שלקוחים מסיפורי נרניה. חשוב מכך, כאשר מביטים ביעילות החיסונים עד 20 יום מהמנה ה־1, רואים שהיעילות מוגבלת יחסית בפרק הזמן הראשוני. 46 אחוז פחות הדבקה, 57 אחוז פחות מחלה, 62 אחוז פחות אשפוזים. זה שונה מאוד ממה שהשתמע מהמחקר של פייזר, שנתן את הרושם של יעילות גבוהה בהרבה כבר 14 ימים אחרי החיסון. זה מסביר למה אנחנו עדיין רואים די הרבה תחלואה.
אם מביטים במספרים, בישראל יש למעלה מ־1.4 מיליון בני אדם שעוד לא הגיעו לרף החסינות הגבוה, זה שמגיע שבוע אחרי המנה השנייה. מצטרפים אליהם עוד כמיליון ומאתיים אלף בני אדם שלא התחסנו. ואל כל אלה מצטרפים מיליוני קטינים שלא יכולים להתחסן. אם מתרגמים את המחקר והמספרים האלה למציאות, המשמעות היא שהתפרצות עודנה אפשרית בטווח הזמן של 45 הימים הקרובים (לאחר מכן, המדינה תהיה מחוסנת בהרבה, ולא פחות חשוב, שבוע ויותר אחרי החיסון השני). ריבוי ההדבקות של ילדים גם יכול להוביל לצרות צרורות. החיסון יעיל להפליא, אבל זה לא נגמר עד שרוב גדול מחוסן לגמרי. ופוליטית, הקורונה היא עדיין השחקן המרכזי. אגב קורונה, מעטים שמו לב לעוד השפעה שלה בבחירות הקרובות: מאות רבות של קלפיות שיוקמו במיוחד בבתי אבות ודיור מוגן, כדי לחסוך לדיירים חשיפה מיותרת בקלפי חיצוני. המטרה ראויה, יסכימו כולם, אבל היא תהיה קרובה במיוחד לליבם של אישים כמו מרב מיכאלי ואביגדור ליברמן; בוחריהם מבוגרים יחסית. אפשר לצפות בחלק מהמוסדות האלה ל-100 אחוז הצבעה; מי יודע, אולי יהיו ניסים גלויים ואפילו יותר.
ימינה היא מאגר המנדטים הפוטנציאלי של נתניהו, ובנט מנסה לבלום את ההסתערות. החזית מול סער נרגעה
מבין שלישיית הטורקים הצעירים - יורשי נתניהו בעיני עצמם, לפיד, בנט וסער - המהלך המשמעותי של השבוע בוצע בידי בנט. בריאיון לרשת ב' לפני יומיים הוא הצהיר שלא יישב "בממשלת שמאל בראשות יאיר לפיד" ובכך השמיד, לחודש הקרוב, את שרידיה של ברית האחים המפורסמת. סער אמר דברים דומים בעבר. זה היה יומיים אחרי שלפיד, בוועידת "ידיעות אחרונות", הודיע כי יסכים לממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת. הצורך של בנט בשבירה ימינה ברור: הוא מאגר המנדטים הפוטנציאלי של נתניהו, ונתניהו מסתער עליו עם סכין בין השיניים. העמדה הרשמית של בנט היא "אעשה מה שטוב למדינה אחרי הבחירות". לבד מאידיאלים, יש מסר פרקטי: הוא יצטרף למי שייתן לו ראשות ממשלה בהסכם רוטציה, כאשר הוא ראשון כמובן. "כמובן" משום שבנט, ואף אחד במערכת הפוליטית, לא יחתום על רוטציה שנייה לנתניהו. לא אחרי מה שהאחרון עשה לגנץ.
5 צפייה בגלריה
אביגדור ליברמן ועידה ועידת ידיעות אחרונות ו - ynet האנשים של המדינה בנייני האומה ירושלים 2021
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בעוד שלהיות לשון המאזניים, ממליך מלכים וכו' נשמע מפתה בשמיעה ראשונה, זה קמפיין קשה לניהול. סער אומר שנתניהו יוחלף, ושהוא ימין ממלכתי וניצי. לפיד אומר שנתניהו חייב ללכת ושהוא המרכז, המפלגה הגדולה ביותר שאיננה הליכוד. מה בנט אומר? השבוע הוא דיבר על סינגפור. ההערכה הגורפת במערכת הפוליטית ממשיכה להיות, למרות הצהרותיו, שאם לגוש ביבי ולו יהיו 61 מנדטים, נתניהו יישאר ראש הממשלה - השאלה היא רק המכניקה. "אם צריך, יבטיחו לבנט לא עיר אחת ממזרח לראש-העין, ולא רק את משרדי הביטחון והחוץ, אלא גם את סיפוח רבת־עמון", אמר השבוע בכיר בליכוד, "תהיה עצומה של חברים מהסיירת. עצומה של החברים מרעננה. יאיימו עליו בפיצול הסיעה. יביאו רבנים, למרות שהוא מפלגה בלי רבנים. לא משנה, יכירו לו חדשים. בסוף הוא ישתכנע". כמה חברים של בנט טוענים את ההפך בדיוק: הוא ינסה בכל מחיר לא ללכת עם נתניהו, כי הוא מאמין שצריך להחליף אותו - וגם כי הוא סבור שנתניהו ינסה לחסל אותו, כפי שחיסל את גנץ. לפרשנויות על ייסורי בנט הצעיר יש משמעות מוגבלת לפני שנראה את המספרים, בליל הבחירות.
הקרב בין סער לבנט הופסק בידי סער לפני עשרה ימים; הוא הכריז על הפסקת אש חד־צדדית. בנט גמל לו השבוע בהתבטאות שפסלה את לפיד, אבל למעשה, וזו חשיבותה האמיתית - הכשירה את סער כמועמד לראשות הממשלה שבנט יכול לחתום עליו. האם היה תיאום בין השניים? הצדדים מכחישים בתוקף. כנראה שבנט מבין שקצת קשה לנהל קרב בכל החזיתות, כאשר כולם מנסים לאכול את המנדטים שלו; לפיד וסער מסבירים שהוא ייתן את המנדטים שלו לנתניהו, ונתניהו מסביר שבנט ימליך את לפיד. עדיף להשתיק חזית אחת לפחות, וכך הוא עשה.
לפיד, מצידו, גילה איפוק מול פסילת בנט. הוא כבר למד שיש הבטחות לפני הבחירות, ויש את החיים האמיתיים, אחריהן. מצד שני, אם בנט וסער מתכוונים להגיע כבלוק ימין אחרי הבחירות, כפי שההתבטאות של בנט מרמזת, גם ללפיד יש בלוק. עם ליברמן.
האתגר הגדול של לפיד הוא לא להיגרר לקרב שנתניהו מעוניין בו: מיצוב הבחירות כהכרעה בינו ובין לפיד. נתניהו עושה זאת בעיקר כדי שהליכוד ייקח קולות מבנט וסער שבוחריהם לא רוצים את יו"ר יש עתיד כראש ממשלה. אבל נתניהו צריך שלפיד יסתער אל הקרב כדי שיהיה עסיסי ואפקטיבי. לאורי שני, ראש לשכתו של אריאל שרון בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, הייתה שאלה קבועה כאשר לשרון היה עולה הדם לראש (וזה היה קורה לא מעט). "אתה רוצה ליהנות, או לנצח", היה שואל שני את שרון. שני ולפיד חברים, ולפיד מכיר את הסיפור הזה; אפשר לומר שהוא משנן אותו.
ציטוט
"ההיסטריה הגיעה גם לזפת 'שפוגעת בבריאות הציבור'. במאה הקודמת סבלנו עשרות שנים מזיהום זפת בחופים. אף אחד לא נפגע בריאותית"
(יורם לס מגלה נוסטלגיה וגם עקביות, חשבון הטוויטר שלו)
