בבוקר שאחרי שידור הפרק האחרון בסדרה "צל של אמת" ב-2016 אולה קרבצ'נקו, היום בת 38, נכנסה לכיתה שלה במכללת תל חי וגילתה שהיא ריקה. "חוץ ממני הייתה רק עוד תלמידה אחת שהעזה לבוא", היא אומרת. "כל השאר פחדו מדי להיות איתי, כלומר עם 'הרוצחת', בכיתה אחת".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אולה עוד לא הבינה עד כמה החיים שלה הולכים להיחרב. עד כמה הכיתה הריקה הזו הייתה רק הצעד הראשון בהידרדרות הכמעט בלתי נתפסת שעמדה להתרגש עליה. מהרגע ההוא והלאה כל העולם התנפל עליה. מטוקבקיסטים אקראיים שלא חוסכים במילים, דרך קבוצות של חובבי קונספירציה, ועד סתם אזרחים, בלשים מטעם עצמם, שהשתכנעו שרומן זדורוב חף מפשע, והיא־היא רצחה את הילדה תאיר ראדה בפרץ אכזרי של צמא לדם.
כשהיא הלכה ברחוב, היא ראתה איך אמהות מודאגות פרשו את הזרועות שלהן כמו יונה מגוננת על ילדיהן כדי להסתיר אותם מפניה, וזה לגמרי ישבור לה את הלב, כי היא דווקא ממש אוהבת ילדים וילדים אוהבים אותה. אחרי שנצפתה על ספסל בקריית-שמונה עם בובת תינוק, אישה טובה התקשרה למשטרה, שהנה הרוצחת מתנהגת מוזר בשכונה. אפילו היה ניסיון לארגן משמר אזרחי מיוחד שם, אנשים שיסיירו ויוודאו שהלוציפר הזאת, שכל גובהה 1.59 מ', לא תוציא פתאום קרני לייזר אדומות מהעיניים ותפורר את כולם לאפר. וזה עוד לפני האיומים המפורשים ברצח שספגה. בסיומה של הוויה דולורוזה שלה אולה הייתה כל כך מרוסקת שהיא נאלצה לעזוב את ישראל ולעבור לגור עם סבתא שלה בכפר קטן ליד אודסה.
אבל באותו היום, אחרי השידור, היא עדיין הייתה מבולבלת. היא ידעה שהפרק עומד לעלות, אבל לא היה לה מושג שאנשים יגיבו כל כך חזק. שיהיו כאלה שיסיקו שהבחורה הקטנה והמתוקה למראה הזו, עם העיניים הירוקות והסנטר בצורת הלב, היא רוצחת ילדים סדיסטית ששיספה את גופה של תאיר ראדה. הרי היא עברה את כל זה כבר פעם, ארבע שנים לפני כן, אחרי שנפרדה מהאקס שלה והוא מיהר ללכת למשטרה כדי לספר בדיוק איך היא התוודתה בפניו על הרצח.
היא כבר עברה אז סבב שלם של חקירות, תוצאה של עדות במשטרה מצד אקס נקמן ואלים, שהודה שגם הכה אותה וביצע בה עבירות מין. היא כבר ספגה את המפלה הנפשית הנוראה בעקבות כך, שהובילה לקריסה ולאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. היא אפילו הצליחה להשתקם. לכן, כשהיא שמעה שהם החליטו בכל זאת לפתוח שוב בטלוויזיה את הפרשה הסגורה הזאת, היא חיפשה את המקום הרגוע בתוכה וניסתה לא להיכנס לפאניקה. הכל סגור ונעול, היא ניסתה לשכנע את עצמה, מה פתאום שפרק אחד בטלוויזיה יחזיר אותה לתקופה הזו? מה כבר יכול לקרות?
תכירו, זוהי א"ק. כנראה שגם מי שלא צלל למאורת הארנב שהיא פרשת זדורוב נתקל בראשי התיבות הללו, נלחשים כאילו היה מדובר באיזה שד שאסור להזכיר בקול רם. לפני שידור הסדרה המדוברת צל של אמת מעטים הכירו את הקשר שלה לפרשת תאיר ראדה, ואלה היו בעיקר המשטרה ובתי המשפט. אחרי השידור לא היה כמעט אחד שלא שמע את הסיפור על החשודה המיידית.
סופר שם על צעירה עם מחלות נפשיות שסיפרה לבן זוגה לשעבר, א"ח, על עולמה הפנימי העשיר מדי, על הקולות שהיא שומעת, על החיבה שלה לדם. על הזאבה שחיה בתוכה, "טחב", שאוהבת להתעטף במעיים. א"ח עצמו העיד בסדרה בפנים מוצללות איך סיפרה לו שלקחה את בגדיו, התחזתה לגבר והסתננה לשירותי הבנות, כי "טחב" חיפשה קורבן. איך תקפה בקור רוח מבעית את הילדה הראשונה שנכנסה. איך ראה אותה פורקת את התיק עם הבגדים מהאירוע.
היו עדויות תומכות. בסדרה, שוחחו היוצרים עם י', שמעידה איך ע' - חברתה הטובה של אולה שהייתה מאושפזת עימה והתאבדה מאז - סיפרה לי' כי אולה התוודתה באוזניה על הרצח. הם שוחחו גם עם ש', בחור שאולה יצאה איתו. הוא סיפר איך היא תקפה אותו בבקבוק שבור, באמצע היום ולעיני המון אנשים, ממלמלת דברים לא הגיוניים. סופר שם איך הייתה מגלה למטפליה על הדחפים שלה לחתוך אנשים, להוציא להם את האיברים. איך אושפזה בכפייה לאחר מכן.
מאז, רבים מאמינים שהיא הרוצחת. עד היום הדיונים האלה יכולים להימשך שעות וללכת במעגלים: אבל מצאו שערות ארוכות, יגידו המשוכנעים. "הוכח שהן של תאיר ז"ל", תבוא התשובה. מצאו שיער שהדי-אן-איי שלו תואם לא"ח, הם ימשיכו. "אבל הוא יכול להתאים גם לעשרות אלפים אחרים", יענו. זה כנראה לא יעזור. מי שלא רוצה להאמין לאולה, לא יאמין לה. גם אם היא טוענת שיש לה הסבר לכל אחת מהתיאוריות שממהרות לקשר אותה לאירוע. גם אם עמדת המדינה היא שהיא לא אחראית לרצח - על אף שטכנית התיק נגדה עוד לא נסגר, כיוון שעומד בלב הבקשה של זדורוב למשפט חוזר.
אבל כל אלה שסימנו את א"ק הזו כרוצחת כנראה לא פגשו את אולה קרבצ'נקו. הם לא שמעו את הסיפור שלה, לא ידעו מה היא עברה כדי להשתחרר מהעלילות שרדפו אותה. והם בוודאי לא הבינו את ההשלכות על נפש פגיעה ושברירית כל כך, שפתאום מצאה את הפרטים הכי אינטימיים מחייה מרוחים על המסך, מעורבבים בהר של מה שהיא מתעקשת שהם שקרים אכזריים. "זה תקף אותי דווקא בזמן רגוע", היא מספרת על הצפייה בשידור הזה, נלחמת בדמעות. "אני אחרי השיקום, מרגישה סוף-סוף טוב, ההזיות נעלמו - פתאום הסרט הזה. ואני לא ידעתי את זה אז, אבל ברגע ההוא הפסיכוזה שלי התחילה שוב. תביני, אני לא אישה רגילה, אני לא חווה את הדברים האלו כמו שכל האנשים הרגילים. אנשים תמיד רוצים לדעת 'איך הגבת כשהסרט עלה'. מה אני אגיד להם? אני לא יכולה להגיד שהרגשתי משהו. אם לא הייתה לי את הסכיזופרניה, הייתי מרגישה את הזעם והפחד וחוסר האונים, אבל אין לי מבנה אישיותי נורמלי. מבחינה הגיונית ידעתי שקורה דבר מחריד. מבחינה רגשית? שם אני התחלתי לברוח. נעטפתי במעטפת של חלום, נכנסתי למציאות אחרת".
בסדרה אמנם הסתפקו בראשי התיבות א"ק ובצילומי אילוסטרציה, אבל מהר מאוד נדמה היה שכולם יודעים מי היא באמת. בימים שלאחר השידור היא ראתה כיצד כל חבריה מתחילים ללכת בזוגות לשירותים, מצלמים אותה בנייד כשהיא עומדת בתור לקפיטריה, מתארגנים בניסיון להעיף אותה מהלימודים. "זו הייתה תקופה מטורפת שהטלפון שלי לא הפסיק לרגע", היא אומרת, "גם מאנשים זרים שפתאום היו מתקשרים, מקללים, צורחים 'הלוואי שתמותי', 'תתאבדי כבר'.
"גם כתבים ועיתונאים שרצו לדבר איתי. ושם עשיתי טעות. הייתה כתבה ב'הצינור'. הם הגיעו אליי הביתה, אני הייתי כבר במצב... אם תראי אותי שם את תביני באיזה מצב הייתי. הטעות הייתה שהתלבשתי עם מיני קצר, אז רואים לי דברים שלא צריך לראות מרוב שאני לא בשליטה על הגוף שלי. הייתי מאוד לא מאורגנת - ככה קוראים לחולים כמוני, כשהם לא אסופים. לא היה להם את הלב ואת היושרה להבין שזו לא בחורה במצב שצריך לראיין.
"ואז המראיין עשה לי הפתעה. באמצע הראיון הוא פתאום דחף לי את הטלפון ואמר 'קחי, דברי עם א"ח'. איך ששמעתי אותו על הקו אני צרחתי והשתוללתי. זה היה חרא של דבר, אני כועסת מאוד על תאוות הפרסום. זה באמת היה חוסר לב. קשה לי לדבר על זה. אני עד היום נורא מתביישת בראיון הזה".
משם הדרך חזרה לאשפוז הייתה קצרה. כבר כמה שנים שהיא מתמודדת עם מחלה קשה ביותר, סכיזופרניה פרנואידית, ומתמודדת איתה בתעצומות נפש שאני אישית לא מבינה מאיפה היא מביאה. היא אמנם חזקה, אבל השנאה הייתה גדולה מדי. היא אפילו לא זוכרת מה היה הטריגר. יום אחד היא פשוט נשברה כמו גפרור. סנאפ.
"כשיצאתי מהשיקום הראשון, ב-2015, התחלתי לפרוח, כי הצטרפתי לתוכנית ששמה אשנ"ב, מין מכינה כזו למתמודדי נפש שבה בודקים אם אתם מוכנים להתחיל ללמוד באוניברסיטה. ואני קרעתי שם את התחת. תמיד הייתה לי דיסקלקוליה, אבל למדתי כל כך קשה שהשגתי מאיות במתמטיקה ובאנגלית. ובסוף הוכחתי את עצמי וקיבלתי מלגה ללכת ללמוד אמנות במכללת תל חי. אני הגעתי ללימודים בגיל שלושים ומשהו, אחרי שכל שנות העשרים שלי היו חור אחד ענק של כאב. והנה פה אני פתאום נכנסת כאחת הסטודנטיות. התקבלתי עם הכישרון שלי ללימודים, ואני מתחילה לעבוד בשיא הכוח, לתת את כל כולי. באמת. הייתי אחת התלמידות הכי מסורות. ואז הגיעה צל של אמת, וכל העולם התנפל עליי".
נשים כמו אולה הן עדינות, הן חיות להן בקונכייה סגורה ולא מעיזות לצאת לעולם, עד שיום אחד באה קרן שמש והן מתפתות. "ככה זה איתי", היא אומרת, והאישונים שלה רועדים בתוך הירוק של עיניה. "ברגע שאני זוקפת ראש, מעיזה קצת לנסות לחיות, להיות שמחה - כאפה. זה מה שהרגשתי שצל של אמת עשתה, היא החזירה אותי לנקודת האפס, כמו בסולמות וחבלים".
ב-20 במרץ בשעה 21:15 יעלה ב"כאן" הסרט "צל כבד", שינסה להיות התשובה לסדרה ההיא. שם החליטה אולה להיחשף לראשונה. יצר אותו עידו הר, במאי עתיר תשבחות וזוכה פרס האקדמיה ("פרינסס שואו", "מלון 9 כוכבים"), שהפך גם לחבר טוב שלה במהלך העבודה. "לפעמים, כשאני מספר שאני חבר טוב של אולה, יש אנשים שזוקפים גבה", הוא אומר, "כי אנשים עדיין לא מאמינים לה. אני רוצה להגיד לאנשים שאיך שהתחלתי לצלם אותה אולה ישר הפקידה בפניי את כל חייה. היא נתנה לי בלי בעיה את המחשב שלה, את כל המיילים, הפייסבוק, גישה מלאה לטלפון שלה. איזו 'רוצחת בדם קר' הייתה מסכימה לפתוח בפניי הכל ככה? יש סצנה בסרט שאולה עם עורך הדין בחדר, והוא מוציא לה דברים מהתיק של האשפוז שלה. אני יושב שם בחדר עם מצלמה, הוא מקריא לה דברים שאין לה מושג שהיא אמרה כי היא הייתה תחת פסיכוזה וגם תחת השפעת תרופות כבדה. את היית מסכימה שבמאי עם מצלמה יישב ויצלם דברים שאת בעצמך לא יודעת שאמרת? מי שנותן כזה אמון, אין לו מה להסתיר".
היא בחופשת מולדת עכשיו, הגיעה לפה מבית המקלט הצנוע של סבתא שלה באוקראינה. היא שוהה בבית של אמה בקצרין, בזמן שהאם בפיליפינים עם אחותה שגרה שם, אבל כשהיא בתל־אביב היא בדרך כלל באה להתארח בדירה של עידו. שם אנחנו נפגשים שלושתנו ביום שבת חורפי. היא מחכה שהסרט יעלה ואנשים סוף־סוף יתחילו לראות בה רק את אולה, הציירת הכישרונית והחברה הטובה. רק אז, היא מרגישה, היא באמת תוכל להתחיל לחיות. "עוד מעט הסרט יעלה, ואני אוציא סוף־סוף את ספר הילדים שיצרתי ואיירתי לבד, זה שאני כל כך אוהבת", היא אומרת, מדגישה שהיא לא מסכנה. "ואחר כך אני אשיג לעצמי גם סטודיו משלי, ושם אני אוכל לעסוק באמנות שלי. אני חושבת שאני במצב טוב, כי אני עברתי ממצב שאני מותקפת ולא מצליחה לגונן על עצמי למצב שאני יוצאת לאור ומחזירה".
הנפילה של אולה לא התחילה עם תאיר ראדה. היא התחילה, היא אומרת, עם א"ח. בין כל התלונות, העדויות, הזאבות המדומיינות – ובטח כשרואים עד כמה היא אופטימית וחזקה היום – קל, אולי אפילו נוח, להעלים עין מהעובדה שא"ק היא גם קורבן של תקיפות מיניות ואלימות קשות שא"ח אחראי להן, גם על פי הודאתו שלו במשטרה.
בדיוק כמו התיאוריה של אולה, שמדי פעם היא כן מצליחה לזקוף ראש רק כדי לחטוף סטירה ענקית – ההתחלה דווקא הייתה קסומה. היא פגשה אותו בשוק הכרמל. היא הייתה אז כחושה, מורעבת, לבושה בבלויים, ובעצם באה לתל-אביב כדי לגייס כסף בשביל דוד הר-ציון, שכינה את עצמו בשם סוואמי רמהקרישנננדה, תויג כראש כת והספיק להימלט מאז לארה"ב בעקבות תחקיר של "עובדה".
"הוא היה מקסים", היא מספרת על הפעם הראשונה שפגשה בא"ח. "אני באתי משלוש שנים שלא היה לי חבר אחד בכת, היו לי רק ירידות. ופתאום עומד מולי נער יפה. אז בשבילי הוא היה יפה, אני לא מבינה איך יכולתי לחשוב את זה. התאהבתי. האהבה הראשונה שלי. הוא התייחס אליי. פתאום דיברתי שטויות, לא דיברתי בחשיבות על רוחניות ועל תיקון עצמי. יכולתי לדבר איתו על גלגלי גבינה, ועל כמה גלי החוף מרגיעים".
מתי הבנת שמשהו לא בסדר?
"הוא גר עם ההורים שלו אבל ביחידת דיור נפרדת שהיא ממש ארמון. אבל בסופו של דבר עברנו מהבית של ההורים שלו לגור לבד, בדירה משלנו בפלורנטין".
קשה לה עכשיו. האישונים שלה לא מפסיקים לזוז בחרדה בתוך העיניים, כמו פרפר. "יום אחד חזרתי הביתה מהעבודה ברגל. הלכתי מצפון תל-אביב שם, בסוף הירקון, ועברתי דרך דיזנגוף. התלבשתי בצורה סקסית, הייתה לי שמלה כחולה מקטיפה עם סרט סאטן והרגשתי מאוד יפה. נורא פחדתי לדבר עם אנשים אז. ופתאום ראיתי בכיכר חבורה של פאנקיסטים. אמרתי, 'טוב, אני חייבת לגשת לדבר איתם, אני חייבת להיות אמיצה. אני במצב רוח טוב, השמש יפה, כולם מסתכלים עליי ואני מרגישה סופר. אז ניגשתי אליהם ולהפתעתי הגדולה הם קיבלו אותי. הם דיברו איתי. כל כך שמחתי בזה, כי התחושה הפנימית שמלווה אותי מאז שאני ילדה היא שאני מוזרה. ופתאום 'בואי שבי איתנו' וזה. ושתינו וודקה. ואני, בשביל להוכיח את הכוחות שלי ולהיות סופר-מגניבה, שתיתי בקבוק כמעט שלם".
הקול שלה חנוק. "פה התחיל האסון, כי התעלפתי. הגעתי למצב שהכל מתחיל להיות שחור, עד שאחד מהפאנקיסטים החליט להחזיר אותי הביתה. אני לא זוכרת כלום ממה שקרה כשהייתי מעולפת איתם. רק זוכרת מקטעים שהפאנקיסט מרים אותי ואני מצביעה לכיוון של הבית ואומרת לו, תחזיר אותי לכתובת הזו, תחזיר אותי הביתה, תחזיר אותי הביתה".
ככל שאולה מבינה, היא נאנסה באותו ערב. היא לא לגמרי זוכרת את זה, אבל הסימנים היו שם. ובמילא, זה היה רק תחילת הסיוט. "אני מתעוררת כשא"ח צורח עליי. מתעוררת המומה, הקצה של סרט הסאטן מהשמלה תקוע לי בתחתונים כמו זנב. והוא צורח עליי, 'את בוגדת, את בוגדת, זונה'. ואז הוא התחיל לפוצץ אותי במכות".
פאוזה. היא לא יכולה להמשיך לדבר. "הוא גרר אותי מהרגליים ופוצץ אותי עם כל המכות שהיו לו... זו הייתה המסכה שהתפרקה בבת-אחת. ואז באה המשטרה".
7 צפייה בגלריה
זירת הרצח של ראדה. 'שאלו אותי את זה 10,000 פעם. אני כבר לא מוכנה לענות על השאלות האלו''
(צילום: אפי שריר)
מי הזעיק אותם?
"אני לא זוכרת מה היה, כי הייתי כל כך שיכורה שהבעיטות שלו הן בקושי הורגשו בגוף שלי. כנראה שמהצרחות שלי כשהוא גרר אותי מהשיער למקלחת, והרביץ לי עוד מכות, ועשה לי עוד דברים משפילים שאני לא רוצה לדבר עליהם. אז דפקה המשטרה בדלת, ואני זוכרת שיצאתי אליהם עירומה. אפילו לא הבנתי שאני עירומה כשיצאתי אליהם. א"ח שיכנע אותם שהכל בסדר והם הלכו".
לדבריה, משם היחסים הידרדרו. היא מספרת כי החל לשלוט במה שהיא לובשת ועם מי היא מדברת, ופעם בכמה זמן גם היה מתפרץ עליה בהתקפי זעם. "אחרי האונס שעברתי, עוד האמנתי לו שאני אשמה, שבגדתי בו".
בחקירה במשטרה שהתנהלה ב־2012 א"ח הודה שנהג בה באלימות באותו ערב, "אחרי שהיא נאנסה", כפי שהעיר. בכמה מקרים אחר כך, הודה, גם ביצע בה עבירות מין קשות בעצמו. "ביצעתי בה פעם אחד מעשה סדום, ועל כל השאר אתם יכולים לקפוץ לי", אמר לחוקר באחת החקירות לפי הפרוטוקולים, "כי אני לא מדבר איתכם יותר, בסדר?"
"תספר לי בבקשה", מפציר בו החוקר. וא"ח עונה: "מעשה סדום אחד שלא בהסכמה, פעם אחת... זה היה בקצרין, בדירה שבה גרנו... אנחנו אוהבים סקס אלים, מאז ומתמיד אהבנו, אולה אוהבת להרגיש שהיא כלבה. ופעם אחת באתי ופשוט לקחתי אותה". "זה לא היה בהסכמתה?" שואל החוקר. "זאת הפעם היחידה שזה לא היה בהסכמתה", אומר א"ח. בהמשך החקירה הוא מסכם: "זה נקרא 'באתי, ראיתי, לקחתי, הלכתי'". לפי הפרקליטות, בסופו של דבר הודה א"ח בשני מעשי אונס ומעשה סדום.
"לא הגשתי תלונה נגדו כשהיינו יחד", אולה אומרת היום. "נשארתי, כי הייתה לי אהבה אליו. הייתי בטוחה שנישאר יחד לנצח. בסופו של דבר, בגלל שפלורנטין מבחינתו הייתה עיר הזונות, הוא לחץ עליי שנעבור לקצרין. בקצרין האלימות המשיכה. עבדתי בניקיון, וגם בפאב חדש שנפתח, אבל הוא לא נתן לי לעבוד במשמרות ערב וגם לא בסופי שבוע, רק במשמרות בוקר. בסופו של דבר פיטרו אותי כי לא יכולתי לתת את המשמרות שהם דרשו. הוא לא עבד כל כך. היחסים המיניים שהיו באמת אגרסיביים וכוחניים ובהסכמה בהתחלה, שנהניתי מהם, הפכו עבורי למשהו רע באמת".
את זוכרת את היום של הרצח של תאיר ראדה?
"לא משהו מיוחד. אני זוכרת שבאו אלינו חברים שלו באותו היום, וכולם היו נסערים ודיברו על זה. גם אני, אבל לא הכרתי את תאיר וכבר הייתי בתקופה יותר מנותקת שלי".
אז את אומרת שלא התוודית בפניו שאת זו שרצחת אותה.
"נו, די, באמת, אני כבר לא מוכנה לענות על השאלות האלו. ברור שלא. שאלו אותי את זה 10,000 פעמים. זה לא מעניין אותי, שיגידו גם מיליון פעם שאני רוצחת, השם שלי נקי. אני אף פעם לא הרגשתי צורך לנקות את השם שלי. אני מסתכלת במראה, אני יודעת מי אני".
בתקופה הזו החל המצב הנפשי שלה להידרדר. "הרבה אנשים חושבים שאם את שומעת קולות אפשר להתעלם מהם. אבל זה כמו שאת יושבת פה לידי, ואני שומעת אותך אומרת פתאום, 'יא חתיכת מסריחה, חתיכת זונה, למה לי לשבת לידך?'. זה מה שהייתי שומעת כל הזמן, וזה עוד יותר הרחיק אותי מאחרים. וזה עוד יותר גרם לי לבטוח בו, כי הוא כן ידע על קיומם של הקולות, כן נתן להם מקום ותשומת לב והקשיב לי. הוא כן בסופו של דבר אמר שכנראה שיש לי סכיזופרניה. בשלב מסוים זה הגיע למצב שביקשתי ממנו שייקח אותי לפסיכיאטר, כי טחב הזאבה הגיעה, והיא עשתה לי מלא בעיות. היא גם עזרה לי והגנה עליי, אבל היא הייתה כועסת על האחרים. לא תוקפת אותם, אבל כועסת עליהם. ביקשתי ממנו ללכת לפסיכיאטר. זה לא קרה".
לבסוף חזרו השניים מקצרין לתל-אביב. אולה התחילה לעבוד בחנות לצורכי אמנות, אך נפשית היא מוסיפה להסתחרר. "כל מחלת הנפש מתגברת לקראת העזיבה, הפחד. אז גם מתחילה לי פרנויה קשה, כל בן אדם שמרים טלפון ברחוב אני משוכנעת שא"ח מדווח עליי. הייתי במצב נפשי רע, הייתי קמה בבוקר ומתחילה לבכות ולפעמים גם לצרוח מרוב שהיה לי קשה, והוא לא יכול היה לסבול את הבכי הזה. פעם אחת הוא הרביץ לי כל כך חזק לפרצוף שלי שלא יכולתי לסגור את הפה, לא יכולתי ללעוס. המכה הייתה כל כך חזקה שהוא עצמו נהיה עם גבס. מצחיק, לקחנו אותו למר"ם בלילה כדי לחבוש לו כי זה התנפח, ואני יושבת שם איתו בתור המלווה של החולה עם לסת שבורה ומסתירה אותה, לבשתי כובע כדי שלא יראו. בערב הוא התרברב בפני החברים שלו שהוא כל כך מיוחד שהוא הרביץ לקיר, ואני שותקת".
גם על תקרית הלסת יש הודאה ברורה במשטרה. "הוא מודה בחקירה בלסת, באונס, במכות, מודה על עוד דברים", היא אומרת, "ובכל זאת הוא יצא חופשי".
לבסוף, ב־2012, אחרי תשע שנות זוגיות, אזרה את הכוחות להיפרד ממנו. "אחרי כמה זמן נגמר לנו הכסף, והוא אמר שחייבים לעבור בחזרה לבית של ההורים שלו. ידעתי שבשום פנים ואופן אני לא מסוגלת לחזור להורים שלו. אני לא יכולה יותר. חזרתי לאמא שלי בקצרין. סוף-סוף".
ולמה לשיטתך עוררת בו כזה דחף לנקום?
"בשבועות הראשונים אחרי שעזבתי הוא חזר להיות האיש הנפלא. פתאום הוא רוצה להתחתן איתי, האיש שלא רצה אפילו לחגוג לי ימי הולדת. אבל כשחזרתי לאמא בקצרין היה בבית גנן חתיך, נקרא לו ש', ואני מתחילה איתו רומן. הוא היה אחלה, באמת נהנינו יחד. פתאום לא כאב לי בגוף, הייתי שמחה. אבל א"ח אמר לי שהוא היה בתוך המחשב שלי ובתוך המייל שלי, היו לו את כל הסיסמאות שלי, והוא הרגיש שבגדתי בו עוד ועוד. ברגע שהוא גילה שאני עם ש' הרצון שלו לחזור הפך לשנאה יוקדת ורצון להשמיד אותי. ושם כבר אז התחיל אצלו משהו עם תאיר ראדה, בחודשיים-שלושה האלו. 'תחזרי, או שאני אגיד שאת רוצחת'. הוא הולך לאחותי, מספר לה שאני רוצחת".
אבל למה להדביק לך דווקא את הרצח הזה?
"דבר ראשון, אני באמת חולת נפש, אז זה קל להפיל עליי סיפור כזה, וגם באמת הייתה לי את טחב והוא ידע מזה, ובאמת היינו בקצרין. וכבר כל הסיפור של תאיר התחיל להיות בקבוצות, שאמרו שרומן זכאי. זה נמשך עד שהוא מתחרפן לגמרי. יום אחד לוקח את כל תמונות העירום שלי, מפרסם אותן באתרי סקס ושולח לי את הלינקים".
אבל זה לא היה הסוף. זמן קצר אחר כך הוא באמת הלך למשטרה וסיפר להם סיפור מפורט: איך אולה הייתה נסערת ביום של הרצח, איך באותו ערב, אחרי שהחברים שלו הלכו, היא התוודתה בפניו שהיא רצחה את תאיר כי "טחב" רצתה להתעטף בדם ובמעיים. איך ראה אותה מנקה את כלי הרצח, סכין ציד משוננת שהוא ציין בפירוט שהיא "קנתה בריקושט כמתנה לאמא שלה". החלק הזה היה נכון – "היא בדיוק עבדה אז בדילול חזירי בר", אולה מסבירה את נסיבות המתנה המשונה, "זה היה לפני שהיא הפכה לטבעונית".
הסכין הזו חשובה. שנים לפני העדות המאוחרת של א"ח במשטרה, אולה נסעה לקמפינג ושיחקה עם הסכין הזו. "חשבתי שאני אפתח איתה אבטיח, אולי אשחק קצת עם גילוף ענפים", היא מספרת. בעודה מחפשת טרמפ עם חברה עבר במקום שוטר והחל לשאול אותה למה יש לה כלי נשק מסוכן. "הייתי מטומטמת", היא אומרת, "במקום להסביר לו על האבטיח נפלט לי שזה להגנה עצמית". הוא החרים לה את הסכין ולקח אותה לחקירה. תמלול החקירה הזאת נמצא ברשותה של אולה. יש שם רק פרט אחד שחשוב לעניין - התאריך שמופיע בראש הדף. כי הסכין המשוננת הזאת, שא"ח טען שהיא זאת ששימשה את אולה לרצוח את ראדה, הוחרמה על ידי השוטר חצי שנה לפני הרצח. אחר כך טען א"ח שבכלל הייתה סכין נוספת – דבר שלא הוכח.
הפרידה והעדות של א"ח במשטרה התרחשו כמה שנים טובות אחרי הרצח. החוקרים ביקשו לדעת מא"ח מדוע, אחרי שהיא התוודתה בפניו על רצח כל כך מפלצתי שביצעה, הוא לא הגיע לספר למשטרה. מדוע לא סיפר לאף אחד אחר במשך כל השנים האלה. הוא הסביר להם שפחד ממנה, שהייתה אלימה כלפיו, שחשש שתפגע במשפחתו. לאולה זה נשמע מגוחך. הרי לא רק שהיא יודעת שהמציאות הייתה הפוכה לחלוטין, היא גם קיבלה ממנו מאות ואלפי סמסים אחרי הפרידה שסיפרו סיפור אחר. "את רוצה להיות זונה? אין בעיה. אני שם את כל סרטי הסקס והתמונות באינטרנט, בכל אתר פורנו שאוכל למצוא, עם הפרטים שלך", כתב. "טעיתי, את כן יכולה לפגוע בי עם גבר אחר, ואני הולך לפגוע בך בחזרה". "זה התחיל", "סיפרתי לאחותך לגבי 'תאיר'" (הגרשיים במקור), "עכשיו זה יהפוך להיות מאוד מכוער", "אמרתי לבוסית שלך שיש לך צרות עם המשטרה. מקווה שזה יעזור", "אני אראה לך מה זה לשחק איתי, אני אזהם את השם שלך ואת החיים שלך כל כך חזק שתתביישי להראות את הפנים שלך ברחוב".
לבסוף, הצליח א"ח למשוך את תשומת ליבה של המשטרה. הוא שם ידיו על פוסט שכתבה אולה באותה תקופה, מעין רצף תודעתי מלא דימויים. "אני רוצה עוד אבן לתיבת האוצרות שלי", כתבה בין היתר. "הדרקונית לא עוזבת, דרקונים אוהבים אבנים". א"ח טען שאולה כינתה גם את ראדה בשם 'אבן חן' וגרס כי הפוסט הוא מעין אזהרה שהיא עלולה לעשות זאת שוב.
ואז מזמינים אותך לחקירה?
"יום אחד, בחמש בבוקר, כשאני ישנה עם הפיג'מה שלי, דופקים לי בדלת, בום-בום. בדלת עומדים שוטרים. אמרת 'מזמינים לחקירה?' - איזה הזמינו, עומדים שני שוטרים בדלת ומאחוריהם עוד חמישה נוספים. הם אומרים, 'בואי, אנחנו לוקחים אותך לחקירה, יש לך שתי דקות להתלבש'. אני זוכרת את אמא שלי, היא הייתה מין כתם מטושטש של פאניקה, 'מה אתם עושים לבת שלי?'. חקירה ראשונה הייתה מהבוקר עד הלילה. אחר כך היו מביאים אותי לימים. חמישה ימים זה נמשך. ולאט-לאט החקירה משתנה, הם עוזבים את פרשת ראדה ומתחילים לחקור את האלימות שלו כלפיי".
אז מה עמד בלב הפוסט ההוא?
"קודם כל צריך להבהיר: בשום שלב הדימוי של אבן חן או כל אבן אחרת לא התייחס לתאיר ראדה. זו המצאה של א"ח. נקודה. מעבר לזה - כן, היו לי מחשבות רבות על דרקונים, היו לי בסביבות מאה ספרי פנטזיה ושנים של קריאה בהם. וכן – דרקונים באמת אוהבים אוצרות ואבנים יקרות, הספרים ושפת הפנטזיה היו חלק עצום מעולמי. את הדבר הפשוט הזה א"ח לקח ועיוות. לא האמנתי שחקרו אותי על שירי הדרקונים במשטרה, מצב אבסורדי לגמרי. ועדיין, אני מבינה שהיו צריכים לחקור כל קצה חוט, ולו ההזוי ביותר, ושמחה שאחרי שחקרו ובדקו – מצאו שגם לסיפור הזה אין בסיס".
אחרי כמה סבבים החוקרים כנראה החלו לחשוד שהתלונה של א"ח לא מחזיקה, ועצרו אותו על שיבוש הליכי משפט, הודעה כוזבת ועבירות מין והתעללות. בחקירתו, כאמור, א"ח הודה בעבירות מין ואלימות, אך התעקש כי גם כל מה שאמר על רצח תאיר ראדה נכון. למרות ההודאות, הוא שוחרר והתיק נגדו נסגר.
אולה לא מבינה עד עכשיו למה. "הם נתנו לו ללכת, איזה פשע", היא אומרת. "אולי כי הוא עלה על הסיפור של תאיר ראדה המסכנה. הפרשה הזו היא סיפור כל כך רגיש ונפיץ שהם העדיפו לא לעצור אותו, כי אז היו אומרים שהם מנסים להשתיק אותו. זו גם הסיבה שבגללה הסכמתי לעשות את הסרט עם עידו עכשיו: לא בשביל אהדה, לא אכפת לי כבר מה חושבים עליי, אלא כדי לנסות להתניע את הרשויות. כי כל כך הרבה שנים לא ראו אותי, לא ראו, הייתי שקופה. בתלונה שלי הוא מודה על דברים חמורים ביותר, והם לא עשו כלום".
החקירות והמצב מול א"ח הכבידו על אולה, והיא נסחפה הרחק-הרחק מעבר לחופי המציאות. "בהתחלה כמובן אני מנסה להסתיר את 'טחב', להסתיר מהם שאני 'משוגעת'. פחדתי שהם יידעו עליי שיש לי דברים כאלו בראש. אבל בחקירות אי-אפשר להסתיר שום דבר, הם כבר היו בבית שלי, כל המחשבים שלי, הספרים, כל מה ששלי היה שלהם. המצב היה כל כך כאוטי ש... אני לא בכיתי שם. בכיתי רק כשסיפרתי על אונס, על דברים שהוא עשה לי. הייתי במצב של שבר, ונכנסתי לתוך עולם פנימי יותר ויותר", היא מספרת.
"אני לא מאמינה שהם לא שמו לב לזה שאני במצב קשה. אבל לא הייתי מאובחנת תחת פסיכיאטר עוד, אז מבחינה חוקית לא הייתה להם עילה לתחקר אותי עם פסיכולוג משטרתי. אחרי העימות כבר כל כך ראו שאני לא פה, שהם לקחו אותי ישר לשופט. אמרו לאמא שלי, 'הכל בסדר מאמי, הבת שלך לא עשתה כלום'. השופט רק הסתכל עליי וכבר שלח אותי להסתכלות".
לבסוף אושפזה לשלוש שנים. "שלוש השנים שבהן הייתי מאושפזת, אני לא ידעתי מה זה רגש, אני לא ידעתי מה זה דמיון, מה זו אמנות. הייתי שנה במחלקה סגורה ולא הרגשתי רוח, ראיתי בקושי שמש, לא הייתה לי פרטיות. לקחו ממני הכל, מאמי, לקחו ממני הכל".
קרבצ'נקו היא הזר. האחר המוחלט. היא הרי כאילו בכלל לא מכאן. היא נולדה באוקראינה לאמא יהודייה, אבא נוצרי וסבא מוסלמי. "את ממש 'החג של החגים' בחיפה באישה אחת", אני אומרת לה. "כן", היא עונה, "היו תקופות ששילוש הדתות הזה שלי שיחק לי במוח, חשבתי שאני המשיח, אל תשאלי".
קל לשכוח שהיא מתמודדת נפש. היא אינטליגנטית, השיחה איתה קולחת, מלאה בהומור ובדימויים יפהפיים. זה חוזר רק ברגעים שבהם היא שולפת איזו הזיה ישנה על היותה המשיח או מסבירה לי למה אחרי התמוטטות מספר 2, שבאה בעקבות ההקרנה של צל של אמת, היא הסתובבה בקריית-שמונה ושיחקה בבובת תינוק. יש שתי ילדות דמיוניות שמלוות אותה, היא מסבירה, בת חמש ותינוקת קטנה. לבת החמש אין צורה גשמית, אבל לתינוקת היא הייתה צריכה לתת גוף, ולכן היא הסתובבה עם בובת פלסטיק באותה התקופה. על טחב הזאבה קשה לה לדבר. זה מורכב.
להרגשתה של אולה, הרבה מהמורכבות הזו פשוט נמחקה כשצפתה לבסוף בצל של אמת. "הם מבחינתי הזרוע הנוספת של א"ח שבה הוא משתמש כדי לפגוע בי", היא אומרת. "ולכן אני כל כך שונאת את השאלה הזאת, 'את רצחת?'. זו השאלה הראשונה ששואלים אותי, כאילו שזה כל מה שחשוב. רק א"ח, רק מה שהוא אמר עליי, זה כל מה שמעניין בי – הוא".
בין אולה ויוצרי צל של אמת, היא טוענת, התקיימה פגישה אחת לפני שידור הסדרה. "ג' שיכנעה אותי לבוא אליה", היא מספרת. ג' היא פעילה בקבוצות למען שחרורו של רומן זדורוב. לדברי אולה, ג' הלכה למרחקים אדירים בשם האמונה הזו, כולל להגיע אליה כשהייתה מאושפזת בבית החולים הפסיכיאטרי ולהתקרב אליה. "ג' יצרה איתי קשר כשהייתי במחלקה, מאושפזת. היא התקשרה אליי יום אחד, השיגה את הטלפון שלי, והציגה את עצמה כחוקרת מטעם עצמה שעכשיו חוקרת בתיק של תאיר ראדה. אמרה שהגיעה אליה ידיעה שאני עברתי חקירה והיא מעוניינת לבדוק איתי מה היה שם. אני כמובן שיתפתי איתה פעולה, הסברתי לה הכל, אבל בעצם מאותו היום היא התחילה ללוות אותי. נהייתה ממש חברה. גם חוקרת וגם חברה שמדברת איתי על איזה בן זונה א"ח ומה שהוא עולל לי, ועל דייטים ודברים של חברות.
"בזמן שהייתי באשפוז היא מתחילה לדחוף יותר ויותר את הקטע של 'את רצחת, את רצחת'. היא עדיין חברה, וחמודה אליי, אבל היא גם עדיין חוקרת, עדיין לא בטוחה וחייבת לשאול. מתישהו היא מתחילה לשאול אותי על החבר'ה במחלקה, והיא ממש יודעת מי הם. אומרת לי, 'אה, ההיא? זו הזאת שצועקת'. והיא טוענת שהיא יודעת כי איזושהי מדיום, אישה רוחנית, אמרה לה שיש לי חברה טובה במחלקה. ואני שואלת, 'מאיפה את יודעת את כל הדברים האלו?'. 'לא, המדיום הזאת אמרה לי, והיא גם אמרה לי שאת זאת שרצחת'. משחקת לי במוח, וגם ככה המוח שלי שברירי. זה לא משנה, כמובן לא אמרתי לה שרצחתי אף פעם, כי זה לא קרה".
אולה גורסת גם שבזכות הקרבה ביניהן השתכנעה גם לפגישה עם היוצרים. "היא מצליחה לשכנע אותי שזה לטובתי. הלכתי לפגישה איתם, זה היה בקניון. ואני רעדתי, ממש רעדתי, כי גם הייתי עוד על תרופות. לא יכולתי לדבר. בקושי הצלחתי להבין מה הם רוצים. כל מה שאמרתי להם זה 'אני לא רוצחת', מעבר לזה לא היה לי כוח להגיד להם שום דבר. אבל מה שהם כן ניסו לעשות זה לשכנע אותי להתראיין. מצטערת, אני עד היום מתקשה להאמין לחוצפה שלהם. איך היה להם האומץ להאמין שאני אסכים, אתרום להם ראיון איתי שיעלה להם עוד יותר את הרייטינג?"
בעוד הרבה מהעיסוק בא"ק התבסס על דבריו של א"ח, הגיעו עוד עדויות שתרמו לאווירת החניבעל לקטר שהלכה ונרקמה סביב אולה. אחת מהן הייתה של חברה טובה שלה, ע', שהייתה מאושפזת איתה. ע' התאבדה, אך סיפרה על הווידוי הזה בפני גורמת שלישית, י', שאולה התוודתה בפניה שהיא הרוצחת, ו-י' שוחחה על כך עם יוצרי צל של אמת. מאז גם י' התאבדה.
"ע' הייתה מאושפזת איתי במחלקה, הייתה חברת נפש שלי. זאת הבחורה שכולם אומרים 'איך היא ידעה? איך היא ידעה שאולה רוצחת ואמרה את אותן המילים של א"ח?'. ואני יודעת איך היא ידעה, כי היינו חברות מאוד קרובות, ואני סיפרתי לה כל מה שעברתי עם א"ח ובדיוק איזה שקרים הוא סיפר עליי, ועל החקירות, ועל טחב, ועל כל מה שקורה איתי. יש שם יחסי חברות, קרבת נפש מטורפת. עכשיו, אם בן אדם חושב שאת רוצחת, את לא מצפה שבחצי שנת חברות זה יצוף ויעלה באיזשהו אופן?
"ואז אנשים שואלים, 'אז למה חברה כל כך טובה אמרה שאת רוצחת?'", היא ממשיכה. "ואני, הקשר היחיד שאני יכולה לראות זה מישהו השפיע על המוח של ע'. מישהו מאלה שאין להם אלוהים ומצאו גישה לחברים שלי במחלקה. הרבה זמן אני מתחבטת בזה, מתענה ממש, איך חברה שאני כל כך אוהבת יכלה לעשות לי את זה? לא כל שכן שהיא לא דיברה איתי על זה, לא היה שום אזכור בינינו שהיא אמרה לי את רצחת או לא רצחת. ופתאום צל של אמת מביאים שהיא סיפרה את זה לחברה אחרת, ואני לא מבינה. התשובה היחידה שלי היא שאני אהבתי את ע', אבל היא הייתה בחורה עם בעיות נפשיות, ובסוף היא הגיעה לקצה של המחלה שלה והיא התאבדה".
עוד עד חשוב נגדה היה ש', הגנן שניהלה איתו רומן בעקבותיו, לפי אולה, התחיל מסע הנקמה של א"ח. בסדרה מתואר איך התוודתה בפני מטפליה שהיא מרגישה צורך לחתוך בן אדם, איך תקפה את ש' בבקבוק שבור לעיני המון אנשים, צעקה על כך שהיא "רוצה להיות בתוכו", ואז, ניסתה גם לנשוך את השוטר שהגיע. אולה לא מכחישה לשנייה שכל זה קרה, וגם לא את הדחפים האלימים שלפעמים עולים בה.
אבל הנסיבות שהציתו את התקף הזעם הזה, היא אומרת, היטשטשו ונמהלו בבליל ההאשמות והשמועות. "כמה זמן אחרי שהתחלנו לצאת ש', שהיה כל כך חמוד אליי, נפרד ממני. ואני הייתי כבר שבורה, כבר הגעתי למצב פסיכוטי לחלוטין. אחרי שהוא נפרד ממני ניסיתי ליצור איתו קשר שוב ושוב. הוא היה המקום הטוב שלי אחרי כל הזוועה הזאת, ולא הבנתי למה הוא פתאום התחיל לדחוף אותי ממנו", היא אומרת. "יום אחד הייתי כנראה בכזה מצב - היום הזה זכור לי חלקית. כן זכור לי שנורא רציתי חיבוק ממנו. החלטתי לקום וללכת אליו. נדמה לי שהלכתי יחפה על הכביש, אני זוכרת קטעים שזחלתי על המדרכה על ארבע, חיפשתי נמלים. הייתי באמת כבר כלום, רק קליפה. בדרך ראיתי בקבוק זכוכית, שברתי אותו על משהו, ואז באתי אליו וניסיתי לתקוף אותו עם השבר. היו שם מלא אנשים מסביבו, והוא תוך שנייה תפס אותי וניטרל אותי".
ומה לגבי הצורך לחתוך אנשים שדיברת עליו? מעולם לא פעלת מתוך הצורך הזה?
"את באמת רוצה שאכנס לאזורי הנפש, שם כל אדם מתמודד עם חייו וסיוטיו? שוב ושוב אני במעגל אינסופי שבו אני צריכה להסביר את מה שהכי סודי ואישי, ולא שייך לאף אדם מלבדי ומלבד המטפלים שלי. אני מבינה שזה מלחיץ. באמת. למעשה, אם היו חושפים פתאום את מחשבותיו האלימות של כל אדם, אף אחד לעולם לא היה יוצא יותר מביתו מפחד. אבל זה נראה לך הוגן? לשים את הנפש שלי למשפט פומבי בגלל זה? אני התמודדתי ואני מתמודדת עם הדחפים האלה. אבל איך - זה ענייני האישי בלבד".
התרוצצו מאז עוד סיפורים - על זה שכמה שנים אחרי התקיפה ההיא שוב היה לך דחף לרצוח, הפעם את השכן שלך, שמצאו אצלך כפפות וסכין.
"כל הסיפור הזה מבוסס על דברים שאני בעצמי סיפרתי והם בכלל מידע רפואי חסוי. אני באמת מרגישה זעזוע עצום מהעובדה שאנשים חושבים שזה בסדר לדון באופן ציבורי בשיחות שלי עם הפסיכיאטר. מעבר לזה שזה קרה שנתיים וחצי אחרי החקירות, כשהייתי בלתי מאוזנת ופגועה קשות עדיין מכל החקירות, שביקשתי בעצמי להתאשפז באותה השיחה.
"איזו זכות יש למישהו לזרוק עליי אשמה נוראית שכזאת על משהו שקורה בחדרי הטיפולים? לא היה דבר כזה מעולם שטיפול נפשי נפתח כמסך פומבי של בושה על המטופל. משהו כאן מעוות לחלוטין. ואם מחר יקרה לך התקף פסיכוטי ביזארי, איך תרגישי אם הטיפול שלך יהפוך לדיון ציבורי? כשבנוסף על זה מנסים לייחס לך רצח כל כך מזעזע? זה משפיל בשבילי לדבר על זה. אבל אני יודעת שאני חפה מפשע, וכנות ופתיחות אמורים לבוא לטובתי. לכן, כשהוזמנתי לחקירות ללא אזהרה, נתתי מרצוני את מכשירי הפלאפון שלי, התחננתי שיבדקו וישוו את כל דגימות הדי־אן־איי וטביעות האצבע. העיקר שהאינוס ומעשי הסדום והאלימות הקשה פשוט חלפו ללא התייחסות. כאילו דבר של מה בכך, עבירת רמזור. זה, הזוי אפילו יותר מכל דבר אחר".
"אני הפכתי לאגדה בעודי בחיי", היא אומרת לקראת סיום. "אבל הרעה מהאגדה, האמא החורגת של שלגייה, המפלצת. זה נראה לי כל כך מופרך לפעמים שזה לא מרגיש שמדברים עליי. אבל יש לי אמרה אחת בחיים החדשים האלו: לא עוד. אני אומרת אותה גם לגברים ביחסים רומנטיים. לא עוד, אני לא מכניסה לחיים שלי יותר מישהו שהוא לא מותק. ועדיין, יש איזה גבול שאני צריכה לעבור בשביל באמת לצלוח את מה שקרה לי".
על מה את הכי כועסת?
"קשה לבחור. אולי על זה שלקחו את מחלת הנפש שלי ושמו אותה בטלוויזיה כדגל של השפלה, 'תראו איזו משוגעת רצחנית וסדיסטית'. אני לא יכולה לסבול את הסטיגמה הזו סביב חולי נפש. איך זה יכול להיות שאנשים בישראל שיתפו פעולה עם התפיסה הזו של 'משוגע אלים'? ובעיקר זה שלקחו את הטרגדיה המשפחתית שא"ח סיפר עליה - לא מהפה שלי, מהפה שלו - והציגו אותה כאגדת פנטזיה: על איך הסבא הגנרל שלי לקח אותי לשדה בגיל שלוש והחביא אותי בתוך גופה רקובה של זאב. זה סיפור מעוות לגמרי. יש טרגדיה משפחתית, אבל ממש לא כמו שהוא סיפר בסדרה. והם הפכו את השקרים שלו לאמת. פשוט מציגים את הנפש שלך לראווה. זה כאילו לקחו אותי עירומה והצעידו אותי מול העם. והעם לא צעק 'כל הכבוד, מלכה', הוא צעק וצרח 'תתביישי לך!'. אנשים שראו אותי ברחוב ירקו עליי. זה קרה לי במציאות, את מבינה?"
השמש מתחילה לשקוע בחלון המרפסת. קרן אחרונה שלה מפזזת על הציורים של אולה, שעידו תלה בסלון. ציורים מדהימים, אין לתאר את הכישרון שלה. הם גורמים לי לחשוב איך יום אחד, כשהכל ייגמר, אולה קרבצ'נקו תהיה אמנית בינלאומית מצליחה ועשירה שתגור בבית על החוף אי שם באירלנד, וא"ק תיזרק הצידה כמו קליפה ריקה. "את יודעת על מה אני חולמת חוץ מסטודיו משלי ושא"ח יישב בכלא?", אולה אומרת, "על צבא שיגן עליי. צבא של נשים שמאמינות בי. שיכתבו ברשתות בעדי, ויבואו איתי למשפטים. שיגנו עליי, ויהיו חברות שלי".
"מהרגע שעידו הגיע אלינו עם הסיפור הזה על אולה, ידעתי שזה סרט שצריך להיות משודר אצלנו ב'כאן 11' כגוף שידור ציבורי", אומרת גילי גאון, מנהלת הדוקו של 'כאן 11'. "אחד התפקידים של גוף שידור ציבורי הוא גם להביא תוכן כזה, גם אם הוא לא קל לצפייה. חשוב לנו במחלקת הדוקו, בנוסף לתיעוד ההיסטוריה והחברה הישראלית, להביא גם סיפור של אנשים שהקול שלהם בדרך כלל לא נשמע על המסך".
גאון רואה ב"צל כבד" לא סתם בחישה נוספת בפרשה המפותלת של רצח תאיר ראדה ומשפט זדורוב. "הסרט הזה חשוב, כי בנוסף לביקורת שיוצאת ממנו על התקשורת ועל החברה הישראלית הוא מביא כמה נושאים מהותיים לדיון: נשים כקורבנות אלימות וההתמודדות שלהן מול המערכות השונות, וגם נושא הרשתות החברתיות והפייק ניוז - איך בהקלדה קלילה על המקלדת אפשר לחרוץ דין של אדם".
לדבריה, יש לקח חשוב שצריכים ללמוד מהסרט דווקא אנשי התקשורת. "הוא מזכיר לנו שכל כתבה, כל סרט, כל סדרה וכל אייטם שאנחנו משדרים נוגע בחיים של אנשים אמיתיים, וכאנשי תקשורת יש לנו אחריות כלפיהם. כשליווינו את הפרויקט הזה נגענו בו כל כך בחרדת קודש, כי ידענו שיש לנו אחריות, גם כלפי אולה וגם כלפי הציבור. אני חושבת שחשוב שנלמד מהסרט הזה לא לשפוט אנשים מהר, שנחשוב על ההשלכות שיש לפרסומים של התקשורת, שנבין את המהירות שבה החברה הישראלית ממהרת לחרוץ דין ולהפוך אדם לאשם. ושלא נשכח איך כל פרסום יכול להרוס חיים של בן אדם".
מיוצרי "צל של אמת" נמסר בתגובה: "נתחיל בעובדות. בסדרה 'צל של אמת' הובאו ראיות ועדויות המצביעות על מעורבות לכאורה של א"ק ברצח תאיר ראדה ז"ל, ועל כך שרשויות האכיפה נמנעו מלרדת לחקר האמת בעניין זה. ראיות אלה כוללות, בין היתר, הודאות מפורטות ברצח אשר השמיעה א"ק באוזני שני אנשים לפחות, שמעולם לא פגשו זה את זה, אחת מהן הייתה לפי א"ק עצמה חברתה הטובה ביותר. החקירה המשטרתית נגד א"ק בחשד לרצח תאיר נבלמה באופן תמוה ב-2012, לאחר שא"ק הפרה את מעצר הבית שבו הייתה נתונה, כדי לנסות לרצוח אדם על ידי שיסוף צווארו, כשהיא חמושה בסכין ובשבר בקבוק זכוכית. שנתיים לאחר מכן תיכננה א"ק לרצוח אדם נוסף, וכדי לממש את זממה אף רכשה כפפות וסכין, בדיוק אותם כלים שלפי א"ח שימשו את א"ק לרצח תאיר ראדה. למרבה המזל, מזימתה התגלתה מבעוד מועד והיא אושפזה בכפייה. מאז שודרה הסדרה החשדות נגד א"ק רק התחזקו, בין היתר באמצעות ראיית די-אן-איי מדעית אשר קושרת אותה לכאורה לזירת הרצח של תאיר. כל אלה הם בבחינת עובדות שאין עליהן עוררין.
"הטענה לפיה הסדרה הציגה את א"ק כמי שחשודה ברצח למרות שהמשטרה 'סגרה את כיוון החקירה', היא טענה שקרית ודיבתית, אשר מטעה את הציבור. בשנת 2019 פנתה א"ק באמצעות סנגוריה לפרקליטות בבקשה לסגור את תיק החקירה נגדה. כלומר, לפחות עד נקודת זמן זו, שלוש שנים אחרי שידור הסדרה, ולמעשה עד היום ככל הידוע לנו, התיק המשטרתי נגדה פתוח והיא עודנה חשודה ברצח תאיר ראדה ז"ל.
"הטענה כי החשד לפיו א"ק הייתה מעורבת ברצח של תאיר נשלל בכמה ערכאות משפטיות - גם היא שקרית, דיבתית ומטעה. תיק החקירה של א"ק וא"ח מעולם לא נידון בפני בית משפט כלשהו, ואף שופט לא נחשף לחומרי החקירה בעניינה, עד לבקשה למשפט חוזר של רומן זדורוב, אשר תלויה ועומדת בימים אלה בפני בית המשפט העליון ומתבררת על ידי השופט חנן מלצר. אנו מציעים לחכות בסבלנות להחלטתו.
"לגבי ההטרדות מהן סובלת א"ק לדבריה - אין ולא הייתה לנו כל כוונה לגרום לכך שתוטרד. למעשה, אנחנו עשינו את המקסימום האפשרי כדי להסוות את זהותה, אך זו נחשפה על ידי גורמים שונים, שאינם ולא היו קשורים להפקת הסדרה באופן כלשהו, שידעו מי היא עוד בטרם שודרה הסדרה. בכל ראיון שעשינו מאז יצאנו נגד תופעת משפטי השדה והפצרנו באנשים שלא לקחת את החוק לידיים. אנחנו ממשיכים לומר דברים אלה היום, ולא כמס שפתיים. אנא הפסיקו להטרידה והמתינו בסבלנות להחלטת בית המשפט הצפויה בקרוב.
"חשוב לנו לציין כי כל ניסיון להפוך את א"ק לגורם המייצג את הקהילה הוא בבחינת ניצול ציני ואינטרסנטי של מתמודדי הנפש. בניגוד לחלק הארי של האנשים המרכיבים את הקהילה, מחלת הנפש של א"ק מתבטאת, על פי עדותה שלה, ברעב לדם ובדחף בלתי נשלט לחתוך אנשים כדי להוציא את איבריהם הפנימיים ולהיכנס לתוך גופם. למותר לציין כי אמירות אלימות וחמורות אלה אינן מייצגות את קהילת מתמודדי הנפש, אלא אך ורק את א"ק עצמה.
"ההנחות והטענות העובדתיות (כביכול) המופיעות בפנייתך אלינו אינן אמת. אם יינתן לטענות אלה פומבי, יהיה בכך משום הוצאת לשון הרע חמורה ביותר. אם חרף האמור לעיל תבחרו בכל זאת לפרסם את הטענות או כל חלק מהן, ובשים לב לכך שהסבנו את תשומת ליבכם מראש לכך שמדובר בטענות מופרכות, לא תעמוד לכם הגנת תום הלב".
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "התלונה של א"ק נגד מי שהיה בן זוגה א"ח נסגרה על ידי פרקליטות מחוז ת"א בשנת 2014 בעילה של חוסר ראיות. מטבע הדברים, ובייחוד לאור פרטיות המעורבים, לא ניתן להביא כאן את הנימוקים המפורטים להחלטה. נציין בהקשר זה רק כי העובדה שהתיק נסגר אינה מלמדת על חוסר אמון בדבריה של א"ק לעניין זה".
ממערכת "הצינור" נמסר בתגובה: "הראיון עם א"ק בוצע לפני חמש שנים בערוץ 10 ובסמוך לפרסום הסדרה 'צל של אמת' בהסכמתה המלאה ומתוך רצון אמיתי לתת לא"ק לענות לטענות הקשות שהופנו כלפיה בצל של אמת.
"מבחינה שלנו את מצבה, מרצף הדיבור השוטף ומהקוהרנטיות של דבריה, לא הייתה לנו שום דרך לדעת שהיא נמצאת במצב שלכאורה מנע ממנה מלהתראיין. נהפוך הוא, א"ק נשארה בקשר רציף וידידותי, זמן רב אחרי הראיון, עם אדם שפיר, שערך את הראיון, ומעולם לא שיתפה בתחושותיה.
"לגבי השיחה עם א"ח, הרי שגם זו נערכה בהסכמתה המלאה של א"ק. עם זאת, ככל ואלה תחושותיה של א"ק מהשיחה, אנו מכבדים אותה ומתנצלים בפניה על כל פגיעה שחשה מאיתנו במהלך השיחה או הראיון. מאחלים לה המון בהצלחה בהמשך מכל הלב".
מג' נמסר בתגובה: "כאזרחית שומרת חוק אין באפשרותי להגיב לגופן של טענותיה של א"ק, שהובאו לשולחכם שלא כדין לאור החלטת בית המשפט לא להעלות סוגיות שנידונו בתביעה האזרחית ביני לבינה. אדגיש גם כי סוגיות אלו נידונו בדלתיים סגורות ותחת צו איסור פרסום. צר לי שבחרתם לסייע לה להפר את החוק תוך ניצול מצבה הנפשי, ועליכם לקוות כי לא תואשמו גם אתם בעתיד בניצול מצבה הנפשי בדומה לטענות שהועלו בכתבה".
את תגובתו של א"ח לא ניתן היה להשיג.
