כמה רגעים, בנובמבר 2020, הייתה תחושה של אופטימיות זהירה בקרב הצמרת הביטחונית והמדינית בישראל. עוד חודשים קודם לכן, מהרגע שתמונת הסקרים התייצבה לטובתו של ג'ו ביידן ונראה היה בוודאות גבוהה כי הוא ייבחר לנשיאות ארה"ב ולא החבר הקרוב דונלד טראמפ, נכנסו בירושלים לכוננות ספיגה בכל הנוגע למדיניות האמריקנית החדשה, שהיה ברור כי תהיה שונה מאוד, מול איראן.
כתבות נוספות למנויים:
חששו מהטלפון שיגיע - כפי שהגיע בהזדמנויות עבר - ובו הנשיא הנבחר יבקש בנימוס אך בתקיפות מנתניהו סוג של בקשה שאי-אפשר לסרב לה: להניח בצד כל תוכנית סודית ופעולה קיצונית שסוכמה עם טראמפ נגד טהרן בתקופת המעבר שבין הממשלים. אם בקשה כזו תתקבל, ידעו פה, לא תהיה ברירה אלא לכבדה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אמנם ביידן נבחר, אבל הימים חלפו, וטלפון כזה לא הגיע. יותר מזה - ביידן ועוזריו אפילו שיחררו שורת הצהרות תקיפות על הצורך לוודא שאיראן לא תייצר נשק גרעיני. ישראל, אם להאמין לאיראנים, מיהרה לנצל את השתיקה, ובסוף נובמבר התנקשה בחייו של מוחסן פח'ריזאדה, מדען הגרעין הבכיר של איראן.
זה לא נמשך הרבה זמן. מרגע שביידן הושבע לנשיאות בינואר 2021, התחילו התחזיות הקודרות של כמה מהבכירים בישראל להתגשם. על הפרק: חידוש הסכם הגרעין עם איראן, שממנו פרש טראמפ ב-2018, ושבנימין נתניהו עבד כל כך קשה לפרק. ובעוד טראמפ הוכיח שהוא בן ברית של ראש הממשלה בכל מה שקשור לחשדנות ולסלידה מפשרות מול טהרן, כל הניסיונות של המודיעין ישראלי לשכנע את ביידן שמדובר בשגיאה עלו עד כה בתוהו, שלא לומר נתקלו בחומה של חוסר הקשבה. כעת, הדרך להתנגשות כבר נראית סלולה - ובצורה שתגרום לחיכוכים מול אובמה סביב ההסכם להיראות כמו הקדימון.
במובנים רבים, הכתובת הייתה על הקיר, ובירושלים ידעו היטב שיש סיבה לחשוש. הרי כמעט כל המינויים הרלוונטיים של ביידן בתחומי מדיניות החוץ והביטחון הם אנשים שהיו במעגל הפנימי של הדיונים על הסכם הגרעין בשנותיו של אובמה - רק שכעת הם עלו בדרגה. וונדי שרמן, שהייתה ראש צוות המו"מ לעסקת הגרעין, תתמנה לסגנית מזכיר המדינה תחת אנתוני בלינקן, שהיה אז היועץ לביטחון לאומי של סגן הנשיא, אחד ג'ו ביידן, ושניהם, ביידן ובלינקן מעורבים בעומק השיחות.
עם שרמן היו אז בצוות ג'ייק סאליבן, שמונה לאחרונה כיועץ לביטחון לאומי של ביידן, וּויליאם ברנס, דיפלומט ותיק ומוערך, שתואר כ"זה שישב ליד כיסא הנהג" במשא ומתן עם איראן. ברנס ממתין כיום לאישור אחרון וסופי של בית הנבחרים לתפקיד ראש הסי-איי-איי. ביידן עצמו, יש לומר, היה אחד התומכים הראשיים של ההסכם כששירת כסגן נשיא תחת אובמה.
מכיוון שגם בצד הישראלי עדיין עומד אותו נתניהו (והוא, בניגוד לאמריקנים, לא עלה בדרגה מאז), חזרתו של ההסכם לאג'נדה תגרום לכל אחד מהצדדים, יש להניח, לנסות ולהוכיח בדיעבד כי צדקו בעמדתם. ומשמעותי מזה - שני הצדדים גוררים איתם לתוך הקלחת הגועשת הזאת את כל הזיכרונות מהתמרונים, השקרים, הטיוחים, הכעסים, הפרסומים, הצעקות, הריבים, ההיעלבויות והפיצוצים שכיכבו במערכת היחסים שבין ארצות-הברית וישראל בהקשר האיראני, למרות הברית בין המדינות.
המתיחות הורגשה מיד. כבר ב-18 בפברואר, פחות מחודש לאחר שהושבע ביידן לתפקיד, הציעה ארה"ב לאיראן לפתוח מיד במשא ומתן. אבל האיראנים, למרות מצבם הכלכלי העגום בגלל הסנקציות, הבינו כנראה את שעת הכושר והזדרזו לתפוס עמדה קשוחה. הם אמרו שזו לא העת לפגישה שכזו ודחו את ההצעה. במקביל, הם ממשיכים להפר את הסכם הגרעין באופן גלוי ובוטה, ואף צימצמו את נוכחות פקחי האו"ם במתקנים שלהם.
מחלקת המדינה בוושינגטון, נלהבת להראות התקדמות, עידכנה את התקשורת כי דווקא כן מתנהל משא ומתן, אם כי דרך מתווכים אירופאים. וכאילו לא די בזה, יש גורמים בישראל שבמהלך סוף השבוע האחרון היו מוכנים להמר על לא מעט כסף כי היו אלה האמריקנים שהדליפו ל'וול סטריט ג'ורנל' את סיפור הפגיעה הישראלית באוניות ומכליות איראניות.
"זה לא רק שביידן ייבש את נתניהו ולא התקשר לשיחת עבודה זמן ארוך", אומר דיפלומט ישראלי הבקי במתרחש ביחסי ישראל-ארצות־הברית, "ולא רק שביידן מינה לתפקידי המפתח ביחסי חוץ וביטחון לאומי שורת אנשים שניהלו את המשא ומתן על הסכם הגרעין ב-2015 והתומכים המושבעים ביותר שלו; ולא בלבד שכספים איראניים משוחררים מהקפאת הסנקציות במקומות שונים בעולם, בהיקפים גדולים; ולא רק שארצות-הברית מודיעה שוב ושוב כי היא מתכוונת לחזור להסכם הגרעין, כלומר קולעת את עצמה לעמדת נחיתות במשא ומתן עם איראן, וכאילו רצה לכיוון האיראנים; ולא רק שבמקביל היא מסרבת לקיים דיונים משמעותיים עם ישראל על תמונת המצב המודיעינית של פרויקט הגרעין האיראני - אלה כל הדברים האלה גם יחד".
הדברים שיובאו כאן מבוססים על שיחות רבות שנערכו בשני העשורים האחרונים וסדרת ראיונות מאז נובמבר עם דיפלומטים, מומחים לביטחון לאומי ואנשי צבא ומודיעין בארצות-הברית, ישראל ואירופה, ועל עיון במסמכים רבים. כל אלה חושפים את עומק הפערים וחילוקי הדעות סביב תוכנית הגרעין האיראנית - אלה שנגררים מאז 2015, אלה שהתחדדו מאז הפרישה מההסכם ב-2018, וגם כאלה שתכף חוגגים 20 שנה. הם גם מראים כיצד, בהינתן אותו מידע בדיוק, שתי המדינות יכולות להגיע למסקנות שונות לחלוטין.
10 צפייה בגלריה
צילום לווין של נתנז באיראן. ''לפעמים אני מאמין שהישראלים בטוחים שכל האמריקנים הם תמימים אם לא ממש טיפשים''
(צילום: EPA)
"לפעמים אפשר ממש להשתגע", אומר מצד אחד קצין בכיר מאוד בחטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, "זה כאילו שתלך לחלון ובחוץ יום ושמש יוקדת, ולידך המקביל האמריקני והוא אומר, 'לא. לילה עכשיו'".
ומאידך, איש ביון אמריקני בכיר לשעבר שאומר: "לפעמים אני מאמין שהישראלים בטוחים שכל האמריקנים הם תמימים אם לא ממש טיפשים. איך זה שכל פעם בשני העשורים האחרונים שאנחנו פוגשים אנשי ביון ישראלים הם מספרים לנו ש'השנה הבאה תהיה שנת ההכרעה'? אפשר כמובן להבין את הישראלים - איראן הרבה יותר קרובה והרבה יותר מאיימת, אבל עם מונחים של שואה שנייה וסכנה קיומית, שלא תמיד נתמכים בעובדות, קשה מאוד לנהל אסטרטגיה ולהגיע לתוצאה שכולנו מעוניינים בה".
במרכז המחלוקת בין הצדדים יש מעט מאוד, אם בכלל, פער עובדתי: בכמה חרגה איראן מהמחויבות שלה מבחינת כמויות האורניום המועשר שיש ברשותה, כמה זמן ייקח לה להפוך אותו לאורניום בדרגה צבאית בהינתן ההזדמנות, באיזה מצב פיתוח נמצאות הצנטריפוגות המתקדמות שלה והטילים, ואיזה סוג של עזרה ואמצעי לחימה איראן מעבירה לארגוני טרור במזרח התיכון. הוויכוח הוא על מה עושים עם המידע הזה ומה מינימום אמצעי הביטחון שהסכם גרעין חדש חייב לכלול כדי לוודא שלאיראן לא תהיה פצצה.
אבל יש תחום משמעותי אחד שבו כן יש מחלוקת עובדתית בין המדינות: שאלת קיומה ומצבה של "קבוצת הנשק", צבר הגופים החשאי האחראי על פיתוח מנגנון הפיצוץ עצמו - זה שלתוכו תוכנס ליבת האורניום ויתחיל את הביקוע הגרעיני ותגובת השרשרת. קיומה של "קבוצת הנשק", אם יוכח, הוא אקדח מעשן, המראה שאיראן משקרת כשהיא טוענת שהיא עוסקת בפיתוח גרעיני למטרות שלום. פח'ריזאדה, כך ישראל טוענת, היה המייסד של הקבוצה הזו ומנהלה הכריזמטי עד למותו בנובמבר.
10 צפייה בגלריה
בני משפחתו של מוחסן פח'ריזאדה יחד עם איש הדת ראיסי ליד גופתו של פח'ריזאדה
(צילום: רויטרס)
הוויכוח על קיומה של קבוצת הנשק חוזר כל הדרך אל תחילת שנות ה-2000. לפי ה"דיצייט" הגרמני, לשירותי המודיעין של שתי המדינות הגיע ב-2004 אוסף מסמכים בכונן של מחשב נייד ששימש את אחד מהמדענים האיראנים. היו בו תרשימים של ראש קרב גרעיני ועוד מסמכים שהניב המחקר המתקדם של קבוצת הנשק. האמריקנים, שהיו שותפים למבצע הבאת המחשב, ראו את תוכנו הדרמטי כאותנטי ואף העבירו אותו לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שמאותו רגע החריפה מאוד את הביקורת שלה על איראן.
בישראל היה נדמה כי הנה, הצליחו לשכנע את האמריקנים, אך בנובמבר 2007 התפוצצה המחלוקת שוב. קהילת הביון האמריקנית פירסמה את "הערכת המודיעין הלאומית", שעל פיה הסבירות שאיראן מתכוונת לייצר נשק אטומי נמוכה, ושהיא מפתחת יכולות גרעיניות כסוג של פסאדה, כדי לסגל לעצמה תדמית של מעצמה.
"הסיפור הזה בא לנו בהפתעה מוחלטת, מכה גדולה ופרשה מטלטלת מאוד מבחינת מערכת היחסים בין שתי קהילות המודיעין", אומר בכיר לשעבר במוסד שעבד בצמידות בשנים ההן עם מאיר דגן, "אולמרט, שהיו לו יחסים מצוינים עם בוש, הופתע מאוד, וכעס על דגן, איך זה שהוא לא ידע מכלום. דגן הוריד לכולנו את הראש, איך נתנו לזה לקרות".
בישראל חשבו אז וחושבים היום כי הביון האמריקני, כמו כל קהילת ביון, חי את הטראומות והכישלונות שלו. "כמו שאצלנו במשך 30 שנה כל כוננות בצבא סוריה הייתה מתפרשת כאילו הולכים לעשות לנו יום כיפור 2", אומר אותו בכיר, "ככה האמריקנים שנכוו עד העצם מפרשת הנשק להשמדה המונית שהם היו בטוחים שסדאם מסתיר, רק כדי לכבוש את כל המדינה ולגלות שאין לו כלום, היו בטראומה מוחלטת בגלל עיראק ולא ראו מה נמצא מתחת לאף שלהם באיראן".
יום לאחר פרסום ההערכה, עוד ניסתה ישראל לשכנע את ממשל בוש שההערכות המקילות שלו מוטעות ושיגרה שני בכירים לוושינגטון, אך ללא הועיל. ארצות-הברית טענה שקבוצת הנשק הייתה קטנה ולא מאוד משמעותית וממילא פורקה בסוף 2003. ישראל טענה שהיא פורקה רק כדי להיות מוקמת מחדש תחת שם אחר, מבנה ושייכות ארגונית אחרים, אבל מהותה - מחקר על פיתוח ראש הקרב הגרעיני - כמו גם הבוס הגדול שלה, פח'ריזאדה, נותרו זהים.
"הערכות לגבי העתיד כל אחד יכול להנפיק, וקשה מאוד להתווכח איתן, אבל הוויכוח על קבוצת הנשק נוגע למה שכבר אירע ומתרחש בפועל", אומר הבכיר, "וזה ויכוח שלא נפתר בעצם עד היום ונמצא בליבת המתיחות עם האמריקאים".
שנה לאחר מכן, ב-2008, שוב נראה היה שישראל וארה"ב מיישרות קו בזכות שתי פיסות מידע דרמטיות שנחשפו. ראשית, המודיעין הישראלי השיג הקלטה של פח'ריזאדה מדבר על כך ש"קבוצת הנשק" שלו מפתחת נשק גרעיני, ושנית, סוכן של המודיעין הבריטי חשף את קיומו של מתקן העשרת אורניום קרקעי סודי שהאיראנים הסתירו מהעולם, חפור עמוק בהרים בפורדו שבמחוז קום.
"גילוי המתקן בקום חייב אפילו את האמריקנים הספקנים ביותר", אומר איש המוסד הבכיר, "להודות שאיראן עושה מאמץ חשאי, מדורג ומובנה להתקדם בפרויקט הגרעיני שלהם. וההכרה הזו הביאה את אובמה להתחיל את משטר הסנקציות החמור על איראן".
בסיטואציה אחרת היה גילוי המתקן בפורדו נחשב לטראומה בפני עצמה - איך קם לו בסיס חשאי כזה וישראל (ושאר מדינות המערב) לא יודעת עליו כלום. אבל במצב היחסים המתוחים עם ארצות-הברית החשיפה גרמה ל"שמחה גדולה", אומר הבכיר במוסד. "כי הבנו את המשמעות האסטרטגית של הגילוי כלפי האמריקנים. זה הכריע את הכף".
10 צפייה בגלריה
נתניהו חושף את ארכיון הגרעין האיראני שנגנב על ידי המוסד ב-2018. סייע לשכנע את טראמפ
(צילום: אוראל כהן)
השינוי הורגש מיד. במפגש אובמה-נתניהו במאי 2009 בוושינגטון נחתם בחשאיות מזכר קצר של חצי עמוד שבו הוקמה ועדה עליונה בראשות היועצים לביטחון לאומי שלהם, ג'ים ג'ונס ועוזי ארד, לתיאום כל מכלול הנושאים הנוגעים באיראן. הצוות, שפעיל עד היום, כלל פגישות פעם בחודש-חודשיים ושיחות תכופות בקו וידיאו מוצפן שהותקן לצורך פעילות הצוות.
ב-2010, הגילויים החדשים קיבלו ביטוי פומבי בנאום של אובמה, והביאו להחרפת הקו של ארה"ב וסבא"א מול איראן. ב-2011, הסוכנות אף הכריזה לראשונה על כך שאיראן לא מספקת לה תשובות לחשדות חמורים שעלו על אודות הממד הצבאי של פרויקט הגרעין שלה. סבא"א אף פירסמה דוח חריף על 12 נושאים הנוגעים כולם לעבודת המחקר והפיתוח לייצור ראש הקרב, נושאים שאותם כינתה מאז "הממדים הצבאיים האפשריים" (Possible Military Dimensions - PMD).
אבל לצד שיתוף הפעולה המודיעיני והמבצעי העמוק בין ישראל וארה"ב בשנים הללו, חילחלו גם זרמים רבי-עוצמה של השקפות מנוגדות וחוסר אמון קשה בין הצדדים, דווקא לאור הגילויים החדשים. מחד, ארצות-הברית הייתה בטוחה כי ישראל מתכוונת לתקוף באיראן, וזאת בניגוד להתנגדות חריפה שלה ובלי להודיע לה מראש. מנגד, התברר כי ארה"ב ניהלה מצידה מו"מ חשאי מאחורי גבה של ישראל.
היועץ לביטחון לאומי דאז ויועץ מיוחד לנתניהו בנושא איראן בהווה, יעקב עמידרור, שקיבל אף הוא עדכון על השיחות, פנה לשגריר בישראל דאז דן שפירו, ושאל אותו באופן כללי אם ייתכן שמתרחש משהו כזה. שפירו אמר שזה לא נכון ובראיון עימו סיפר כי הערוץ החשאי עם האיראנים היה כה סודי, עד שהוא עצמו לא ידע עליו. "גיליתי רק בסתיו 2013 כשחזרתי לוושינגטון. כמובן שדיווחתי על השיחות האלה, וקולגה לקח אותי הצידה ואמר, אתה - אתה צריך להפסיק להגיד את מה שאתה אומר. זה לא נכון".
המעשה הזה של האמריקנים הותיר, כך נדמה, צלקות אמיתיות אצל הישראלים, והן אלה שמלוות את החרדות של ההנהגה הישראלית גם כיום - ששוב ייחתם הסכם בלי לספור אותה. "ניהלנו מערכת יחסים פתוחה וכנה עם האמריקנים", נזכר עמידרור בפורום היועצים החשאי, "עם מקום לשיחות בארבע עיניים ביני ובין טום דונילון (היועץ לביטחון לאומי באותה תקופה - ר"ב), שם נאמרו דברים יותר עדינים, הוצפו המחלוקות ונמצאו הדרכים ליישב אותן. הכל עבד מצוין עד שהתברר לנו שהם מסתירים מאיתנו ומרמים אותנו. וונדי רימתה אותי, טום רימה אותי ודן שפירו - אם הוא טוען שלא ידע - אז לפחות הטעה אותי. חלק מהם ניסו להכחיש בלי להכחיש. אמרו משהו בסגנון, 'אין שום דבר רציני ואם יהיה משהו רציני נעדכן אתכם'. בקיצור, מכרו אותנו".
מהשיחות החשאיות האלה נולד פורום הP5+1- - בהשתתפות מעצמות המערב, רוסיה וסין ומעורבות פעילה ביותר של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית - ואיתו גם המשא ומתן עם איראן, שנפתח ביוני 2013 ושיאו בחתימה ב-2015.
ואז הגיע טראמפ. הקו הניצי של הנשיא ה-45 קלע בול לצרכים, החששות והעמדות של נתניהו, כשלמומנטום נוספה גניבת ארכיון הגרעין על ידי המוסד בינואר 2018. בפברואר, בכנס מינכן, עידכן יוסי כהן את עמיתו, ראש הסי-איי-איי דאז, מייק פומפאו, בממצאים הדרמטיים. כהן התעקש על מבצע אושן 11 הזה בגרסה הישראלית גם כשהוא היה על שולחן השרטוטים ונראה לרבים בקהילת המודיעין כפנטזיה. בתיאום עם ישראל, זמן קצר לאחר חשיפת דבר הגניבה בידי נתניהו, מימש טראמפ את הבטחתו עוד מקמפיין הבחירות שלו - ופרש מההסכם.
מה שקרה אחר כך קריטי להבנת מצב הדברים בין ישראל וארה"ב בהווה לא פחות מההיסטוריה הענפה שקדמה לכך. אחרי נסיגת טראמפ מההסכם והכבדת הסנקציות על איראן, החלה זו להפר אט-אט - אבל בצעדים ברורים, וכלל בלי לנסות להסתיר - את הסכם הגרעין שעליו עדיין הייתה חתומה מול יתר חברות הפורום. שני מפעלים שהיו ערוכים לכך כבר החלו לייצר צנטריפוגות, שהותקנו בתחילה מעל האדמה. אחרי שמתקן אזור הצנטריפוגות בנתנז פוצץ בפעולה המיוחסת למוסד באמצע 2020, עברו באיראן להתקנה מסיבית של צנטריפוגות מתחת לקרקע. רוב המכשירים הם מהטיפוס המיושן יחסית נקרא IR1, אבל דגמים מתקדמים יותר מיוצרים ומותקנים במאות.
איראן, כך על פי גורמי המודיעין, מחזיקה כיום בחומר בהעשרה של 3.5 אחוזים המספיק לייצור קרוב לשלוש פצצות. אם איראן תפרוץ קדימה ותעשיר ככל שהיא יכולה, היא תוכל להגיע להעשרה בדרגה צבאית, מעל 90 אחוז בתוך כחמישה חודשים - מספר שמשמש את הישראלים שמבקשים להרתיע ולטעון כי "השנה הבאה תהיה שנת ההכרעה".
לפי הגורמים, איראן החלה לאחרונה גם להעשיר אורניום במתקן התת-קרקעי בפורדו - אותו מתקן שישראל חששה כל כך ממנו על שום הקושי להשמידו. החשיבות בייצור בפורדו אינה בכמות בינתיים - כחמישה ק"ג חומר בקיע מתוך 220 ק"ג שצריך לצורך פצצה אחת - אלא בעצם תהליך ההעשרה שם, שהוא בניגוד בוטה להסכם. בנוסף, מדובר בהעשרת אורניום לדרגה גבוהה מאוד של 20 אחוז, שהיא קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר בדרך לליבת פצצה.
לפני שבועיים, סיפר א', סגן ראש המוסד לשעבר, בראיון כאן כי האסטרטגיה הישראלית נגד איראן נכשלה. ולראייה, יש היום לאיראן הרבה יותר חומר בקיע מאשר אחרי יישום הסכם הגרעין. עובדתית זה נכון. ומדויק גם לומר כי אסטרטגיית "הלחץ המקסימלי" של היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, ג'ון בולטון, לא הניבה את שינוי המשטר שכולם ייחלו לו. השלטון שם לא התקפל ובוודאי לא נפל, ובמקום הגיב בפיגועים על הסנקציות האמריקאיות. בולטון, אגב, אמר לי בשיחה לפני כשנה שלא האסטרטגיה נכשלה אלא שטראמפ סירב ליישם את כל הצעדים התקיפים שהוא הציע נגד איראן. כך או כך, התוצאה זהה.
מצד שני, המהירות העצומה שבה איראן חזרה לייצור מלא הראתה מה בדיוק עשו שם בפרויקט הגרעין מאז 2015. ההתנעה מחדש של הפרויקט גם איפשרה למנהיגי איראן לצאת בקמפיין איומים לקידום פניו של הממשל החדש. הפרלמנט האיראני חוקק הוראה מיוחדת שעל פיה אם לא יוסרו הסנקציות לחלוטין, יסולקו פקחי סבא"א ממתקני הגרעין. שר המודיעין שם אמר בראיון שאמנם יש באמת פסק הלכה של חומייני ויורשו חמנאי שאוסר לייצר נשק גרעיני, אבל הדברים עלולים להשתנות אם יימשך הלחץ על העם האיראני והשווה את הסיטואציה לחתול הנדחק לפינה בידי מישהו שתוקף אותו.
גם אם ההערכות מדייקות, ואיראן תוכל לייצר מספיק אורניום מועשר ובדרגה המתאימה בתוך חמישה חודשים, הנתון הזה, על אף חשיבותו, רחוק מלהעניק לה יכולת גרעינית צבאית. כדי להרכיב פצצה צריך את מנגנון הפיצוץ, ואת זה עושה קבוצת הנשק המסתורית, שנותרת נקודת המחלוקת המרכזי.
לסיכומו של דבר, בשיחות בין קהילות המודיעין ובפורום איראן המובל בידי היועצים לביטחון לאומי של שתי המדינות, סאליבן ומאיר בן-שבת, מעלה ישראל טיעון משולש שמטרתו לשכנע את ארה"ב ואת סבא"א כי ההסכם הוא רעיון רע. היא גם טוענת כי יש בידיה את המודיעין להוכיח אותו.
ראשית, לאיראן הייתה תוכנית גרעין צבאית שנקראה "פרויקט AMAD" בפיקודו של מוחסן פח'ריזאדה, שנסגרה ב-2003. מסמכי ארכיון הגרעין שנגנבו בידי המוסד ב-2018 מוכיחים את קיומה של התוכנית, וכן מראים שהיא רחבה ומתקדמת הרבה יותר ממה שהיה ידוע עד אז. מאז הפרסום ב-2018 על תוכן המסמכים, בחנו את החומר עוד שורה של צוותים בינלאומיים והם כולם הגיעו למסקנה חופפת לזו של אנשיו של יוסי כהן - המסמכים אותנטיים לחלוטין, ומוכיחים את קיומה של התוכנית, לפחות עד 2003, השנה המאוחרת ביותר של המסמכים.
שנית, טוענים במודיעין הישראלי, איראן לא השמידה את הרכיבים של קבוצת הנשק (המכשירים, המוצרים, הידע, חומרי הגלם) שהם בחלקם ייחודיים לתוכנית גרעינית צבאית, אלא שומרת אותם בשורת אתרים חשאיים שהיא מסתירה מפני הביקורת של סבא"א.
לבסוף, אומרים בישראל, איראן המשיכה את הפעילות של קבוצת הנשק מאז 2003 - ואף לאחר החתימה על הסכם הגרעין - באותם אתרים חשאיים, לרבות פיתוח מתקן גרעיני ראשון על בסיס ידע שקנתה ממדינות אחרות. המוסד העביר לסבא"א רשימה של אתרים חשאיים שנותרו בתוך חומרי הארכיון ואשר בחלקם, לטענת הארגון, מתרחשת פעילות גם היום וזו דרשה מהאיראנים לפתוח אותם לביקור. האיראנים טענו כי מדובר בבסיסים צבאיים, ומנעו את הכניסה של הפקחים לאורך חודשים ארוכים, שנוצלו לטובת עבודות ניקוי אדירות ושינוע או השמדת ציוד וחומרים.
באשר לשלושה מהאתרים הכריזה סבא"א על פתיחה בחקירה. באתר טורקוזאבאד, איתרו פקחי האו"ם חומרים רדיואקטיביים אסורים. האיראנים ניסו להסביר ולתרץ, אבל ראש סבא"א אמר כי ההסברים הם "בלתי אפשריים מבחינה טכנית". בשני אתרים אחרים ביקרו הפקחים אך טרם פירסמו את הממצאים שלהם. "הוול סטריט ג'ורנל" פירסם כי גם שם התגלה אורניום מועשר ממקור לא טבעי.
בנוסף, בתוך הארכיון הגנוב אותר תיעוד של אורניום מועשר שהדסקיות שלו עובדו באופן שונה במעט מאלה המוכרים בפרויקט ההעשרה המרכזי והגלוי של איראן. הדסקיות הללו, כך לטענת המקורות, לא הוצהרו מעולם, ולפיכך לא ידוע מה עלה בגורלם. כך גם לגבי חומרים נוספים, כמו גם בנוגע לתיעוד של מכשור ייחודי ונדיר, שלעיתים מאפיין רק פרויקטים של ייצור נשק גרעיני. הציוד הזה, כך לפי המוסד, הוסתר באותם אתרים חשאיים של קבוצת הנשק וסולק מהם ברגע שפקחי האו"ם דרשו לפתוח אותם לביקורת.
הסכם הגרעין, חשוב לומר, אינו רק הסכם רע. איראן הסכימה במסגרתו לשורת ויתורים קשים וכואבים מאוד מבחינתה, ויתורים שהסיגו שנים לאחור את פרויקט הגרעין שלה ושלהם היא לא הסכימה בשום פנים ואופן קודם לכן, זאת לצד פיקוח מחמיר של סבא"א שהיא קיבלה על עצמה. איראן הסכימה לכל אלה בין השאר בגלל המכות שחטפה מהמוסד ומשירותי המודיעין של ארצות-הברית, ובגלל הסנקציות החמורות ביותר שישראל הציעה וממשל אובמה אימץ ודחף בכל הכוח. גם באלה וגם באלה יש לנתניהו מניית יסוד.
החתימה על הסכם הגרעין גם הביאה לפירוק מוחלט של חלקים מתוך פרויקט הגרעין האיראני. כך, למשל, הנתיב שבו חששו שאיראן תנסה לייצר פלוטוניום לפצצת אטום (עוד חומר שממנו אפשר לייצר ליבה) פורק, נסתם ונהרס למעשה באופן שלא ניתן לשקם אותו אלא חייבים להתחיל מהתחלה.
אבל על אף כל זאת, אי-אפשר להתעלם, ובמיוחד כעת, מהחורים הברורים בהסכם הזה. "ככה זה בהסכמים", אומר אחד מהבכירים האמריקנים שישב שם ליד השולחן, "אתה לא יכול לקבל את כל מה שאתה רוצה, אתה חייב לוותר. אז הישראלים באו ובאים אלינו בטענות בלי סוף על מה אין בהסכם, אבל תראה מה כן יש בו. כולם, בעיקר הישראלים, אמרו לנו שהכי חשוב זה לדאוג שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. אז לזה דאגנו, ויצרנו משטר פיקוח מחמיר מאוד שלא איפשר להם לזוז ימינה ושמאלה. נכון, אין בהסכם התחייבות שלהם להפסיק לתמוך בחיזבאללה ואין ספק שהם תומכים בו ובעוד שורה של ארגוני טרור, חלקם פועלים לא רק נגד ישראל אלא גם נגד חיילים אמריקנים. אבל היינו חייבים להתמקד במשהו".
סביב ההסכם, נתניהו יצא למלחמת עולם - מול אובמה, אבל גם מול כל הצוות שלו, אלה שמנהלים היום את אמריקה. "אין מה לעשות - לפעמים יש נשיא שמסכים איתך ולפעמים לא", הוא אמר לי בשיחה שקיימנו בנושא באוגוסט 2019. "וכשהממשל לא מסכים איתך, הדרך היחידה לעצור דברים שיסכנו את ישראל היא באמצעות לחץ של דעת הקהל... איך פתאום נוצרה היכולת הזו? היא לא באה מעצמה. ב-30 השנים האחרונות הופעתי אינספור בפעמים בתקשורת האמריקנית, ונפגשתי עם אלפי מנהיגים אמריקנים. פיתחתי יכולת השפעה מסוימת על דעת הקהל. וזה הדבר החשוב ביותר - היכולת להשפיע על דעת הקהל בארצות-הברית נגד המשטר באיראן. אם אפשר לגייס את המעצמה הגדולה בעולם לצידנו, מדוע שניאבק לבד?"
אבל נתניהו כשל במאבק, לא משנה איך ינסה להציג זאת. האמריקנים היו להוטים לחתום ונדמה כי הם רצו עוד משהו, חוץ מפירוז. "אין לנו אשליה", כתב מזכיר המדינה של אובמה, ג'ון קרי, לחברי הקונגרס כשביקש שיאשרו את ההסכם, "כי מעורבות איראן בטרור, תמיכתה בקבוצות קנאיות במזרח התיכון והסיוע שהמשטר האיראני מעניק לנשיא סוריה בשאר אל-אסד תשתנה עם יישום ההסכם. וזאת בדיוק הסיבה שבגללה היינו כל כך ממוקדים כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני - זה אך הגיוני כי מדינה עם נשק גרעיני תהיה אתגר שונה מאשר מדינה שאין לה נשק כזה".
אבל נדמה כי אם היה לקרי משהו, זו בדיוק האשליה הזו. "זריף (שר החוץ האיראני הרהוט באנגלית, הכריזמטי, השנון והמשעשע מאוד - ר"ב) השרה עליו קסם", אומר איש מודיעין צרפתי בכיר לשעבר, "והוא חשב שההסכם יביא לפתיחה כלכלית באיראן שתביא להשתלבותה מחדש כמדינה לגיטימית בחבר העמים".
זה כמובן לא קרה. השלטון באיראן רק החריף את הברוטליות הרצחנית שבה הגיב על כל גילוי של אופוזיציה. אבל השקר האיראני הגלום בחלק אחר בהסכם היה רשום באותיות קידוש לבנה על קירות האולם בווינה שבו הוא נחתם, ומלווה אותו כצל עד היום, בעיקר כי האיראנים שיקרו, וכל שאר הנציגים ידעו שהאיראנים משקרים, והאיראנים ידעו שהם יודעים שהם משקרים, ולמרות זאת הסצנה הזו לא נראתה תמוהה לאף אחד.
על פי הסכם הגרעין, איראן תהיה חייבת לחשוף בפני סבא"א את כל תולדות פרויקט הגרעין שלה, לרבות לספק תשובות מלאות ומפורטות ל-12 התעלומות של ה-PMD. אישור של סבא"א כי איראן אכן עשתה זאת הוא תנאי לכניסתו של כל ההסכם לתוקף.
האיראנים לא הודו בכלום, המשיכו להכחיש שאי פעם היה להם פרויקט גרעין צבאי. מנכ"ל סבא"א ב-2015, יוקיה אמאנו, אחד מהשושבינים של ההסכם, לא הפתיע אף אחד כשהודיע בדצמבר שהוא מקבל את ההסברים של טהרן, שמבחינתו איראן מילאה את מחויבותה לגילוי מלא, שהוא סוגר לאלתר את ה-PMD, ושניתן להפעיל את ההסכם.
"הערכת המודיעין הלאומי מ-2007, וחומרי הארכיון יוצאי הדופן שהמוסד הביא מטהרן, אישרו שאיראן הפסיקה את פעילות קבוצת הנשק עוד ב-2003", אומר נורמן רול, לשעבר בכיר בסי-איי-איי שהיה אחראי על הדסק האיראני בין 2008 ל-2017. רול, אחד מהוותיקים והמקצועיים באנשי המודיעין האמריקנים שאי פעם נגעו בנושא, ביקר מאות פעמים בישראל ויש לו כאן חברים רבים. אי-אפשר לחשוד בו באנטי-ישראליות אך הוא מייצג בדיוק את התופעה של אותו מידע ופרשנות קוטבית לגמרי.
"קובעי המדיניות בארצות-הברית, כמו גם כאלה משאר מדינות ה-5+1, ידעו היטב כי האיראנים שיקרו ועוד משקרים כשהם טוענים שמעולם לא היה להם פרויקט גרעין צבאי", הוא אומר, "היה בהחלט סביר להניח כי עוד מידע על הפרויקט הזה, שנסגר בנתיים, יתגלה באיזושהי נקודת זמן בעתיד".
אז למה הייתם מוכנים לקבל את השקר הזה, שבסוף התפוצץ לאיראנים וגם לכם בפנים?
"מובילי המשא ומתן התמקדו בשאלה האם להתעקש שאיראן תודה בקיומו של פרויקט שנסגר או להתמקד באמצעים שיבטיחו להאריך בכמה שיותר את הזמן שייקח להם בעתיד להגיע לנשק, אם יחליטו לעשות כן. איראן סירבה להודות - ואף לדון במאמציה הצבאיים הקודמים - ולכן התברר במהרה כי זו הדרך היחידה להגיע איתם להסכם. לדעתי דרך נכונה וסבירה לחלוטין".
אבל איך אתה חותם על הסכם כשאתה יודע שהצד השני משקר?
"שאלות של ניסוח ונוסחאות של הסכמים מעולם לא היו תפקידי אלא עניין לדיפלומטים. שירותי המודיעין של ארצות-הברית או השותפות שלה, כולל ישראל, לא הפסיקו לרגע, בתמיכה תקיפה של המנהיגים, למקד מבט בקבוצת הנשק, ולוודא שלא נעלם מעיננו איזשהו חלק ממנה שאולי עוד פועל".
אירופה וארצות-הברית היו משוכנעות שמנהיגי איראן מקפידים על קיום הסכם הגרעין, כשהבינו ששירותי מודיעין רבים מביטים עליהם. הסנקציות מעל איראן הוסרו ברובן הגדול, וחברות בינלאומיות גדולות החלו לחזור למדינה. בעיני רבים במערב, משבר איראן הסתיים, וניתן היה להפנות את המשאבים לנושאים בוערים יותר. עליית דאעש באותה תקופה, והמלחמה שאיראן ניהלה באמצעות כמה מהארגונים שלה נגדו רק חיזקה את התחושה כי השטן של אתמול מגשש את דרכו לעבר יחסים שונים עם שאר העולם.
האיראנים מצידם החלו לאט-לאט למתוח את החבל. "למרבה הצער, הקהילה הבינלאומית כשלה בעמידה על ההסכם ותנאי הפיקוח שלו, כשאיראן ניסתה לטהר את האתרים שלה או לעכב את כניסת הפקחים", אומר רול, "לפי ההסכם הפקחים יכולים להיכנס לאן שהם רוצים בהתראה קצרה מאוד. אבל איראן טענה כי כל האתרים שבהם התעניינו הפקחים הם לא גרעיניים אבל כן בסיסי צבא סודיים, ובטענה כי הפקחים הם מרגלים של ארצות-הברית או ישראל מנעו מהם את הכניסה. במקום לגנות גישה זו ולהתעקש על שיתוף פעולה מיידי, הקהילה הבינלאומית בחרה לפצל את הדיון לישיבות ודיונים רבים, בהם רוסיה וסין הצליחו להחליש את התגובה".
10 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו ודונלד טראמפ. ''אין מה לעשות - לפעמים יש נשיא שמסכים איתך ולפעמים לא''
(צילום: EPA)
ואז גם בא המוסד וקילקל את האווירה הפסטורלית כשגנב את ארכיון הגרעין. בראיון עם א', סגן ראש המוסד בתקופה ההיא, הוא אמר כי גניבת ארכיון הגרעין הייתה חלק ממערכה כוללת רחבה יותר שעליה הורה נתניהו לארגון, לגרום לטראמפ לפרוש מהסכם הגרעין - מערכה שהיו בה עוד מבצעים שאותם סירב לחשוף. נתניהו יזם את התמרון החשאי הזה, שבו השתמש בכלים מודיעיניים כדי להשפיע על מדיניות, כך לפי א', בלי שנבדקה לעומק השאלה לא מה יקרה אם הוא ייכשל, אלא דווקא אם יצליח.
לא ברור אם גניבת הארכיון היא שהכריעה בסופו של דבר את דעתו של טראמפ לפרוש דווקא ברגע ההוא מהסכם הגרעין. יש סיכוי סביר כי לבולטון, היועץ הנץ לביטחון לאומי, היה בכך תפקיד לא פחות חשוב מאשר למוסד. אפילו נתניהו, שלא ידוע כמי שמסתייג מלקחת לעצמו קרדיט, לא טען באותה שיחה ב-2019 כי מבצעי המוסד הם שהכריעו את הכף אלא שהם "סייעו" לשכנע את טראמפ.
המסמכים מפשיטת המוסד בטהרן מוכיחים את מה שכולם ידעו: שהסכם הגרעין נשען בבסיסו על שקר, שלאיראן היה פרויקט צבאי שלכל הפחות התקיים עד 2003, שהיא שיקרה גם לסבא"א ב-2015, וכי סגירת ה-PMD התבססה על סוג של נאיביות מוזרה מצד אמאנו, אם לא גרוע מכך.
ישראל מנסה היום לשכנע את סבא"א, בינתיים ללא הצלחה, להורות על פתיחה מחדש של החקירה בנושא ה-PMD שנסגרה ב-2015 עם חתימת ההסכם. אבל גם אם המאמץ הזה ייכשל, המסמכים המקוריים בכתב ידו של פח'ריזאדה השמורים כיום באולם מיוחד במפקדת המוסד, קלעו גם את האמריקנים וגם את סבא"א למלכוד שהם כל כך לא רוצים לעסוק בו כיום.
וזה בדיוק הנושא שישראל מנסה להציף מעלה-מעלה: שגם אם רוצים, לא ניתן לחזור להסכם של 2015, כי הוא מותנה בגילוי נאות של האיראנים, שברור שלא נעשה. האיראנים חייבים להודות, ובגלל שהם מתמידים בהכחשה - כי כל תשובה אחרת תסבך אותם עוד יותר - נראה שהרכבת הזו נוסעת בדרך לשום מקום.
פורסם לראשונה: 07:31, 19.03.21
