"אספר לך סיפור שיכול להישמע מוזר מאוד", מתחילה אמירה אורון, שגרירתנו הדי טרייה במצרים. "יום אחד התקשר אליי גבר ישראלי, סיפר לי שהוא מתמודד עם מחלה לא פשוטה, וביקש שאניח חולצה שלו בבית הכנסת של הרמב"ם בקהיר. מה הקשר ולמה חולצה? מתברר שזאת אמונה שעוברת בחוגים מסוימים, יהודיים וגם ערביים, מדור לדור: אם אתה מניח חפץ אישי במקום שבו טיפל הרמב"ם בחולים, אתה צפוי להירפא. המאמינים גם מוכנים להישבע שאם אתה יורד לחדרון בקומה התחתונה של בית הכנסת, מובטחת לך בריאות.
עוד כתבות למנויים:
"מאחר שידעתי שיש המאמינים בסגולותיו של המקום, לא התווכחתי עם החולה שהתקשר. לקחתי את החולצה והעברתי אותה דרך הקהילה היהודית לשכונת גמאליה, שבה נמצא בית הכנסת המשוקם עם המרפאה של הרמב"ם, וביקשתי שאב הבית יניח אותה במקום ראוי".
נו, ומה מצבו?
"לא אכנס לפרטים. בואי נסכם, שאני מקווה שהוא יחלים".
5 צפייה בגלריה
אמירה אורון. ''מי שיראה אותי עם גדוד המאבטחים, אין לו סיבה לקנא בי''
(צילום: אלבום פרטי)
אורון לא יכלה להגיע בעצמה לבית הכנסת המפואר, שעבר לפני עשור מתיחת פנים בידי שלטונות מצרים. "הסמטאות צרות ודחוסות, ואנשי הביטחון לא היו מניחים לי להסתובב באזור", היא אומרת. אורון מוקפת בכל מקום, בחוליה של מאבטחים ישראלים ומצרים. "האבטחה, מה אגיד לך, זה לא רגיל אבל אני מתנהלת ועושה את עבודתי. בגדול, אני מרגישה בטוחה מאוד, אבל תאמיני לי, מי שיראה אותי עם גדוד המאבטחים, אין לו סיבה לקנא בי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
אורון (53) היא דיפלומטית ותיקה ומקצועית. מזרחנית בהשכלתה, דוברת ערבית שוטפת, כבר שירתה לפני שנים במצרים כנספחת כלכלית בשגרירות. בהמשך הייתה סגנית דוברת משרד החוץ, מנהלת המחלקה לתקשורת בעולם הערבי ומנהלת מחלקת מצרים. אחרי פרשת המשט לעזה באוניית המרמרה ושנמוך היחסים בין המדינות, הייתה הדיפלומטית הישראלית הבכירה ביותר בטורקיה כששירתה כממונה על השגרירות באנקרה.
ועדת המינויים של משרד החוץ בחרה בה לתפקיד השגרירה הבאה במצרים כבר לפני שנתיים, אבל ראש הממשלה נתניהו התנגד. ברקע הופיע דיווח שאורון, במקום כהונתה הקודם, המליצה לפעול להדחת ראש הממשלה מתפקידו בדרכים משפטיות. הדיווח הוכחש מכל וכל, אבל נתניהו שם רגל למינויה והציע לשלוח במקומה את חבר הכנסת לשעבר איוב קרא. רק אחרי סדרת התנגדויות חריפות של בכירי משרד החוץ, מכתב ששלחו כל שגרירי ישראל במצרים ומכתב נוסף של הכתבים לענייני ערבים, לקח שר החוץ אשכנזי את הנושא לטיפולו, העביר מחדש את שמה של אורון, והיא זכתה בתפקיד.
מה אומר לך המינוי?
"זה לגמרי לא פשוט. אבל כל יום, כך אני מרגישה, מוסיפים עוד סנטימטר לשלום. זאת שליחות במלוא מובן המילה".
על אף ההתנגדות של נתניהו למינוי שלך?
"אני יכולה לומר רק שאני נמצאת במקום הנכון".
כבר שמונה חודשים היא נוסעת הלוך ושוב מירושלים למעון המשמש גם כשגרירות ישראל ברובע מעאדי בקהיר, ובחזרה – "ואני בהחלט מתכוונת להפסיק את המנהג הזה, שבכל סוף שבוע סוגרים הכל וחוזרים לישראל. ככה אי־אפשר להתנהל. אנחנו חייבים להישאר ברציפות, לעשות את העבודה. השינוי הזה לא תלוי רק בי, אבל אני מאמינה שיסתדר".
אי־אפשר בלי לשאול איך רואים במצרים את הבחירות בישראל. בשנים עברו נהגו מצרים וירדן להתערב בקמפיינים, הנשיא מובארק והמלך חוסיין התייצבו לצילומים עם המתמודדים המועדפים עליהם, והפעם?
"הם עקבו, יש דיווחים בכותרות העיתונים, אבל אלה דיווחים ענייניים, בלי להביע דעה או לתמוך במועמד מסוים. הייתי אומרת שהשיטה הפרלמנטרית אצלנו פחות מובנת. ההנחה היא שלא משנה מי יקים את הממשלה, ישראל מחויבת להסכם השלום, בדיוק כמוהם, והם ימשיכו לפעול עם ראש הממשלה הבא".
קריקטורות מכוערות?
"אין. זה נגמר, אני מקווה".
את רואה את ראש הממשלה נתניהו ניפגש עם הנשיא א־סיסי אחרי הבחירות?
"יש בהחלט סיכוי. הלוא הם משוחחים בטלפון, מכירים אחד את השני, יש ביניהם אמון והבנה. הם רוצים להמשיך את היחסים, עם כל המורכבויות. בהחלט יכול להיות שיהיה ביקור".
איך מצרים מגיבה למתיחות בין נתניהו לבין ארמון המלך עבדאללה בירדן?
"לא ראיתי התבטאות או אמירה בעניין הזה, אבל חשוב מאוד לשים לב לקרבה בין מצרים לירדן שנוספה אליה עכשיו גם עיראק. מצרים היא שצירפה את עיראק למשולש. הם שואפים לקרב את עיראק לעולם הסוני, כמוהם, להרחיק אותה מאיראן, וזה מבורך. אבל - וזה אבל גדול - מצרים וירדן וגם עיראק, חולקות את אותה העמדה בנושא הפלסטיני. נדמה לי שלא כך מזהים את הנקודה הזאת בישראל.
"המצרים ממשיכים לכרוך את הנושא הפלסטיני ביחסים איתנו. זה לא שלום בין מצרים וישראל בנפרד ויחסים בין מצרים והרשות הפלסטינית בנפרד. זה מעורבב. מצד אחד עזה, כשהמצרים ממונים על המשא ומתן עם חמאס, ומהצד השני אבו־מאזן, ברמאללה, שמצרים ממשיכה לדרוש מישראל להגיע איתו להסדרי שלום".
אבל זה לא רק באחריות הצד שלנו. בכירי הרשות הפלסטינית כמעט לא מקיימים איתנו פגישות. הנה, השבוע ראש השב"כ חטף ביקורת חריפה ברמאללה, אחרי הפגישה עם אבו־מאזן.
"אגיד בגדול: למצרים מחויבות עמוקה לרשות הפלסטינית. הם מתעקשים על פתרון שתי המדינות. אנחנו בהחלט מוזמנים להעביר מסרים לרשות הפלסטינית, ואני יודעת שמעבירים, ונשמר הקשר הטוב בין נתניהו לא־סיסי ואלה יחסים חשובים ואני מתרשמת שנולדו ביניהם אמון והבנה הדדית. הם יודעים לנהל את האירועים והקשר הזה הוא בהחלט גורם מייצב".
השלום עם הנסיכויות במפרץ הפרסי נראה אחרת לגמרי.
"אין מה לעשות, השלום עם האמירויות הרבה יותר קל ונוח. זה הסכם בהחלט חשוב, אבל השלום עם מצרים הרבה־הרבה יותר חשוב. מצרים היא אחת המדינות החשובות ביותר לישראל, זה שלום עם הרבה מאוד משמעויות וגבול משותף. אגב, א־סיסי (בניגוד למלך ירדן - ס"פ) מיהר לברך על הקשר החדש".
אורון מנסה להביא לכך שהמונח "נורמליזציה", בערבית "תטביע", שמייחד את קשרי העולם הערבי רק לישראל, יעבור מהעולם. "ל'תטביע' יש שם רע. מאוס. מזכיר להם כל מיני קריקטורות מעצבנות ומונחים שליליים עלינו, כאילו מאלצים אותם בכוח לקיים קשרים עם ישראל. אני מעדיפה להשתמש בשיתופי פעולה שמסמלים אינטרס הדדי, בעיקר שיתופי פעולה כלכליים בינינו לבין מצרים".
וזה עובד?
"יש קהילה קטנה של סוחרים שעובדת מול ישראל, ישנו המפעל של 'דלתא' שנושא היום שם אחר, אמריקאי, וממשיך לפעול, ומגיעים אליו אנשים מישראל. פה ושם נתקלתי בטיסות באנשים שעובדים במפעל, ועליהם לא אדבר, כדי לא לקלקל".
יש כאלה שזוכרים אותך מהסבב הקודם שלך בשגרירות?
"בוודאי, ואני נפגשת עם האנשים האלה. לצערי, בגלל הנסיבות, לא יכולה לתת לך שמות, כדי לא לשרוף אותם, למרות שחלקם מוכרים למי שעוקבים אצלנו אחרי יחסי ישראל־מצרים".
השיחות איתם חורגות מהנושא המקצועי?
"בינתיים לא. אלה פגישות מקצועיות נטו".
5 צפייה בגלריה
הזמר המצרי מוחמד רמאדן חטף איומים ותביעות משפטיות על התמונה עם עומר אדם
(צילום: אינסטגרם)
לשגרירה יש חזון, וגם אם הדרך קשה, היא לא נשברת. "ליחסים בין העמים ובין המדינות יש פוטנציאל ענק. לנו יש מה להציע להם בנושא המים והחקלאות. ולמצרים יש פירות וירקות, כמו שאנחנו מייבאים מירדן ומטורקיה. בקרוב תהיה שנת שמיטה, ואני שומעת שהמצרים מעוניינים למכור לנו. זה הולך לאט־לאט כי לצערי, במישור האזרחי הם לא הולכים לקראתנו ולא נפתחים, ובדיוק על זה אני צריכה לעבוד.
"אני מנסה להתקרב אליהם באמצעות הרגש, כי המצרים הם אנשים עם לב חם וגדול. לכן, בנוסף לשיתופי פעולה חקלאיים וכלכליים, אני מדברת גם על שיתוף פעולה תרבותי. הנה, בראשון הקרוב, נקרין את הסרט הישראלי 'בוכרא פי אל־מישמיש', על עלייתם ונפילתם של חלוצי האנימציה הערבית בבימויה של טל מיכאל. הזמנתי אנשי עסקים וידידים מצרים ודיפלומטים זרים, ונשב בגינת הבית שלי.
"בשיח הכללי", היא מרשה לעצמה רגע של אופטימיות, "היחס לישראל הוא לא מה שהיה. הסיפור השתנה, אין אנטישמיות פומבית כמו בעבר. אבל, כמובן, יש סקטורים שמתעקשים לשנוא אותנו".
כדוגמה לדלתות החסומות, אורון מזכירה את מאות אלפי הסטודנטים באוניברסיטאות של מצרים, ועוד מיליוני צעירים ש"ישראל עדיין בסימן שאלה אצלם והם חוששים מתגובותיהם של מתנגדי השלום".
וגם קהילת אנשי התרבות והאמנות לא יסכימו לפעילות משותפת עם מקביליהם הישראלים. תראי מה קרה עם הזמר המצרי מוחמד רמדאן שהתחבק עם עומר אדם בדובאי וחטף איומים ותביעות משפטיות, והעיפו אותו מהאיגוד המקצועי ומסרט קולנוע בכיכובו.
"מה את רוצה שאגיד לך? יש בעיה לא פשוטה במישור האזרחי והקהילה הזו היא מגזר שקשה להתנהל מולו", היא מסכימה. "כך גם כל האיגודים המקצועיים שלא רק אוסרים אלא מאיימים בעונשים על כל מי שינסה לחבור לישראלים".
אז מה בעצם נשאר?
"לכתת רגליים וללכת לפגישות בחוג מצומצם מאוד. להראות שאנחנו לא מפלצות. להסביר שיש לנו הרבה נושאים משותפים וכדאי לעבוד ביחד".
למרות הרצון הטוב של אורון, התקשורת המצרית לא מזכירה אותה ומתעלמת מהשגרירות כאילו בכוונה. "תראי, פה ושם יוצא לי לשוחח עם עיתונאים", היא אומרת, "אבל נכון, מעולם לא ביקשו ממני להתראיין וכותבים עלינו מעט מאוד. אבל אנחנו מתַחזקים את אתר 'ישראל במצרים', מפרסמים הרבה מאוד, ולפי כמות התגובות אני רואה שעוקבים אחרינו".
אבל רוב התגובות איומות ונוראות. מקללים את השגרירות, את נתניהו, את מדינת ישראל.
"זה נכון שהארס נוטף, אבל אני מעדיפה לזהות את התגובות החיוביות, ויש כאלה".
בדיוק היום ימלאו 42 שנה לחתימה על הסכמי השלום. עד כמה המצרים מכירים אותנו באמת?
"לפעמים, בגלל ההימנעות מלפגוש אותנו, הם נשארים תקועים בתפיסות עולם ישנות, מעוותות, וזה חבל. מאידך, יש סקרנים שעוקבים אחרי מה שקורה בישראל ולומדים להבין אותנו. בדרך כלל אומרים 'הופתענו', כי חיכו לנוקשות, ליוהרה, לישראלים עם קרניים. בסך הכל, הייתי אומרת שהמצב כיום הוא כזה: הפקידים בארמון ובמשרדי הממשלה הרלוונטיים למדו להכיר אותנו. שאר הציבור עסוק בענייניו הלא פשוטים".
ואולי בממשל עוצרים את ההתקרבות של האזרחים? הרי אזרח מצרי שינסה להגיע לישראל, חייב להשיג – עוד לפני הוויזה – אישור מיוחד ממשרד הפנים בקהיר.
"אנחנו בהחלט מודעים לעניין. מה אני יכולה לומר? רע מאוד. למרות הכל ואף על פי כן, אני אומרת לעצמי כל הזמן: 'תעשי כל מה שאת יכולה כדי לפתוח, לסלול דרכים, שיהיה הכי טוב שאפשר'".
וזה הולך?
"לפעמים כן, לפעמים לא. בהחלט לא קל לי ובהחלט הייתי רוצה שיהיה נוח יותר. אבל בכל פעם שאנחנו, אנשי השגרירות, מתבאסים, אני מזכירה לי ולכולנו שהמצב המורכב הזה של השלום, עדיף על חצי שנייה של מלחמה".
ואת נשברת?
"כשאני לבד. כשלא הולך. זה קורה לפעמים, ואני מתעצבנת אבל לא מוותרת".
הצוות הישראלי הקטן, שישה דיפלומטים ואנשי משרד החוץ, וכן מאבטחים ועובדים מקומיים, מתנהל מתוך מעון השגרירה. "אני עובדת מסביב לשעון: מוקדם בבוקר מתחילה בקריאת העיתונים, יש לי לפחות שלוש פגישות ביום, וארוחות צהריים שמוקדשות לעבודה. אנחנו פועלים בתנאים קשים, ובקורונה עוד יותר קשה".
במצרים המגפה הכתה פחות, לעומת ירדן למשל. מדובר על כ־180 אלף חולים, עשרת אלפים מתים. נתונים נמוכים לאוכלוסייה של יותר ממאה מיליון תושבים. עד כמה הקורונה נוכחת בקהיר?
"במשרדי הממשלה עוטים כל הזמן מסכות, עובדים בקפסולות. כשהגשתי את כתב האמנה שלי בארמון הנשיאות, הנשיא א־סיסי וכל העוזרים ואנוכי, עטינו מסכות. וכמו אצלנו, יש נדבקים, ויש מתים. אבל נקטו מיד שורה של הגבלות, למשל על מספר האנשים בכל משרד ממשלתי. לפני שנסגרו כל אירועי התרבות, עוד הספקנו להיות ב'ליאלי רמדאן' ('לילות חודש הצום ברמדאן') ובקונצרט בבית האופרה. ישבתי בשורה רחוקה ונהניתי מכל רגע. גם לא עוררתי תשומת לב.
"צריך להבין שבמצרים אין דרך להימנע מהתגודדויות וקהיר תמיד עמוסה באנשים. לא פשוט לאכוף עליהם לשמור מרחק או לעטות מסכות. לקראת הגל השני של הקורונה הייתה התראה שיהיו קנסות על הציבור. זה יצר כעס מיידי. יש תו סגול ותו ירוק, אבל לא סגר הדוק. החנויות פתוחות כל הזמן והמפעלים עובדים כמו תמיד. בתי המלון הצטמצמו, חלק סגורים ומעטים יותר ממשיכים לשמור על שערים פתוחים. עכשיו מתחילים להיערך לקראת החיסונים. זה לא פשוט לחסן מדינה שבה חיים למעלה ממאה מיליון תושבים".
בשבוע הבא פותחים את סיני, והישראלים מבטיחים לנהור. בצד המצרי לא צריך בדיקות קורונה, אבל בצד הישראלי העוברים בגבול יחויבו להציג תעודת מתחסן.
תגידי, לא מסוכן בסיני?
"זאת החלטה של ממשלת ישראל שסגרה, ולשמחתי, פתחה עכשיו את הגבול. אנחנו בהחלט מודעים לאזהרת המסע לסיני. עם זאת, ככל שאני יכולה להעריך, מצרים עושה מאמצים כבירים להבטיח שהאזור יהיה מאובטח, ובשארם א־שייח' נקטו צעדים נוספים. זאת יכולה להיות הזדמנות טובה לרדת דרומה. כבר שמעתי את רמי לוי מודיע שהוא מתכוון לשלוח טיסות של ישראייר לשארם".
איך את מתרשמת מא־סיסי? עושה רושם שהוא מנסה להראות צד בו שאנחנו לא מכירים. ראיתי אותו בשבוע שעבר, בטלוויזיה, עוצר את פמלייתו ברובע סואן, ליד דוכן פירות וירקות. הוא סימן לבעל הדוכן להתקרב, המוכר הקשיש קפץ משמחה והגיש לא־סיסי צרור בננות.
"אני מתרשמת שא־סיסי מסור בכל דרך אפשרית לקדם את מצרים, שאיבדה עשור בגלל האביב הערבי ושתי מהפכות שלטון. גם בימיו האחרונים של מובארק בשלטון מצרים הסתיידה. הרבה זמן הלך לאיבוד, בלי התפתחויות. תוסיפי לזה את הגידול הדמוגרפי העצום והקורונה, זה יוצר הרבה לחץ על מערכות השלטון.
"אבל א־סיסי יודע לאן הוא רוצה להוביל, בעיקר בנושאים הכלכליים, ייצור מקומות עבודה והרמת תנאי החיים. עכשיו עידן הדיגיטציה במצרים, ופועלים להכניס את זה לכל מערכות השלטון. ובנוסף, משלימים את הקמת 'קהיר החדשה' שאליה יעברו כל משרדי הממשלה והשגרירויות".
גם שגרירות ישראל?
"יש רצון לעבור. בינתיים הקצו מקומות אבל לא התחילו לבנות".
פורסם לראשונה: 07:19, 26.03.21
