מלך, מלכה, נסיכים, יורשי עצר וקרבות ירושה - בית המלוכה הירדני עלה בשבוע האחרון לכותרות בעקבות טענות על ניסיון הפיכה. כל התארים הרמים נשמעים כה בריטיים למרות הנוף המזרח-תיכוני - ולא במקרה. צלילה קלה להיסטוריה הירדנית מסבירה שלמעשה, מדובר ברעיון שנוצר בממלכה אחרת.
כתבות נוספות למנויים:
בית המלוכה ההאשמי (על שמו של האשם, אבי סבו של הנביא מוחמד) המולך בירדן הוא בית מלוכה צעיר יחסית, שהוקם במאה שעברה. "ההאשמים הגיעו לירדן בשנות ה-20 בעקבות נסיבות פוליטיות שנוצרו לאחר מלחמת העולם הראשונה", מסביר ד"ר ירון פרידמן מהחוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
וכך זה קרה: "במהלך המלחמה הבטיחו הבריטים לשריף של מכה בחצי האי ערב, חוסיין בן עלי, למלוך על העולם הערבי בתמורה להשתתפות צבא ערבי בהנהגתו במרד נגד האימפריה העות'מאנית. ואולם, במהלך המלחמה הובטחה סוריה בחשאי לצרפת. ההבטחות הסותרות הביאו אחרי המלחמה למאבק על השליטה בסוריה בין הצבא הצרפתי לבין פייסל, בנו של השריף חוסיין, שהומלך בדמשק. אחרי השתלטותם של הצרפתים וסילוקו של פייסל מהמדינה יצא אחיו הצעיר של פייסל, עבדאללה, לכיוון סוריה למסע נקמה. הבריטים הציעו פתרון שימנע התנגשות נוספת עם צרפת: פייסל מונה למלך עיראק ואחיו עבדאללה למלך עבר הירדן המזרחי, ישות פוליטית חדשה שיצרו הבריטים".
המדינה שיצרו הבריטים הייתה אולי חדשה, אבל הצבא שלה היה מיומן. "העובדה שהרמטכ"ל הראשון של ירדן היה בריטי - קולונל ג'ון באגוט גלאב - ושהצבא אומן על ידי קצינים בריטיים מסבירה את איכותו הגבוהה של הלגיון הירדני ביחס לצבאות האזור", אומר פרידמן. "אם בוחנים את הישגי מלחמת העצמאות, הצבא היחיד שזכה לניצחון משמעותי בצד הערבי הוא הירדני (כיבוש הגדה המערבית ומזרח ירושלים, כולל העיר העתיקה והר הבית)".
המלך עבדאללה עצמו עבר הכשרה בריטית. "הוא שירת בצבא הוד מלכותה אליזבת השנייה כקצין במשך שנה אחת ואף השתתף בפעילות מבצעית. הוא החזיק בתארים ופרסים רבים אשר קיבל מגורמים שונים בממלכה המאוחדת", מספר ד"ר אסף רגב, מרצה לענייני איסלאם ומזרח תיכון מודרני באוניברסיטת בן גוריון ובמכון גבעת חביבה.
למרות ההישגים של הלגיון במלחמת העצמאות, המלך הואשם בבגידה בשל עצם ההסכמה להפסקת אש ולחלוקת ירושלים. ירדן סיפחה את הגדה והרוב הפלסטיני בירדן הפך לאיום משמעותי על יציבות בית המלוכה, מסביר פרידמן. "ב-1951 רצח פלסטיני את המלך עבדאללה על מדרגות מסגד אל-אקצא, לעיני נכדו חוסיין. בנו, יורש העצר טלאל, היה חולה נפש ולכן נאלצה המשפחה למנות למלך את הנכד חוסיין, שהיה רק בן 17".
כמו סבו לפניו שמר חוסיין על הקשרים ההדוקים עם בריטניה. הוא היה דובר אנגלית ולמד באקדמיה הצבאית הבריטית סאנדהרסט, מה שהפך למסורת בקרב בית המלוכה. המלך הצעיר התגלה ככישרון מראשית דרכו. הוא עמד בלחץ הכבד שהופעל עליו בתקופת שלטון עבד אל-נאצר במצרים, ונמנע מלהתערב במלחמת סיני ב-1956. "הלחץ של הפלסטינים בירדן, שתמכו בנאצר, הלך וגבר. כדי להוריד את הלחץ ובו בזמן לחזק את אחיזתו בשלטון התנתק חוסיין מהחסות הבריטית ופיטר את פיקוד הצבא הירדני, כולל הרמטכ"ל גלאב, וריכז בידיו את האחריות לביטחון הממלכה", אומר פרידמן.
שנה לאחר מכן עמד חוסיין בפני מרד של הרמטכ"ל החדש עלי אבו-נוואר, וניצל בזכות נאמנות הגרעין הפיקודי של הצבא. המרד הביא את חוסיין להנהיג צעדי דיכוי נגד מפלגות אופוזיציה, להתרחק ממצרים ומסוריה ולהתקרב לקרובי משפחתו ההאשמים בעיראק.
אך גם הברית עם קרוביו בעיראק לא הועילה. "ב-1958 הוא צפה בחרדה רבה בהפיכה שהתחוללה בעיראק - והסתיימה בתליית בן-דודו פייסל השני", מתאר פרידמן. בשנות ה-60, כשהתייצב משטרו, חוסיין חש בטוח דיו לחדש קשרים עם מצרים וסוריה. "במלחמת 1967 עשה טעות והצטרף למצרים וסוריה במלחמה נגד ישראל - וזו כבשה מהממלכה את הגדה המערבית".
המתיחות בין הפלסטינים לבית המלוכה הסלימו בסוף שנות ה-60 עד לנקודה שממנה כבר לא הייתה חזרה - ניסיון התנקשות בחיי המלך.
ב-1 בספטמבר 1970 נסע חוסיין בשיירת מכוניות לנמל התעופה של עמאן. לפתע, באחד העיקולים בדרך, נפתחה אש אוטומטית על השיירה ונורו עליה גם כמה פצצות בזוקה. כמה מאנשי המשמר של המלך נפגעו. עדי ראייה סיפרו כי המלך שלף את אקדחו ו"לא פסק מלירות עד שהסתיים הקרב" עם המחבלים הפלסטינים.
ניסיון ההתנקשות היה האירוע שהחל את מה שמכנים הפלסטינים "ספטמבר השחור" - חודש שכלל חטיפת מטוסים שפוצצו על אדמת ירדן ומצרים, והסתיים במבצע צבאי רחב היקף נגד ארגוני המחבלים הפלסטיניים בירדן, שחיסל את הבסיסים שלהם.
למרות כל ההיסטוריה המדממת הזו, ייתכן שישראלים רבים מכירים את פניו של המלך דווקא בזכות השלום - ב-1994 חתם חוסיין על הסכם שלום עם ישראל, ומאז נשמר ההסכם למרות הצעות בלתי פוסקות של הפרלמנט הירדני לבטלו.
מלבד מתיחות פוליטית וצבאית בלתי פוסקת, למלך חוסיין היו גם חיי אהבה סוערים שכללו נישואים לארבע נשים. אשתו הראשונה הייתה דינה בינת עבד אל-חמיד, דודנית מדרגה שלישית של אביו. השניים נישאו באפריל 1955, אך הנישואים לא החזיקו מעמד והם התגרשו שנתיים לאחר מכן, ב-1957.
במאי 1961 נשא חוסיין את מונא, אימו של המלך הנוכחי. "היא נולדה בבריטניה למשפחה נוצרית בשם טוני אבריל גארדינר. עם נישואיה לחוסיין התאסלמה ושינתה את שמה", מסביר רגב את הקשר הבריטי במשפחה. השניים התגרשו בשנת 1972.
אשתו השלישית, עאליה בהאא א-דין טוקאן, הייתה בתו של שגריר ירדן בלונדון. חוסיין ועאליה נישאו ב-1972, אך הסוף היה טראגי - חמש שנים לאחר מכן נהרגה עאליה בתאונת מסוק.
בשנת 1978 נשא חוסיין לאישה את אליזבת (לייזה) נג'יב חלבי, אמריקנית ממוצא נוצרי-לבנוני, או בשמה המוכר יותר - המלכה נור.
המלך חוסיין מת ב-1999 ממחלת הסרטן. את השלטון ירש בנו, המלך עבדאללה. הנסיך חמזה, אחיו למחצה של עבדאללה ובנה של נור, כיהן כיורש העצר, כלומר כראשון בתור לרשת את הכתר, אבל ב-2004 הדיח אותו עבדאללה מהתפקיד ומינה במקומו את בנו שלו, הנסיך חוסיין.
המלך עבדאללה השני, מסביר פרידמן, המשיך את מסורת הנאמנות למערב ולמד באקדמיות צבאיות בבריטניה ובארה"ב. "האתגר המשמעותי ביותר לשלטונו התרחש בזמן המהומות בעולם הערבי החל מ-2011. כוחות הביטחון הירדניים התמודדו בהצלחה עם גל המהומות שהגיע גם לירדן. המלך נאבק בהתחזקות האלמנטים האיסלאמיים, תהליך שהגיע לשיאו בשנים האחרונות עם הוצאת תנועת האחים המוסלמים מחוץ לחוק".
ד"ר רגב מסביר על הנפשות הפועלות כיום בארמון: "המלך עבדאללה נשוי לראניה, ילידת כוויית עם שורשים משפחתיים בטול כרם. המלכה ראניה הינה אחת הנשים המשפיעות ביותר בעולם הערבי והמוסלמי, בעלת אג'נדה ופעילות אינטנסיבית בסוגיות מגדר וקידום מעמד האישה".
7 צפייה בגלריה
מימין: המלכה נור, המלך עבדאללה ואשתו המלכה ראניה, לצד הנסיך חמזה ואשתו בסמה, ב-2012
(צילום: AFP)
לעבדאללה וראניה ארבעה ילדים: הנסיך חוסיין, כאמור יורש העצר הרשמי, יליד 1994, ולדבריו של רגב הוא אחד האנשים החזקים ביותר בממלכה - "הוא מייצג רשמית את ירדן בפורומים בינלאומיים, כולל ישיבות במועצת הביטחון של האו"ם, מחזיק בחשבון אינסטגרם של כשלושה מיליון עוקבים ומנותב למלוכה העתידית כבר מגיל 15". שלושת הילדים הנוספים הם הנסיכה אימאן, הנסיכה סלמה והנסיך הצעיר האשם, יליד 2005.
דמות נוספת בשושלת הוא הנסיך חסן, דודו של המלך חוסיין, שכיהן כיורש העצר בין 1965 ל-1999. "הוא עדיין פעיל ציבורית ובינלאומית, תוך שמירה על כבודו של אחיינו, לצד הצגת ביקורת מובלעת על מצבה של ירדן בתחומים שונים", מוסיף רגב.
בשבת האחרונה החלו כוחות הביטחון הירדניים בגל מעצרים של חשודים בקשר נגד שלטון המלך. על פי פרסומים, הנסיך חמזה, שתואר יורש העצר כאמור נלקח ממנו, נחשד גם הוא במעורבות והועבר למעצר בית. הוא ואימו נור הכחישו את ההאשמות, וחמזה אף חתם על מסמך נאמנות לאחיו. "חמזה היה ללא ספק מתוסכל, הוא התכונן לתפקיד ולמד באקדמיית סאנדהרסט כאביו, שימש קצין מצטיין בצבא הירדני ואף קיבל כמה תפקידים משמעותיים כגון ראש המועצה לענייני אנרגיה", אומר פרידמן. "לפי פרסומים בתקשורת הערבית, לאחרונה הרבה לבקר את המשטר ואת השחיתות במדינה". במסמך הנאמנות שחתם עליו, בתיווכו של דודו חסן, כתב: "חייבים לעמוד מאחורי המלך".
פרידמן סבור כי לא מדובר בניסיון הפיכה אלא בסיכול איום פוטנציאלי: "לא הייתה פעולה אלימה נגד בית המלוכה או ניסיון השתלטות על כלי תקשורת או גופי שלטון. ייתכן שהמודיעין הירדני מנסה לשמור על יציבות השלטון בתקופה רגישה זו. בנוסף למשבר כלכלי ולמאבק נגד האחים המוסלמים, קיים גם חשש מהשפעתן של הבחירות הקרובות ברשות הפלסטינית, אם ינצח בהן החמאס".
לדבריו, ירדן היא גורם מייצב במזרח התיכון. "הביטחון בממלכה נשמר בזכות שימת הדגש על החינוך ועל ההשכלה הגבוהה, על איכותם הגבוהה של מנגנוני המודיעין וגם בזכות הלגיטימיות הפוליטית והדתית של בית המלוכה ההאשמי. מבחינתה של ישראל, יציבותו של בית המלוכה ההאשמי הינה ערובה לשקט בגבולה הארוך ביותר של המדינה".
