פברואר 2019, כמו שהוא עושה כמו בכל שנה מאז 2009, הגיע שר החוץ של איראן, מוחמד ג'וואד זריף, לוועידת מינכן לביטחון, כנציג הבכיר של הרפובליקה האיסלאמית. וכמו בכל שנה, גם הפעם זריף צעד בראש הפמליה שלו מדיון סגור עם שרי חוץ לפגישה חשאית עם ראשי סוכנויות מודיעין — שופע חיוכים, לוחץ ידיים (בימים לפני הקורונה גם דיפלומטים איראנים בכירים עשו זאת), לפעמים בליווי קריצה, במקרים אחרים זורק כמה מילים שמוכיחות שהוא יודע לא מעט על האיש שמולו, ותמיד עם הומור ובאנגלית מושלמת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
זריף הוא בדיוק הדיפלומט שאירופה חיפשה ברפובליקה האיסלאמית, אדם שאיתו אפשר לעשות עסקים, מי שמייצג את התקווה במערב שאפשר לנהל משא ומתן עם המשטר המהפכני בטהרן, להביא לתוצאות פרקטיות מיידיות ואולי גם לקדם את שובה של איראן למשפחת העמים.
אבל למרות כל החיוכים ולחיצות הידיים, כשזריף סיים את נאומו בוועידה, ניגש אליו אחד ממנהלי הכנס ואמר לו שאירעה תקלה מביכה. זריף הגיע לכנס בטיסה מהודו. רק שעכשיו, תחת הסנקציות החריפות שממשל טראמפ הטיל על איראן חצי שנה קודם לכן כשהחליט לנטוש את הסכם הגרעין — התברר שאף חברת דלק בנמל התעופה של מינכן לא מוכנה לתדלק את המטוס.
מנהלי הכנס הציעו לזריף לצאת בדרך היבשה לאוסטריה ולטוס משם, אבל לדברי אדם הבקיא בפרטי האירוע, הוא סירב בכל תוקף. "אני שר החוץ של איראן, ובעיני אנשים רבים בעולם — הפנים של המדינה הזאת. איזה פרצוף יהיה לי ולאיראן, אם אכנע לאירוע המשפיל הזה", אמר.
תודות להתערבות של גורמים רמי דרג בברלין נפתר המשבר ונמנעה השערורייה הדיפלומטית שזריף איים לחולל. מכלית של חיל האוויר הגרמני הגיעה מבסיס בבוואריה עם 17 אלף ליטר דלק סילוני ואיפשרה לשר החוץ להמריא בחזרה הביתה.
אבל את הסערה העולמית שפרצה השבוע יהיה לזריף יותר קשה להרגיע. תחנת טלוויזיה המזוהה עם האופוזיציה למשטר באיראן פירסמה הקלטה בת שלוש שעות שבה הוא נשמע מטיח האשמות חמורות בעמיתיו לשלטון, תוקף בחריפות את קאסם סולימאני, ראש כוח קודס של משמרות המהפכה — שהפופולריות שלו רק התגברה לאחר שנהרג בהתנקשות אמריקאית בינואר 2020 — וחושף שלל שקרים וטיוחים. לפי התיאור שלו את עצמו זריף מצטייר כבובה על חוט, מי שאנוס לציית לפקודות של משמרות המהפכה ולעיתים קרובות אינו יודע מה באמת מתרחש.
למעשה זריף מאשר את כל מה שישראל וארצות-הברית של טראמפ טענו כל העת: שהוא, והממשלה שהוא מייצג, אינם אלא פסאדה שמאחוריה מסתתרים כוחות הביטחון והמודיעין ששולטים בפועל באיראן. הוא מודה שהגישה של אירופה ושל ממשל אובמה, שראתה בו גורם מרכזי ובעל עוצמה אמיתית, לא ממש תאמה את המציאות, מסבך את ג'ון קרי בחשד להדלפות של מידע ביטחוני, וגם את הרוסים והסינים כמי שהשתתפו בשיחות הגרעין אבל גם באותו זמן ניסו לחבל בהן באופן חשאי. על הדרך הוא דורס את כל מי שחשב שאפשר להגיע להבנות ארוכות טווח עם המשטר וקובע כי אין כל סיכוי שהוא יכיר בישראל או בזכותה להתקיים.
הדלפת הקטעים מהקלטת הגיעה בשעה הרגישה ביותר למשטר האיראני, שספג בחודשים האחרונים מכה אחרי מכה, מחיסול של בכירים ועד סדרת פיצוצים מסתוריים במתקני הגרעין. הפרשה הנוכחית מציגה את המשטר במערומיו, ועוד מהאיש שהכי מזוהה איתו בעולם. הפעולות האחרונות המיוחסות למוסד באיראן הביאו לתחושה של פרנויה קשה והאשמות הדדיות, אווירה שבה מחפשים מרגל ישראלי מתחת לכל מיטה, ומייחסים כל מפסק שנשרף או אדם שמת לפעולה של "האויב הציוני".
באופן לא מפתיע, ביום רביעי הודיע נשיא איראן חסן רוחאני, הבוס הישיר של זריף, כי הוא מאמין שהדלפת ההקלטה היא מזימה של “האויב”, שנועדה לחבל בשיחות הגרעין. "ערוץ הטלוויזיה הכי מלוכלך, שפועל בחסות ערב־הסעודית נגד האיסלאם ואיראן, פירסם קלטת חסויה של זריף במטרה לשבש את אחדותה של החברה האיראנית כדי ליצור פילוג במדינה", אמר.
צייצנים המזוהים עם משמרות המהפכה ניסו להפיל את ההדלפה על זריף עצמו. ערוצי טלגרם וחשבונות טוויטר המזוהים איתם החלו להפיץ תמונה שבה נראה זריף מצולם עם שני אנשים לצד הכיתוב: "שלושה שבועות בלבד לפני שנהרג קאסם סולימאני, נפגש זריף עם קצין בכיר בצבא הישראלי וקצין הביטחון של המוסד, מיקי ברגמן" (אין קרבת משפחה — ר"ב).
על פניו, הפרסום הועיל לישראל. הקלטות פורסמו בערוץ החדשות הפרסי "איראן אינטרנשיונל" הפועל בלונדון וב'ניו יורק טיימס' בדיוק ברגע שבו ראש המוסד יוסי כהן והיועץ לביטחון לאומי מאיר בן־שבת קיימו דיונים עם גורמים בבית הלבן, במחלקת המדינה ובסי־אי־איי בניסיון אחרון, גם אם כמעט חסר סיכוי, לשכנע את האמריקאים שלא לחתור להסכם גרעין חדש עם איראן.
"אני לא חושב שישראל עמדה מאחורי הפרסום", אומר גורם מודיעיני ישראלי, "אבל אין ספק שהפרסום הוא כשמן על המדורה הבוערת בלהבות אדירות באיראן, שחומרי הדלק המרכזיים שלה הם משבר כלכלי קשה ופעולות שהם מאמינים שישראל ביצעה בשטחם שוב ושוב. תאר לך מה היה קורה עם מישהו היה מפוצץ חלק מדימונה וחצי שנה אחר כך, מפוצץ שוב חלק מדימונה. מה זה היה עושה לציבור בישראל? פרסום הקלטות העיף את המתח באיראן לשמיים. בחברה הנשלטת בידי רודנים, תמיד יש יותר מקום לתיאוריות קונספירציה.
"השסעים האלה פוגעים באיראנים יותר מכל פעולה שלנו", מדגיש הגורם. "בעיניי הם מסמלים את תחילת ההתפוררות הסופית של שלטון הרשע שם. אני לא יודע להגיד מתי ואיך זה יקרה, אבל ראינו את זה גם במקומות אחרים — הכל נראה חזק ויציב עד שהוא קורס ואז זה מתרחש מהר מאוד וכולם מופתעים. לדעתי הסוף שלהם קרוב יותר ממה שנראה. לצערי, החתימה הצפויה בשבוע הבא על הסכם הגרעין עם ארצות־הברית, תרחיק אותו במידת מה".
באמצעות שיחות עם גורמים באיראן, בארצות־הברית ובישראל, אנו חושפים קטעים בתמליל השיחה שעדיין לא פורסמו ומנסה לגלות כיצד הוכנה ההקלטה, מי הדליף אותה לתחנת הטלוויזיה המזוהה עם מתנגדי המשטר, מי מרוויח מההדלפה והאם אנו צפויים בקרוב לקלטות האחרות שהוכנו במתכונת דומה.
ההקלטה שנפלה בידיו של כתב "איראן אינטרנשיונל" פרדאד פרחזאד מתעדת שיחה שהוקלטה ב־24 בפברואר השנה, חלק מפרויקט היסטוריה בעל פה בשם "הצד השני של הממשלה" שיזם הממשל היוצא, זה שיסיים את תפקידו בבחירות הקרובות ביוני, בניצוחו של משרד הנשיא חסן רוחאני. כלכלן פרו־ממשלתי, סעיד ליילז, ראיין את כל שרי הממשלה, כולל את רוחאני עצמו. ההקלטות הוגדרו כסודיות ביותר. חלק מהתמליל שלהן היה אמור לשמש בהמשך כבסיס לפרסום במתכונת כזו או אחרת.
מאחר שהפרויקט כולל ראיונות עם כל השרים, יש דיווחים לפיהם עוד הקלטות מסתובבות וישוחררו בקרוב. על פי מקור אחד, גורמים במשמרות המהפכה מנסים למנוע את פרסום ההקלטות הנוספות.
שלא כמו במקרים דומים בעבר, שבהם טענה איראן כי מסמכי מודיעין שהודלפו ל"ניו יורק טיימס" או החומר שהמוסד אסף בפשיטה על ארכיון הגרעין בטהרן, מזויפים — משרד החוץ האיראני לא הכחיש הפעם את האותנטיות של ההקלטה, אבל כינה את אקט ההדלפה "דיפלומטיה בזויה" וגורמים מטעמו ניסו לטעון כי שלוש שעות הראיון שהודלפו הן גרסה ערוכה של שש או שבע השעות המלאות.
ליילז, המראיין ועורך ההקלטה, לא הגיב לפנייתנו אליו, ושמר על שתיקה רועמת כל השבוע, אבל מההאזנה להקלטה עולה כי בתחילתה מברכים המראיין והמרואיין זה את זה בכל הברכות המסורתיות כרגיל ופותחים בשיחה קולחת של שלוש שעות, נטולת הפסקות, שבסופה הם נפרדים, אומרים שלום ותודה, ורק אז נעצרת ההקלטה.
כך או כך, ברור שזריף אומר בה דברים חסרי תקדים על עצמו ועל עמיתיו. בין השאר הוא נשמע אומר שיש לו השפעה "אפסית" על מדיניות החוץ של טהרן. "מעולם לא הצלחתי להגיד למפקד צבאי לעשות משהו כדי לסייע לדיפלומטיה", הוא טוען. לעומת זאת, "כמעט בכל פעם שהלכתי לנהל משא ומתן (עם מעצמות העולם) סולימאני היה זה שנותן לי את ההוראות כיצד לנהוג".
מה גרם לשר החוץ האיראני לשחרר את האמירות האלה? פרחזאד, מפרסם הקלטת, אומר כי "מדובר באיש זהיר אבל פה הוא פשוט טעה בשיקול דעת. האיראנים תמיד מדברים יותר מדי ואחר כך מצטערים. כשאתה מדבר עם מישהו שלוש שעות, תמיד תגיד יותר ממה שהתכוונת".
בניגוד אליו, אראש עזיזי, מחבר הספר "מפקד הצללים: סולימאני, ארצות־הברית והשאיפות הגלובליות של איראן" ומי שמהווה קול בולט בקרב איראנים גולים המתנגדים לשלטון, מאמין שמשהו בכל העסק חשוד מאוד: "בהקלטה זריף אומר שוב ושוב, 'אל תפרסם את החלק הזה או החלק הזה', ומכך עולה שהוא לא רצה את הפרסום. מצד שני הוא הדיפלומט האיראני הכי מנוסה. האם הוא ידבר בצורה כה גלויה בקלטת, בזמן שמתנהל משא ומתן גרעיני רגיש ולפני הבחירות לנשיאות אם הוא לא חושב שהקלטת תודלף במוקדם או במאוחר? זה אפשרי אבל די לא סביר. זה מעלה את הרעיון שההדלפה עשויה להיות פעולה של זריף עצמו או של מישהו אחר שרצה לעזור לבצר את דמותו כמועמד פוטנציאלי לנשיאות או להגביר באופן אחר את שאיפותיו הפוליטיות. הוא מתאר את עצמו כמי שרק האינטרס האיראני מוביל אותו ואת מעשיו וכמי שיצא להילחם נגד כל אלה שרוצים את רעתה של איראן. זה מעלה את האפשרות שההדלפה נעשתה כדי לעזור לזריף, לא כדי לפגוע בו".
זריף אומר בהקלטה כמה מילים טובות על יריבו סולימאני: "בכיתי על השהיד סולימאני כשהוא מת. אהבתי אותו. חיבקתי אותו בכל פעם שראיתי אותו. אני מאמין שספגנו מכה כואבת מאוד כשהוא נהרג. על ידי הפגיעה בשהיד סולימאני אמריקה פגעה בנו יותר מאשר לו הייתה משמידה את אחת מערינו".
אבל אז הוא עובר להאשים את סולימאני בחבלה מכוונת במדיניות האיראנית, אם לא בבגידה ממש. הוא אומר כי סולימאני ניצל נסיעה שלו למוסקבה לפגישות עם פוטין וראשי הצבא והמודיעין הרוסי כדי לרקום קשר שמטרתו למנוע את הסכם הגרעין שנידון באותה תקופה. "סולימאני היה נותן לי רשימת דרישות להעלות בפגישות שלי עם לברוב (שר החוץ הרוסי). הוא רצה לבזבז את הדיפלומטיה על מה שהוא רצה לעשות באידליב עבור השיעים", אמר. "בשבוע האחרון של הדיונים לקראת חתימת הסכם הגרעין, רוסיה עשתה ככל שביכולתה כדי למנוע מהסכם כזה להגיע לבשלות".
עזיזי מאמין שהגילוי על נסיעת סולימאני לרוסיה הוא דרמטי. "ידענו שרוסיה וסין לא אוהבות את הרעיון של קשרים הדוקים יותר בין איראן והמערב; ידענו שראשי משמרות המהפכה הם שמקבלים את ההחלטות החשובות ושזריף מנגן כינור שני לסולימאני. אבל ההקלטה חושפת את העומק המדהים של הדברים האלה, ובעיקר את האופן שבו זריף מוכן, אם לא ממש שמח, להודות בהם בקולו".
בקטע נוסף שטרם פורסם, זריף אומר: "אני יכול להעז ולקבוע כי אני הקרבתי הרבה יותר דיפלומטיה למען שדה הקרב (הכוונה לממסד הביטחוני) מאשר אלה שנמצאים בשדה הקרב הקריבו למען הדיפלומטיה".
הוא תוקף בחריפות את בניית המערך הצבאי בסוריה בידי סולימאני וכוח קודס, שהתרחשה לדבריו בניגוד מוחלט לדעתו ובוצעה מאחורי גבו. באמירה שעוררה הרבה סערה בארה"ב והביאה לקריאות להתפטרותו של ג'ון קרי מממשל ביידן, הוא קובע כי הפעולה העצמית הלעומתית והממודרת של כוח קודס וסולימאני בסוריה הביאה לכך ש"אתה לא יכול להגיד כמה אנשים (איראנים) נהרגו בסוריה. פשוט אין לך דרך איך לדעת זאת. קרי צריך לגלות לי שישראל תקפה אותנו 200 פעמים?"
המראיין שואל אותו פעמיים בפליאה גדולה המתייחסת כנראה לא לעצם התקיפות אלא למספרן הרב, "לא ידעת?"
זריף משיב, בתקיפות: "לא, לא".
מיד אחרי ההתנקשות בסולימאני נראה היה שזריף דווקא רצה להתחמם מעט בלב הקונצנזוס האיראני. הוא סיפר לכל מיקרופון כי הוא והשהיד הטרי היו מתאמים ביניהם את מדיניות החוץ של ארצם וחלק לו מחמאות. בהקלטה הדברים נשמעים מעט אחרת. זריף מציג אותו כמי שפעל מאחורי גבו במפרץ הפרסי והמזרח התיכון — הטריטוריה שזריף ממונה עליה — בלי לעדכן ובלי לתאם איתו. הוא טוען שוב ושוב, כי לא משרד החוץ ולא ממשל רוחני שולטים בענייני החוץ ובמדינה כולה. "הגורמים הצבאיים (הכוונה למשמרות המהפכה) הם שקובעים את סדר היום של הרפובליקה האיסלאמית בכל הנוגע למדיניות חוץ, הצהרות פומביות, תעמולה וכל דבר אחר".
"זה שהנשיאים האיראנים שיחקו כינור שני למנהיג העליון עלי חמינאי מזה 20 שנה לערך זה כמובן סוד גלוי", אומר החוקר עזיזי, "זה ניכר במיוחד בתקופת שלטונו של רוחאני, אך הודאתו של זריף משמעותית מכיוון שהיא מפנה אצבע מאשימה לא רק כלפי חמינאי, שמקבל את כל ההחלטות, אלא גם כלפי משמרות המהפכה, ומראה עד כמה עמוק חוסר האונים של זריף ליד סולימאני וראשי המשמרות האחרים".
בחלק שעדיין לא פורסם, זריף מספר כי התחנן בפני סולימאני לסייע בעניין חשוב עבורו: בעקבות הסרת הסנקציות על איראן אייר, הישג גדול של משרד החוץ בראשותו, הוא רצה שסולימאני לא ישתמש בחברת התעופה הלאומית בנתיב הברחת הנשק טהרן-דמשק כדי לסייע לכוחות הסוריים ולחיזבאללה. זריף חשש כי במקרה שהחברה תיתפס שוב, יוחזרו נגדה הסנקציות. אבל סולימאני המשיך בשלו וזריף מציין כי בדיוק כמוהו, גם שר התחבורה ואפילו מנכ"ל איראן אייר בעצמו לא ידעו שהוא משתמש באיראן גייט למטרות חשאיות בלתי חוקיות.
אחרי מותו של סולימאני המצב רק החריף: משמרות המהפכה החליטו לשגר תקיפה מסיבית של טילים נגד בסיסים אמריקאיים בעיראק ולא הודיעו לזריף, שהיה מתנגד למהלך. הם גם לא סיפרו לו שטילים איראניים פגעו במטוס האוקראיני PS752 והרגו 176 נוסעים, ואחר כך הכריחו אותו ואת המשרד שלו לשקר ולהכחיש בתגובה את הפרשה כולה. "העולם אומר שהמטוס נפגע מטילים”, שיחזר זריף את הדברים שאמר בישיבת ראשי מערכת הביטחון. “אם המטוס נפגע באמת מטילים (איראניים), אִמרו לי את האמת כדי שנוכל לראות כיצד נוכל לתקן את זה. אבל הם רק אמרו לי 'לא, לא, לך לצייץ ולהכחיש'", שיחזר.
עזיזי מדגיש גם את החלק המתייחס לעתיד היחסים עם ארה”ב, שבו אומר זריף כי "כל עוד זהותה של הרפובליקה האיסלאמית לא תשתנה, איראן לעולם לא תהיה ידידה של ארצות־הברית". זריף מציע לשתי המדינות לשים את כל נושאי המחלוקת ביניהן על השולחן ולהגיע למה שהוא מכנה "ניהול הסכסוך", אבל ברור מדבריו כי איראן לא תוותר על רוב הנושאים העומדים בשורש העימות, והוא מזכיר שניים מהם: "הטבע של הרפובליקה האיסלאמית" ו"אי־הכרה במשטר הציוני".
לפי עזיזי, האמירות האלה, שבאות מ"האיש שעבד הכי הרבה על בניית הקשרים עם ארצות־הברית", הן הודאה במה שבאמת חשוב — "שזו טעות להאמין שאם ארה"ב תציע מעט ויתורים לכאן או לכאן, אופי היחסים בין איראן לארה"ב ישתנה באופן מהותי. הוא לא ישתנה. כל הפרשנים האמריקאים צריכים להתמודד עם האמת העירומה כפי שהיא עולה מדבריו".
ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אומר כי אפשר לראות בהקלטה, בין אם ההדלפה שלה הייתה מכוונת ובין אם לא, "ניסיון לגלגל הלאה אחריות למה שנתפס בעיני חלקים מהשלטון באיראן והציבור ככישלון של המערכת הפוליטית הנוכחית. ברור שהמשמרות הן גורם משמעותי בכלכלה ובפוליטיקה, אבל בסוף מי שמקבל את ההחלטות זה המנהיג חמינאי והמועצה העליונה. אם במשמרות המהפכה לא היו מרוצים מהסכם הגרעין ורצו לטרפד אותו, אז למה המנהיג שמזוהה איתם אישר אותו?"
ובינתיים, הרשת החברתית באיראן רוגשת סביב הפרשה ומלאה בתיאוריות קונספירציה סביב השאלה מי הדליף את הקלטת. באבק יצחקי, כתב ערוץ הטלוויזיה שחשף את ההקלטה בישראל, אומר: "אנחנו לא יודעים מי הדליף — אולי המתנגדים של רוחאני, אולי הממשלה שמנסה לנקות את עצמה ולטעון 'אנחנו לא אשמים במצב, תראו איך שולטים בנו'. אני אפילו לא שולל את האפשרות שזו עשויה להיות ישראל. ואולי מי שהדליף אלה משמרות המהפכה בסוג של מפגן כוח, חותמת לכך שהרשות המבצעת באיראן היא מעין מופע בובות בשליטה שלהן".
ואולי זה בדיוק מה שזריף מנסה להתריע נגדו וזה ההסבר לכך שהדיפלומט המתוחכם וקר הרוח לא שמר בפעם הזאת על הזהירות המפורסמת שלו. מקור מודיעין מערבי אומר בשיחה עמנו כי "פרסום הקלטת הפתיע אותנו, אבל התוכן שלה כלל לא. נדמה לי שהוא מנסה דרכה לחולל מהלך שיסכל את מה שהוא רואה כסכנה קשה לעתיד איראן שהוא מכיר". על פי הגורם, "בחודשים האחרונים זריף חושש מהשתלטות מוחלטת של משמרות המהפכה על השלטון, אם בבחירות הקרובות השמרנים ינצחו, ובעיקר מהיכולת של המשמרות להחליף את המנהיג הרוחני חמינאי, קשיש לא בריא לגמרי בן 82, במישהו מטעמם".
לפי הגורם, זריף סבור כי זהו תסריט בהחלט סביר והוא זיהה שורת צעדים שגורמים ביחידות המודיעין של המשמרות מבצעים כחלק מההכנות להשתלטות על המשטר כולו. "משמרות המהפכה קרובים למנהיג חמינאי ופועלות על פי מצוותו", אומר איש המודיעין האמריקאי, "סולימאני היה כבן מאומץ לו, אבל השלטון באיראן מאז המהפכה היה בנוי על מנהיג רוחני דתי — חומייני ואחר כך חמינאי — ותחתם משרתים פקידים מקצועיים, נניח דיפלומטים כמו זריף, ולצידם אנשי הצבא והמשמרות. הצבת איש משמרות כשליט משנה באופן עמוק את התמונה הזאת.
"צריך גם לזכור כי אנשים כמו זריף, וזה עולה מההקלטה, שימשו תמיד בלם וכוח ממתן וניסו לקדם יוזמות של פשרה, נניח הסכם הגרעין, שמצד ישראל נתפסות כנוראיות אבל מצד איראן הן היו ויתור. הם התחרו על תשומת ליבו של המנהיג הרוחני מול אנשי משמרות המהפכה שדרשו תמיד לנקוט בקו תקיף, אם לא אלים יותר".
הגורם מסכם כי "בעיניי ההקלטה הזו היא קריאה לעזרה, או סוג של צעקה כדי לנסות ולעצב את פניה של איראן אחרי מות חמינאי".
עזיזי מסכים: "אם משמרות המהפכה יצליחו למנות מישהו במקום חמינאי, מדובר על התפרקותה הקרובה של הרפובליקה האיסלאמית כפי שהכרנו. אייתוללה חומייני הזהיר בעצמו שוב ושוב מפני הסכנה שבממשלה המנוהלת על ידי אנשי צבא".
המאבק בין הממשלה הנוכחית, המזוהה עם הרפורמיסטים ותומכי הסכם הגרעין, לבין משמרות המהפכה הנוקטים קו הפוך, הפך בחודשים האחרונים לזירת מלחמה מדממת. עיקר המאבק הוא בין משרד החוץ של זריף, ולצידו משרד המודיעין (הגוף המקביל למוסד), לבין משמרות המהפכה הכפופים לחמינאי. במסמכי מודיעין איראניים שהייתי שותף לפרסומם ב"ניו יורק טיימס" הואשם סולימאני בידי משרד המודיעין בפשעי מלחמה, בטבח אזרחים ובגרימת נזק קשה לאינטרסים איראניים. אבל אז יכולנו לקרוא את הדברים מתוך מסמכים סודיים ביותר רק בזכות הדלפה.
הגורם להתפרצות האיבה הגלויה בתוך המשטר בנקודת הזמן הנוכחית הוא הפעולות המיוחסות למודיעין הישראלי באיראן. "לאור הדינמיקה הפוליטית בין ארה"ב לישראל", אומר נורמן רול, לשעבר הממונה על הדסק האיראני במינהל המודיעין הלאומי של ארצות־הברית ובכיר בסי־איי־איי במשך שנים רבות, "המתקפה שדווחה לפני כשבועיים בנתנז מעבירה מסר לוושינגטון כי ישראל לא תעביר את האחריות לביטחונה הלאומי לוושינגטון ותשמור על היכולת לפעול נגד איראן ללא תלות בארה"ב. וושינגטון כבר מזמן הבינה זאת, אך בתל־אביב כנראה סברו כי לתזכורת ציבורית יש תועלת פוליטית".
אבל את עיקר ההשפעה רול מזהה בתוך איראן: "יש לראות את הפעולה בנתנז, בשילוב עם הפשיטה הישראלית על ארכיון הנשק הגרעיני של איראן, הריגתו של מוחסן פח'ריזאדה ופעולות טכניות אחרות שדווחו כנגד מערך הגרעין שם, כצעדים שמחזירים אחורה את תוכנית הגרעין האיראנית".
למבצעים האלה הייתה גם השפעה על המורל באיראן. "מותם של סולימאני, פח'ריזאדה ואבו מוחמד אל־מסרי (סגן מפקד אל־קאעידה שחוסל בטהרן בידי המוסד), תפיסת הארכיון ופעולות חבלה במערך הגרעין מוכיחים לאיראנים כי יש להם יריבים בעלי יכולת כירורגית המסוגלים לזהות בקלות את האתרים הכי רגישים ואת אנשי הצוות המפעילים אותם, להתגבר על כל אמצעי הביטחון ולנטרל יעדים אלה ללא נפגעים אזרחיים".
כהרגלם האיראנים האשימו את ישראל באחריות, אבל עוד יותר ממנה האשימו בעיקר אחד את השני. שר המודיעין מוחמד אלאווי סיפר כי הארגון שלו ידע שישראל מתכננת את ההתנקשות בפח'ריזאדה ואפילו מתי והיכן היא מתכוונת לעשות זאת וניסה להתריע על כך, אבל "איננו יכולים להתערב בסוגיות פנימיות של ארגונים צבאיים" — אמירה ביקורתית חריפה על משמרות המהפכה שהיו ממונים על השמירה על פח'ריזאדה. משמרות המהפכה אמרו בתגובה שרובוט, רמז לכוח עליון שאי־אפשר להשתלט עליו, תקף את פח'ריזאדה וכי התקיפה "לא מהווה סכנה לביטחון הלאומי של איראן".
אחרי הפיצוץ בנתנז נשמעו קריאות חריפות מתוך הפרלמנט ומערכות שלטון אחרות לבדק בית חריף. גורם בפרלמנט טען כי איראן הפכה ל"גן עדן למרגלים" וכמה מחוקקים דרשו את התפטרותם של בכירי הביטחון והמודיעין. מפקד משמרות המהפכה לשעבר דרש לבצע "טיהור" בשירות הביון האיראני ואגב כך אישר את מה שאיראן הכחישה עד אז, שארכיון הגרעין שהמוסד גנב וחשף אינו מזויף אלא אמיתי. סגן נשיא איראן, אשאש ג'הנגירי, אמר כי ראשי היחידה האחראית לביטחון בנתנז צריכים לתת את הדין. סגן ראש הפרלמנט, אמיר־חוסיין גזיזאדה האשמי, הוסיף כי "כבר לא מספיק להאשים את ישראל וארצות־הברית במתקפות כאלה; איראן צריכה לנקות את הבית שלה". ופרסום המזוהה עם משמרות המהפכה תהה, "מדוע הביטחון של המתקן הגרעיני פועל בצורה כה חסרת אחריות שהוא נפגע פעמיים באותה צורה?”
ככל שהתרבו הפעולות שהאיראנים ייחסו לישראל, בהן גם פיצוצים שבאמת נגרמו כתוצאה מתקלות, כך גדל החשש של גורמי הביטחון באיראן, כי המוסד הצליח לחדור עמוק לתוך שורותיהם. החשש הזה הביא למה שמתואר כהיסטריה רבתי, ולנקיטת שורת אמצעים דרסטיים בניסיון למנוע את הפעולה הבאה, בהם בדיקה ביטחונית מחדש לעובדים במתקנים מסווגים, סריקה של קירות, מכשירים וחפצים המותקנים במתקני פרויקט הגרעין — ויש עשרות אלפים כאלה — בחיפוש אחר חומר נפץ או מכשירי האזנה, חקירת רקע לכל הספקים של הפרויקט ועוד. המאמץ הזה הביא להאטה משמעותית בהתקדמות הפרויקט. וכך יצא שהנזק שנגרם כתוצאה מהפחד מפני מבצעי המוסד היה לפעמים גדול יותר מזה שגרמו המבצעים עצמם.
זריף, יליד 1960, בילה חלק גדול מחייו בארה"ב. הוא למד לתואר ראשון, שני ושלישי באוניברסיטאות בסן־פרנסיסקו ובדנוור, ולאחר מכן שירת כדיפלומט באו"ם וגם בשגרירות איראן בוושינגטון. בניגוד לבכירים רבים אחרים בשלטון בטהרן, שמו לא נכרך לא בפעילות צבאית במלחמת איראן־עיראק וגם לא בתפקידים חשאיים בכיסוי דיפלומטי מטעם ארגוני המודיעין של איראן. מדובר בדיפלומט מקצועי, אבל השאלה כמובן היא מה ידע ועד כמה היה מעורב בהיבטים המאוד־לא־דיפלומטיים של מדיניות החוץ של ארצו. ייתכן שבדיוק מהשאלה הזו, או מהתשובה עליה, הוא מנסה לברוח אם אכן עמד מאחורי ההדלפה שנועדה לנתק את הקשר בינו ובין משמרות המהפכה.
בשיחה שקיימתי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ב־2019, הוא הסביר מדוע היה לו כה חשוב להתנגד להסכם הגרעין. גם כשלא הצליח לסכל אותו נתניהו יצא למאבק על דעת הקהל האמריקאית נגד אובמה. "המטרה שלי הייתה לא לתת לאיראן להתנחל בדעת הקהל האמריקאית ככוח ניטרלי או ככוח חיובי, זה לא קל מול ה־charm offence ('מתקפת החן') של זריף".
היכולות של זריף הביאו לו כוח רב. "בממשל רוחאני הוא זוכה לתמיכה רחבה והוא אחד השרים הבודדים ששימש בתפקיד בכיר לאורך כל שמונה שנות רוחני", אומר צימט. "דווקא בגלל התפקיד שהוא מילא בנושא הגרעין, מי שמגיעים מהמחנה הרדיקלי רואים בו סדין אדום. בעיני הגורמים האלה הוא נחשב אאוטסיידר שבילה את רוב שנותיו בארה"ב וזה מעורר כלפיו יחס חשדני. הוא מצידו תמיד מקפיד להדגיש את היחסים הקרובים עם המנהיג חמינאי ואת העובדה שהוא תמיד גיבה אותו. גם בהסכם הגרעין. אם הוא לא היה זוכה לגיבוי הוא לא היה נשאר שר חוץ. קשה להתייחס כמקשה אחת ל־85 מיליון איש, אבל בסקרי דעת הקהל יש תמיכה די נרחבת בציבור האיראני בקו שלו ובהשקפות שלו".
צימט מסייג שבציבור האיראני הייתה אכזבה שההסכם לא הצליח להביא לשיפור כלכלי, "וזה פגע במעמדו, אבל הייתה ועדיין יש תמיכה ברצון העקרוני להגיע להסכמה עם המערב והאמריקאים. השאלה היא מה יקרה או היה קורה אם הוא היה מודיע על מועמדותו לנשיאות איראן. חלק טוענים שאם יודיע הוא יצליח לגייס תמיכה רחבה, אבל יש כאלו שטוענים שזה שהוא שר חוץ מוצלח לא אומר שהוא יהיה נשיא מוצלח. הוא עצמו מכחיש שהוא מעוניין להתמודד. בעקבות ההדלפה של הראיון, גם אם יחליט להתמודד אני מתקשה לראות איך מאשרים את המועמדות שלו. כל התמודדות חייבת לעבור אישור של מועצת שומרי החוקה. מצד שני, מה שיכול לעורר את הצד הפרגמטי זה מועמדות של אדם כמוהו".
"כשזריף חזר ב־2015 עם הסכם הגרעין מווינה אנשים נהרו לרחובות", מציינת תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן מ"מרכז עזרי" ומהפודקאסט "איראניום מועשר". "הוא התקבל באהבה מדהימה. אבל טראמפ, וקודם משמרות המהפכה, ניסו לטרפד את ההסכם. צריך לזכור שהמשמרות הן לא רק גוף ביטחוני אלא הגוף הכלכלי הכי חזק באיראן. הסרת החרם הייתה איום כלכלי עליהן כי פתאום חברות מבחוץ ייכנסו למדינה. כל אלה פגעו מאוד במעמדו של רוחאני".
לא ברור מדוע בחר מי שבחר דווקא בעיתוי הנוכחי להדליף את הקלטת, אבל יש לו לפחות קרבה מוזרה לשיחות הגרעין. גורם ישראלי אומר שהפעולה בנתנז, ששיתקה חלק גדול מהיכולת של איראן להעשיר אורניום, דווקא סייעה לשיחות בווינה שכן העשרת האורניום המואצת הייתה אמצעי הלחץ המרכזי של איראן על הקהילה הבינלאומית. במצב הנוכחי, לאיראן יש עמדת מיקוח חלשה יותר ויותר מוטיבציה להשיג הסרה של הסנקציות כתנאי להמשך המשא ומתן. שלושה ימים אחרי הפיצוץ בנתנז דיווחה התקשורת האיראנית כי סגנו של סולימאני בפיקוד על כוח קודס, גנרל מוחמד חוסין-זאדה חג'אזי, והאיש שישראל ייחסה לו את האחריות לפרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה, מת פתאום מהתקף לב.
העיתוי הזה, ואינדיקציות נוספות, שיכנעו רבים בשלטון באיראן כי מדובר בפעולה מכוונת של "האויב". ההודעה של דובר המשמרות כי חג'אזי מת ממחלת לב בשילוב קורונה ופגיעה כימית שספג במלחמת איראן־עיראק רק החריפה את החשדות. מפקד בכיר אחר בכוח קודס, רוסטם קאסמי, אמר לאחרונה כי הוא הצליח להימלט מניסיון התנקשות ישראלי במהלך ביקור בלבנון במרץ שעבר.
זריף, מצידו, נקט בשנה האחרונה של ממשל טראמפ קו של "סבלנות אסטרטגית", כהגדרתו. באיראן היו בטוחים שישראל מנסה לגרור אותם למלחמה גלויה שתהפוך דיאלוג עם שלטון דמוקרטי בארה"ב אם וכאשר ייבחר, לבלתי אפשרי. גם רוחאני וגם זריף אמרו כי הם לא יאפשרו להתקפה לשבש את המשא ומתן.
איראן ניסתה לנקום בפיגועי טרור נגד מטרות ישראליות ואמריקאיות בניו־דלהי, באיחוד האמירויות ובאתיופיה אבל היוזמות הללו נעצרו בידי שלטונות הביטחון המקומיים לפני שיצאו לפועל.
נכון לעכשיו איראן ממולכדת: כל נקמה משמעותית מסתכנת בתגובה ישראלית חריפה. הסלמה מול ישראל עלולה להביא לפגיעה בהסכם הגרעין המתגבש, זה שאמור להיחתם בשבוע הבא. מצד שני, משמרות המהפכה מעוניינות בהפגנת עוצמה ושרירים מול מה שנתפס שם כהשפלה חריפה. "איראן היא מדינה מסובכת מאוד", אומר גורם המודיעין המערבי, "אין לי ספק שלהקלטה יש השפעה על תהליכי קבלת ההחלטות שם. אנחנו כרגע עוד לא מבינים בדיוק איזו השפעה. מקווה שלא נקבל את התשובה בצורה של פיצוץ נגד מטרה יהודית או ישראלית אי שם בעולם".
העיתונאי האיראני פרדאד פרחזאד, שחשף את הקלטת של זריף, לא מוכן כמובן להסגיר מקורות אבל מגלה כי "קיבלנו את ההקלטה ממקור באיראן, אימתנו את המהימנות שלה ושידרנו אותה למחרת".
האם הבנת מיד שההקלטה עומדת לחולל סערה עולמית?
"מההתחלה היה ברור שמדובר בראיון, לא בישיבת ממשלה חשאית, אבל שהתוכן לא נועד לפרסום. מצאתי שזה מעניין, אבל לא ציפיתי להרבה. באמצע הקלטת הבנתי שטעיתי. כששמעתי את זריף מדבר בקולו על תפקידה האמיתי של רוסיה במהלך שיחות הגרעין, על היחסים המסובכים שלו עם קאסם סולימאני ועל מה שהממשלה עשתה אחרי הפלת המטוס האוקראיני ידעתי שזו תהיה פצצה".
מי לדעתך מרוויח מפרסום ההקלטה ומי מפסיד?
"עדיין מוקדם להיות בטוחים מי מרוויח הכי הרבה. אין הסכמה לגבי משמעות ההקלטה לחייו הפוליטיים של זריף. יש מי שאומרים שזה הסוף בשבילו בעוד שאחרים חושבים שזה עשוי להגביר את הפופולריות שלו, מכיוון שהוא נתפס כמי שלא מרוצה מהתפקיד הדרמטי שממלאים משמרות המהפכה בפוליטיקה ובמדיניות החוץ של איראן".
8 צפייה בגלריה
העיתונאי פרדאד פרחזאד. ''לא ציפיתי להרבה מהקלטת, באמצע ההאזנה הבנתי שטעיתי''
(צילום: יח"צ)
מה החלק הדרמטי ביותר בקלטת לדעתך?
"הקטע שבו זריף אמר כי נסיעתו של סולימאני לרוסיה נעשתה ביוזמת מוסקבה מבלי שלמשרד החוץ האיראני הייתה שליטה בה וכי מטרתה לחסל את שיחות הגרעין - היה החלק המפתיע ביותר עבורי. חלק מזעזע אחר, שלצערי לא היה היה מפתיע, היה כשהוא סיפר שבעקבות תקרית הטיסה באוקראינה, הוא ביקש מגורמי הביטחון לומר לו את האמת — האם טיל איראני הפיל את המטוס — כדי שהוא יוכל למצוא לזה 'תרופה'".
מה מגלה לנו ההקלטה על מה שמתרחש מאחורי הקלעים באיראן?
"היא חושפת את מה שרבים כבר ידעו על מבנה הכוח האמיתי באיראן. העובדה שמשמרות המהפכה הם הגוף שבאמת שולט ולא הממשלה הרשמית. שמשרד החוץ הוא רק חזית. כפי שאמר זריף בעצמו, הוא נאלץ להקריב דיפלומטיה למען פעולות המשמרות".
