משהו בשתי הצעירות הצרפתיות הנאות שנחתו בנתב"ג הצליח לעורר חשד אצל השוטר הערני שבדק את דרכוניהן. בעקבות הדיווח שלו הופרדו המטענים שלהם מאלו של שאר הנוסעים – ושם התגלתה התמונה המבהילה: בתוך סוודר צבעוני מפוספס, בחצאית אפורה ובתפרים של חזיות לבנות הסתירו השתיים חומר נפץ רב-עוצמה. מתוך התפרים של התיקים שהחזיקו השתיים נשפך חומר לבן שזוהה אף הוא כחומר נפץ. אותה אבקה קטלנית נמצאה לאחר מכן גם בכפכפי העץ שלהן – ובין תחבושות היגייניות הן החביאו עשרות נפצים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- חבר הכנסת שנרצח כי סירב לקיים רוטציה
- אפילו המלך חוסיין שלף אקדח: בחזרה לאירועי "ספטמבר השחור"
- מהומות ופצצת סירחון באולם: ההצגה שהסעירה מדינה שלמה
הסיפור הכמעט נשכח הזה התרחש לפני קצת יותר מ-50 שנה, ב-11 באפריל 1971, ויכול היה להסתיים באסון כבד. הצעירות עם חומר הנפץ זוהו כאחיות נאדיה (26) ומרילין (21) בראדלי, בנותיו של מיליונר ממרוקו, שפעלו יחד עם ארגון הטרור "החזית העמית לשחרור פלסטין" במטרה לפוצץ בתי מלון בישראל במהלך חול המועד פסח.
האחיות בראדלי נחשבו לדמויות מוכרות למדי בבוהמה של קזבלנקה ובחוגים האינטלקטואליים בפריז. הן היו ידועות כ"בנות המיליונר הלבושות בחצאיות מיני", ונהגו לבקר לעיתים תכופות במועדוני לילה פופולריים ובערי קיט ליד החוף באזור קזבלנקה.
מהר מאוד התברר כי מזימת הטרור לא מסתכמת בשתיים הללו, שכבר כונו על ידי השוטרים בשלב זה "הפצצות". צוות החקירה בראשותו של רב-פקד אברהם תורג'מן הוביל למעצרם של זוג צרפתים מבוגרים, פייר בורגהלטר (69) ורעייתו אדית (60). השניים, שנעצרו במלון בתל אביב, שימשו בלדרים של ארגון "החזית העממית". תמורת אלף דולר לכל אחד מהם, הם הסכימו להעביר ארצה מנגנוני השהיה רבים. המנגנונים נתגלו בחיפוש שנערך בחדרם במלון. הם הוטמנו בתוך מקלט רדיו מיטלטל.
ב-12 באפריל נחתה בארץ החברה החמישית בחוליה. מבלי שידעה, המשטרה כבר הייתה מוכנה לבואה והציבה לה מארב בפתח הכניסה לנוסעים המגיעים לישראל. מיד עם הגעתה של הצעירה החשודה ניגשו אליה אנשי ביטחון וביקשו ממנה להתלוות אליהם. "נעים להכיר העלמה אוולין בארג'", פנה אליה אחד מחוקרי המשטרה. הצעירה שהגיעה לארץ עם דרכון מזויף הייתה בהלם מחשיפת זהותה.
למרות גילה הצעיר (26), בארג', ילידת גרמניה שעברה לצרפת, כבר הייתה מנוסה בעבודה עם ארגוני טרור. היא סיפרה בחקירתה כי הייתה בין המתכננים של חטיפת המטוסים בספטמבר 1970, ואף העבירה נשק לחוטפים מביירות לאירופה. היא גם השתתפה בפועל בחבלה במתקן ישראלי באחת ממדינות אירופה.
למעשה, אף אחד מחמשת חברי החוליה לא ביצע את פשעיו ממניעים אידיאולוגיים בלבד - כולם הונעו גם מבצע כסף. המשטרה גילתה כי הם החזיקו כבר בכרטיסי טיסה לאחת ממדינות אירופה, שאליה היו אמורים להמריא עוד בטרם שהמטענים שיטמינו יתפוצצו.
במסיבת עיתונאים שכינס, רב-פקד תורג'מן אמר כי חומרי הנפץ שהבריחה החוליה שווים בעוצמתם לעשרות קילוגרמים של TNT. תורג'מן הרגיע את הציבור כשהבהיר כי אף אחד מהחמישה לא הגיע ארצה בטיסת אל-על, וציין כי סידורי הבטיחות במטוסים של חברת הדגל הם משביעי רצון.
במהלך המשפט שנערך להם בבית הדין הצבאי בלוד, התברר כי החמישה התכוונו להטמין תשעה מטעני חבלה בבתי מלון בשלוש הערים הגדולות: ירושלים, חיפה ותל אביב. האחיות בראדלי הודו באשמה כבר בפתיחת המשפט, תוך תיקונים קלים בפרטי האישום. העד הראשון, נציג המשטרה רב-סמל משה משולם שהשתתף בחקירת השתיים, הציג בפני בית המשפט כתב יד של נאדיה שהשתרע על פני 21 עמודים, ובו גוללה את סיפור חייה ואת קורותיה עד למעצרה. "נולדתי בבית עשיר ולא ידעתי מחסור", היא כתבה, "עד כמה שהדבר עלול להיראות מוזר – ידידינו היחידים עד 1965 היו יהודים. גם הפקידים אצל אבא שלי היו יהודים".
היא כתבה כיצד שוכנעה לפעול בישראל, בין היתר על ידי "בלונדיני כחול עיניים", וכיצד נתן בידיה אדם אחר בשם מהדי מפות של תל אביב, ירושלים ובאר שבע ולוח זמנים של רכבות ומטוסים. כמו כן הוא הציע לה לקנות מדריך של ישראל, כדי להכיר את מנהגי הארץ. בדירתו של מהדי לימדו אותה להפעיל חומרי נפץ, שעונים ונפצים. היא ואחותה קיבלו 450 דולר כדי לקנות כרטיסי טיסה לישראל.
לפי התוכנית צריכה הייתה נאדיה, שצירפה את אחותה כדי לא להיות בודדה, להגיע למלון הילטון בתל אביב. בנוסף נאמר לה שאם לא יהיה מקום, עליה לגשת למלון דן או לשרתון. באחד המקומות האלה היא הייתה צריכה "לקבל הודעה מזוג זקנים" – בני הזוג בורגהלטר. הארבעה היו אמורים להיפגש במסעדת "קליפורניה" בפינת הרחובות דיזנגוף ופרישמן, רק שהמחבלים לא ידעו שהמסעדה נסגרה בינתיים. בהתאם להוראות אנשי "החזית" נאדיה הייתה אמורה לעזוב את ישראל ביום המבצע, 20 באפריל 1971, בטיסה 433 של אל על - אולם הצעירה לא הביאה בחשבון את יכולותיהן של זרועות הביטחון הישראליות.
לפחות כלפי חוץ, בראדלי הביעה חרטה רבה על פשעיה. "לא אבקש רחמים, כי אני יודעת שמגיע לי עונש ואני מבקשת עונש הולם. אבל אני מבקשת התחשבות ורוצה לומר שאני מתחרטת", היא אמרה באחד הדיונים בבית המשפט, ולאחר מכן פרצה בבכי. גם אחותה והנאשמת השלישית אוולין בארג' הזילו דמעות. "אין כלים בפי כדי להביע את רגשי החרטה על המעשה שעשיתי", ייבבה בארג', "אינני יודעת כיצד לבטא את ייסורי המצפון שלי".
גזר הדין ניתן באוגוסט של אותה שנה. שלוש הצעירות הורשעו לפי הודאתן בביצוע שירות עבור ארגון בלתי חוקי, בחברות ב"חזית העממית" ובנשיאת חומרי נפץ וחבלה, סעיף שבחוק השיפוט הצבאי ניתן לגזור עליו עונש מוות או מאסר עולם. בארג' הורשעה בנוסף גם בחברות בפת"ח.
הסנגורים במשפט טענו שהצעירות נפלו קורבן לאהבה. "ומה על הקורבנות שהיו עלולים לקפד את חייהם בגללן?", שאלו השופטים. בשלב זה עיניה של בארג' דמעו. האחיות בראדלי ישבו קפואות. בסופו של דבר נידונה נאדיה בראדלי ל-12 שנות מאסר, אחותה נאדיה נשלחה לעשר שנים בכלא ואילו על אוולין בארג' נגזרו 14 שנות מאסר בפועל.
לאחר הצעירות נכנסו לאולם בני הזוג בורגהלטר. אדית, כך התברר, הייתה פעילה בארגוני שמאל, בין היתר בוועד למען וייטנאם ובתנועה לשחרור האישה. למבצע החבלה בישראל היא גויסה על ידי אדם בשם "מוחמד", ובתמורה להעברת מטען לישראל הייתה אמורה לקבל 5,000 פרנקים. בני הזוג היו אמורים למסור את המטען ל"מרטין" (הכינוי שניתן לנאדיה בראדלי). השניים היו אמורים להזדהות באמצעות שני גליונות של העיתון "לה מונד" מ-9 באפריל. הסיסמה של הצעירה הייתה "שלום אבא, שלום אמא", ועל בני הזוג היה להשיב "שלום בתי".
במהלך העדויות יצא הבעל נגד אשתו: "אני חושב שהבנתי שמוחמד קשור בארגון פלסטיני. אשתי התלהבה מכל העניין והתנהגה כמו בת 15, ואני נגררתי אחריה מרגשנות. הייתי הליצן של הפרשה. אני מניח שאשתי ידעה היטב במה מדובר. חשבתי שאוכל להגן עליה בעת סכנה". בסופו של דבר נגזרו על אדית שמונה שנות מאסר, ובעלה נידון לארבע שנות מאסר.
בריאיון שהעניקו שלוש הצעירות ב-1972, הן אמרו כי הן מתנגדות לטרור הערבי והבהירו כי הן מוחזקות בכלא בתנאים טובים. "אנחנו מרוצות מתנאי המאסר ומהטיפול בנו, ורוצות להזהיר מהשיטות ומהגישות של הטרוריסטים הערבים". בארג' הגדילה לעשות ומסרה את שמותיהם של 40 חברים בארגון מחבלים ערבי-אירופי. בעקבות המידע הזה נעצר בשבדיה מחבל בן 28.
פייר בורגהלטר קיבל חנינה והשתחרר מהכלא בפברואר 1972, לאחר שריצה פחות משנת מאסר. לאחר מכן השתחררה מהכלא גם אשתו אדית. נאדיה בראדלי שוחררה מהכלא באפריל 1974, ומספר חודשים לאחר מכן שוחררו גם אחותה מרילין ובארג' וגורשו מהמדינה. שנתיים לאחר שחרורה, מרילין בראדלי נעצרה בפריז בחשד למעורבות בפיצוצים בתחנות משטרה בעיר.
ב-1985 התראיינה נאדיה לעדנה פאר, כתבת "קול ישראל". בריאיון שהתפרסם גם ב"ידיעות אחרונות" התברר כי המחבלת חיה עם אחותה בבית מפואר בקזבלנקה עם משרתים. היא עבדה כעורכת עיתון, בעוד אחותה שימשה כתבת באותו עיתון. בחדר השינה שלה הייתה תלויה תמונה של אוולין בארג'.
בריאיון שנערך בעברית סיפרה נאדיה כי לאחר שחרורה מהכלא הגיעה בין השאר ללבנון, שם מצאה את אהבת חייה: "לבנון זו בכלל לא ארץ, ישראל זאת ארץ. לבנון זה אסון אחד גדול. סבלנו הרבה, אבל הייתה לי שם אהבה גדולה עם המפקד שלי, מוסטפה ג'אפאל. הוא היה חבר טוב של חוואתמה (נאיף חוואתמה, מנהיג החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין) ויד-ימינו. התחתנתי איתו, הוא פלסטיני מהעיר שאת אוהבת, ירושלים. כל המשפחה שלו עוד שם, ועכשיו אתם לא נותנים לו אפילו להיכנס לבקר את המשפחה שלו ולראות את הבית שלו".
