"שדרות סאנסט" הוא אחד הסרטים האהובים על דונלד טראמפ. בכל פעם שטראמפ משחרר את אחד הקיטורים שלו נגד הוליווד, הוא תוהה מדוע לא עושים יותר סרטים כמו "חלף עם הרוח" – שיר הלל לדרום של ימי העבדות – או "שדרות סאנסט", שהגיבורה שלו, נורמה דזמונד, היא כוכבת סרטים אילמים שירדה מגדולתה ובנתה לעצמה עולם פנטזיות אפל שבו היא עדיין אותה סטארית אלוהית. בעוד חיבתו של טראמפ ל"חלף עם הרוח" הייתה מובנת תמיד, צריך היה להמתין עד שיעזוב את הבית הלבן בבושת פנים ויתחפר במועדון הפרטי שלו בפלורידה, כדי להבין את פסיכולוגיית האפיל של "שדרות סאנסט".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
זה קורה פעם־פעמיים בשבוע באולם האירועים של מאר־א־לאגו. חתונה של זוג צעיר נעצרת ואל הבמה עולה בעל המקום, שעד לפני ארבעה חודשים החזיק בקוד שיגור פצצות האטום של ארה"ב. הקהל יוצא מגדרו, הרי הסיבה שבגללה החתונה מראש נקבעה במאר־א־לאגו הייתה הסיכוי שדונלד טראמפ ייכנס פתאום.
טראמפ נעמד מול המיקרופון, מברך בקצרה את הזוג ומהר מאוד חותך למה שבאמת מעניין אותו: טרוניות מרירות - נטולות בסיס עובדתי - על איך הבחירות נגנבו ממנו. יש רגעים שבהם המחזה הזה כמעט מעורר רחמים, אבל עבור בסיס המאמינים הענקי שלו, שחצה מזמן את גבול הכת, דונלד טראמפ אכן מעולם לא הפסיד את הבחירות. בשבילם הוא הנשיא האמיתי שיושב בגלות בפלורידה ולא קלישאה של גבר בן 72 שצועק מול המראה.
אחרי אירועי ה־6 בינואר בקונגרס, השתעשעה המפלגה הרפובליקנית לכמה שעות באפשרות להתנתק סוף־סוף מהאיש שלקח אותה לחור הארנב. אבל ראשי המפלגה הבינו מהר שהבייס מעדיף להישאר שם עם טראמפ, וכל מה שהם יכולים לעשות זה להשלים את הכניעה. וכך, מנותק מהמדיה החברתית ומרוב הציבור האמריקאי, טראמפ ממשיך לחיות במציאות שיצר לעצמו, ואליה סחף עשרות מיליוני אמריקאים וגם מפלגה שפעם הגדירה עצמה כ"מפלגה של רעיונות ודמוקרטיה". נורמה דזמונד הייתה גאה מאוד.
ב־20 בינואר עזב דונלד טראמפ את וושינגטון כשהוא מוכה, חבול ומוקצה. שבועיים קודם לכן הסתערו נאמניו על גבעת הקפיטול, מוסתים בידי השקרים שבהם שטף אותם. טראמפ כמובן לא הגיע להשבעה של ג'ו ביידן ולמעשה מעולם לא העביר לו את התפקיד. הוא אירגן לעצמו טקס פרידה רב־רושם בבסיס חיל האוויר אנדרוז, ונראה מופתע ונעלב כשרק כמה עשרות בני משפחה ונאמנים הגיעו ללוות אותו לפני טיסתו האחרונה באייר פורס וואן. הוא טס היישר למאר־א־לאגו, שאותו הפך למעונו הרשמי אחרי עשרות שנות מגורים בניו־יורק.
כשטראמפ סירב לקבל את תוצאות הבחירות היו שטענו כי זו הצגה, כי הוא מבין שהפסיד ופשוט לא יכול להכיל את זה, אבל כשהגיע למאר־א־לאגו התברר כי לא התכוננו שם לבואו. הוא לא רצה שייעשו הכנות. "טראמפ היה בטוח כמעט עד הרגע האחרון כי הוא יישאר בבית הלבן", אומר עוזר של חבר קונגרס רפובליקני בכיר. "אנשים מסרבים לקבל את זה שהאיש חי בעולם של הזיה, כי אף אחד לא רוצה להאמין שאדם כזה היה עם היד על הכפתור האדום ארבע שנים והיה קרוב לנצח שוב. אבל הוא לגמרי חי במציאות אלטרנטיבית".
כזו שחלק גדול מאמריקה מאמין בה עכשיו.
"הוא דמגוג ושקרן מוכשר מאוד, אף אחד לא יטען שלא".
בשבועות הראשונים שלו במאר־א־לאגו טראמפ היה מריר מאוד, ולאחר שהושעה כמעט מכל פלטפורמת מדיה חברתית אפשרית, גם לא היה לו הייד פארק להוציא בו קיטור ולהמשיך לספק בשר נא להמוני תומכיו. "רוב האנשים היו עוזבים את הבית הלבן כשהם משוחררים מכובד העולם על הכתפיים", אמר ל־CNN אדם המקורב לטראמפ, "אבל בשבילו זו הייתה מציאות שלקח לו זמן להתרגל אליה. השבועות הראשונים האלה, זה לא היה מעבר קל".
"לא קל" זה אנדרסטייטמנט. טראמפ זעם על כל העולם, אבל בעיקר על הרפובליקנים בוושינגטון שלא עזרו לו לבטל את תוצאות הבחירות. "אפילו אנשים ממש קרובים אליו הבינו שלא כדאי להם להתקרב", אומר עוזר חבר הקונגרס. "הם ידעו שבסוף הוא יירגע ויפנה את כל הזעם שלו למסע נקמה, אבל עד שזה יקרה עדיף לשמור מרחק. את לא רוצה להיות בסביבה של טראמפ כשהוא עצבני, לא משנה כמה את קרובה אליו".
לשכת הפוסט־נשיאות של טראמפ היא סוויטה מעל אולם הנשפים במאר־א־לאגו שהוסבה למשרד ענקי. לקח לטראמפ זמן להקים את הלשכה, גם כי הוא כעס מדי, וגם כי חשש שהמפלגה תחליט להפנות לו גב ‑ אחרי הכל, בהנהגתו הפסידו הרפובליקנים את הבית הלבן ואת שני בתי הקונגרס, והיה גם העניין הקטן של התפרעות קטלנית בקפיטול ‑ אבל אפילו הוא הופתע כשהתברר עד כמה עמוקה האימה שהוא מטיל על המפלגה.
כמה ימים אחרי ההשבעה של ביידן אמר הסנאטור לינדזי גראהם, בן ברית נאמן מאוד לטראמפ בבית הלבן, "די, אני יורד מהאוטובוס הזה". בשבוע שעבר אמר אותו גראהם, "המפלגה לא יכולה להמשיך הלאה בלי טראמפ". בין ההצהרה הראשונה לשנייה היו כמה וכמה נסיעות למאר־א־לאגו לפגישות פיוס וחנופה. "כשהתחילו להגיע גישושים מאנשים כמו גראהם, טראמפ הבין שהם אף פעם לא יפסיקו לפחד ממנו", אומר עובד הקונגרס.
לפי סי־אן־אן, סדר היום של טראמפ במאר־א־לאגו כולל, כמובן, משחק גולף מדי יום, אחר כך ארוחת צהריים עם חברים במועדון, פגישות עם יועצים ובערבים ארוחת ערב על המרפסת עם אשתו, מלאניה. הם אף פעם לא לבד, יושבים איתם חברים, לוביסטים ומלחכי פנכה. טראמפ תמיד אהב את הפוזה של המלך בטירה שעולים אליו לרגל לנשק את הטבעת ולקבל את ברכתו.
"עכשיו הוא נהנה מזה יותר", אומר עוזר חבר הקונגרס, "כי הוא כבר לא בבית הלבן ועל פניו אין להם סיבה להמשיך להתחנף אליו, אבל הם ממשיכים אפילו יותר מבעבר. זה משפיל באופן שלא יתואר. אחד התחביבים של טראמפ הוא להזמין למאר־א־לאגו אנשים שמאוד רוצים את התמיכה שלו ושהוא יודע שאין לו כל כוונה לתת להם אותה. המטרה היחידה שלו בפגישות האלה היא לשמוע אותם מרעיפים עליו שבחים. זה עובד כל הזמן".
נשיאים לשעבר מקבלים תקציב להקמת משרד וצוות קטן. האנשים שהשתייכו לצוות הזה של טראמפ עוד לפני שעזב את הבית הלבן, היו פעילים בקנה מידה קטן שעבדו בלי טלפונים, מחשבים ושולחנות משרדיים. כשטראמפ הגיע למאר־א־לאגו, הוא העביר את השימוש בתקציב לגיוס יועצים קרובים הרבה יותר, שתפקידם אינו דומה לצוותים של נשיאים לשעבר אחרים. הם עסוקים 100 אחוז מהזמן בשמירת מעמדו של טראמפ כמי שקובע למי יש עתיד במפלגה ולמי לא. "הוא תמיד התנהל כמו ראש מאפיה", אומר עוזר חבר הקונגרס, "אז עכשיו הוא כמו ראש מאפיה שנמצא בכלא ונותן משם הוראות, מי יחיה פוליטית ומי לא".
בניגוד לקודמיו, טראמפ לא הקים ולא מתכוון להקים עמותה שתנסה להפוך את העולם לטוב יותר, ולא עוסק בבניית פורטפוליו ממלכתי. הוא נותן ראיונות לשורה ארוכה של עיתונאים שכותבים ספרים על הנשיאות שלו, ובשאר הזמן עסוק בפוליטיקה. הוא לא מוכן לשמוע, למשל, על תכנון ספרייה נשיאותית, כי בעיניו זו תהיה הודאה בהפסד וגם סגירת הדלת בפני ריצה ב־2024.
"אני באמת חושב שהוא לא ירוץ ב־2024", אומר עוזר חבר הקונגרס, "זה לא מקרי שהוא מתחמק מלענות בבירור על השאלה הזאת. בעוד שלוש שנים הוא יהיה בן 77, ולמרות שביידן מבוגר אפילו יותר, אני חושב שככל שיעבור הזמן טראמפ יתאהב יותר ויותר בתפקיד הממליך. זה ייתן לו את אותו ליטוף בלתי פוסק לאגו ואותם רווחים כלכליים, בלי כאבי הראש של להיות נשיא. חוץ מזה מלאניה בחיים לא תסכים, היא אף פעם לא תיכנס להרפתקה הזאת שוב".
ספק אם אי פעם היה דייר בבית הלבן ‑ נשיא או גברת ראשונה ‑ שכל כך שנא להיות שם כמו מלאניה טראמפ, האדם היחיד שחייך בטקס הפרידה הקצר בוושינגטון ב־20 בינואר. תהליך המעבר שלה לאזרחות היה הרבה יותר פשוט, גם כי החיים שלה בסך הכל לא ממש השתנו. רק הנטל של להעמיד פנים שהיא רוצה להיות הגברת הראשונה ירד ממנה.
מלאניה הקימה במאר־א־לאגו משרד רשמי עם שלושה עובדים, הפיצה נייר מכתבים עם לוגו נשיאותי, ובזאת בערך זה נגמר. אף אחד כמעט לא ראה אותה מאז עזבה את וושינגטון, ולפחות נכון לעכשיו לא ידוע שיש לה תוכניות לכתוב ספר. אפילו לורה בוש, אשתו של ג'ורג', שנמנעת באדיקות מאור הזרקורים, כתבה אוטוביוגרפיה ומופיעה מדי פעם. מאידך, צריך לזכור שעברו רק ארבעה חודשים. גם מישל אובמה, הגברת הראשונה לשעבר הפעילה ביותר אחרי הילארי קלינטון, לקחה חופשה ארוכה מאוד אחרי שעזבה את הבית הלבן.
טראמפ ומלאניה חולקים סוויטה גדולה במאר־א־לאגו, וכמו בבית הלבן ישנים בחדרים נפרדים. "היא לא מתערבבת עם אנשים ולעיתים נדירות מתקשרת עם הצוות של בעלה", אמר מקורב לסי־אן־אן. היא כן מגיעה מדי יום למכון הספא במועדון ‑ לפעמים אפילו פעמיים ביום, כי למה לא בעצם ‑ ומבלה את אחר הצהריים עם הבן בארון בן ה־15, שלומד בתיכון פרטי בפלורידה.
מקורבים שביקרו במאר־א־לאגו בחודשים האחרונים אומרים כי מלאניה נראית שמחה ורגועה, ומאוד נהנית מהתגובה של האורחים כשהיא מגיעה לארוחת ערב עם בעלה. "אנשים קמים ומריעים לה", אומר עוזר חבר הקונגרס, "והיא אוהבת את זה כי זה לא בא עם שום אחריות או דרישות, היא לא צריכה לשאת נאום או להעמיד פנים שאכפת לה".
ילדיו הבוגרים של טראמפ לקחו רמות שונות של פסק זמן מאור הזרקורים. ביחס לחשיפה בשנות הבית הלבן, ההיעלמות הבולטת ביותר היא של איוונקה טראמפ, שגם היא ובעלה, ג'ארד קושנר, עזבו את ניו־יורק והשתקעו במיאמי. הנוכחות של איוונקה בטוויטר, שהייתה אגרסיבית מאוד, ירדה באופן דרמטי. חוץ מצילומי פפראצי שלה מטיילת על החוף במיאמי, או משחקת גולף עם אביה, היא נעלמה כמעט לגמרי מעין הציבור וכך גם קושנר, שלפי הדיווחים כותב ספר. הנסיגה של בני הזוג נראית גם טבעית וגם אסטרטגית. שניהם איבדו רבים מהחברים הליברלים שהיו להם לפני שהפכו פתאום למעצבי מדיניות בינלאומית, ומקווים כי ההימנעות מהזרקורים והזמן יעשו את שלהם והם יוכלו לחזור לזרועות המחבקות של האליטות בניו־יורק.
מבין שני בניו הבוגרים של טראמפ, אריק הצעיר הוא זה שהפוליטיקה התאימה לו הכי פחות ולא מפתיע שהוא נעלם כמעט לגמרי בארבעת החודשים האחרונים. הבן הבכור, דונלד ג'וניור - שאמו, איוונה טראמפ, סיפרה שאביו חשש לקרוא לו על שמו, כי "מה יקרה אם הוא יהיה לוזר?" - הוא זה שהתגלה כמתאים לטראמפיזם הפוליטי יותר מכולם. גם הוא עבר לגור בפלורידה והפך יועץ קרוב לאביו, בנוסף להמשך פעילותו כטרול אינטרנט.
אף שלא יודה בכך, החיים מחוץ לבית הלבן עושים לטראמפ טוב, לפחות פיזית. בשמש של פלורידה הוא הפסיק להשתמש בתרסיסי שיזוף והשיל לפחות עשרה קילוגרמים. אחד ממקורביו אמר ל"ביזנס אינסיידר", כי "הוא נראה מאושר יותר, בריא יותר. אם יוריד עוד עשרה קילו, אני חושב שזה יעלה בעשרה אחוז את הסיכוי שהוא ירוץ שוב לנשיאות".
בשבוע שעבר עזב טראמפ את החום ואת הלחות הבלתי נסבלים של פלורידה בקיץ, ועבר לגור במועדון הגולף שלו בבדמינסטר, ניו־ג'רזי. פלורידה הפכה בארבע השנים האחרונות ממדינה מתנדנדת למדינה אדומה לחלוטין. בעצם, יותר משהיא מדינה אדומה, היא מדינת טראמפ. רפובליקנים עשירים מאוד גרים בפאלם ביץ' ובאיים, וכולם אורחים קבועים במאר־א־לאגו. מקורביו של טראמפ היו מעדיפים שהוא יישאר שם, אבל בניו־ג'רזי יהיה לו קיץ נעים יותר. זה אפילו קרוב יותר לוושינגטון.
טראמפ ימשיך להיפגש עם אנשים שישמחו בעיקר לדבר עליו, מקורביו מקווים כי במהלך הקיץ יתברר גם אם הוא באמת שוקל לרוץ שוב ב־2024. אולי בגלל זה טראמפ חזר בו מהמחשבה להקים מפלגה משלו, מה שהיה מפצל סופית את המפלגה הרפובליקנית. "הוא איים לקבור את המפלגה", אומר עוזר חבר הקונגרס, "ואנשים כמו לינדזי גראהם וקווין מקארתי וראנד פול הבינו שזה יהיה הסוף שלהם, אז הם פשוט מכרו הכל, מערכים שמרניים ועד הדמוקרטיה האמריקאית, כדי לשמור על הכיסא. מעט מאוד רפובליקנים מצביעים למפלגה עכשיו, הם מצביעים לטראמפ ויצביעו למי שטראמפ יגיד להם להצביע".
נכון לעכשיו טראמפ גם לא משיק אימפריית טלוויזיה או מדיה חברתית משלו, מאמץ שיעלה לו הרבה כסף שהוא לא רוצה וכנראה גם לא צריך להוציא, אבל הוא כן החל לדון ביצירת קבוצת מדיה שתפרסם את הסרטונים ואת ההצהרות שלו, וכמובן תציע מינויים לתוכן פרימיום. לפני שבועיים הקים בלוג מינימלי שבעיקר ישמש עוד דרך לגייס כספים, כי אם יש דבר שהבסיס של טראמפ אוהב זה לתרום לו כסף. הרבה מאוד אנשים קשיי יום תורמים באופן קבוע למיליארדר, ומאוד גאים בכך. "אני חושב שאני מדבר בשם אנשים רבים", אמר אחד מהתומכים האלה ל"וושינגטון פוסט", "כשאני אומר שדונלד טראמפ מעולם לא טעה או שיקר, ולכן למדנו לסמוך עליו. כשהוא אומר משהו, זה אף פעם לא שגוי".
בחודש הבא יחזור כנראה טראמפ גם לערוך עצרות המוניות. מזג האוויר ואווירת סיום המגפה יעזרו לו למשוך את קהלי הענק שהתרגל להם, ואלה יעניקו את ליטופי האגו המאסיביים שהוא נזקק להם. העצרות האלה גם יחזירו אותו לסיקור תקשורתי, בעיקר טלוויזיוני, שאליו הוא מאוד מתגעגע.
"הסיבה שבגללה הוא מרגיש בטוח לחזור לעצרות האלה", אומר עוזר חבר הקונגרס, "היא שהשקר שלו לגבי הבחירות תפס. זה אמנם לא עזר לו להישאר בבית הלבן, אבל הסיפור לא נגמר עם ההתפרעות בקונגרס או ההשבעה של ביידן, כמו שהרבה אנשים חשבו. להפך, זה מיתוס שרק צומח כל הזמן".
כמה ימים אחרי הבחירות, כשטראמפ החל להגיש עשרות תביעות על זיופים שהוא לא יכול היה להוכיח, סירבו כל הרפובליקנים בקונגרס לברך את הנשיא הנכנס. רובם ככולם ידעו שהניצחון של ביידן היה חוקי ונקי, אבל העדיפו לתת לטראמפ לפרוק את העצבים, בטוחים שכל זה יסתיים מהר. בכיר רפובליקני אמר אז ל"וושינגטון פוסט": "מה כל כך נורא בלתת לו כמה ימים להוציא קיטור? אף אחד לא חושב שהוא לא יקבל בסוף את התוצאות או לא יעזוב את הבית הלבן".
ובכן, הוצאת הקיטור הקטנה הזאת גדלה להתקפה אלימה על הקונגרס, ל־147 חברי קונגרס שהצביעו נגד אישור תוצאות הבחירות, לטיהור כללי של מעט הרפובליקנים שסירבו להיות חלק מהשקר הגדול ולהעברת חוקי הגבלת הצבעה חדשים וכמעט חסרי תקדים, שכולם נבנו על תיאוריית הקונספירציה של טראמפ. כך, למשל, החלה המפלגה הרפובליקנית באריזונה לחקור שוב את תוצאות הבחירות בנובמבר. בין היתר כוללת החקירה חיפוש עקבות של "40 אלף פתקי הצבעה מזויפים שהוטסו מאסיה".
טראמפ רואה את הקלות שבה המפלגה בועטת בכמה מהשמות האיקוניים ביותר שלה בשבילו, ואין תרופה טובה יותר לאגו הפצוע שלו. מיט רומני, למשל, שהיה מועמד המפלגה לנשיאות ב־2012, הצביע בעד הדחתו של טראמפ בעקבות האירועים בקונגרס והיה אחד מהראשונים שבירכו את ג'ו ביידן על ניצחונו. לפני שבועיים הוא קיבל שריקות בוז צורמות כשעלה לבמה ביוטה, המדינה שהוא מייצג בקונגרס. ליז צ'ייני, בתו של סגן הנשיא המיתולוגי דיק צ'ייני, נמחקת אף היא מאותן סיבות. חברי קונגרס נסעו בזה אחר זה למאר־א־לאגו כדי שתהיה להם תמונה עם טראמפ להעלות לאינסטגרם. "נשיא המדינות הרפובליקניות של אמריקה", הגדיר אותו ה"וושינגטון פוסט".
"חייבים לתת לו קרדיט על הצורה שבה השתלט על המפלגה", אומר עוזר חבר הקונגרס, "זו לגמרי דיקטטורה עכשיו. אם רונלד רייגן ודווייט אייזנהאור היו כאן עכשיו, הם היו עוזבים את המפלגה".
יש לזה הסבר הגיוני?
"האמת שכן. מתברר שהבסיס של המפלגה היה בשל וחיכה בקוצר רוח למישהו בסגנון של טראמפ, שישרוף הכל וייתן להם אישור להוציא החוצה את הגזענות, הקיצוניות הדתית והחיבה לטוטליטריזם שכנראה היו שם תמיד. אני לא חושב שהוא שינה את המפלגה אלא הוציא אותה לחופשי. כמו שהוא לא האמין שהוא ינצח בבחירות ב־2016, כך אני בטוח שהוא לא האמין שהכוח שלו במפלגה רק יתעצם אחרי שהוא לא רק הפסיד בבחירות אלא גם היה אחראי ממש לפיגוע בקונגרס".
אז אולי אתה טועה והוא כן ירוץ לנשיאות ב־2024.
"מי יודע. אני חושב שיש יותר סיכוי שהוא יתחיל לעשות עצרות ויחליט שמצא את הנוסחה המושלמת: הקהל ישתחווה לו, הוא שוב יהיה בטלוויזיה כל יום, ובשאר הזמן יישב על המרפסת במאר־א־לאגו וימליך את מי שיהיה הכי נאמן לו. בסופו של דבר, טראמפ תמיד חוזר לדבר היחיד שבאמת מעניין אותו: הוא עצמו".
פורסם לראשונה: 12:11, 18.05.21
